מצד אחד רומניה היתה כבר הרבה זמן ברשימת יעדים אפשריים לטיול, מצד שני המחשבה לטוס לרומניה מילאה את הראש בכל מיני סרטי זוועה סטייל "טיסת השוקולד"... הייתי בבוקרשט מטעם העבודה לפני קרוב ל-20 שנה, קצת אחרי תום עידן צ'אוצ'סקו, והזכרונות מאז לא ממש גרמו לי לרצות לחזור לשם. אבל שמענו שמחוץ לבוקרשט יש גם נופים מדהימים והחלטנו לנסוע.
טסנו אל-על לבוקרשט לקראת סוף אוגוסט, טיסת בוקר. טיסה קצרה, המזוודות הגיעו מיד, קפצנו לקחת את הרכב ששכרנו והופ, אנחנו כבר בדרך. טעות ראשונה - לא עשינו חבילת אינטרנט חו"ל ולקחנו GPS עם הרכב. טעות ענקית! המכשיר לא היה מעודכן ובמשך החופשה הוא שלח אותנו לכל מיני סיבובים מיותרים, המון פעמים, בלי לקחת בחשבון כבישים חדשים (אין הרבה כאלה, אבל מה שיש דווקא מאפשר נסיעה מהירה).
תחנה ראשונה - בראשוב. הגענו לשם אחר הצהריים. התמקמנו בדירה חביבה ששכרנו דרך AirBnB, ואז נסענו לאזור העיר העתיקה. הסתובבנו קצת ברגל עד שהגענו לרכבל להר טמפה. לקחנו את הרכבל האחרון למעלה, הלכנו אל מאחורי השלט הענקי BRASOV שמשקיף על העיר ואז ירדנו ברגל חזרה לתחנת הרכבל למטה (דרך השביל עם הנקודה האדומה על רגע לבן).
רכבל להר טמפה: בין 9:30 ל-17:00, מבוגר 10 ליי כיוון אחד, 17 ליי הלוך וחזור
כבר ביום הראשון עמדנו על ההבדלים העצומים בין מרכז העיר או העיר העתיקה והמתוירת, לבין המעגלים המקיפים אותה, הבדלים שיחזרו בכל המקומות שבהם ביקרנו ברומניה - האזור המתויר נראה יותר צבעוני ושמח, מזמין ומואר, אבל ברגע שיוצאים מהמעגל הזה שאר העיר נראית די אפורה ומדכאת.
גשם התחיל לרדת לפנות ערב אז ויתרנו על "סיור רגלי חינם" וחזרנו לדירה.
למחרת נסענו ל"קניון שבעת הסולמות", ליד הכפר Timisu de Jos כחצי שעה מבראשוב. למרות הטיפים שראינו, לא משאירים את הרכב במלון Dimbul Morii Inn כי המקומות שמורים לאורחים. ממשיכים במעלה הכפר עד שרואים עוד אנשים חונים בצידי הדרך ויש מחסום המונע המשך נסיעה. משם הולכים לפי סימון שבילים פס צהוב על רקע לבן, הליכה נינוחה של כשעה במגמת עליה, עד שמגיעים לבקתה. שם צריך לשלם כדי להמשיך את ההליכה לקניון. הקניון עצמו חביב, הזרימה של המים בסוף אוגוסט לא היתה משהו, אבל הנופים יפים מסביב. בסוף העליה בסולמות ממשיכים לפי סימון השבילים האדום בסיבוב (עליה ואז ירידה) וחוזרים לבקתה.
כאן יש שתי אפשרויות: לרדת חזרה לאוטו ברגל (משעמם) או לשלם 50 ליי לאדם ולרדת ב-21 אומגות (ברור!).
קניון שבעת הסולמות: פתוח 10:00 עד 18:00, כניסה 10 ליי למבוגר. אומגה: 50 ליי לאדם + 7 ליי לכפפות (לא חובה) http://inspiredtoexplore.com/day-trip-to-the-seven-ladders-canyon/
אחרי פיקניק ליד נחל קטן בקצה הכפר, חזרנו לבראשוב ויצאנו לסיור הערב החינמי ברגל. נפגשים בכיכר המרכזית Piata Sfatului עם מדריך או מדריכה המחזיקים מטרייה כתומה. המדריכה היתה מאד חביבה, ההסברים שלה היו מעניינים ומגיעים איתה גם למקומות שלא תגיעו לבד. השארנו לה טיפ בסוף וחזרנו לארוחת ערב בדירה.
