אז יש לי חופשה מורחבת מהעבודה..ואני צעיר רק בן 48. מה עושים? טראק עצמאי! נפרדים מהאשה והילדים לשבועים וחצי ולוקחים את הזמן לעצמך באחד מהמקומות היפים בעולם וטראק מאתגר. סובב אנפורנה בהרי ההימליה כך הוא נקרא ורבים מאד מהישראלים מכירים אותו היטב כי רבים עשו אותו אחרי צבא ואחרים בהזמנויות שונות בחיים.. כמוני. אז ישבתי וקראתי על המסלול והכינותי מראש כל פיסת מידע שתוכל לעזור. הטיפ הראשון שאני יכול כבר לתת בדיעבד זה שחלק גדול מההמלצות והתובנות שקראתי באתרים השונים היו כבר לא רלוונטים! , אני ממליץ מאד לא לקחת המלצות וטיפים שהתאריך שלהם הוא מעבר ל שנתיים-שלוש. דברים משתנים..ואיכות מקום כזה או אחר משתנה. כמו כן, צריך לזכור שעל טעם וריח אין מה להתווכח. יש מקומות לינה למשל שעבור אדם בן 22-23 אחרי צבא יראה אחלה לגמרי ובתקציב מצויין ועבור איש הי טק בן 48 כמוני, זה לא באופציה אפילו לשקול..
אז הגעתי לקטמנדו אחרי מספר מיילים עם חברת נסיעות שהרבה ישראלים פונים אליה (אני מעדיף לא לציין שמות כאשר שביעות הרצון שלי ממישהו או משהו הוא פחות מ-8 בסולם 10 - יותר חשוב בבלוג זה המהות של הדברים, העצות והטיפים). הובטח לי ששני האישורים שצריך עבור הטראק מוכנים. האחד permit והשני TIMS. ה permit היה מוכן וחשוב שכך יהיה כאשר אתם מגיעים ומעוניינים להתחיל את המסע ביום למחרת. ה TIMS לא, מכיוון שכאשר עושים את הטראק עצמאי ללא פורטר אז צריך להוציא את ה TIMS בנוכחות המטייל. אל דאגה!! הוצאת TIMS כדאי ורצוי לעשות ב besisahar ! שזו התחנה הראשונה בסובב אנאפורנה (למי שעושה את המסלול נגד כיוון השעון). יש בכפר בוטקה ולוקח 5 דק להוציא. צריך לדאוג ל 2000 רופי ושתי תמונות דרכון. סגרתי עם הסוכנות שתהיה גם נסיעה ברכב פרטי עם עוד אדם או שניים...לצערי (או בעצם לא לצערי...מיד תבינו..) זה לא קרה ומצאתי את עצמי למחרת בבוקר נוסע ברכב שהוא מאין וואן-מיניבוס מקומי עם עוד מספר ישראלים ועוד מקומיים. הנסיעה ל besisahar ערכה כ-6.5 שעות והייתה הזוייה ומטורפת...יצא לי להגיד 'שמע ישראל' (אני לא דתי) כמה פעמים..הנהגים כנראה כל כך מיומנים כי לעשות את הדרך הזו עם עקיפות משוגעות צריך נסיון רב מאד וכנראה שיש להם.. בקיצור, 'חוויה' שזוכרים היטב. כמו כן, הכרתי ישראלים ופורטר (עוד נתעכב על הפורטר בהמשך..) ברכב הוואן הזה וחלקם נפגשנו פעמים רבות לאורך הטראק. חוויית המפגש והשיחות עם אנשים בטראק הוא חלק מהותי ומהנה מאד של המסע. הייתי מאד גאה בישראלים שפגשתי לאורך כל הטראק. מיצוי החברה החיובית שלנו בארץ. רבים מאד בוגרים מיד אחרי צבא, הורים שהגיעו להצטרף לבן/בת שלהם לטראק, חברים טובים באמצע חייהם שלקחו פסק זמן, שכנים טובים וגם אפילו נוער בטיול אישי לפני צבא. גאה מאד בכולם! אחלה בני אדם!
אחרי התלבטויות וחישוב מדויק של ימים/זמנים החלטתי שאני מתחיל את הטראק מהכפר Syange. לקחנו (אבא ובת ישראלים עם הפורטר שלהם, אני ועוד מקומיים..) גי'פ מ Besisahar ל Syange. רבים רבים כך מתחילים. לאלו מכם שבכל זאת יתחילו מאחד הכפרים לפני.., טיפ חשוב! - לא למהר להגיע ל Chame בשלושה ימים! אל תחשבו את המרחקים בק"מ...יש עליות..יש ירידות...יש מזג אויר שמשתנה... - יש עייפות מצטברת! אל תעמיסו על עצמכם בימים הראשונים ! למרות שהאדרנלין קורץ למשוך קדימה…והגובה עדיין לא משפיע...
