נופש במלטה בחורף

חזרנו מנופש במלטה. מלטה היא מדינה המשתרעת על שלושה איים קטנים (משתרעת זו מילה גדולה יותר מהאי עצמו). ארכיפלג, ככה קוראים לזה. שטחה 316 קמ"ר. גרים בה 400,000 תושבים בערך (כמו תל אביב). היא אמנם לא הכי קטנה בעולם אבל קטנה בגודלה מאיים כמו רודוס, כרתים או קפריסין המוכרים לנו.

אז למה דווקא מלטה? כי רצינו נופש (לכבוד יום ההולדת שלי) וראינו שבמחיר של מלון מעולה בארץ אפשר לבצע קפיצה קטנה לחו"ל ולברוח מכאן, מהחדשות, מהעבודה ומכל דבר אחר שמרמז על שגרה. ובכל זאת למה מלטה? כי רצינו לשלב טיול עם נופש, כי חיפשנו מזג האוויר ים תיכוני שמשי עד מעונן חלקית ולא חורפי עד מושלג. טיסה קצרה שהתאימה לתקציב (של המלון היוקרתי ההוא, הכי טוב..).

לפני כמה חודשים עשיתי הגהה לספר שנקרא "אימפריות הים". זהו ספר שמספר על הקרבות על השליטה בים התיכון במאה ה-16. כשעבדתי עליו לא חשבתי שאגיע למלטה. למה? כי זה מה שכתוב עליו: "מקום מסולע, חשוף, צרוב חמה, אפוף רוח קדומים. רק מעט עצים יש על האי, ונהרות אין כלל. את גשמי החורף נאלצו התושבים לאסוף ממקווים חצובים בסלע, והעץ היה מוצר כה נדיר עד שנמכר לפי משקל ; רוחות לחות נושאות מן הים אדי מים ואופפות את האי בחום משווני אכזרי דיו להרוג גבר הנתון בשריון. גודלו הזעיר של המקום -; 32 קילומטרים אורכו, ורוחבו 20 -; מעצים את הקושי" (מתוך: אימפריות הים מאת: רוג'ר קראולי). אבל למרות היותה כזאת (והאמת היא שברובה היא עדיין כזאת), היא יושבת במקום אסטרטגי. ואז, בימים שהמעבר בין מדינות היה באוניות, המיקום באמצע הים התיכון היה חשוב לכל מי שחשב את עצמו לאימפריה. וכמו שנכתב בספר: "שני הצדדים הבינו כי מלטה היא המפתח ללב הים התיכון". במקרה הזה מדובר על הסולטן התורכי ששלט על האימפריה העות'מאנית ועל המלך פיליפ, שמלך על ספרד ועל עוד כמה מדינות באירופה. ולמי שרוצה לדעת עוד, התשובות נמצאות בספר הזה. (לא, אין לי אחוזים מהמכירות).

אכן מלטה צחיחה ואין לה מקורות מים, נהרות או אגמים ולכן המים בה מותפלים (לא ניסינו שתינו מים מינרלים) במבט מהיר מבחינים שאין בה הרבה צמחיה טבעית וגם החקלאות נראית די מצומצמת.

ואני בכלל באתי לדבר על טיול...

הדיל כלל טיסות, שלושה לילות במלון חמישה כוכבים וארבעה ימים מלאים.

הטיסה ב- air malta יצאה ב 6:20 בבוקר כמתוכנן. היא ארכה כמעט שלוש שעות. כמה מלטזים ששתו קצת יותר מדי, התחילו להיות קולניים יותר ממה שהיו קודם, אותי זה קצת הלחיץ במיוחד לאור העובדה שהדיילת המשיכה למכור להם אלכוהול בלי חשבון. אבל זה נגמר בשלום כולל מחיאות כפיים ושירה (הבאנו שלום עליכם...לא, אבל משהו מלטזי).

