פ(נ)ינה בולגרית

השנה יצא שהייתי בבולגריה 3 פעמים! בפעם הראשונה הבוס חגג את מכירת החברה בסופשבוע ב Golden Sands שליד ורנה (היה נחמד אבל אני חייבת להודות, שלא הייתי מגיעה לשם באופן עצמאי ולא על חשבוני). בפעם השנייה הייתי בסופשבוע ארוך של סקי עם בתי האמצעית (אפשר לקרוא על הטיול בפוסט הזה). הפעם השלישית היתה לטיול קיץ של 10 ימים בהרכב משפחתי מלא (זוג הורים + 3 בנות: 15, 13 ו 8) + משפחה של חברים.

מנהלות

טיסה לסופיה עם Wizzair הוזמנה חודשים רבים מראש והיה המון זמן לתכנון (בדיוק כמו שאני אוהבת). החוויה עם Wizzair לא היתה נעימה כל כך, החל מהאתר שלהם, שאינו ידידותי מספיק לטעמי, תהליך הזמנה מסורבל, תהליך צ'ק-אין אינסופי, כללים לא ברורים לגבי ההושבה וגולת הכותרת, הקדמת שתי הטיסות בשעה, ללא כל הודעה (פרסומות אני דווקא מקבלת מהם במייל פעם ביומיים-שלושה). בסופו של דבר שתי הטיסות איחרו, כך שבפועל הן היו בשעות המקוריות שלהן וחבל בעיקר על שעת השינה בדרך חזור (טיסה חזרה ב 6:00 בבוקר).

אנחנו אוהבים להתיישב בצימר אחד ולעשות טיולי כוכב, אבל הפעם הבנתי שזה יהיה פחות מתאים. לא הצלחתי למצוא צימרים בבולגריה, יש יותר מלונות ופנסיונים. הילדות גם גדולות יותר וחשבתי (וצדקתי) שתהיה פחות בעיה עם מעבר מלונות ולכן הטיול תוכנן למעבר בין 4 מקומות לינה, כאשר היעדים התמקדו בפינה הדרום מערבית של בולגריה.

רכבים הוזמנו מיאסן הבעלים של Sikon Group, שממנו קיבלנו שירות מדהים ומחיר זול והוא מומלץ בחום. הזמנו שני רנו קליאו גראנדטור (סטיישן). קיבלנו רכבי דיזל ידניים וחדשים למדי (שלנו היה עם 57,000 ק"מ ושל החברים היה ממש חדש עם 8,000 ק"מ). הרכב היה טיפה צפוף לנו בתור משפחה עם 5 נפשות, אבל הסתדרנו. אחד הלקחים שלנו מהטיול הוא שבמקומות כאלה כדאי להשקיע עוד כמה גרושים (ובאמת מדובר בגרושים) ולשכור רכב 4*4 גבוה כדי להתמודד עם הכבישים המשובשים בחלקם (ארחיב על כך בהמשך).

מפות ותוכנות ניווט – כשהתחלנו להכניס את הנקודות הרלוונטיות לתוכנת הHere, שבה השתמשנו במספר יעדים בשנים האחרונות, גילינו שהיא לא ממש מכירה את בולגריה... בסופו של דבר, הכנסתי את כל הנקודות ל Google Maps, הקמתי רשימה ושיתפתי אותה עם השותפים לטיול. זה עבד מצויין, גם כשהיינו Offline.

יום 1 (יום שישי) – טיסה, מזוודה אחת אבודה (לא שלנו) וגייזר במרכז העיירה

טיסה ב 9:15 בבוקר, מגיעים בחשש קל לטרמינל 1 המשופץ ונתקלים ב...כלום. אין תורים, אין אנשים, כל הפרוצדורות עוברות באופן חלק ומהיר ואנחנו בדיוטי הקטן שבטרמינל (ללא מעבר לטרמינל 3).

הטיסה, לעומת זאת מתעכבת בכשעה ובסופו של דבר נוחתים בסופיה בסביבות 13:00 בצהריים. למרבה הצער, אחת המזוודות של החברים שלנו לא הגיעה והתעכבנו קצת בשדה הקטן של סופיה. כשיצאנו, יאסן חיכה לנו ולקחנו ממנו את הרכבים במהירות ובקלות, תוך תשלום והשארת פיקדון של 100 יורו (אפשר במזומן), כאמור שירות ללא דופי ומומלץ ביותר. קבענו עם יאסן טנטטיבית, שיאסוף את הרכבים מהמלון בסופיה אליו נגיע בסיום הטיול ויצאנו לדרך.

