והפעם טסנו להגשמת חלום נוסף. הפארקים הלאומיים של יוטה ואריזונה.
הביקור המשפחתי שוב קרם עור וגידים ויחד איתו התלבטנו לאיזה יעד ניסע לטיול הזוגי שלנו לפני הביקור המשפחתי.
כיוון שהתאריך נקבע לחודש אוקטובר, החודש הסתויי האהוב עלי, האדום המדברי ביוטה ״קרא״ לי, גם צריך לבדוק איך נראית שלכת מדברית, וגם רוצה להגשים חלום רחוק אז הוחלט שהפעם זה יהיה הפארקים של דרום מערב ארה״ב.
כמו תמיד, ברגע שנלקחה ההחלטה, נרכשו כרטיסי טיסה בהתאם ( נחיתה בלאס וגאס ).
נבנה מסלול ל-10 ימים שבעקבותיו נבחרו מקומות הלינה.
היו מקומות שמאוד רציתי לבקר בהם ולכן גם היו הרבה שעות נסיעה, אך יחד עם זאת נבחרו כבישים נופיים שהיו תענוג לעיניים ונחת למצלמה.
12 אוקטובר - היום הראשון
טיסה ב01:00 ישירות לאל-איי עם אל-על .
באנו מוכנים נפשית לעומסים כי בכל זאת חוה״מ סוכות, אך הפתעה… לא היו הרבה אנשים ותוך זמן קצר כבר היינו בדיוטי פרי.
הטיסה ממריאה בזמן , עברה ללא כל הפרעות, נחיתה ב-5:30 ב6:00 כבר באימיגריישן וב6:30 כבר היינו בגייט לטיסת המשך ללאס ווגאס, מהירות כזו לא חווינו מעולם.
כייף.
תוך כדי המתנה מקבלים הודעה שהטיסה נדחית בשעה.
מכאן לשם, נחתנו בווגאס ב12:00, תור ארוך משתרך לשאטל המעביר לאזור השכרת הרכב.
הבונוס שקיבלנו היה שאף אחד לא היה בתור בדלפק של אלאמו. עשיתי עוד בבית צ׳ק אין לרכב- שרות חדש . וזה הוכיח את עצמו, לא עמדתי מול פקיד שממלא טפסים על טפסים ומנסה למכור לי עוד ביטוחים.
תוך דקה הפנו אותנו לחניית הרכבים, ציינו לאיזה אזור להגיע ואפשרו לנו לבחור ממה שיש במתחם עפ״י הקבוצה ששילמנו עליה.
בחרנו יונדאי טוסון , דגם שלא מוכר בארץ , רכב מעולה.
המפתחות בפנים ויאללה - ביי.
נוסעים לוולמארט שמצאתי ליד השדה, מצטיידים בכל מיני דברים טובים וגם צידנית קרחונית מתקפלת , שיחוק של קניה, ושמנו פעמינו לכיוון ספרינגדייל.
עד שסיימנו עם כל הענייניים הללו יצאנו מווגאס בסביבות השעה 15:00 שעת עומס, פקוק מאוד, נוסעים באיטיות ורואים את בתי המלון המפורסמים שעל הסטריפ מכביש המקביל לו שמספרו 15.
נסיעה של בערך 3 שעות עפ״י גוגל מאפס.
סוף סוף עוברים את העומסים של פאתי ווגאס ויוצאים אל המדבר הנפלא. מרחבים של יופי , על הפרצוף של שנינו מרוח חיוך מאוזן לאוזן ואנחנו מאושרים.
בהמשך הדרך עבודות בכביש, התנועה נעצרת לזמן ממושך , הסבלנות הולכת ומתמעטת , חיכיתי כל כך לראות איך הנוף משתנה מול עינינו כשנתקרב לזאיון פארק.
אנחנו מגיעים לספרינגדייל בשעה 21:00 בחשיכה מוחלטת. לא הכי כייף לנהוג בעלטה באזור לא מוכר בדרך הררית, או אפילו לא יודעת מה עברנו מרוב מתח בכביש ורצון כבר להגיע.
העיניים טרוטות מחוסר שינה, בכל זאת אחרי טיסה ארוכה. אבל הגענו למלון שלנו, האזור הקרוב נראה מבטיח ומחכים לראות את הנוף מסביב מחר בבוקר.:
13 באוקטובר - היום השני
מתעוררים יחסית מוקדם, מיד פותחת את חלון המרפסת לראות את הנוף שמסביב, והנה I ההרים המרהיבים האלה שכל כך רציתי לראות אתמול.
בתוכנית להבוקר להיכנס לפארק למסלול הליכה לצידי נהר הוירג׳ן וגם לדגום הליכה בתוכו.
אנחנו מייעדים לזאיון פארק לילה אחד ועל כן עושים צ׳ק אאוט כבר מוקדם בבוקר אך ניתנת לנו האפשרות להשאיר את הרכב בחניית המלון לכל היום. אז אנחנו לא צריכים לכל היום אבל עד שעת הצהריים זה מעולה .
ליד המלון יש שאטל כל רבע שעה שמסיע למרכז המבקרים, 10 דקות נסיעה. שם אנחנו שוכרים נעליים וגרביים אטומות למים וגם מקל הליכה כי הכוונה לעשות את מסלול The Zion Narrows Riverside Walk , דמי ההשכרה הם במחיר מופקע לדעתי (32 $) לאדם במיוחד שהם לא עושים את העבודה לשמה הם מיועדים.