למלטזים יש זמן...גילינו את זה בהמשך בהמתנה למנות במסעדות ובסידור החדרים במלון, בטיסה זה התבטא בהגשת הארוחה בצורה איטית ובפינוי בצורה עוד יותר איטית (בטיסה חזרה זה לא היה כך ולכן אני מתחילה לחשוד שאולי מדובר רק בצוות המסוים הזה, אולי גם הדיילת שתתה עם החבר'ה). אבל אין תלונות, לא מיהרנו לשום מקום. שימו לב שעל משקאות מוגזים ואלכוהוליים משלמים. בטיסה אין סרטים או מוזיקה והכיסאות צפופים.

נחיתה רכה, בידוק מהיר, מזוודות ואנחנו מכוונים לאוטובוסים שיעבירו אותנו למלונות. שוטר מלטזי ששמר עלינו מלווה בכלב הזכיר לנו שבכל זאת באנו מישראל ומישהו צריך להשגיח עלינו.

מלטה צהובה. היא בנויה מאבן שצבעה צהוב. בבניית לבנים שמזכירה קצת את הערים העתיקות בירושלים, יפו ועכו. גם הבתים החדשים, ברובם, נבנים בצבע הזה, באבן הזו. ברוב הבתים יש מרפסות עץ קטנות. חלונות המרפסת והתריסים צבועים בירוק. בכלל הירוק שולט במרפסות ובמשקופים גם בבתים החדשים מאוד. אין גיוון או משהו נועז. בניינים של פיבקו לא ממש יעברו פה. לוקח זמן להתרגל.

 מרפסות ירוקות בגוזו

מרפסות ירוקות ואבן צהובה בוולטה

המלון שבחרנו le-meridian הנמצא בסנט ג'וליאן, התגלה כבחירה מוצלחת. צוות קבלה שירותי ונחמד, מאוד נכונים לעזור. יש גם קונסיירג' שעונה על כל שאלה בנושא אתרי התיירות, אוטובוסים ועוד. אינטרנט זמין בלובי בחינם וזה הספיק לנו.

 מלון לה-מרידיאן

צוות הקבלה היה זריז, קיבלנו את החדרים למרות השעה המוקדמת בבוקר (ברור שבגלל שאנחנו לא בעונת התיירות אז יש חדרים פנויים). אחרי שדגמנו את החדר קנינו ארוחת בוקר בסופר הקרוב והחלטנו ללכת לישון (בכל זאת משלוש לפנות בוקר היינו ערים).

גם כשאנחנו נוסעים רק לארבעה ימים אני מתכננת את הטיול על קוצו של יוד (ובעיקר בהמלצות של הטיפים וכתבות למטייל). מטרת הטיול הייתה גם מנוחה ולכן הכול נעשה לאט ובלי לחץ. היום הזה היה מתוכנן לבילוי של כמה שעות בעיר מדינה. וכך עשינו אחרי מנוחת הצהריים.

רבים המליצו פה על האוטובוסים במלטה. הניסיון הראשון שלנו לא היה מוצלח. אבל הבררה היא לנסוע באוטובוסים אלא אם כן אתם בטיול מאורגן או מתחשק לכם לבזבז הרבה כסף על מוניות (נסיעה שוות ערך לעשר דקות הליכה עולה בערך 10 אירו), או שאתם יכולים לנהוג בצד ימין ולהשתלב ברחובות הצרים הדו-סטריים ובנהיגה המלטזית שהיא די...מלחיצה.

האוטובוס למדינה יוצא כל חצי שעה. לוחות הזמנים מופיעים בתחנה על גבי לוח. הכול יפה ומסודר אבל, איך אמר הקצין התורכי "מלטה יוק" במקרה שלנו "אוטובוס למדינה- יוק", אין, נעלם ולא מוצאים אותו. חיכינו, באמת בסבלנות, יותר מחצי שעה והחלטנו לוותר. התחלנו ללכת על הטיילת לכיוון סלימה. סתם כדי להתרשם מהסביבה (הטיילת של בת-ים לפני השיפוץ).

בדרך היו הרבה תחנות והחלטנו שאם האוטובוס הבא יגיע נעלה עליו וכך עשינו. הנסיעה באוטובוס התבררה כמייגעת. אמנם אוטובוסים חדשים ונוחים אבל המון תחנות, המון סיבובים בתוך העיר. בקיצור, גם נסיעה לא ארוכה מבחינת המרחק אורכת המון זמן.

