רשמים מפראג - אביב 2011

פראג

יש מי שחושב כי פריז יפה יותר מפראג. ובכן, בלי לזלזל בפריז -; פריז נראית לי כמו האחות הגדולה והמפורכסת שהתלבשה לכבוד הנשף במיטב מחלצותיה ואילו פראג. פראג היא האחות הקטנה, הפראית , בעלת היופי עוצר הנשימה אך הפחות מהוקצע.

אין ספק, לי לפחות , כי פראג יפה יותר. פראג היא יהלום נהדר בכתרה של אירופה. כמו שכתב עיתונאי שאינני זוכרת את שמו שביקר בה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת: "... כל עוד השתייכה צ'כוסלובקיה לברית ורשה, כל הרהור על אחת הערים הללו העלו אסוציאציה של דיכוי, סרטים בשחור לבן וצריחי מגדלים מדכאים ממש כמו הסיפורים של קפקא. רק עלה מסך הברזל וחשף את אחת הערים היפות בעולם...."

אמת היא שפראג דוקרת את כל החושים תחילה רק ממבט מלמעלה. משלמים כמה קרונות בקופה הנמצאת במגדל השעון האסטרונומי המפורסם אשר בבית העירייה העתיק ומעלית מקרקשת מביאה אותך ועוד כמה עשרות, מאות, אלפי תיירים למעלה אל ראש המגדל. זה בדיוק הזמן והמקום להתאהב בעיר הזאת . אם לא חשת רוממות רוח עד עכשיו, זה בדיוק המקום לחוש אותה. הולכים במרפסת העגולה לאורך מעקה האבן ובכל זווית ומכל פינה רואים את פראג מלמעלה ובכל מבט על הנהר, המגדלים , הצריחים והגגות האדומים אתה מרגיש שהלב שלך מתפוצץ מרוב יופי ואין לו מקום לעוד יופי אבל הוא בא ובמנות גדושות.

יורדים לגשר "קארל" המדהים ביופיו. צופים על העיר היפה והנשימה נעתקת. במראה מהגשר היא נשקפת מולך על שלל מגדליה ופעמוניה. הגשר עצמו מלא בתיירים , ציירי רחוב ונגנים וכן פסלי קדושים. האמת, היית בגשר ובכיכר השעון, יצאת ידי חובתך בפראג אבל אחרי החובות מגיעות הזכויות ומי שהיה בפראג וראה את כל מה ש"חייבים"

לראות , יכול להקדיש יותר זמן ללגימות אטיות של המקום. לקחת נשימה עמוקה. להביט מסביב. לדבר קצת עם אנשים שמדברים באנגלית שקשה להבין בגלל המבטא.

בפעם הראשונה שביקרתי בעיר הייתי עסוקה בכל ה"musts" ומרוב שכך קשה היה להבחין בפרטים קטנים. באלו הבחנתי כמעט רק בפעם השנייה בפראג. למשל , שהיצירתיות קיימת בכל מקום. אם זה בחנויות. למשל , חנות "למתנות אינטיליגנטיות" . מה מוכרים בה? -; שעונים. שעונים שמורכבים על חולצות, על תיקים ואפילו על נעל עקב מחודדת. לא לטעות. מחיר של שעון כזה עלול להגיע ל-1000 ₪. אבל מה? -; אינטליגנטי.

פוסעים בסמטה ולפתע נתקלים בזוג כסאות באמצע הרחוב. כסאות מעץ וברזל, אך גובהם מגיע למטר וחצי ומי שרוצה לשבת עליהם צריך לטפס. אפשר לשבת בשניים, אפשר לנוח קמעה. סתם ככה , על כסא ענקי באמצע הרחוב.

חנות לגופי תאורה נקראת גלריה. כל נברשת נראית כמו יצירת אמנות והמחירים בהתאם.

פראג היא עיר של מוסיקה. מי שחשקה נפשו להרגיש כמו בסרט הוליוודי של פעם יכול לקנות כרטיס לאופרה ולהתחכך בנשים הלובשות שמלות ערב מפוארות ועטויות פרוות יקרות ובאדונים לובשי סמוקינג. אם מרימים מעט את העיניים רואים תאים מצופי זהב וקטיפה אדומה ובהפסקה לוגמים שמפניה מגביעים ארוכי רגל ועוד לא אמרתי דבר על המוסיקה הנפלאה. האופרה של פראג אולי אינה הסקאלה של מילנו אבל תאמינו לי, אין לה מה להתבייש ונבוקוב, אאידה ולה טריאוויאטה מרגישים נהדר גם בפראג ולא רק במילנו או בניו-יורק.