בגלל תחזית של גשם, יצאנו למחרת למצודת בראן. גילינו שבמקום לחנות קרוב לאטרקציה ולשלם על חנייה, התרחקנו 200-300 מטר וחנינו בחינם. עיקרון זה נכון לכל האתרים ברומניה. הסתפקנו בטיול ללא תשלום בגנים סביב המצודה המרשימה, ואז נסענו לזרנשטי כדי לעשות טיול אופניים בשטח. לא מצאנו את המקום, וגם טלפונים לא נענו, אז המשכנו לקניון זרנשטי לטיול רגלי. הקניון יפה ומרשים, רק חבל שהמקומיים לא מקפידים על איסוף הזבל שלהם... ככל שמטיילים יותר לעומק פוגשים את זה פחות, אבל זה מאד מפריע. מבחינת שמירה על הסביבה הם נמצאים במקום שאנחנו היינו בישראל לפני 25-30 שנה.
מצודת בראן: פתוח בקיץ מ-9:00 עד 18:00, (יום שני מ-12:00), מחיר כניסה למבוגר 40 ליי. http://www.bran-castle.com/
קניון זרנשטי: חינם
למחרת נסענו להרי Bucegi (בוצ'גי או בוצ'ץ או איך שמבטאים את זה). התלבטנו אם לקחת את הרכבל שעולה מבושטני, אבל ראינו ביקורות טריות מאד שדיברו על תורים ארוכים והמתנה של כ-3 שעות! הרכבל הזה כולל רק 2 קרונות, אחד שעולה ואחד שיורד, הוא מכיל כ-20 נוסעים והנסיעה לוקחת כ-10 דקות, אז לא פלא. במקום זה, נסענו ברכב בדרך ארוכה, יפה ומלחיצה, דרך סינאיה ואז מערבה לתוך ההרים עד לתחנת הרכבל telecabina Pestera.
טוב שבסוף נסענו ברכב, כי הרכבל שמגיע מבושטני לתחנת Babele לא ממשיך ביום רביעי הלאה ל-Pestera כי הקטע הזה בטיפול. השארנו את הרכב ליד תחנת הרכבל וטיפסנו ברגל לכיוון הספינקס. ההליכה לוקחת כשעה וחצי במסלול של הצלב הכחול על רקע לבן. הנופים בדרך נפלאים, וכשמגיעים למעלה אפשר ללכת לכיוון הספינקס - גוש סלע ענק שהרוחות באזור עיצבו לצורה של ראש. משם יש עוד מספר מסלולים בהרים באזור, בעיקר מסלול של עוד כשעה וחצי עד לצלב הענק על קצה ההר (צלב ענק שנקרא Hero's Cross שאפשר לראות מבושטני). העננים והטיפות שהופיעו בפתאומיות שכנעו אותנו לרדת בחזרה לאוטו (הדרך למטה לוקחת כשעה).
אחרי פיקניק מפנק, המשכנו דרומה למערה הענקית Pestera Ialomitei - זו מערה קארסטית עמוקה, עם שבילים ומדרגות בעומק האדמה ועם כנסייה קטנה בפתח המערה. מרשים. כדאי לקחת כובע של פועלי בניין מיד אחרי הקופה (יש שם שולחן ולא מחייבים, אבל מומלץ), כי אפשר לדפוק את הראש חופשי במהלך הטיול פנימה והחוצה.
רכבל מבושטני: http://muntii-bucegi.ro/en/cable-transport-busteni/
מערת Pestera Ialomitei: פתוחה מ-9:00 עד 18:00 http://www.pesteraialomitei.ro/en/
סיימנו את הפרק של בראשוב בנסיעה ארוכה ומתישה חזרה לדירה.
למחרת עזבנו את הדירה ונסענו לסיגישוארה. בכלל, חוויית הנהיגה והנסיעה בכבישי רומניה מצדיקה פרק נפרד בסיפור... גם מי שרגיל לנהגים המשוגעים בארץ, עשוי להבהל מחוסר ההתייחסות של הנהגים המקומיים לכללי בטיחות בסיסיים (פירוט בפרק "ברומניה תנהג כרומני"....)
לסיגישוארה יש עיר עתיקה קטנה וחביבה, מוקפת חומה. אפשר להסתובב בה תוך פחות משעה. לקחנו מפה מאוירת ממרכז התיירים במרכז העיר, וטיילנו ברגל. במרכז העיר יש את מגדל השעון Turnu de Ceas בגובה 64 מטרים, ונראה שבחלק העליון שלו יש רעפים שיוצרים סמל של מגן דוד. יש כאלה שטוענים שזו תרומה של הקהילה היהודית, ויש כאלה שאומרים שזה במקרה ככה.
