23 ימים בטיול עצמאי של מבוגרים בקוריאה

23 ימים בטיול עצמאי של מבוגרים בקוריאה

בתחילת ספטמבר 2015 יצאנו (אשתי בתי ואני רמי, גמלאים בני 61 מצורית שבגליל המערבי) לטיול עצמאי של חודשיים וחצי במזרח. הטיול התחלק לשלשה חלקים שווים של 23 ימים: קוריאה, יפן ותאילנד. במאמר זה יתואר המסע לקוריאה. הפרק על יפן מפורסם במאמר נפרד. על תאילנד לא כתבתי שהרי אנחנו כמעט הישראלים האחרונים שעדיין לא היו בתאילנד.
 לקוריאה יש תדמית של מדינה שקשה לתיירים מערביים להסתדר בה. זה התברר כעובדה ממש לא נכונה, למרות שכמעט כל הקוריאנים שבהם נתקלנו לא ידעו אנגלית, אבל המעט שכן דיברו מעט אנגלית, עשו כל מאמץ לסייע.

תכנון הטיול התבסס על אתר "עפתי" והמסלול היה מעגלי, מסיאול לכיוון דרום מערב לג'ואנג'ו, גואנגזו, האי ג'אג'ו, בוסאן, דאגו, צפונה עד סוקצ'ו וחזרה מערבה לסיאול.
 לינות הזמנו דרך BOOKING בדרך כלל יומיים-שלשה קדימה, כדי שתהיה לנו גמישות לקצר או להאריך את השהות בכל מקום. הלינה היתה רובה ככולה בהוסטלים.

המעבר מעיר לעיר התבסס על הרכבת. את שוברי הנסיעה רכשתי עוד בארץ. ניתן לרכוש שוברים דרך אתר ה- KTX השוברים הם ל-3 או 5 או 7 ימים ומפעילים אותם רק בקוריאה לקראת הנסיעה הראשונה והחיוב מתבצע רק בהפעלה. שובר שאינו מנוצל מתבטל אוטומטית אחרי 6 חודשים.
 בדיעבד, לנו השוברים לא היו כדאיים כי לא נסענו ימים ברצף, בחלק מהדרך קו הרכבת היה בשיפוץ או שבכלל לא היה קו והיינו צריכים לנסוע באוטובוס.

ומילה לגבי מזג האוויר, התמזל מזלנו והיה נפלא, לא חם, לא קר, בכלל בלי גשם (למעט חצי יום בבוסאן) ממש התחשבות מלאה.

מייל לשאלות, הבהרות או כל בקשת סיוע: [email protected]

ימים א' 6.9 עד ג' 8.9 מתל אביב לסיאול

יצאנו מהארץ בטיסת לילה של אל על לבנגקוק. כשנחתנו השעה הייתה 2 בצהרים, חיכינו בטרמינל כ-7 שעות שאת חלקן העברנו בטרקלין עסקים. המשך הטיסות היה בחברה היפנית JAL, שוב טיסת לילה (6 שעות) לטוקיו, אליה הגענו ב- 6 בבוקר. אחרי המתנה נוספת של שעתיים (שוב בטרקלין), טסנו כשעה וחצי לסיאול.

שלשת הטיסות היו מצוינות, צוות אדיב ומחייך בהגזמה, בחברה היפנית איש מהנוסעים לא מוציא הגה, בוודאי שלא קמים לפני שהמטוס חונה ואפילו, שומו שמיים, לא פותחים חגורות לפני שכיבו את השלט...

בשדה התעופה בסיאול הצטיידנו במידע, מפות, כרטיסים נטענים לרכבת התחתית ומזומנים.

ההוסטל שלנו ממוקם בשכונת מפו-גו (MAPO GU) במרחק 5 דקות מתחנת התחתית.

אחרי מנוחה של שלש שעות, יצאנו לסבוב ערב קצר במרכז העיר. ביקרנו בפסטיבל "החריף", שמוקדש כולו לפלפל החריף על כל צורותיו וזניו, הלכנו בטיילת לאורך נחל ועצרנו לארוחת ערב במסעדת נודלס קוריאנית.
מיד כשהתיישבנו הגישו קערית עם חמוצים קוריאניים (בעיקר כרוב כבוש), הקימצ'י המפורסם. הכרוב מעט חריף (לזה נחזור עוד מעט). המנות שהזמנו (נודלס, ירקות ועליהן ביצה ורוטב אדום), נראו יפה מאד והתחלנו לאכול. זה היה חריף בטירוף, נאבקנו, לא ויתרנו (אנחנו ישראלים, לא?..) אבל הרמנו ידיים. יצא לנו עשן מהאוזניים ולהבות מהפה.. כל הראש הזיע, טיפות זיעה גלשו מהגב לתחת..... כדי להירגע ולאזן אכלנו מהקימצ'י (זוכרים, ממנת הפתיחה).עוד פרט מעניין, כמובן שכולם אוכלים עם מקלות (צ'ופ סטיקס), לנו הציעו מזלג. סכין אין. מבחינתם זה כלי רצח או משהו שעובדים בו במטבח בוודאי שלא כלי לאכילה. אז מה התחליף? יש, מספריים...

לסיום הערב ישבנו קצת בסטרבקס לקפה "מערבי".

יום רביעי 9.9 סיאול

אחרי לילה של "טעינת מצברים" ושינה מעולה התעוררנו לבקר חמים ללא עננים בשמים, ממש יום קיץ נעים.

