נאפולי, או שתתאהבו בה או שתשנאו אותה, בצורה הכי עזה שאפשר (בשני המקרים).
במסגרת הפרוייקט שלי לבקר בכל מחוז באיטליה הגיע תורו של מחוז קמפניה, התכנית - טיולי כוכב תוך שימוש בנאפולי וסורנטו כבסיסים,
התגובות שקיבלתי מהסביבה נעו בין "וואו...לראות את נאפולי ולמות" מצד מאנשים שבכלל לא ביקרו שם אבל יודעים רק לצטט את המשפט לבין "עזוב אותך, פח זבל אחד גדול כמו דרום ת"א - פשע,רעש,פיח ובניינים הרוסים" מצד אנשים שביקרו במקום בעשר השנים האחרונות,
עם לא מעט התלבטויות וחששות אך נאמן לתכנית המקורית שלי החלטתי לא לשנות כלום וללכת עם החלום: נאפולי, 6 ימים והם יהיו מופלאים, בדין הם יהיו מופלאים.
הגעה
יום 1. הגעה לנאפולי - כמו כל עיר גדולה אין כאן צורך ברכב, נחיתה ברומא פיומיצ'ינו בצהריים, משם 30 דק' בליאונרדו אקספרס לתחנת רומא טרמיני ועוד 70 דק' ברכבת מהירה לנאפולי, פשוט וקל, התקופה היתה סוף אפריל ולא מצאתי טיסה ישירה לנאפולי, כיום אפשר למצוא טיסות ישירות גם של איזי ג'ט ושל ישראיר, לאלו שמתכננים להגיע מרומא ברכבת מומלץ להזמין כרטיסי רכבת כ 3 שבועות מראש ולחסוך עד ~50% ממחיר הכרטיס (כרטיס שנקנה באותו יום עולה כ50 יורו).
בתחבורה הציבורית של נאפולי לא השתמשתי למעט נסיעה במטרו מתחנת הרכבת המרכזית לכיוון המלון, הגעתי לנאפולי בערב כך שלא היתה צפיפות כמו במטרו ברומא, אבל נאפולי זה נאפולי וצריך להיזהר שבעתיים מכייסים. כרטיס למטרו עולה יורו ויש כל מיני סוגי כרטיסים כמו כרטיס יומי, שבועי, כרטיס לתיירים בשילוב עם כניסות למוזיאונים וכו'....
הרושם הראשוני מאוד חיובי, הרחובות נקיים, האנשים מחייכים, בתי קפה כל כמה מטרים עם ריח קפה משכר ומאפים משחיתי דיאטות ומביסי כח רצון,תמונות של ספוליטלות בכל פינה, תחושת בטחון ברחובות ומחירים נמוכים, נראה מאוד מבטיח, תחושת ניצחון קטנה.
המלון שבחרתי בנאפולי Albergo Del Golfo היה מצוין (עבורי) , ממוקם כדקה הליכה מתחנת מטרו, נמצא במרכז, קרוב לנמל Beverello שמשם יוצאות מעבורות לאיים (עוד נגיע לזה) , נקי , ארוחת בוקר סבירה ומחיר נוח.
יום 2.
היום הוקדש לשיטוט בנאפולי, איזור הרובע העתיק, הרובע הספרדי, המבצר בראש הגבעה שמשקיף לנוף מרהיב, הנמל, והטיילת לאורך החוף... סמטאות, בתי קפה ומתוקים...הרבה מתוקים, החיים יפים ומתוקים בנאפולי, למי שחושק בתכנית ומסלולים מסודרים העירייה דאגה להגדיר ולסמן שבילים עם אטרקציות מובחרות, הרחובות המרכזיים הם via toledo ו via dei tribunali,באופן אישי אני אוהב ללכת לאיבוד ולשוטט בעיר, להיכנס לכנסיה כדי להעיף מבט בציור יפה אם נמצא, לחטוף קפה, לנשנש מאפה או סתם panino משובח ולהרגיש את האווירה של העיר.
יום 3.
