מי אנחנו: זוג באמצע שנות ה-50, דתיים (חשוב לקוראים שומרי-שבת וכשרות), אוהבים טבע וגם קצת אורבני.
המסלול: יומיים בטביליסי, נסיעה צפונה לקזבגי, חזרה דרומה לכיוון גורי, המשך לקוטאיסי וטיולים בסביבה, חזרה לטביליסי לטיסה הביתה.
הכרת הטוב: את הבסיס למסלול בנינו, התלבטנו והידקנו עם Lela Korchilava, מדריכת טיולים גיאורגית שגם סייעה לנו במציאת רכב והזמנת חלק ממקומות הלינה לאורך הדרך.
זמינה בטלפון וואטסאפ, דוברת גם אנגלית: 352-661577527+
לקחנו המון טיפים מצוינים מתוך הבלוג של אמילי לאש: https://wander-lush.org/
היא:
טביליסי היאעיר נהדרת. קודם כל לפני האתרים ובודאי לפני מוזיאונים ואטרקציות אחרות שלא עשינו - טיילנו בה רק ברגל.
הגענו לעיר בלילה והתמקמנו ב-AirBnb נחמד מאוד, 3 דקות מאיזור המרחצאות. יצאנו לסיבוב קצר - בגלל הקורונה היה עוצר שהתחיל ב-23:00 ולכן לא הספקנו הרבה.
בילינו בעיר שישי-שבת והספקנו את רוב מה שרצינו, עם יום שישי עמוס ושבת רגועה (בכוונה). את שישי בעלי התחיל בריצת בוקר ובמשך היום זכה לבקר בחלק מאותם האתרים יחד איתי. התחלנו בשוטטות חופשית + מפה שעליה סימננו מראש כמה אתרים יפים במיוחד. משם לבית הכנסת כדי לצלם (בשבת נגיע לשם לתפילה) ולהזמין אוכל לשבת.
משם המשכנו ל-free-tour עם בחור מקומי שהיה נחמד ומעניין. אם אתם מסתדרים עם אנגלית אני מאוד ממליצה על הקונספט הזה, שקיים בערים מובילות בעולם (גם בת״א ובירושלים) שבו בחור/ה מקומי/ת מוביל/ה טיול רגלי שכולל קצת מכל דבר - סיפורים על ההווי המקומי, היסטוריה, אמנות, שפה ועוד, שמועבר באופן קליל. הסיור אורך שעתיים וחצי/ שלוש. בסוף הסיור משלמים טיפ. מאוד מומלץ, אפשר להזמין מראש.
חזרנו לדירה להחליף בגדים והמשכנו לשעת ספא בבית המרחץ (Gulo’s Bathhouse) כולל קרצוף. איזה כיף! הזמננו מראש חדר זוגי והופתענו מכמה הוא מרווח. בחדר ישנן 2 אמבטיות - אחת עם מי מעיין הגופרית הסופר-חמים, והשניה עם מים קרים. הרעיון הוא להחליף ביניהן כל כמה דקות. בהחלט חוויה מיוחדת. משם חזרנו לדירה לקבל את השבת.
הוא:
בשדה פגש אותנו בחור מקומי בשם דאטו, שיש לו חברה להשכרת מכוניות והוא גם סוג של נהג/מדריך. קבענו איתו מהארץ, סגרנו על טויוטה Rav4 חדשה יחסית (מחיר ההשכרה הוא נגזרת של שנת הייצור) והוא אסף אותנו מהשדה, לקח אותנו לדירה והשאיר לנו את הרכב - למרות שאמרנו לו שאנחנו צריכים את זה רק מיום ראשון. על שישי-שבת הוא לא גבה תוספת.
סים מקומי - חשוב! לקחנו טלפון רזרבי עם סים של Magti מאחותי (שבדיוק חזרה משבוע וחצי בגיאורגיה), ועשינו "באלאנס" של 10 לארי (תוספת לנפח הגלישה, הספיק לנו לכל השבוע לניווטים ועוד נשאר לטיול הבא).
את הדירה שכרנו מהארץ (ממש "התפרענו" ושילמנו 150 ש"ח ללילה!), והיא היתה מרווחת, מאובזרת ומעוצבת, עם מרפסת חביבה לכיוון הנהר שחוצה את העיר.