המלון הראשון שלנו הוזמן ל 2 לילות בעיירה Sapareva Banya, שממנה נוח לצאת למסלול 7 האגמים של Rila. הגענו למלון Complex Koko Hills אחה"צ. קיבלנו דירה נחמדה, עם סלון ומטבחון בקומה התחתונה ושני חדרי שינה למעלה (בסלון יש עוד מיטה נפתחת). בדירה היתה מקלחת אחת ושני שירותים. כאן התחלנו את הרומן שלנו עם הכבישים בעיירות בולגריה. המלון נמצא ברחוב, שאינו סלול והחנייה היא בזווית, שאני לא חושבת שהגעתי אליה בלימודי הזינוק בעלייה, היה מאתגר. לזכות המלון ייאמר שנראה שהם מכשירים שטח לחנייה מול המלון וכנראה שבעתיד החוויה תהיה נוחה יותר מהבחינה הזאת. בדירה לא היה מזגן ומה שכן היה כשפתחנו חלונות (וגם לפני כן) הוא פלישה של חבורת זבובים.

יצאנו לסיבוב בעיירה, רכשתי סים מקומי לצורך גלישה בעיקר (1 ג'יגה ב 6 Lev) שהספיק לי עד סוף הטיול, כולל ניווטים. השתמשנו ב WIFI במלונות ובמסעדות.

ראינו את הפריחה היפה ואת הגייזר המקומי במרכז העיירה. התיישבנו לאכול באחת המסעדות בעיירה וחזרנו לשינה במלון.

יום 2 (יום שבת) – שבעת (בעצם 4-5) האגמים של Rila

אחרי ארוחת בוקר סבירה במלון והתארגנות קצרה, יצאנו לכיוון הרכבל, שעולה לתחילת המסלול לשבעת האגמים (Lift to Rila lakes ב Google Maps). הגענו לאזור החנייה בסביבות 10:00 והמקום כבר היה די מלא. שילמנו עבור החנייה וצעדנו לכיוון התור לרכבל. קנינו כרטיסים לכולם ועמדנו כשעה בתור! עצתי, תגיעו מוקדם, במיוחד בסוף שבוע. הרכבל הוא דו-מושבי ולכן התור זז בקצב איטי מאוד. אני עליתי ראשונה עם הקטנה, שהחליטה שזה יהיה הסדר הקבוע ברכבלים ואכן כך היה לאורך כל הטיול! הגענו למעלה והתחלנו את המסלול. לי היה ברור מראש שלא נגיע לכל שבעת האגמים ונסתפק ב 4-5 הראשונים. למרות שקראתי שהמסלול לא קשה, הוא היה לא קל עבורנו ויש עלייה די רצינית וארוכה בהתחלה, אז מי שפחות בכושר, שייקח זאת בחשבון. הגובה גם כן מקשה בנושא הזה. עם זאת הנופים מהממים.

אחרי ששבענו מהנופים חזרנו לרכבל וירדנו למטה.

עצרנו במתחם של מסעדה וחוות סוסים ליד החנייה, שם פגשנו כלב מהמם:

אחר כך נסענו בחזרה ל Sapareva Banya. בעיירה ראינו Handbreaks בנוסח בולגרי:

ובסופר ראינו את המותג הבא של פיצוחים:

יום 3 (יום ראשון) – מנזר Rila, כמעט פירמידות ונסיעה ארוכה למלניק

עזבנו את המלון, אחרי ארוחת הבוקר ויצאנו לכיוון מנזר Rila. הדרך מאוד יפה ובסופה הגענו למגרש חנייה קטן עם טרול מקומי. יצאנו והסתובבנו במתחם של המנזר, שהכניסה אליו היא ללא תשלום. יש חלקים אחרים, מוזיאון ועוד כמה חדרים בתשלום, אליהם לא נכנסנו. התרשמנו מהיופי של ציורי הקיר, בדיעבד חבל אולי שלא לקחנו איזושהי הדרכה על המקום. שימו לב שבמנזר יש רק שירותי בול-פגיעה די מזעזעים, תתארגנו בהתאם. מיצינו את המקום תוך כשעה ויצאנו לכיוון הפירמידות של Stob.

היתה לנו כוונה אמיתית להגיע לפירמידות. הגענו לחנייה, שילמנו בכניסה למסלול והתחלנו לצעוד (השלט אמר חצי שעה של הליכה) אבל היה כל כך חם, שנשברנו די מהר וחזרנו למכוניות הממוזגות. הצלחנו בכל זאת לצלם קצת את הנוף.

התחלנו בנסיעה הארוכה דרומה לכיוון Melnik, שהיא העיירה הקטנה ביותר בבולגריה. היא כל כך קטנה שגם הכבישים בה לא ממש סלולים וכאן איתגרנו את הרנו בפעם השנייה (יש לציין ששתי המכוניות עמדו בכבוד בכל האתגרים שהצבנו בפניהן). הדרך הסלולה מסתיימת אחרי כ 50 מטר מהכניסה לעיירה ומשם ההמשך הוא על חול ואבנים! די התברברנו עם מציאת המלון ובסוף פשוט עצרנו במקום ושלחנו שליחים, שימצאו את המקום רגלית. הם חזרו אחרי כ 10 דקות והובילו אותנו בשביל עיזים (ברצינות) שהגיע עד המלון: Lumparova house. לאור החוויה הזאת, הנהג מהמשפחה השנייה ואני החלטנו שלא מזיזים את הרכבים עד שיוצאים מהמלון.