אכלנו את ארוחת הבוקר בהוסטל ויצאנו לטיול בארמון המלכותי שבמרכז העיר, הצלחנו לחזות בחילופי המשמרות שמתקיימים כל שעה עגולה ורצנו לתפוס את הסיור המודרך באנגלית שהתחיל כמה דקות קודם. הסיור נמשך כשעה והמדריכה אמנם מדברת אנגלית אך עם מבטא קוריאני וחצי מהדברים אנחנו לא מצליחים להבין. בחצר יש מספר מבנים ששייכים לארמון, והסיור די נחמד.

לאחר הסיור ביקרנו עצמאית במוזיאון הפולקלור שמציג בצורה מאד יפה את השורשים הקוריאניים המסורתיים.

משם נסענו לשוק ענק שמכיל הכל ואנחנו הסתובבנו רק בחלק קטן ממנו. אכלנו בשני מקומות מאכלים מקומיים: כיסונים בגודל של סופגנייה שממולאים בבשר טחון וירקות, חלק היו חריפות (אבל לא מוגזם) וחלק לא. הכיסונים נאפים מעל אדים והם מאד רכים. בנוסף אכלנו מרק אטריות (נודלס) עם ירקות שביקשנו (ממש התחננו...) שלא יהיה חריף. הצליח!

מהשוק הלכנו לפארק שבמרכזו מגדל תקשורת השני בגובהו בעולם. טיפסנו בערך 660 מדרגות (בדוק בגוגל) עד לבסיס המגדל, משם הייתה תצפית נהדרת על העיר.

יום חמישי 10.9 סיאול

הבוקר יצאנו לסיור באזור מרכז העיר ברובע של חנויות האופנה והקוסמטיקה, ריכזנו את הסיור בחנות כל בו ענקית ובה 13 קומות, 2 הקומות העליונות הן מסעדות מאד מפוארות.

לאחר מכן נסענו לכל בו אלקטרוניקה ובו שש קומות של גן עדן לחובבי החשמל והאלקטרוניקה, מחשבים, מסכים, נורות, טלפונים, מקררים, מכונות כביסה ועוד ועוד, נראה שהמחירים די דומים לארץ. אנחנו לא קנינו אך לעומת זאת מצאנו מסעדה נחמדה שמגישה בצלחת מרכזית סוגי ירקות, בשר ופירות ים חתוכים, ודפי אורז. כל דף טובלים בקערת מים חמים לחצי דקה, מניחים על משטח עץ קטן, שמים על דף האורז הרך פרודוקטים מהצלחת המרכזית ומגלגלים ל"רול". אוכלים עם רטבים: חמאת בוטנים, ג'ינג'ר חריף, טריאקי, חריף קוריאני וכו'. היה מאד טעים ומשביע.

אחרי מנוחה בהוסטל יצאנו לרובע "איטוואן" שמכונה גם "רובע הזרים". זה אזור של מסעדות, פאבים, בתי קפה וכדומה. כל המקומות מלאים במקומיים אבל יחסית למקומות אחרים רואים גם זרים (מה לעשות הם/אנחנו בולטים וניתנים לזיהוי בקלות...).

יום שישי 11.9 ה- DMZ

היום נסענו בטיול מאורגן לאזור מפורז בין דרום לצפון קוריאה. האזור נקרא DMZ (DEMILITRAIZED ZONE) ונמצא כ- 60 ק"מ צפונית לעיר הבירה של הדרום סיאול. הנסיעה אורכת כשעה וביקרנו בארבעה אתרים: 1. אזור של פארק שהוא מקום מפגש שנתי למשפחות שנותקו מהצפון ובו תצפית לצפון. 2. תחנת רכבת DORA STATION שנבנתה ב- 2002 אז היו יחסי שכנות "סבירים" בין המדינות. התחנה נועדה להיות על הקו בין סיאול לפיונג-יאנג בירת הצפון. עפ"י החזון של הדרומיים הרכבת הזאת מיועדת להמשיך דרך רוסיה או סין לאירופה. למעשה התחנה משמשת מעט מאד רכבות ל/מ סיאול לאזור הגבול אבל כמובן שאין לקו המשך.. עפ"י המדריך הם מקווים שיהיה והוא ביקש מאתנו להתפלל להגשמת החלום שלהם. 3. מנהרת הפלישה השלישית – עד כה גילו הדרומיים 4 מנהרות שחפרו הצפוניים והצליחו לחדור כמה מאות מטרים מעבר לקו הגבול. המנהרות כרויות באבן גרניט וניתן לראות סימנים של חורים להטמנת חומר נפץ ששימש לכריה. המנהרות התגלו עפ"י מידע שמסר מהנדס צפוני שערק לדרום. ביקרנו במנהרה השלישית שנחשפה, עומקה מתחת לקרקע כ- 70 מטר רוחבה כ- 1.5 מטר וגובהה כ- 2 מטר. מעניין ומעורר מחשבות... 4. נקודת תצפית לעבר הצפון על הר דורה (DORA) מאפשר תצפית על הצד הצפוני, דגל ענק של הצפון שמתנוסס בגובה 160 מטר, מולו זה של הדרום שמעט נמוך יותר, 140 מטר, אזור הביטחון המשותף (JSA-JOINT SECURITY AREA) שבו מתקיימים מדי פעם שיחות בין הצפון לדרום בצריף חצוי. אזור תעשייה משותף שבו מפעלים מהדרום מעסיקים פועלים מהצפון.

החיילים במחסומים בודקים דרכונים לנוסעי האוטובוס ואחרי שהם מרימים את המחסום, הם מצדיעים לאוטובוס. משונה.

כמו כן עברנו בכפר שנבנה לתקופת האיחוד (שיגיע אינשאללה..) ובינתיים מאוכלס רק באיכרים מהדרום. ומשם בדרך חזרה לסיאול האוטובוס עצר במפעל שמייצר ומוכר גינסאנג (שורש עם סגולות של בריאות, אבל עולה הון!).

