אתחיל את סיפור החוויה בגילוי נאות – בודפשט היא אחת הערים האהובות עליי, אולי אפילו המועדפת ביותר. זו עיר עם קסם שובה, או אם נרצה, מילות השיר ״ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה״ נכתבו עליה. אם כי, בודפשט גם יפהייפיה בזכות עצמה.
בפעמים הקודמות בהן טיילתי בבודפשט, הייתי חצי מזוג. הפעם כבר הגעתי כחלק משלם גדול יותר, של זוג עם שלושה מתבגרים שצריך להעסיק. למזלי, גיליתי (שבניגוד למה שאולי היה מקובל לחשוב), שבודפשט גדושה באטרקציות שמאימות לא רק לזוגות, אלא גם למשפחות.
כיום, בודפשט כבר הפכה לעיר בירה מערבית בכל קנה מידה. אם בעבר רוב המוכרים בחנויות לא דיברו אנגלית, אז היום לא רק שרובם מדברים אנגלית, בחלק מהמסעדות אפילו בירכו אותנו ב״שלום״ וב״תודה״ מנומסים. ולמרות שפע המסעדות, החנויות, התחבורה הציבורית המעולה ומה שנראה כמו יד מכוונת מלמעלה לתיירים, המחירים עדיין נמוכים משמעותית מערי בירה אחרות באיזור, שלפחות בעיניי פחות מעניינות מבודפשט. כך שאם מוסיפים על זה את מחירי הטיסות הזולות (וויזאייר במקרה שלנו), זו עסקה משתלמת.
את ההכנות לטיסה התחלנו כחודשיים לפני כן, בת הזוג הייתה מוטרדת בארגון פעילויות למשפחה ולמצוא מלון מרכזי במחיר סביר, נעזרנו לשם כך בפורומים של האתר למטייל בבודפשט ובסוף גם קיבלנו מחבר לינק הנחה מבוקינג למלון (שחסך 15%). בעיקרון, התלבטנו אם לקחת דירה או מלון, אבל לא היה הבדל משמעותי במחירים, ובנוסף לינק ההנחה של בוקינג היה נחמד, אז החלטנו על מלון רומבאך, שהיה נחמד מאד וממוקם באיזור מרכזי ליד בית הכנסת הגדול ברובע היהודי.
הטיסה בוויזאייר עברה חלק, בלי עיכובים מיותרים. טרמינל 1 אמנם קצת קטן, אבל סה״כ מאורגן והדברים התקדמו כמתוכנן. היציאה משדה התעופה בבודפשט לקחה כשעה, בה המתנו לאיסוף המזוודות ולביקורת הדרכונים.
מפתח הטרמינל לקחנו את האוטובוס הישיר לעיר (אוטובוס 100E) שהגיע תוך כ 40 דקות למרכז העיר לתחנה ממש סמוכה למלון רומבאך (תחנת Deak Ferenc Ter), כך שההגעה למלון מנעה מאיתנו להסתבך עם מונית גדולה או שתי מוניות קטנות לקבוצה המורחבת עם כל המזוודות. יש לשים לב שקונים את הכרטיס הנכון במכונה שליד התחנה (מסתבר שכרטיס משפחתי לא כולל נסיעה בקו האוטובוס הזה).
את היום הראשון בבודפשט התחלנו בסיור מודרך עם מדריך הטיולים מאור, אליו הגענו מהמלצות שראינו בטיפים פה בלמטייל. היה מאד מהנה. אציין לטובה שהבחור עזר לנו מאד עוד בשלב תכנון החופשה מהארץ גם בוואטסאפ וגם דרך בלוג למטיילים בבודפשט שהוא מעדכן, מאד מומלץ לתיירים.
את היום השני התחלנו בטיול סגווי לארמון בודה. הסיור הועבר על ידי מדריך ישראלי בשם עמית, שהיה חביב מאד ומצחיק. את הסיור הזה מצאנו דרך דף הפייסבוק. המשכנו לארוחת צהריים במסעדת מנזה שממוקמת בכיכר ליסט פרנץ (על שם מלחין הונגרי נודע). סה״כ הייתה חוויה טובה, וכולם יצאו מרוצים.
ביום השלישי, לקחנו על עצמנו הרפתקאה בחדר בריחה שנקרא Pirave Cave, היה אחד מחדרי הבריחה המוצלחים שעשינו! מצוין לבילוי משפחתי של כשעה. (הכניסה מעל גיל 12).
יום רביעי –מורשת. הקדשנו את חלקו הראשון של היום למתחם בית הכנסת הגדול ולגלעדי ההנצחה שבו. במקום מועברים סיורים מודרכים, אבל פה לא הרגשנו צורך, מתחם בית הכנסת לא גדול ואפשר להסתדר לבד. בכל מקרה, מומלץ לקרוא ביקיפדיה על האתרים במתחם.
בחצר בית הכנסת אנדרטת הערבה הבוכייה ובצמוד לבית הכנסת מוזיאון קטן שמשמר זכרון מקהילת יהדות הונגריה.
שטח המתחם קטן, אבל המחשבה שהזוועות התרחשו ממש פה במקום בו עמדנו, קצת מערערת והייתה חשובה לילדים, עם או בלי קשר להיותם ממוצא הונגרי.
לשינוי האווירה, לא רחוק מבית הכנסת הגדול (עדיין ברובע היהודי), יש מאפיית קינוחים חביבה שנקראת ״The Sweet״ ושבסמוך אליה מסעדה מעוצבת בשם Vintage Garden (לא הספקנות לשבת בה, אבל העפנו מבט ועוד נשוב אליה..)
אז לבינתיים טיילנו בצד של פשט ובצד של בודה, מה שהיה חסר לנו להשלים את התמונה – להיות ביניהם, אז כמובן שהפלגנו לשייט על נהר הדנובה. את השייט לקחנו עם חברת לג׳נדה שיוצאת מרציף 7 שנמצא ליד מלון מאריוט.
מניסיון העבר שלי בבודפשט, את השייט מומלץ לקחת בשעה השקיעה, בה העיר מתקשטת באורות ומתגלה במלא הדרה. הנוף הפנורמי המפעים בין שתי גדות הדנובה, כאשר מצד אחד בניין הפרלמנט ומצד שני טירת בודה, הוא חיזיון לעיניים.
סיכום מסע– כפי שהתחלתי, כך סיימתי. בודפשט הייתה ונשארה עיר אהובה, השילוב המרתק של היסטוריה עתיקה וחדשה, האוכל, התרבות, המורשת, ומגוון הדברים בעיר לראות ולעשות (וכל זאת במחירים סבירים ביותר..) זה משהו שקשה למצוא בערים אחרות, ומהרשמים שקיבלתי במהלך הטיול משאר המשפחה, נראה שהם באותה דיעה, אז מבחינתי - המשימה שלי הושלמה גם לדורות הבאים :)
