23 ימים בטיול עצמאי של מבוגרים ביפן

23 ימים בטיול עצמאי של מבוגרים ביפן

בתחילת ספטמבר 2015 יצאנו (אשתי בתי ואני רמי, גמלאים בני 61 מצורית שבגליל המערבי) לטיול עצמאי של חודשיים וחצי במזרח. הטיול התחלק לשלשה חלקים שווים של 23 ימים: קוריאה, יפן ותאילנד. במאמר זה יתואר המסע ליפן. הפרק על קוריאה מפורסם במאמר נפרד. על תאילנד לא כתבתי שהרי אנחנו כמעט הישראלים האחרונים שעדיין לא היו בתאילנד.
 ליפן יש תדמית של מדינה שקשה לתיירים מערביים להסתדר בה. זה התברר כעובדה ממש לא נכונה, למרות שכמעט כל היפנים שבהם נתקלנו לא ידעו אנגלית, אבל המעט שכן דיברו מעט אנגלית, עשו כל מאמץ לסייע.

תכנון הטיול התבסס בעיקר על שנים:

1. האתר היפני JAPAN-GUIDE.COM – האתר נותן הרבה טיפים, הסבר על אתרים וגם הצעות לטיולים של יום או חצי יום בכל מיני ערים. במדור של תכנון טיולים (TRAVEL PLANNING) בחרתי תכנית של 21 ימים/עשרים לילות ובגדול טיילנו על פיה.
   רכשנו שובר של הרכבת (JR PASS) עוד מהארץ ל- 14 ימים, כך שבימים הראשונים טיילנו בטוקיו, אחר כך הפעלנו את השובר, נסענו ברחבי יפן 14 ימים ובסוף שוב היינו חמישה ימים בטוקיו.
    קישור לאתר: http://www.japan-guide.com/planning/before_you_go.html
2. הבלוג של דוד ע. ב"למטייל" (וכאן ההזדמנות להודות לו על המידע המדויק והמועיל) – "טיול ליפן 12 יום מאפריל 2015 (פורסם ביולי).
   הבלוג נותן המון מידע רלוונטי ואנחנו נעזרנו בו רבות. הבלוג מכיל מלבד המידע גם תמונות וקישורים שיסייעו לכל מטייל.
    קישור : https://www.lametayel.co.il/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99+%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%9F+12+%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9C+2015

המסלול היה מעגלי, מטוקיו לנגויה, טאקאימה, קנאזוואה, קיוטו ונארה, הירושימה, נגסקי, אוסקה והיימג'י, ניקו וחזרה לטוקיו.
 לינות הזמנו דרך BOOKING בדרך כלל יומיים-שלשה קדימה, כדי שתהיה לנו גמישות לקצר או להאריך את השהות בכל מקום. הלינה היתה רובה ככולה בהוסטלים.

המעבר מעיר לעיר התבסס על הרכבת (JR). את שוברי הנסיעה ל- 14 יום, רכשתי עוד בארץ דרך האינטרנט באתר הרכבת. אחרי יומיים הגיע שליח עם שוברים, ספרון הדרכה ומפה (חייב לציין שעלות המשלוח 21 דולר ובדיעבד זה די מיותר, הספרון והמפה די מיותרים, ושוברים אחרים, לדוגמא לרכבת בקוריאה, ניתן להוריד ולהדפיס מהאינטרנט, אבל אי אפשר לרכוש אחרת את השובר). בכל מקרה, התשלום הוא רק בעת ההפעלה ביפן, סמוך לנסיעה הראשונה. עם זאת, מבחינתנו זה היה כדאי ביותר, מאחר וה PASS שימש גם לנסיעות באוטובוסים פנימיים בחלק מהערים, ברכבות פנימיות (LOCAL) ואפילו למעבורת הלוך וחזור למיאג'ימה. ברור שאם היינו משלמים בנפרד על כל הנסיעות שזה היה עולה כפול, שלא לדבר על הנוחות.
 נקודה חשובה שכדאי לדעת, בכל תחנה מרכזית בערים יש תחנת מידע לתיירים, צוות דובר אנגלית, מפות ומענה ענייני לשאלות כמו איך להגיע להוסטל או איך עובדת התחבורה בעיר.

ומילה לגבי מזג האוויר, התמזל מזלנו והיה נפלא, לא חם, לא קר, בכלל בלי גשם ממש התחשבות מלאה.

מייל לשאלות, הבהרות או כל בקשת סיוע: [email protected]

יום חמישי 1.10 מסיאול לטוקיו

הטיסה שלנו ממריאה מסיאול/גימפו ב- 12 בצהרים, לשדה הגענו בערך ב- 9. ליד הדלפק הריק של החברה היפנית JAL היה שלט שהדלפק יפתח לצ'ק אין ב- 09:40. לקראת השעה היעודה החלו להגיע הדיילות ולהכין את הדלפקים. ב- 09:39:55 קמו כולן, נעמדו מול הנוסעים וקדו קידה ארוכה ועמוקה. ב- 09:40:00 החלו לטפל בנוסעים. מדהים.
 אחרי טיסה של כשעתיים נחתנו בשדה תעופה הונדאה (HONDEA) שבטוקיו. זה השדה הקטן יותר (נריטה הגדול). מהשדה נסענו ברכבת התחתית למרכז העיר והגענו להוסטל/דירה שהזמנו מראש לארבעה לילות.
 מהדירה יצאנו לקניות בסופרמרקט, קצת ירקות לסלט, אבקת מרק, נקניק, גבינה, לחם, בירה, חלב. יאפשר לנו לאכול קצת אחרת ממזון המסעדות שהיה עד כה.

יום שישי 2.10 טוקיו

כבר אתמול בשדה התעופה רכשנו כרטיס לתחתית לשלשה ימים. הבוקר אנחנו מסיירים במערב טוקיו באזור שיבויה (SHIBUYA) והאראג'וקו (HARAJUKO).
 התחלנו עם ביקור במקדש מייג'י ג'ינגו (MEIJI JINGU) שאף כי נמצא בלב העיר, מוקף יער עם עצים מאד גבוהים, ממש אי של שקט וג'ונגל בלב העיר. אל המקדש שבמרכז הפארק מוביל שביל רחב מאד והמוני מבקרים, רבים מהם תיירים "מערביים" מגיעים לבקר. באתר המקדש מתקיימות חתונות וגם אנחנו צפינו בחתונה מסורתית יפנית. מאד התרשמנו מהתלבושות. קצת לא מצא חן בעיננו שהחתן והכלה היו עם כפכפים (וגרביים...).

