שלושה שבועות קסומים בצפון הודו - ספטמבר 2018

איך אפשר להתחיל לכתוב בלוג סיכום על טיול בהודו? או לפחות על חלק קטן מתת היבשת העצומה הזאת? הרי כל מילה ומשפט שאכתוב, יהיו רק כקמצוץ זעיר ממה שראינו, חווינו והרגשנו במדינה המדהימה הזו… וגם מה שראינו אפילו לא מתחיל להשתוות לעושר המטורף שיש להודו להציע...

ובכל זאת ננסה להעביר את התחושות הממכרות דרך הכתב וכמובן דרך התמונות, שכן כל מטרת הבלוג היא ההנאה הצרופה של תיעוד החוויות שלנו וכמובן לעורר בקוראים את הרצון להגיע בעצמם (או לפחות להנות מהקריאה)

הקוראים שכבר קראו בעבר את הבלוג שלי והחוויות שלנו, ודאי יודעים כי את רוב הטיולים הזוגיים שלנו, וכל הבלוג עצמו עד עכשיו התעסק רק באירופה. ואכן, גם הטיול שתוכנן לחופשת הלימודים הארוכה הזו, היה אמור להיות בכלל טיול רכוב באחת ממדינות אירופה. המפנה החד הגיע דווקא מהתוכנית המצוינת של ערוץ כאן – “טיול אחרי צבא”. החלטתי שהגיע הזמן לנצל את החופשה הארוכה לטיול אחר, מיוחד, כזה שאולי לא ניתן לעשות בכל שלב בחיים ובכל עונה בשנה. אחרי שכנוע יחסית קצר (מפתיע יש לומר) של בת הזוג, הוחלט לנסוע להודו לשלושה שבועות בסוף ספטמבר – ולפי העונה, החלק המתאים ביותר הוא הצפון המרהיב והמגוון.

לשמחתי, בזמן האחרון, חברות טיסה רבות החליטו לפתוח או לחדש קווים נוספים וחדשים מישראל להודו, ההגעה להודו כבר לא מונופול כמו בעבר, היא הרבה יותר קלה, זולה יותר, וניתן לבחור בין חברות שונות עם שעות שונות ושדות תעופה שונים – כמו כל טיסה שאני מזמין, הכי מומלץ ונעים להשתמש באתר SKYSCANNER ולהשוות שם מחירים בצורה הנוחה ביותר. בחרנו לטוס עם חברת UZBEKISTAN AIRWAYS עם קונקשן קצר בטשקנט, נחיתה באמריצר וחזרה לארץ מדלהי. שעות הטיסה ושדות התעופה היו מצוינים לנו גם מבחינת המסלול ולכן בחרנו בהם. המטוסים נוחים, עם מרווח מספק לרגליים במחלקת התיירים, אוכל סביר פלוס וחוויית שירות מעולה – השדה בטשקנט לא הכי נוח לקונקשן (מיושן מאוד ואין רשת אלחוטית, ושימו לב – אנשים מעשנים בשירותים אלוהים ישמור...) אך בשביל המתנה יחסית קצרה – שווה מאוד

למרות היותנו סטודנטים צעירים, אופי הטיולים שלנו יותר בוגר באופן שחשוב לנו לראות המון ולהבין מעבר, מה שאומר שגם בטיול הזה, שרוב המטיילים בשכבת הגיל שלנו יעדיפו לשבת במקום מסוים לתקופה ארוכה, לרבוץ, לנגן או לעשן כל היום, אנחנו העדפנו לראות כמה שיותר ולקרוא מעבר, כך שאני מעריך שגם שכבת הגיל המבוגרת יותר תוכל לשאוב מידע מהבלוג וכמובן לשאול אותי ישירות!

את רוב המידע השגתי בפורום אסיה המעולה של אתר למטייל ובכתבות השונות באתר עצמו, וגם בקבוצת פייסבוק נפלאה עם המון מידע נחוץ ולא נחוץ, חובה להצטרף לפני הטיול ולקרוא את הפוסט הנעוץ המצוין שלהם! קישור לקבוצה תוכלו לראות כאן. אתר מעולה נוסף הוא האתר של ד”ר גילי חסקין, מדריך טיולים ותיק, יש שם המלצות שונות ומאמרים מרתקים לקריאה בטיסה ובנסיעות שיעשירו את הטיול שלכם לאין שיעור, מומלץ מאוד. קישור לאתר.

אמריצר

אנחנו נוחתים בשדה הצנוע של אמריצר בשעת לילה מאוחרת מאוד, אולי תשמחו לדעת שאם תנחתו דווקא באמריצר ולא בדלהי או מומבאי, התור לבדיקת הויזה לכניסה למדינה קצר יחסית ולא לוקח המון זמן כמו בערים הגדולות יותר. ביציאה מהשדה, פנו שמאלה אל דוכן המוניות המורשות של השדה, שם יש מחירון מסודר ע”פ היעד שלכם בעיר (בהודו ינסו לעבוד עליכם המון במחיר, וחלקכם גם תיפלו בפח, נחמד שזה לא יקרה ביום הראשון לאחר טיסה ארוכה ).

אנחנו מגיעים למלון שלנו שהוזמן מראש, במרכז העיר, בערך 10 דקות נסיעה בריקשה ממקדש הזהב. מצרף קישור – המלון בטריפאדוויזר. כך תוכלו לראות את הביקורת שלי בעברית על המלון וביקורות נוספות מרחבי העולם פלוס תמונות. בבוקר הראשון אנחנו נוסעים לקנות סים מקומי שישמש אותנו לכל הטיול – בחרנו בחברת AIRTEL. הסים עובד מצוין רק שלוקח לו לפחות 48 שעות עד לפעולה, בחלק מהמקרים אפילו יותר. קחו את המספר של הסוכן ותציקו לו כמה שניתן עד שהסים יעבוד בצורה טובה, מידע נוסף על תקשורת בהודו תוכלו למצוא בקבוצת הפייסבוק שציינתי מקודם. לאחר הטיפול בסים אפשר סוף סוף לגלות את העיר!

אמריצר היא עיר הודית אמיתית, ממוקמת במדינת פאנג'אב ומאכלסת רוב סיקי מובהק. רעש, פקקים, דהאבות עם אוכל מדהים והיסטוריה מפוארת, הופכים את העיר הזו לביקור חובה בצפון הודו, רוב המטיילים (הצעירים ברובם), מגיעים לאמריצר לטיול יומי בלבד ללא לינה – טעות! תגיעו ותחוו את העיר האדירה הזו ויותר חשוב, תחוו את הסיקים, עם נפלא שתמיד ישמח לעזור ולספר לכם יותר על הדת עצמה, על העיר, ובכלל בכל דבר שתצטרכו.