המלון מיוחד מאוד, יש בו כ 6 או 7 חדרים בלבד, כאשר בקומה העליונה יש 4 חדרים, עם מעין "סלון" ומרפסת משותפים. בלילה הראשון היינו לבדנו במלון, בשלושה חדרים בקומה העליונה. בקומה התחתונה ביותר יש מסעדה ובר, שם אוכלים ארוחת בוקר. בחדרים אין מיזוג והיה חם.

לגבי הגברת שמתפעלת את המלון, אנטוניה, זו כבר אופרה אחרת. כשקראתי את הביקורות ב TripAdvisor הבנתי שהמקום מנוהל ע"י זוג, כאשר האישה היתה מורה לצרפתית בתיכון בעברה. בהיותי בוגרת של תיכון אליאנס (כלומר, עשיתי בגרות של 5 יחידות בצרפתית לפני למעלה מ 25 שנה ומאז גימגמתי בצרפתית אולי פעמיים בטיולים בחו"ל), החלטתי שאני אתקשר איתה בצרפתית, החל מהמיילים ועד לדיבור בפועל. המיילים הלכו בסדר (תודה רבה Google translate) ולמרות החשש הקל, שהיא לא ממש הבינה על מה אני מדברת, כשהגענו היו לנו חדרים מתאימים והיא התכוננה לבואנו.

מה שגילינו מעט אחרי שהגענו הוא שבעלה של אנטוניה מת לפני זמן קצר והיא נשארה לבדה לנהל את המקום (היא אינה הבעלים שלו). המשמעות היתה שהשירות של אנטוניה היה מוגבל מאוד. היא הכינה מאכל אחד בלבד לארוחת הבוקר (אמנם טעים מאוד) ולא ממש התחשבה בנושא כמו אי סבילות ללקטוז (בעיה ששניים מהילדים בחבורה סובלים ממנה) או בבקשה להקדים את ארוחת הבוקר ברבע שעה (ל 7:45 במקום 8:00) כדי לאפשר לנו לצאת מוקדם ביום האחרון. כמו כן, נראה שהיא לבדה לא תוכל להחזיק את המקום לאורך זמן והיא תזדקק לעזרה. כל המלונות ששהינו בהם (למעט המלון האחרון בסופיה) סבלו מבעיות תחזוקה כגון דליפה של ברזים, כיורים ומקלחות, מרזבים שבורים, ידיות ומדפים, שיוצאים מהמקום וכד' והמלון הזה בהחלט לא היה יוצא דופן במובן זה. אני מקווה מאוד בשביל אנטוניה, שהכל יסתדר ושהיא תימצא עזרה בניהול המלון המיוחד הזה.

Melnik מלאה במסעדות, אכלנו בכמה מהן, שהיו טובות מאוד והגישו אוכל מסורתי טעים ודי זול. אני יכולה להמליץ במיוחד על מסעדה בשם Mencheva kashta. חוץ מזה אין שם הרבה ובדיעבד היה עדיף לערוך לשם טיול ליום אחד, אפילו מ Bansko ולא לישון שם. מה שיפה ב Melnik הוא הנוף הדרמטי של הצוקים (הפירמידות) שאותם יכולנו לראות מהמרפסת של המלון.

יום 4 (יום שני) – יום רגוע עם ביקור ביקב

אחרי הנסיעה וההגעה למלון אתמול + החום הכבד ששרר באיזור, הוחלט על יום רגוע ולכן ויתרנו על מנזר Rhozen ועל שביל ה eco שמחבר אותו עם הפירמידות של Melnik והתחלנו את היום בארוחת בוקר רגועה אצל אנטוניה. היא הכינה לנו מעין סופגניות (שכחתי את שמן) שאותן אכלנו עם קונפיטורה תוצרת בית, דבש או גבינה. כשנגמרו הסופגניות הגיעו French Toasts חוץ מזה היה קפה סביר ומיץ תפוחים לילדים.

אחרי ארוחת הבוקר התקשרנו ליקב, שבו רצינו לבקר ושמקיים סיורים וטעימות של יין ונשנושים. מה שרצינו היה שהם יארגנו לנו הסעה מ Melnik אליהם, גם כדי לא להוציא את המכוניות מהחנייה וגם כדי לא לנהוג אחרי שתיית יין. הצליח לנו ותמורת 20 lev הגיעו שני רכבים פרטיים ולקחו אותנו אל היקב ובסיום החזירו אותנו ל Melnik. היקב עצמו, Villa Melnik נמצא כ 10 ק"מ מ Melnik, בנוף שהזכיר לי קצת את טוסקנה.