 מהמקדש עברנו ל"קצה השני של הסקלה", מרחק של כקילומטר בקו אווירי, אזור/רובע שיבויה (SHIBUYA).
 גילוי נאות: כשאני אומר תחנת רכבת, אני חושב על תחנת עכו או אם המחשבה מתפרעת, על תחנת השלום/עזריאלי לכל היותר. זה משהו אחר לחלוטין, מדובר בתחנת רכבת שהיא עיר תת קרקעית. בכל יום עוברים בתחנה 2 (שני) מיליון (מיליון) איש. יש בה אלפי חנויות, מסעדות ובתי קפה. חושבים שאפשר ללכת לאיבוד, ממש לא, הכל משולט כל כמה מטרים על הקירות, על התקרה וגם על הריצפה ביפנית וגם באנגלית. בקיצור ענק, אבל ידידותי למשתמש...
יצאנו מהתחנה לכיכר שעל פני השטח וראינו שהמקום מלא אנשים גם על המדרכות ובחנויות.
באחת הפינות של הכיכר יש פסל ברזל של הכלב הצ'יקו (Hachiko) החביב על תושבי טוקיו וכולם באים להצטלם איתו.
 לא רחוק מהפסל, יש מתחם שמיועד למעשנים, היו שם כארבעים מעשנים ומחוץ למתחם עומד משגיח (עם סרט צהוב בהצלב, כמו סמל תורן או מלכת יופי) על במה קטנה וצועק להם הוראות. מה? למה? לא ברור…

 התחנה בנויה מעל צומת רחובות שבמרכז הרובע, זהו צומת מאד מפורסם שבו חוצים הולכי רגל גם באלכסון. באחת מהפינות של הצומת יש סניף של "סטארבקס", עלינו לקומה השנייה להשקיף ולצלם מלמעלה את הצומת. כשהאור להולכי הרגל מתחלף לירוק, כל הצומת מתמלא באנשים...מרתק.

משם לרחוב סנטר גאי שהוא אחד מרחובות הצעירים, "השנקין" של טוקיו, רחוב צר, המקום לאופנה מרתקת, ולאורכו שלל בוטיקים, חנויות, מקומות בילוי ומסעדות, והרבה שלטי ניאון מהבהבים. הליכה של רבע שעה ואנחנו בפארק/אולפני הטלוויזיה NHK עשינו סיור של כשעה כולל צילומים, כאילו אנחנו מגישים חדשות ואת תחזית מזג האוויר כשברקע הר פוג'י. נחמד אבל מתאים יותר לילדים ובעיקר יפניים.
המשכנו ללכת לכיוון היעד הבא שלנו ובדרך נתקלנו בפארק סמוך, ביריד מכירות של האי הצפוני של יפן, המון דוכנים לממכר מזון, ירקות, תבלינים ומזכרות מהאי. מכרו גם קיפודי ים על האש. כנראה שזה מעדן....לא טעמנו, גם לנו יש מינימום.
המשכנו לרחוב טאקשיטה שהוא מדרחוב לא ארוך מלא צעירים. ברחוב הרבה חנויות לממכר קרפים, בעיקר מתוקים (אבל לא רק), קנינו אחד ממולא בבננה, קרם וניל, קצפת ושוקולד. מה להגיד, היה קשה אבל התגברנו. אח"כ קנינו מין מאפה מתוק שמזריקים לתוכו קרם וניל. את כל זה אני סובל רק בשבילכם חבר'ה, כדי לעדכן אתכם... אני לא נהנה...
 את היום הזה סיימנו בטיול קצר ברחוב אומוטה-סנדו –שנחשב ל"שאנז אליזה" של טוקיו, שדרה רחבה עם חנויות של כל המותגים (זארה, דיור, לואי ויטון, פראדה.....). לא קנינו כלום...

יום שבת 3.10 טוקיו

התחלנו את היום עם תצפית מבניין העיריה. למעשה יש שתי מרפסות תצפית, בשני מבנים/מגדלים של קומפלקס העיריה, האחד משקיף מזרחה והשני מערבה.
מכאן יצאנו לסיבוב בעוד תחנת ענק של הרכבת התחתית, תחנת שינגו'וקו (SHINJUKU), גם במקרה הזה מדובר על עיר שלמה תת קרקעית. מהתחנה, הליכה קצרה ברחוב (אבל אפשר גם במעבר תת קרקעי) לכל בו טקאשימיה (TAKASHIMAYA), עוד חנות ענקית של 12 קומות.
חזרה לתחתית ונוסעים לביקור באזור אסקוסה (ASAKUSA). האטרקציה המרכזית כאן היא מקדש סנסו ג'י (SENSO JI), שאליו מוביל רחוב נאקאמישה (NAKAMISE), שהוא רחוב קניות עם חנויות מזכרות לתיירים ודוכני מזון של עוגיות אורז מתוקות. אגב, בכל הדוכנים יש "הוראות שימוש" לעוגייה: יש לאכול אותה אך ורק בשטח הדוכן, אסור בתכלית האיסור לאכול תוך כדי הליכה.
 המקדש הבודהיסטי מלא מבקרים, חלקם בתלבושות מסורתיות, עם מבנה מרכזי מאד מרשים.

 סיימנו בארוחת ערב במסעדה שנמצאת מתחת לתחנת הרכבת טוקיו, ברחוב שנקרא "רחוב המרקים" (RAMEN STREET) ברחוב יש כעשר מסעדות שמתמחות במרקים שונים. בחרנו אקראית באחד ולא התאכזבנו.

יום ראשון 4.10 טוקיו

את הבוקר פתחנו בנסיעה לפארק וארמון הקיסר. הגישה די מוגבלת ואפשר רק להיכנס לחלק מהפארק הענק, ולהשקיף על הארמון ממרחק. נחמד ולא יותר. באזור יש מסלולי רכיבה על אופניים ומסלולי ריצה ומכיוון שזה יום שבתון יש הרבה ספורטאים. בנוסף יש בפאתי הפארק מסלול מגודר שמשמש כבית ספר ללימוד רכיבת אופניים לילדים.
 מכאן ברגל 10 דקות ואנחנו ברובע גינזה, רובע היוקרה במרכז העיר, התחלנו בביקור בבית סוני לצפייה בשלל החידושים במסכים, אוזניות, סמארטפונים, פלייסטיישן וכיו"ב. בגלל שזה יום שבתון, ב- 12:00 חלק מהרחובות נחסמים לתנועת כלי רכב והופכים למדרחוב צפוף ממבקרים ומטיילים. קפצנו לביקור בחנות אפל לשחק קצת עם האייפד החדש, אולי בהזדמנות נשדרג...

יום שני 5.10 נגויה

הבוקר הפעלנו את כרטיס הרכבת שרכשתי עוד בארץ, ה- JR PASS , זהו כרטיס נסיעה ברכבת לשבועיים. אנחנו נוסעים ברכבת המהירה לנגויה, משך הנסיעה כשעתיים, מהירות הרכבת כ- 300 קמ"ש.
 אחרי שהתמקמנו, יצאתי לסיור במוזיאון הרכבת, בכניסה אולם ענק ובו תצוגה של הרכבות הקיימות, קרונות וקטרים מהעבר, מנועים, סוגי מושבים ועוד. מוצגים מעניינים נוספים: דגם "מיני יפן" שמציג ב- 20 דקות מה עובר על הרכבות השונות ברחבי המדינה במהלך 24 שעות, קרון שמדמה נסיעה ברכבת העתיד הקרוב במהירות 500 קמ"ש, סימולטור של תא הנהג ברכבות רגילות (יענו איטיות) וסימולטור תא הנהג ברכבת המהירה.

אחרי שחזרתי למלון יצאנו ביחד לסיור רגלי קצר במרכז העיר.

