מודרניזציה הונגרית

הודעות לתשלום בהונגריה מגיעות אלי לתיבת הדואר. פעם בחודש עבור הוצאות חשמל מים חימום ותחזוקת הבניין, ופעם בחודש עבור הוצאות תקשורת: טלפון אינטרנט וטלוויזיה. יעיל וחסכוני. ברגע קבלת ההודעה אני ממהרת לסניף הדואר לשלם, לא שנחונתי במוסר תשלומים גבוה, אלא בעיקר כדי לשכוח מזה שאני צריכה לשלם חשבונות.

מצאתי סניף דואר קרוב לביתי. נכנסתי. ראיתי שיש תור ארוך של פציינטים לפניי, נעמדתי בתור מאחורי כולם, כיאה לזאת שהגיעה אחרונה. אבל אז שמתי לב, שלא סתם עומדים שם בתור, אלא שכול מי שנכנס פונה למין לוח עם לחצנים שכתוב לידו משהו בהונגרית, לוחץ על כפתור אחד מתוך שמונה ומקבל בתמורה ללחיצה נכונה, פתק עם מספר. לאחר מכן הפציינט מחכה שמספרו יוצג באדום על מסך ענק המשתלשל מהתקרה. הכול טוב ויפה, ממש שיא ביעילות, באמת אין טעם שכולם יעמדו אותו התור כאשר הם זקוקים בעצם לשירותים שונים, הגיוני. הבעיה שלי היתה שלא ידעתי על איזה כפתור ללחוץ מתוך השמונה. סביבי איש לא זע לעזרתי. (לא יודעת לומר "הצילו" בהונגרית) אחרי מספר רגעי התלבטות, מצאתי פתרון פשוט: לחצתי על כול הכפתורים. שיצאו לי שמונה פתקים שונים עם שמונה מספרים שונים. כמו במשחק בינגו המתנתי שאחד המספרים שלי ייצא. בכול פעם שהתחלף מספר על המסך, בדקתי את התאמתם לאחד המספרים שהיו בידי. כעבור שתי דקות "בינגו!" מיהרתי לדלפק הפנוי והגשתי לפקידה את כול הפתקים שלי.מתנה. מרוצה מעצמי חייכתי. היא לא חייכה בכלל. לאחר שסיננה אלי משהו בהונגרית, המזל שלה שלא הבנתי מה אמרה, היא קמה לחלק את הפתקים לשאר הפקידות, כול אחת קיבלה את הפתק שלה. ואז היא חזרה אלי, לטפל בי ביעילות. מוסר השכל מהסיפור הזה, בלתי נמנע: פקידות דואר בבודפשט זה לא מצחיק ואפילו לא מחייך.