בס"ד

שבוע בצפון לפלנד, הקוטב הצפוני (דרך ריגה,לטביה והלסינקי)

החלום של מסע אופנועי שלג בלפלנד וגם מזחלות כלבי האסקי סיבירי ליווה אותי מאז ילדותי ובכל פעם ששוחחנו בין חברים על טיולים בעולם שאלתי: "מי בא למסע אופנועי שלג בלפלנד?" , אמירה שתמיד זכתה למבט סלחני להוזה בהקיץ...מה גם שחלום זה היה תמיד יקר מנשוא ונחשב חלום שרק בעלי ממון רב או בני הגיל השלישי שצברו חסכונות ככל הים...

אז הרשו לי להפתיע אתכם בטיול מיוחד במינו ואני בטוח שכמה מכם יתעלפו כשישמעו על העלויות....אבל זה בהמשך.

התארגנו שני חברים בשנות ה50 המוקדמות וצירפנו את בנינו בני ה 13, 14 ו22. 5 אנשים במסע אל הקוטב הצפוני גם מתוך חלום לראות את הפלא של הזוהר הצפוני...שנשאר חלום...

ציוד מכין: היינו בטמפרטורות של מינוס 5 ועד מינוס 18. היערכות מוקדמת קריטית! אמנם בכל אטרקציה נותנים ציוד מקצועי מלא לכל משתתף. אבל כל יציאה מהבית או מהרכב ולו לזמן קצר מחייבת היערכות טובה. בגד תרמי טוב לפחות סט אחד איכותי. מעיל טוב. 3 זוגות גרביים תרמיות טובות. נעליים אטומות מים או נעלי טיולים טובות. כפפות טובות, מומלץ לבדוק בארץ בהחזקת גוש קרח לרבע שעה. כובע כלב וכיסוי ראש וצוואר מלא (כובע שודדים רק עם עיניים פתוחות)השאר די בביגוד ישראלי חורפי רגיל. הכל ניתן לרכישה מראש בEBAY או באתרי חו"ל במחיר שפוי. 500-800 ₪ לציוד לאדם תלוי במלאי המשפחתי. אפשר לשכור הכל בארץ. חשוב מאוד לקחת שקיות חימום. גם אם הנעל או הנעליים לא מחממים מספיק, הכנסת שקית חום לשם עוזרת מאוד.

חוץ מכפפות טובות, כדאי לפחות כפפה אחת עדינה לצורך צילום או עבודה עם המכשיר הנייד. כשמוציאים את היד לצלם או לשוחח בנייד...יש 60 שניות עד לסיוט...שקית חימום בכיס מצילה.

טיסות: ת"א –ריגה, לטביה בחברת WIZZAIR בהזמנה מוקדמת כ 500 ₪ לנוסע שני הכיוונים.