הסתובבנו ברחבי העיר ביום שישי, והתפלאתי שאין שום שוטרים חמושים או שמירה סביב בית הכנסת הגדול - בהחלט לא דבר טריוויאלי בימים אלה, או בכלל באירופה. אנשי העיר דווקא מספרים בגאווה על הקהילה היהודית ועל החיים המשותפים לאורך השנים.
היא:
בשבת הלכנו לבית הכנסת הגדול (נוסח עדות המזרח) ואחה"צ יצאנו לטייל בגנים הבוטניים (שילמנו מראש, היה קצת קשה להסביר למה אבל הצלחנו). הגנים יפים וגדולים, לא גנים בוטניים קלאסיים - הם מתרכזים בעצים ושיחים מכל העולם עם מרבדי פרחים פזורים פה ושם, כך שזה דומה יותר לטיול בטבע. בילינו שם 3 שעות וחזרנו בריצה בגלל הגשם שהתחיל לרדת.
הוא:
כדתיים קשה לפעמים להסביר ל"גויים" את המנהגים המוזרים שלנו, למשל - למה אנחנו לא מסתובבים עם כסף בשבת. לפני כמה שנים ניסינו להסביר לאיטלקי לא-חביב בכניסה לגני בובולי בפירנצה שאנחנו רוצים לקנות ביום שישי כרטיס לשבת. זה פשוט לא עבד...
דווקא בטביליסי הקופאית הנחמדה הסכימה בלי בעיה, נתנה לנו כרטיס חתום עם תאריך של יום המחרת והסבירה שיהיה בסדר. כשהגענו בשבת לגנים, הקופאית קיבלה את ההסבר שלנו בלי למצמץ, ואישרה את הכרטיסים.
לא לשכוח לקחת איתכם מים לטיול בגנים, אפשר ללכת שם שעות, בלי לשים לב.
סיכום טביליסי:
AirBnb: https://www.airbnb.com/rooms/10925698?sourceimpressionid=p316235765332hkbRIMpwyXo9uIF&guests=1&adults=1
Gulo's Thermal Spa: https://www.facebook.com/tbilisithermalspa
80 ש"ח לחדר זוגי, לשעה. תוספת של 10 ש"ח ל"מקרצפ/ת".
Tbilisi Free Tour: https://tbilisifreewalkingtours.com
דאטו: השכרת רכבים, הקפצה לשדה התעופה, נהג, מדריך, דובר גם אנגלית: 995-599554823+
היא:
יום ראשון - יצאנו לדרך צפונה ועצרנו לתצפית קצרה באנאנורי ואז המשכנו ל"אנדרטת הידידות" בגודאורי. הנוף מקסים. האנדרטה מציינת 200 שנות ידידות בין רוסיה וגאורגיה, ולא כפי שחשבתי לציון אירוע חדש יותר, מעידן פוסט-קומוניסטי. ניתן לקרוא עוד על האנדרטה פה, אנחנו באנו בשביל הנוף ובשביל למתוח רגליים מהנסיעה.
הוא:
האנדרטה בגודאורי יושבת על קצה מצוק עצום, ובחניה יש המון חברה צעירים שמציעים אטרקציות שונות - רכיבה על סוסים, אופנועי 4x4 וגם מצנחי רחיפה. עוד לא יצאתי מהאוטו וכבר התקרבה אלינו בחורה חייכנית עם ווסט זרחני שעליו כיתוב בולט של מצנחי רחיפה. הודעתי לה בנימוס שאני לא מעוניין וגם אם ישלמו לי לא הייתי עושה את זה...
אחרי שמתחנו רגליים והצטלמנו, המשכנו צפונה עד לעיירה Sno שבה יש פסלי ענק בטבע של ראשי אבן. חשבנו שזה יהיה כמו פסלי הראשים באיי הפסחא בדרום אמריקה, אבל הסתבר שזה כמה סלעים גדולים ומגולפים לצד הדרך, לצד קופה קטנה עם שלט שמבקש 5 לארי... ויתרנו.