יום שלישי 6.10 – טאקאימה

נסיעה של כשעתיים ברכבת מנגויה לטאקאימה. מסלול הרכבת מתפתל בתוך ערוצי נחלים בנוף הררי (נקראים האלפים היפניים), זוהי רכבת איטית ולאורך כל הדרך יש כפרים קטנים. חוץ מהשדות, לכל בית יש חלקה קטנה עם גידולי ירקות: צנון, חסה, אורז (הרבה), תירס ואפילו ערוגות של צמחי תה. בחלק גדול מהמגרשים יש בסמוך מאד קבר או שניים, כנראה שאת בני המשפחה קוברים קרוב...
 למרות שיצאנו מנגויה בדיוק בזמן, הרכבת הגיע לטאקאימה באיחור היסטרי של 3 (שלש) דקות. אני יודע שזה נשמע לכם קטנוני, אבל זה לא דבר של מה בכך ביפן. זה הופיע במבזקי החדשות בכל אמצעי התקשורת, דווח שנהג הקטר זומן מיידית לנזיפה אצל הקיסר. בסיום הפגישה, על מדרגות הארמון, אל מול מצלמות הטלוויזיה, הנהג התנצל ביקש שיסלחו למשפחתו וביצע חרקירי.

טאקאימה היא עיירה קטנה שהאטרקציה המרכזית שבה היא אזור העיר העתיקה. אחרי ששמנו את המזוודות במלון שנמצא ממש מול תחנת הרכבת, יצאנו לסיור בעיר העתיקה. העיר מלאה במבקרים, יפניים ומערביים, בסמטאות העיר העתיקה יש חנויות למזכרות, בתי קפה ותה, מסעדות וחניות שמוכרות מוצרים בעלי אופי מקומי, יין סאקה, חמוצים, קרקרים, "פיצוחים", עוגיות מתוקות. עברנו בין החנויות בסיור טעימות. תכנית טעימות בחנות אופיינית: 10-15 סוגי חמוצים (כמה תחמיצי צנון, פטריות, נבטים, שורש פטרוזיליה), 5-8 סוגי קרקרים (מלוח, עם שומשום, עם תה ירוק, מתוק), "פיצוחים" (סויה קלויה, קבוקים, סויה מצופה ווסאבי, אגוזים, בוטנים מצופים דבש), מתוקים (עוגיות ערמונים מצופות שעועית מתוקה, עוגיות אורז עם שעועית מתוקה...) ולקינוח טעימת יין מתוק. בקיצור, ביקרנו בערך בעשר חנויות, היה טעים מאד ומשביע. הסתובבנו בעיר העתיקה כשעתיים ובין היתר פגשנו חמישה תיירים מרומניה שהגיעו לפסטיבל הסתיו שיתחיל בעוד יומיים, אחת מהרומניות אפילו למדה באוניברסיטה העברית.
 בשעות אחה"צ נסענו לביקור בכפר פולקלור בפאתי העיירה, מסיירים בין הבתים, שבהם יש תצוגה של כלי הבית, כלי העבודה, סידורי החדרים מלפני 200 שנה. קצת תרבות והשכלה אחרי כל האוכל.…

נ.ב.
אמנם הרכבת איחרה, אבל הקטע עם הקיסר והחרקירי, זה בצחוק...

יום רביעי 7.10 – קאנזוואה

הבוקר עוזבים את טאקאימה בדרכנו לקאנזוואה. מכיוון שאנחנו באזור האלפים, שהוא אזור כפרי ברובו הנסיעה מחייבת החלפה של שתי רכבות מקומיות עד שמגיעים לעיירה יותר גדולה ממנה יש רכבת מהירה לקאנזוואה. סה"כ כל הדרך כולל המתנות כשלש שעות.

קנאזוואה היא עיר תיירותית, מאד נעימה. פתחנו בסיור בפארק המרכזי קנרוקיואן (KENROKUEN) שנחשב לאחד משלשת הגנים היפים ביפן, זהו פארק מאד מטופח ומסתובבים בו המון מבקרים ברובם מאד מבוגרים (או שהגענו בדיוק ביום מבצע הנחה לחברים ותיקים של קופת חולים...)

בסמוך לפארק יש גן נוסף, פארק הטירה ועליו החלטנו לוותר. משם המשכנו לביקור ברובע נישי צאייה (NISHU CHAYA), זהו רובע הגיישות ובתי התה, כמה רחובות עם בתים בסגנון יפני ישן.

מקרה המצלמה
היינו במרכז העיר, שעת אחה"צ מוקדמת, התיישבנו לתכנן את המשך היום על אבן שפה ליד המדרכה ובסמוך לתחנת אוטובוס. כשהתיישבתי הנחתי לצידי על המדרכה את המצלמה ותרמיל הגב. כשהחלטנו מה עושים, ניגשנו לתחנה (10 צעדים) להמתין לאוטובוס. אחרי כ- 10 דקות, שמתי לב שהמצלמה לא איתי. חזרתי למקום שישבנו קודם והיא לא שם, מיד התחלנו לחפש בגינה שליד ובכל הסביבה הקרובה, אך לשווא. המצלמה נעלמה. החלטנו שמישהו כנראה מצא ולקח אותה לעצמו.
מדד הייאוש אצלי קפץ, לא רק התמונות שצילמתי כבר (רק לחלקן היה לי גיבוי), אלא צריך לקנות מצלמה חדשה בשביל ההמשך...
עברו עוד חמש דקות, אני כבר התחלתי לתלוש את מעט השערות שעוד נותרו על ראשי, ופתאום בתי עומדת ליד משרד לא מאויש סמוך ומצביעה על הדלפק. המשרד סגור אך לא נעול ועל הדלפק מונחת המצלמה. מי שמצא אותה הכניס למשרד הריק בתקווה שנחזור לחפש אותה.
 א. שימחה גדולה. ב. לקח – לא להניח מצלמה על המדרכה אלא רק בתיק. ג. האם זה סיפור אופייני גם לישראל?

בקומה השנייה של בית המלון שלנו יש בית מרחץ ציבורי קטן מופרד לנשים ולגברים. בכניסה יש מלתחה וממנה נכנסים לאולם המרכזי שבו יש עמדות רחיצה ובריכה כמו ג'אקוזי עם מים חמים.
 להלן הפרוצדורה: במלתחה משאירים את הנעליים והבגדים בתא אישי. נכנסים לאולם (כמובן שערומים, מה חשבתם?) שוטפים, מסבנים, מקרצפים, שוטפים, ושוב מסבנים, מקרצפים כל סנטימטר בגוף. כעת אפשר להיכנס לבריכה החמה.

יום חמישי 8.10 קנאזוואה

הבוקר מבקרים בשוק של קנאזוואה. זהו שוק נקי ומסודר, שממוקם במרכז העיר. רוב הדוכנים מציעים דגים ופירות ים אבל אין ריח דגים ובכלל לא מסריח. ממש נעים להסתובב בין הדוכנים ולראות עקרות בית שקונות דגים, צדפות או סרטנים, בעלי הבסטות מנקים את הסחורה וחותכים את הדגים, ויש כאלו שקונים ואוכלים במקום צדפות ו/או קיפודי ים חיים. אגב למי שמתעניין, קיפוד ים חי מהאקווריום, חתוך ומוכן לאכילה עולה פחות מ- 20 שקלים. כמו שאומרים באידיש "א-מציאע" (ממש מציאה)....

