כשנוסעים לאזור פוליה יש שתי מילים שכדאי לשנן: Panificio (מאפייה) ו-Caseificio (חנות גבינות/מחלבה), כי תראו אותן הרבה.
התקופה היתה אמצע מרץ והטיסה מישראל לבארי ארכה כשלוש שעות, משדה התעופה של בארי לקחתי רכבת לתחנה המרכזית. הבסיס הראשון שבחרתי לטיול היה בעיירה אלטמורה (Altamura). זו עיירה קטנה ושקטה המפורסמת בלחמים ובמאפיות עתיקות. היא לא עמוסה בתיירים - הרוב מגיעים אליה לגיחת יום, אבל אני מצאתי בה בסיס מצוין לטיולי כוכב ברכבות. הלינה זולה, האוכל זול ולא ממוסחר ואני אוהב להיטמע בעיירות קטנות כמעין סוג של ריטריט.
בפוליה יש חברת רכבות אזורית בשם ferrovie appulo lucane והרכבות שלה עובדות במקביל לחברת הרכבות הראשית trenitalia ומכסות את האזור שנמצא מערבית לבארי, הרכבות בתדירות גבוהה יחסית לאורך כל היום ויוצאות מתחנת bari centrale.
הנסיעה לאלטמורה אורכת כשעה ותחנת הרכבת נמצאת בפתח העיירה כ 10 דקות הליכה מהמרכז העתיק, בחרתי ללון ב B&B Dimora santa chiara - שממוקם במרכז - חדר נקי, משופץ, מקלחת חמה באזור שקט.
הגעתי בערב והספקתי לאכול מהפוקצ'ה המפורסמת של אזור בארי שמכונה focaccia barese - בצק עבה ואוורירי עם עגבניות וזיתים בודדים, בד"כ אוכלים אותה קרה והיא פשוטה וטעימה.
מאוחר יותר הצטרפתי ל passeggiata שעבור מי שלא מכיר היא מסורת חברתית באיטליה - הליכת ערב כדי לראות ולהיראות, עברתי על פני כנסייה מרשימה, בתי קפה עם מאפים נהדרים וגלידריה, לקראת שעה 21:30 המקום כמעט שומם.
יום שני - לחם, גבינה ורוח הקודש.
במקום ארוחת בוקר המלון מספק תלושים לבית קפה קונדיטוריה בקרבת מקום, הבריסטה - בחורה באמצע שנות העשרים, אדיבה חייכנית ובעלת פנים זורחות הסבירה לי שהתלוש מקנה לי קפה ומאפה, לקחתי קפוצ'ינו ומאפה ממולא קרם וניל ושניהם היו מצויינים, איזה כיף שדי בדברים פשוטים כדי להיות מאושר.
התחנה הקולינרית הבאה היתה מאפייה - פוליה מכונה אסם התבואה של איטליה ואלטמורה מפורסמת בלחם שלה שקיבל תקן DOP, בחרתי לבקר ב panificio di Gesu כדי לקנות אחד כזה שנראה בהחלט מגרה - לגבי הטעם אני חייב לומר שמדובר בלחם טעים אבל לא משהו יוצא דופן.
כמה רחובות משם נמצאת caseificio dicecca והכניסה לשם היא כמו פורטל לעולם אחר - קוקטייל ריחות של גבינות שמציפים אותך וכל מה שאתה רוצה זה להסניף עוד ועוד.
ביקשתי המלצה מהמוכר שמיד שאל "מהיכן אתה?" "ירושלים, ישראל" עניתי בגאווה ואחרי וידוי שהוא כ"כ רוצה לבקר בירושלים הוא התחיל להציף אותי בגושי גבינה שהוא מחלק כטעימות - "תטעם את זה", "ותטעם את זה - מעושנת" , "קח תטעם את זה - של כבשים", "קח לך כזה" כל הטעימות היו נהדרות ונדיבות, בסופו של דבר יצאתי משם עם גבינה נהדרת שרכשתי למרות אחוז הלקטוז בדם אחרי סצינת הפיטום הביזארית שעברתי אצלו.
משם יצאתי לכיוון Gravina in Puglia שמרוחקת כ20 דקות נסיעה ברכבת.
היא מפורסמת באמת מים מרשימה, הפרק האחרון של ג'ימס בונד צולם שם ורציתי לראות את המקום ממקור ראשון, עיירה נחמדה עם סמטאות יפות ומבנים ישנים ונחמד להתרחק ממנה קצת רגלית כדי לראות את העמק שלמרגלותיה.
המקום נחמד להעביר חצי יום ונאלצתי לעזוב מוקדם בגלל סופת גשמים שהחלה אבל מאחר והיא קרובה ויש לי זמן אחזור אליה בימים שלאחר מכן.