אנחנו ממשיכים לכיוון טקס סגירת הגבול בין הודו לפקיסטן שמתרחש כארבעים דקות נסיעה מהעיר, במעבר הגבול ואגה, צמוד למדינת האויב של הודו. מדגיש שמדובר במדינת אויב, משום שהטקס מתבצע בתדירות יום יומית על בסיס קבוע, החיילים משני הצדדים מתאמנים יחד וכנראה גם אוכלים יחד בהפסקות ואני מאמין שאף נרקמו קשרי ידידות בין שני צידי הגדר. איך הדבר מתאפשר? איך מדינות שכל כך שנואות אחת על השניה ועם עבר והווה (וכנראה גם עתיד) מדממים כל כך, בוחרות לבצע טקס משותף וכה פטריוטי כל יום? ניסינו לדמיין מצב כזה בארץ – היה לנו קשה מאוד לראות את זה קורה. כנראה שגם הטקס הוא חלק מהעניין המרכזי בטיול להודו – אתם פשוט לא תבינו אותם. וכשאני מדבר על אי הבנה, אינני מדבר על קשיי שפה, אני מדבר על מנטליות כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים, שבאמת הרבה פעמים לא מצאנו תשובות לשאלות. אני חושב שזה הדבר שהופך את הטיול להודו לכך כך שונה מאחרים, לכל כך זכור.

אנחנו מגיעים לטריבונה בה נצפה במהלך הטקס ובחיילים ועד שהטקס יתחיל יש שירים הודים בעוצמה אדירה והנשים יוצרות לעצמן רחבה גדולה בה הן רוקדות בשחרור וכיף מטורף (גם תיירות מוזמנות להצטרף כמובן). הטקס מתחיל בתרועה רמה, החיילים ההודים לבושים כמו טווסים עטורי גאווה פטריוטית מבצעים תנועות אקרובטיות ומוזרות כאחד, חייל אחד מרשים הוא המנחה של האירוע ומטרתו להלהיב את הקהל, כוכב אמיתי. חוויה מיוחדת שצריך להיות בה בשביל להבין, ביקור חובה כאשר מגיעים לאמריצר.

למחרת היום אנחנו מגיעים אל קודש הקודשים של העיר אמריצר, והמקום הקדוש ביותר לסיקים. מקדש הזהב המרהיב ביופיו. בכניסה למקדש תצטרכו להפקיד את הנעליים שלכם באופן חינמי בעמדות ההפקדה – היעילות מפתיעה לטובה וכל כך לא אופיינית ל”יעילות” הרווחת ברוב הודו. תצטרכו גם לכסות את השיער (גם גברים) טרם כניסתכם למתחם. כמה שהמקדש יפה בשעות היום, בשעות החשיכה הוא פשוט חוויה רוחנית עם יופי משגע, אם אתם קצרים בזמן, עדיף שתגיעו למקדש בשעות החשיכה, אחת החוויות הטובות שהיו לנו. מומלץ גם להיכנס למוזאון קטן שמספר על קורות המקדש וההיסטוריה שלו ובכלל על ההיסטוריה של העם הסיקי (ציורים ותמונות קשים לצפייה), הכניסה חינמית כמובן כמו הכניסה למקדש עצמו.

בכל הזמן שתשהו במקדש, תוכלו לשמוע מן המגדלים המקיפים אותו, את הקריאה הבלתי פוסקת מתוך ספר הספרים הסיקי, כל האנשים שתראו מנקים ומבריקים את הרצפות, לא מקבלים אף רופי אחד על עבודתם והכל נעשה מתוך התנדבות מעוררת השראה. למי שייקח את ההמלצה שלי להרחיב ולקרוא יותר על כל מקום אליו אתם עתידים להגיע – יוכל לראות במו עיניו את האחדות והנדיבות של העם הסיקי ומדוע הם נחשבים רמי דרג בהודו. שיא הביקור במקדש הוא במתחם ההאכלה החינמי לכל דורש, ללא שום הבדל בין דת, גזע ומין ומעמד כלכלי. מפעל אוכל מדהים בו כולם עובדים בהתנדבות ומאכילים עשרות אלפי מתפללים ומבקרים ביום. המלצה שלי – גשו למתפלל סיקי נחמד, הם ישמחו לדבר איתכם, ישמחו להסביר לכם על הדת ועל המקדש, הסיקים אנשים מאוד נחמדים ושווה לפתוח איתם בשיחה!

אגב המלצות קריאה, חשוב ומאוד מעניין להגיע למתחם המקדש, לשבת ולקרוא מעט על מבצע כוכב כחול שהתרחש כאן בשנת 1984.

מקומות נוספים באמריצר שאפשר לשלב בביקור בעיר הם JALLIANWALA BAGH – אתר ההנצחה להרוגי הטבח בעיר ב-1919 ע”י חיילים בשירות הצבא הבריטי, שווה לקרוא מעבר ולקרוא יותר על הטבח הנוראי שהחל מהומות נוספות ברחבי הודו. כמו כן, השוק המרכזי של העיר בדרך למתחם מקדש הזהב, אכן שווה ביקור, יחד עם הסמטאות השונות שמצידיו, קניות מגוונות ואוכל טעים. אם יש עוד זמן, נחמד להגיע למבצר GOBINDGARH, שם תוכלו לראות הופעות בסגנון פאנג'בי כשמזג האוויר מאפשר ובנוסף סרט עם כמה מימדים (מפתיע, אני יודע), על ההיסטוריה של פאנג'אב והמנהיגים הגדולים של העם הסיקי (יש תרגום לאנגלית). אם יש כאלו שרוצים “לברוח” למערביות מסוימת (מקווה שלא), יש שני קניונים גדולים וחדישים בעיר אשר ישכיחו מכם את העובדה שאתם בהודו. 

דרמסאלה

אנו מגיעים לדרמסאלה לאחר נסיעה של כ-5 שעות במונית מאמריצר (המחיר צריך להיות בסדר גודל של 4000-5000 רופי). בנוסף יש לזכור שאנחנו גם עוברים למדינה אחרת בהודו – הימצ'אל פרדש. בחרנו לישון בכפר באגסו בגסטהאוס סקיי פאי הידוע בקרב הישראלים (המבוגרים בעיקר). את הביקורת שלי על המלון תוכלו לקרוא בקישור הבא וכמובן תוכלו לראות תמונות נוספות. ספוילר – אל תאמינו תמיד לביקורות הטובות…

דרמסאלה היא בעצם עיר הודית לא מעניינת במיוחד, ובסביבתה 3 כפרים מרכזיים, שם מתרכזת הפעילות המרכזית: באגסו, מקלוד גאנג' ודרמקוט. כשתגיעו לדרמסאלה תוכלו לראות מאות שילוטים, תפריטים ואף דוברי עברית מכיוון שהיא הפכה להיות המתנ”ס השכונתי של הודו לישראלים, סדנאות וחוגים שונים מעשירים את הישראלים שבאו לתקופה ארוכה או קצרה יותר וההיצע מגוון ביותר. זוכרים את האותנטיות ההודית של אמריצר? כאן פחות תרגישו אותה, אלא תרגישו יותר אווירה ישראלית ועברית מכל עבר. אלו כמובן בכלל לא הסיבות להגיע לדרמסאלה, הסיבה האמיתית היא השלווה המדהימה שאופפת את המקום ונופי ההימלאיה היפיפיים שיעטפו אתכם מכל צד שלא תסתכלו. מבחינת קולינריה, חובבי האוכל ההודי יתאכזבו מעט, שכן המקומיים אימצו מאכלים מערביים וישראליים בפרט בכדי להתחבב על התייר הממוצע שמגיע לבקר. ובכל זאת, מסעדות טובות באמת (גם טיבטיות), עדיף למצוא ולאכול במקלוד גאנג', שגם ירגיש לכם הרבה יותר מעניין ופחות ממוסחר. אז מה יש לעשות בדרמסאלה? מסתבר שדי הרבה, אנחנו היינו חמישה ימים והרגיש שאם היינו נשארים עוד קצת, זה היה יכול להיות נחמד.