עוברים לתחנת השאטל של הפארק, בתחנה מעט אנשים, בכל זאת 7:30 בבוקר, די מוקדם וקר.
אנחנו נוסעים עד לתחנה מספר 9 שזו התחנה האחרונה שם מתחיל המסלול המיועד. בדרך אפשר לראות את יופיו של הפארק. השאטל עוצר בכל התחנות שבדרך ומוריד מטיילים שעושים מן הסתם מסלולי הליכה אחרים.
אנחנו מתחילים את קטע ההליכה לפני הירידה למים בשביל מסודר בערך 1.5 ק״מ לכל כיוון
אחרי כקילומטר וחצי יש ירידה לתוך הנהר, המים רדודים, אנחנו כזכור מצויידים בנעלים וגרביים אטומות למים, צעד ראשון בתוך המים ו… בלופ בלופ בלופ הנעליים והגרביים גומעות בשקיקה את מי הנהר ורגלינו ״שוחות״ בחדווה בתוך הנעליים והנה שחו להם 64$ על כלום ושום דבר בתוך הנהר.
אבל מקבלים זאת בגיחוך ובדיחות הדעת ונהנים מהאווירה. המים קרים אבל פחות קרים ממה שציפינו . קיפלנו את המכנסיים כך שנרטב מה שפחות. הלכנו פנימה במעלה הנהר כ1.5 ק״מ והחלטנו לחזור. נזהרנו מאוד עם מכשירי הסלולר והמצלמות חששנו להחליק או חלילה שהטלפון יחליק למים ועמדנו בגבורה כל זמן ההליכה, צילמנו מלא תמונות מהחוויה הנפלאה והמומלצת הזו.
לקראת הצהריים אנחנו חוזרים חזרה עם השאטל למרכז המבקרים. כבר רואים עומס של מבקרים הנכנסים לפארק . מחזירים את הנעליים והגרביים המופלאות למרכז להשכרת ציוד ולוקחים את השאטל חזרה לעיירה ומגיעים לרכב המחכה לנו בחניה של המלון.
עכשיו עוזבים את הפארק ונוסעים לכיוון ברייס קניון.
עוצרים בעמדת הכניסה לפארק ורוכשים את הכרטיס השנתי בסך 80$ שכדאי בכניסה ל-3 פארקים ומעלה.
בבוקר נכנסנו עם השאטל ולכן הוא לא עוצר בעמדת התשלום ובמרכז המבקרים כשרצינו לרכוש את הכרטיס אמרו שאפשר בצהריים כשנסיים את ההליכה. אז יש כרטיס שנתי ואנחנו נוסעים על כביש מס׳9 לכיוון מנהרת כרמל.
בהמשך המנהרה ישנם פתחי אויר ואור, כי מי שקלסטרופוב זו חוויה קצת קשה ( עלינו זה עבר בסדר, אורך המנהרה 1.8 ק״מ).
אחרי שהמנהרה מסתיימת בצד ימין ישנה חניה קטנה למסלול הליכה שתכננתי שנעשה Canyon Overlook
אנחנו מגיעים והחניה חסומה, אז מוצאים חניה בצידי הכביש ליד עוד מכוניות ויורדים מהרכב אך מסתבר שהמסלול סגור. איזה אכזבה . כל כך רציתי לעשות את המסלול היפה שבסופו ישנה תצפית מאוד יפה ( עפ״י התמונות שראיתי) על זאיון פארק
מאוכזבים קצת אבל אין ברירה וממשיכים בדרכינו.
בהמשך הדרך ישנה מנהרה נוספת קטנה יותר ואחריה הנוף פשוט נפלא, סלעים ייחודיים לאזור ולאט לאט הנוף משתנה והופך לאחר לגמרי. אזור כפרי, שלכת מבצבצת לאורך הדרך, עולים על כביש 89 ולאחר מכן לכביש הנופי הנפלא שמספרו 12 שילווה אותנו גם מחר.
כאן כבר שלכת צבעונית יותר כי בזאיון לא ממש ראינו
מגיעים לכביש מספר 12 ודי מהר מתגלה הנוף הייחודי לברייס קניון אבל עדיין לא השוס שאליו אנחנו מצפים
מגיעים לברייס בסביבות 16:00 קצת מוקדם ממה שתוכנן כי לא הלכנו את המסלול שרצינו ביציאה מזאיון. אז החלטנו לעבור בין התצפיות של הפארק.
עברנו בין כל תצפיות הפארק, כל תצפית עם היחודיות שלה, כולן יפות ומשקיפות על הפארק. טיילנו בשביל בינהן לחלקן צריך להגיע עם הרכב, לאט לאט השמש ירדה והשקיעה החלה לצבוע את הפארק בצבעי קסם נפלאים . הערב ירד ונסענו למקום הלינה המיועד ללילה אחד בלבד.
והשקיעה המרהיבה כבר כאן
הערב ירד, ואנחנו בדרך למלון שלנו, בדרך חיות הבר יוצאות החוצה לארוחת ערב, כמה יפה…
אנחנו מסכמים יום מוצלח ביותר.