מהשוק נסענו באוטובוס שתי תחנות למוזיאון המאה ה- 21. זהו מוזיאון שמציג עבודות אמנות מאד עכשוויות. חלקן לא הבנו (אבל זה בגלל הידע התרבותי שלנו, כנראה) אחרות מאד מיוחדות.
 גולת הכותרת היא "בריכת השחייה". הבריכה שגודלה כ- 3X5 מטר ועומקה כ- 3 מטר, ממוקמת בחצר פנימית פתוחה ונראית כמו בריכה רגילה בבית פרטי. ובכל זאת מה המיוחד? עומק המים הוא רק 20 ס"מ. 20 ס"מ מתחת לפני המים יש רצפת זכוכית, כך ששאר 2.8 המטרים הם חלל ריק. לחלל הריק ניתן להיכנס מחדר תת קרקעי שהתקרה שלו היא אותה רצפת זכוכית. המבקרים בחלק החיצוני מסתכלים לתוך הבריכה ורואים אנשים מסתובבים בבגדים בבריכה, ואלו שנכנסים לחדר התת קרקעי מסתכלים למעלה ורואים כמו צוללנים שרואים אנשים מסתכלים עליהם מחוץ למים. פשוט ומאד מיוחד.

יום שישי – 9.10 קיוטו

הבוקר נוסעים ברכבת המהירה מקנאזוואה לקיוטו. בקרון יחסית מעט נוסעים ומאד שקט. בתחנת הביניים הראשונה עולה כיתה של תלמידים (משהו כמו כיתה א') כ- 20 תלמידים מלווים ב- 4 מורות. כולם בתלבושת אחידה, כובע צהוב, חולצת מלחים כחולה ומכנסיים בצבע ארגמן. הם נסעו איתנו עד קיוטו (כשעה ורבע), כולם ישובים במקומותיהם, בשקט מופתי, כמו המבוגרים. כשהגענו הם מסתדרים בשקט מופתי בזוגות, נותנים יד ויורדים מהרכבת. כמו אצלנו....
 שוב הגענו לתחנה ענקית, KYOTO STATION עיר ממש. 11 קומות, מעל פני השטח, ועוד שתי קומות מרתף, שתי הקומות העליונות הן מסעדות כולל "רחוב מרקים" (RAMEN STREET). באמצע יש חלל ענק שהוא אמפי פתוח, במהלך היום מתקיימות כל הזמן הופעות חיות. בקומות נוספות יש מלון וחנות כל בו.

יוצאים לסיור רגלי באזור מערב העיר ברובע שבו כמה מקדשים בחלקם מתקיימים טקסים בזמן שאנחנו מבקרים. המבנים והקישוט מאד מרשימים. כמובן שגם מסביב לכל מבנה כזה הגנים מטופחים ורואים שיש יד מטפלת.
 מכאן מתחברים לביקור ברובע הגיישות גיון GION. מהרחוב הראשי והמסחרי יש הפיצול של רחוב צר, מין מדרחוב (למרות שנוסעות בו מכוניות) שבו הולכים על הכביש, ברחוב הזה יש את בתי התה ומקומות העבודה של הגיישות. אפשר להיכנס להציץ אבל קשה להתרשם.

יום שבת 10.10 נארה

אחרי נסיעה של כשעה ברכבת מקומית מקיוטו מגיעים לעיירה נארה . מתחנת הרכבת, צעידה דרך מרכז העיר של כ- 2 ק"מ עד לפארק. לאורך הדרך יש נחשול של מבקרים שכולם הולכים לאותו מקום, כבר בכניסה לפארק פוגשים את הצבאים שמסתובבים חופשי בפארק, על המדרכות וגם על הכביש. המבקרים מאכילים אותם מין ביסקוויט עגול כמו פנקייק. הצבאים מזהים למי יש ביד ביסקוויט ורודפים אחריו.

ברחבי הפארק יש אגם וכל מיני מקדשים שמפוזרים בכל מיני פינות. אנחנו (ועוד מאות ואלפים...) בדרך למקדש המרכזי מקדש טודאייג'י (TODAIJI TEMPLE). זהו מבנה עץ ענקי ובמרכזו פסל בודהה,זהו מבנה העץ הגדול ביפן. מסתובבים עוד קצת בפארק ואנחנו בדרכנו חזרה לתחנת הרכבת דרך מרכז העיירה והרחוב המסחרי שלה. תופסים רכבת לקיוטו ואוכלים ארוחת ערב ברחוב המרקים בתחנת הרכבת. רחוב המרקים הוא בקומה העשירית מתוך 12 של המבנה הענק של התחנה.

יום ראשון 11.10 קיוטו

את היום האחרון בקיוטו מתחילים בביקור במקדש הכי מפורסם באזור, מקדש פושימי (FUSHIMI) המקדש ממקום למרגלות הר והמאפיין העיקרי שלו הם השערים (טורי TORI) בצבע כתום. לאחר שעוברים בכמה מבנים של המקדש העיקרי, יש מסלול שמטפס על ההר, רוב המסלול מקורה בשדרה של שערים, אחד אחרי השני במרווחים של כחצי מטר, לכולם בסיס בצבע שחור ומבנה שער (כמו האות ח') בצבע כתום. צעדנו עד לנקודת תצפית על העיר קיוטו, עוברים בדרך ליד מקדשים קטנים וקברים גדולים בתוך היער. מרשים ומעניין.

 יורדים מההר חזרה לרכבת ונוסעים למרכז העיר לארוחת צהרים לעוד מסעדה מיוחדת. זוהי מסעדת בופה/אכול כפי יכולתך עם מגבלה של זמן (70 דקות). במרכז השולחן יש סיר מרובע עם שמן רותח. המלצר מביא לשולחן שתי קעריות, בלילה ופירורי לחם. מהבר אוספים כל מיני מוצרים על שיפוד, בשרים, דגים, פירות ים, ירקות. מבאים לשולחן, טובלים בבלילה ופירורי לחם ושמים לטיגון של שתי דקות. חוץ מהנ"ל יש גם סלטים, מתוקים, מרשמלו, מעיין שוקולד וגלידה. הספקנו לא רע בשעה ועשר דקות...
 אחרי ששבענו, נוסעים לרובע אראשיאמה (ARASHIYAMA), עושים טיול רגלי קצר בתוך שדירה של עצי במבוק גבוהים שמסתירים את השמש, משם דרך הרחוב המסחרי המרכזי, שוב סבב טעימות בחנויות של המתוקים, סיור על שפת הנחל שחוצה את הרובע וחזרה למלון.