למרות שמדובר באזור שבו מיוצר יין עוד מלפני התקופה הרומית, היקב עצמו חדש, כשנתיים-שלוש ונראה די מודרני, אם כי לא גדול.
ב Melnik גדל עינב ייחודי לאזור בשם Melnik 55, והיינות שיוצרו ממנו היו חביבים במיוחד על ווינסטון צ'רצ'יל, שדאג להגיע לבולגריה מעת לעת כדי לטעום ולהזמין יינות, שנשלחו אליו לאנגליה בכמויות מרשימות!
 סיירנו ביקב עם מריה, שדיברה אנגלית טובה מאוד ולאחר מכן טעמנו 4 יינות, בליווי גבינות נקניקים, לחם וענבים וגם מים לילדים. העלות היתה 10 Lev למבוגר, הילדים לא שילמו. קנינו עוד שני בקבוקים של יין מעטור במדליות (במחיר מגוחך) להמשך וחזרנו ל Melnik לאחה"צ רגוע.

כאן המקום לציין שבמרבית המקומות בבולגריה, יכולנו לשלם הן ב Lev והן ביורו. היוצאת היחידה מן הכלל הזה היתה אנטוניה, שדרשה תשלום ב Lev בלבד (היא גם היחידה שדרשה שנמלא טפסים עם ים של מידע, שהרגיש לנו קצת כמו חזרה לימי הקומוניסטים). אי לכך, היינו צריכים להמיר כסף וזו משימה קשה מאוד ב Melnik, שבה כאמור יש כלום! בסופו של דבר הבנו, שהדרך היחידה להשיג Lev היא להוציא אותו בכספומט המקומי וכך עשינו ובא לאנטוניה גואל..

בערב, הקטנה דרשה לאכול משהו פשוט ולכן קיבלה באחת המסעדות חביתה עם לחם ונקניק בצד.

אנחנו לעומת זאת הלכנו על סלט מעניין.

יום 5 (יום שלישי) – יום אקסטרים (יחסית) - ראפטינג מדליק, קופצים למים מהסלעים ואומגה לקינוח

בבוקר קמנו מוקדם במטרה להיפגש עם מדריכי הראפטינג מחברת Rafting and kayk club Reflip, שאיתם קבענו מראש בשעה 9:30 בנקודת המפגש בנהר ה Struma (מרחק של כשעה נסיעה צפונה מ Melnik). בפועל החבר'ה התעכבו קצת בפקקים וכתבו לנו שניפגש ב 10:00.

אנטוניה הכינה לנו הבוקר Banitsa עם גבינה (מעולה!) אבל לא היה לה דבר בשביל הילדים מאותגרי הלקטוז, שבחבורה והם נשארו רעבים.

נפרדנו מאנטוניה, הצלחנו לרדת עם המכוניות בשביל העיזים עד הכניסה לעיירה ועצרנו בסופר הקרוב כדי להצטייד במזון עבור הילדים שלא אכלו.

הגענו לנקודת המפגש קצת לפני 10:00, התארגנו, קיבלנו נעלי גומי, קסדות ומצופים (לא היה צורך בחליפות, כי היה חם, למרות שיש להם למי שצריך) ויצאנו לנקודת ההתחלה עם הנהג, שהיה ממש הכפיל של Jason Statham ושם מוזיקה בווליום לא אנושי (שממש פחדנו לבקש להנמיך,Jason Statham כבר אמרתי).

בנקודת ההתחלה קיבלנו הדרכה מבוריס המשעשע, שגם ליווה את הסירה השנייה ואנחנו יצאנו לדרך עם סאצ'קו הצעיר. קיבלנו ליווי של שני קייאקים, שבתוכם ישבו 3 מדריכים נוספים. כל העסק הרגיש לגמרי מקצועי ובטוח. בנהר יש זרימה בהחלט סבירה, המים לא גבוהים, אבל עדיין ניתן להרגיש את האשדות (Rapids) ואת האדרנלין. במאי-יוני הנהר נראה אחרת, אחרי הפשרת השלגים וזה הרבה יותר מתאים לחובבי האקסטרים.

עצרנו בשניים-שלושה מקומות, כדי שנוכל לקפוץ למים ולשחות קצת וזה היה מצויין משום שבחוץ היה ממש . בערך באמצע הדרך הגענו לצוקים, שמהם אפשר לקפוץ למים. הגדולה שלי ואני התנדבנו ללכת עם בוריס עד לנקודה הגבוהה ביותר (כ 5 מטרים). בשלב הזה החלטתי לתת לבוריס את העונג לקפוץ ראשון למים והוא אכן קפץ בשמחה, בסלטה לאחור. אחרי עוד כמה שניות של התלבטות הבנתי שזה גדול עליי, ירדתי לנקודה נמוכה יותר (כ 2.5 מטרים) וקפצתי משם למים, כשהגדולה ובעלי קופצים בהמשך. זה היה כל כך כיף, שקפצנו עוד פעם, חוויה משחררת ומומלצת!

סיימנו את המסלול ויצאנו מהמים, שם חיכה לנו הרכב (עם ג'ייסון) שהחזיר אותנו לנקודת המפגש. אכלנו צהריים במסעדה הסמוכה, שהיתה סתם יקרה (במונחי בולגריה) ועם אוכל ממש לא טעים. אחר כך עשינו את האומגה של אותה חברה של הרפטינג, ממש מאחורי המסעדה והמשרד שלהם. האומגה חצתה את הנהר והיתה לא ארוכה במיוחד אבל כיפית בהחלט. החזרה היתה דרך גשר הולכי רגל רעוע על הנהר.