נסיעה להרקולינאום (ercolano) שתיקרא מעתה הרקו, בזמן התכנון הראשוני המחשבה האוטומטית היתה לנסוע לפומפיי כמו כל תייר ממוצע אבל לאחר מבט בתמונת לווין באדיבות גוגל הבנתי שמדובר בשטח עצום לסקירה, נוסיף לעובדה שעתיקות ארכיאולוגיות זה לא דבר שאין לנו בארץ (הקרדו בירושלים, קיסריה, פסיפסים בציפורי,) החוויה לא תהיה זרה לחלוטין כמו לתייר האמריקאי הממוצע, נוסיף לעובדה שמדובר ב40 דק' נסיעה מנאפולי, הביקורת שקראתי על כך שהרקו קטנה יותר ושמורה יותר וגם הרצון לבקר גם בלוע של הוזוב החלטתי על הרקו. הנסיעה לעיר היא דרך קו רכבות מיוחד בשם circumvesuviana או בקיצור CV שנוסע מנאפולי לסורנטו בתדירות של חצי שעה ויש לו 40 תחנות בדרך, זוהי רכבת ידועה לשימצה בגלל הצפיפות שלה שהופכת אותה לגן עדן של הכייסים, התחנה הראשונה נקראת porta nolana שנמצאת כשלוש דקות הליכה מהתחנה השנייה שלמעשה נמצאת בתחנת הרכבות המרכזית (piazza garibaldi), מומלץ לעלות על התחנה הראשונה כדי לתפוס מקום ישיבה, מאחר והנסיעה התקיימה ביום שבת אז הרכבת היתה כמעט ריקה ובנוסף היא דילגה על מספר תחנות כך שלאחר כ 13 דק' נסיעה היא כבר הגיעה להרקו. שלוש שעות בהרקו הספיקו כפי שציפיתי, בתחנת הרכבת של הרקו יש שאטל של אוטובוסים בשם וזוביוס אקספרס שנוסע להר וזוב, תמורת כ10 יורו לנסיעה ועוד 10 יורו לביקור בלוע הוא עוצר בחנייה שנמצאת בקו גובה של 150 מטר נמוך יותר מהלוע, לאחר כ 25 דק' טיפוס בקור ורוחות חזקות אך עם נוף מרהיב למפרץ נאפולי מגיעים ללוע שעדיין מעשן במספר מקומות, מומלץ מאוד.
יום 4.
procida - אי קטן שנמצא כ 40 דק' של שיט בספינה מהירה מנמל beverello בנפולי, היא עוברת באי וממשיכה משם לאי ischia שהוא גדול יותר, אמנם כולם נוסעים לקפרי אבל אני החלטתי דווקא לשוט לקטנים ופחות מתויירים, procida הוא אי נחמד וציורי עם נמל קטן ובתים צבעוניים בצבעי פסטל, מקום טוב להזדקן בו למי שמחפש. עלות השיט אגב הוא כ 15 יורו לכל כיוון. ישנו בית כלא נטוש במעלה הגבעה הגבוהה באי, מומלץ לטפס בשביל נקודות תצפית שצופה על הנמל ועל האי.
יום 5. ischia - אי קצת יותר גדול במרחק שעה מנאפולי, הוא קצת יותר תיירותי מprocida אבל לא מוגזם כמו קפרי, יש בו מבצר מדהים וגם שבילים רבים, גם כאן וגם ב procida יש גידולים רבים של תפוזים ולימונים, התפוזים מדהימים בטעמם ומתוקים מאוד, עם כל ההערכה שלי להדרים בישראל מדובר כאן בטעמים איכותיים ביותר.
יום 6. שיטוט בנאפולי, ביקור ב cappella sansevero שם ניתן לראות פסלים מדהימים, ביקור בכנסיות שונות, ושיטוט ברחובות.
