אני מקווה שכולם יודעים שהמצב השנה על הפנים לחובבי הסקי באירופה (יחד עם שיא שלגים של 50 שנה במערב ארה״ב!)
אבל אחרי הביקור הקצרצר שלי בשמוני באפריל שעבר, היה לי ברור שאני חייב לחזור לכאן.
התחלתי לתכנן את הטיול לפני חודשים אבל כשהבנתי שאין שלג,
חיכיתי וחיכיתי בשביל להחליט לאן לטוס, ופתאום הגיעה סופה אחת טובה לאירופה שהשיא שלה היה דווקא בשמוני.
סגרתי מהר על חמש לילות שזה יוצא חמש וקצת ימי סקי עם הטיסות הנכונות
הגעה לז׳נבה בשלישי עד 1030 וחזרה לארץ בראשון ב2030 -
הדרך מז׳נבה היתה לבנה משציפיתי וגם בעיירת שמוני יש מלא שלג על האדמה, למרות שעברו כבר 10 ימים מאז הסופה.
הסוד זה גל הקור שהיכה בשבוע שעבר, ועכשיו התחלף בקור אידיאלי של מינוס חמש. מספיק קר לשמור על השלג ולא קר מדי כדי שיהיה לא נעים בחוץ.
המלון הקטן שבחרתי הוא לא בעל אופי מרגש כמו מלון רישמונד שישנתי בו בשמוני, אבל חדר היחיד מרווח עם מיטת יחיד וספה, ונמצא במרחק שביל הליכה קצר מתחנת אוטובוס, וגם רק חמש מאות מטר הליכה לרכבל של גרנד מונטטס למי שפחות עצלן או חסר סבלנות לאוטובוס.
אחרי התארגנות מהירה בחדר, החלפתי לבגדי עבודה ויצאתי לאסוף את ציוד הגלישה שהזמנתי.
האוטובוס בדיוק הגיע לתחנה יחד איתי כך שחסכתי את ההליכה הראשונה להר.
על חנות ההשכרה שבחרתי אני פחות ממליץ.
המחיר היה מעולה - 100 אירו לדרגת חמישה כוכבים כולל ביטוח נזקים, קסדה, מגפיים ויכולת להחליף ציוד באמצע ההשכרה.
הבעיה שהחנות קטנה והמבחר לא גדול.
היום המוכר שכנע אותי לקחת ציוד קארבינג שמתאים לפיסטים.
לקח לי קצת זמן להתרגל, כי בכל זאת כבר 18 שנה אני גולש רק עם כל מיני סוגים של אול מאונטן שבדרך כלל גמישים יותר ביכולות שלהם ובסלחנות שלהם לגולש גם כשלא עושים קארבינג מושלם.
בסוף היום החלטתי לנצל את יכולת החלפת הציוד ולקחתי סקי בשם שם, על שם שמוני כמובן.
(כמה פעמים הופיעו ש ו-מ במשפט הקודם?)
מה יכול להיות יותר מתאים מסקי שנבנה במיוחד לעמק הזה?
מחר אגלה האם ההחלפה היתה משתלמת.
נראה לי שהמוכר ניסה להרחיק אותי מהסקי הזה כי הוא מתאים גם לאופפיסט והמוכר היה לחוץ שאקלקל את הבסיסים של הסקי מעליה על אבנים. בסיס השלג בכל זאת לא כזה עמוק.
במגפיים המבחר היה עוד יותר בעייתי. יש לו שתי דרגות. מגפיים רכים למתחילים ומגפיים סופר קשיחים למתאמנים אולימפיים. ברור מה אני בחרתי, אבל גיליתי שתי תובנות חשובות: האחת, גם מישהו לא גדול ולא חזק במיוחד יכול להשתלט על מגפיים קשיחים. שתיים: כמו בשנות השבעים יש עדיין מגפיים שאי אפשר לנעול בלי עזרה מהצד. בפעם הראשונה בחיי קיבלתי התכווצות שרירים לא מהגלישה אלא מהורדת הנעל בסוף היום.
אולי הייתי צריך להביא את המגפיים המשומשים שקניתי ב 20 אירו באפריל, שהם בדיוק בקשיחות ובנוחות המתאימות. אבל הכרזתי עליהם כמגפיים לחרמון (כי הם עלו 20 אירו), אז נשארו בארון בבית.
אחרי ההצטיידות מיהרתי לרכבל להספיק לגלוש כמה שיותר ביום הזה. הספקתי כשעה ורבע ללא הפסקה, שזה יצא לא מעט בזכות ההר האנכי הזה.
ההר בארז׳נטייר הוא תלול, ואני משאר בממוצע הוא אחד האתרים התלולים שיש, עם הפרש גובה מרשים ביותר שיכול להגיע לאלפיים מטר.
להמחיש עד כמה יש לו הפרש גבהים גדול: שכחתי להפעיל את אפליקציית המדידה האהובה עליי, חוץ מאשר בירידה האחרונה לעיירה שהתחלתי מהרכבל
Herse
שמגיע לגובה 2600 מטר.
בעשרים הדקות האחרונות של היום ירדתי 1300 מטר הפרש גובה בגלישה לא מאוד מהירה.
לסבר את האוזן: בלז ארק גלשתי 5000 מ הפרש גובה ביום שלם במהירויות של 70 קמ״ש.
המחיר של התלילות הזו:
בתנאים הנוכחיים השלג קשה.
לא קרח שקוף אבל שלג שקשה להאחז בו עם הלהבים של הסקי.
שלג שדורש טכניקה טובה והכנה מראש של הסקי עם אבן משחזת.
בתחילת השעה לא היו לי אף אחת מאלה אבל עם הזמן התחממתי והתחלתי לחזור לעצמי, וגם להפסיק להאשים את הסקי הלא מוכר בגלישה המכוערת שלי.
דווקא מחוץ למסלולים השלג נראה סביר ביותר אבל מתאים רק לחובבי המוגולים, ומבדיקה קצרה מאוד הם לא קרחיים או קשים מדי.
זו הסיבה העיקרית שהחלפתי את סוג הסקי.
מעדיף לגלוש לאט על מדרון קשה מאשר מהר על שלג קשה.
לא תנאים מושלמים אבל בסך הכל התחלה לא רעה בהתחשב במצב הכללי השנה.