אחרי שסיימנו את האומגה נסענו (כשעה) ל Bansko, למלון הבא שלנו - Saint George Palace. Bansko היא עיירת הסקי הרצינית ביותר בבולגריה ואתר הסקי הוא הגדול במזרח אירופה. בתי האמצעית ואני היינו שם, כאמור בחורף ויש שוני עצום בין העיירה החיה בחורף, לבין זו המנומנמת ועם המון מקומות שסגורים בקיץ. המלון נמצא ממש בקצה של העיירה והדרך שמובילה אליו מלאה בורות מטרידים, שדורשים נהיגה בסלאלום. המלון עצמו גדול ומרשים, הלובי מאוד יפה ויש גם בריכה מקורה גדולה למדי, ג'קוזי, סאונות וחדר כושר. המזוודה של החברים הגיעה מתל אביב, דרך סופיה וחיכתה להם בהגעה למלון, למותר לציין ששמחת האיחוד עם המזוודה האבודה היתה גדולה! הדירה שהזמנו וקיבלנו, היתה דירת 3 חדרי שינה בקומה הרביעית, עם מטבחון מצוייד לא רע ועם אמבטיה, מקלחת ושני חדרי שירותים. אלה הנופים מהחלונות:

בכיוון הזה פשוט שומעים את הנחל, שעובר למטה, מקסים:

גם כאן לא היה מזגן בדירה, אבל הוא היה פחות נחוץ ובערב אם פותחים חלונות מאוד נעים (Bansko נמצאת בגובה של כ 940 מטרים מעל פני הים).

התארגנו קצת וירדנו לבריכה בהרכב חסר (הגדולות נשארו לנוח עם ה WIFI). כשחזרנו יצאנו לעשות סיבוב באחד הסופרים בעיירה ולארוחת ערב הכנו פסטה, נקניקיות, טוסטים וחביתות ונהנינו מהיכולת לבשל, ללא ההכרח לצאת למסעדה.

יום 6 (יום רביעי) – רכבלים לאגם Popovo, בריכה במלון ועוד ארוחה ביתית

ארוחת הבוקר במלון הזה היתה האהובה ביותר על הילדים. היה בופה עם פנקייקים, ביצים, נקניקים, גבינות, ירקות, לחם, קורנפלייקס, גרנולה, חלב, יוגורט ומאפים מתוקים ולשתייה מיצים וקפה ממכונה. בהחלט ארוחה סבירה, כשגולת הכותרת לפחות מצד המבוגרים היתה חלת דבש מעולה, שניתן היה לחתוך ממנה חתיכות ולשים על הגרנולה או על הלחם.

אחרי הארוחה יצאנו לכיוון הרכבל, שנמצא אחרי הכפר Dobrinishte ושמוביל למסלול אל אגם Popopvo. המקום לא היה עמוס במטיילים. עלינו למעלה בשני רכבלים, הגענו אל ביקתת Bezbog והאגם הקטן שלצידה, הצטלמנו קצת והתחלנו את הטיפוס לכיוון אגם Popovo.

הטיפוס היה מאתגר מאוד ומעט אחרי שסיימנו את העלייה הגדולה, הבנות שלי נשברו ובעלי החליט לחזור איתן למטה. אני המשכתי עוד קצת עם החברים, אבל המרחק אל האגם היה גדול מדי, היה חם ובנוסף, לא היינו בטוחים שנספיק להגיע אל האגם ולחזור לפני 16:00, אז נסגרים הרכבלים. גם החברים ואני נשברנו די מהר, אך הספקנו לראות את האגם מרחוק ולצלם תמונות יפהפיות של הנופים שראינו בדרך.

ועוד אחת של בקתת Bezbog:

עוד קצת תמונות מהרכבל בירידה:

כשמגיעים למטה יש מסעדה עם אוכל טעים אבל שירות איטי וקצת מרגיז. אם יש לכם זמן, אין בעיה. אנחנו אכלנו מרקים טעימים (דגים, עוף וטרטור) והחברים אכלו דגים, שהיו קטנים אבל תומחרו בהתאם (זול!!!).

חזרנו למלון ולבריכה. סגרנו את היום בעוד סיבוב בסופר וארוחה ביתית בדירה.

יום 7 (יום חמישי) – יום החיות והדרכים המשובשות

התחלנו את היום בעוד ארוחת בוקר גדולה ומגוונת במלון. יצאנו לכיוון פארק הדובים המרקדים. בדרך היתה מחלוקת בין ה Google maps לבין השילוט ובחרנו ללכת על השילוט לפארק. הבחירה הזאת הביאה אותנו לדרך לא סלולה בת כ 3 ק"מ, שמתאימה הרבה יותר לרכב 4*4 גבוה, למרות שלמעלה ראינו את כל סוגי הפרייבטים, שנסעו גם הם באותה הדרך. בשלב הזה אמנם קיללתי לא מעט, אבל עדיין לא ידעתי שזו לא תהיה הדרך הגרועה ביותר בה ניסע באותו יום...