יום שני 12.10 הירושימה

אנחנו עוזבים את קיוטו ברכבת בוקר מהירה להירושימה. מגיעים ב- 09:10, בתי נשארת לקרוא ספר בתחנת הרכבת ואני ממהר לסיור מאורגן שתיאמתי מראש במפעל מאזדה. המטה הראשי של מאזדה היה ועודנו בהירושימה וכאן גם נוסד המפעל שבראשיתו ייצר כלי מתכת, בהמשך אופנועים וכיום מכוניות כמובן. ממקום המפגש, הקבוצה נוסעת באוטובוס כ- 10 דקות לאזור הסיור בתוך המפעל. המפעל משתרע על שטח ענק ויש להם אפילו נמל משלהם במפעל. הסיור מתנהל באנגלית וכולל מספר תחנות. התחנה המשמעותית ביותר היא קו הייצור. אלא, שכשהגענו לקו הוא היה בתחזוקה כך שהאלמנט המרכזי בסיור התפספס...חבל. נתון מדהים אחד נחרט בזיכרוני מדברי המדריכה: 4 חודשים אחרי הפצצה האטומית המפעל חזר לתפקד וגמר לייצר את האופנוע הראשון. לא יאומן.
 אחרי שעה וחצי חזרתי לתחנת הרכבת ונכנסנו למסעדה בתחנה שמתמחה במנת הדגל של הירושימה האוקונומיאקי ((OKONOMIYAKI , יושבים במסעדה קטנה ולפנינו פלטה חמה גדולה והטבח מולנו. הוא מכין קרפ ועליו מניח איטריות, כרוב קצוץ דק, ביצה עין, בצל ירוק חתוך ואפשר גם סוגי בשר או שרימפס. את כל זה הוא מטגן, הופך ושם מלמעלה עוד קרפ. הוא מגיש לסועד את המנה ומשאיר אותה על הפלטה כך שהיא נשארת חמה כל זמן שאוכלים. משביע וטעים.

 שבעים ושמחים נסענו באוטובוס תיירים שעושה לופ בין אתרי התיירות מרכזיים של העיר. מהאוטובוס נפרדנו לביקור במוזיאון השלום (PEACE MEMORUAL MUZEUM) שמתרכז בתיאור נזקי הפצצה האטומית שהוטלה על העיר ב- 6 לאוגוסט 1945. כמובן שמתרכזים בסבל של תושבי העיר שמאות אלפים מתושביה נהרגו ונפצעו מהפצצה. בסמוך למוזיאון נמצא גם הפארק עם הפסלים השונים. בקצה הפארק מבנה הכנסייה המפורסם ששלד הכיפה שלו שרד את הפצצה. בכל המקומות הללו רואים משלחות רבות של תלמידים שבאים ללמוד על ההיסטוריה של עמם.

מהפארק קפיצה קטנה במרחק אבל קפיצה ענקית בזמן אנחנו במדרחוב המרכזי של העיר, רחוב הונדורי (HONDORI), רחוב מקורה, המון חנויות מסעדות ובתי קפה ומלא מלא צעירים.
 אחרי הסיבוב בעיר אנחנו אוספים את המזוודות שהשארנו בבוקר בלוקר של תחנת הרכבת ונוסעים לבית שלום.

בית שלום
בית שלום הוא מקום שמארח ישראלים ללא תמורה. הבית שייך לכנסיה נוצרית של יפנים אוהבי ישראל שבשבילם זה כבוד לארח ישראלים. השהיה היא ביחידת אירוח צמודה לכנסיה שלהם (יש ארבעה אתרים ביפן) והאירוח הוא עד שלשה לילות רק באמצע השבוע (שני עד שישי). יצרתי איתם קשר במייל לפני כחודשיים וסיכמנו שנגיע לבית שלום בהירושימה ליומיים. קיבלתי מהם הוראות הגעה מאד מסודרות שהוכיחו עצמן, מצאנו את המקום בקלות.
לבית שלום הגענו בשעה שבע בערב לאחר נסיעה של כשעה בשתי רכבות בהירושימה.
 את פנינו קיבלו המארח (מסה) אישתו ושני הילדים, כבר בכניסה הם שרו לנו "הבאנו שלום עליכם", הכניסו אותנו ליחידת האירוח, מיטות, שירותים, מקלחת, מגבות, סבונים, מזגן והכל נקי ומצוחצח, ניקיון מופתי. לאחר שהנחנו את הדברים וקיבלנו הוראות הפעלה, הזמינו אותנו לסלון. הושיבו אותו על הכורסאות ומסה, אשתו נצוקו ושני בניו כרעו ברך על המחצלת, סיפרו על שורשיה של אגודת בית שלום, על המייסד האב טקג'י אוצוקי (שנפטר ב- 2004 בגיל 98), ועל מטרות האגודה. לאחר מכן הם הציגו את עצמם אחד אחרי השני, ושרו לנו חמישה שירים בעברית (עושה שלום, אלי אלי, ירושלים של זהב), כיבדו אותנו בעוגה ותה וסיפרו על עצמם. היה מאד מרגש. לפני סיום הגשנו להם את המתנה שהבאנו עוד מישראל (תכשיט ותקליטור עם שירים עבריים) ועשינו צילום קבוצתי. היה מאד מרגש.…

יום שלישי 13.10 מיאג'ימה

אחרי ארוחת בקר נהדרת שהכינה לנו נצוקו המארחת שלנו בבית שלום נסענו ברכבת לתחנה שמול האי מיאג'ימה (MIYAGIMA). מהתחנה צעידה של חמש דקות ביחד עם עוד כמאתיים תיירים רובם "מערביים", למזח שם עולים על מעבורת ומפליגים כ-10 דקות עד למזח של הכפר באי מיאג'ימה. במרכז המידע לתיירים הצטיידנו במפה וקיבלנו הצעה לסיור של מספר שעות באי ומיד יצאנו לטיול לאורך החוף עד למקום שבו עומד שער מקדש (נקרא ביפנית טורי TORI) ענק צבוע כתום בתוך הים במרחק של כשלושים מטר מהחוף. עמודי השער שקועים במים לפחות כמה עשרות סנטימטרים (הפרטים חשובים להמשך הסיפור).

מכאן לביקור במקדש שגם הוא מוצב מעל למים המון חללים שהם מין מרפסות עץ מעל המים. מכאן, דרך פארק משולט ונקי (כמובן) המשכנו לכיוון הפסגה של האי. הפסגה היא בגובה של 535 מטרים מעל פני הים ובכדי להגיע אליה, צעדנו כרבע שעה (אפשר גם באוטובוס שאטל מהמזח) עד לתחנה של רכבל, עולים ברכבל ראשון , נסיעה של כעשר דקות, תחנה, מחליפים לרכבל שני של עוד ארבע דקות. מכאן צועדים 10 דקות בירידה מתונה ואח"כ עוד 20 דקות בעליה (בינוני+) עד לפסגה. כמובן שממרפסת התצפית שבראש ההר מתגלה נוף מדהים של האי ושל העיר הירושימה שממול על היבשת.