מדינה -; Mdina הייתה פעם בירת האי ונמצאת במיקום הגבוה במלטה. טיילנו בעיר השקטה והפצפונת הזו שחומות סביב לה. רק למעטים שגרים בה מותר להיכנס ברכב. כרכרות לתיירים הם דרך אחת לראות את העיר או כמונו, ברגל.

הגענו בשעות אחר הצהריים ממש לפני סגירת הקתדרלה ולכן גם לא גבו מאיתנו תשלום.

הקתדרלה הייתה מרשימה מאוד. הטיול בסמטאות היה נחמד ורגוע. לא נכנסנו לאתרים אחרים ובסיום הטיול הקצר ישבנו לשתות קפה במסעדת fontanella שהומלצה פה באתר. המסעדה גדולה ומשקיפה על מלטה ועל הים אבל לי היה קר ולכן ישבנו בפנים. כאן טעמתי לראשונה את הפסטיצי, אותו מאפה מסורתי שלהם שהוא בעצם בצק עלים ממולא בגבינה (אם זה מזכיר לכם בורקס זה בדיוק זה רק לא משולש, טעים כמו בורקס, חם וטרי אבל יש לי שורשים בבולגריה אז בורקס זה המאכל הלאומי שלי), אפי אכל סלט סלמון ושרימפס שהיה לו טעים, קינחתי בעוגת שוקולד תפוז. בסוף משלמים לקופאית (בערך 18 אירו).

הנוף מהחומות ליד המסעדה

נסענו בחזרה למלון והפעם היינו חכמים יותר לקחת אוטובוס לוולטה. שמנו לב שתדירות האוטובוסים מסנט ג'וליאן לוולטה היא גבוהה. בוולטה החלטנו להיכנס לרחוב הראשי -; רחוב הרפובליקה, סתם כדי להתרשם. אנחנו עוד נחזור לכאן.

מזרקת טריטון בוולטה

נסיעה מייגעת בשני אוטובוסים חתמה לנו את יום הטיול הראשון. אבל לא הלכנו לישון לפני ארוחת ערב טובה. גם הפעם במסעדה שהומלצה פה Peperonicina, היא ממוקמת ברחוב של מלון לה-מרידיאן, ממש חמש דקות הליכה. ההמלצה והציון שלה בטריפאדוויזר מוצדקים. חשבתי שמדובר במסעדה יוקרתית, אחר כך הבנתי שזה רגיל פה -; שמתאימים את הסכו"ם למנה, שיש סכו"ם למנה הראשונה ולמנה העיקרית, שהמלצר פותח לך את בקבוק המים ומוזג לך. המלטזים אדיבים ונחמדים אבל יש להם זמן... המחירים בערך כמו בארץ, מה שעושה את הארוחה לקצת יותר זולה הם מחירי המשקאות -; 2 אירו לבקבוק מים גדול ו-3 אירו לכוס יין, מחיר מצחיק לעומת הארץ.

יום שבת בבוקר, יורדים ללובי לקבל את שובר השייט שהובטח לנו מחברת הנסיעות (על השייט נדבר בהמשך). הולכים לאכול ארוחת בוקר. המלון גדול וכך גם חדר האוכל שלו. הבופה מגוון, לא כמו בארץ אבל יש מבחר נחמד של גבינות ונקניקים, סלטים אבל לא מירקות טריים, בגזרת הירקות הטריים היו רק מלפפונים ועגבניות. עמדת חביתה, לחמים, אוכל חם (שעועית, תפו"א, בייקון), פירות (בעיקר משומרים), וקינוחים (יש מקום לשיפור, גם בריבות). אפילו יין נתזים לבן היה. בהחלט שבענו.

