נחתנו בורונה כמתוכנן בשעה 10:50 ניגשנו לאסוף את הרכב שהזמנו (אופל אסטרה) בחברת Buchbinder, אולם לא היה להם והם שדרגו אותנו לפורד סי מקס דיזל, גדול, מפואר ואוטומט עם ג'י פי אס.
גילת כל העת, חשה עדיין בכאבים עזים בצד ימין. לאחר שיחה עם *2700 נאמר לה שעליה ללכת לרופא שייתן לה אנטיביוטיקה מתאימה. החלטנו לנסוע לביה"ח שבורונה. בית החולים בעיר ענק ומפוזר בכמה בנינים, עד שמצאנו את המיון פרחה נשמתנו. המיון הזכיר במעט את המיון בארץ. נאמר לנו שעד שיקראו עשויות לחלוף שעות. החלטנו לגשת לקנות בעצמנו כדורים, אולם איחרנו. בית המרקחת היה סגור. נגשנו לבית מרקחת טבע שם גילת קנתה כדורים טבעיים לבעיה. לאחר הצטיידות בכמה מוצרים עזבנו את ורונה באיחור של שעתיים מבתכנון המקורי. לבולצאנו הגענו לאחר יותר משעתיים בנסיעה בכביש יפה המקביל לזה המהיר, זאת לאחר שעצרנו בדרך לקפה ולהזמין מלון דרך בוקינג. המלון היפה Hotel Stiegl Scala (165 יורו) המדורג 4 כוכבים ממוקם בסמוך לעיר העתיקה ובצמוד לרכבל .Funiva Renon לאחר התרעננות עלינו לרכבל המדהים והארוך מאוד שבעצם נבנה בעיקר כדאי לשמש הסעה מבולצאנו לבולצאנו עילית. הנוף הנשקף בנסיעה יפהפה – העיר בולצאנו רכסי הרים אינסופיים והמון ירוק. הגענו לבולצאנו עילית המנומנת בשעות בין הערביים. טיילנו קצת והתרשמנו מנוף הרי הדולומיטים המדהימים. בפינת הכפר מצאנו מסעדה איטלקית בשם Babsi, מרחוק היא נראתה די ריקה, אולם לכשהתקרבנו ראינו כי היא מלאה כמעט עד אפס מקום. בהחלטה מהירה ורעבה החלטנו לאכול שם. כשנכנסנו ראינו מסעדה יפה ובאווירה חמה, כשהשפה השולטת איננה איטלקית אלה יותר גרמנית (כמקובל באזור זה של איטליה). המלצת המלצר למנה מקומית התבררה כהמלצה מצוינת. האוכל היה "סוף הדרך". הריזוטו דלעת, הניוקי המקומי ברוטב גבינות ריחניות עם ham היה מעולה ולקינוח פיצה איטלקית סופנית ובירה להורדת האוכל. מפוצצים, תפסנו את הרכבל לעיר ובתוך כ-20 דקות כבר היינו בחדרנו החביב מתכוננים לשנת לילה לאחר יום מתיש במיוחד. בבוקר סעדנו ארוחת בוקר אירופאית קלסית במלון ויצאנו לשוטט בעיר העתיקה של בולצאנו. העיר, עיר אירופית קלסית נחמדה אך לא יותר מכך. שיטוט קצר, צ'ק אאוט ולדרך. הכיוון, העיירה סלבה די ואל גרדנה. כשעה נסיעה בנוף דולומיטי יפה. הגענו לרכבל col raiser הנמצא בעיירה סנטה קריסטינה שלפני סלבה. קנינו כרטיסים הלוך ( 13€). מצוידים במקלות הליכה נורדיים טיפסנו עם כל הרוחות (ואם הרכבל) לפסגה ההר. בפסגה ישנה מסעדה גדולה הצופה לנוף אינסוף. התארגנו והתחלנו במסע חזרה למטה. עברנו בין בקתות הרים ציוריות ופריחות ורודות של סתווניות. עצרנו למנוחת פיקניק כשמסביבנו נוף מהפנט. המשכנו עוד כ-20 דקות עד שהגענו למסעדה באמצע שומקום, שם לא התאפקנו וטרפנו מרק גולש טעים (8 יורו) ובירה. המסעדה לא זולה במיוחד. משם המשכנו בדרך יפה, אבל לא זו הנכונה. לאחר