נסענו עוד צפונה, עברנו את העיירה סטפנסמינדה ואחרי כל הנסיעה הארוכה התפנקנו בטיול רגלי למפלי Gveleti. יש מפל "נמוך" ומפל "גבוה" (בסטנדרטים ישראליים שניהם גבוהים ומרשימים) ומומלץ לא לוותר על אף אחד מהם. הנוף מסביב ירוק ומדהים, המסלול מסומן ונוח.
היא:
חזרנו לסטפנסמינדה אחר הצהריים המאוחרות. הגסט-האוס שהזמנו מראש ללילה הייתה לקוחה מסרט תקופתי של שנות ה-70 הסובייטיות. רהיטים כבדים עם פוליטורה מבריקה ממלאים את החדר עד אפס מקום, בטעם של פעם. במטבח - שולחן פשוט עם שעוונית וסירי אמייל. הגענו בגשם שוטף והרגשנו כמו כלבים רטובים, היה קר קר קר, כ-8 מעלות, ולקח זמן עד שהביאו לנו תנור, אז אולי אני שופטת את המקום לחומרה. היינו האורחים היחידים במקום ואיפשרו לנו להשתמש במטבח. מרק עדשים עשיר וחם שינה את ההרגשה הראשונית.
כל התקשורת עם המארחת עברה דרך Google Translate או וואטסאפים דרך המדריכה שתיאמה לנו את הלינות. כדאי שאפליקצית התרגום תהיה זמינה, ממליצה להוריד גם את Google Lens (אם אין לכם בטלפון) שיכול לתרגם טקסטים מתמונה, למשל רכיבים על תוויות מזון שכולן כתובות בגאורגית, ועוד.
יום שני
בבוקר טיפסנו מקצה העיירה סטפנסמינדה לכנסיית גרגטי. דרך של 7 ק״מ הלוך חזור (3.5 ק״מ עם טיפוס מצטבר של כ-450 מ׳, ואז חזרה). האמת שבהתחלה חששתי, הצטיידתי במקל הליכה והסתבר שזה היה אחד הטיולים השווים. מזג האוויר היה צפוי להשתנות אבל נשאר מושלם לאורך היום.
הנוף מלמעלה פשוט מדהים. בלוגרית שהסתייענו הרבה בעצות שלה העריכה שהשהייה למעלה לצילומים תארך כשעה, לא האמננו אבל… כן, הכל פשוט יפה ונשארנו לצלם מכל כיוון אפשרי, בפרט הנוף להר קזבגי המושלג, שמרחיב את הדעת. זה הכי קרוב שהגענו ל"טרק", למי שלא רוצה ללכת עם ציוד על הגב. אפשר כמובן לעלות לכנסיית גרגטי ברכב, לדעתי מפספס את החוויה אבל ברור שהטיפוס לא מתאים לכל אחד, מצד שני – יש גם מי שימשיכו לקרחון, טיול של יומיים. מי שרוצה לטפס עליו ממש זקוק לציוד ומדריך.
יצאנו בצהריים לדרך הארוכה (מאוד!) מסטפנסמינדה ל-Ateni. עצרנו בדרך באוּפליצח'ה - מהומה רבה על לא מאומה. ידענו מראש שהמערות בווַרדזִיה יותר שוות אבל בחרנו באלה בגלל המסלול. השינוי בנוף מהבוקר בסטפנסמינדה לכאן מדהים. מההרים והשלג שקפא בערוצי הגאיות ועד לתצורות הסלע שמזכירות את נבאדה, בשלוש וחצי שעות נסיעה. אבל הכניסה ב-15 לארי לאדם למערות די סתמיות שכל אחת דומה לשנייה, וכשחלק מהמערות סגורות עקב צילומי פרסומת, השאירו אותנו בעיקר להתפעל מהנוף היפה שיש ממנו בשפע אבל ניתן לראות אותו גם מבחוץ בחינם. צריך לזכור ששבירת הנסיעות הארוכות חשובה כי הנהיגה באמת דורשת ריכוז רב, אבל האטרקציות גם מאריכות את הדרך בחצי שעה לכל כיוון. לחובבי אתרים ארכאולוגיים בלבד.