14 באוקטובר - היום השלישי
אנחנו עדיין בג׳ט לג ומתעוררים מוקדם ב7:30בבוקר יוצאים מהחדר לארוחת בוקר ולאחר ארוחה טובה נכנסים שוב לפארק, הבוקר אנחנו רוצים לעשות את המסלול המשולב בתחתית הקניון - נבאחו לופ וגני הנסיכה. יוצאים להליכה ב8:20 , קר מאוד, מתחילים את ההליכה עם מעיל וכובע וגם כפפות ולאט לאט עם התקדמות הצעידה מתקלפים מהבגדים. השמים נקיים לחלוטין . השמש העולה מהמזרח צובעת את צריחי הזקיפים בקניון בצבע כתום זוהר והמראה מרהיב ומרנין. מתחילים את המסלול מנקודת Sunset Point ומסיימים ב-Sunrise Point
אנחנו מסיימים את המסלול הנפלא הזה בסביבות 11:00 ויוצאים לדרך, אנחנו עוזבים את ברייס קניון והיעד העיירה מואב, יש לנו היום נסיעה ארוכה מאוד מאוד ומתחילים בכביש 12 הנופי המרהיב והמיוחד בעל הנופים הרבים.
כשאני מנסה לעדכן את גוגל מפס לנסוע דרך כביש 12 הוא תמיד מנסה להוביל אותי דרך כביש מהיר בדרך הקצרה ביותר, אנחנו ככה רבים בינינו כמה דקות עד שאני מחליטה להגדיר את האפליקציה לנסוע בדרכים לא מהירות והכל מסתדר. אבל רק לבינתיים כי זה יגרום לנו לצרות בהמשך….
כיוון שהיום נסיעה ארוכה מאוד עד למואב וגוגל מראה לנו 5 שעות נסיעה מכאן זה אומר להוסיף עוד איזה 10-15 אחוז זמן ועוד בלי להיכנס לאיזה מקום נוסף. אז עושים חישוב מהיר מה נוריד הפעם מהתוכנית ונשאיר לביקור אחר.
אנחנו ממשיכים בנסיעה …
לוקחים נשנוש וקפה לדרך וממשיכים. הנופים כל הזמן משתנים לנגד עיניינו.
מרחוק רואים גבעות צהובות, אהה סוף סוף שלכת כלבבי , הדרך לשם נראית קצרה אך לא, היא ארוכה מאוד . לאט לאט הצהוב הזה מתקרב אלינו ואני רוצה להיבלע בתוך השלכת הזו , כמה נפלא הצהוב הזוהר הזה.
ואני לא עומדת בזה ומבקשת יפה לעצור בצד כי חייב חייב לצלם גם לא תוך כדי נסיעה
מגיעים לעיירה Torry מנצלים הזדמנות למלא דלק ופונים שמאלה לכביש מס׳24 .
הנופים הם הנופים שראינו מקודם מרחוק
בהמשך סוטים לכיוון פארק הגובלינים. בדרך, נוף ירח וצחיח
כביש ישר ישר, אנחנו לבד על הכביש הזה. פעם ב-10 דקות חולפת מכונית, קליטה כמובן שאין. מנווטים אוף ליין עם גוגל מפס. אבוי למי שנתקע כאן, קצת מלחיץ
פניה שמאלה ושוב שמאלה באמצע השום כלום, לפתע רואים חניון קראוונים Thanks God קצת חיים . ומגיעים לנקודת הכניסה לפארק - 25$ כניסה לפארק מדינתי זה.
נסיעה של 5 דקות ומגיעים לחניון הגובלינים, מראה מוזר ומיוחד, הטבע משחק כאן בכל הקלפים.
אחרי שטיילנו בין הפטריות, טיפסנו עליהן צילמנו אותן ואחד את השניה אנחנו יוצאים לדרך , השעה כבר אחרי 17:00 השמש שוקעת בימים אלה ב18:45, אני קצת נלחצת מהזמנים. גוגל מפס מראה בערך שעה וחצי נסיעה , צריך להוסיף עוד קצת בזמנים וזה אומר להגיע בחשיכה , כבר התנסינו כאן ביום הראשון וזה לא כזה כייף.
בקיצור, נוסעים חזרה כמו שנכנסנו וכשמגיעים לצומת הראשונה בה פנינו שמאלה אני מצפה לפנות עכשיו ימינה בחזרה לכביש מס׳ 24 בדרך בה הגענו ואני רואה שגוגל מפנה אותנו שמאלה. זה לא מסתדר לי ואני כבר מתחילה לחשוב שאולי אני טועה פה .
בודקת שוב, השעה הולכת ומתקדמת , השמש נוטה למערב צבעי השמים מתחילים להשתנות מעט, ומחליטים לא להתחכם עם תוכנת הניווט. פשוט ניסע עפ״י גוגל . צריכים להתמזג עם כביש I70. בקיצור נוסעים שמאלה לפי גוגל , לא נוח לי עם זה אבל איזה ברירה יש לי, לחזור אחורה ? ואולי אני טועה !!!!!!
ממשיכים בנסיעה והאפליקציה מתריעה שעוד כך וכך ק״מ פניה ימינה , זה הגיוני כי זה הכיוון של I70 , הנה מגיעים לפניה וזו בכלל דרך עפר , אמאל’ה , אין מצב להכנס לדרך עפר בשעה כזו, ואין נפש חיה בסביבה , מזל שמילאנו טנק דלק מלא בTorry . אני כבר חושבת איך אנחנו מעבירים את הלילה באוטו, מים יש, אוכל יש, ביגוד חם יש. לא נמות!!!