בגזרת הסדנאות, בחרנו לקחת קורס בישול הודי עם ראג'ני מבגסו. יש לגשת אליה לבית (שם גם מבשלים), או להתקשר/לסמס אליה (שלטים מפוזרים, לא בעיה למצוא) – ולקבוע איתה מועד לשיעור. השיעור אורך כשעתיים וחצי-שלוש ובסופו אתם גם תאכלו את המאכלים אותם בישלתם, חוויה פשוט מקסימה, האוכל טעים בצורה יוצאת דופן, ראג'ני אישה מעניינת, דוברת אנגלית טובה ומסבירה בדיוק מה צריך לעשות. השיעור מתקיים במטבח הקטנטן שלה בחצר, אווירה נעימה וחמימה, מומלץ ביותר. לראג'ני יש שם ספר מתכונים בעברית (!) שהיא מוכרת בעלות של 250 רופי לספר יחיד. אם תבקשו ממש יפה, בסוף השיעור היא גם תראה לכם את המטבח הנוסף שנמצא בבית שלה, שם היא מלמדת סדנאות גדולות יותר בהזמנה מראש (טיולים מאורגנים וכו') וגם תוכלו לראות את הכלים והתנור הענק שנמצא בתוך המטבח.

כשהיום מתבהר, אין דבר טוב יותר לעשות מאשר מסלול הליכה נעים ועוצר נשימה בסביבה הכל כך מזמינה של האזור. טיול אחד כזה הוא לכפר נאדי הסמוך (ניתן לשלב עם בית הספר הטיבטי שעליו ארחיב בהמשך). מגיעים לכפר במונית ומשם ממשיכים לעבר מסלול לא ארוך לכיוון המפלים של נאדי. ההתחלה נמצאת במלון EDEN הלבן (יש שילוט יחסית מסודר וגם תוכלו לשאול – כולם ידעו לענות לכם). הדבר המעניין ביותר בהליכה לכיוון המסלול היא הנגיעה בניגודים השונים של הודו, מצד אחד נמצאים התיירים, אתם ותיירים נוספים (הודים מבוססים בעיקר) שהגעתם בשביל לטייל במסלול מדהים ביופיו. מצד שני תוכלו לראות את הפועלים, ובעיקר הפועלות, שמרימות משא כבד ביותר, בעוד שרובן מעל גיל 50. כולן שם נמצאות בכדי לבנות עוד ועוד גסטהאוסים לתיירים שיבואו לפקוד את נאדי בעתיד, מדהים לראות פועלות בגיל מתקדם מרימות חומרי בניה שכאלו, בעוד שחלק מהגברים מתעסקים בעבודות פשוטות וקלות יותר לטעמנו.

המסלול עצמו אורך כשעה לכיוון, אך תהיו בטוחים שהוא יארוך יותר, שכן לא הפסקנו לעצור ולצלם כל פעם שיכלנו, המראה ההררי העוצמתי יחד עם שילוב הירוק עד והרעפים הצבעוניים של הבתים ובתי האירוח של נאדי פשוט עוצר נשימה, אין ספק שזה הוא אחד המקומות שהכי נהנינו בהם. המראות פשוט יפיפיים, במיוחד ביום בהיר, לכן חשוב לעקוב אחר מזג האוויר באינטרנט ובאפליקציות השונות (תקף לכל הטיול כמובן). להלן התמונות שינסו להעביר ולו במעט את הנופים המשגעים שתוכלו לראות.

טיול יום נוסף שאנחנו יכולים להמליץ עליו, הוא הטיול למפלי דרמקוט. אפשר לקחת מונית לתחילת המסלול של טרק הטריונד (טרק בן יומיים, לא עשינו כי פחות התאים). כל נהג מכיר ויודע, 500 רופי עד אותה הנקודה. אם תרימו גבה על המחיר היחסית גבוה למרות הקילומטראז' הנמוך, תבינו מהר כי הנסיעה בכביש מאוד לא סלול, עם המון סלעים ומהמורות (לא מומלץ למי שסובל מבחילות, ולא מומלץ לכולם לאכול משהו כבד לפני). מנקודה זו, השביל למפלים פונה שמאלה, והכל מאוד ברור, ובפשטות – פשוט תעקבו אחר צינור המים. לוקח בערך שעה להגיע עד המפלים והמסלול עצמו גם קליל יחסית אך יותר מאתגר מהמסלול בכפר נאדי. המסלול מוצל ונעים מאוד להליכה גם בימים חמים יותר (החיסרון הוא שפחות תראו את הנוף הנשקף ממנו אלא רק את המסלול, שכמובן נחמד ויפה לכשעצמו). המפלים בסוף המסלול מאוד מרשימים ועוצמתיים, כדאי לשבת ופשוט להתבונן ולשתות צ'אי מסאלה מול הנוף (יש קיוסק קטן ממש ליד המפלים). מהבנה אישית שלי, המפלים בבגסו פחות מרשימים והמסלול קליל יותר, אם חשקה נפשכם בנוף מרשים יותר ומפל יפהפה, זה המקום לבקר בו!

ועכשיו לגזרת ההיסטוריה המעניינת של דרמסאלה ובעיקר בכפר מקלוד גאנג' שבתחומה. מקלוד הוא הכפר בו נמצאת הממשלה הגולה של חבל טיבט, יחד עם הדלאי לאמה עצמו. ב-1960, פליטים טיבטים נוספים יחד עם הלאמה עצמו, ברחו משלטונות סין שטבחו בהם ועד היום לא מכירים בטיבט העצמאית, והגיעו לדרמסאלה לכונן שם ממשלה גולה עצמאית. לא בכדי, נקרא הכפר מקלוד גם “להסה הקטנה” – להסה היא בירתה של מחוז טיבט. שכן, רובו מאוכלס בגולים טיבטים ובני משפחותיהם, המקדש הראשי של הדלאי לאמה, סדנאות והרצאות שונות על הבודהיזם הטיבטי וההיסטוריה הטיבטית ובנוסף תרבות טיבטית רבה בדמות של אוכל, אמנות, חנויות עתיקות. לכן, מומלץ להגיע למקלוד, ללמוד יותר על ההיסטוריה של העם הנהדר הזה ועל מה שהוא עבר, להיכנס למקדש הלאמה המרכזי, יתכן שייצא לכם לראות נזירים טיבטים דנים אחד עם רעהו על סוגיות בודהיסטיות שונות. מומלץ להיכנס גם למוזאון הטיבטי וללמוד יותר על הסוגיה הסינית, על הטבח הנוראי והמשטר שמנסה להעלים ולדכא את העם הזה.