בערב אכלנו במסעדה קוריאנית מסורתית צמחונית, דהיינו אוכלים בישיבה על כריות על הרצפה ושולחנות בגובה בלטה... האוכל היה טעים (הפעם ביקשנו בלי חריף...) הגב קצת כאב.... (אבל כמו שכתב לי יעקב גלעדי, מה אתה מתלונן על הגובה של השולחן וקצת שכואב הגב, אתה הצלחת להתחמק מהגפילטע פיש....)

שבת 12.9 וראשון 13.9 ג'ואנג'ו

אחרי ארוחת בוקר יצאנו ברכבת KTX מסיאול לג'ואנג'ו (JEONJU), משך הנסיעה כשעה וחצי, הרכבת עצרה ב- 4 תחנות בדרך, ומהירות הנסיעה היא 300 קמ"ש. למען האמת לא מרגישים שוני בנושא המהירות לעומת הארץ. אבל המושבים הם כמו במטוס, עם מגש, שקט מאד ובניגוד למקובל אצלנו לא מדברים בקולי קולות בנייד עם האמא/העו"ד/הרופא/הילדה.

משהו לגבי הטלפון הנייד והקוריאנים, לפחות ממה שראינו עד כה בעיר הבירה סיאול, אין דבר כזה קוריאני בלי נייד, מיעוטם מדבר (מאד בשקט), ורובם מתכתב או משחק משחקים. הם עושים זאת ללא הפסקה ברכבת , בהליכה ברחוב, בירידה/בעליה במדרגות, עם המכשיר צמוד לקצה האף....

במרכז ג'ואנג'ו יש כפר קוריאני מסורתי שנקרא האנוק. ההוסטל שלנו הוא בתוך הכפר. זה בית קטן עם 5 חדרי אירוח, בחדר המיזרונים על הריצפה ובכניסה לחדר צריך לחלוץ נעליים. יש גם חדר משותף עם פינת קפה ומקרר ושם גם מוגשת ארוחת הבוקר.

אחרי שהתמקמנו יצאנו לטיול ברחובות הכפר שהמו אנשים, אלפים, בימי שבת וראשון (סופ"ש שלהם), האנשים יוצאים לטייל וחלקם לובש תלבושות מסורתיים , בדרך כלל אלו זוגות שהתלבושות שלהן הן סט.

ברחובות יש מאות דוכני אוכל מכל המינים והסוגים, "על האש" ומתוקים, עוגיות, ומאפים מלוחים, ועוד ועוד. בחלק מהדוכנים היה תור של 20-30 איש שחיכו לשיפוד (דתיים וצמחוניים יכולים לדלג לפסקא הבאה..) של בשר ועליו גבינה מותכת, או שיפוד של דיונון מטוגן אחרי טבילה בבלילה.

הכי מדהים היה דוכן שמכר שיפוד של טופו שטובלים בגבינה. לפניו השתרך תור ארוך במיוחד. בחזית הדוכן, על שרפרף הייתה מונחת סלסלה וכל מי שלקח שיפוד התבקש לשלם עצמאית בסלסלה כולל אם צריך לקחת עודף.…

למחרת בבוקר יצאנו להליכה קצרה לכפר סמוך (JAMAN VILLAGE), משם לטיול בפארק סמוך והליכה קצרה לשוק.

בלילה יצאנו למדרחוב המרכזי של העיר שנמצא גם הוא סמוך לכפר ההאנוק.

הקוריאנים ברובם מאד נמוכים (את בתי רצו להחתים לקבוצת כדורסל מקומית), ונראים ממש ילדים. החיילים נראים כמו בני 14 שהתחפשו לחיילים, וכך גם הצעירים ברחוב שנראים לנו כולם כמו תלמידי תיכון. בעל ההוסטל נראה לנו כמו בן 20 והוא נשבע שהוא בן 41 והראה תמונה שלו עם אשתו ושלשת ילדיו....

כמה תובנות על הקוריאנים

גובה – על כך שהם נמוכים ברובם כבר כתבתי, אבל יש עוד כמה דברים קטנים (תרתי משמע...) שמאפיינים אותם: בכל ההוסטלים, המגבות בגודל של מגבת מטבח, הכיור נמוך מאד.

הנשים מטופחות מאד, הצעירות לבושות בצניעות אבל בגדים נאים (ממש לא סמרטוטים), יש הרבה נשים עם מכנס קצר או חצאית אבל החולצה עם שרוולים ארוכים. גם ביום חמים יש כאלו שלובשות מעיל גשם, כל הזמן עסוקות באיפור ובחינה עצמית מול מראה קטנה או המצלמה של הנייד.

הקוריאנים אדיבים להחריד, אם שואלים מישהו ברחוב, הם לא מסתפקים בלנסות לעזור (ואם הם לא יודעים את התשובה הם ממש במבוכה..), הם מתעקשים ללוות, כשנפגשים או נכנסים לחנות הם אומרים שלום ומשתחווים, אבל לעומת זאת ברכבת התחתית או באוטובוס הצעירים לא קמים למבוגרים, או לנשים עם תינוקות

נהיגה – לא נותנים זכות קדימה במעבר חציה, ממש צריך "לקחת" את הזכות כי הם לא עוצרים להולכי רגל.

הופעה – אין קוריאנים עם זקן, וגם לא רואים גברים שאינם מגולחים (זקן של שבוע שאופנתי בארץ). אין לקוריאנים עגילים, אין קוריאנים עם תספורת מוהוק (אינדיאני), לנשים יש עגילים רק באוזניים (לא באף, בפה, בגבה...), בכלל ההופעה של הנשים מאד שמרנית.