טיסות FINNAIR מריגה,לטביה להלסינקי,פינלד ומשם קונקשיין מהיר לIVALO בצפון הקוטב, הרבה יותר צפוה בכ 350 ק"מ מהעיר המתויירת ROVANIEMI שלמען האמת לא ממש בקוטב אלא בקו הארקטי הדרומי ביותר שלו.בסיס כיפת כדור הארץ. 1500 ₪ לנוסע.בסה"כ הטיסות כולן עלו פחות מ 500 אירו לנוסע ( כ 2100 ₪) כולל 3 מזוודות לבטן המטוס לכל הקבוצה הכיוונים (בנוסף ל 5 תיקי עליה למטוס). אפשר לטוס מהארץ ישירות לפינלנד אבל לצפון הקוטב אולי יהיה יקר יותר.מזון: אז מה תאכלו, ואיך תסתדרו עם האוכל? שאלו כולם...אנחנו חבורה דתית וכמובן מקפידים מאוד על כשרות, לכן דרך קבע אנחנו לא לוקחים בתי מלון אלא דירות או וילות עם מטבח מאובזר ומקרר, ומארגנים אוכל ישראלי, מזרחי טעים, מלא וכמו בארץ. שבת בסעודות כיד המלך ובהכנה בלילות בכיף קבוצתי. אוכלים יותר מדי טוב והמחיר מצחיק....2 מזוודות של רכיבים ישראלים ועוד תצרוכת טריים של ירקות ביצים חלב וקצת דגים....לא תאמינו, אבל לא עלה יותר מ 300 ₪ לאדם לשבוע בפנסיון סופר מלא! שזה פחות מ50 ₪ לאדם ליום...ואכלנו הרבה וטוב.הסוד? לשומרי כשרות וגם לאלה שלא מתפנקים ומוכנים בלילה להיכנס לחוויית המטבח, מארגנים מוצרי יסוד, תבלינים, מרקים, שמן, טחינה גולמית, לחמים טריים מוקפאים, ממתקים, חטיפים, קרקרים, גבינות קשות ושמנות למריחה ועוד ממרחים אהובים. מעט כלים כשרים ואחרים רוכשים במקום או מכשירים ובמקום מצטיידים בתצרוכת טרייה, ויש ארוחות בוקר עם מבחר גבינות, חביתות, טונות וירקות, כריכים לצהריים ובערבים, אחרי ימים עמוסי טיולים ומקלחת חמה: מרקי ירקות חמים לקור העז...שקשוקות, קוסקוס עם ירקות, אורז ומטבלים, תפו"א מבושלים, צלויים, דגים מרוקאיים מבושלים במקום בחריף, ירקות מבושלים במקום, אפונה, שעועית ואפילו היה מיקסר חדש אז הכנו חומוס...שהצעירים פרגנו לו יותר מהחומוסיות בארץ...או מטוגנים ועוד תפריטים כיד המלך...לקחנו שיפודי פרגית מטובלים ומוקפאים קודם צלייה, שניצלים מטובלים ומוקפאים...הכל נשאר כמעט קפוא או קר מאוד עד להגעה למקררי הדירות ונשמר היטב לכל השבוע. תחבורה: בריגה התנהלנו במוניות גדולות, 20 אירו מהשדה למרכז העיר לכיוון. במרכז העיר ברגל ב -5 - מעלות, היה נחמד.בקוטב, שכרנו מראש רכב סטיישן. הצמיגים כולם ערוכים לנהיגת שלג. הדלק עולה כמעט כמו בארץ. רכב פוקוס סטיישן אוטומאט עם כל הביטוחים וביטולי ההשתתפות העצמית ל6 ימים כ 450 אירו ועוד כ 100 אירו לדלק. כ 120 אירו לכל התחבורה לנוסע לכל השבוע.הנסיעה ברוב הכבישים נוחה וסבירה. בכבישים הראשיים דואגים לפלס השלג או שהאספלט מתאים לנסיעה. והוא לא יורד בכבדות רבה מדי. הקוטב הוא מדבר! (ראו הערת אקלים בהמשך) אבל בשבילי ביניים בכפרים צריך לפקוח עיין...אנחנו התחפרנו 3 פעמים, בעיקר בגלל שובבות סקרנית שלי, הנהג, לקול מחאת האחרים...פעמיים הסתדרנו לבד את חפירה מפלסת שלקחנו מהדירה, ופעם אחת בחצות הלילה, נעזרנו בחילוץ של אופנוען שלג חמוד שעם חבריו חילצו אותנו.דיור: ללילה הראשון והאחרון דירה בריגה ל 5 אנשים 60 אירו ללילה.בקוטב, וילה ענקית בת 160 מ"ר עם חצר ענקית לכל החמישה, 680 אירו כולל מצעים ל5 לילות.סה"כ דיור לשבוע ברמה מאוד גבוהה, ממוצע 100 ₪ לאדם ליום.אחרי תפילה וא. בוקר עם חביות טריות, גבינות וירקות וחימום לחמניות, יצאנו לסיור נוסף בעיר, לשוק המקומי בריגה. קנינו קצת חפצים קטנים וקשקושים. וב 12:30 הגיע נהג המונית הנאמן לקחתנו לשדה התעופה. 20 ד' הגענו. טסנו להלסינקי, פינלנד. (1.25 ש טיסה)המתנה של כשעה וטיסה לצפון הקוטב ל IVALO ( כ1.15 ש טיסה)

נחתנו לעולם מושלג וקסום, המטוס נוחת על ציר לבן...אחרי שנוסע לקח את מזוודתנו בטעות ואותר כעבור כחצי שעה...אוספים את הרכב במקום ויוצאים לנהיגת קוטב. 10 ד' לדירה.