הגענו למעלה ב 11:05, כאשר סיור מודרך מתחיל כל 30 דקות. החלטנו לא לרוץ אחרי הסיור, שכבר התחיל ולהמתין לסיור הבא. עד הסיור יש סרט (בחלקו די מזעזע) על הפארק, על הדובים ועל הנסיבות, שהביאו אותם לפארק. מדובר בהתעללות קשה, שכוללת החדרת טבעת מתכת לאף, עקירת שיניים וציפורניים ואילוף אכזרי על משטח לוהט, כדי ללמד את הגורים "לרקוד" לצלילי מוזיקה. ב 11:30 הצטרפנו לסיור, שכלל קבוצה בולגרית, קבוצה של תיירים צרפתים עם מדריכה משלהם, שדיברה בולגרית וצרפתית ואנחנו. המדריכה אמרה שתסביר קודם כל בבולגרית ואחר כך באנגלית. כנראה שבולגרית היא שפה שדורשת תיאורים ארוכים ויש בה מילים ארוכות, כי אחרי הסבר של 10 דקות בבולגרית, המדריכה אמרה משפט קצר באנגלית קצת חבל, אבל הפארק מאוד מרשים וראינו במהלך הסיור כ 6-7 דובים מתוך ה 25 ששוהים בפארק כיום.

סיימנו את הסיור יחסית מוקדם והיתה לנו הזמנה לרכיבה על סוסים ב 16:00 (הוזמן מ Two Heads). התקשרנו לחוות הסוסים, הקדמנו ל 14:00 והתחלנו לנסוע. קודם כל היינו צריכים לחזור את הדרך הנוראית עד למטה ואחר כך נסענו עוד כ 20 דקות לכפר Bachevo, שבו ממוקמת החווה. גם שם הצלחנו להתברבר ובסוף עצרנו לקבל הוראות והתקשרנו לחווה שוב והבנו שכשמגיעים לקצה של הכפר, צריך להמשיך בכביש לא סלול (שוב!!!) עוד כ 1.5 ק"מ עד החווה. ביקשנו מהחווה, שיבוא מישהו ללוות אותנו בדרך ואכן הגיע רכב רגיל לגמרי והתחלנו לנסוע אחריו. מה אומר לכם, אחרי כמה מטרים התחלתי להתגעגע לשביל לפארק הדובים מהבוקר. הדרך היתה נוראית, מלאה אבנים, שיפועים ובורות והגענו ממש בנס בלי נזק לגלגלים או לרכב. אלו היו 1.5 הק"מ הכי ארוכים, שנהגתי אי פעם. אחרי שנרגענו קצת מהנסיעה, התחלנו להסתובב במקום, המרשים והיפה שאליו הגענו. מדובר במלון עם מסעדה וחווה צמודה עם אורווה של סוסים, תרנגולות מכמה סוגים, טווסים, ארנבים ותוכים (אחד מדבר והשני רוקד). המקום מקסים והבעלים מאוד נחמדים, מי שדיברה איתנו היתה הבת, שגרה בד"כ בקנדה עם בעלה ושניהם באו לעזור להורים שלה בקיץ. יצאנו לרכיבה של כשעה מסביב לחווה בנוף מקסים ושלו. זו פעם ראשונה שלנו על סוסים, כשחלקנו קיבלנו סוס לנהיגה עצמאית וחלקנו, במיוחד הילדים קיבלו מישהו שהוביל את הסוס. היה ממש נחמד והקטנה שלי היתה בעננים. מדובר בתענוג לא זול במונחי בולגריה, אבל שווה ביותר. רק שיסדרו את כביש הגישה!

חזרנו למלון בדרך האיומה (שוב עם ליווי של רכב מהחווה) ונשמנו לרווחה כשהגענו לכביש הסלול. מכוניות הרנו עמדו בגבורה בתלאות הדרך ומעכשיו צפויה להן עבודה קלה יותר. מילאנו דלק ב 70 Lev, בערך וזו היתה כל ההוצאה שלנו על דלק בטיול, מדהים! בהגעה למלון עשינו לרנו מקלחת עם מים ומגבות נייר, כדי להוריד את הלכלוך של היום. בילוי אחה"צ אחרון בבריכה, כשהפעם הצלחנו לשכנע גם את הגדולות לוותר על ה WIFI ולבוא איתנו. בערב, יצאנו לאחת המסעדות הלא רבות, שהיו פתוחות ב Bansko, לארוחה סבירה ולא זולה (יחסית). סיימנו את הערב בטורניר טאקי בדירה.