בקיצור, לקחנו גי'פ ל Syange... זוכרים את הנסיעה בוואן המוזר והנהיגה המטורפת במשך 6.5 שעות...אז זהו...זה לא נגמר...עוד כ 3 שעות בדרך מטלטלת מאד...די סיוט. הגענו לסייאנג בגובה 1100 מ' בשעות הערביים מותשים מיום של נסיעות מפרכות וכל מה שרוצים זה להתקלח, לאכול, לישון וכמובן להתכתב קצת עם הבית... יישנו ב water fall גסטהווס ליד מפל יפה. מקלחת - חיצונית משותפת עם מים חמים שמספיקים כנראה לשניים הראשונים שנכנסו..אני וויתרתי בנושא..כמו רבים אחרים..המגבונים שהבאתי עשו עבודה טובה. אוכל - טוב. כאן מתחילים להכיר היטב את התפריט שיחזור על עצמו פלוס מינוס לאורך כל הטראק עם מחירים משתנים... - עשינו קידוש שישי משותף לכל הישראלים שנכחו..לישון - חדרים בסדר ועדיין לא קר כי בגובה נמוך... נפלאות הוויפיי..- דקותיים בשעה עבד...(ולא..זה לא חד פעמי...וויפיי שיעבוד וגם חשמל קבוע הם לא דבר של מה בכך לאורך הטראק..).
היום השני : מ Syange ל Tal ! מאד מומלץ לישון ב Tal ! אל תמהרו הלאה...זכרו! ל Chame צריך להגיע בסוף היום השלישי (למי שמתחיל ב Syange).
כאן המקום לכתוב קצת על הטראק העצמאי. כן....עשיתי את כל הטראק ללא פורטר עם 15-16 ק"ג בממוצע על הגב. היום הראשון קצת קשה כי הגוף לא רגיל...אבל בימים שאחרי, למרות שהטראק נעשה כל יום יותר ויותר קשה, הגוף מסתגל טוב יותר לעלוקה שעל הגב... אך בכל זאת..הכרתי פורטר מצויין שליווה אבא ובת לאורך הטראק (זה שנסע איתנו מקטמנדו) ומכיוון שגם השתייכנו לאותה הסוכנות שטיפלה בנו, נוצרו קשרים טבעיים והפורטר שכבר עושה את המסלול 12 שנה, ייעץ גם לי ותמך לוגיסטית לאורך כל הטראק. אמנם לא סחב לי את התרמיל אבל זה היה מצויין שיש מישהו שפוקח עליך עין כל הדרך ועוזר למצוא מקום לינה, ודואג לארוחות ועוזר לפתור דילמות לאורך המסע. על כך גם החלטתי לתת לו כל יומיים-שלושה טיפ אישי נחמד על השרות אקסטרה ולא מחייב שהוא עשה. באמת, פורטר ואדם מקסים בחסד!
טאל בגובה 1700 מ' ממוקמת במקום יפיפה ! מגיעים כבר בצהריים ולוקחים את הזמן. לא לרוץ הלאה..! הגענו ל peaceland guest house. אחלה חדרים. שרותים ומקלחת צמודים. מים חמים. בעל המקום חברותי וחמים. אכלנו שם ארוחת צהרים (דאל באט כמובן) וארוחת ערב ובוקר שאחרי וגם קפה ופאי תפוחים מ ד ה י ם לפינוק של אחה"צ.
ביום למחרת מגיעים עד Danakyu בגובה 2200 מ'. שם לנו במקום טוב שנקרא hotel snowland. סאטי היא בעלת המקום. יש שרותים ומקלחת חמה חיצונית. האוכל טוב מאד. מאד מומלץ להזמין שקשוקה. סאטי למדה ועושה אחלה שקשוקה. גם חומוס היא עושה אבל פחות דומה לארץ..
ביום למחרת מגיעים ל Chame בגובה 2700 מ'. הפורטר הביא אותנו ל nurpo ling guest house שנמצא כמה דק לפני צ'אמה. פחות אהבתי. שרותים ומקלחת חיצוניים ולא ברמה נאותה. כאן המקום לציין שעם כל הכבוד ו תודה לפורטרים, הם מעדיפים להגיע למקומות שהם מכירים ושם יוכלו לעזור גם בדיל של תשלום רק על האוכל או מעט על החדר. גם הסטנדרטים שלהם יותר פשוטים. שווה לבדוק מלונות בתוך צ'אמה עצמה…
צ'אמה עצמה נחמדה אבל אין מה לעשות בה. גם המעיין החם שיש בו פוטנציאל תיירותי מעולה, מסיבות נפאליות לא ברורות התחתית בפינה שלו שבורה וכל המים יורדים לאדמה...כך שבבריכות שבנו גובה המים הוא 3 ס"מ...ובנוסף המקומיים באים לעשות שם כביסה במים החמים שיוצאים.... פינת חמד שמבוזבזת תיירותית...חבל מאד.