נסיעה ברכבת – בתחנה קונים כרטיס עם מקום מסומן. אם אין מקומות ברכבת, ניתן לקנות כרטיס עמידה. באחת הנסיעות נאמר לנו שאין מקום ועלינו בעמידה. בפועל, היו מעט מקומות ולאורך כל השעתיים של הנסיעה ישבנו (לא אחד ליד השני). אין ביקורת כרטיסים בגישה לרציף, או בעליה לקרון או ביציאה מהתחנה. אבל, במהלך הנסיעה עובר בקרון "כרטיסן" שמחזיק מסופון ועליו כנאה המידע איזה מקומות נמכרו. הוא בודק בקרון ובסופו מסתובב לנוסעים, משתחווה ועובר לקרון הבא. זה חוזר על עצמו בערך פעם בשעה...

יום שני 14.9 גואנגזו

בבוקר עלינו על הרכבת ונסענו כשעתיים (עם החלפה אחת) לגואנגזו (GWANGAJU), זו היא עיר בדרום מערב קוריאה.

אחרי שהתמקמו בהוסטל, יצאנו לטיול בעיקר רגלי במרכז העיר, באזור בית העיריה, בשוק המרכזי ובמדרחוב. מאד התרשמנו מהמדרחוב שהיה עמוס בצעירים, המון חנויות ביגוד והנעלה, כולל ציוד ספורט וכמובן מסעדות ודוכני אוכל.

יום שלישי 15.9 גואנגזו ודמיאנג

הבוקר נסענו לביקור של חצי יום בעיירה סמוכה דמיאנג (DAMYANG) ובכפר סמוך לעיירה שנקרא "העיר האיטית" (SLOW CITY).

מגואנגזו נסענו באוטובוס כ- 20 דקות לדמיאנג ומשם עוד 15 דקות במונית ל"עיר האיטית". לפני שנמשיך כמה מילים על "העיר האיטית":
 זהו כפר קטן שבו גרות 100 משפחות. תושביו החליטו להצטרף ב-2007 למספר ערים ברחבי העולם, שבחרו לא להיגרר אחרי סגנון החיים המהיר והטכנולוגי של המדינות המפותחות ובחרו לחיות בסגנון איטי ורגוע יותר. זו היא העיר האיטית הראשונה באסיה וביקור בה מספק טעימה מקוריאה קצת אחרת. בכפר הקטן יש מעט בתים מסורתיים והרבה שדות אורז וחממות אחרות. בכפר חומות אבן נמוכות, כמה מסעדות ושוק מקומי, שנפתח כל חמישה ימים.

וכאן מתחיל הסיפור המעניין שלנו: נהג המונית הוריד אותנו בכפר ליד מבנה חדש וגדול, בנוי בסגנון קוריאני מסורתי. נכנסתי פנימה בכדי לבקש מפה של הכפר, ולהפתעתי בחדר ישבו עשר פקידות עסוקות, מסתבר שזה בניין המועצה המקומית. אמנם, אנגלית הן לא הבינו, אך הצליחו למלא את הבקשה ונתנו לנו מפה, אמרנו תודה ויצאנו החוצה. לא הספקנו להתרחק מהמועצה ואחת הפקידות רצה אחרינו וביקשה שנחזור, ונמתין מספר דקות. התיישבנו במשרד שבכניסה, ומיד היא הגישה לנו תה שזיפים קר. אחרי חמש דקות הגיעה בחורה דוברת אנגלית (ככה וככה...), שהציגה את עצמה כשייכת למרכז המבקרים. היא לקחה אותנו לסיור של כשעה וחצי ברחובות הכפר. בדרך היא הכניסה אותנו למבנים שונים. בין היתר התארחנו אצל אישה מבוגרת (בת 65, אני צריך להיזהר עם הגדרות הגיל...), האישה מכינה תה משומר בבקבוקים שעומד עד 3 שנים והופך לתמצית. יש לה בבית מאות בקבוקים. היא הגישה לנו תה מעורבב עם מים קרים ומעל פיזרה צנוברים. זה היה טעים מאד... בסיום הסיור המדריכה ליוותה אותנו לתחנת האוטובוס שביציאה מהכפר. מיותר לציין שכל השרות ניתן מבלי לבקש כל תמורה.

מהכפר חזרנו לדמיאנג והלכנו לרחוב שפרוס לאורך הנהר וייחודו שלכל אורכו מסעדות נודלס, כל מסעדה וההתמחות שלה: נודלס קר, חם, חריף, עם בשר, וכו'. הישיבה היא מחוץ למסעדה במין מרפסת שמשקיפה לנהר והישיבה היא קוריאנית מסורתית, שולחנות נמוכים, ישיבה עם הרצפה. מתחילים להתרגל..

עוד דבר מעניין, או שרמת החריפות הולכת ופוחתת, או שהתחלנו להתרגל לחריף. זה לא נורא... אפילו בתי מרשה לעצמה לחטוא עם טעימות מהאדום אדום הזה....

אחרי הצהרים חזרנו לגואנגזו לסיבוב במרכז העיר, ברחוב הגלריות, ובמדרחוב.

יום רביעי 16.9 גואנגזו

היום נוסעים לסיור בחווה לגידול צמחי תה. מגואנגזו נסענו באוטובוס כשעה לעיירה בוסונג (BOSEONG). חוויה קטנה מהנסיעה: קנינו כרטיסים לאוטובוס בקופה ועלינו לאוטובוס. לפני היציאה לדרך עבר עובד חברת האוטובוס והחזיר לכל נוסע סכום של כחמישה שקלים (כרבע ממחיר הכרטיס). מסתבר שהאוטובוס שלנו הוא אקספרס ולכן זמן הנסיעה קצר יותר (ביחס למאסף) ולכן המחיר יותר זול.
 אחרי כשעה הגענו לבוסונג ומשם המשכנו באוטובוס מקומי שהוריד אותנו בתחנה בכניסה לחוות התה. בחווה טיילנו כשעתיים כולל טיפוס לראש ההר ותצפית לאוקיינוס. מקום מאד יפה, מסודר ומלבדנו היו במקום די הרבה מבקרים.