הוא:
פה המקום לדבר קצת על חוויית הנהיגה בגיאורגיה. יש כאלה שחוששים לנהוג לבד בגלל הסיפורים הלא-מחמיאים על הנהגים המשוגעים, על תשתית הכבישים הלקויה ועל הרכבים שחלקם כנראה נשארו למזכרת אחרי הפרידה מברית המועצות.
הכל נכון!
יש בגיאורגיה כמה אוטוסטרדות חדשות וטובות, אבל חלק גדול מהכבישים הבינעירוניים צרים, מתפתלים, לא מתוחזקים, עוברים דרך כפרים, ובמקרה הממש גרוע הופכים פתאום לדרכי עפר קופצניים בלי הודעה מוקדמת.
לצד גרוטאות סובייטיות יש על הכביש המון מכוניות חדישות, וגם הרבה ערסים במכוניות חזקות ומשופרות שחותכים ועוקפים בלי אבחנה, נצמדים אליך מאחורה וממש דוחקים אותך הצידה באגרסיביות וקורעים את הכבישים במהירות עצומה, גם בתוך העיר.
ואם זה לא מספיק, אז בגלל הסדרי יבוא מוזרים יש בגיאורגיה די הרבה מכוניות בהן ההגה בצד ימין, כמו באנגליה...
סגנון הנהיגה פה הוא שילוב של חוסר התייחסות לחוקי התנועה לצד השלמה שקטה עם המציאות. קו הפרדה לבן הוא המלצה בלבד, וכולם עוקפים את כולם, לפעמים גם כשאין ממש סיבה או אפילו עקיפה עיוורת לחלוטין. מצד שני - אין כעס בכבישים. זה מלחיץ לנסוע ככה אבל הנהגים לא כועסים ולא מקללים ולא עושים לך דווקא, כמו בארץ. בגיאורגיה - אם עקפו אותך בעליה או בסיבוב ומישהו הגיע ממול, נותנים לעוקף להיכנס, בלי לצפור ובלי לקלל, וזה שבא ממול יורד קצת וכולם משתלבים וממשיכים לנסוע. זה כל כך שונה מהעצבים שיש בארץ, מהתרבות של "אני לא אתן לך להיות לפניי" בשום מקרה. זה לא אומר שבגיאורגיה הרגשתי נוח על הכביש - הנהיגה היתה מאד מעייפת ומאתגרת כי צריך גם עיניים בגב ומכל הכיוונים - אבל ברגע שמבינים את חוקי המשחק ומשחקים כמותם, אפשר להסתדר.
היא:
הגסט-האוס מדרום ל-Ateni (שהזמנו מהארץ בהמלצת Lela) ממוקם באמצע שומקום מדהים מוקף בגפנים. כמו בעוד איזורים ברחבי המדינה ישנם שלטים של“Wine Route” וגפנים מטפסות ומקרות את ה״רחובות״. בעל הבית - ניקה - מכין יין, מבקבק ומעביר סדנאות בעונה. הכל מאוד ציורי, גם לאלה מבינינו שנמנעים מיין לא כשר. אשתו דיאנה היא ארכיטקטית שתכננה ועיצבה את המקום. אכלנו ארוחת ערב במרפסת כשהטבע מסביב, וקטפנו דובדבנים ישר מהעץ בדרך לחדר. מקום שמזמין לשבת בחוץ עם ספר ולא למהר לשומקום.
Nika Vacheishvili's guest house - אפשר למצוא ב"בוקינג", ב"טריפ אדווייזור" ובעוד אתרים.
https://www.agoda.com/nika-vacheishvili-s-guest-house/hotel/rustavi-shida-kartli-ge.html?cid=1844104
יום שלישי
בדרך לקוטאיסי נכנסנו לבורג'ומי כדי לשבור את הנסיעה הארוכה, וטיילנו בפארק הגדול במרכז העיר. הפארק מטופח (וזול יחסית לדמי כניסה באתרים אחרים) והאטרקציה המרכזית היא שתיית מי הגפרית והמינרלים. טעים זה לא, אבל אומרים שיש למים סגולות מרפא עם רשימת ריפוי חוליים שמגיעה משם ועד לטביליסי לפחות, אז שתיתי בקטע תיירותי ומסוקרן. אני מרגישה בריאה (גם לפני) ויש תיעוד. יש אנשים שממלאים בקבוקים, שלא תגידו שלא אמרתי. חוץ מזה יש רכבל, וגם פארק שעשועים לילדים (כל מתקן בתשלום נפרד, כולל אומגה, מיני אתגר חבלים ועוד) שבטח יפה יותר לקראת ערב, והרבה מדריכי טיולים מחוץ לפארק שינסו לשכנע אתכם לקחת אתכם לטיולים באזור. אנחנו המשכנו לקוטאיסי. חביב.