היום בתכנון -; טיול לאי גוזו. האי גוזו הוא אחד מיעדי הטיול במלטה. גרים בו כארבעים אלף תושבים ומגיעים אליו במעבורת. אבל...כדי להגיע למעבורת הזו עברנו דרך ייסורים (טוב, אני מושפעת מכמויות הפסלים של ישו שראיתי במשך ארבעה ימים). גם האוטובוס למעבורת יוצא פעם ב...שעה. אבל הפעם הייתה לנו תוכנית גיבוי. אם האוטובוס לא יבוא במועד, ניקח אוטובוס אחר (קווים 12,13) שבאים בתדירות גבוהה עד למקום שממנו יש כמה קווים שמגיעים למעבורת במקום ששמו המוזרCirkewwa . וכך עשינו. תבינו, מדובר במסלול שאורכו 32 ק"מ אבל בגלל הכבישים המשובשים, הנסיעה ברכב פרטי לוקחת כחמישים דקות. באוטובוסים זה יותר ולא משנה אם גם היינו נוסעים בקו אחד, מדובר באותן תחנות, אין קו ישיר. יצא שהגענו ב 11:15 ופספסנו את המעבורת וחיכינו עד 12:00 למעבורת הבאה. הטרמינל של המעבורת הוא חדש אבל עדיין לא פתחו את מעבר הנוסעים כך שנכנסים יחד עם המכוניות. כרטיס עולה 4.6 הלוך וחזור. קונים אותו בטרמינל בניגוד למה שכתבו כאן. נכון שאף אחד לא בודק בהלוך, הבדיקה מתבצעת בחזור וכן...אפשר לקנות כרטיס גם בחזור.

גם בגוזו מתניידים באוטובוסים כשבעצם צריך לבצע טיול "כוכב" לנסוע לעיר הבירה ויקטוריה/רבט ומשם לקחת אוטובוס לכל מקום שרוצים, ואז לחזור ושוב לנסוע. ביציאה מהטרמינל פשוט התנפלו עלינו אנשי המכירות לאוטובוס התיירים וגם נהג מונית שממש התחנן שניסע איתו, הנטייה הראשונית הייתה לסרב ולברוח אבל קראתי המלצה על קו האוטובוס לתיירים ואף שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים את האוטובוסים התיירותיים האלה ובגלל המחיר המשתלם 5 אירו לאדם (לעומת 2.6 כרטיס יומי באוטובוס), החלטנו לעלות על האוטובוס הזה. היה יתרון באוטובוס התיירים -; קודם כל כי הוא דייק בשעות ההגעה שלו וגם כי הנהגים עזרו לנו להתמצא. ערך מוסף היה כמובן גם להסבר ששמענו. בחרנו שלושה יעדים עיקריים בגוזו, גם מפאת הזמן וגם העניין. הקשת הכחולה, עיר הבירה והמקדש העתיק. התחלנו בקשת הכחולה כי לשם המסלול הוביל. דילגנו על כמה אתרים אחרים בדרך. הקשת הכחולה היא סלע בצורת שער מקושת שנמצא בתוך הים. המקום מרהיב ביופיו אם כי מסביב קצת פחות מטופח. במצד אחד יש לגונה יפה ובסלעים יש פתחים לתוך נקרות ומערות שאני מניחה שבקיץ אפשר לשוט לשם.

בצד השני ישנה הקשת הגדולה, אפשר להביט בה מרחוק ואפשר גם לטפס על ראש הצוק ובעצם לעמוד עליה. הצבעים במים משתנים גם הם מכחול עמוק לתכלת וטורקיז ומהצד שנגד משתפלים צוקים גבוהים היישר לתוך הים. זה היה שווה את הנסיעה לגוזו. במתחם עצמו יש בית קפה אחד ושני גזלים של גלידה. בקור המקפיא שהיה שם ובעיקר באוטובוס הפתוח הייתי פותחת בסטה ומוכרת צעיפים וכובעים, אני הייתי מוכנה לשלם כל מחיר במקרה כזה. השמורה היפה הזו היא ללא תשלום.

משם נסענו לוויקטוריה (עיר הבירה של האי שנקראת רבט בשפת המקומיים וויקטוריה זה השם שנתנו לה הבריטים ששלטו פה עד 1964). כדי לא לעשות סיבוב גדול מדי עם האוטובוס המליץ לנו הנהג לטייל קודם בוויקטוריה, כארבעים דקות ולנסוע איתו אחר כך למקדשים בג'ננטיה. אז טיילנו קצת בוויקטוריה שזה אומר בעצם שוב ללכת בתוך עיר מוקפת חומות, הפעם הולכים גם על החומות.