ירידה בת כחצי שעה ובהתייעצות עם מטיילים שבאו מהכיוון הנגדי החלטנו לחתוך דרך היער במדרון תלול לכיוון הרצוי. היה זה קטע לא קל. הליכה בתוך יער עבות, ירידה תלולה ועשב די גבוה. לבסוף הגענו לנחל, חצינו אותו וחברנו לשביל הנכון. עוד צעידה נוספת של כחצי שעה והגענו לחניה. עכשיו נותר רק למצוא צימר ללילה. שוטטנו קצת בכפר, לבסוף הזמנו דרך בוקינג צימר חביב Garni Bed and Breakfast Broi במחיר חביב מאוד (78 יורו), כולל ארוחת בוקר. בערב יצאנו למסעדה חביבה בצמוד Pizzeria Sal Fëur שהומלצה ע"י בעלי הצימר ואף זכינו ב-10% הנחה. היה טעים מאוד (קלסונה ענק עם המון מוצרלה ועוד כל מיני מריעין בישין וכן מעין ניוקי ירקרק ברוטב גבינות מוקרם, שהוא מאכל מקומי טעים מאוד וכמובן פיצה מעולה). חזרה לצימר ולישון. לאחר ארוחת בוקר, התקפלנו ונגשנו לסופר להצטיידות לפיקניק. משם למודיעין. בעצה אחת הוחלט כי אנחנו הולכים לטייל ב- אלפ די סיוזי, שהיא הרמה הגבוהה והגדולה ביותר באירופה של מרבדי עשב ונופים מדהימים. ישנן שתי דרכים להגיע לשם האחת ברכבל מהעיירה Ortisei השניה בכביש היוצא מהעיירה סיוזי. רק מה שלא ידענו, הכביש סגור כל זמן שהרכבל פועל (9:00-17:00). ניתן לנסוע בכביש רק למי שמזמין צימר בעיירה קומפצ'ו/קומפש הנמצאת באלפ די סיוזי. במחסום שבתחילת הכביש הזמנו צימר וקיבלנו אישור נסיעה. הצימר/מלון בשם המצחיק (אותנו) שמום(ג) Hotel Schmung התגלה כמלון נהדר ובעלות של 111€ כולל ארוחת ערב, הוא גם לא יקר במיוחד. כשהגענו למלון עסקנו דקות ארוכות בנסיון להבין את בעלת המקום המאוד נחמדה אך דוברת הגרמנית בלבד. בעזרת ידיים, כמה מילים בגרמנית מצדנו וכמה מילים שבורות באנגלית מצידה ובסיוע גוגל טרנסלייט קיבלנו את החדר החביב אך ללא נוף והמלצה שלה היכן לטייל. יצאנו לאחת ההליכות היפות שעשינו מימינו. הנופים שנשקפו מהדרך בלתי ניתנים לתיאור (ולכן לא אתאר). משך ההליכה היה למעלה מ4 שעות (למרות שנאמר לנו שזה אמור לקחת כ-3 שעות). בכלל, עלינו, הישראלים להוסיף תמיד כ-25% למשך המסלול המפורסם. השילוט מכוון לאירופאים. לעת ערב חזרנו תשושים לארוחת הערב א-לה-קרט. אגב, איזור אלטו אדיג'ה (המכונה דרום טירול) הוא איזור שברובו דוברים גרמנית וכן כך גם המנטליות - יקית. למחרת, התחלנו את היום מוקדם יחסית (כי הולכים לישון מוקדם, בעיקר כי אין מה לעשות מרדת החשיכה). לאחר ארוחת הבוקר הבסיסית (המקובלת באירופה) ולאחר שסיכמנו על החלפת החדר לחדר עם מרפסת ונוף, קיבלנו מסלול טיול מאחותה ושותפתה של בעלת המלון המדברת אנגלית סבירה. לקחנו אוטובוס פנימי מס' 11 מהכפר קומפצ'ו לרכבל Florian שבסלטריה. עלינו ברכבל ויצאנו למסע רגלי מפרך המתחיל בעליה תלולה ומתישה בת כ-50 דקות. הנוף שנגלה למעלה הצדיק כל טיפת זיעה והוא (שוב) לא מהעולם הזה (או שכן). הר המרמולדה ממול ולידנו הר Sassopiatto Plattcofel ובינהם עמק