 אחה"צ עשינו את אותה הדרך בכיוון הפוך ובערב הגענו חזרה להוסטל.

יום חמישי 17.9 האי ג'אג'ו

הבוקר השכמנו מוקדם וכבר ב- 06:30 היינו בתחנת האוטובוס המרכזית (BUS TERMINAL), של גואנגזו. נסענו באוטובוס כשעתיים וחצי עד לעיירה וונדו (WANDO), שם עלינו על מעבורת שהפליגה כמעט שעתיים לאי ג'אג'ו (JEJU). כמה מילים על האי (למי שלא הקשיב בשיעור גיאוגרפיה):
 האי ג'אג'ואו בשמו המלא Jeju Special Self-Governing Province, הוא אי געשי הנמצא דרומית מערבית לדרום קוריאה. האי מהווה חלק משמעותי בתיירות של המדינה ומבקרים רבים, מקומיים וזרים, מגיעים אליו בעיקר בשביל החופים ואתרי הטבע המרהיבים והנדירים שבו. לאי סמלים ומאפיינים רבים - הוא מוגדר כיעד פופולרי לירח דבש, ברחבי האי מפוזרים "פסלי סבא" מעניינים, בחופיו הצבעוניים תמצאו נשים מבוגרות שצוללות ותופסות דגים ותמנונים, יש בו אתרי טבע מיוחדים כמו מערת לבה עצומה והרי געש מיוחדים, אינספור מוזיאונים ותושביו אפילו מדברים ניב שונה של קוריאנית.
 אחרי שהתמקמו בהוסטל, יצאנו לסיור רגלי בשוק המרכזי ובטיילת שלאורך שפת הים.

 אחרי שבוע וחצי בקוריאה פגשנו בהוסטל את הישראליות הראשונות, שתי סטודנטיות מהעברית שהחליטו לטייל בקוריאה. אחת מהן מפרדס חנה, המושבה בה גדלתי... עולם קטן.

יום שישי 18.9 האי ג'אג'ו

הבוקר נסענו באוטובוס מהעיר לביקור בפסגת הזריחה. זהו לוע געשי שמתרומם מעל חוף הים בפינת האי לגובה של כ- 200 מטר. עולים לפסגה במדרגות כחצי שעה והטיפוס לא קשה מדי. המהדרים מגיעים לפסגה בשעת הזריחה, באותה שעה היינו עדיין במיטה ולכן איחרנו בכמה דקות והגענו בערך ב- 11:00. מהפסגה יש תצפית יפיפייה על הנוף.

אחרי הירידה ניתן לצפות במופע של הנשים הצוללות ששולות מהים כל מיני צדפות, דיונונים ושאר פירות הים. כשהיינו באתר, הודיע הכרוז שמשום מה המופע מבוטל. עם זאת, הנשים היו שם ומכרו מהשלל שתפסו (כנראה קודם). אחרי מו"מ עם הלקוח שבוחר את הרצוי לו מתוך הארגז, אחת הנשים שולפת את החיה מתוך הקונכייה, אחרת מנקה ופורסת. הלקוח מקבל את הצלחת ויחד איתה כמה צלוחיות רטבים. אוכלים את ה"תוצרת" חיה לחלוטין.

משם המשכנו באוטובוס נוסף לביקור במערת לבה. מה שלא היה כתוב באתר של "למטייל", זה שתחנת האוטובוס היא במרחק של 2.5 ק"מ מהכניסה לאתר. כישראלים מאלתרים, מצאנו פתרון וחיכינו לטרמפ. כנראה שזה משהו מאד לא מוכר כאן בקוריאה (אולי רעיון לסטרט אפ...), אבל הצליח לנו גם בדרך לאתר המערה וגם ביציאה מהאתר לתחנת אוטובוס. בכל מיקרה, המערה "לא משהו", אורכה כק"מ אחד, מאד חשוך, יש די הרבה שלוליות, ואין הרבה מה לראות. זאת מערת לבה ולא מערת נטיפים....

יום שבת 20.9 האי ג'אג'ו

היום החלטנו על יום קל, עלינו על האוטובוס ונסענו כשעה לחוף HYEOPJAE . החוף לא גדול, אך נקי, המים צלולים, הים שקט ואין אבנים במים. הקוריאנים מגיעים לחוף בזוגות או משפחות. הם לא מפסיקים לצלם ולהצטלם, חלקם הגדול נכנס למים עם בגדים. הגדילו לעשות, אב וביתו שנכנסו עם מכנסים, חולצה ועליה מעיל גשם (הריץ רץ סגור עד הסוף למעלה..), כובע רחב ו...משקפי צלילה. ככה הם שחו במים.…