חוזרים בשביל אחר בעל מאפיינים דומים עד לתחנת הרכבל ויורדים לכיוון הכפר והמזח. בדרך עוברים ברחוב המסחרי של הכפר, מלא בחנויות למזכרות, צבאים שמסתובבים חופשי ברחוב, מסעדות וחנויות לייצור וממכר של המאכל שמייחד את מיאג'ימה, עוגייה בצורת עלה מייפל עם מילוי (משהו דומה לשני חלקים של וואפל וביניהם מילוי מתוק שעועית מתוקה/גבינה/קרם וניל/שוקולד), בחלק מהחנויות מחלקים טעימות, כך שלא נשארנו רעבים. מפליגים חזרה ליבשת, רכבת להירושימה וארוחת ערב במסעדת בופה סינית בעיר.
 כשחזרנו לבית שלום, המארח שלנו מסה הציג לנו סרט על קבלת פנים בבית שלום בקיוטו לקבוצה גדולה ומאורגנת של תיירים מישראל, לפני ארבע שנים שכללה שירים בעברית של המקהלה שלהם, הסבר בעיברית על אגודת היפנים הנוצרים ידידי ישראל (בית שלום יפן) ודברי תודה של המדריך הישראלי, היה מרגש.

יום רביעי 14.10 נגסקי

אחרי ארוחת בקר בבית שלום בהירושימה, נפרדנו בחיבוקים ונשיקות ממארחינו מסה ונצוקו. הם ליוו אותנו ביציאה מהבית ושרו לנו שיר בעברית (שלום חברים..). אין ספק שהשהייה של יומיים האחרונים בבית שלום הירושימה היא אחת מנקודות השיא של הטיול שלנו. זוהי חוויה מרגשת מאד.

הגענו לנגסקי בשעת צהרים אחרי נסיעה של כשלש וחצי שעות ברכבת, כולל החלפה בעיר הקטה (HAKATA), המלון ממול לתחנה, השארנו את המזוודות ויצאנו לסיור בעיר. ראשית עם חשמלית (STREET CAR) לרובע הסיני. די מאכזב, רחוב קטן וקצר, מלא במסעדות סיניות, חנויות לממכר גלידות וקצת מזכרות לתיירים. בכניסה לרחוב שער מרשים כמו שמקובל בכל רובע סיני בעולם. ציפינו למשהו יותר גדול ותוסס, אבל, זה מה יש....
 מכאן בחשמלית לפארק השלום, פארק רחב לזכר אירוע הטלת הפצצה האטומית על נגסקי ב- 9.8.45. הפארק מסודר נקי ומבקרות בו משלחות של תלמידים , בפארק יש כעשרים פסלים גדולים שנתרמו ע"י מספר מדינות, בלט לי חלקן של הקומוניסטיות (קובה, מזרח גרמניה וצ'כיה – שתי האחרונות עוד לפני נפילת מסך הברזל).

במקום נותרו שרידים של כלא שהיה במרחק של כמאה 100 ממוקד הפצצה. מבנה הכלא נמחק ונותרו רק היסודות. בנוסף יש בפאתי הפארק מספר תלוליות עפר ששימשו במקלט כנגד ההפצצות. המשכנו למוקד נפילת הפצצה (HYPOCENTER) שמסומן ע"י אנדרטה בצורת עמוד שחור. בסה"כ ההנצחה בנגסקי פחות מרשימה מאשר בהירושימה, אולי כי פחות תיירים מבקרים בנגסקי (היא נמצאת בקצה של יפן) ולהירושימה יש "זכות ראשונים" (שהייתה מוכנה כמובן לוותר עליה..).
 אחרי ארוחת ערב נסענו עם אוטובוס לתצפית לילה על נגסקי מפסגת הר אינסה (INASA). הייתה טעות כלשהיא בהוראות שקיבלנו (או אולי בהבנה של שלי את ההוראות...) האוטובוס הגיע לתחנה הסופית שלו, מקום חשוך בשומקום, היינו לבד עם הנהג והצלחנו להבין שהיינו צריכים לרדת באחת מתחנות הביניים. הוא לקח אותנו בדרכו חזרה והוריד אותנו בהצטלבות רחובות ואמר לנו לצעוד במעלה ההר. אחרי כחמש דקות צעידה פגשנו מקומי נחמד שהסביר לנו שעלינו להמתין בקרבת מקום, יש אוטובוס כל חצי שעה, והוא ייקח אותנו לחניון של התצפית. כל זה אכן קרה, מהחניון יש שאטל לבניין עם מרפסת התצפית שבפיסגה. כל המאמץ היה שווה כי המראה של העיר בלילה עם הנמל שלה נחשב לאחד היפיפיים שיש. הדרך חזרה עברה ללא תקלות ואחרי כחצי שעה היינו במלון שבמרכז העיר.

יום חמישי 15.10 מנגסקי לאוסקה

נסיעה של שלש וחצי שעות ברכבת כולל החלפה בהקטה (HAKATA). אני מנצל את הזמן להשלמות ביומן המסע ולהאזנה למוסיקה. בקרון (כרגיל..) שקט מופתי, בתחנות הביניים נוסעים יורדים ואחרים עולים במקומם, כל אחד יושב בדיוק במקום שהזמין, בשקט, מניח מעל ראשו את התיק או המזוודה ושומע באוזנית מוסיקה או משחק משחקים בסמרטפון. חלק מוציאים מנת מזון מוכן שקנו בתחנה ואוכלים, הקרון מריח בריחות האוכל...

יום שישי 16.10 הימג'י ואוסקה

נסיעה של שעה ברכבת מקומית מהירה ומגיעים לעיר הימג'י (HIMEJI). מהתחנה, צעידה של כקילומטר ברחוב הראשי עד לטירה. הטירה היא מבנה רב קומתי צבוע לבן שבולט מאד מעל פני השטח. אנחנו מסיירים בגן המקיף את הטירה. על הדשא יושבות קבוצות של תלמידים בגיל הרך, לכולם כובעים צבעוניים על הראש (לכל קבוצה צבע שונה), תלבושת לבנה אחידה, מקובצים סביב המורה, כולם יושבים על מחצלת קטנה, הנעליים של כולם אחידות בצבע כחול, מונחות ליד המחצלת, אחת ליד השנייה, כולם אוכלים בעזרת המקלות ארוחה מקופסת פלסטיק שאמא שלחה. סדר מופתי.
 אנחנו נכנסים פנימה לסיור במבנה הטירה. עולים דרך מדרגות תלולות וצרות מקומה לקומה, בקומה השנייה מקבלים שקית ניילון וכולם חולצים נעליים ולוקחים אותן בשקית. עולים עד הקומה העליונה, השישית לתצפית על העיר. המראה יפה מאד ומבנה הטירה שהשלד שלו הן קורות עץ עבות מאד (כ- 50X50 ס"מ) מאד מרשים.

 בגמר הסיור חזרה לתחנת הרכבת ולאוסקה. באוסקה יש שני מרכזי עיר, הצפוני אומדה (UMEDA) סמוך לתחנה המרכזית, והדרומי, נמבה (NAMBA). אנחנו נוסעים עם רכבת מקומית לנמבה ומטיילים באזור רחוב דוטונבורי (DOTONBORI). הרחובות מלאים באנשים, המון חנויות יוקרה אבל גם פחות יקרות, מסעדות (המפורסמת שבהן, עם סרטן ענק מעל הכניסה שמזיז את הצבתות שלו) ודוכני אוכל לרוב. ליד גשר מעל התעלה שחוצה את האזור יש שלט צבעוני מואר וענק של אצן שחוצה את קו הגמר ומניף את ידיו. זוהי סימלה של העיר אוסקה.