מגיעים לווילה יפהפייה ולבנה כולה, 160 מ"ר...והתחלנו במשחק של "חדר בריחה" כי היו כמה קופסאות מסביב לבית עם קודים והערכנו שבתוך אחת מהן נמצא כנראה המפתח לדירה...הקוד שקיבלנו היה לא עדכני ורק אח"כ ראיתי מייל חדש...לבסוף פיצחנו הקוד אחר כ30 דקות קפואות ומאתגרות. אבל היה די חם...רק מינוס 5 מעלות...זה קוטב זה???

טרם התלבשנו כראוי...אחרי נס חם עם עוגיות, התלבשנו כפי שצריך...סט תרמי, חולצה רגילה, סופצ'ל ומעיל, כפפות, כובע שודדים וכובע כלב ויצאנו לטיול בכפר IVALO/

הופתענו למצוא כמה סופרמרקטים מודרניים גדולים ופתוחים עד 10-11 בלילה. מחירים מעט יקרים אבל באופן סביר לחלוטין. שוב הצטיידנו בתצרוכת טרייה ובשתייה מתוקה ואף מצאנו גלידות עם הכשר, בן-אן-ג'ריס וגם האגן דטס. התפנקנו בגלידה כשרה בקוטב. עשינו סיורים וחזרנו לקראת חצות לעוד ארוחת שקשוקה חמה...בנים אוכלים הרבה! והקור עושה תיאבון רב.

יום רביעי, 14.2.18

השמש זורחת אחרי 9 בבוקר, אבל קמנו מוקדם להתפלל שחרית (בחושך) ולנסוע כחצי שעה דרומה לשמורת הטבע SARISELKA וגם אתר תיירות מיוחד. למסע כלבי שלג שהזמנו מראש מהארץ.

ציידו אותנו בכל הלבוש הנדרש, כולל מגפי שלג שומרות חום השתמשנו בחלקו כל אחד לפי צרכו. יצאנו החוצה והצעירים לא הפסיקו להשתולל במלחמות כדורי שלג והתפלשות בגבעות הלבנות, כל המרץ יצא... אחר תדריך והסבר על הכלבים וחייהם, יצאנו על גבי מזחלות רתומות ל6 כלבים. אחד יושב כמו נסיך והאחר עומד ומעט מסייע בעליות ברגליו או עומד על הבלמים כשצריך. כשרוצים מתחלפים.

שעתיים מסע קסום ביערות מושלגים ממש עליסה בארץ הפלאות. מראה משובב ונדיר. חוויה מיוחדת במינה. בסיום נכנסים לבקתה מחוממת, כוס תה של חליטת פירות יער מקומיים (הילדים לא אהבו) ועוגיות לאוכלי הלא כשר. הסבר על חיי המקומיים, על עבודת הכלבנים, על התיירות והפרנסה בקוטב. עונים על שאלות ומאוד נחמדים.

משם נסענו כ 70 ק"מ צפונה כשביתנו בכפר איבלו IVALO נמצא באמצע, אל אגם INARI , אגם ענק וקפוא כמעט כולו. שם הגענו למסע אופנועי השלג שהזמנו מהארץ. גם כאן הציוד הניתן מלא כולל קסדות ומסך שקוף מגן פנים. הדרכה קלה לקבוצה והמדריך מבשר לנו שבכל שנותיו שם, אנחנו התיירים הראשונים שלו מישראל...זה אכן לא האזור של כל הישראלים המטיילים בקוטב, אלה מגיעים בעיקר כ 350 ק"מ דרומה לרובניימי בירת הקוטב, אם כי מצאנו מעט ישראלים שם.