יום ראשון 21.9 בוסאן

הבוקר עזבנו את האי ג'אג'ו (JEJU), ואחרי טיסה של 45 דקות נחתנו בעיר בוסאן (BUSAN) שנמצאת בקצה הדרום מזרחי של קוריאה הדרומית, היא העיר השנייה בגודלה אחרי הבירה, סיאול. בוסאן נמצאת בין הים וההרים העיר מתאפיינת במגוון עצום של אטרקציות וטיולים, חיי לילה תוססים, מרכזי קניות, מטבח עשיר, חופי ים, פארקים ועוד אפשרויות רבות אחרות. התיירות בבוסאן מפותחת מאוד, יש בה מרכזי מידע גדולים, תיירים מכל העולם, פסטיבל סרטים מפורסם והאווירה בה שונה מאוד מזו של סיאול - פחות מקדשים ויותר חופשה וכייף.
 היו מספר אפשרויות להגיע מג'אג'ו לבוסאן, ישירות - במעבורת לילה שמפליגה 12 שעות עם שינה על הריצפה. או בהפלגה מג'אג'ו לעיר חוף קרובה וונדו (שעתיים וחצי) ואח"כ אוטובוס (כשלש שעות). הסטודנטיות הישראליות שפגשנו בג'אג'ו סיפרו שהגיעו בטיסה מבוסאן וגם אנחנו החלטנו לטוס. מסתבר שזה לא רק יותר פשוט, הרבה יותר קצר בזמן, זה גם עולה שליש מחיר!

אחרי שהתמקמנו בהוסטל ששוכן על החוף סמוך לשוק הדגים הנאים (=חיים), וליד פארק שעשועים יצאנו לסיור באזור שוק הדגים הגדול של העיר. ייחודו בכך שאתה מסתובב בין הדוכנים ששם מוצגים הדגים, פרות הים, הצלופחים, הדיונונים וכיו"ב, באקווריומים או בקערות פלסטיק מלאות מים, אתה בוחר מה שאתה רוצה והמוכרת הורגת, מנקה, וחותכת. יושבים בשולחנות קטנים ליד הדוכן, מקבלים קצת ירקות ורטבים ואוכלים את הדגים הנאים (למי שמתקשה להבין, בלי בישול/טיגון/צלייה). מיותר לשאול האם גם אנחנו אכלנו..…

אחר כך הסתובבנו ברחובות הקטנים ליד השוק שמלאים בדוכני מזון מהיר מכל מיני סוגים: מין סופגנייה שחותכים לחצי וממלאים בסוגי גרעינים (כמו ג'אלה), נודלס מוקפצים, מין מלאווח שהמוכרת ממלאת בירקות, נקניק, גבינה צהובה, ביצה עין ומגלגלת כמו לאפה, מנה מתוקה – שבבי קרח עליהם שעועית חומה, סלט פירות, ומעל מצפים בשבבי קרח עם חלב משומר. עוד מנה מתוקה – עוגת מים שזה כדור בגודל של כדור גולף, נראה כמו ג'לי שקוף שמגישים עם רוטב שוקולד, אבקת קוקוס וג'ינג'ר ואוכלים עם כפית. חוץ מזה יש את הקונבנציונאליים – שיפודים, נקניקיות.

יום שני 21.9 - בוסאן

היום ביקרנו במרכז הקניות הגדול ביותר בעולם - SHINSGAE (לא המצאה שלי, יש בכניסה תעודה רישמית של גינס). בסה"כ 14 קומות של מיטב המותגים של כל דבר שאפשר לחשוב עליו. כמובן שיש 3 קומות של אוכל עם מסעדות מכל מיני סגנונות ובעיקר קוריאניות.
 טיילנו כ- 4 שעות בכל בו, לא קנינו כלום אבל אכלנו עוף עם ירקות ונודלס. השיטה היא שאתה בוחר את המנה שאתה רוצה (נודלס/אורז, עם חזיר/פירות ים/עוף), מקבל צלחת, ממלא את הצלחת בערימה של ירקות ומגיש את זה לטבח ששם אותם על משטח לוהט, מוסיף את חלקי העוף והנודלס, מעט סויה והרבה רוטב חריף, מקפיץ קצת ומגיש. טעים, טעים, טעים.

משם נסענו בתחתית לפארק שבמרכזו מגדל המתנשא לגובה 120 מטר –מגדל בוסאן – BUSAN TOWER. בראש המגדל יש מרפסת תצפית שמשקיפה על חלק גדול מהעיר, הנוף יפיפה.

משם המשכנו לשוק הלילה, עוד שוק....

יום שלישי 22.9 - בוסאן

הבוקר נסענו באוטובוס לחוף HAEUNDEA, החוף מאד רחב ונקי אבל בגלל שזה אמצע שבוע ולא תקופת חגים/חופשות, היה ריק כמעט לחלוטין, צעדנו על הטיילת לאורך החוף ובהמשך בפארק סלעי עם מדרגות, אבל היה די משעמם. נסענו לחוף אחר GWANGALLI שנמצא סמוך למלון שלנו, תפסנו שמשיה ונשכבנו לשעה וחצי ליהנות משמש אחר הצהרים הנעימה, בתי אפילו נכנסה חצי גוף למים... אבל זה רק בשביל לעשות פיפי...
 בערב נסענו למרכז העיר ונכנסנו לחנות כל בו ענקית LOTTE. בקומת המזון הסתובבנו לסיור טעימות, היה קשה לסרב להצעות.... טעמנו חריף (קימצ'י=ירקות כבושים חריפים) ומלוח (אנשובי עם בוטנים), מתוק (עוגת שמרים ממולאת במחית של שעועית אדומה מתוקה, טעים), תה תפוזים, משקה של חלב עם תערובת תבלינים. כנראה שבגלל שאנחנו זרים ושואלים על כל דבר "מה זה?", הם מנומסים ונותנים טעימות.

יום רביעי 23.9 - בוסאן

הבוקר התפצלנו, בתי הלכה לחנות כל בו ואני ביקרתי שוב בשוק הדגים. נפגשנו בצהרים, המשכנו קצת במרכז הקניות ובערב חזרנו למלון. התחיל לטפטף...