ביום למחרת מגיעים ל Pisang. כאן הערה מאד חשובה: רק upper Pisang ! לא להתעצל ולא לתת לעצמכם שום הנחות ללכת ל lower pisang. הסיבה היא פשוטה מאד: הדרך שתעשו ביום שאחרי מ upper pisang לכיוון Manang יהיה אחד הימים הפיזיים בטראק אבל ! עם אחד הנופים הקסומים של חייכם ! מי שיישן ב lower pisang כבר לא יעלה ל upper ויחמיץ דרך יפיפיה.
אז, מגיעים ל upper pisang בגובה 3300 מ'. שם מצב המלונות והגסטהווס השתנה ומשתנה כל שנה...כאלו שהמליצו עליהם מאד בעבר כבר נראים רע..ויש חדשים שקמו או שופצו קצת. יצא לי להגיע בין הראשונים באותו יום לכפר והסתובבתי בהרבה מקומות שם..ההמלצה כרגע היא לשהות באחד משני הגסטהווס הממש ראשונים בצד שמאל מיד איך שמגיעים לכפר (כשאמצא את השמות..אעדכן..). יש שם חדרים (מעט) עם שרותים ומקלחת צמודים. חלק עם מים חמים...בחלק לא... אבל יש מקלחת חמה חיצונית. וזה עדיין יותר טוב ממקומות אחרים בכפר. למי שרוצה לישון בתוך הכפר למעלה, אפשר להגיע ממש עד קרוב ל temple בפסגה...מתחתיו יש גסטהווס סביר. בכל מקרה, זכרו, הכפר זה לא העניין כאן אלא היום שאחרי...יום קשה אבל עם נופים מ ד ה י מ י ם. יש כאלו שיאמרו שזה היום היפה בכל הטראק יותר מאשר הפאס ההוא למעלה שעוד נגיע אליו... הדרך מ upper pisang עוברת דרך Ghyaru בגובה 3700 מ'. שם עוצרים לנשום קצת אחרי העלייה הקשה, מצטלמים לנוף מרהיב ואוכלים איזה תפוח או apple pie קטן מקומי. אחכ ממשיכים ומגיעים ל Ngawal בגובה 3680 מ', שם עצרתי עם עוד כמה מטיילים לקולה קרה וארוחת צהריים טובה ב מלון הימלייה (מצד ימין של השביל לפני! הכפר). יש אחרים שאכלו גם במקום טוב ממש במרכז הכפר.
אח"כ ממשיכים בירידה עד Manang. סה"כ היום הזה ארוך ומתיש. אני סיימתי אותו ב 8 שעות כולל ההפסקות. יש כאלו ב 9-10 שעות. כשעה לפני מנאנאנג פתאם משום מקום יושבים שני פקחים של הטראק להחתים שוב את ה permit. גם אם לא תראו אותם אל דאגה, הם יראו אתכם ויקראו לכם לחתום או אם לא, אז לא חשוב, בכל מקרה צריך להחתים ב מנאנאנג שוב.. אין מה להלחץ מנושא ההחתמות..
מגיעים ל Manang בגובה 3550 מ'. הכפר בו חייבים לשהות יומיים. הלכתי בעקבות המלצות טובות שניתנו למלון Himalayan Singi..אל תתקרבו אליו ! ממש ממש לא צריך להיות בסטנדרטים של אף אחד ממכם... אחרי שהבנתי מה טבעו של המקום וראיתי את ההתנהלות הלא חביבה של בעל המקום, הלכתי לחפש משהו אחר...הגעתי לאן שחברי הישראלים לטראק מצאו בינתיים שנקרא...(מחפש עדיין את השם...בקרוב..), נמצא ממש בתחילת הכפר בצד שמאל. מבנה ששופץ ונבנה צלע בניין חדש. יש חדרים עם מקלחת ושרותים צמודים. ביום הראשון היה מים חמים...בשני כבר לא... (משהו בחימום הסולארי לא עבד..).חדר טוב. אחלה אוכל. המלצה חמה נוספת זה מלון pirenyin שבו רק 6 בקתות צבעוניות ובדרכ הפורטרים מתקשרים יום קודם ותופסים מקום. מלון מומלץ נוסף זה ה Tillcho שגם הוא בדרכ מוזמן מראש על ידי הפורטרים ללקוחות שלהם וחוץ מזה שהם לא חובבי ישראלים ולכן ישראלים רבים לא מצליחים לשהות שם. מי שלא רוצה, לא צריך...אל תתאמצו ואין מה להתעמת.