בחזרה לאלטמורה להליכת ערב וטעימות נוספות הפעם גיליתי את ה bocconotti - "ביסים קטנים" מאפה טיפוסי של האזור - עוגיה מבצק פריך עם מילויים שונים, טעמתי כמה אבל אחת במילוי תאנים וריקוטה היתה הטעימה מכולן - אחד הדברים שאני אוהב באיטליה זה האוכל שייחודי לכל איזור. יום מושלם עבר לו.
יום שלישי - מאטרה
מזג אוויר טוב בהרבה והשמש זורחת, כרגיל התחלתי את היום בקפה ומאפה ומשם לקחתי את הרכבת לכיוון matera שמרוחקת כ 45 דקות מאלטמורה, העיירה מפורסמת בבתי מערות שלה שמכונים sassi, גם כאן צולמו סצינות ממספר סרטים - שוב ג'ימס בונד וגם "מוכר החלומות" של ג'וזפה טורנטורה שהעלילה שלו מתרחשת בכלל בסיציליה.
העיירה מורכבת מאזור חדש - מדרחוב ארוך של חנויות, מאפיות, פוקאצ'ות ענקיות ובסופו מגיעים לאזור הישן.
יש תחושה נהדרת בשוטטות בסמטאות ומרוב ההתרגשות והאדרנלין אני חושב שעליתי וירדתי בכל מדרגה או סמטה אפשרית, ישבתי בנקודות תצפית שונות פעם עם עצמי, פעם בליווי פוקאצ'ה. לעתים בוהה בפחי אשפה ומחייך בעקבות יוזמה של העירייה או אולי של אדם פרטי לעטר אותם במשפטי השראה, העברתי את כל היום במאטרה וחיכיתי לערב כדי לחוות אותה בשקיעה כאשר האורות הכתומים של הבתים מעניקים לאזור הישן מראה קסום
שבתי לאלטמורה מאוחר עם מחשבות על ארוחת ערב ובדרכי למלון עברתי על פני תנור גריל ענקי של קצב מקומי, בהוליווד רגעים כאלו מתוארים בהילוך איטי עם קולות של מקהלת כנסייה וכעבור כמה דקות יצאתי משם עם עוף צלוי ועסיסי שעלה כ 8 יורו- הוא השתלב מעולה עם הלחם שקניתי.
יום רביעי - בחזרה לגראבינה
יום חדש מזג האוויר ממשיך להיות יפה בדיוק כמו הבריסטה , עכשיו אני כבר לא סתם אף אחד אלא אחד ממספר לקוחות קבועים שמגיעים בדקות הראשונות לפתיחה ומברכים בבוקר טוב אחד את השני, היא כבר לא צריכה לשאול מה אני רוצה.
אני חוזר לגראבינה לסיור בכנסיית סאן מיקלה, ניתן למצוא שם מערכת מערות עתיקה עם ערימת גולגלות ועצמות של נזירי המקום, לאחר סיור ושוטטות בעיירה והתחרדנות על ספסל כמו המקומיים חזרתי לאלטמורה.
בזמן שוטטות באלטמורה נתקלתי בקינוח חדש שהפתיע אותי בשמו - לא ציפיתי שבמדינה קתולית קינוח יקבל כזה שם - "ה**** של הנזירה" tette della monaca שנקראים גם sospiri או אנחות בעברית, מדובר בעוגת ספוג ממולאת קרם דה שנטל - נהדר ומרומם נפש ועולה בסה"כ יורו, בסוף הרחוב נמצאת עוד קצביה ושוב קולות של מקהלה הובילו אותי לכיוונה כדי לאכול ארוחת ערב ולרשום עוד יום מוצלח.
יום חמישי - להתראות אלטמורה, שלום בארי
יום אחרון באלטמורה,אחרי הקפה ומאפה אני משוטט בעיר ומנצל את ההזדמנות לטעום מהפוקאצ'ה במאפיית סנטה קיארה- הותיקה באיזור שפועלת מ 1423 - המקום מרשים ביופיו ובאותנטיות שלו אבל הפוקאצ'ה נחמדה ולא מתעלה במיוחד מעל האחרות שטעמתי.
לקראת הצהריים קפה אחרון משובח אצל RONCHI ומשם לתחנת הרכבת לכיוון בארי, וכעבור שעה וקצת הייתי בפתחו של B&B De Rossi דירה בבניין מגורים במרכז, מימינו פיצרייה ומשמאלו בית קפה - ממש החלום האיטלקי.
עיר יפה בארי, יש לה אזור עתיק ואזור חדש יותר, נמל יפה וטיילת לאורך הים ואוניברסיטה. הרחובות נקיים ופוקאצ'ות בכל מקום.
את הפסג'יאטה עשיתי בסמטאות בבארי העתיקה ולאורך הנמל, ניסיתי את הפוקאצ'ה של la pupetta - הפעם טעמתי אחת עם תפוחי אדמה אפויים מגורדים וגבינה והיא היתה מצויינת
.יום שישי - בארי
את היום הזה הקדשתי לטיול בבארי, את הבוקר פתחתי בבית הקפה עם אספרסו טוב ומאפה וניל, גם כאן הבריסטה חייכנית.