הוא:
אל תאמינו לאף מילה - המים ה"בריאים" האלה שנותנים לך לשתות בחינם במרכז הפארק זה אחד הדברים היותר דוחים שאי פעם הכנסתי לפה. הוא מריח כמו ביצים סרוחות, וגם הטעם שלו עושה לך רפלקס הקאה. תשתו בנימוס אם אתם ממש מוכרחים, או תעשו כאילו אתם שותים ותזרקו את הנוזל המגעיל הזה לשיח הקרוב. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם...
היא:
בחרנו בקוטאיסי כבסיס ליציאה לאזורי הטבע שנמצאים צפונית-מערבית לעיר, שבהחלט מצדיקים יום שלם. שכרנו AirBnb מקסים, מרווח ונוח קרוב למרכז העיר. בדירה חיכו לנו "מקינטה" לקפה ופרחים טריים. בעלת הבית שגרה בדירה ליד התנצלה שלא הצליחה לבקר ולכן הסתפקה בלהביא לנו שוקולד. אנחנו אישית מעדיפים את הפרטיות ולא בהכרח מחכים לביקור, אבל אני מניחה שזה קשור למסורת הכנסת האורחים המפורסמת בגאורגיה.
לקראת ערב יצאנו ברגל לעיר. בפארק ולידו יש כל הזמן הופעות רחוב ומוזיקה, אבל אין הרבה מה לראות. קפצנו גם לבית הכנסת המרכזי בעיר, ופתחו לנו במיוחד לביקור קצר. בעיקרון הוא אמור להיות פתוח בין 8:00-10:00 בבוקר ובין 20:00 ל-22:00 בערב. לכו לבקר, הוא מרשים מאד.
התיישבנו לקנח את היום בבירה מקומית ב-Papavero. אווירה כיפית וצעירה (הורדנו את הגיל הממוצע בדי הרבה - לקבלת התפריט סורקים QR-code ושאלו אם אנחנו יודעים מה זה…) המחירים פשוט מצחיקים - 2 בקבוקי חצי ליטר + טיפ והכל ב-10 ש״ח… אין דברים כאלה.
Papavero: https://www.restaurantpapavero.ge
הוא:
מה הקטע של הכלבים בגיאורגיה? בכל מקום שאליו הגענו יש כלבים משוטטים, אבל כמעט כולם מסומנים עם תגית באוזן. אני מניח שזה סוג של פיקוח. הכלבים די ידידותיים ואו שהם הולכים אחריך או שהם סתם שוכבים בכל מקום. חלק מהנוף. כלב שכזה אימץ אותנו איך שיצאנו מהדירה וליווה אותנו לעיר. כשהגענו לבית הקפה הוא נכנס אחרינו. שאלו אותי אם הוא שלי....
יום רביעי:
היא:
קניון מרטווילי נמצא כשעה מקוטאיסי. אפשר לבלות שם שעה ורבע באיזי, כולל השיט ומלאנתאלפים צילומים. יש מי שיוצא נגד ה״מיסחור״ של המקום והמחיר הגבוה בהתאם, אבל הוא מאוד מושקע ואחרי שראיתם איזה יופי התמונות מצטלמות באינסטגרם - תרצו גם. אם לוקחים את המחיר בחשבון מראש - ההנאה מובטחת.
אבל - תגיעו מוקדם! אתם רוצים לעשות את השייט המאוד קצר כשאתם כמעט לבדכם (+מלווה בתפקיד משיט/מדריך/שומר?) בנוף הקסום הזה. שימו לב - אין שייט בגשם ובלי השייט (עוד 15 לארי לאדם) המקום נחמד אבל לא וואו.