משם המשכנו לדירה הבאה ששכרנו לסופשבוע הקרוב, בכפר Galtiu צפונית לאלבה יוליה. את הדירה מצאנו ב-AirBnB אבל ה-GPS לא הכיר את הכפר... בסוף מצאנו אותו. מצד שני, הסתבר שעשינו טעות לפני כמה חודשים כשהזמנו, וההזמנה בכלל היתה למחרת! אבל המזל שלנו שוב היה לצידנו, והבית היה פנוי, בעל הבית היה ממש נחמד והגיע תוך חצי שעה לסדר הכל.
נכנסנו בערב לאלבה יוליה וטיילנו בעיר העתיקה. פה, אפילו יותר מבראשוב, מפתיע עד כמה חריף הניגוד בין האזור המתויר והאזור הלא מתויר. סמוך לשכונות סתמיות לחלוטין, שוכנת עיר עתיקה מבוצרת ומרשימה עם חפיר ענק הבנויה בצורת כוכב (רואים את הצורה המיוחדת רק מהאוויר). בסוף השבוע שהיינו שם, התקיים פסטיבל קולנוע ומוזיקה בעיר, עם הקרנות והופעות חינם בכמה מוקדים.
ביום שישי נסענו על הבוקר למכרות המלח סלינה טורדה, כשעה ומשהו נסיעה מאזור אלבה יוליה. כאן שיטת החנייה הרחוקה והחינמית הכי מצחיקה: אפשר לחנות קרוב לאתר ולשלם 2 ליי לשעה, או לחנות ברחבה לא סלולה כ-300 מטר מהאתר, בחינם. "התפרענו" ושילמנו על חנייה...
האתר עצמו מדהים. נכנסים פנימה, מרגישים כמעט מיד את הבדלי הטמפרטורה, ובשלב מסוים אפשר לבחור להמתין בתור ולרדת במעלית, או לרדת במדרגות עץ מכוסות מלח, כ-12 קומות לעומק האדמה. ירדנו במדרגות ונגלה לפנינו אולם עצום חצוב במלח, כשבתחתית המכרה פזורים מתקני משחק שונים, גלגל ענק קטן, טניס שולחן, באולינג, מיני גולף ועוד. האטרקציה העיקרית נמצאת במפלס נמוך יותר, שם אפשר להשיט סירת משוטים סביב אי קטן. אחרי שמיצינו את כל האפשרויות, ויתרנו שוב על התור למעלית וטיפסנו החוצה במדרגות. בהחלט חוויה כדאית.
סלינה טורדה: האתר פתוח מ-9:00 עד 16:00, הכניסה עולה 30 ליי, וכל האטרקציות למטה בתשלום נוסף. https://www.atlasobscura.com/places/salina-turda
משם המשכנו לקניון טורדה, או Cheile Turzii (קאילה טורזי), לטיול רגלי נינוח של כמה שעות. בכניסה לקניון משלמים כמה שקלים בודדים. יש גם אפשרות לעשות אומגה מראש ההר שיורדת לרחבת החנייה. המחיר הוא 25 ליי לאומגה רגילה, ו-50 לאקסטרים. כששאלנו, אמרו לנו שרגילה זה עם מצנח קטן מחובר מאחוריך כדי להאט את המהירות בירידה המטורפת, והאקסטרים זה בלי מצנח…
קאילה טורזי: https://www.alltrails.com/explore/recording/cheile-turzii-turda-gorge
אחרי הטיול חזרנו לכפר כדי להכין ארוחות לקראת שבת ארוכה ורגועה.
ביום ראשון עזבנו את הכפר ונסענו כשעה וחצי לארמון קורבין Castle Corvin. הארמון היפה פתוח מ-9:00 עד 20:30 וכניסה עולה 30 ליי למבוגר. יש הסברים מסביב באנגלית, וסיור לוקח עד שעה, גג.
מצודת קורבין: http://www.castelulcorvinilor.ro/?lang=en
משם המשכנו לתחנה השלישית שלנו בטיול, סיביו. גם כאן שכרנו דירה ב-AirBnB שהיתה ממש בעיר העתיקה, 10 דקות הליכה מהכיכר המרכזית, בתוך בניין היסטורי לשימור. יצאנו מיד לסיבוב בעיר. כאן מרכז העיר הרבה יותר מפותח ומואר, ויש אפילו רשתות בינלאומיות מוכרות (יש גם סטארבקס עם וויי-פיי!)
למחרת יצאנו לכבוש את הטרנספגראשן. נסיעה של שעה ומשהו הביאה אותנו לנקודת העצירה הראשונה לפני העליות הרציניות, שם השארנו את הרכב והלכנו ברגל כשעה עד מפל בליאה.