אבל גם למי שאופרה זו לא בדיוק כוס התה שלו, לא יכול להתעלם מסצינת המוסיקה בפראג. צלילי המוסיקה יקיפו אתכם מכל מקום. מהרחוב, מהכנסיות בהן מתקיימים כל ערב קונצרטים של מוסיקה קלאסית עם הרכבים מקומיים שונים ומשונים או מהאיש הזקן העומד בפינת הכיכר. הואלא מקבץ נדבות וגם לא אוסף מטבעות בכובע. הוא מנגן בסקסופון , שר ותזמורת שלמה מוקלטת עושה לו קולות רקע. אבל הוא מוכר דיסקים. את הדיסקים שלו, ולכן, במקום לזרוק מטבע, אפשר לקנות דיסק לא יקר ולעשות מצווה.

לקונצרטים בכנסיות קל מאד להגיע. בכל קרן רחוב יתקעו לכם ליד פליירים ובהם פרטים על קונצרט זה או אחר. כמעט כולם מתקיימים בשעות בין הערביים.

חיי הלילה של פראג סוערים למדי. יש בה שלל פאבים , מועדוני ג'ז , מסעדות, בתי קזינו , תיאטרון שחור , סיורים מודרכים ושיט לילי בספינות בהם כאלו הכוללים ארוחת ערב עם או ללא מוסיקה.

לכו חפשו את פרנץ קפקא , את הגולם של המהר"ל ואת החיים היהודיים העשירים שהיו פה לפני המלחמה. הרובע היהודי מכמיר לב . כאב הלב הראשוני נגרם בעקבות המחיר הגבוה שנאלצים לשלם בעבור הכניסה לבתי הכנסת ולשאר מוסדות הקהילה שקרויים יחד "המוזיאון היהודי" אבל לאחר שכבר שולפים את הארנק , עומדים בתור בכניסה לבית הכנסת הראשון הלוא הוא בית הכנסת "פנקס", מקבלים זעזוע קל מול עשרות אלפי שמות הנספים המונצחים על קירות בית הכנסת. כאשר ממשיכים ויוצאים לחצר עומדים על קרקע בית העלמין היהודי העתיק אשר בו מגובבות מאות מצבות, חלקן מן המאה ה-13. קברו של המהר"ל בולט בגודלו. זוהי בעצם אחוזת קבר מכובדת .

כאשר ממשיכים ברחוב הקטן ומגיעים לבית הכנסת "אלט נוישול" המוכר גם כבית הכנסת של המהר"ל וכן כבית הכנסת העתיק ביותר באירופה אשר משמש עדיין לתפילה , ההתרגשות מציפה גם את החילוניים ביותר שבינינו.

הסיפורים על הגולם שעשה שמות בעיר צפו בדמיוני, המראות של פראג העתיקה והאפופה והמהר"ל עצמו עטוף בגלימה. דומה כי חיפשתי רוחות רפאים מסביבי ורצון עז לעלות לעליית הגג שם לפי האגדה נמצאים שרידיו של הגולם אך עליית הגג כמובן נעולה וסגורה ואיש לא מורשה להיכנס לשם. אולי מאימת נקמת הגולם.

על פי המסורת, כאשר יבוא המשיח , יפורק בית הכנסת ויועבר לירושלים.

אפשר להביט למעלה מעל הספרייה היהודית ולראות את השעון הגדול שספרותיו אותיות עבריות. אפשר להמשיך לרח' 12 Dus'ni לבית הכנסת הספרדי המכונה גם "בית הכנסת הירושלמי". כאשר נכנסים לבית הכנסת אפשר להסתנוור מקישוטי הזהב המרהיבים, ממש כמו בכנסיה. זהו בית הכנסת היפה ביותר שראיתי מעודי והוא מכיל גם אוסף מדהים של פריטי יודאיקה, ספרים עבריים ומזכרות מתקופת השואה.

בגינה הקטנה שליד בית הכנסת מוצב פסל של קפקא שפיסל ירוסלב רונה. דמות גדולה עטויה במעיל שחור אבל ללא ראש. על ראשו עומד קפקא . אולי כוונת הפסל הייתה כי רוחו של האדם , מהותו של האדם גדולה יותר מגופו.