הוא:
בכניסה לאטרקציות טבע כאלה יש בדרך כלל בחור מבוגר וחביב עם ווסט זוהר דהוי ש"אחראי" על החנייה. המחירים יכולים לנוע בין 1 ל-3 לארי. לא תמיד ברור על מה בדיוק הוא אחראי והאם הקטע של התשלום הוא "שיטת מצליח" או לא, אבל במחיר כזה אתה לא שואל.
ליד "אחראי החניון" הסתובבו מספר גברים שניסו למכור לנו טיולים למקומות שרק הם מכירים. אם אתם באמת לא בקיאים באזור - תתמקחו על המחיר ותנו להם לקחת אתכם לכל מיני אטרקציות טבע שאחרת לא תגיעו אליהם לבד. אנחנו ידענו פחות או יותר לאן אנחנו רוצים להגיע והסתדרנו לא רע עם ניווט ועם הג'יפ השכור.
היא:
ממרטוילי המשכנו לאזור קניון Balda למפל Kaghu. אם יש לכם ג׳יפ סעו בעצמכם ואל תתפתו להצעות של הג׳יפאים המקומיים. הדרך עבירה לג׳יפים עד קרוב מאוד למפל (ולאמיצים ממש אפשר להגיע עד המפל - כולל חציית הנחל). ליד המפל יש כמה מסעדות המציעות ארוחה ממש על המים. המפל מומלץ ביותר - כי אפשר לגשת למים לעומת שאר המפלים שמרוב "הנגשה" יש בהם גדרות ומחיצות. האיש שאיתי נכנס למים, ואחרי זה אכלנו פורלים על האש ב-15 לארי לאחד, ונהננו מכל רגע.
למפלים נוספים באיזור זה - Oniore ו-Toba - לא הצלחנו להגיע. מי שלוקח ג׳יפאי יגיע כנראה גם אליהם, מצד שני - הג׳יפאי לא יחכה לכם לטבילה ולארוחה, אז אני לא מרגישה שפספסנו.
הוא:
קשה לקרוא לזה "מסעדה" - זו היתה בקתת עץ רעועה, ולידו שלט עם צילומי המנות שהם מגישים. מבחר די מצומצם אבל לא צריך יותר מזה - פורל טרי על הגריל, טבע מסביב, יושבים ליד שולחן מאולתר על שפת הנחל, אוכלים רק עם מזלג, בלי קישקושים. פשוט וכיף.
היא:
מ-Kaghu המשכנו לקניון Okatse. האטרקציה של המקום היא שביל הליכה תלוי של כ-700 מ׳ מעל המצוק.
נתחיל בזה שנהנינו. מהכניסה לאתר ועד אותו שביל יש דרך של כ-2.5 ק״מ דרך יער ואחו יפים, כלומר – סה"כ כ-7 ק״מ הליכה הלוך חזור בנוף יפה. תנו לי יער ואני מאושרת, אבל אין מים, לא במסלול וגם לא במרפסת / שביל התצפית. יש הרים מכוסי עצים וכמה בריכות למטה, לא נהר גועש ושוצף. אל תוותרו אבל תאמו ציפיות. לרצים ומשוגעי הכושר - לא צריך לקום לרוץ לפני היציאה למסלול, תקבלו אחלה אימון עליות בחזור.
הוא:
למי שאינו חובב הז׳אנר של הליכה ומדרגות יש כמובן אופציות של הקפצות ׳טקסי׳ של גברברים מקומיים שמחכים לך בכניסה לאתר ומסבירים לך כמה המסלול ארוך קשה… בחור שנראה כמו כפיל של פוטין הסתכל עלינו, "מדד" אותנו במבט מזלזל ואמר "ייקח לכם שלוש, שלוש וחצי שעות, לא חבל?"... כשחזרנו לרכב אחרי הליכה נמרצת אמרתי לו שלקח לנו שעתיים ועשר דקות. זכיתי לחיוך ומחיאות כפיים...