חזרנו לאוטו והמשכנו לטפס עד שהנוף נפתח ומגיעים לסיבובים החדים והמוכרים מאלפי תמונות. בקצה העלייה חנינו בצד הדרך כמו המקומיים, והלכנו ברגל לאגם בליאה. טיילנו סביבו ברגל, עלינו גבוה יותר כדי לתצפת (ובעיקר לברוח מעדרי התיירים).
אחרי פיקניק פסטורלי, המשכנו בנסיעה דרומה, בירידות מההר עד סכר וידררו הענק (Vidraru Dam) בקצה האגם בעל אותו שם. המשכנו עד חורבות מצודת פוניארי, רק כדי לגלות שהם סגרו שעה לפני שהגענו... חזרנו צפונה, ועצרנו לטיול רגלי קצר בקניון סטן (Stan Gorge). הוא לא נראה כמו משהו בהתחלת המסלול, אבל ככל שנכנסים פנימה יש שיותר מים, והרבה סולמות ועליות וירידות מעניינות.
ביום האחרון ברומניה נסענו לטירת פלש, בסינאיה. הטירה משוחזרת ומרשימה, ונכנסים לסיורים לפי קבוצות, עם הדרכה צמודה. זו הפעם הראשונה שראיתי שממש אוכפים את העניין של "מס צילום". בקופה אפשר לבחור לשלם אותו, אבל חלק מהמבקרים מתעלמים. רק בתוך הטירה הם מגלים שאם מנסים לצלם בכל זאת, גם בנונשלנט עם הסמארטפון, ה"שטזי של הצלמים" יתפסו אותך וידרשו ממך תשלום מזומן במקום. לאות קלון, הם מצמידים עם שדכן (!) לחולצה שלך את הקבלה...
ארמון פלש: יום שני סגור. שאר הימים 9:00 עד 17:00, חוץ מיום שלישי פתוח מ-11:00.
מחיר כניסה לחניה: 15 ליי למכונית. כניסה לטירה מבוגר 30 ליי לקומה הראשונה, 60 ליי לשתי הקומות, ועוד 30 ליי מס צילום.
נספח נהיגה (או: “ברומניה תנהג כרומני”)
מצב הכבישים: יש מעט מאד כבישים ברומניה שאפשר לקרוא להם "כבישים מהירים" או אוטוסטרדות. אלה דווקא מתוחזקים יפה ומאפשרים נסיעה במהירות עד 130 קמ"ש.
מצד שני, הרוב המכריע של הכבישים הבינעירוניים הם דו מסלוליים (מסלול אחד לכל כיוון), ונראה כאילו רובם נסללו על בסיס שבילי הסוסים של פעם. הם תמיד עוברים בתוך העיירות והכפרים לאורך הדרך, כי ככה הדרכים היו פעם. אבל היום כשסמי-טריילרים נוסעים בשני הנתיבים, וצריכים להאט ולהתפתל בין העיירות והסיבובים, אתם מוצאים את עצמכם הרבה פעמים נוסעים בשיירות ארוכות ויחסית איטיות, בלי אפשרות לעקוף. מצב זה יוצר חוסר סבלנות ועקיפות על קו לבן רצוף (ראו "בטיחות" ו"נהגים"). בגלל שהכבישים הבינעירוניים עוברים בתוך הכפרים והעיירות, המהירות יורדת, ובשעות מסוימות (או בערים מסוימות כמו Busteni או Azuga זה כמעט לאורך כל שעות היום) זה מגיע למצב זחילה כבר מפאתי העיר.
הכבישים המשניים הרבה פחות מתוחזקים, וככל שמתרחקים מציויליזציה המצב הולך ונהיה רע יותר. אין בכלל שוליים, והרבה פעמים נתקלנו במצב שבו השוליים התפוררו, בעיקר בהרים, אז במקום לתקן פשוט שמו שם מעקה קטן או שלט והודיעו שיש סכנה וצריך להזהר... כמה פשוט.
בעליה להרי Bucegi הגענו למצב שבו הכביש (714) פשוט הפך לדרך חצץ באורך של כ-20 ק"מ. הרבה אנשים נוסעים בכביש הזה כדי להגיע לבתי המלון בהרים, וכולם מקרטעים על דרך חצץ מלאה בורות ובוץ. למה? ככה.
Waze: עשינו טעות ולא לקחנו חבילת גלישה לחו”ל. הסתמכנו על ה-GPS של חברת ההשכרה. BIG MISTAKE! ווייז עובד יופי ברומניה והוא גם מעודכן עם הכבישים החדשים ומצב התנועה. יצא ששילמנו הרבה כסף על GPS מחורבן ולא מעודכן, ששלח אותנו לכל מיני טיולים וסיבובים לא הכרחיים, ותקע אותנו בכל פקק אפשרי.
