Xian 西安 ,בתרגום חופשי במנדרינית: שלווה מערבית
אם היייתי צריך לתמצת בשלוש מילים את שיאן אני מניח שהייתי עונה ”גן עדן קולינרי“. כזה הוא הרובע המוסלמי של שיאן, אפשר לשהות בעיר במשך חודש מבלי להספיק לטעום את כל מה שהעיר מציעה. ממש לא הייתי רוצה להיות בנעליו של נידון למוות שזכאי לארוחה אחרונה כאן, אני לא יכול לדמיין סבל נוראי יותר מההתלבטות עצמה.
לשיאן הגעתי מלויאנג ברכבת מהירה, הדרך היתה די משעממת ולמעט רכס ה HUASHAN לא נצפה נוף מרשים במיוחד, הגסטהאוס שבחרתי היה hantang house שנמצא ברחוב אחד עם שני גסטהאוסים סמוכים בשם דומה,אחרי הצ'קאין הלכתי לשוק ברובע המוסלמי, שוק מדהים בצבעוניותו, ויש שם הכל: דוכנים שצולים שיפודי כבש, פיתה עם בשר מבושל שנמס בפה, פירות, עוגת אורז במי ורדים, קינוחים, ממתקי שומשום ודבש, לחם נאן מסורתי שאפשר לאכול ללא הפסקה, אטריות ביאנג ביאנג שזכו לסימן הסיני הכי מורכב (56 קווים), תבשילי בשר וירקות ועוד, גן עדן קולינרי.
את שיאן בחרתי כבסיס לטיולים באיזור: לטפס ברגל את הHUASHAN , לבקר במוזיאון חיילי הטרקוטה,לסייר על החומה העתיקה ולשוטט ברחובות אבל מאחר והגעתי לשיאן אחרי שבוע מתחילת הטיול בחרתי להקדיש את היום הראשון לטובת יום מנוחה, לשבת בפארק הציבורי ולהתחרדן בשמש, להסתכל על הסינים רוקדים לצלילי מוסיקה מחרידה שבוקעת מטייפ ישן, מדי פעם לקפוץ לשוק כדי להעלות את רמת הכבש בדם ולהצטייד בעוד לחם נאן או קינוח אורז, בגסטהאוס התקיימו מפגשים חברתיים בכל ערב שקשורים לתרבות הסינית: קליגרפיה,בישול, משחקים סינים וזו הזדמנות מעולה להכיר מטיילים נוספים מהעולם, כמובן שהיו גם חבר'ה ישראלים.
את היום שלמחרת תיכננתי להקדיש לטובת שיטוט בשיאן אבל למציאות היו תכניות משלה - את הבוקר התחלתי עם תחושה לא נעימה בגרון כואב וארבע שעות אח“כ מצאתי את עצמי כמו סמרטוט מטפס בקושי במדרגות לחדר, התסמינים היו של שפעת - חולשה,חום,גוף כואב,כאב ראש, לא היה שום דבר אחר לעשות חוץ מאשר לנוח בחדר, יצאתי רק למסעדת הנודלס שנמצאת ממש סמוך לגסטהאוס כדי לאכול נודלס תרד ומרק ירקות חם עם פטריות טעימות, עם כל צלחת כזו לעסתי גם שן שום טריה (האנטיביוטיקה הכי טובה בטבע) ובבוקר השני הכל עבר, התקופה היתה שנתיים לפני התפרצות הקורונה ומי יודע - אולי התרופה שהאנושות מחפשת אחריה טמונה באותה צלחת נודלס ירוק ופטריה מסתורית….
אז על הטרקוטה ויתרתי גם לאחר ששוחחתי עם אנשים בגסטהאוס שלא התלהבו מהביקור אבל על ה HUASHAN לא אוותר, שעה של נסיעה ברכבת המהירה ומצאתי את עצמי בעיירה שנמצאת לרגלי ההר, מיניבוסים ירוקים לוקחים מטיילים מתחנת הרכבת אל האתר, משם ניתן לטפס ברגל, או לעלות ברכבל שיוצא מ 2 נקודות מזרחית ומערבית להר כאשר המערבית מרשימה ויפה יותר, התכנית המקורית היתה לטפס להר ברגל אבל החלטתי לא לאמץ את הגוף ולשמור כוחות לטובת המשך הטיול ובחרתי ברכבל המערבי, הנופים היו ממש מרשימים, בראש הרכס היו שאריות אחרונות של שלג, הנוף ממש מרומם את הנפש, להר עצמו יש 4 פסגות ויש שבילים שמובילים מפסגה לפסגה, ההר מפורסם גם בשביל שכולו לוחות עץ מחוברות להר וניתן ללכת עליהם, מי שמצפה למצוא כאן שקט ושלווה לטובת מדיטציה או צ'י קונג יתאכזב קשות כי האתר עמוס באלפי מבקרים, ההזדמנות היחידה למצוא פינה קטנה כדי לשבת כמה דקות בשקט ולהנות מהנוף היתה רק לקראת שעת הסגירה ועדיין הביקור בהר מומלץ מאוד, החיסרון היחידי הוא שהוא יקר, מעבר לדמי הכניסה אתה חייב בתשלום על המיניבוס לתחנות הרכבל ועל הרכבל עצמו בתוספת דמי כניסה גבוהים מגיעים בקלות ל500 יואן לאדם.
ביום האחרון שנותר לי בשיאן בחרתי לסייר על החומה העתיקה, סיור נחמד ולא קשה עם תצפיות יפות על העיר.
הסיור בחומה מספק נקודת מבט מעניינת על המתרחש למטה ברחוב,
רחוב נוסף שמומלץ לבקר הוא shuyuanmen שנמצא קרוב לחלק הדרומי של החומה,מעין מדרחוב תרבותי או במילים אחרות פחות שיפודי כבש יותר גלריות יפות וחנויות קליגרפיה.
בהמשך השיטוט הגעתי למקדש קטן שמהרגע שנכנסים בו אתה נמצא במקום אחר לגמרי ושוכח שאתה בעיר, פינת חמד קטנה ושקטה שאפשר לשבת למנוחה, לאכול קצת מהלחם המוסלמי המסורתי ולהמשיך בטיול.
מגדל הפעמון נמצא קרוב לרובע המוסלמי,
ובלילה הוא יפה לא פחות
ברובע נמצא גם המסגד המרשים,
ואם משוטטים ומתבוננים היטב אפשר למצוא גם…. טחינה !!
לסיכום, שיאן עיר מדהימה ומומלצת לביקור,אוכל, היסטוריה, אפילו האוויר לרוב צלול ונקי, זהו בהחלט יעד שהייתי שמח לחזור אליו שוב.