הסמטאות מזכירות קצת את יפו העתיקה. אני מצאתי את עצמי עוסקת בעיקר בהתאמת המקומות במלטה למקומות בארץ. כך למשל הטיילת במרינה של סלימה הזכירה לי קצת את טבריה ואת כל בעלי הסירות מנסים למכור לך שייט, היו סמטאות שהזכירו לי את כרם התימנים -; בתים מוזנחים לצד בתים משופצים וחנויות בוטיק. העיר התחתית של חיפה, עכו ועוד כמה ערים שדגמתי.

חזרנו לאוטובוס שלקח אותנו למקדשים הנמצאים בקצה כפר באזור די שכוח-אל בגוזו. ג'ננטיה. המקדשים הם בעצם אתר ארכיאולוגי. נמצאו שרידי מקדש מלפני 3000 שנים. הלכנו כי את אפי זה מעניין. האתר קטן ומיצינו אותו בפחות מחצי שעה. עלינו על האוטובוס האחרון שלקח אותנו למעבורת חזרה למלטה.

כל הנסיעה -; מהאוטובוס ועד לאוטובוס בחזרה למלון לקחה שעתיים (כולל פסטיצי במעבר שבין האוטובוסים). זה היה סיוט. מתיש מאוד. בדיעבד, אולי היה עדיף להצטרף לטיול המאורגן שניסו למכור לנו בדרך משדה התעופה למלון. אנחנו בדרך כלל לא מתייחסים לטיולים האלה של חברות התיירות אבל אם הטיול כולל כניסה לאתרים, מעבורת והדרכה בשלושים אירו, יכול להיות שזה שווה. לסיכום -; גוזו יפה יותר ממלטה, מטופחת יותר, ירוקה יותר. הנסיעה באוטובוס התיירים הפתוח, חוץ מזה שהיה לי קר מאוד, הייתה כיפית ונתנה לנו מבט אחר על האי הקטן הזה. אפי, חובב הצלילה, וויתר עליה, אני חושבת שבעיקר בגללי. אומרים שזה גן עדן לצוללנים. בעיקר בגוזו.

בערב הלכנו לאכול במסעדה הודית the emperor of india שגם היא הומלצה פה. רבע שעה הליכה מהמלון. השירות אדיב אבל כרגיל -; איטי. האוכל נחמד אבל כבר טעמנו אוכל הודי יותר טוב ואנחנו משתדלים לדגום מסעדה הודית בכל מדינה שביקרנו בה.

המסעדה נמצאת בפצ'וויל אזור המועדונים. וביום שבת בערב יצאו כל המלטזים הצעירים לבלות. הרבה רעש, מוזיקה ואנשים ברחוב. צפוף. בניגוד לתל אביבים המלטזים יוצאים לבלות בשעה שפויה.

עוד יום הסתיים.

יום ראשון -; אמור להיות יום מנוחה, כך החלטנו. גם בגלל שרוב האתרים במלטה סגורים. החבר'ה קתולים הדוקים (בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, מלטה אינה מוסלמית). הולכים לכנסייה ביום ראשון. בכלל הפעמונים נשמעים פה כל יום כל שעה. ביום זה גם מתקיים מרתון מלטה וייתכן שיהיו כבישים חסומים. כיוון שקיבלנו שובר לשייט מתנה החלטנו שזה מתאים ליום מנוחה. יצאנו ברגל למרינה, אם כי התבלבלנו וחשבנו שהשייט מתקיים במקום אחר. הלכנו לאורך החוף עד שבעצם הגענו למקום שכבר אין ממנו לאן ללכת ואז החלטנו לפנות ימינה בהנחה שתהיה דרך שתיקח אותנו להמשך הטיילת בסופו של דבר, כמעט התייאשנו עד שראיתי פתאום ים גם מהצד השני (אנחנו על חצי אי) החלטנו לשנות כיוון פתאום ראינו את עמדות המכירה של השייט. שם גם בדיוק הסתיים המרתון, הפנינג נחמד עם הרבה מוזיקה ואנשים. חיכינו לשייט, והבעיה הגדולה הייתה לא רק ההמתנה לשייט אלא ההמתנה בספינה עצמה. התברר שחיכינו לשתי קבוצות שיגיעו, היינו למעלה משעה על הסיפון וזה ממש עצבן. אבל לכו תתווכחו במדינה זרה על זה שמגיע לכם פיצוי. בכל מקרה -; אל תעלו על "קפטן מורגן", יש הרבה אחרים. השייט היה נחמד מאוד, עברנו בנמלים ראינו את וולטה, את המרינה עם היאכטות המרשימות שלה, יצאנו לים וזה היה קצת מפחיד, הים היה סוער, הספינה התנדנדה, המדריך התייחס לזה בשעשוע וקרא לזה "רוק'נ'רול" לי זה היה נראה קצת כמו שודדי הקאריביים וגם היה קר.