מי שמצפה למצוא את המחירים הזולים מפעם יתאכזב. הכל התייקר מאז השנים הראשונות לאחר הקומוניזם. העיר נמלאה בקניוני ענק בסגנון המערב והמחירים בהתאם רק שהקצב עדיין נשאר איטי להחריד. תורים מזדחלים בכל מקום. הקופאית, בדרך כלל, קשישה לא חביבה כלל וגם לא דוברת אנגלית מתנהלת בקצב של צב ותנסו לפנות למישהו כאשר הוא עסוק עם מישהו אחר. מבט ונזיפה יצמיתו אתכם למקום. אחד אחד. זהו הקצב האירופי. הקצב הצ'כי. בשירותים הציבוריים תשלם 10 קרונות והמשגיחה קודם תמזוג לה לאט לאט את ספל התה המהביל. לא נראה כי יש לה בעיה עם המקצוע. להיות משגיחת שירותים. גם לא לחדרנית העליזה שמחייכת במאור פנים. הם עוד לא למדו את הסדר המערבי -; ששואבי מים וחוטבי עצים עושים את המלאכה. את המלאכה הצ'כית עדיין מבצעים צ'כים למהדרין.

את העלייה ברמת החיים אפשר לראות היטב במכוניות שחונות לצד המדרכה. מרצסדים , ב.מ.וו ואפילו מזאראטי הנעה בקלילות על פני הכביש. למען האמת, עומס התנועה הרבה יותר דליל מאשר אצלנו ואפילו אפשר למצוא חנייה די בקלות בכל מקום.

מרכבות הסוסים המפורסמות עדיין נעות ברחובות פראג אבל במקום עגלונים יש היום עגלוניות. נערות בהירות שיער מתחת לכובע עגלונים ושוט בידיהן.

בכייסים המפורסמים עליהם שמעתי לא נתקלתי אבל עדיין אפשר לראות קבצנים, כורעים על המדרכה כאשר פניהם כבושות בחיקם ורק זרועותיהם פשוטות קדימה עם כובע ובו מטבעות.

אפשר לטייל בפראג שעות, ימים, שבועות וחודשים ולא לשבוע ממנה.

אפשר לטייל לעיר החדשה דרך שד' ווצלאב ולהגיע למשל ל"בנין הרוקד" פרי תכנונו של האדריכל האמריקני יהודי פרנק גרי. הבניין מכונה "ג'ינג'ר ופרד" על שם צמד השחקנים המרקדים. אתה מסתכל על צמד מגדלי הזכוכית המודרניים החבוקים בריקוד סוער ומבין כי אין גבול ליצירתיות ולדמיון. אמת שפעם השקיעו המון עבודה בקישוטים ופיתוחים מסולסלים אבל היצירתית לא תמה בעת החדשה וגם היום אפשר להדהים עם מעט שאר רוח והעזה.

בכל פעם שמגיעים לעיר אירופית מפורסמת , משהו בה לא עובד, כרגע בשיפוצים או סגור. כשאני ביקרתי בפראג, מנגנון השעון האסטרונומי המפורסם היה בתיקון ולכן הדמויות הקטנות לא יצאו מהחלונות בכל שעה עגולה, אבל לא צריך להתאכזב כי משהו אחר קורה באותו זמן ולפעמים דווקא כשאתם נמצאים במקום.

כשאני ביקרתי בעיר התקופה הייתה חג הפסחא. הכיכר הייתה מלאה בדוכני ביצים צבועות ומקושטות ועל הבמה המרכזית הפליאו אנשים לרקוד ולשיר. ביום אחד רקדו ושרו קבוצה של נשים זקנות לבושות בשמלות מסורתיות צ'כיות ועדויות בשביסים לבנים מתחרה. מלבד ההפתעה שנשים בגיל כזה מוכנות להופיע , התמונה שצילמתי לא תסולא בפז. תמונת השעון מופיעה בכל תצלום של תיירים שביקרו בפראג אבל לא קבוצת זקנות מחוללות בבגד מסרתי.

הדשא בפארקים זרוע באלפי כוכבים. הכוכבים הללו הם פרחים לבנים קטנים שנשרו מן העצים והעצים עצמם עטוייום בעלווה יפהפיה לבנה וסגולה כיאה לעונת האביב.

אבל פראג יפה בכל מזג אויר ובכל עונה. התיירים ימשיכו לטופף על מדרכותיה בין שתבקרו שם ובין אם לאו. אז עדיף שתבקרו. לא?