טיפים על Manang: ראשית, יש כאלו שעושים יום טיול לא פשוט ל ice lake. שמעתי שמאתגר מאד ליום שלם. מה אני ואחרים עשו: לאכול פעם, פעמים שלוש ביום מהבתי מאפה בכפר. הם מעולים ! שתיתי שם קפוצינו כמה פעמים..פעם עם עוגת קרמבל תפוחים, פעם עם עוגת היער השחור, פעם עם משהו אחר...הכל מעולה! זו אחת מחוויות הטראק! שלא מפסיקים לדבר עליו. בבוקר השני לעשות טיול לתצפית על האגם הסמוך ועל הקרחון הגדול. אני עליתי עד למעלה..בערך 1.5 שעות טיפוס נחמד. זה גם טוב בריאותית לטפס למקום גבוהה ביום ולישון יותר נמוך. נוף נחמד. שתיתי למעלה תה לימון חם שמוכרים בבקתה ואחרי כמה תמונות ומנוחה חוזרים כשעה מינוס למטה. הלכתי לשפת האגם לעוד כמה תמונות.. יש כאלו שמטפסים רק 20 דקות וחוזרים...אני ממליץ לא לוותר לעצמכם ולעשות את הטיולון הזה...ספר תקראו אחכ...יש מספיק זמן.
הערה: יש כאלו שעושים אחרי מנאנאג את הטראק לאגם טליצו שמוסיף עוד יומיים למסע. אני לא עשיתי בעיקר כי לא רציתי לקחת סיכון במידה ויהיו עכובים בהמשך כי הייתי מוגבל בזמן. דיברתי עם אחרים שעשו, כולם אמרו שהיה מאד קשה וחלק מההליכה מסוכנת ומסיימים יומיים כאלו מאד עייפים. כולם הסכימו שהאגם הקפוא מדהים! בכל מקרה, לאלו מכם שמחליטים לעשות, תוודאו במנאנאג את תנאי הדרך ומצב מזג האויר הצפוי (עולים שם עד גובה 5001 מ), אל תלכו לבד ! נתקלים במצב של ספק אז אין ספק! לא להמר.
יצאתי ממאנאנג אחרי יום וחצי של רגיעה והנאה...כעבור רבע שעה מתחילת ההליכה שמעתי פתאם רעש כמו של רעם בשמים..אבל השמיים היו כחולים להפליא..מיד הבנתי שמדובר כנראה במפולת שלגים מההרים למעלה בצד השני ובאמת כעבור כמה שניות זיהיתי את המפולת מרחוק...מדהים לראות זאת במציאות ולא בנישונל גאוגרפיק...המשכתי..
אחרי שני הלילות במאנאנג מתחיל האקשן האמיתי! טיפוס ל Letdar לגובה 4200 מטר. ההמלצה המצויינת בדיעבד להגיע ל Letdar הגיע מהפורטרים שהיו איתנו והם צודקים ואני ממליץ. אסביר: יש כאלו שעושים את היום עד Yak בגובה 4050 מטר ואז ביום למחרת מגיעים לישון ב Phedi בגובה 4450 מ' שזה בעצם ה lower camp. מי שישן ב Letdar מגיע בלילה הבא ישירות ל upper camp. מה הפלוס והמינוס בכל אופציה?
הפלוס (והיא הנקודה הכי קריטית!) בלהגיע לישון ב upper camp זה החיסכון של העלייה מ Phedi ל upper camp בבוקר של יום מעבר הפאס! צריך להבין: העלייה מ Phedi ל upper camp לוקחת שעה. היא עלייה קשה ! מ upper camp עד ל פאס זה עוד 3 שעות הכי קשות בטראק. לעשות את שני אלו יחד באותו הבוקר של הטראק זה משימה מאד קשה. תוסיפו תנאי מזג אויר וחמצן, זה מאד קשה! בנוסף יש אחרי הפאס עוד 4 שעות של ירידה מאד לא פשוטה. החסכון של השעה עלייה הזו בבוקר יום הטראק הוא משמעותי. מה החסרון? התנאי לינה ב yak קצת יותר טובים מ Letdar. תנאי הלינה ב Phedi קצת יותר טובים מ upper camp. עדיין, ההחלטה לעשות את מסלול Letdar ו upper camp הייתה מאד נכונה ומומלצת.