הדרכה קצרה, 2 על אופנוע, אבל אנחנו 5 אז שכרנו 3 אופנועים. המהירות היא כ 45 קמ"ש לאופנועי השלג התיירותיים. זה די מאתגר באזורים עם גבעות שלג. יצאנו לכשעתיים נטו מסע אחרי ההדרכות. מסע באגם אינארי. מסלול מדהים ביופיו ובמרחביו.

כישראלים מעט שובבים לא שמרנו על טור אחד בדיוק...עצרנו מעט לשמור מרחק מהקבוצה ואז נתנו גז.....צריכים אתגרים. המדריך הבחין קצת בשובבותנו והיה די סבלני רק ביקש בחיוך משתאה, לשמור על הכללים. השתדלנו אבל שניים מאתנו התחפרו בשלג טרי ורך מעט מצדי המסלול...חולצנו והמשכנו להשתובב אבל רק מעט...לא היינו חצופים, הכל באווירה טובה ומבודחת עם המדריך. מובן שכל שאר התיירים היו "ייקים" ואפילו נעצרו מאחורינו בסבלנות מרגיזה כשעצרנו לצלם, אף שהיו מרחבי קילומטרים מימין ומשמאל...וסימנו להם לעקוף...לך תבין את העולם... אז עשינו סיבוב מאחוריהם ונתנו להם להמשיך בקו הישר כרצונם.

לדעתי, שעתיים הם זמן יפה ומקסים ובדיוק במידה ובמינון הן מבחינת הישבנים והרגליים והן מבחינת הקור. אולי עדיף לצאת עוד פעם לשעתיים, מאשר למסע אחד ארוך שגם אותו מציעים לתיירים. אגב כולנו כולל הצעירים הסכמנו ששעתיים הם זמן מצוין. לא פחות ולא הרבה יותר.

סיימנו אחה"צ מאוד מוקסמים מהיום המיוחד. המשכנו להסתובב באזור בשכונות ואף התחפרנו מעט בכניסה לאחת מהן.

בין 16:00 ל 17:00 כבר מחשיך בחורף.. ב21 בדצמבר יש רק 2-3 שעות אור במקום, ויותר צפונה חצי שנה של חושך... ומאז בכל יום גדל היום בכרבע שעה...ב21.6. בקיץ השמש לא שוקעת בכלל למשך כחודש שם ולמשך חצי שנה יותר צפונה. כדאי לקרוא קצת על תופעת הקוטב. זה מאוד מרתק.

בין היום הראשון בו נחתנו, ועד היום האחרון, זמן האור גדל בשעתיים בהדרגה של כרבע שעה ביום.

לפני כמה שנים הייתי בטיול קיץ בלפלנד הנורבגית ואז במשל 3 חודשים באזור בו היינו השמש לא שקעה בכלל.....כל השבוע שמש ללא הפסקה..קשה לדמיין אבל זה מדהים.

בחזרה לבית לארוחת ערב חמה. הבתים מחוממים במזגנים מיוחדים. ברדיאטורים ויש גם קמין ענק עם מחסן עצים לשירותינו ללא הגבלה, כולל תא עליון בקמין כטאבון. לכן בבית מסתובבים במכנס קצר ובחולצת T.