משם הלכתי לאזור העתיק להסתובב בסמטאות, לבקר בכנסיות, לשתות עוד אספרסו וקינוח מאזור חוף אמאלפי בשם delizia al limone - עוגת ספוג עם קרם לימוני.
בבארי יש רחוב שזכה למספר כינויים: strada delle orecchiette, via delle nonne והשם הרשמי של הרחוב via dell'arco basso, האטרקציה המקומית היא סבתות שיושבות בחוץ ומכינות פסטה אורקייטה (אזניים קטנות), המפורסמת והחייכנית מביניהן היא נונציה שהופיעה בתכנית של משה בראל ושאול אדרת, היא בירכה אותי ב"שלום" בעברית ולחיצת יד מקומחת כשסיפרתי לה שראיתי אותה בטלוויזיה בישראל. שאר הסבתות שמפוזרות ברחוב עושות את אותה פסטה רק שנראה שהן עובדות עם פחות תשוקה ואנרגיה בעוד שנונציה לעומתן היא כמו אמנית אמיתית שעובדת עם נשמה.
משם הלכתי לכיוון הטיילת שעל הים כדי לבקר בנמל, מקום מעניין עם דייגים כל כך אותנטיים במראה - בכלל הטיפוסים שמסתובבים בנמל הם מיוחדים וכל מלהק סרטים ייצא מכאן עם כשרונות. נראה שתמנונים זה הלהיט כמקומי כי כל הדייגים מתעסקים איתם בצורה כזו או אחרת , חלק מנענעים דלי מלא בתמנונים וקצף מוזר, אחרים מכים עם נבוט עץ על תמנון שמסרב להיכנע ואחרים מכים חובטים את התמנון על הרציף שעשוי בטון , לכולם יש כפות ידיים נפוחות כנראה כתגובה אלרגית מהקצף שמופרש מהתמנון. רעשי הרקע הן חבטות ומדי כמה שניות נשמעת שם ה "aoo" מהדיאלקט המקומי.
עוד ניתן למצוא בנמל קיפודי ים שנחשבים למעדן, צדפות ושאר דגים. אני מרגיש חי ומוקסם במקומות כאלו ולאחר שעה של התבוננות בהתרחשות המשכתי לטיילת, את שאר היום העברתי בשוטטות ברחובות - ביקרתי באוניברסיטה וכמובן אכלתי...- פנצרוטי, פוקאצ'ות שונות עוד sospiri ולסיום פיצה אצל השכן שלי.
יום שביעי - פוליניאנו ומונופולי
לאורך החוף יש מספר ערים נחמדות שהחלטתי לבקר בהן, כולן נגישות ונמצאות על קו הרכבת מבארי דרומה, הראשונה שביקרתי היתה Polignano a mare שמפורסמת ברצועת חוף קצרה מוקפת צוקים ורחובות שכיף לשוטט בהן אבל אין הרבה עניין בעיירה מעבר לשלוש שעות ביקור.
להפתעתי גיליתי פסל לזכרו של יליד העיר הזמר המפורסם דומיניקו מודוניו ששר את volare ושאר שירי אהבה קלאסיים, חלקם נושקים לז'אנר שירי הדיכאון.
משם המשכתי לעיירה נוספת בהמשך בשם מונופולי, היא יותר גדולה, וגם כאן יש רחובות יפים שכיף לשוטט בהם ונמל מרשים, לרוע מזלי תפסה אותי סופה חזקה ונאלצתי לסיים ולחזור לבארי כדי להתנחם במשהו טעים
יום שמיני ואחרון - טראני
trani נמצאת כחצי שעה נסיעה ברכבת מבארי צפונה, גם היא שוכנת על המים, יש לה נמל יפה וטיילת יפה לאורך הים, שוברי הגלים ליד הנמל משמשים את המקומיים כפינות בילוי ושיזוף. לא נרשמה כאן חוויה מסעירה במיוחד אבל כיף לשבת כאן עם פוקאצ'ה טעימה להתחמם מאור השמש ולהנות מהרגע - זה המוטו באיטליה dolce far niente , המתיקות בלא לעשות כלום.
לקראת ערב חזרתי לבארי לפסג'יאטה אחרונה בעיר ולצפות בשקיעה בנמל.
אפילוג
תם לו טיול נפלא בחלק קטן של מחוז נהדר, עשיר באוכל פשוט ואנשים סופר נחמדים, שנה אח"כ צפיתי במקרה בסדרה בלשית איטלקית שנקראת "החקירות של לוליטה לובוסקו" שמצולמת בבארי וכמה היה כיף לראות שוב את היופי שלה והמקומות שזכיתי לבקר.