מומלץ בנוסף להגיע לכפר הילדים הטיבטי שנמצא קרוב לכפר נאדי ולאגם דאל. הכפר הוא אחד מתוך רשת של כפרים בהודו ובמדינות נוספות, שם מגיעים יתומים טיבטים או ילדים של גולים ופליטים טיבטים בכדי לקבל חינוך ותקווה לעתיד טוב יותר. בכפר תוכלו לגשת למזכירות ולבקש הדרכה מקומית (בחינם כמובן). מדהים לראות את כפר הילדים ולהרגיש כאילו אתם נמצאים בעולם אחר. סדר מופתי, ילדים מחונכים בצורה בלתי רגילה והעצמאות הבלתי מתפשרת שצריכה להיות נוכחת בכל ילד וילדה. בסיום הביקור, אפשר לתרום סכום צנוע, שכן רוב הרשת הזו ממומנת ע”י תרומות בלבד מרחבי העולם. בנוסף, אפשר להביא מתנות קטנות ונחמדות לילדים המתוקים שללא ספק יכבשו את לבכם. סיפור העם הטיבטי הוא סיפור עצוב ומעורר השראה, החינוך שלהם לסובלנות וקבלת האחר הוא מקסים והוא אכן משרה תקווה מסוימת.

קאסול

את הדרך הארוכה לקאסול אנחנו גם עושים במונית פרטית, הנסיעה אורכת בסביבות 7-8 שעות, מומלץ לעצור בעיירה MANDI בכדי לחלוץ רגליים, אולי לסייר מעט באגם במרכזה וכמובן לאכול ארוחת צהריים באחת המסעדות שהנהג שלכם עובד איתן

מבחינת לינה בקאסול, למפונקים שבינינו, וכמובן אנחנו נכללים בקבוצה זו – הרמה הרבה יותר נמוכה ממקומות אחרים בשביל החומוס הידוע. למשל בדרמסאלה, היעד הקודם שלנו, רמת המלונות גבוהה יותר וניתן למצוא מקומות ברמת אירוח מאוד גבוהה. לכן, בדקו היטב המלצות קודמות ובאתרים השונים והכי חשוב, אל תגיעו עם ציפיות מיותרות – הקסם בקאסול וכפרי פרוואטי טמון בטבע עצמו, שזה כמובן חשוב יותר. בנוסף, אל תשכחו שאתם נמצאים בתוך טבע בתולי כמעט שיד האדם עדיין לא הרסה, מה שאומר שגם אם תישנו במקום הטוב והאיכותי ביותר, לא תימנעו מהפסקות חשמל תכופות. אנחנו לנו במקום חדש יחסית, התפאורה מסביב מעולה, הביצוע קצת פחות, יש פוטנציאל. שוב מצרף את הלינק לדף המלון בטריפאדוויזר שם תוכלו גם לקרוא את הביקורת המלאה שלי. כאן

אז לקאסול נוצר שם של עיירת ישראלים מסוממים אולטימטיבית. שזה האמת, די נכון ברוב המקרים. בשיא העונה וגם בשאריות, תוכלו לראות עשרות ומאות ישראלים שוכבים בגסטהאוסים ובמסעדות “הישראליות”, מעשנים את עצמם לדעת ובטוחים שהם “עשו” את הודו. כפי שאתם בטח יכולים להבין מהכתוב, אני לא מתחבר ולא תומך בזה למרות הקרבה שלנו לגיל הממוצע של אותם מטיילים. חשוב להדגיש שממש לא כולם כאלה, רבים מן המטיילים נהנים מהטבע המופלא שיש לקאסול והאזור ומטרקים בצורה הטובה ביותר!

רוב המטיילים, בוחרים ללון בקאסול רק כתחנת מעבר או תחנת אחסון ציוד וממשיכים בטרק סובב כפרי פרוואטי. לנו פחות התאים, עקב התנאים הירודים יותר בכפרים, הזמן המועט והעובדה שבשעות שלאחר הטרק כשיורד החושך, לא באמת היינו מוצאים את עצמנו נהנים במושבת סמים ישראלית – אולי הדברים יישמעו קשים מדי אבל נשמח לראות יותר חקר וסקרנות לגבי תרבות וטבע אחרים ומדינה נפלאה, ופחות ישיבה חסרת מעש במקביל לנזק בריאותי…

יום טיול מומלץ הוא לכפרים הסמוכים ביותר לקאסול שאינם מצריכים הליכה מרובה או תחבורה ציבורית. מדובר בכפרים קטגלה וג'לאל הנמצאים במרחק של 45 דקות הליכה בלבד מכיוון הכיכר המרכזית של קאסול. ההגעה דרך הגשר שחוצה את הנהר, המלצה חשובה ביותר היא לא להפסיד את המומו הנפלאים שמכינה גברת נחמדה בתחילת הגשר, אם בהלוך לכפרים או בחזור (או גם וגם שזה הכי טוב). הטרק קצר ולא קשה בכלל, ההליכה בין הכפרים פשוט קסומה, בין אם מדובר בנופים הנפלאים שנשקפים מכל עבר או באותנטיות חסרת הפשרות כשתעברו ליד פועלים עם עגלות משא או שתיכנסו בטעות לחצר בית של משפחה מקומית – פשוט כיף, התמכרות מוחלטת לטבע שיעטוף אתכם מובטחת!

טיול יום נוסף מומלץ הוא לעיירה מניקארן, ניתן להגיע בהליכה רגלית של כשעה וחצי בערך מכיוון קאסול או להשתמש באוטובוס קל, נוח וזול. כמובן שגם אפשר לבחור באופציה היקרה יותר של מונית. לדעתי לא כדאי כי נוחות ההגעה לשם היא נהדרת. מניקארן הוא כפר שרוב תושביו סיקים (!) ושם תוכלו למצוא מקדשים סיקים חביבים, מעיינות רותחים שניתן להיכנס לחלקם בחינם ושוק חביב שמוכר מזכרות סיקיות יפות מעץ. זוכרים את המקדש הסיקי שמאכיל אלפי מתפללים ביום באמריצר? גרסה מוקטנת, לא פחות מעניינת תוכלו למצוא גם כאן בכפר הקטן והציורי מניקארן. האם כבר הגענו לשלב הזה בבלוג שמיותר לכתוב כמה יפה שם? הנוף מרגיש כאילו אתם נמצאים באחת ממדינות אירופה רק בהרבה יותר זול (ובינינו, אוכל יותר טעים), והאנשים ממש ישמחו לראות אתכם, בכפר שאינו מתויר מספיק וחבל, יש שם נופים יפים וסיפורים מעניינים, שווה ומומלץ ביותר לבקר במניקארן!

הזדמנות נפלאה לספר לכם על ארוחת הערב של אותו היום, בה אכלנו לראשונה (ומאז תמיד עד עזיבתנו את קאסול) – מסעדת YERPA – ירפא (יש כיתוב בעברית כמובן), בין המגוון הלא כה גדול של קאסול והלא ממש מוצלח, מסתתרת מסעדה פשוט נפלאה שמגישה אוכל הודי ביתי מעולה, בנוסף כמובן לאוכל המערבי שכל מסעדה בקאסול מגישה. הצוות נהדר, האווירה מעולה והאוכל פשוט טעים בטירוף. אז אם לא הגעתם לקאסול או להודו באופן כללי כדי לאכול ג'חנון או פיצה, נסו את המסעדה הזו ולא תצטערו. בחודשי השיא חפשו את המלצר ראג', אדם מקסים וצנוע שפשוט כיף לדבר איתו.