פסה. משם המשכנו בצעידה ארוכה מאוד על כתף ההר כשמדי פעם הנוף הנפרש הינו של 360 מעלות ותהום משני הצדדים ופרות אלפיניות. למיטיבי הלכת המקומיים, ישנה אפשרות (בלתי סבירה עבורנו) להמשיך לצעוד עד לכפר קומפצ'ו. אנחנו בחרנו לחתוך לירידה מסביב חזרה לתחנת האוטובוס. המסע ערך בסה"כ כ-5 שעות. רצוצים אך מרוצים עלינו לאוטובוס וחזרה לספא של המלון הכולל סאונה יבשה ורטובה ואזור מנוחה - כיף. אח"כ ארוחת ערב. בארוחת הערב הגישו בין השאר, מנה מקומית, איך לומר, לא משהו, צורת גפילטע פיש אבל שום דמיון בטעם. לאחר הסבר על המנה מהמלצרית (ולחיוכם של האורחים שלצידנו המתפלאים איך יש אנשים שלא מכירים את המנה) טעמנו ושרדנו. וכך נגמר עוד יום מהנה ומתיש. בבוקר לאחר ארוחת בוקר וישיבה במרפסת המוקפת פרחים צבעוניים וחייכניים והמשקיפה לנוף מדהים (שוב) המשכנו חזרה לכיוון ואל גארדינה (ואל = עמק). לאחר עצירה קצרה במודיעין באורטיסיי Ortisei לקבלת עצות המשכנו לכיוון קנזיי canazei. הדרך בין העמקים (גרדינה ופסה) מצריכה טיפוס ארוך עד למעבר הרים סלה Passo Sela. שם עצרנו ועלינו על הרכבל (החדש יחסית) המעלה לRifugio Vicenza הנמצא בין שתי פסגות גבוהות ומרשימות Plattkofel ו- Langkofel. קרוניות הרכבל הן לזוג בעמידה. ושוב, מדהים. למעלה בין איי השלג, ניתן להשקיף בין השאר על ה"אלפ די סיוזי", אותה הרמה היפה שהלכנו בה ביומיים האחרונים. כעבור כשעה שמנו פעמינו בחזרה מטה (ברכבל כמובן). עליה נוספת קטנה לפס וירידה ארוכה לעמק פסה. העיירה קנזיי היתה מנומנמת מאוד ובמודיעין התברר שכמעט כלום אינו עובד. הזמנו צימר Mason Meisules (55 יורו) בעיירה אלבה (Alba) הצמודה לקנזיי, שהתברר כדירה מאוד נחמדה גדולה ומרווחת ולה 3 מרפסות לכיוונים שונים ובעלת בית נחמדה. התמקמות קצרה ויציאה לשיטוט ליד הנחל הזורם בעמק הקסום. בחזרה עצרנו בקפה פיצריה ולגמנו בשקיקה קפוצ'ינו מצוין. חיכינו בסבלנות עד 18:30 עת יפתח המטבח, לקחנו פיצה אתנו והכנו ארוחת ערב בדירה. קצת חדשות (עצובות) מהארץ, כתבות על ההכנות להלווייתו של פרס. ולישון. עם בוקר, הכיוון הוא הפארק הלאומי הדולומיטים Parco Nazionale delle Dolomiti Bellunesi. לאחר עליה ממושכת, הגענו לסכר על אגם Fedaia שלמרגלות המרמולדה. בשעת בוקר מוקדמת זו, השמים כחולים כל כך ואין רוח, האגם חלק כמראה וההרים משתקפים עליו. פסענו לאורך הסכר ואף ראינו אדם אם ציוד מיוחד המודד לטענתו, את תזוזת הסכר. משם נסענו באחת מהירידות הארוכות ביותר שירדנו מעודנו, (איזה כיף לעשות זאת באופניים) ממש עד ה"יציאה" מהדולומיטים. לפארק הגענו בשעות אחה"צ המוקדמות, רק כדי להיווכח שכמעט שאין אנשים באזור. הגענו לגן בוטאני הנקרא Giardino botanico Campanula morettiana. חנינו את הרכב בצד הכביש השומם ונכנסנו לגן. היות שהעת היא אחרי העונה, הכניסה חינם (לא היה אף אחד שיקח כסף) לאחר צעידה