אחר כך היו כמה שעות שאפי ניצל למנוחה ואני לעבודה ובערב החלטנו ללכת למסעדת בשרים שראינו יום קודם. בדרך ראינו מסעדה אחרת שאפי אמר שהיא מומלצת בטריפאדווזיר אבל לא היו בה אנשים, דווקא במסעדה שאחריה היו הרבה אנשים והחלטנו להיכנס. במסעדה היה מטבח פתוח וראינו שהם בעיקר מוציאים פיצות למשלוחים. אבל מסתבר שזה היה המקום הטעים ביותר שאכלנו בו. אפי אומר שסטייק כזה הוא לא אכל כבר הרבה זמן ובטח לא בארץ. אני אכלתי ריזוטו טעים. הקינוח לא היה משהו. בכלל הקינוחים של המלטזים טעונים שיפור. האוכל לעומת זאת טעים מאוד.

יום שני, היום האחרון לטיול. את החדר צריך לפנות ב-12, הטיסה באחת בלילה, האיסוף בעשר בלילה. התלבטנו. אפשר להישאר עד שש ולשלם חמישים אירו. אם רוצים להישאר יותר צריך לשלם שמונים אירו כמו על עוד לילה. אין טעם לשלם עד שש אם אנחנו מתכוונים לטייל באותו יום. בסופו של דבר החלטנו לפנות ב-12, ולצאת לטייל.

היום הזה הוקדש לוולטה. עיר הבירה. היה לי סיור מתוכנן. החלטנו לא להיכנס למוזיאונים אלא רק לקתדרלת סנט פול (קו-קתדרלה). הלכנו לפי המפה. וולטה בשיפוצים, בכניסה לעיר הכול מלא פיגומים. היעד הראשון גני הייסטינס כשבדרך עוברים ליד מבצר סנט פול. הגנים מוזנחים. בכניסה להם פח זבל גדול ומלא. הם אמנם נקיים אבל אין פרחים. אפי חשב שבגלל החורף אבל בצד השני היו גנים, והם היו מטופחים. חבל.

 משם חזרנו לרחוב הראשי, לקתדרלה. כניסה 6 אירו כוללת את הקתדרלה והמוזיאון. המוזיאון לא משהו, בעיקר שטיחי גובלן ענקיים ובגדים של אנשי כמורה. הקתדרלה לעומת זאת גדולה ומרשימה מאוד. וראינו כבר כמה וכמה קתדרלות בימי חיינו..

בכניסה מקבלים מדריך אודיו. בשלב מסוים הפסקתי לשמוע, יותר מדי אינפורמציה זה קצת מעייף. אבל יפה. באמת יפה. המשכנו ברחוב הראשי ולאחר מכן טיילנו לאורך החומות עד לגני בראכה התחתונים, אנדרטת הפעמון, אז התחיל לרדת גשם, משם לגני בראכה העליונים. התותחים סגורים לקהל אבל הגנים יפים והנוף נפלא. הרבה ים. כמו שאתם מבינים.