יום שבת 17.10 אוסקה

מתחילים את היום בסיור במרכז הצפוני אומדה. עולים לתצפית על העיר מהמבנה הגבוה באזור SKY BUILDING קומה 40 גובה 173 מטר. מסתובבים בין חנויות הכל-בו הענקיות והמולים החדישים. המבנים יפים ובין המבנים יש חללים עם אפשרויות ישיבה, צמחים, בריכות ומפלי מים. מושקע. אחרי ארוחת צהרים מאוחרת נוסעים ברכבת להשלים את הביקור באזור נמבה. בדרך קונים לי משקפי ראיה (תירגעו, זה רק לקריאה...), כי לאלו מהסופר פארם התפרקה המסגרת. עושים לי בדיקת ראיה כדי להחליט על המספר והאופטיקאי נותן לי לקרוא מחוברת ביפנית. אחרי שהסברתי שאני לא שולט בכל רזי הדקדוק והפיסוק ביפנית, הוא החליף לי לחוברת עם צורות. זה הצליח יותר, קבעו לי מספר, בחרתי מסגרת ויש לי משקפיים חדשות. לעניות דעתי הצנועה, אני נראה ממש אינטליגנט ואני אובייקטיבי. עד שהמשקפיים היו מוכנות סיירנו באזור של נמבה שנקרא אמריקה מורה (AMERICA MURA), אזור האופנה של הצעירים, מלא בצעירים, חנויות של ביגוד ותכשיטים לצעירים, אופנת וינטג', דוכני בירה. נחמד מאד.

יום ראשון 18.10 ניקו

כדי להגיע לניקו, אנחנו יוצאים ברכבת בוקר מוקדמת מאוסקה לטוקיו, בתחנה המרכזית של טוקיו מאחסנים בלוקר את המזוודות שלנו, עולים על רכבת מהירה לתחנת ביניים ומשם ברכבת מקומית עד ניקו. סה"כ כחמש שעות. בגלל שזה סוף שבוע, הכבישים בניקו פקוקים, ולא ניתן להגיע עם אוטובוס לחלק מאתרי התיירות. מטיילים בכמה מקדשים שניתן להגיע ברגל, חלקם הוכרזו כאתרי מורשת עולמית. המון יפנים מקיימים כל מיני טקסי פולחן של קטורת, מחיאות כפיים נדנוד פעמון, כתיבת בקשות על פתקים וכו'.

בסיום הסיור בניקו עולים על הרכבת לטוקיו, מאתרים את הלוקרים (מבצע מורכב מאד בהתחשב בגודל התחנה וכמות אתרי האחסון שיש בה), ונוסעים לבית שלום טוקיו.
 על אגודת הנוצרים היפנים אוהבי ישראל כבר כתבתי, ומלבד הבית בהירושימה בו שהינו יש להם מקום הארחה גם בטוקיו. המארחים שלנו הם אקי ואשתו סיאקו. גם כאן יש לנו חדר משלנו עם שירותים ומקלחת ואנחנו מקבלים ארוחת בוקר שסאיקו מכינה כל יום בדיוק ב- 08:00.

יום שני 19.10טוקיו

היום נבקר באזור הדרומי של טוקיו ואת רוב הזמן נעביר באזור אודייבה (ODAIBA). אודייבה הוא אי מלאכותי ובו מבנים מודרניים רבי קומות, מרכזי קניות ופארק שעשועים עם גלגל ענק. אל האי ניתן להגיע רק עם רכבת אוטומטית (ללא נהג) שנוסעת על מסילה מוגבהת מעל פני השטח. מסלול הרכבת מקיף את האי, חוצה גשרים ועוצר כל שתי דקות בתחנה. חלק מהחוויה זה לשבת בספסל הקדמי, מול החלון וליהנות מהנוף. נכנסנו למול שנקרא ונוס פורט (VENUS FORT), בנוי בפנים בסגנון איטלקי כמו בונציה, עם מזרקות, כנסיה ופלאזות. מעל התקרה מצויירת עם שמים ועננים, מזכיר את מלון וניס (ונציה) בלאס ואגס (רק בלי הגונדולות) ואת האאוטלט באורלנדו, סיימנו את היום בטיול בשדרה המרכזית של האי שרוחבה כ- 100 מטר…

 בערב חזרנו לבית שלום וישבנו לשיחה ארוכה עם אקי המארח שלנו שהוא כומר והאחראי על המתחם. אקי סיפר על השורשים שלו, על הוריו שהיו בודהיסטים והתנצרו אחרי שהכירו את הבת של האב אוצקי (מייסד אגודת הנוצרים אוהבי ישראל), על הקשר שלו לישראל (היה בקיבוץ קרית ענבים שנתיים וחצי כמתנדב אחרי מלחמת ששת הימים, ועוד שנה בירושלים בשנות השמונים) , על הקשר של האגודה עם אוטו פרנק אביה של אנה פרנק ששלח לאגודה שיחי ורדים שהם שתלו בכמה אתרים ביפן, על המקהלה הייצוגית שלהם "השחר" שמופיעה מדי פעם גם בארץ. כמובן שגם אנחנו סיפרנו על עצמנו. היה מאד מאד מעניין.

יום שלישי 20.10 הר פוג'י

הבוקר נסענו באוטובוס לביקור בהר פוג'י המפורסם. אחרי שתיים מגיעים לעיירה על שפת אגם קאווגוציקו (KAWAGUCHIKO) שהוא הגדול והמפורסם בחמשת האגמים שנמצאים למרגלות ההר בגובה של כ- 1000 מטר. זוהי מעין עיירת נופש מלאה בבתי מלון ותיירים שמשמשת בסיס יציאה לטיולי רגליים או למטפסים להר (מותר לטפס רק בחודשים הקיץ), המראה של ההר שפיסגתו מכוסה שלג, האגם והעצים שמשנים את צבע העלים מירוק לאדום לקראת השלכת עושה טוב לנשמה.

לאחר ארוחה קלה אנחנו נוסעים לבית מרחץ ציבורי, שבו מספר בריכות חלקן מחוץ למבנה, כמובן שיש הפרדה בין גברים ונשים בגלל שנכנסים לבריכות בערום מלא. מסיימים את הביקור בחנות ומשתלה של צמחים ותבלינים ועם האוטובוס חוזרים לטוקיו.

יום רביעי 21.10 טוקיו

בבוקר אנחנו אורזים, נפרדים מאקי וסאיקו בחיבוקים ונשיקות ועוברים למלון דירות בלב העיר, משאירים את המזוודות ונוסעים לביקור בשוק המרכזי. אמנם השוק גדול ועיקר המוניטין שלו הוא שוק הדגים והמכירה הפומבית של דגי הטונה שמתקיימת כל בוקר ב- 05:00 אבל את זה לא ראינו (צריך להגיע כמה כשעתיים לפני המכירה, כל יום מכניסים רק 120 מבקרים..). בשעה שהגענו רק חלק מהשוק היה פתוח למבקרים מאחר והמוני התיירים שהגיעו הפריעו למסחר והחברה הגבילו את השטח שבו ניתן לבקר. גם כך היה מאד מעניין וכמעט בכל דוכן נותנים טעימות, התרכזנו בפיצוחים (פולי סויה עם ווסבי, פולי סויה קלויים מלוחים, פולי סויה מתוקים, שעועית מתוקה..), חמוצים למיניהם, סרדינים, ודגים מיובשים. במקום יש הרבה מסעדות שמגישות בעיקר דגים נאים (לא יפים אלא לא מבושלים..), טונה, סלמון, צדפות, שרימפס...