קצרה מגיעים לאזור קסום Cadini del brenton valle del mis ובו זורם נחל בנקיק ועובר במעין בריכות קטנות בסלע (כמו ג'קוזים טבעיים) בצבעי ירוק טורקיז לא אמיתיים. ליד אחת הבריכות עשינו פיקניק קטן. לו היינו שם חודש קודם לכן, ודאי היינו טובלים במים. מומלץ ביותר במיוחד בעונה שאפשר לטבול במים. חזרנו לאוטו בהליכה על גדת הנהר לאחר בלבול קל בשבילים. משם לעיר בלונו Belluno. כהרגלנו, לא הזמנו מקום לינה מראש, הגענו לחניון במרכז העיר ומשם טיילנו ברגל, לאחר התיעצות קלה עם לשכת המודיעין (שכמעט התפלאה מה אנחנו עושים פה). הלכנו לאן שרגלינו נשאו אותנו. עברנו דרך פיאצה דל מרטיני הירוקה, משם לפיאצה דואומו ולשביל המקיף את העיר העתיקה והמוביל מטה עד לנהר. למזלנו (המותשים) היו מדרגות נעות ממגרש החניה שלמטה עד לעיר העתיקה למעלה (כפי שיש בעיר פרוג'ה). ישבנו לקפה ועוגה בכיכר מרטיני ולאחר התלבטות קלה אם להישאר בעיר או לצאת, החלטנו להישאר. בדיקה קצרה בטלפון והזמנו את מלון Cappello הצמוד(לאחר שבדקתי אותו פיסית). המלון נחמד ומצדיק את עלותו 70€. למלון, חניה פרטית. לאחר שהבאתי את הרכב מהחניון למלון, עלינו למנוחה. בשעת דמדומים יצאנו לשוטט בעיר המנומנמת. בהמלצת TripAdvisor ניגשנו למסעדה La Taverna אך מהר מאוד עזבנו אותה לאחר שנראה היה כאילו אנחנו אויר בשבילם. מגוון המסעדות בעיר מצומצם ביותר (אם בכלל ניתן לקרוא לזה מגוון). רגע לפני ייאוש, ראינו גברת הולכם עם שני מגשי פיצות בידה. המשכנו לכיוון שממנה באה והגענו למסעדה/פיצריה איטלקית Al Mirapiave הומה ועמוסת לקוחות. התיישבנו לאכול פיצות מעולות (וזולות). לאחר שעה ארוכה, למלון ולישון. ארוחת הבוקר היתה חביבה ומספיקה, לא יותר. מאחר שהבטחנו לעדו (הבן שנוסע לטרק לגיאורגיה שנביא לו מכנסיים נגד גשם). כיוונו את הג'י פי אס לאאוטלט ליד ויצ'נסה, שהתברר כחנות של מותג אחד. נטשנו את החנות והמשכנו לקניון ליד ורונה. הקניון אינו זול ודי מהר עזבנו לכיוון העיר ורונה. חנינו בחניון Cittadella הצמוד לעיר העתיקה (לא זול, אבל מיקום מצויין) ושוטטנו בסמטאותיה היפות של ורונה עד הערב. גילת הרגישה רע. בדרך לצימר מצאנו מתחם גדול בו קנינו לעדו את מבוקשו. בחנות כלבו ענקית מצאתי כמה שמונצעס לילדים, גבינות טובות ויין והמשכנו לצימר
Villa Ai Cedri Bed and Breakfast (60 יורו) הצימר היחידי שהזמנתי עוד מהארץ, התגלה כהצלחה גדולה. בכניסה חיכתה לנו בתה של בעלת הצימר, הכניסה אותנו לבית שנראה כמו מוזיאון והעלתה אותנו לחדרנו, המעוצב בסגנון עתיק. קומה שלמה בבית היתה שלנו. כולל חדר מקלחת ע נ ק. ארזנו את המזוודות לטיסה שלמחרת ולישון. בבוקר חיכתה לנו ארוחה מפנקת שהכינה המארחת החמודה. העמסנו לאוטו, נסיעה של 10 דקות עד לחניון החזרת הרכבים בש"ת ורונה. ביקשתי מנציגת החברה שתאשר לי שהרכב תקין לחלוטין וכך היא עשתה. הטיסה יצאה באיחור של כשעה.