אז ב Letdar יש בסה"כ שלושה גסטהוסים... באחרון שבינהם,Churi Lattar בקצה הכפר הקטנטן היינו רוב הישראלים..בחלק מהחדרים יש שרותים צמודים (עם מים שצריך למלא מדלי)..חדר מאד בסיסי וקטן. מקלחת חיצונית שאחד מתוך שלושה אנשים מצליחים להשיג מים חמים...אני לא הצלחתי...מגבונים כבר אמרנו...חדר האוכל היה סביר עד שהטמפ' התחילו לרדת...בעלת המקום לא הצליחה לחמם אותו...תרוצים של עצי הסקה רטובים וכו'...עשרות אנשים שמנסים להתמודד עם הקור...אוכל היה סביר. היו ישראלים שמצאו מקום בגסטהווס האמצעי בכפרון זה והיו מרוצים. בסיסי וסביר אמרו. הפורטרים המליצו על הראשון בכפר. החדרים שם טובים (רק מיטות) ועל מקלחת אין בדיוק על מה לדבר... דרך אגב, נושא הוויפי...בכל מקום רשום שיש אבל האמת שאין וויפי מאזור Yak ועד אחרי יום הירידה מהפאס. אני שלחתי הודעה הביתה במנאנג שלא תהיה כנראה תקשורת שלושה ימים כדי שלא ידאגו...כך באמת קרה.
התחלתי את ההליכה מ letdar מוקדם בבוקר במטרה להיות בצהריים ב upper camp. הדרך כמובן עוברת דרך phedi. כאן טיפ חשוב: תעצרו ב Phedi ! חייבים להכנס שם למסעדה ולאכול מהמאפים שרק יוצאים טריים מהתנור בשבילכם. אני טרפתי שם חתיכת מאפה גדול עם שוקולד ולקחתי איתי לדרך מאפה קינמון לתה של אחה"צ ב upper camp. יש מטיילים שהמשיכו ישירות ל upper camp בלי לעצור וזו טעות והפסד. זה גם חשוב להעמסת פחמימות לפני העליה הקשה ולפני הפאס.
לפני שאמשיך, עוד סיפורון קטן אבל חשוב מאד: כמה מאות מטרים לפני phedi שמעתי לפתע רעש כמו של כדור רובה שחולף ליד האזן. לקח לי 2-3 שניות להבין שמדובר בהדרדרות אבנים שמגיחים ממקום מאד גבוה ויורדים מטה וחוצים את השביל במהירויות של 80 עד 120 קמ"ש (חישבתי). מצאתי את עצמי אינסטנקטיבית נשכב על השביל וממתין שהסכנה תחלוף תוך כדי 'שמע ישראל' שוב....כאשר הרעשים נפסקו והעזתי להרים את הראש הבחנתי באבן גדולה שמגיע במהירות עצומה מלמעלה...נשכבתי שוב...כעבור 2-3 שניות היא קפצה מעלי בשריקה לתוך המדרון התלול שבצד השני... צריך להבין שפגיעה ישירה שכזו או שהורגת במקום או שמעיפה אותך לצד המדרון השני עמוק מטה...גם ישראלים שעברו שם מאוחר יותר נתקלו במשהו דומה.... מה הטיפ? תסירו את הכיסויים שמכסים את האזנים...תקשיבו...תהיו דרוכים. אל תדברו עם אחרים...אבל תלכו עם אנשים נוספים...תפקחו עיניים לצד הגבוהה של המדרונות...אפשר לזהות את מדרונות האבנים המסוכנים...!
אז אחרי שנחים ומתענגים קצת על מטעמי Phedi מתחילים את העלייה של שעה קשה ל upper camp. איזה כיף לעשות זאת בשעות הצהריים ולא ב 4 בבוקר (למי שישן ב phedi). ממשיכים להרגיש אט אט את השפעות האין חמצן והנה אחרי שעה אני ב upper camp. האמת, קראתי על המקום הרבה דברים שלילים אבל אני חייב להגיד שבסה"כ יחסית לא נורא. החדרים רק מיטות כמובן. על מקלחת אין מה לדבר כאן. השרותים משותפים, אחד בור פתוח (כמו בשטח בצבא) ואחד בור כריעה. שווה למי שצריך להכריע ב Phedi לפני שעולה לכאן... האוכל די סביר ואת מרבית הזמן מעבירים במשחקי קלפים או קריאת ספרים וכמובן שתיית תה. מה שבטוח את רמות החמצן מתחילים להרגיש יותר ויותר והנשימות לא סדירות. כשהגעתי למעלה ואחרי התארגנות במקום , ראיתי זוג ישראלים, בחור ובחורה אחרי צבא שלא נראו משהו.. הם סיפרו שניסו להתחיל את ההליכה לפאס מ 5 בבוקר ואחרי 45 דק הרגישו רע וחזרו...