טיול יום נוסף באזור קאסול תוכלו לעשות לעבר הכפר שאולי הכי מפורסם בקרב טיילי עמק פרוואטי, הלוא הוא הכפר פולגה, שצמוד אליו נמצא הכפר קלגה. גם לשם ניתן להגיע במונית ומשם בהליכה רגלית או בעזרת אוטובוס בדרך אחת היפות שהייתם בהן בכלל הטיולים שלכם – בהבטחה! נכון שבטיול קצר עם תקציב מספק, הכי קל ופשוט לקחת מונית צמודה, אבל חוויה מדהימה להצטרף למקומיים באוטובוס ולהגיע ממקום למקום בדיוק כמותם, חוויה עוצרת נשימה (ועם הריחות שלפעמים תפגשו באוטובוס היא בהחלט תהיה כזו על אחת כמה וכמה )

הנופים בפולגה מהפנטים, לא בכדי אומרים עליו שהוא הכפר היפה ביותר מבין כפרי פרוואטי. טיילו בין מטעי הצ'ארס, הבתים הציוריים ושתו צ'אי מסאלה חם וטעים באחד מגגות הכפר. יש רגעים שקשה להסביר במילים אם לא חוויתם אותם, הנאה שכזו היא אחד מהרגעים האלו. בנוסף, מרתק לדבר עם תושבי הכפר עצמו, שאם אתם ישראלים, באופן ישיר יחשבו כי אתם מעוניינים בסמים אותם הם מייצרים לפרנסתם. מראה מדהים של סבתא, אמא ובת קטנה מכינות את הסמים הוא מראה שאינו נדיר באזור, ועדיין כל כך מסקרן לראות ולדבר איתן על הפרנסה הזו, שיכולה להיות כל כך טריוויאלית לתושבי המקום, וכל כך מוזרה ושונה לנו.

צ'נדיגאר

אז היעד הבא שלנו לאחר קאסול, היה רישיקש. כשתכננתי את הטיול בבית, ראיתי שההגעה לשם מקאסול בצורה המהירה ביותר יכולה להתבצע רק באמצעות מונית, וגם אז הנסיעה אורכת כ-13 שעות או אפילו יותר בזמני הודו… לכן החלטתי לעצור בתחנה מעבר בין קאסול לרישיקש. ההחלטה הייתה לעצור בצ'נדיגאר – בירת שתי מדינות בתוך הודו, הריאנה ופנג'אב.

שימו לב שצ'אנדיגאר אינה ככל הערים בהודו ויש בה ייחוד גדול, מורכב ומרכזי מאוד – היא לעיתים תיראה לכם כעיר אירופאית לכל דבר, מסלולי כבישים מוסדרים, תמרורים, נקיון מופתי באזורים מסוימים, שכונות מערביות לגמרי ועוד. מידע נוסף על מדוע זה כך תוכלו כמובן למצוא במאמרים נפלאים באינטרנט אך בקצרה אומר כי העיר תוכננה ע”י האדריכל הנודע לה קורבוזייה על מנת לשוות לה מראה מודרני שיציג את פניה של הודו היפה לכלל העולם בשל חשיבותה המדינית והאסטרטגית. בין אם התכנון נחל הצלחה או לאו, תוכלו לשפוט בעצמכם, מה שכן, תהיו בטוחים שהמראה של העיר שונה בתכלית מערים הודיות מרכזיות אחרות שביקרתם בהן.

אנחנו בחרנו לבלות 2 לילות בעיר כך שיווצר לנו יום טיול שלם בעיר (לדעתי מספיק) על מנת להנות מכל מה שהיא מציעה ולחוות הודו טיפה אחרת. כמה אפשרויות טובות לגילוי העיר הם גן הסלעים – גן של פסלים מעוצבים מאשפה וחומרי מחזור, תוכלו גם לקרוא על האיש מאחורי הפרויקט, סכנת ההריסה והתמיכה הציבורית שמנעה אותה – מעניין ומרהיב ללא ספק. אנחנו ביקרנו גם בגן הורדים, זו לא הייתה העונה ולכן רוב הפרחים לא באמת היו קיימים אך הפארק יכול להיות הפוגה נעימה מהמולת העיר. לאחר מכן שווה להגיע לאגם SUKHNA ולטיילת הנחמדה שלצידו, התושבים בצ'נדיגאר אכן אמידים יותר והדבר מורגש בהלך הרוח ברחוב, במחירי החנויות והמסעדות, וגם בכך שבטיילת יושבים אנשים ומציירים פורטרטים (כן כן, כמו באילת) – הודו קצת אחרת כבר אמרתי? את הטיול היומי בעיר סגרנו בקניון ELANTE, מרחב קניות מודרני וענק עם בית קולנוע מצוין – שווה להגיע ולראות סרט. טיפ חשוב שיגיע גם לקראת סוף הבלוג בטיפים הכלליים – אפליקציית UBER עובדת כאן מצוין והיא יכולה להיות כלי מיקוח מעולה לנהגי הריקשות שכמובן ינסו לקחת מכם מחיר לא הגיוני בשום צורה.

רישיקש

מגיעים לרישיקש עם נהג מקסים, אחרי העצירה בצ'נדיגאר – כמובן תלוי מה מסלול הטיול שלכם. רישיקש היא היעד הלפני אחרון שלנו, ובטיול קצר יחסית להודו של שלושה שבועות… חייבים להתפנק במלון שמיועד בדיוק לכך! בחרנו במלון הבא. כבר בכניסה תתקבלו בפרחים, אם יתמזל מזלכם והחדר יתעכב מעט תוכלו לשבת לשיחה (לא ממש) קצרה עם מנהל המלון, בחור די מוזר אבל חווייתי ללא ספק…

גולת הכותרת של המלון, הם החדרים המפנקים, ברמה גבוהה מאוד, לא רק יחסית להודו, אלא גם לאירופה, הנוף מהמרפסת הוא הנוף הכי יפה שראינו מחדר המלון… הגנגס העוצמתי פרוס בפניך לכל אורכו, הסאונד הממכר של הגלים השוצפים יגרום לכם להישאר המון במרפסת (גם אם מעט חם...), אל תפספסו את השקיעה המדהימה שגורמת לכל המקום הזה להיראות עוד יותר קסום!

אז קצת על רישיקש עצמה – נמצאת במדינת אוטראקהאנד שבצפון הודו והיא עיר קדושה להינדואיזם ומרכז עלייה לרגל (סביר להניח שתראו המון מאמינים שהגיעו ממקומות רחוקים, הולכים בשיירות אל עבר מקום שרק הם יודעים מה הוא, וכנראה יחפים). בנוסף לעובדה הזו היא גם הפכה למעין “מסחרת תיירים” לענייני רוחניות והארה פנימית. רבים של תיירים מגיעים לרישיקש בכדי להשתתף בסדנאות ארוכות, יוגה, מדיטציה ועוד. כשתשתתפו באחד מטקסי הפוג'ה המסורתיים (עליו נרחיב בהמשך), תוכלו לראות שיש לא מעט מהם שאף המירו את דתם והחליטו להישאר בהינדו.