לאחר ארוחת ערב טובה, התחלנו בהתארגנות ומלבוש לקראת המסע הלילי לזוהר הצפוני. פגשנו בסופר ישראלי צעיר שגר כשנה שם. הוא מיד זיהה את הכיפות לראשינו ופרץ בקולות שמחה, לא רואה הרבה ישראלים שם. בחור נחמד, מכפר סבא, גר עם חבר מקומי ומנהלים בקתת בית קפה קטנה בשמורת SARISELKA. הסביר לנו על אפליקציית הזוהר הצפוני AURORA , הורדנו לנייד ובנוסף לאתרי מזג אוויר מקומי ניסינו לאתר מקומות לצפייה ללא עננים. ככלל צריך להתרחק מאזורים מוארים ואז אם אין עננות יש סיכויים טובים לצפות בפלא. אבל לנו היה שבוע מעונן ומושלג...זה די נדיר שזה ברצף...אבל הצלחנו למצוא את המקומות הכי מתויירים לצפייה בזוהר הצפוני בלא לשלם סכומי עתק מטורפים ותוך גמישות תנועה מירבית.https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10215777141680084&set=a.4363559925746.183806.1190283413&type=3

אחד המקומות האלו הוא גשר על נהר PAATSVUONO בגבול הרוסי מצפון לכפר NELLIM שהתברר ממדריכי התיירים שרק המומחים מכירים והתפלאו מאוד שהגענו לבד לשם ועוד מישראל...הם לא שמעו עוד על יוזמה עצמאית כזו שם...

הגשר והנוף מיוחדים ואפילו בלילה היה יפה לראות את אגם אינארי מזווית צפון מזרחית ליד הגבול הרוסי. אבל...הזוהר הופיע בצד הרוסי מאחורי עננים ותעתע בנו רק מעט מעט ולא בולט ויפה.

בקור של מינוס 17 מעלות, שלחתי את כולם לנסוע משם כ 200 מ. כדי להתחמם ברכב כי אורות המכוניות מפריעות לצפייה בזוהר. עמדתי כשעה וחצי בהמתנה בקור. התברר שהייתי מצויד היטב ואני נהניתי, חוץ מכפות רגליים שקפאו למוות ואילצו אותי לקפץ כל כמה דקות כתייש. אבל העננות היתה כבדה והמדריכים המקצועיים נואשו.

חזרנו לפנות בוקר לביתנו.

יום חמישי 15.2.18

אחר השכמה מעט מאוחרת...9:00 תפילה וארוחת בוצר, יצאנו דרומה שוב ל SARISELKA, הדרך דרומה כ 30 ק"מ, קסומה במיוחד, תצורות העצים וההרים בשלג ובקרח ממש עולם קסום מהאגדות. עוצרים בכמה נקודות לצילום בקור המקפיא ובנוף המשגע.

בכפר התיירותי, עלינו לאתר הסקי ברכבל הפתוח, מושבי סקי עיליים הקיימים בכל אתר סקי, אחר ששכרנו מגלשות ישיבה ב 5 אירו, יש מגלשות קטנות יותר בחינם. אפשר לרכוש כמה עליות ברכבל או פס יומי, שבועי וכד'. אנחנו בחרנו לנסות קודם עליה אחת ב 7 אירו לאדם. למעלה העולם בכלל קפוא, המסעדות מוקפות לבן,יש מגדל תצפית קפוא למוות אבל נוף פראי של ערבות סיביריות לבנות. יצאנו למסלול סקי מיוחד למגלשות, במקביל למסלול הסקי הרגיל.

היה מצחיק באופן לא נורמאלי. אנחנו שני המבוגרים בחבורה כבדי משקל...100+ והגלישה וההתהפכויות לאורך המסלול ההררי המפותל במיוחד היו מאוד משעשעות, בעיקר לצעירים שהתבדחו על חשבוננו אבל התברר בהמשך שהתהפכו לא פחות...

גילינו שיש דרך לרכב עד לראש ההר. משגלשנו עד לתחתית ההר, לנו המבוגרים זה הספיק, אבל את הצעירים הסענו עם המגלשות מסביב ועלינו לראש הפסגה ברכב 4-5 פעמים עד שאמרנו די.

כבר אחה"צ ובקרוב מחשיך, כולם היו רטובים וקפואים ולא נותר עוד כח לטייל, אז חזרנו לכפר סריסלקה ושם חיפשנו את בקתת הקפה של הישראלי. מקום קטנטן וצפוף, והיו כמה סועדים. אנחנו ממילא לא אוכלים לא כשר אז רק הזמנו קפה וישבנו בחוץ על שולחנות קרח ומושבי קרח מרופדי עורות איילים תחת שלג קל לאכול את כריכי הצהריים שלנו לצד קפה חם שקנינו מהישראלי.