ומחכים למסוק חילוץ שיוריד אותם ל manang או ישירות לפוקרה או קטמנדו. היה להם מאד מאד קר ויחד עם חוסר החמצן הם לא עמדו בהליכה. רק לסבר את האוזן, בכל יום יש בין אחד ל שלושה פינויים של מסוק לאנשים שלא מרגישים טוב ולא מסוגלים להמשיך. המסוק הגיע אליהם רק ב 2 בצהריים ופינה אותם למטה. מקווה שחזרו לכשירותם והבריאו ומקווה שיאתגרו את עצמם שוב ("הגיעו עד הבאר ולא שתו.."). אני אישית התחלתי להרגיש פחות טוב משעות אחה"צ בואכה לילה...ונאלצתי לקחת 2-3 כדורי אדוויל. בלילה ישנתי מעט מאד. בשעה 4 וחצי קם ומתארגן (עם פנס על הראש...חשמל כמובן שאין..). לא מסוגל לאכול ארוחת בוקר. החלטתי בכוח לאכול מהתמרים שהבאתי עוד מהארץ כדי שיהיה סוכרים בגוף. בשעה 5 ועשרה בבוקר כאשר אני עם 6 שכבות ביגוד עלי ומשקפי סקי רחבות שמכסות ומבודדות את אזור העיניים ובחוץ רק מינוס 15 מעלות, התחלתי את הצעדה לכיוון הפאס. רבים כבר לפני ורבים אחרים אחרי. (חלק מהאנשים אלו שהתחילו לצעוד ב 4 בבוקר מ Phedi..). השלוש שעות הבאות היו לי קשות! גם כי לא הרגשתי הכי טוב וגם כי הנשימה הייתה כבדה. צעד צעד, דקה אחרי דקה מתקדמים. עוצרים, נושמים...שותים וממשיכים. כעבור כ 40 דק פתאם שמתי לב שאני לא מצליח לשתות מהשלוקר...איזה טמבל אני...מכל ההתארגנות היסודית שכחתי שמים קופאים אם לא מבודדים אותם...בקיצור, הכל קפא..הצינורית בעיקר...לא הצלחתי לחמם. הבנתי שאאלץ להעזר קצת באחרים לשתיה. באמצע הדרך יש בית תה קטן. איזה מזל. נכנסתי פנימה, לקחתי כוס תה (ממש לא מעניין כמה עלה...הייתי משלם כל סכום עבור כוס התה החם הזה) וישבתי כמה דקות להרגע ולהסדיר נשימה ולנסות קצת להתחמם. אח"כ ממשיכים...צריך לזכור..ההליכה של ה 3 שעות הללו היא בטיפוס של כ 600 מטר גובה, כך שכל הזמן האתגר לא מרפה... (קראתי ושמעתי סיפורים שה 3 שעות הללו די סבירים ולא נורא...) - לי אישית, בגילי הצעיר עם 16 קג על הגב וחוסר חמצן והרגשה לא הכי טובה עם לילה קצר מאד, היה בהחלט קשה. אני יודע גם שלרבים אחרים היה לא קל.
בדיוק בשעה 8 ועשרה הגעתי לפאס. דמעה קטנה של אושר זלגה מאחת העיניים. עשיתי זאת. אני בגובה 5416 מטר. מוריד את הכפפות ובקור המקפיא מצלם. אט אט נאספים כל מאות הטראקטאיסטים מכל רחבי העולם כאשר המאסה הגדולה כמובן מישראל. שאפו ענק לכולם! לכל אחד ואחת היה מאתגר בצורה כזו או אחרת. אלופים !!
עשיתי כמה תמונות עם שלטים שהכינותי מראש בבית בארץ. אחד מהם מוקדש לזכרו של מתניה שטרן שהיה מורה לשל"ח בגדרה ונהרג בתאונת דרכים ליד בית הספר בפברואר השנה. הכרתי את מתניה רק מספר דקות כשנה קודם לכן בנסיבות כואבות אחרות אבל זה הספיק כדי להבין מה יש בתוכו כאדם. יהי זכרו ברוך. (את השלט השארתי על הפאס).
לפני שמתחילים בירידה המטורפת, שותים קצת תה, קצת חטיפים ויאלה ממשיכים. אוי הירידה...כ- 1600 מטר בגובה לאורך 4 שעות! לא טריווילי כלל אחרי הטיפוס שעברנו. כל כמה מאות מטרים שיורדים בגובה מתחילים להסיר שכבות מהגוף...והחמצן מתחיל אט אט לחזור. מה שכן, לא מעט סובלים מכאבי ראש ולחץ בסינוסים בגלל שינויי הגובה והאקלים. גם אנכי. הגעתי למטה עד ל'תחנות הצהרים' (רצף של מסעדות קטנות שכולם עוצרים למנוחה וארוחה קלה) עם כאב ראש חזק..לקחתי שוב אדוויל, אכלתי משהו ושתיתי...בדיעבד הסתבר שלא שתיתי מספיק באותו היום וקצת התייבשתי...- אל תתנו למזג האויר לבלבל אתכם - שתו הרבה ! גם בגובה !.