אז מה הוא טקס הפוג'ה? זה הוא בעצם הפולחן הבסיסי של ההינדי המאמין והמשמעות של המילה היא סגידה או הערצה. יש המון טקסי פוג'ה ברישיקש וסביבתה, גדולים וקטנים. מרביתם המוחלט כמובן מתבצע למרגלות הגנגס הקדוש. הפוג'ה יכולה להתבצע בכל מקום, אין צורך לבצע אותה רק על הגנגס, והיא יכולה להיעשות בעזרתו של הכהן או בצורה עצמאית. כמובן שאם אתה הינדי שגר ברישיקש והסביבה, רוב הסיכויים שתגיע לבצע פוג'ה על הגנגס עצמו…

אנחנו מגיעים לאחת הפוג'ות המפורסמות באזור, בראם ג'ולה (אחד משני הגשרים הגדולים ברישיקש), שנקרא גם גנגה אארטי. ההמלצה שלנו להגיע לפחות שעה לפני, על מנת למצוא מקום יחסית קרוב להתרחשות (היכן שהכהן יושב או על שפת הים כשמניחים את המנחות על הגנגס). אין סיבוך מסוים למצוא את המקום, כל הודי שתשאלו ידע איך להכווין אתכם להגיע. ברגע שתתיישבו, הקסם מתחיל לעבוד… המוני מאמינים מתקבצים יחד ומתחילים לשיר שירי תפילה עד שהכהן הגדול יגיע לקראת שקיעה והטקס יתחיל. האווירה מאוד מיוחדת וזה אחד הדברים שפשוט אסור לפספס בהודו בכלל וברישיקש בפרט. מומלץ!

מקום נוסף שפשוט פשע להחמיץ הוא שיעור בישול שהוזמן מראש קוקינג מסאלה רישיקש. התפריט הוא קבוע מראש אלא אם אתם הראשונים להזמין את שעת השיעור ואז תינתן לכם האפשרות לקבוע אילו מנות יוכנו. החוויה פשוט נפלאה, מגיעים לבית של המשפחה, האבא הוא שף הודי מצליח שגם מעביר סדנאות כאן בארץ! קודם כל, החוויה להתארח בבית הודי אותנטי היא נהדרת, האירוח לעילא ולעילא והאוכל לא מהעולם הזה…
 לפני המלאכה, יושבים בחדר האירוח של המשפחה, שותים צ'אי מהביל וטעים (שתלמדו להכין אח”כ) ומדברים עם המארחים והמשתתפים הנוספים בסדנא. לאחר מכן, תלמדו על הסגולות המרפאות של התבלינים ההודים, איך מכינים אותם, מה הסודות מאחוריהם ועוד… מדובר בסדנת בישול מקצועית שמעבירה לכם מידע שמעבר, לא רק איך לדעת להכין את האוכל, אלא על המטבח ההודי בכללותו והסיפורים מאחוריו. הם פשוט אוהבים את מה שהם עושים והדבר מורגש, בשונה מסדנאות אחרות שאפשר להשתתף בהן בהודו, כאן יש הרגשה שלמארחים מאוד אכפת שתדעו מעבר, ולא רק לאותו הרגע. זו היא אחת החוויות הזכורות ביותר מהטיול שלנו, שווה את המחיר הגבוה (יחסית) לסדנאות בישול בהודו. בסוף הארוחה, אפשר לשבת עם המארחים ולשאול אותם כל שאלה שתרצו על החיים ברישיקש והודו, על הדת ההינדית, התרבות והמנהגים… הם יותר מישמחו לדבר איתכם ולארח אתכם יותר מהשעות שרשומות בעלון המידע… את הדבר החשוב ביותר שכחתי לצלם – האוכל. אבל תאמינו לי… טעים בצורה יוצאת דופן!

הרידוואר

טיול יומי מומלץ הוא לעיר הסמוכה הרידוואר. מדובר בנסיעה של כ-45 דקות, אפשר לעשות אותה במונית, ריקשה או אוטובוס (מומלץ בשעות האור). הרידוואר היא עיר הינדית במלוא מובן המילה ויש הטוענים כי קדושתה עולה על קדושת רישיקש, לכן רצינו להגיע ולהרגיש אותה בעצמנו. משום מה, העיר פחות מתוירת וכמות התיירים נחשבת מועטה מאוד, דבר שמאוד מוזר לי, שכן הייחוד של העיר והאטרקציות בה, יכולים למלא יום טיול גדוש ונהדר. ההינדים מאמינים שהעליה לרגל להרידוואר הינה בגדר חובה ושדרכה אפשר להתקרב יותר לאל וישנו. יש מן סטיגמה כזו שהדת היא מפלטתם של אלו שאין להם, שקשה להם כלכלית. הדבר אולי נכון, אבל בהודו פחות ראינו את זה. הינדים מכל קצוות הקשת הסוציו-אקונומית מתייצבים לטקסי הפוג'ה ומומלץ לדבר איתם, לשאול אותם מדוע ואיך, הם ישמחו עד בלי די להסביר לכם!

יש שלושה פסטיבלים גדולים שמתרחשים בעיר הרידוואר ולכן אווירת הקדושה מורגשת בה מאוד. המרכזי והמעניין ביותר מבינהם הוא הקומבה מלה, אם התמזל מזלכם ואתם שם כשהוא מתרחש אחד לשש שנים, כמובן שאין שאלה אם ללכת או לא…
 אנחנו הגענו ביום רגיל, וכמו בכל יום רגיל, מתבצעת פוג'ה ענקית בגשר המרכזי (כל אחד יוכל להכווין אתכם וגם כל מונית/ריקשה). הטקס הרבה יותר מרשים מהטקס ברישיקש, הוא גם מרגיש אותנטי יותר. לפני תחילתו, תוכלו לראות משפחות שלמות מתרחצות בנהר הגנגס כשכרסם ושעוניהם היוקרתיים מעידים על מצבם הכלכלי, וממש לצידם תוכלו לראות ילדים חסרי כל, עירומים במים הקפואים, מחפשים מטבעות שנזרקו לגנגס, באמצעות מקל ובקיצו מגנט. הניגודיות המטורפת הזו תתפוס אתכם בכל הודו ולא תוכלו לברוח ממנה… עם העניין הרב שהיא מעלה, היא כמובן גם מעלה שאלות רבות על השוויון בהודו ועל החברה ההודית בכלל. שוב ממליץ כמו בתחילת הבלוג, קראו יותר על החברה ההודית והמעמדות בה טרם הנסיעה, מובטחת לכם קריאה מעניינת מאוד!

בנוסף לטקס המרשים, יש בהרידוואר המון מקדשים ששווים ביקור. בהגיעכם בבוקר היום לעיר, בקשו מאחד מנהגי הריקשות לעשות לכם סיבוב בכל המעניינים (באחד מהם גם תעלו על רכבל), בסוף סיבוב המקדשים, תוכלו להגיע לקראת שקיעה לעבר טקס הפוג'ה המפורסם. מומלץ להגיע כשעה וחצי לפני על מנת למצוא מקום טוב על גדות הנהר שמשקיף אל הטקס עצמו.