סיכום לגבי נאפולי: עיר מדהימה, אפשר היה לבלות בה עוד כמה ימים בלי בעיה, אוכל מעולה (ראו בהמשך),ועם כל הרעש והסמטאות הצרות יש בה משהו שובה, הפשטות שבעיר,האנשים הפשוטים והחמימים, הבתים ברובע הספרדי עם הדלתות שתמיד פתוחות, הילדים בני ה14 שכבר נוסעים על וספה, השפה הנפוליטנית, הקריאה הנפוליטנית "אהוו" , הפשטות ושמחת החיים הזו הזכירה לי את הילדות שלי בשכונת הקטמונים בירושלים.
אין לי שמץ של ספק שאני עוד אחזור לשם, לא מעט תיירים שפגשתי במהלך הטיול התלוננו שהעיר איומה והם לא יחזרו אליה לעולם, בכל אופן....עניין של טעם.
אוכל בנאפולי
=========
אז לכל מחוז באיטליה האוכל המיוחד שלו, בקמפניה זה פיצה ומוצרלה..של באפלו כמובן, יש גם גלידה מחלב באפלו שהיתה לא רעה בכלל וכמובן דגים ופירות ים (לא חובב שלהם)
פיצה - אחת מהמטרות בנסיעה היתה להבין האם השם שיצא לפיצות בנאפולי מוצדק או שמדובר במיתוס והאדרה של תיירים שעד לביקורם בעיר נהגו לבלוס פיצה עם אננס וגבינת צ'דר נחותה או כזו מקרטון שקונים בסופר, ניתן לראות את ההאדרה הזו בביקורות בטריפ אדוויזור "הספגטי/גלידה/פיצה הכי טוב בעולם",
ביקור ראשון היה ב da michele (דה-מיקלה ולא דה-מישל כפי שנוטים להתבלבל) , אומרים שכאן זה הטופ, הרעיון פשוט - יש תור ארוך ומישהו מחלק מספרים, נכנסתי לקחת מספר והפתעה - סועדים בודדים מקבלים כניסה מיידית ויושבים בשולחן עם אחרים...נשמע כמו עסקה טובה, גם ארוחה וגם חברה - וכך מצאתי את עצמי יושב עם ליברפולי אורגינל שכאילו יצא מסרט של קן לו'ץ ונפוליטני מבוגר, התפריט מאוד פשוט, מרגריטה, מרגריטה עם כמות מוצרלה כפולה, ומרינרה (רק רוטב עגבניות ואורגנו, ללא גבינה), המחירים? בדיחה - ארוחה ממוצעת של פיצה ושתייה לא עולה על 7 יורו (וזה גם אם התפרעת והזמנת מוצרלה כפולה), לאחר כ 5 דק' מההזמנה המרגריטה הגיעה - הבצק אכן שונה, מזכיר פיתה אש תנור ירושלמית, הרוטב לא רע והגבינה טובה, בסה"כ לא רעה אבל האם היא מדהימה וזכאית לתואר הפיצה הכי טובה בעולם? ממש לא, ובחיי שאני רחוק מלהיות אנין טעם.
ביקור שני - pizzeria del presidente , בפיצריה תמונות אח"מים שביקרו במקום כגון ביל קלינטון, כוכבי כדורגל ואנשי קולנוע איטלקיים, באתי עם הפתיחה ונכנסתי מבלי לחכות בתור, גם כאן התפריט פשוט אך ניתן לבחור בסוג הגבינה ,כלומר בין fior di latte שעשויה מחלב פרה לבין מוצרלה שעשויה מחלב באפלו בתוספת של עוד 2 יורו, כמובן שהוספתי, הפיצה כאן היתה מאוד מוצלחת, יותר טובה לטעמי מאשר da michele.
ביקור שלישי - da matteo , כשאתה נכנס אתה חושב שמדובר במסעדה קטנה, אבל אז יש עוד קומה, ועוד קומה ועוד חדר ומסתבר שהפיצרייה הזו חולשת על כמעט בניין שלם, העבודה כאן מאוד לחוצה ויש זרם בלתי פוסק של אנשים, גם כאן ניתן לבחור בסוג הגבינה וכמובן שבחרתי במוצרלה המשובחת יותר, הפיצה טובה מאוד, כמו del preisdente,
במשך כל אותה תקופה ניצפו תורים ארוכים אצל סורבילו, פיצריה מפורסמת או יותר נכון לומר מספר פיצריות במרחק של כמה מטרים אחת מהשנייה שנושאות את אותו שם משפחה, יש את הראשי,ואת ג'ינו ואת אסתריקה ועם כל האהבה שלי לפיצה אין מצב שאני אחכה שעה בתור בשבילה.