אני אומרת לו, תקשיב משהו כאן לא הגיוני, ולא מבינה למה זה קורה . עד עכשיו הניווט היה מעולה. בקיצור החלטנו להמשיך בכביש כי האפליקציה אמורה להתאפס על הדרך כשנתרחק מהפניה לדרך האפר. אחרי מספר דקות כפי שצפינו האפליקציה מתאפסת ומראה לנו שמספר ק״מ קדימה יש פניה ימינה והתמזגות לI70 . בכביש שיוביל אותנו בבטחה למואב.
נו, וזה לא נגמר בזה….
באמת עלינו על ה-70 עוברים בדרך באיזה עיירה קטנטנה נדמה לי ״גרין ריבר״ ושוב גוגל מפנה אותנו לדרך עפר. אז מה ניהיה ??????? כבר אוטוטו חושך אני כבר ממש מודאגת כי האפליקציה מורידה אותנו מהכביש כל הזמן.
אנחנו עוצרים בצד ואז האסימון נופל……
הגדרתי את האפליקציה בתחילת היום לנסוע בדרכים צדדיות כדי שנוכל לנווט על כביש 12.
בבוקר נאבקתי עם האפליקציה כשהתעקשתי על ה-12 ועכשיו היא ״התנקמה״ בי . שיחקה לנו בראש.
מיד משנה שוב את ההגדרה , והצבע חוזר ללחיים שלנו. גוגל לוקח אותנו היישר למואב בדרך שאותה למדתי והכרתי תוך כדי ההכנה לטיול. ראינו את השקיעה בדרך והגענו למואב כבר בחושך.
אנחנו מנווטים למלון שלנו, הוא על הכביש הראשי במואב, בצד הנגדי לנסיעה.
צריך לפנות שמאלה ואנחנו מפספסים את הפניה אז מתקדמים לרחוב הבא ועומדים ברמזור לפנות שמאלה כדי לחזור. הרמזור אדום ואנחנו בעצירה, האור מתחלף לירוק ונכנסים לצומת אך………. אוי לנו ושוכחים את חוקי התנועה האמריקאיים שגם אם יש אור ירוק שמאלה אז הרכבים ממול יכולים להמשיך בנסיעה ועלינו לתת להם את זכות הקדימה .
חוסר תשומת לב וצרחת אימים שבקעה מפי ועוד שניה לא היה מי שמספר את הסיפור שלנו.
המכונית חלפה, אנחנו פנינו שמאלה, עצרנו בצד והסתכלנו אחד על השניה. וזהו, אין מילים.
………😶
קיבלנו את המפתחות לחדר בו נשהה ב3 הלילות הקרובים.
15 באוקטובר - היום הרביעי
כל כך חיכיתי להגיע לחבל ארץ רחוק זה. אמנם זה הצריך נסיעה ארוכה מאוד ולמרות שהטיול שלנו תוכנן רק ל-10 ימים, לא רציתי לוותר על האזור היפה הזה עם הפארקים המרהיבים מסביב . אז הנה אנחנו כאן וייעדתי לכאן 3 לילות ושני ימי טיול מלאים.
אז היום הראשון יועד כולו לארצ׳רס .
ב8:00 יוצאים כבר לדרך נוסעים צפונה על כביש 191 כ-10 דקות נסיעה עד לכניסה לפארק.
בכניסה יש קצת עומס של מכוניות אבל בתוך הפארק הגדול לא מרגישים עומס בכלל גם בגלל השעה היחסית מוקדמת
אנחנו עוברים בכל התצפיות , עוצרים המון לצלם.
תכננו מראש לעשות את Delicate Arch אך אחרי היום העמוס של אתמול לא היה לנו כח להליכה ארוכה יחסית אז עשינו את המסלול הקצר שבו רואים את הקשת מרחוק. עם מצלמה עם זום עוצמתי זה נראה ממש קרוב
אמנם התמונה לא של קשת אבל כבר בכניסה מרגישים את העוצמה של הטבע כאן, הסלעים העצומים האלה
מסלול קצר ב- Balance Rock Trail
Fiery Furnace Viewpoint
Sand Dune Trail
Broken Arch
Double Arch Trail
עד שעות אחה״צ אנחנו מטיילים בארצ׳רס . היה לנו מעניין וכייף ונהננו מאוד מהפארק, חוזרים למואב. מטיילים ברחובה הראשי ומסיימים את היום במסעדה איטלקית בארוחת ערב נהדרת וטעימה.
16 באוקטובר - היום החמישי
היום השני שלנו במואב ונטייל היום בקניונלנדס נשיונל פארק.
אבל לפני כן
יוצאים ב8:30 , נוסעים שוב צפונה על כביש 191 כחצי שעה נסיעה.
ורוצים לעשות מסלול הליכה על הבוקר ל-Corona Arch, בדרך לשם אנחנו עוצרים ליד חומת קיר ענקית שעליה מלא פטרוגליפים. זה היום היחיד שמעונן, מאוד קר אבל העננים יוצרים שמים יפים ומעניינים. אני כבר שמחה על התמונות שיצולמו היום.
ציורי הקיר ממש גבוהים, זה אומר שאיפה שאנחנו עומדים היום בעצם או שהיה ים וציירו מתוך סירות או שהאדמה היתה גבוהה יותר וכוחות הטבע והזמן שחקו אותה.