דלהי

אל עיר הבירה ההודית, המטרופולין העצום והמיוחד ביותר שראינו, אנו מגיעים מטיסה משדה התעופה דהרדון שנמצא סמוך לרישיקש. בעת הנחיתה, הלכנו ישירות לעמדות המוסדרות של חברת UBER שעובדת נפלא בערים מסוימות בהודו, במיוחד בדלהי, מומלץ מאוד – מחיר ריקשה למרכז העיר משדה התעופה עלה לנו כ-300 רופי. אתם רק יכולים לנחש כמה תעלה לכם מונית עם נהגים שרק מחכים לכם כטרף קל…

הנהג הנחמד לוקח אותנו למלון שנמצא ממש ליד הכיכר הענקית של דלהי – קונאט פלייס. אם חשקה נפשכם לטעום מהיוקרה ההודית, מהניגודיות המדהימה של המדינה הזו, וממחירים שסביר שלא תראו באירופה, קחו לכם מלון חמישה כוכבים מפנק עד דמעות כמו המלון ששכנו בו בדלהי, אירוח חמישה כוכבים דה לוקס, תרגישו כמו מלכים, אנחנו אישית הרגשנו קצת אאוטסיידרים עם נעלי השורש והמכנסיים הקצרות בין שלל חליפות הדולצ'ה גבאנה ותיקי הג'וצי…

אנחנו בחרנו במלון שנגרי לה המפורסם, קיבלו אותנו בשלל מחוות יוקרתיות, שירותיות ברמה הגבוהה ביותר, (יש סיכוי שהבל בוי ראה טיפים קצת יותר גבוהים ממה שתביאו לו...), חדר מפנק עם מיטה מדהימה, מתנות קטנות שעושות את השהות לזכורה, חדר אמבטיה גדול… בקיצור, רחוק מהודו שתראו ברגע שתפסעו צעד מפתח המלון לעבר ההמולה והרעש – פשוט מקסים.

אז מה עושים בדלהי? אז מסתבר שהמון, כשהתחלתי לתכנן את הטיול, בפורומים ובקבוצות הפייסבוק השונות, ראיתי שהרוב המוחלט של המטיילים (רובם צעירים חייב להודות), מגיע לדלהי רק כתחנת מעבר, ישן במיין באזר המעופש כדי להעביר לילה, וממשיך בדרכו אל היעד הבא. תנו לי להגיד לכם – טעות גדולה תהיה מצידכם לוותר על המטרופולין העצום הזה עם כ-20 מיליון תושביו! לא הספקנו להיות ברוב המקומות שכתבתי לעצמי, וזה עוד לאחר שכבר ביקרתי בדלהי למעט ימים לפני מספר שנים…

את השהיה שלנו בדלהי אנו מתחילים בהליכה מרגיעה ונעימה בלודהי גרדן – הסנטרל פארק של דלהי לא פחות. מדובר בפארק ענק רחב ידיים, ירוק, מטופח, מבנים היסטוריים בתוכו, מפה כדי שתכירו את החי והצומח שנמצא בתוך הפארק, אנחנו ראינו המון מקומיים עשירים מטיילים עם כלביהם הגזעיים, חבורות אנשים שמתרגלים יוגה יחד, שחקני בדמינגטון וטניס שולחן ואפילו מפגש “פנויים-פנויות” של קהילת חירשים, פשוט מקסים! ושוב אני מזכיר לכם, כל זה מתרחש ככמה צעדים מאווירה אחרת לגמרי, צאו מן הפארק לעבר שכונה קרובה כזו או אחרת ותחוו את הודו שוב. בתוך הפארק – עולם אחר! הניגודיות שאני מתאר לאורך כל הבלוג, וכל זה רק בטיול של שלושה שבועות, מתארים את המצב של הודו, את הקסם שתחוו בתור תיירים ואת הסודות שלעולם לא נבין או נכיר..

סיור מיוחד שלקחנו הוא סיור שהעביר לנו המדריך סאנטן (יש לו פייסבוק פעיל, עונה להודעות ודובר אנגלית), סיור בשכונות הסלאם ומרכז העוני הגדול ביותר בדלהי. מזהיר מראש שהסיור לא מתאים לבעלי לב חלש – הריח נוראי, המראות קשים, ילדים עובדים בצורה סיזיפית וככל הנראה לא שבעים בכל יום נתון. קשה, אבל חשוב, לדעתנו לפחות. בימים רגילים, לא רק בהודו, לא תרצו לראות את החצר האחורית של המדינה בה אתם מבקרים. הסיור הזה מגיש לכם את המציאות לפנים, ללא פילטרים. בין כל השפכים, הזוהמה והמבנים הרעועים, מסתתרות מאות ואלפי משפחות ובמיוחד ילדים, שירדפו אחריכם במשך כל הסיור, לא יבקשו אגורה ולא יציקו לכם (כי מכבדים את המדריך), הם רק ירצו שתצלמו אותם, תדברו איתם, תצחקו איתם, ובעצם, הם רוצים מפלט קטן מהמציאות שמחכה להם. האם העתיד שלהם ייראה שונה? האם יש להם סיכוי לצאת משם ובעתיד לטייל בלודהי גרדן? לא בטוח, המציאות ההודית מספרת שהתשובה שלילית. אבל זה כבר במאמר אחר…

בנוסף לכל המראות שיתגלו לעיניכם, במקביל לא תוכלו להתעלם מהחיוכים ומהאושר האמיתי של הילדים – איך גם בחיים כה קשים, אפשר למצוא את האופטימיות ואת השמחה בדברים הפשוטים של החיים, המון השראה אפשר לשאוב מהחבר'ה הקטנים האלו. הסיורים מועברים ע”י מדריכים מוסמכים שמכירים את האזור ככף ידם, דוברי אנגלית, שישמחו לענות על השאלות הרבות שבוודאי יצופו. נער החידות ממומבאי (הפעם דלהי) זה ממש כאן, מומלץ לכאלו שיוצאים מהקופסא, ואם אתם קוראים את הבלוג והגעתם עד כאן – אני לגמרי בטוח שאתם כאלה :)

במעבר חד מהסיור של הבוקר, שכידוע הודו מתחברת עם מעברים חדים – את הערב האחרון בדלהי אנו מבלים במתחם שנקרא KINGDOM OF DREAMS – מדובר במתחם הופעות ענק הכולל בתוכו את אולמי המופעים, ובנוסף מרכז קניות שמתמחה בעבודות יד הודיות, משחקייה גדולה למעלה, דוכני אוכל ומסעדות מיוחדות – מקום מערבי לכל דבר עם הופעות מוזיקליות נהדרות בשפה ההודית, ריקודים ושירים בוליוודים המבוצעים ע”י עשרות שחקנים ורקדנים, פירוטכניקה מרהיבה וניסיון נחמד בהחלט להופעה “לאס וגאסית” רק במרחק 40 דקות נסיעה מהודו. מומלץ למי שמעוניין בבילוי מיוחד ושונה בערב, את הכרטיסים ניתן לקנות במקום או בהזמנה טלפונית – ההופעות לא מתקיימות באופן יומיומי לכן כדאי ונכון לבדוק מראש!