הבחור הישראלי וחברו וכן זוג ישראלים שפגשנו שם שומרי כשרות שהתלוננו על תפריטם הדל ושמעו על שלנו כולם ביקשו להגיע אלינו לסעודת שבת, הזמנו בשמחה.

ערב יורד ואנחנו חוזרים לביתנו המקסים, מפשירים, מרק ירקות חם עם קוסקוס מקנחים בתה ירוק עם נענע ריחני שקנינו ועוגיות מהארץ. אחר מנוחה קלה, יצאנו למסע הצייד הלילי אחר הזוהר הצפוני. הסיפור חזר על עצמו, שינינו מקומות אבל בשעות הקטנות של הלילה אחרי כל התיירים שויתרו, ויתרנו גם אנחנו וחזרנו ללינת לילה. חלקנו השלמנו הכנות לשבת. הכשרנו תנור ואפילו קנינו קמח ושמרים, ניפינו והכנו בצק לחלות.

יום שישי 16.2.18

אחר שחרית וארוחת בוקר טובה מתלבשים לקור ההולך וגובר ביום זה כבר מינוס 8-9 ונוסעים צפונה לכפר אינארי על האגם הקפוא. שם נכנסים למוזיאון הקוטב, המציג את חיי הלאפים האסקימוסים על פני השנים. שם תצוגות החיים על פני ההיסטוריה ותמונות מהחי והצומח על פני כל תקופות השנה. בתים, אוהלי קיץ וחורף ודגם איגלו וכלי תעבורה בעבר ובהווה. יש מצג אורקולי של הזוהר הצפוני שלא זכינו לראותו בתפארתו, אבל אחר התייעצות קלה מחליטים לא להתעכב עוד שעתיים ויוצאים להתארגן לשבת שכאן נכנסת מוקדם מעט אחר 4 אחה"צ.

בדרך עצרנו בנקודות נוף לצד האגם הקפוא בעיקר כשזיהינו אזורים עם מעט מים שלא קפאו ויצרו נוף מעניין.

השלמת בישולי שבת, שיפודים בתנור, שניצלים, חמין מרוקאי עם שקיות קוקיס נפרדות לאורז, חיטה ושאר רכיבים, ועוד בישולי אורז ותפו"א ועוד שאר ירקות וסלטים, כמיטב המטבח המרוקאי. אפילו מצאתי מיקסר חדש ממש מהקופסא, וחומוס יבש שקניתי והשריתי לילה קודם, בושל ונטחן לסלט חומוס שהצעירים טרפו עם פיתות חמות.אפילו תנור אפיה חדש ונקי מצאנו ועשינו לו הכשרה רצינית ואז לפני שבת קנינו קמח, שמרים ונפה והכנו בצק , אפינו חלות לשבת ומילאנו סיר שהבאנו במים רותחים למיחם שבת על פלטה חשמלית.

הכל מוכן לשבת, ואז הישראלים התנצלו והודיעו שלא יבואו...חבל...היה אוכל לכל הכפר.

ערב שבת

הדלקת נרות וקבלת שבת חגיגית בניגון מול חלונות ענק מושלגים ולצד קמין בוער. סעודת שבת מלכותית. שירי שבת שהעירו את הכפר הרדום. פיצוחים, כמיטב המסורת ותה נענע ועוגיות, משחק קלפים מצחיק עם הילדים וסריקת חוויות שבועיות.

נפלנו שדודים...ממסעות הצייד הליליים, במיוחד אני כנהג, טבח, מדריך ומנהל הטיול...

וביום השבת 17.2.18

מד הטמפרטורה מראה על עוד התקררות אבל התופעה המעניינת היא, שכשמעונן מושלג פחות קר משבהיר והשמש יוצאת...כי אז אין עננים לשמר את "החום ".