סיימנו את וולטה -; עם פסטיצי לקינוח. את הזמן הנותר החלטנו לבלות בקניון, גם היום הגשום ובעיקר הקור וגם בגלל שהאתרים נסגרו ולא היה לנו מה לעשות. קניון point הוא הגדול במלטה. בערך בגודל של קניון חולון אבל הרבה פחות הומה. למען האמת מאוד מנומנם אף פעם לא ראיתי את קניון חולון כל כך ריק. קצת קפה, קצת שוקולדים לילדים (לא מתוצרת מלטה), ובכל זאת גם נעליים לאפי. המחירים במלטה זהים לישראל, האופנה נראית קצת מיושנת. בקניון אין הרבה רשתות מוכרות ואם יש הן יקרות מאוד (ארמאני). המלטזים קונים כנראה בחנויות ברחוב אבל גם שם ראיתי המון חנויות של עיצוב הבית, חנויות בסגנון mother care, לא הרבה רשתות אופנה והמון אבל המון המון מתווכים. אפשר לחשוב שכל מלטה עוברת דירה כל היום. ונחזור לנעליים שהיו במבצע. איטלקיות. יפות.

מהקניון הלכנו לאכול במסעדת ta kolina שגם היא הומלצה פה. במסעדה יש תפריט רגיל וגם תפריט עסקי בערב והיא מתמחה באוכל מלטזי איטלקי כולל המאכל הלאומי -; ארנבת. התפריט העסקי כולל מנה ראשונה (מרק לאפי רביולי לי), מנה עיקרית (ארנבת לאפי ועוף לי) וקינוח (אני בחרתי בטירמיסו ואפי בגלידה), גם כוס יין ובקבוק מים מינרליים ומנת פתיחה עלה לנו 45 אירו. עמדנו בזמנים. חזרנו למלון, סידרנו את התיקים, המתנו שעה ונסענו לשדה התעופה. בדיעבד טוב שלא שילמנו על עוד לילה כי בילינו כל היום בחוץ. ההסעה לשדה התעופה דייקה. הגענו לשדה והיינו בין הראשונים בתור והצלחנו אפילו לקבל מושבים ביציאת חירום, מה שאומר המון מקום לרגליים בשבילי, וקצת יותר מקום לאפי. איזה כיף. בעשרה לעשר אספו אותנו מהמלון בעשר וחצי כבר המתנו בשדה. תיקים לא ממש בדקו פה אבל מים לא נתנו לקחת למטוס. הטיסה יצאה בזמן. קצת כיסי אוויר לא נעימים אבל שעתיים טיסה ואנחנו בבן גוריון ושם באופן מפתיע גם הכול הלך מהר מאוד. בחמש בבוקר כבר היינו במיטה.

לסיכום -; האם להמליץ על מלטה? אני לא יודעת. אנחנו נהנינו. זה עמד בציפיות. אי אפשר להגיד שהיא יפה, יש בה כמה מקומות יפים. יש אוכל טוב ואנשים נחמדים. אבל יש להם עוד מה ללמוד כדי להיות יעד תיירותי אטרקטיבי. היא לא נראית מדינה מתקדמת במיוחד. חוטי החשמל למשל עוברים להם ממש על הבתים. לא מעל אלא בין המרפסות. ויש בה הרבה מאוד פוטנציאל.

ומה עוד לא הזכרתי?

תקשורת: רצינו להתנתק. לא היינו מחוברים לאינטרנט 24 שעות. כן, אני יודעת שיש אנשים שחושבים שזה לא יכול להיות. קנינו סים של למטייל והיה לנו מספר (של טלפון אסטוני) וכך אם היה משהו חשוב יכלו להשיג אותנו. התקשרנו הביתה פעם ביום וכשהיינו בלובי במלון יצרנו קשר עם הילדים בפייסבוק. זהו. בלי אי-מיילים, בלי חדשות, בלי טלפונים מיותרים. הסים עלה 99 ₪, טענו אותו ב 25$ והוא יכול לשמש אותנו גם לטיולים הבאים.

שירותים ציבוריים -; יש במלטה בכל מקום ורובם נקיים (חוץ מהקשת הכחולה בגוזו). גם במקומות הפתוחים בעיר וגנים יש שירותים נקיים.