יום 8 (יום שישי) – נסיעה לסופיה, קניון גדול ומלון קסום

זהו, ארוחת בוקר אחרונה ב Bansko, אורזים את המזוודות ויוצאים לכיוון סופיה (נסיעה של כשעתיים על כבישים טובים). חשבנו שאולי נצטרך למלא שוב דלק בדרך, אבל הרנו האריך כל הזמן את הטווח עד למילוי הדלק וכשהגענו לסופיה הוא עמד על כ 1,000 ק"מ, כשמחוג הדלק תקוע למעלה ב Full והבנו שאין צורך למלא. כיוונו את ה Google Maps לקניון paradise-center בטבעת הדרומית של העיר. מדובר בקניון גדול למדי, עם חנויות מהרשתות המוכרות ועוד קצת מרשתות פחות מוכרות. עשינו קצת קניות של בגדים לגדולות ובובה לקטנה, אכלנו משהו ב Food Court, המספק של הקניון ונסענו לכיוון המלון שלנו Magic Castle, שם קבענו עם יאסן, שיאסוף את המכוניות. הגענו למלון, שנמצא על שדרה ראשית בדרך למרכז העיר, השארנו את המכוניות בחוץ (בהשגחת המצלמות של הבחורה בקבלה) והלכנו לקבל את החדרים שלנו. בשעה היעודה הגיעו שני העובדים של יאסן, עשו בדיקה קצרה של המכוניות, החזירו את הפיקדון ונפרדו מאיתנו לשלום. כאמור, השירות של Sikon היה מעולה ואני שוב ממליצה על יאסן והצוות.

בכל הנוגע ל Magic Castle מדובר במלון מס' 1 בסופיה לפי ה Tripadvisor ואנחנו בהחלט מסכימים שזהו מלון מצויין. השירות שקיבלנו מכל אנשי הצוות בהם נתקלנו היה נהדר ועם רצון כן לעזור. החדרים היו מקסימים ולמרות שמדובר ברחוב ראשי מאוד, היו שקטים. כאן סוף סוף היה מיזוג בחדרים והוא אכן התבקש לאור מזג האוויר החם ששרר בסופיה. המיקום של המלון גם הוא מצויין ונמצא ממש סמוך לתחנת המטרו European Union (נסיעה של תחנה אחת ממרכז העיר, 1.6 Lev לכרטיס), שמעליה יש קניון קטן ונחמד. במזג אוויר נעים יותר אפשר גם ללכת למרכז העיר ברגל (כ 15-20 דקות). באזור של המלון יש מספר מסעדות טובות, שמומלצות ע"י צוות המלון. המלון נמצא בבניין, שהיה שייך פעם לגדול הקוסמים של בולגריה בשנות ה 70, Senko. מי שקנה את הבית ובנה מעליו את המלון היא משפחתו של קוסם בולגרי גדול אחר בשם Astor, שזכה בפרסים רבים, אפילו בארה"ב. Astor, כיום בן קרוב ל 80, נמצא במלון ואפילו מופיע מדי פעם בתיאטרון קטן, שנמצא במסעדה שמאחורי המלון, שם אכלנו את ארוחת הערב, ללא הופעה ביום הזה (אל דאגה תהיה בהמשך). התלונה היחידה שלנו למלון היו המיטות המתקפלות הנוספות בחדרים, שהיו קטנות מאוד ולא נוחות (גם לילדה בת 8).

יום 9 (יום שבת) – שיעור ריקוד, שיעור בולגרית, סיור בסופיה, Astor נותן הופעה

ירדנו לארוחת בוקר מצויינת במלון. המבחר לא גדול במיוחד אבל הכל איכותי וטעים וסוף סוף שתינו גם קפה טוב במלון בבולגריה.

היום מתוכנן סיור רגלי בסופיה (Culture Tour) מטעם חברה בשם 365 Association , שעורכת סיורים נוספים בסופיה ובערים אחרות בבולגריה. יצרתי איתם קשר במייל ושילמנו להם מראש ב Paypal. ויקי החמודה הגיעה ב 10:00 לאסוף אותנו מהמלון. התחלנו לצעוד לכיוון מרכז העיר והרגשנו כאילו אנחנו הולכים עם חברה ותיקה ולא עם מדריכת תיירים. ויקי לימדה אותנו קצת על מנהגים ומסורות בבולגריה, נתנה לנו שיעור קצר בבולגרית, הרקידה אותנו לצלילי מוזיקה בולגרית מסורתית (מסתבר שאחד השירים הבולגריים הפופולריים נשלח לחלל עם הגשושית Voyager 1 בשנת 1977, כדי לייצג תרבות אנושית לחייזרים, שאולי יתקלו בחללית). ויקי גם נתנה לנו טעימה של רקייה ולקחה אותנו למאפייה מקומית, כדי לטעום מאפים מלוחים ומתוקים ולשתות איירן (משקה יוגורט). סיימנו את הסיור במוזיאון של בובות, עם שיעור קצר על תלבושות בולגריות מסורתיות. קצת תמונות מסופיה:

הסיור היה טוב ומעניין, אבל היה חם מאוד ואצלנו נרשמה עייפות. בתום הסיור חזרנו עם המטרו למנוחה במלון. בהמשך קפצנו לקניון הקטן מעל תחנת המטרו, שם שמחנו למצוא נעליים לילדות במחירים מצחיקים והבנות אכלו KFC, גלידה, מקרונים ו Dunkin' Donuts לסיום.