אחר תפילת שבת וקריאת התורה של מלאכי המתוק, קידוש וארוחה קלה ומתלבשים כבד לצאת לסיור בכפר.

שעה וחצי של סיור ונכנסים לאזורים עמוסי שלג, חלקנו עושים מסלול ושוקעים בעומק של מטר שלג בכל צעד...הצעירים מוקסמים ומתקוטטים בשלג השוקע.

קר אבל נעים, השמש נותנת תחושה נעימה, שמיים מתבהרים ופתיתי שלג יורדים לאור קרני השמש...מעניין...

חוזרים להתפלל מנחה ואז לסעודת שבת, החמין מריח טוב וטעים, השניצלים והשיפודים נטרפים.

מנוחת צהריים ומתעוררים כבר בערב לצאת שבת מוקדמת...כבר ב 17:00

ערבית והבדלה

ארוחה קלה ויוצאים לצייד הזוהר הצפוני, האחרון בהחלט אבל הכי נחוש וארוך. יש סיכויי התבהרות ואנו מלאי אופטימיות.

יוצאים שוב לגשר על הגבול הרוסי, שעה וחצי נסיעה. הפעם באמת קור מינוס 18. לאחר זמן כמה קצת נשברים ויוצאים עם הרכב להתחמם. אני מבלה שוב על הגשר בהמתנה עד אין קץ. ראינו קבוצות תיירים שיוצאות לכיוון אחר, נסענו אחריהם. הגענו לכפר הנופש בכפר NELLIM, התברר שהם יצאו להפסקת קפה. המתנו ברכב וכשיצאו עשינו סיבוב בכפר כדי לדלוק אחריהם, אבל אז התחפרנו בשלג טרי... נכנסתי למלון ובקשתי עזרה, יצאו בחורים לקור העז והביאו אופנוע שלג ויחד עם אנשינו חילצו אותנו.

המשכנו לעוד נקודות אחרות בקצה העולם, ולא להאמין איפה יש בתים וחיים...בסוף סופו של העולם...רואים מעט את האור אבל הוא חמקמק...ורק בשעות הקטנות החלטנו להספידו. עד כאן.

חוזרים למעט שינה.

יום ראשון 18.2.18

קמים ליום בהיר יפה והכי קר שפגשנו מינוס 18 ביום, שמש מדהימה, סוף סוף שמיים בהירים שכנראה יביאו בלילה את הזוהר כשאנחנו כבר לא נהיה שם...

ארוחת בוקר, נקיון הדירה עד שהבעלים התקשרו לנזוף שלא יצאנו ב 12. התנצלנו והסברנו שניקינו הדירה אף ששילמנו על הנקיון כלול במחיר. אבל הם חדים ומייד נמחק החיוך, קרים קפואים ומכישים כנחש וביקשו קנס 100 אירו על איחור יציאה של 45 ד.

לבסוף הסתדרנו, עזבנו את הבית הנפלא אחר שהכנו כריכים לצהריים, יצאנו לסיור באזור עם המזוודות ברכב. הגענו לגן חיות הקוטב, אבל חוט דק ושלט הודיעו שסגור ביום א. כמובן שנכנסנו לראות במה מדובר. המקום מקסים אבל קפוא למוות וחיות הקוטב מטיילות במתחמיהן. קר קר קר ...מהר לאוטו ולשדה התעופה.

טסים להלסינקי על מסלול לבן, המתנה קצרה, טסים לריגה. נהג מונית מהחברה הקודמת לוקח אותנו לדירה. ארוחת ערב חמה. התארגנות לטיסה. מקלחת ושינה קצרה. ולפנות בוקר נוסעים במונית לשדה.

יום שני 1.2.18

עמוסי חוויות מאוד מיוחדות ונדירות...יוצאים בטיסת בוקר מוקדמת מריגה לישראל, רק במינוס 7, נוחתים לפנה"צ אל החום הישראלי...יום סגרירי של +17 מעלות...ממש קיץ.