ביקור רביעי - חנות שהיא חלק מרשת בשם rosso pomodoro, ביקרתי שם בעקבות המלצה של חבר , הזמנתי פיצה עם עגבניות שרי צהובות ופתיתי ריקוטה קשה בנוסף על המוצרלה, היה לא רע אבל הבצק היה כמו של פיצה רגילה ושונה לגמרי מהבצק האוורירי והקל של הקודמות שאכלתי, כאן לראשונה התחלתי להעריך ולהבין את האיכות של הפיצה הנפוליטנית האמיתית.
ביקור חמישי - da peppino ברובע הספרדי - הזמנתי פיצה סיציליאנית עם חצילים, היתה גם טובה אבל פחות מהקודמות.
ביקור שישי - בחזרה מסורנטו מול תחנת הרכבת porta nolana יש את pizzeria tutino , הגעתי לשם בשעת צהריים ,זוהי הגירסה האיטלקית למושג מסעדת פועלים - תריסר נפוליטנים שאוכלים פיצה מקופלת לארבע, המראה היה מרהיב - שלושה תנורים שמוציאים פיצות בקצב בלתי פוסק, ושלושה טבחים שעסוקים בפתיחת בצק ופיזור תוספות, תמורת 3 יורו קיבלתי את אחת המרגריטות המשובחות שאכלתי...איזה סיום מתוק לעיר נפלאה.
ואם במתוקים עסקינן - בנאפולי יש מתוקים שכדאי לטעום - על הספוליטלות קראתי כ"כ הרבה, קונכייה מבצק פריך שמשמיעה רעש בזמן הנגיסה, ממולאת בגבינת ריקוטה או כל מיני מילויים אחרים וכשחשבתי שאני מאושר מהספוליטלה אז גיליתי את היהלום שבכתר - באבא (במלרע baba), עוגת בצק אוורירי עם סירופ ורום - אכלתי בחנות בשם Mazzaro שנמצאת מול סורבילו, המוכר (שהתברר כבעל החנות) הבין שזו הפעם הראשונה שלי והעניק לי את הבאבא במתנה, כמובן שהבאבא הפך להיות חלק מהתפריט היומי , לפעמים אחרי הפיצה, לפעמים לפני....ולפעמים גם וגם...ומאחר וכל יום הלכתי בסביבות ה 15 ק"מ לא הרגשתי קמצוץ של אשמה על הקלוריות. אכלתי באבא גם בסורנטו והוא לא היה כמו אצל Mazzaro...מסתבר שגם למאפה שהוא כביכול פשוט יש סטנדרטים של איכות.
כמובן שחוץ מפיצות ניתן למצוא כאן מנות מדהימות כמו פסטות וכריכים מלאים בכל טוב.
שהות של 3 ימים בסורנטו
----------------
יום 7. לסורנטו ניתן להגיע מנאפולי בעזרת רכבת ה cv ובעזרת ספינה,היתרון ברכבת הוא שהתחנה ממש במרכז העיר במרחק הליכה לבתי המלון המרכזיים, היתרון בשייט הוא נוחות גדולה יותר מאשר רכבת דחוסה, קל וחומר אם אתה עם משפחה ויש לכם הרבה מזוודת, החסרון הוא המחיר והעובדה שמגיעים לנמל וצריך להגיע למלון שנמצא בד"כ כ 200 מטר בקו גובה נמוך יותר מהנמל, בחרתי את הרכבת בעקבות החוויה החיובית מהנסיעה להרקו, אז אמנם זה לא היה בסופ"ש אבל בסביבות 10 בבוקר הרכבת לא היתה עמוסה במיוחד וההגעה היתה די חלקה ללא בעיות. היום הזה הוקדש לשיטוט בסורנטו, מקום נחמד סה"כ, מאוד מתויר, עשרות חנויות שמוכרות למונצ'לו וקרמיקות, התיירים כאן בהחלט מורגשים בניגוד לנאפולי.
