את בוקר היום הרביעי, התחלנו באיסוף בשעות הבוקר המוקדמות מהמלון, ומשם לנמל אותו פגשנו ביום הקודם. בניגוד לאתמול, שם שטנו בסירה קטנה, עם 2 ימאים צעירים (חיבור הגילאים שלהם, להערכתנו- 40), הפעם שטנו בסירה גדולה, מסודרת יותר. ידענו כי מדובר בשיט שיכול להיות קשה, עד שעה ורבע ממאהה לפראלין, ועוד רבע שעה ללה דיג, ומשם עוד שעה חזרה למאהה. יצאנו בסביבות שש וחצי בבוקר, ובשעה שבע וחצי, לערך, היינו כבר בדרך לפראלין. חלק מהקבוצה ירדה רק בלה דיג ליום שלם, אנחנו רצינו לראות את פראלין ולכן הלכנו על הפורמט הזה, פרט לכך שזו היתה ההצעה של נילס. הטיול עלה לנו 160 אירו לאדם. השיט היה סביר, ידעתי שיט קשה יותר בימיי (מאיי פוקלנד לדרום ג'ורג'יה באיזור הסאב אנטארקטי, לדוג'), אבל אתה רק רוצה להגיע...

כאמור, לאחר הגעתנו, רוב הקבוצה נשארה על הספינה, ומעטים ירדו לפראלין. לדעתי, חבל, כי אם אתם כבר מגיעים, לפחות תראו משהו משני האיים.

עלינו על ג'יפ שלקח אותנו לסיבוב באי, כולל הפארק הלאומי היפה שלהם עם עצי הקוקו דה מר (ראה סיישל פרק ב'), ומשם לחופים מרהיבים ביופיים.

אין מילים לתאר את המים הטורקיזיים עם השמיים הכחולים. מרהיב.

ראינו סרטנים משתזפים על הסלעים. מיוחדים, הזכיר לי שוב את הגלגפגוס.

בסביבות השעה 12 הגענו בשיט מהיר ללה דיג. חשוב לציין כי ניתן לשהות בכל אחד מהאיים, או בחלק מהם כחלק מהטיול, אולם צריך לקחת בחשבון שמי ששוהה מעל 5 ימים בסיישל בתקופת הקורונה צריך לעשות בדיקת קורונה ביום החמישי, וכן שהרשויות מעדיפות שהייה מקסימלית ב 2 איים בתקופה זו.

מאהה, כאי המיושב ביותר והגדול ביותר, הוא זה שיש מה לעשות בו יותר, אולם בפראלין ובלה דיג, יש איזו נידחות יפהפיה ומרהיבה, שיכולה לאפשר ניתוק מושלם.

החברות בישראל מציעות חבילות לכל האיים בד"כ, וחלקן אף לשניים.

לה דיג הוא סיפור אחר- האי פשוט מרהיב ביופיו בצורה שאין לתאר. השוטטות באי היא באמצעות אופניים או סוג של משאית שהיא תחבורה ציבורית. לא ניתן לנהוג באי, ואין בו כבישים מסודרים. אנו שילמנו דמי כניסה לפארק הלאומי- ניתן לשלם ברופי סיישלי, אירו או דולר. ניתן לטייל ברגל, אבל זה יכול להיות ארוך, חם ומייגע. אנחנו לקחנו את המשאית, ולאחר ארוחת הצהריים, ממש ליד הנמל, המשכנו לראות את הפארק- צבי ענק,, שהאכלנו אותם בקרמבולה מהעץ, שוב, זהירות מהלסתות המכאיבות, הדגמה מהירה לאיך נראה אגוז קוקוס (הידעתם כי בכל שנה מתים כ 150 איש מנפילת קוקוס, והסיכוי הוא אחד ל 270 מיליון?), כולל שבירתו, שתיית מי הקוקוס, ואכילת בשר הקוקוס.

יש שם דוכנים בהם מוכרים שמן קוקוס בכבישה קרה ועוד מוצרי קוקוס (הרבה מהמזכרות שם עשויות מעצי קוקוס, שזה מצויין, כי מדובר בשימוש בכל חלקי הקוקוס- הכי אקולוגי שיש וירוק מאד. וגם חמוד, כמובן).

משם הלכנו לחוף לשעה וחצי של יופי.

שנירקול נחמד, וכשזרחה השמש, התעלפנו סופית מהיופי. לאחר בילוי מקסים, חזרנו לחוף, לעצבים קלים על התוכניות בישראל להכניס את כולם לבידוד. ובכן, קבוצת ישראלים על ספינה, זה שילוב מוחץ של עצבים על ההנחיות הבלתי הגיוניות בעליל באמצע חופשה הכי פסטורלית שיכולה להיות.

חזרנו למאהה בסביבות ארבע ורבע, ומשם לחדרים באוטובוס גדול ומסודר.

היה יום מיוחד מאד, ולה דיג מומלצת בחום רב. חובה למבקר באיי סיישל להגיע לשם לדעתי, ותחזיקו אצבעות ליום יפה כדי שתהנו במיוחד.