אנחנו ממשיכים בדרכינו ומגיעים לאזור החניה ותחילת מסלול Corona Arch.
בתחילת המסלול יש עליה קצרה ואז חוצים פסי רכבת בזהירות והשביל הולך ונכנס פנימה לתוך השטח . המסלול נפלא נראה לי שנחשב ברמה בינונית, לדעתינו לא היה ממש קשה, קצת טיפוס תלול באמצעות מעקה שרשראות וגם סולם קטן , קצת משופע אבל לא משהו שנעלי הליכה טובות לא יעמדו בזה. לקח לנו שעה להגיע ו- 45 דקות לחזור עם מלא עצירות לצילומים. התחלנו ללכת ב9:00 היו מעט מטיילים. בדרך חזרה החניה כבר היתה מלאה.
משם אנחנו ממשיכים לכביש 313 המוביל אותנו לקניונלנדס - הפארק הנפלא שקסם לי מאוד.
מגיעים למרכז המבקרים, נכנסים פנימה. סיבוב קצר ומתחילים לעבור בין כל התצפיות הנפלאות של הפארק הזה
תצפית ראשונה Island in the Sky
התצפית הבאה Shafer Trail Viewpoint
בהמשך הדרך מסלול קליל ל- Mesa Arch
מומלץ להגיע בזריחה, לנו לא יצא..
אהבתי מאוד את הקשת הזו והדרך אליה
Buck Canyon Overlook
Grand View Point Overlook
תצפית יפיפיה, אהבתי אותה מאוד
תצפית אחרונה לפני הדובדבן שבקצפת Green River Overlook
השארנו לסוף את ״התצפית״ השעה כבר אחרי 16:00 אנחנו נוסעים חזרה על אותו הכביש. נהנים מהנוף והמרחבים ומוזיקת קאנטרי המתנגנת ברקע מתחנות הרדיו האזוריות וזה בדיוק מתאים לאווירה ומה שאנחנו מרגישים.
עכשיו היעד שלנו הוא Dead Horse Point State park, הפארק הזה הוא פארק מדינתי ועל כן גובים בכניסה 20$, ואני מכוונת לשעת השקיעה, היום התחיל עם עננים יפים בניגוד לימים האחרונים שהיו נקיים מענן. ואנחנו מצפים לחוות כאן חווית שקיעה נהדרת. אז מעט מוקדם, יש לנו עוד כשעה וחצי עד לשקיעה, בינתיים אנחנו מסיירים קצת מתענגים על הנוף ורואים איך לאט לאט הצבעים משתנים בעדינות, צבע ההרים, צבע השמיים וצבע נהר הקולורדו שזורם למטה.
ניהיה יותר ויותר קר, חוזרים לרכב ומצטיידים במעיל וכובע. אין הרבה אנשים אבל פה ושם מתקבצים זוגות, מטיילים יחידים, צלמים מחכים בסבלנות עם חצובה.
החשיכה יורדת , איזה יום קסום היה לנו היום. לאט לאט עוזבים האנשים את המקום וגם אנחנו. נוסעים כבר בחשיכה חזרה למואב ללילה האחרון שלנו באזור.
זהו, התאהבתי ♥️
17 באוקטובר - היום השישי
יצאנו ממואב ב9:00 בבוקר אחרי ארוחה טובה ומילוי דלק, יש לנו נסיעה דרומה של כשעתיים על כביש 191 היעד הבוקר הוא Valley Of The Gods.
בדרך עוברים בעיירה קטנה Bluff עוצרים להפסקת רענון בבית קפה שבבעלות צאצאי שבט הנבאחו
עוד על כביש 191
הכביש די מונוטוני ומשעמם
לא להתייאש מהכביש המשעמם , היופי עוד לפנינו
והנה הנוף מתחיל להשתנות שוב, ואני בהתרגשות לקראת הנופים שאנחנו מתקרבים אליהם וכל כך חיכיתי להגיע לכאן.
אנחנו מתקרבים לשיא של היום אבל קודם נכנס לדרך עפר לעמק האלים.
הסיבוב בפנים לוקח לנו כשעה בנסיעה איטית, אחרי הסיבוב הזה הרכב שלנו כולו אבק אדום .
אזור נפלא, בדרך רואים קראוון פה קראוון שם. אנשים יודעים לחיות פה. בלילה בטח מה זה יפה כאן עם שמיים שחורים זרועי כוכבים. קסם.
אנחנו יוצאים מהסיבוב לכביש 261 ופונים ימינה לתצפית View of The Valley of the Gods
הכביש די משובש וככל שעולים מעלה הכביש הסלול נגמר ומתחילה דרך עפר יחסית צרה ותלולה. אנחנו ממשיכים ועולים מעלה, בשלב מסויים מרגישה לא נוח להמשיך בנסיעה הזו
חייבת לציין שבמציאות המראה עוצמתי יותר.
לאחר שאנחנו לא מעוניינים לעלות יותר מצליחים איכשהו להסתובב חזרה בכביש הצר הזה ויורדים מטה חזרה אל כביש 261
אחרי כ-10 דקות נסיעה פונים ימינה לכביש מס׳316 עוד יותר שומם מהשומם שנסענו עד עכשיו לפארק מדינתי גוזנקס שהתוודעתי אליו במקרה בפינטרסט ואז מיד הוספתי אותו לנקודות ציון בגוגל מפס לקראת הטיול. כניסה 5 $, אנחנו שם עם עוד זוג אחד והעובדת שבבוטקה.