בונוס לקורא החרוץ - ברחבי נאפולי ניתן למצוא שלטים עם קטעי שירה וספרות מעוררי השראה, שיהיה משהו לקרוא ולהחכים אחרי פיצה טובה או באבא מתוק, את השלט הבא ראיתי בתחנת הרכבת והוא בהחלט עורר בי מחשבות לא מעטות על החיים, למי שלא קורא איטלקית מומלץ ללמוד כי זו שפה מדהימה קלה וכיפית ללימוד שפותחת בפניך תוכן עשיר ובינתיים אפשר להיעזר בגוגל כדי להבין את הטקסט,גגלו ode to life martha medeiros.
יום 8. אוטובוס מסורנטו לפוזיטאנו - מתחנת הרכבת יש אוטובוסים של חברת SITA שיוצאים פעם ב45 דק' בשעות הבוקר ונוסעים בדרך החוף המפורסמת עד לאמלפי, אחת התחנות בדרך היא פוזיטאנו ,הנסיעה לפוזיטאנו אורכת כ 45 דק' , משם אפשר לרדת בכביש או במדרגות לעבר החוף והאטרקציות המרכזיות של העיירה, אין ספק שפוזיטאנו יפהפיה, חוף יפה, מים בצבע תכלת, צוקים ושבילים, גלריות יפהפיות של ציורים וקרמיקה,ביליתי כאן עד שעות הערב, מקום מקסים.
יום 9. מסורנטו לאמאלפי - אותו אוטובוס כמו ביום הקודם, אמאלפי רחוקה מפוזיטאנו כ 12 ק"מ בלבד אבל הדרך כה צפופה שהנסיעה התארכה בעוד כ 40 דק', אמאלפי עמוסה בתיירים וזה עדיין לא שיא העונה, האנגלית שולטת פה, העיירה כאן לא גדולה ובניגוד לפוזיטאנו כאן לא צריך לרדת - מכאן רק עולים, יש דואומו יפה ומרשים, חנויות נחמדות, סה"כ עיירה יפה, ברחתי מההמון וטיפסתי לעבר החלק העליון של העיירה, יש שביל יפה שעובר מאמאלפי לקומונה קטנה בשם atrani, מכאן ניתן לראות את העיירה מלמעלה,ללכת לאורך מטעי לימונים וסתם לנוח לצד הדרך עם משקה טוב וכריך מוצרלה איכותי שקונים במכולת באיזור.
יום 10. חזרה לנאפולי (משם לרומא לסופשבוע וחזרה לארץ), שיכור מההצלחה שנרשמה עד כה מהשימוש ברכבת ה cv לקחתי את זו של שעה 10:00, פתאום הכל נראה שונה, הרכבת היתה דחוסה בטירוף כבר אחרי 2 תחנות, צפיפות,ריחות ורעש נורא, המצב קצת השתפר לקראת פומפי והרקו אבל עכשיו אני מבין את השם הרע שיצא לרכבת הזו,ולהזכירכם - עדיין לא מדובר בשיא העונה, לא ברור מדוע אין רכבות בתדירות גבוהה יותר.
תמו להם 10 ימים מופלאים באיזור מקסים ועשיתי את דרכי לרומא לסופ"ש, על רומא לא ארחיב, עיר שתמיד כיף לבלות בה יום או יומיים, כיף לשוטט בה בלי מפה וללכת בה לאיבוד, גיליתי עוד בניין יפה עם פסלים שלא ראיתי, טעמתי עוד גלידה טובה, שתיתי עוד קפה בבית קפה נחמד וביקרתי גם בתערוכת ציורים מרהיבים של caravaggio.
אז טוב היה לבקר, וטוב גם לחזור לארץ כי אין כמו הבית, לאגור כוחות ולהתחיל לתכנן את הטיול למחוז הבא.