היא:
המפלים האחרונים להיום - מפלי Kinchkha - אכזבה. רצינו מאוד להגיע בעקבות טיפ באתר "למטייל", שנכתב כנראה לפני שהמקום שופץ והפך להיות "רשמי". היום הכניסה בתשלום, אותם 17.5 לארי לאדם עבור בקושי 20 דקות הליכה על שביל מתכת מוגבה ומגודר. המתכת לא משתלבת בנוף והנחל - שבעבר היה ניתן ללכת לאורכו ואף לטבול בו - נצפה מרחוק. בלי להיכנס לוויכוח לגבי סגירת אתרים בארץ ע״י הרט״ג שלנו - היה אפשר להנגיש את המפלים כאן בצורה יפה ונעימה יותר וגם לגבות תשלום באופן יחסי לתמורה, או למכור כרטיסים משולבים. בקיצור - אפשר בהחלט לוותר.
הוא:
מי שעדיין רוצה להגיע למפלים עצמם (כי הם ממש יפים ואתם כבר שם ולא רוצים לוותר) יכול לאלתר בכביש היורד מהאתר אחרי כ-300 מטר ולחנות לצד הדרך במקום שבו הנחל חוצה את הכביש. משם פשוט הולכים לאורך הנחל תוך טיפוס על בולדרים ענקיים עד שמגיעים - זה בסביבות 300-400 מטר לתחתית אחד המפלים וזה יכול לקחת כשעה.
חזרנו לקוטאיסי עייפים ומרוצים וארזנו לקראת העזיבה בבוקר.
יום חמישי:
עזבנו את קוטאיסי ונסענו למצחטה (או פשוט צחֶטַה כלשון המקומיים). הדרך מזרחה מתפתלת לאורך כביש בינעירוני "קלאסי" לגיאורגיה: מסלול אחד לכל כיוון וכולם עוקפים את כולם כל הזמן. בעוד כמה שנים כל הקטע הזה יזכה לשידרוג מאסיבי כי כבר היום הוא בתנופת בנייה מטורפת של כ-60 ק"מ עם עשרות מנהרות וגשרים שנבנים על ידי חברה סינית.
הסתובבנו במרכז העיר העתיקה, עלינו למנזר Jvari שצופה על העיר, מפגש הנהרות והאזור כולו, ואז המשכנו לטביליסי לטיסת לילה הביתה.
סיכום קוטאיסי:
AirBnb: https://www.airbnb.com/rooms/44188740?sourceimpressionid=p31623587518Aij1Zvw56AAnmcRt&guests=1&adults=1
סוף דבר:
אז מה היה לנו בגיאורגיה - ארץ יפיפיה, הרים ומרחבים, טבע בשפע, מפגש קצר עם תרבות שונה מהבית, וחופש!
בגלל כשרות, המפגש עם האוכל הגיאורגי היה לצערנו חלקי מאוד. אכלנו חינקלי, מרק ובשר גיאורגי וחצ׳פורי כמובן בטייק-אווי מהמסעדה הכשרה בטביליסי (צמוד לביהכנ"ס), וכמעט כל יום נהנינו מהלחם המקומי ("פורי" או "לבש", מסתבר שיש לזה כמה שמות) - לחם שנראה כמו "סירה" שנאפה על דפנות תנור חימר ייעודי ויוצא חם טרי וטעעעעייים! זה עולה רק 1 לארי (!!) וכדאי תמיד לקנות שניים, כי את הראשון מחסלים כשהוא עוד חם, בלי לשים לב...
אני מקווה לשחזר משהו מהמתכונים בבית (קנינו "חמֶלי סוּנֶלי" בדוכן במצחטה).
בנסיעות אני אוהבת לקרוא ספרות מקומית כדי להתחבר לתרבות. לצערי לא מצאתי הפעם בעברית הרבה אופציות טובות. הסתפקתי בקריאת אגדות ומיתוסים גיאורגיים באינטרנט ולקחתי איתי את הספר הנפלא אך קשה ומדכא "שתי השמשות של דדיקה" מאת מגי אוצרי, המספר בין השאר את סיפור יהודי קוטאיסי שסורבו עלייה במשך הרבה שנים וכשהגיעו ארצה - הגיעו חסרי כל (מדיניות סובייטית) וחוו קשיי קליטה רבים, וטוב שנכיר את סיפורם.
חזרנו הביתה שמחים ומרוצים, מקווים לחזור שוב, לגלות איזורים חדשים, אולי בסביבת באטומי או בצד המזרחי.