איזה שקט כאן איזה תענוג
ועכשיו…… נוסעים למה שחיכיתי לו כל היום מוניומנט ואלי.
אז רק סיפור קטן - בעיר הולדתי היה לאבא שלי בית קולנוע. בזמנו בכל יום שישי בצהריים היה מוקרן סרט מערבון. כל שחקני התקופה הידועים, קלינט איסטווד, ג׳ון ויין ועוד … הנופים המרהיבים הצ׳יף עם הבגד המפואר והנוצות הנהדרות המקשטות את ראשו והמוסיקה הנהדרת. כבר אז חלמתי על המקומות האלה. כילדה צעירה לא חשבתי שבכלל מקומות כאלה קיימים, מבחינתי הכל תפאורה . כשקצת גדלתי והעולם נפתח בפנינו בטלויזיה ובמגזינים ראיתי תמונה של מוניומנט ואלי ואפילו לא ידעתי שזה שמו של האזור, אז חיפשתי וגיליתי את שם המקום ואיפה הוא ממוקם וחיכיתי בסבלנות שיבוא היום והחלום יתגשם. זה לקח הרבה זמן כי הגשמתי בינתיים עוד מלא חלומות אחרים והנה השנה הוגשם החלום הזה.
אז אנחנו יוצאים חזרה אל כביש 261 ומשם מתמזגים אל 163 עוברים דרך עיירה קטנה בשם Mexican Hat שנקראת כך בגלל הסלע בצורת כובע מקסיקני גדול שבפאתיה.
ואז עם ההתקדמות בכביש רואים את המוניומנטים מרחוק ומתקרבים אליהם והמראה פשוט מדהים מדהים.
טוב, אני משוחדת ….
כדי לצלם תמונה באוויר אני מבקשת מזוגי לא להוריד את האצבע מהלחצן של האייפון ואני קופצת וקופצת וקופצת וחזרתי באחת לילדות וכמה כייף לנו ואנחנו צוחקים ומתנשפים . כך אני עושה כשאני מצלמת אותו. מזל שאנחנו באוקטובר ואין עומס תיירים ואין עומס על הכבישים, אפשר לראות שהכביש ריק לחלוטין. כמה שאנחנו נהנים כאן, מהנוף, האויר ורוח השטות שעוטפת אותנו.
עכשיו אנחנו מתקדמים עם הכביש ונוסעים לכיוון מרכז המבקרים של מוניומנט ואלי.
כניסה למקום 8$ לאדם. אנחנו רוצים להיכנס לדרך העפר של 17 המייל העוברת בין המוניומנטים . אבל… לא! אין כניסה . אפשר להיכנס רק עד השעה 15:00 ועכשיו 15:00 בדיוק ופשוט לא זה לא. אנחנו כל כך מאוכזבים . אילו רק היה לנו לילה כאן . למרות שבתכנון המוקדם בדקתי אפשרות כזו אבל אז הייתי צריכה לוותר על לילה בסדונה וזה היה מייתר את הנסיעה הארוכה לשם וכל כך רציתי להגיע גם לשם. אז בלית ברירה אנחנו מפנימים שאין דבר כזה הצלחה של 100% וחוץ מיזה באמת השתובבנו יותר מדי על הכביש והזמן חלף ועף לו ולא עלה בדעתי שבתקופה הזו אפשרי לעשות את המסלול רק עד 15:00. טעות שלי !!! לא הכנתי שיעורי בית כראוי.
מה נשאר? לצלם תמונות… ולהנות מהמקום הנפלא הזה
זוגי היקר נכנס בינתיים למרכז המבקרים לעשות סיבוב קטן וחוזר עם מתנה קטנה, איזה כייף. תמיד משמח ומצחיק אותי
אחרי מלא תמונות, נשנושים וסיור מסביב יוצאים לנסיעה של שעתיים לפייג׳
הדרך די מונוטונית ומשעממת, שוב חווים את השקיעה תוך כדי נסיעה . היום השקיעה ככה ככה, לא כזאת יפיפיה כמו אתמול. מגיעים לפייג׳ בדמדומים.
מלון נחמד של רשת Best Western עם מיטה סופר נוחה.
יוצאים בערב לבילוי בסניף של וול-מארט שנמצא ליד. משלימים קצת נשנושים וחוזרים לשינה מתוקה.
18 באוקטובר - היום השביעי
היום יש לנו סיור מוזמן לקניון אנטילופ תחתון, רכשנו כרטיסים כבר לפני 5 חודשים.
רק מתוך סקרנות, בדקתי ימים ספורים לפני הטיול את העלות ומסתבר שגם כאן ככל שהזמן מתקרב לביצוע המחיר עולה. אז שמחנו בחלקנו.
הסיור נקבע לשעה 12:00 אך אנחנו מתבקשים להגיע למקום כחצי שעה לפני הזמן. הם שולחים לנו במייל כל מיני מסמכים לחתימה שמנקים אותם מכל אחריות למקרה ש.. ומקרה ש.. וזה לכל אחד מהמשתתפים בסיור.
אבל לפני זה, בוקר. ואנחנו יוצאים לתצפית על סכר גלן על מימיו הנמוכים.
אז עכשיו רק 9:45 יש לנו עוד זמן ומחליטים לנסוע ל Horseshoe Bend רק 5 דקות נסיעה עד לחניה. יש תשלום בכניסה (10$) למכונית. הכל קרוב ובסביבה ונספיק בלי לחץ.