את היום האחרון לפני הטיסה אנו מקדישים לקניית מזכרות ומתנות אחרונות לאהובים. דלהי משופעת במרכזי קניות מערביים, קניונים ענקיים, שווקים מיוחדים, חנויות המתמחות בכל דבר שתעלו על דעתכם. אנחנו בחרנו להתמקד במקום אחד, בעיקר בגלל החום והרצון להתחמק מנהגי ריקשות עושקים ומציקים…

יש עוד המון מקומות מרהיבים לראות ולבקר בהם בדלהי, אנחנו לא ביקרנו מכמה סיבות, או שלא היה די זמן או שביקרנו בהם כבר בביקורנו הקודם לפני כמה שנים. השניים המרכזיים הם כמובן הטאג' מאהל שנמצא בעיר אגרה, מרוחקת 3 שעות נסיעה במונית מדלהי ובנוסף מקדש אקשדראם שנמצא בתוך דלהי עצמה (לטעמנו לא פחות מרשים מהטאג' המפורסם) – למי שמגיע לדלהי בפעם הראשונה ולא היה במקומות האלו, רשמו לכם אותם בראש הרשימה – חובה. מקומות נוספים הם הג'אמה מסגיד (המסגד הגדול), המקדש הסיקי בדלהי, מקדש הלוטוס, המושבה הטיבטית, מרכזי הקניות הגדולים ועוד.

כך הגיע לסיומו טיול מלא בטוב במדינת הודו הנפלאה, חוויות מקסימות ולעיתים כל כך שונות אחת מן השנייה וכמובן תמונות שימשיכו להזכיר לנו בכל פעם שנסתכל בהן, שעם כניסת התחרות לטיסות להודו, זה רק מתבקש לחזור שוב, ליעד כזה או אחר, מה זה משנה? תמיד נשמח ותמיד מופתע, הודו מתאימה לכולם – דברו איתי כאן או בפייסבוק, אשמח לענות על כל שאלה!

טיפים כלליים

1. חוויות ייחודיות – הטיפ שאכתוב בכל בלוג שלי. שלבו בהודו (ובכלל בכל טיול), אטרקציות ודברים שלא כולם עושים, זו הדרך הטובה ביותר להכיר את המדינה, את המקומיים ואת הדרכים, לנסות חוויות חדשות ובכלל לצאת מהקופסא. כדי שכמה חוויות כאלו יקרו גם לכם, דברו עם המקומיים, שבו איתם לצ'אי, למדו את אורח חייהם והם גם ישמחו לשמוע עליכם!
2. אינטרנט – מכיוון שמדובר במדינה נחשלת, אין WI-FI מרושת כמובן ויש צורך תמידי ולעיתים קריטי בנגישות ובתקשורת, ממליץ לעשות סים מקומי בעיר הגדולה בה אתם נוחתים באחת מהרשתות הגדולות. אנחנו עשינו את הסים שלנו ב-AIRTEL באמריצר.
3. הגעה לשדה התעופה בהודו בהקשר ויזה – אנחנו נחתנו באמריצר, נחשבת עיר קטנה יחסית עם שדה תעופה לא מרכזי וגדול כמו במומבאי ובדלהי. מי שנוחת בשניים האחרונים, רצוי להכין את הטפסים של הויזה לפני הירידה מהמטוס וללכת כמה שיותר מהר לעבר האימיגריישן. זו תהיה ההתנסות הראשונית שלכם ביעילות (במרכאות) ההודית, הם מאוד איטיים וממש לא אכפת להם מהתורים שמשתרכים מאחור.
4. מידע לתכנון הטיול – כמובן לקרוא את הבלוג הנוכחי :) ממליץ להיכנס לקבוצת הפייסבוק הודו – מטיילים עם מירון ושאר נספחיה ולאתר של תום לנדאו כאן. נכון שרוב הצעירים פשוט נוסעים להודו בלי שום תכנון וזורמים, למרות שאני בגילם – אני פחות מתחבר. ואתם, אם הגעתם עד הנה, מניח שאתם דומים לי. יותר מכל יעד אחר, מומלץ לתכנן את הטיול בהודו (במיוחד אם הוא קצר יחסית). המדינה הזו היא בעצם תת יבשת עצומה וכדאי לנצל כמה שיותר מהטיול שלכם. המלצה נוספת שיכולה להיכנס תחת קטגוריה זו – קראו על הודו לפני! יחסוך לכם הרבה שאלות, ובכלל תמיד נחמד לדעת יותר על מדינה כה מיוחדת טרם הביקור שלכם בה.
5. מים, הגיינה, תרופות, חיסונים, ביטוח – לא להיות גיבורים, לא לקחת סיכונים. שתו מים מינרלים בלבד, תהיו הגיינים כמה שאפשר (ההמלצה תקפה גם בישראל אגב), תאכלו במקומות עם תחלופת מזון טובה, מסעדות הודיות מקומיות! לא ג'חנון וחומוס. ההודים לא יודעים להכין אוכל ישראלי והם גם לא צריכים. בסוג אוכל כזה רוב הסיכויים שתחטפו משהו רע (בלי להכליל). בכל מקרה, זה תוקף את כולם ואולי אי אפשר להימנע מכך. לכן תמיד כדאי שיהיו לכם את כל התרופות החשובות והנחוצות ובנוסף להתחסן טרם הטיול ולהתייעץ עם רופא! כמו כן, ממליץ לבצע ביטוח דרך פספורטקארד שם תקבלו את הכסף ישירות לכרטיס אשראי ייעודי במצב חירום חלילה.
6. אוכל הודי – יש בכלל מה להוסיף? אם טעמתם בארץ, זה נחמד ויקר אבל ממש לא משתווה לטעמים הנפלאים והאותנטיים בהגעה להודו, נסו מאכלים שאתם לא מכירים ולא תתחרטו! האוכל הכי טעים בעולם – בהבטחה :)
7. קניות, נותני שירותים, ריקשות – התמקחויות, זה שם המשחק. ברוב הפעמים שתשאלו על מחיר, כנראה שתוכלו להוריד אותו ביותר בחצי. אתם תרגישו שההודים תמיד מנסים לעבוד עליכם וזה כנראה נכון ולפעמים מתיש מאוד, אבל זו חלק מהחוויה ואין איך להתחמק! אל תהיו פראיירים, נכון שמדובר מבחינתנו “בכסף קטן”. אבל בראיה כללית, זה משמעותי וזה חשוב וזה יכול גם לפגום בחוויית הטיול. תשוו מחירים, תתמקחו, כמובן בנועם הליכות!
8. אפליקציות שטוב שיש בטלפון – הזכרתי את אפליקציית UBER שעובדת נפלא בערים גדולות בהודו, מוסיף אליה את אפליקציית OLACABS שהיא כמו גט טקסי שלנו, לחיפוש אוכל טוב, תשכחו מטריפאדוויזר המוכר והטוב והכירו את ZOMATO – ה-אפליקצייה לחיפוש אוכל ומסעדות קרובות ומומלצות.
9. אני פה לשאלות ולטיפים! אם בא לכם לשאול אותי כל שאלה, להרחיב על עניין מסוים, או לראות תמונות נוספות מהטיול, מוזמנים לשלוח לי הודעה כאן בפייסבוק, אני רואה את כל ההודעות שנשלחות אליי ושמח לעזור :)