יום חמישי 22.10 טוקיו

היום האחרון שלנו בטוקיו בפרט וביפן בכלל, נצא לעוד שני סיורים בעיר: ב"רחוב הטבחים", רחוב ארוך מאד (כ- 1.5 ק"מ) כולו רק ציוד ואביזרים למטבח, למסעדות ולחדרי אוכל. החל מסירים ומחבתות, צלחות וסכו"ם, סירים, כסאות, מדים למלצרים, תבניות מתכת וסיליקון וגם סיטונאות מזון למינהו. עוד פריט ייחודי הוא מנות מפלסטיק שמשמשות לתצוגה במסעדות. בערב אנחנו באזור שינאבשי, המוני אנשים שבמקום ללכת הביתה אחרי העבודה, צובאים על מסעדות קטנות ואותנטיות שממוקמות מתחת לגשר הרכבת ונקראות Gado Shita. מומלץ מאוד !
 בלילה נארוז ונתכונן לטיסה מחר בבוקר לתאילנד.

כמה תובנות על היפנים

מכיוון שהגענו ליפן אחרי שלשה שבועות בקוריאה, חלק מהדברים בהמשך, הם בהשוואה לקוריאנים. בעקרון, לי קשה להבדיל בין הסינים, יפנים והקוריאנים. הם נראים לי בפרצופים די דומים.

עוד נקודה, אני כותב בהכללות, אז נכון ששום דבר לא חל על 100% מהאוכלוסייה, אבל תשתדלו להאמין שהדברים שאני כותב, מייצגים רוב גדול מהתושבים.

שמנו לב שהיפנים ובעיקר היפניות, הרבה פחות יפים/ות והרבה פחות מטופחים/ות בהשוואה לקוריאנים.

כמו הקוריאנים, היפנים מאד ממושמעים – על הרציף עומדים אחד אחרי השני בתור לרכבת או לתחתית, כשעולים במדרגות הנעות בקניון או בתחנה, נצמדים לצד שמאל ומשאירים את הצד הימני לממהרים. אגב, בטוקיו מתקיימת הדרת נשים רישמית, קרונות מסוימים בתחתית, מיועדים לנשים בלבד. יש סימון על הרציף בצבע ורוד וכתוב "לנשים בלבד" גם באנגלית.

לנשים היפניות תלבושות משונות וכאלו שאצלנו יצאו מזמן מהאופנה. חצאיות עד הקרסול, חצאיות קפלים, חצאיות צמר, מכנסיים מחויטות רחבות ועוד דברים שאצלנו לא רואים כבר שנים. בימי סוף השבוע ובעיקר באזורי המקדשים, הפארקים והרובעים ה"מסורתיים" של הערים פוגשים נשים וגברים שמטיילים בבגדים היפניים המסורתיים.

באזור תחנת הרכבת המרכזית בכל עיר, ובנסיעה בתחתית רואים המון נשים וגברים לבושים בהידור כמו אנשי עסקים, מכנסיים מחויטות, חליפות עם ובלי עניבות ומזוודת טרולי.

בחלק נכבד מהמסעדות לפני הכניסה יש אוטומט להזמנה ותשלום של המנות. בוחרים מנה עפ"י מה שכתוב או מצוייר, מכניסים שטר, לוחצים על הכפתור של הציור ומקבלים פתק קטן כמו כרטיס אוטובוס, אותו מוסרים למלצר אחרי שמתיישבים. כך צוות המסעדה אינו מתעסק בקבלת הזמנות וגם לא בתשלומים. אגב, כמו בקוריאה, גם ביפן אין טיפים.

אוטומט למכירת משקאות בכל פינת רחוב - היפנים שותים המון פחיות ובקבוקים שקונים במכונות ולכן יש כל כך הרבה אוטומטים, בתחנות הרכבת, במלונות, ברחוב, כמעט בכל פינה.

השירותים ביפן – חשוב מאד לציין שיש המון שירותים ציבוריים (זה חשוב בגילנו...), ברחובות בחנויות או בתחנות הרכבת, הם משולטים באופן בולט וברור ומאד נקיים. כשנכנסים לשירותים חשוב לקחת משקפי קריאה כי צריך תואר של "מפעיל מחשב" לצלוח את התהליך בשלום. קודם כל מושב האסלה מחומם (תחשבו כמה זה נעים בחורף...), כשנכנסים לתא הכיסוי מתרומם אוטומטית, בצד האסלה יש לוח פיקוד שבו ניתן להחליט על עוצמת השטיפה, חום המים והאזור בגוף שרוצים לשטוף.

היפנים "מתים" על משחקי מזל – יש הרבה חנויות עם עמדות משחקים שיושבים מול המסך, משלשלים מטבעות ומזיזים כל מיני ידיות, המקומות הללו מלאים ביפנים מבוגרים ואפילו זקנים שמבלים שעות מול המכונות, הרעש מחריש אוזניים ואפילו מותר לעשן.

מכוניות קטנות כמו קופסאות – רוב המכוניות שראינו ובדגש על האזורים שמחוץ לטוקיו הן קטנות מאד ונראות כמו קופסאות גפרורים, אפילו המשאיות בערי השדה הן קטנות.

הנשים מסתובבות עם מטליות קטנות, כמו מגבת מטבח קטנה ומנגבות את עצמן עם המטליות

לכל הגברים יש תיקים, חלקם ממש תיקים נשיים.

JR PASS – רכשנו את הכרטיס החופשי לנסיעה ברכבת עוד מהארץ (לא ניתן לרכישה ביפן) והגבלנו אותו לשבועיים. ניצלנו אותו באופן מלא כי הוא שימש אותנו לא רק במעבר מעיר לעיר. חברת JR היא ענקית, ויש לה בנוסף לרכבות המהירות, גם קוים מקומיים בתוך הערים, קווי אוטובוס בתוך העיר ואפילו קווי מעבורת. המחיר של כרטיס בודד לשבועיים הוא כמעט 400 דולר, אבל אם בודקים כמה היינו משלמים בלי הפאס, זה כנראה יותר מכפליים.

בכל עיר שהגענו בתחנת הרכבת המרכזית ניגשים דבר ראשון לעמדת מידע לתיירים (TURIST INFORMATION), מקבלים מפה של העיר ומפה מוגדלת של מרכז העיר, מידע על התחבורה הציבורית (אוטובוסים, רכבת תחתית, עילית, חשמליות, עלויות, אפשרות רכישה של כרטיס יומי או תלת יומי), ובמשרדי חברת הרכבות (JR) הזמנת מקום לנסיעת הרכבת הבאה (למחרת או בעוד יומיים שלשה).