ישנו שביל מסודר מהחניה ועד לתצפית. מדדנו 12 דקות לכל כיוון.
התצפית יפה מאוד , תנועה ערה של מטיילים.
בהלוך היו פחות כשחזרנו כבר היו יותר מטיילים וחניה עמוסה יותר.
השעות היפות לביקור במקום הן בשעות הזריחה והשקיעה אך לא תמיד זה יוצא , לנו יצא ככה לפנה״צ . המקום מרשים בכל מקרה.
הקדשנו למקום כשעה כולל הליכה הלוך וחזור .
מה שנשאר לנו עוד לעשות בסביבת פייג׳ זה רק קניון אנטילופ. אז אנחנו נוסעים מרחק 5 דקות מכאן לאזור ההתכנסות ומגיעים לשם ב11:30 כפי שנתבקשנו.
עושים צ׳ק אין ושואלים אותנו אם אנחנו רוצים להצטרף עכשיו לקבוצה.
אז בטח שאנחנו רוצים, קבוצת של 9 אנשים עם מדריך מבני שבט הנבאחו, ואנחנו בדרך לסולמות ולמטה.
בהפרש של 10 דקות לערך יוצאת עוד קבוצה וכך הלאה כדי לא ליצור עומסים. הם היחידים שמבקשים לשים מסיכות בכל הטיול הזה וכולנו מכבדים את בקשתם.
מזל שאנחנו באוקטובר ומזג האויר נעים מאוד, מטיילי הקיץ בטח נאנקים מהחום הכבד השורר כאן.
אי אפשר לקחת איתנו דבר מלבד מצלמה ומים. הם מציעים תמורת תשלום לוקר. או להשאיר באוטו או לדחוף לכיסי מכנס הדגמ״ח את הדרכונים וכרטיסי האשראי.
רבים אומרים שהמקום מאוד ממוסחר, אז זה נכון זו פרנסתם אבל לא איכפת לנו, הסיור שאורך כשעה וחצי שווה כל דולר ששילמנו עליו.
ויש עוד מלא…
ולכל הקלסטרופובים - אל חשש, למטה זה בכלל לא מרגיש מלחיץ וגם לא הפתח הקטן הזה שרואים כאן בתמונה האחרונה זה לא כזה צר כשיוצאים.
שווה גם שווה הסיור הזה.
סיימנו כל מה שיש לנו סביב העיירה פייג׳ ומכאן מתארגנים לקראת נסיעה של 3 שעות לעבר סדונה.
עם עצירות התרעננות אנחנו מגיעים בסביבות 17:30 אל העיר היפה והנינוחה הזו המוקפת הרים אדומים.
מתעכבים בדלפק המלון לאחר שלא נמצאה ההזמנה שלנו מבוקינג.
למרות שאני מראה את טופס ההזמנה הם מתעקשים שאנחנו לא ברשימת אורחי המלון. אז המלון כמעט וריק יש מלא חדרים ריקים. יאללה תעשו הזמנה חדשה ונסיים עם זה.
עושים צ׳ק אין ל-2 הלילות הקרובים , סיבוב קצר בסביבה הקרובה וחוזרים ומתפרקים מעייפות בחדר הנעים שלנו.
לילה טוב. 🌝💫
19 באוקטובר - היום השמיני
הבוקר אנחנו מתעוררים בניחותא בחדר הנחמד שלנו. אין כאן ארוחת בוקר אבל בסביבה יש מלא מסעדות. בהמלצת עובד המלון אנחנו מגיעים למסעדה המגישה ארוחות בוקר נהדרות
Red Rock Cafe איזה תפריט, יאמי.
מכאן אנחנו נוסעים לאזור של מסלולי הליכה Bell Rock אבל אין למצוא חניה בסביבה אז ממשיכים ליעד הבא - כנסיה מיוחדת הבנויה על צלע הר Chapel of the Holy Cross
הדרך לשם יפה, העיר בנויה יפה מאוד בתי קרקע מרשימים כולם צבועים בצבע התואם את הצבע הסביבתי האדמדם והכל משתלב יפה ונעים לעין.
מאוד יפה המתחם הזה, הוא גבוה ומשקיף על העיר והנוף משם נפלא.
משם אנחנו נוסעים למתחם האומנים TLAQUEPAQUE art & shopping village
טוב, העלתי הרבה תמונות כי המקום הוא קסם. אוירה נהדרת בין פיאצה לפיאצה יש נגן שמנגן מוסיקת עולם נהדרת. מזג האויר פשוט נפלא ואנחנו מעבירים כאן איזה שעתיים וחצי בכייף שלנו ובשיטוטים בין הגלריות היפות.
היום מחליטים שיהיה יום ברגוע אחרי הנסיעה הארוכה של אתמול וגם מחר יש לנו נסיעה ארוכה עד ווגאס.
חשבנו אולי לחזור לאזור ההליכות שבבוקר לא היתה חניה, אבל אחרי מחשבה שניה לא בא לנו.
יושבים בבית קפה ונהנים מהרוגע, השקט והנוף.
לקראת 17:00 אנחנו נוסעים לתצפית שליד שדה התעופה של סדונה. יש המלצה חמה להגיע למקום . יש תצפית נהדרת על האזור המוקף הרים אדומים ובמיוחד מומלץ להגיע בזמן שקיעה.