החברים שהלכו היום לאכול במסעדה של המלון, דיווחו שראו את Astor וסיכמו איתו על הופעה. קיבלנו הופעה קצרה ונחמדה של הקוסם המפורסם, שגם העלה לבמה את הקטנה שלי, שנהנתה מאוד מהחוויה.

מאוחר יותר בערב, בעלי ואני השארנו את 3 הילדות במלון והלכנו לבלות קצת זמן זוגי במסעדת פיצה קרובה למלון, חלקנו פיצה ושתינו את יין הבית הלבן, שהיה נחמד מאוד. המסעדה היתה מלאה במקומיים והיתה בה אווירה נעימה. היה טעים ומאוד זול.

יום 10 (יום ראשון) – Escape Room מוצלח וסוף סוף ארוחה במסעדת Happy

לאחר ארוחת בוקר טעימה אחרונה במלון (מחר יוצאים ממש מוקדם אז לא נספיק לארוחת הבוקר) נסענו לאזור האוניברסיטה של סופיה, שם הזמנו שני חדרי בריחה (Escape Rooms) ב 3Keys. קצת תמונות מהדרך:

אנחנו שיחקנו בחדר שנקרא The Detective and the Time Machine וכולם מאוד נהנו, גם הקטנה, שלפעמים מרגישה, שהיא לא עוזרת מספיק למאמץ והפעם ידיה היו מלאות עבודה. הצלחנו לצאת אחרי 49 דקות! והיינו מאוד מרוצים מעצמנו. המארח שלנו Theo היה ממש מעולה, נכנס לתפקיד, היה מאוד נחמד ועזר רק כשבאמת היינו זקוקים לעזרה. מומלץ מאוד!

אחרי המשחק, החלטנו שהגיע הזמן לנסות את אחת ממסעדות happy, שהומלצו בחום גם באתר "למטייל" וגם ע"י חבר שגר בבולגריה. נסענו במטרו למסעדה הקרובה ביותר ומה אגיד, אכלנו ארוחות טובות יותר ובוודאי זולות יותר בבולגריה. המלצרים לא ממש דיברו אנגלית וגם לא היו נחמדים. האוכל היה בסדר אבל ממש לא יותר מזה. קצת התאכזבנו והלכנו לסופר Billa הקרוב כדי לקנות איזו גלידה לקינוח.

חזרנו למלון לאריזות והתארגנות לטיסה למחרת (המראה ב 6:00). הזמנו מהמלון השכמה ל 3:00, מוניות ל 3:30 וארוחת בוקר ארוזה. המלון עשה כל מה שביקשנו והכל תיקתק. מי שאיכזב היתה שוב Wizzair, שאיחרה בלמעלה משעה (חבל, יכולנו לישון עוד קצת).

לסיכום, אהבנו מאוד את בולגריה, הנופים מקסימים, האוכל טעים והמחירים מאוד נוחים. אני בהחלט מקווה לחזור אליה בעתיד, אבל הפעם עם 4*4!

לבקשת הקהל, קצת עלויות:

טיסות – 4,000 ש”ח כולל 2 מזוודות והזמנת מקומות ל 3 אנשים, מאחר ששני מושבים קיבלנו בחינם לילדות (הוזמנו באמצע נובמבר, באחד מימי המבצעים של Wizz).

מלונות – המלון הכי יקר שבו היינו היה בסופיה ועלה 120 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר, לשני חדרים (זוג וזוג + ילד). בבנסקו שילמנו 90 יורו ללילה לדירה של 3 חדרי שינה עם ארוחת בוקר ל 5 אנשים ויכולנו בהחלט להסתפק בדירת 2 חדרי שינה, שהיתה עולה פחות. המלונות האחרים היו זולים יותר.

רכב – 180 יורו ל 8 ימים (100 יורו פיקדון במזומן שהוחזר בסיום השכירות).

דלק – כ 2 Lev לליטר סולר, בנזין טיפה יותר לדעתי.

מסעדות – ארוחה ממוצעת במסעדה לחמישתנו עלתה כ 60 Lev (כ 130 ש”ח) וזה כלל שתייה (גם בירה) ומנות נדיבות.

סיור ביקב + טעימות – 10 Lev לאדם (מבוגר ששותה יין). בקבוק יין מצויין עלה גם הוא 10 Lev.

ראפטינג – 26 יורו לאדם.

רכיבה על סוסים – 20 יורו לאדם לשעה.

Escape game – בערך 20 Lev לאדם.

Culture Tour – עלה 100 יורו ל 8 אנשים לסיור פרטי של 3.5 שעות.

מונית מהעיר לשדה התעופה – 17 Lev (ב 3:30 בלילה, כנראה ביום יהיה יותר).

מחירים בסופר – בין חצי לשליש מישראל.