יום חמישי 24.9 – מבוסאן לדאגו

הבוקר עוזבים את בוסאן ונוסעים לדאגו (DAEGU). ערב קודם הודעתי לבעל ההוסטל שבבוקר נעזוב והתכנון שלנו הוא לנסוע עם התחתית עד תחנת הרכבת המרכזית, ומשם לתפוס רכבת לדאגו. הוא התעקש להסיע אותנו לתחנת הרכבת המרכזית בבוקר. הנסיעה נמשכה כשעה ורבע ולא רק בגלל עומסי התנועה. בסוף הוא אמר לנו תודה...
 נסענו כשעה ורבע עם הרכבת ובצהרים הגענו לדאגו שהיא העיר הרביעית בגודלה בקוריאה. ההוסטל שהזמנו מראש ממוקם ליד תחנת הרכבת ואחרי שהתמקמנו יצאנו לסיור רגלי במרכז העיר. בין היתר סיירנו במדרחוב ושמענו קול של שירה ברמקולים, כשהקרבנו הסתבר שזה כינוס למען "קוריאה אחת", התקרבתי לבמה כדי לצלם את הזמר ששר ומיד הושיבו את בתי ואותי בשורה הראשונה עם המכובדים, נתנו לנו שי (חבילה קטנה של פלסטרים..., אין לי מושג למה), קיבלנו דגל של קוריאה, ביקשו להצטלם אתנו והתעקשו שנראה להם את התמונות מהאייפד שלנו ובמיוחד הילדים והנכדים. בקיצור הפכנו לאטרקציה.....אנחנו סלבים!

כידוע הערב מתקיימת החתונה של בר רפאלי ועדי לא חשוב מה שמו ביערות הכרמל. הקוריאנים הרוסים, מאוכזבים ולא יודעים את נפשם מרוב צער. למה? בגלל ההחלטה לסגור את המרחב האווירי, אי אפשר להגיע לשמח חתן וכלה (מצווה קוריאנית עתיקה) ככה הם נשארו תקועים בקוריאה... המחזות ברחוב קשים לצפייה. כפיצוי הממשלה הכריזה על שלשה ימי חג מיום שבת (למי שלא הבין, הקטע המסומן אמיתי, יש 3 ימי חג...).

יום שישי 25.9 - דאגו

הבוקר יצאנו לפארק גדול מאד שנמצא במרכז העיר, פארק דוריו (DURIO). צעדנו בפארק ומסביבו כשעה וחצי, המוני אנשים בעיקר בגיל הביניים וזקנים צועדים בפארק. לאחר מכן הלכנו לביקור במגדל דאגו שגובהו כשל מגדל אייפל, 312 מטר. בתי נשארה בפארק ואני עליתי לתצפית מהמרפסת ולכמה צילומים של הפארק שמתחת למגדל ושל העיר בכלל.
 משם המשכנו לארוחה במסעדה מעניינת. יש מחיר קבוע למנה (כ- 25 ₪ לאדם), במרכז השולחן יש פלטת חימום ועליה סיר. אחרי שמתיישבים, המלצר מוזג לסיר מרק צח ומפעיל את הפלטה. מקבלים קערה ולתוכה אוספים ירקות חתוכים, פיטריות, איטריות (נודלס), חתיכות בשר, חתיכות דג. בקערה נוספת מכינים רוטב כל אחד לפי טעמו: למתחילים יש חריף, לבינוניים חריף מאד, למתקדמים חריף מאד מאד ולאלו מהכיתה הטיפולית, חריף אש (דלק סילוני 108 אוקטן). את האסיף מכניסים לקערת המרק החם, מוסיפים את הרוטב ואחרי שתי דקות, המנה מוכנה. בנוסף יש עמדה עם מטוגנים בבלילה: דיונון, כיסוני בשר טחון, פרוסות תפו"א, ופלפל חריף ירוק (שיהיה משהו מתוק לסיום...). המסעדה מלאה בצעירים ובעל המסעדה היה מאד נחמד, הוא לא הפסיק לייעץ לנו (לצערנו, בעיקר בקוריאנית...), ולהביא לנו כל מיני תוספות ורטבים. משביע וטעים...

שבת 26.9 – סוקצ'ו

היום נוסעים מדאגו לסוקצ'ו (SOKCHO). סוקצ'ו היא עיירת נופשת ששוכנת בפינה הצפון מזרחית של קוריאה על חוף הים וסמוך לגבול עם צפון קוריאה. הנסיעה תראה לקורא מעט מורכבת. בפועל זה אכן מורכב, אבל עשינו זאת.
מהוסטל יצאנו ב- 05:30 ברכבת התחתית לתחנת הרכבת (הרגילה), כדי לתפוס את הרכבת של 06:15. כשהגענו ב- 06:00 הסתבר שאין מקומות ברכבת (משך הנסיעה כ- 6 שעות והרכבת הבאה ב- 16:00). קיבלנו מקומות עמידה. הרכבת הייתה מלאה כי יש שלשה ימי חג קוריאנים והחברים יוצאים לנפוש. רוב מהלך הנסיעה לא נדרשנו לעמוד, כי כל הזמן ירדו ועלו נוסעים והיו תמיד מקומות פנויים, כך שזה היה ארוך אבל סביר. הגענו לתחנה הסופית בעיירה א' ממנה לקחנו אוטובוס שנסע חצי שעה לתחנה בקצה עיר ב'. האוטובוס הוריד אותנו בתחנה הסופית שלו ומשם לקחנו מונית לטרמינל האוטובוסים שבמרכז העיר ב'. משם באוטובוס שנסע כשעה עד למרכז סוקצ'ו ומונית של חמש דקות למלון. יצאנו ב- 05:30, הגענו ב- 15:30. עשינו זאת.
 בסוקצ'ו יש הרבה מאד תיירים מקומיים וגם הרבה זרים (לא קשה לזהות אותם), בערב יצאנו לסיבוב היכרות במרכז העיר וארוחת ערב.