ממשיכים לרדת עד ל Muktinath שבגובה 3800 מ. על מוקטינאט קראתי שתי המלצות שנכתבו, אחת במלון בודדה והשני במלון בוב מארלי. שניהם צמודים זה לזה. ניסיתי קודם בבוב מארלי אבל נשארו רק חדרים עם מיטות ללא מקלחת ושרותים צמודים...ולי היה חשוב להתפנק הפעם אחרי היום הזה ולכן ויתרתי. הלכתי למלון בודהה...מה אגיד לכם, זה כנראה כבר לא מה שהיה כשהמליצו עליו בעבר. הוא ישן ומוזנח ורק אני ועוד שניים נשארנו בו ללילה. כן, לקחתי שם חדר עם מקלחת ושרותים אבל רק בגלל שלא היה לי כוח לחפש ולשוטט. רציתי להתקלח ולשכב לנוח כדי להתאושש. בקיצור, מלון לא מומלץ לטעמי. הסתובבתי אחכ בכפר וראיתי שקמו מלונות חדשים ויש גסטהווס טובים עם מקלחת ושרותים צמודים. שווה למגיעים עם כוחות לקחת כמה דקות ולחפש מקום להתפנק בו - מגיע לכם אחרי היום. דרך אגב, בערב ישבתי קצת עם הנערים לפני צבא והפורטר שלהם במלון בוב מארלי שיש בו אחלה אווירה (אבל וויפי גרוע!). אכלתי שם טראמיסו מדהים! ממליץ.
מה הלאה? ובכן, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. התכנון המקורי שלי היה לצעוד עד Kagbeni ומשם לקחת גי'פ ל Jomsom. בפועל, אזלו הכוחות והשרירים תפוסים מהעליה ובעיקר מהירידה הארוכה. מסתבר שלא רק אני..שמעתי וראיתי רבים שתכננו להמשיך רגלית את סובב אנפורנה עוד כמה ימים אבל שינו דעתם וחתכו לכיוון גומסום בכלי ממונע. (היו גם כאלה שבהחלט שאפו גדול ועשו את הדרך רגלית). אני לקחתי ג'יפ עם החבורה שהיו איתי מתחילת הטראק (אבא ובן שהגיעו לביקור לבן /אח השני שמטייל במזרח יחד עם השכן שלהם - חבורה נפלאה! שהיה לי הכבוד להכיר).
סיכמנו שיסע דרך קאגבני כדי שנעשה סיור קטן בכפר ונראה את הנוף ואז נמשיך לגומסום. תמורת 5000 רופי לכולם (אחלה מחיר!) כך היה. קאגבני שוכן במקום יפה ובהחלט נחמד לעבור שם לסיור קטן של שעה ולהמשיך. הגענו לגומסום.
אז ככה...קראתי שאין מה לעשות בגומסום וזה רק תחנת מעבר ליום אחרי..מי ברגל שממשיך בטראק סובב אפורנה , מי באוטובוס או גי'פ ומי בטיסה לפוקרה. אז זה בהחלט נכון, אין מה לעשות בגומסום אבל! אם ישנים במקום הנכון ואוכלים טוב אז החצי יום פלוס הלילה הם בהחלט אוירה טובה ובהחלט סבבה. ההמלצה ללא היסוס: מלון Xanadu שנמצא כ 80 מטר בצד שמאל לפני הכניסה לשדה התעופה. צריך לזכור שבגומסום המחירים גבוהים ממה שתתרגלו לאורך הטראק כי זו נקודת מוצא שרבים מגיעים ורוב המלונות בתפוסה מלאה. עדיין, אפשר בנימוס להגיע לדיל של תשלום סביר לחדר (500-600 לאדם בחדר זוגי) עם כל הארוחות במקום.
אני הזמנתי מראש טיסות מגומסום לפוקרה ובהמשך אחרי 3 ימים, מפוקרה לקטמנדו. החבורה שהייתה איתי הזמינה טיסה יום לפני ואפילו יצאו שעה לפני בבוקר.
