בוקר ה15.12 בבריזביין, מוקדם בבוקר לוסיה וגלוריה יצאו לשדה התעופה של בריזביין וטסו חזרה למלבורן לפגוש משפחה ולהמשיך לטייל שם בגרייט אושן ראוד. אביב ואני יוצאים לאחר ארוחת בוקר טובה לכיוון תצפית שיש על בריזביין, מגיעים לשם ורואים המון תיירים במקום אבל בכל זאת מצליחים לצלם כמה תמונות טובות, קו הרקיע של בריזביין מרשים ביותר ובהחלט רואים שהעיר היא מרכזית וגדולה.
משם אנחנו מדרימים ומגיעים לסרפרס פארדייז surfers paradaise, שנמצאת בקרבת הgold coast, שם אנחנו מתמקמים בהוסטל YHA מזג האוויר מאוד גשום, ממש לא גן עדן לגלישה.
יום למחרת ה16.12, יום ראשון, אנחנו מחליטים ללכת לשוק יום ראשון שיש בגולד קאוסט ונוסעים עד לvillage market, שם יש המון דוכנים של בגדי ים, בגדים שונים ועוד כל מני מוצרים שהם סלף ברנדד, כיאה למקום שהאוכלוסיה בו היא די עשירה המחירים בהתאם וכל המוצרים ממותגים על ידי דוגמניות אינסטגרם כאלה ואחרות שחיות באזור. הגשם מתחיל לרדת עלינו שוב ממש כשאנחנו מסיימים את הסיבוב בין הדוכנים ומחליטים משם לנסוע למוזיאון לאומנות שיש בגולד קואסט, HOTA – Home of the arts, שם ראיתי דרך איוונט בפייסבוק על תערוכה של מוזיקת רוק, אופנת רוק וכל מה שסובב את ז'אנר ה”רוק” במרוצת השנים בגולד קאוסט, החל מלהקות מקומיות ועד ללהקות ואמנים מוכרים יותר שהגיעו מאנגליה או ארה”ב להופיע באזור במועדונים השונים.
משם אנחנו ממשיכים לקניון העירוני הגדול שם יש מספר סופרים, יש קולנוע של רשת הקלונועים events שם אנחנו צופים בספיידרמן into the spider-verse על מנת להעביר את הזמן שהגשם יחלוף, מה שלא בדיוק קרה. לאחר מכן נסענו להוסטל אחר במרכז העיר, down under, הוסטל שנראה די חדש אבל כשמסתכלים טוב טוב על הקירות והמטבח רואים שהוא מלא בחרקים/ג'וקים, אחד המקומות הדוחים שיצא לי להעביר בהם לילה, לארוחת ערב יצאנו בגשם שוטף (הכי שוטף שיש ואיכשהו התשתיות של גולד קאוסט מדהימות, ירד גשם מבול במשך כמעט 12 שעות רצוף ללא הפסקה ואין כמעט שלוליות במדרכות ובכבישים, מדהים!) בהמבורגרייה בשם brooklyn depot surfers paradise וכפי שאביב סיכם: “בכמה מילים - המבורגרים דיי מוצלחים ביום גשום בטיול. המבורגר מצוין בתוספת פטריות והמבורגר מבשר צבי שסומן כהצלחה. ציון 4 מתוך 5”
משם המשכנו לנקודה שהייתה לנו במפה בשם Killarney Glen Waterfalls, אמור להיות שם מפלים יפייפיים ואגם קטן בצורת לב אבל כשהגענו לתחילת המסלול גילינו שהמסלול סגור עקב מפולות. משם המשכנו למקום שאליו היה שילוט מהדרך, לא ידענו לאן אנחנו נוסעים ומה מצפה לנו שם ולהפתעתנו הסקרנות שלנו דווקא הועילה כי הגענו לאחד המקומות היפים שיצא לנו להכיר, natural bridge, מן יער גשם שם יש מפל קטן שעובר בתוך מערה, מסלול מאוד חמוד ומומלץ ביותר.
אחרי הטיול בnatural bridge המשכנו בנסיעה עד לביירון ביי, לשם הגענו בשעת ערב והתמקמנו בחדר בהוסטל של נומאדס, הלינה בביירון ביי בתקופת התיירות מאוד יקרה וחדר עלה לנו שם כ-40 דולר לבן אדם, מכיוון שלא הייתה לנו ברירה אחרת באותו רגע, העברנו את הלילה ככה, בחדר איתנו הכרנו בחורה צרפתייה בשם מתילדה, היא גם מטיילת הרבה בעולם והסיפור שלה הפעים אותנו, היא הגיעה לניו זילנד אבל לא רצתה לטייל שם ולכן חיפשה סירות שיוצאות לכיוון האיים, וכך התחילה מסע של כ-4 חודשים בהן עברה בין 2 יאכטות שלקחו אותה בתור מתלמדת לתפעל סירה בתור איש צוות ועברה בין האיים בפסיפיק, מפיג'י וקלדוניה החדשה, ונואטו ועוד, עד שהגיעו לבריזביין, משם היא עושה את דרכה לסידני בדיוק כמונו לקראת השנה החדשה, היה לנו חיבור טוב מההתחלה ולכן הזמנו אותה להצטרף אלינו לשהות בביירון, בערב אנחנו יוצאים לאחד הברים שיש לביירון להציע.