משטרה: יש שוטרים פה ושם (שוטרי תנועה, שוטרים מקומיים וכו') אבל כמעט ואין נוכחות בכבישים. הם לרוב מצוידים במכוניות לאדה ענתיקות, ואם כבר רואים נייידת חונה בצד הדרך אז הנהגים שבאים ממול מהבהבים לך באורות כדי להזהיר אותך...
בטיחות: קו הפרדה רצוף? שלט עצור? חגורות בטיחות? טלפונים בזמן נהיגה? הצחקתם אותי. ברומניה שלט עצור זו המלצה. קו הפרדה רצוף זה הזמנה לעקיפה וכולם נוהגים עם טלפונים ביד, ליד האוזן, מסמסים, או סתם מסיטים את תשומת הלב מהכביש.
מכוניות שלמות של אנשים לא חגורים, ילדים עומדים על המושבים, יושבים מקדימה נשענים על הדש-בורד, יושבים חבוקים בזרועות האמא מקדימה...
מצד שני, ראינו רק תאונה אחת. כמה אנשים נעצרו לעזור עד שהגיעו אמבולנסים ומשטרה, אבל שאר הנהגים מצאו מהר מאד דרך לעקוף את המהומה, והמשיכו לנסוע, בלי ליצור פקק גדול מדי. בטח לא נעצרו להסתכל ולהציע עצות כמו אצלנו...
ועוד משהו לגבי קו הפרדה רצוף: גילינו מהר מאד שהנהגים האיטיים שגורמים לשיירה לנסוע מאחוריהם יאותתו ימינה כדי לסמן למי שמאחוריהם שאפשר לעקוף על קו הפרדה כי אין תנועה שמגיעה מלפנים... מיו שיטה כזאת.
ועוד לא דיברתי על הערסים במכוניות גדולות וחזקות שפשוט עוקפים על קו הפרדה בלי להסתכל בכלל, בעליות, אפילו בלילה, בלי לראות בכלל מי מגיע מקדימה או מהסיבוב.... ויש הרבה ערסים...
נהגים: כשכולם נוהגים כמו משוגעים, יש איזה הגיון. אולי זאת הסיבה שכשאתה עושה טעות בכביש לא מנסים לחנך אותך, לא צופרים בעצבים, לא מנפנפים לך באצבע או מקללים וצועקים. פשוט מתעלמים וממשיכים לנסוע.
בכבישים הבינעירוניים מגיעים בהרבה מקרים לכיכר של שתי נתיבים, עם 4 או 5 יציאות. מצב כזה אצלנו מיד יוצר בלאגן וצפירות וקללות כי יש כאלה שנכנסים לכיכר וחוצים נתיבים. ברומניה, גם אם חתכת מישהו בטעות, הוא ייתן לך מבט קצר וימשיך לנסוע.
נהגים נתקעים לפעמים בנתיב השמאלי אבל אף אחד לא חותך אותם בפראות ומנסה לחנך אותם. גם אלה שעוקפים על קו הפרדה רצוף לא זוכים לחינוך מחדש. זה לא בדיוק מרגיע לנהוג ככה, אבל מתרגלים...
הולכי רגל: בגלל שחלק גדול מהכבישים הבינעירוניים עוברים בתוך ערים וכפרים, יש מצב שבאמצע הכביש יופיע פתאום מעבר חצייה. למרות כל מה שאמרתי על הנהגים הרומניים, כשמישהו עומד ליד מעבר חצייה ורואים שהוא רוצה לחצות, ברוב המקרים יעצרו לו. נהגים אחרים שרואים שמישהו עצר, יעצרו גם הם. אני לא יודע איך הם מצליחים לעשות את זה כשהם כל הזמן בטלפון, אבל זה קורה. אני מניח שיש יוצאים מהכלל, אבל ממה שראיתי - הופתעתי לטובה.
אופניים: גם אם היו משלמים לי לא הייתי רוכב על אופניים לצד כבישי רומניה. מצד שני, ראינו פה ושם רוכבים, גם על אופני כביש, וגם מטיילים עם אופניים עמוסי תיקים. ראינו הרבה רוכבים עולים ויורדים את ה-Transfagarasan... אין שוליים אז רוכבים ממש על קצה הכביש. הנהגים מאותתים ועוקפים אותם בצורה זהירה, בלי להלחיץ אותם ובלי לחתוך. הלוואי אצלנו ככה.