אז אנחנו נוסעים למקום עולים ועולים ומלא מכוניות בדרך , מגיעים לחניה שעמוסה במכוניות גובים כאן 3$ לחניה ורכבים לא מפסיקים להיכנס, בינתיים התצפית ממול לחניה מעבר לכביש ומלא אנשים כבר עומדים ומחכים לשקיעה.
אנחנו יורדים מהרכב ומצד אחד זה מרגש לראות איך כל האנשים האלה צעירים, מבוגרים, ילדים, זוגות, חבורות באים לראות שקיעה ומצד שני זה הצחיק אותי למות, זה נראה לי קצת מגוחך.
יחד עם כל האנשים עומד בחור ומנגן בכינור וכל הסיטואציה והאווירה אין מה להגיד, נראה קסום.
והמצחיק הוא שתוך רבע שעה החניה הזו מתרוקנת לחלוטין.
ותוהה לעצמי, זה קורה כל ערב ????? ✨אז כנראה שכן!!
אחרי השקיעה היפה הזו יש לנו מקום מוזמן לארוחת ערב במסעדה סינית לא רחוק מכאן.
היה לנו בדיוק במקום, הערב התחשק לנו סינית.
מסיימים את היום הרגוע הזה עם בטן מלאה ונעימה וחוזרים לחדר שלנו לקצת אדמיניסטרציה.
20 באוקטובר היום התשיעי
היום אנחנו עוזבים את סדונה, יש לפנינו נסיעה ארוכה עד לווגאס.
הפעם האחרונה שהיינו כאן היתה לפני 9 שנים, זוגי התגעגע, אני פחות אבל היות ואנחנו ממשיכים עם הרכב עד לאל-איי אז גם מתבקש עצירת לילה בדרך אז ווגאס זה בדיוק המקום. כך גם הגעגועים לסטריפ יגיעו על סיפוקם. זמן נסיעה משוער 4.5-5 שעות וזה ללא הפסקה, אז באמת רוב היום עבר בנסיעה די משעממת.
בדרך ליד העיירה Seligman אנחנו סוטים מהכביש הראשי ( שמספרו 40) ונכנסים לכביש ההיסטורי 66 עושים חלק מהדרך בכביש זה כדי לחוות את החוויה
אנחנו מגיעים לווגאס ב17:30. עושים צ׳ק אין. לוקחים רק מה שצריך ללילה זה השאר נשאר ברכב , ויוצאים לסיבוב בסטריפ, אז התווספו קצת בתי מלון. יש חנויות ובתי קפה שזכרנו שנסגרו, היו קטעים על המדרכה שהיו חשוכים כי החנויות נסגרו כנראה עוד מתקופת הקורונה.
אז בגדול לא באמת התגעגעתי. יחד עם זאת הסתובבנו מלא ברגל , דגמנו בתי מלון חדשים ככה עד22:30 וזהו .
עייפים מאוד מסיימים את היום.
גם מחר הוא יום נסיעה ארוך.
21 באוקטובר - היום העשירי
מתעוררים ב8:00 מתארגנים מהר ויוצאים לדרך.
היינו אמורים לפגוש את הבן בשדה התעופה LAX לאחר החזרת הרכב ואתמול בערב ניסינו לברר אם אפשר להחזיר את הרכב לסניף אלאמו בשדה התעופה ב-Burbank דבר שיחסוך לנו פקקים רבים.
אז כשאנחנו מקבלים אישור לכך וגם מוודאים שלא יגבו מאיתנו אגרה על כך, אנחנו שקטים וזה היעד שלנו.
אבל לפני כן מגיעים בשעת צהריים לעיירת הכורים עיירת רפאים Calico.
קיבלנו המלצה ברשת ואנחנו פוקדים את המקום.
משלמים דמי כניסה 8$ לאדם ונכנסים לעשות סיור במקום. בתאריכים אלה חוגגים באמריקה את ההלוואין ובכל מקום בעיירה ״תוקעים״ את השלדים האלה המגוחכים. מה שמוריד בעיניי מהאותנטיות של המקום.
מכאן נוסעים לדיינר של סו, מוסד קולינרי משנות ה-50. נו שויין
רק מצלמים קצת אפילו לא מזמינים משהו לנשנש
בקיצור, לא כזה התרשמנו ממנו.
לקראת 16:00 אנחנו מגעים לשדה התעופה בבורבנק.
מחזירים את הרכב לאלאמו. תוך שניה נותנים לנו אישור.
הבן כבר מחכה לנו והפגישה מרגשת מאוד.
נוסעים לבית המשפחה לפגישה עם המשפחה המורחבת
והנה הסתיימו להם 10 ימים של הגשמת חלום נוסף.
יהיה לנו יום מנוחה אחד וביום ראשון על הבוקר כבר יש לנו טיסה למקסיקו לצד הקריבי של המדינה לחופשה משפחתית.
אנחנו שוהים שם 8 ימים ונהנים מהביחד, מהחופים הלבנים, ומי הטורקיז הנהדרים.
טעימה קטנה…
חזרנו הביתה לעומסים בעבודה וכרגיל לא היה לנו זמן לעכל את הטיול שלנו. בעזרת הסיכום הזה חווינו את החוויה שוב וזה תמיד כייף לשתף, לזכור ולשמור לימים רחוקים שיגיעו.
🌺