יום ראשון 27.9 – סוקצ'ו

היום מטיילים בשמורת הטבע/פארק סאורק. הפארק משתרע על שטח של כ- 400 קמ"ר וכולל את ההר השלישי בגובהו בקוריאה (1700 מטר), מלבד חיות בר שונות יש בו תצורות סלעים מרשימות המזדקרות מתוך הצמחייה. אנחנו בחרנו במסלול הבינוני שמטפס לפסגת הסלעים הללו. זהו מסלול בן כ- 4 ק"מ, מטפסים בתחילה בשביל כבוש, בהמשך במעלה מסולע עם מדרגות אבן ובסיומו כקילומטר של עליה קשה במדרגות עץ. הטיפוס נמשך כשעתיים מתוך זה כשעה לק"מ האחרון. היה די קשה. בפארק היו יחד איתנו אלפי מבקרים, הרבה אלפים, ובהם גם די הרבה תיירים מערביים, אבל לא פגשנו ישראלים. במסלול שהלכנו היו הרבה מאות, גם כשירדנו פגשנו הרבה מאד מטיילים בדרך לפיסגה. בין המטיילים הקוריאנים יש הרבה זוגות, משפחות עם ילדים והמון מבוגרים מצוידים בבגדים, נעליים תרמילים ומקלות הליכה, כמו שצריך…

אחרי שירדנו החלטנו לנסוע למרכז העיר לאכול. כשהגענו הסתבר שבגלל החג ו/או יום ראשון החנויות והמסעדות סגורות. לאחר שיטוט במרכז מצאנו מסעדה קוריאנית פתוחה. אין תפריט באנגלית, אף אחד לא מבין מילה ויש רק כתובות על הקיר עם שמות המנות והמחיר. אחרי שהסברנו שבתי צמחונית הביאו לנו שתי מנות זהות של קערית עם נוזל (מרק ?) קר ובתוכו נודלס קרים ושבבי מלפפון. מכיוון שהיינו רעבים, זה נאכל...טעים? לא אבל משביע וזול (שתי מנות 30 ₪).

יום שני 28.9 – סוקצ'ו

את הבוקר פתחנו בצעדה של כשעה וחצי בפארק על שפת אגם סמוך למרכז העיר סוקצ'ו.
לאחר מכן נסענו לכייף בפארק מים וואטרפיה (WATERPIA). כמה מילים על הפארק: כשקונים את הכרטיס מקבלים שני מספרים של שני לוקרים (אחד לבתי ואחד לי). נכנסים לאולם מבוא וכולם חולצים נעליים כבר בכניסה! איש צוות מסביר היכן הלוקרים, יש אגפים נפרדים לגברים ולנשים. בלוקר שמים רק את הנעליים והגרביים, ואת המפתח לוקחים איתנו. משם יורדים במדרגות קומה ויש חדרי הלבשה (כמובן, נפרדים) שם יש עוד לוקר הפעם יותר גדול שמספרו זהה לקודם (והמפתח כמובן מתאים). אחרי שלובשים בגד ים מגיעים לחדר המתנה ששם נפגשים בני הזוג ואפשר לצאת לבריכות ולמתקנים. הפארק גדול מאד ויש בו הרבה מתקנים שאנחנו הגדולים תמיד רוצים לעלות עליהם אבל לא נעים בגלל הילדים או שהם מפחדים. הפעם לא הייתה לי בעיה. חוץ מהמתקנים והבריכות (רגילה, זרימה איטית, גלים, אבובים סוערת...) יש פינות עם בריכות חמות קטנות, סאונות, פינות התרגעות וכמובן שגם דוכני מזון ומשקאות.
 באתר היו המוני קוריאנים בגלל שהיום זה היום השלישי והאחרון של החג. כל הקוריאנים היו עם כובע ים (מיעוטם) או כובע מצחייה, אני מתכוון שגם במים. חלק היו עם בגד ים, אבל לבשו בנוסף חולצה ו/או מעיל עם ריץ' רץ' סגור עד הצוואר, עם קפוצ'ון (על הכובע). הכי חשוב לכולם, אבל לכולם הייתה חליפת הצלה איתה נכנסו לא רק לבריכת המים הרדודים, אלא אפילו לג'קוזי.... כמובן שבתי (עם ביקיני, בלי כובע) ואני (בבגד ים, בלי חולצה ובלי כובע), בלטנו מעט בנוף המקומי.

 לקראת הסיום בתי ואני חזרנו למלתחות, ראשית מגיעים לאזור המקלחות, ממנו יוצאים ערומים עם בגד הים ביד. ביציאה יש מכונה סוחטת לבגד ים (חצי דקה) וניילונים לאריזה. בנוסף יש עמדות טיפוח עם קרמים, בשמים, פאנים, מסרקים ומברשות (במכשיר סטריליזציה). משם אפשר להתלבש ולצאת או ללכת ערומים לבית מרחץ ענק מלא בבריכות ג'קוזי, עמדות קירצוף, אמבטיות שכיבה וסתם מקלחות, כמובן שהאולם מלא בגברים ערומים ואין מה לעשות, בוחנים ומשווים... אני יודע שזה מאד מסקרן אתכם/אתכן אז נחסוך לכן את השאלות המביכות:

1. לא, אין לנו במה להתבייש, נתנו להם מענה ציוני הולם.
2. כן, יש הרבה מהם שעברו ברית מילה!!!

מחר (שלישי) בבוקר עולים על אוטובוס לסיאול וביום חמישי טסים ליפן