לגבי הטיסות מגומסום: רצוי שיהיה לכם את הטיסה הראשונה או השנייה בבוקר (לא משנה מאיזה חברת תעופה) כלומר טיסה שלא יוצאת אחרי 9 וחצי בבוקר. מצב הטיסות מושפע מאד ממזג האויר בין פוקרה לגומסום. אצלנו, כמו כל הטראק המדהים, קידם את הבוקר שמים כחולים ורוחות רגועות (ערב קודם גשם ורוחות...). כמו כן, היו סיפורים כבר ב מוקטינאט של פורטרים שטענו שכל הטיסות בשלושה ימים האחרונים בוטלו...- לא היה ולא נברא...הם רצו להשיג עוד אנשים שיסעו בגי'פ עם הלקוחות שלהם עד פוקרה ובכך לחסוך עלויות.. - מצב האמינות עם הפורטרים תלוי באדם הפורטר עצמו ובתזמון בטראק…
אז נחתתי בפוקרה... בשלוש מילים: גן עדן תירותי !! בשתי מילים: איזה כייף ! במילה אחת: זכינו ! - כן..פוקרה שוכנת במקום מ ד ה י ם שכאשר מיעוט עננים רואים איך היא מוקפת בהרי ההימליה הגבוהים והמרשימים. לא אפרט כאן על המקום כי אתם יכולים למצוא המון מידע באינטרנט, רק כמה נקודות בכל זאת: פינטזנו על סטייק בקר איכותי כבר מאמצע הטראק והוא מגיע גדול וטעים כפי שדמיינו ב מסעדת אוורסט סטייק הואס. יש המון אטרקציות אקשיין - גם אם אתם קצרים בכסף, תעשו לפחות אחת מהן אל תוותרו. אני עשיתי רחיפת מצנח והיה מדהים. אחרי טראק שכזה, מסאג טוב הוא חובה. רשמתי טיפ באתר והמלצה חמה היכן כדאי. אחרי שלוש לילות המשכתי בטיסה לקטמנדו (אין מצב שאני עובר שוב את הדרך הזו בכלי יבשתי כלשהו...) - גם כאן למי שלוקח טיסה להשתדל מוקדם בבוקר...הטיסה שלי הייתה שלישית באותו יום ושהגיע השעה שלה רק אז יצאה הטיסה הראשונה והאחראי אמר שכנראה לא יצאו עוד...במזל גדול קיבלתי ממנו שינוי כרטיס לטיסה הראשונה שבמקרה אחד הנוסעים לא הגיע…
בקטמנדו נשארתי עוד יום וחצי וניצלתי לבקר באתרים המומלצים שאחרים כתבו. יש מה לראות גם מעבר לתמאל..
דברים אחרים:
1. לא כתבתי לגבי הכדורים נגד מחלת גבהים. אז ככה, תעשו מה שהרופאים ואנשי המקצוע אומרים לכם ומה שאתם מחליטים. אני רושם כאן את דעתי בלבד וכמובן לא מחייב אף אחד. אני (ורבים אחרים) התחלנו לקחת חצי כדור בבוקר ובערב מאזור upper pisang עד הפאס. הכדורים לא עושים הכי טוב לבטן...! אם הייתי עושה שוב את הטראק כנראה הייתי שומר ללקיחה רק במצב חרום שממש לא מרגישים טוב והייתי שותה כל יום מרק שום טוב (המרקים באמת טובים!) וזהו. {זוכרים את הזוג שהרגיש לא טוב בדרך אל הפאס וחזרו במסוק...- הם לקחו כל יום כדורים...לא בדיוק עזר..נראה שרק החמיר עבורם..}
2. רשמו זאת לפני ואחזור: אין צורך להביא שום אוכל חוץ מוופלים (לטבול בקפה או בתה) וכמה חטיפי אנרגייה. יש אוכל טוב ואפילו טוב מאד לאורך הטראק.
3. כשאומרים שיש וויפי ויש חשמל קחו הכל בערבון מוגבל..מוגבל מאד...התדירות שהם מתקיימים נתונה לחסדי שמיים לפעמים…
4. אל תמהרו.
5. אמנם אני חובב וויז וגוגל אבל אפליקצית MAPS.ME הייתה הטובה יותר בטראק הזה. היא מראה כל שביל ועזרה לי מאד בדרך, עד כדי כך שגם העזתי לקחת שביל מעניין שירד לנהר ואחכ חזר לדרך הרגילה. מאד ממליץ להוריד את המפה לפני כדי שיהיה אפשר להשתמש offline בלי בעיה.
6. ספק - אין ספק! דוגמא יפה: חברה צעירים ישראלים כמובן שפגשתי מספר פעמים לאורך הטראק, פגשתי שוב בפוקרה. הם סיפרו שאחד לא הרגיש הכי טוב ונשארו עוד לילה לפני היציאה לפאס. החלטה מצויינת! מה שכן, ביום שאחרי שאני עברתי וכאשר הם עברו, הייתה סופת שלגים והם הלכו בשלג עמוק ובקושי רב יותר. עשו זאת בהצלחה, כל הכבוד! (הראו לי תמונות..נראה כאילו שני מקומות שונים...מדהים איזה הבדל יום אחד יכול לעשות?...)
בהצלחה לכולם !!