ביירון ביי היא עיירה מאוד ציורית, מאוד כיפית, המון חבר'ה ישראלים “נתקעים” שם, יש אווירה של רוגע, גלישה והרבה יופי וקסם באופן כללי.
יום למחרת ה18.12 יום שלישי אנחנו מחליטים לעשות את מסלול ההליכה של ביירון, רק שבמקום דרך המסלול עצמו אנחנו עושים אותו דרך חוף הים, ולמעשה הולכים את כל קו החוף של ביירון, דרך המפרצים שלו ומטפסים עד למעלה הגבעה שם יש את המגדלור המפורסם של ביירון, מאוד שמשי וחם, תוך כדי המסלול אנחנו צופים בהמוני אנשים גולשים בגלים המושגעים שיש לביירון להציע, כשאנחנו מגיעים למגדלור אנחנו מחכים קצת על מנת להכנס לסיור במגדלור בו אנחנו עולים עד למעלה.
משם אנחנו חוזרים רעבים למרכז העיירה שם אנחנו רואים בזווית העין מקום שנקרא אורגזמיק פוד עם כל מני עיטורים של מצריים, סמלים ישראלים וקולטים שזה חומוסייה ישראלית שמגישה אוכל ישראלי, חומוס פלאפל ועוד, על אף המחיר המוגזם ביותר שהם גובים עבור המנות אנחנו מתיישבים שם ומחליטים להראות למתילדה מה זה אוכל ישראלי, אבל מתאכזבים בעצמנו לגלות שהמחיר לא שווה את רמת האוכל, אנחנו מתפצלים ממתילדה, היא חוזרת להוסטל של נומאדס ואנחנו עוברים ללון בקמפסייט של דיסקאברי במרחק כמה דקות נסיעה בודדות משם, בערב אנחנו חוזרים לעיר על מנת לצאת שוב לבר, חיי הלילה בביירון מאוד תוססים.
יום למחרת ה19.12 אנחנו מקדישים את שעות הבוקר לביירון, אני החלטתי ללכת לשכור גלשן וללכת לנסות לגלוש בחופי ביירון, משימה לא פשוטה למתחיל כמוני אבל הצלחתי לעמוד על הגלשן למספר שניות;) לאחר שהייה של כמה שעות בבוקר בים, מקלחת זריזה ומשם ממשיכים אביב מתילדה ואני ללוסיוס! לוסיוס היא מסעדה ישראלית גם כן שנמצאת באיזור תעשייה של ביירון, לבעלים של לוסיוס קוראים זוהר והחומוס שם ממש ממש טוב, המחיר קצת יותר נמוך מאורגזמיק פוד אבל התמורה הרבה יותר גדולה.
משם כשהבטן שלנו מלאה בכל טוב אנחנו ממשיכים אל עבר guy's rainbow temple, שמתם לב, אתם לא צריכים למצץ, מתילדה נמצאת איתנו, הזמנו אותה לראוד טריפ שלנו עד לסידני לשם היא צריכה להגיע וגם אנחנו.
מקדש הקשת בענן של גיא, זהו מעין בית עץ ענקי בעל 4-5 קומות ועדיין בבנייה, כ40 דקות מביירון, שגיא, בחור אוסטרלי חצי יהודי, החליט לבנות לפני כ-20-30 שנה, והכל בהשראה ובתודה לטבע, לרוחניות, לאדמה, בגדול מלא חבר'ה סטלנים יושבים שם מעשנים כל היום ועוזרים לגיא לבנות את בית העץ תמורת לינה חינם, כשלינה כך סתם עולה שם כ30 דולר לאדם ללילה, פחות התחברנו לעניין ומשם המשכנו לנימבין, עיירת היפים שאמורה להיות מגניבה ממש, אנחנו מגיעים לשם בשעת צהריים, מסתובבים בחום הנוראי ברחובות נימבין שהיא די ריקה מאדם למעט מספר אבורג'ינים שמנסים למכור לנו סמים ועוד כמה רוכלים שמנסים למכור מוצרי “הודו” במחיר “אוסטרלי”. אנחנו חוזרים לרכב, אביב מתניע את הרכב ופתאום אביב קולט שיוצא עשן מהאזור של הילוכי ה-4X4, פתאום עשן מתחיל לצאת מהפלסטיקה שסובבת את הדלתות של הרכב, אנחנו נכנסים קצת לפאניקה מכיוון שאין לנו מושג מה קורה ומה אנחנו צריכים לעשות, ואנחנו עם מתילדה שזה הופך את זה עוד יותר לסיטואציה לא נעימה, החלטנו דבר ראשון להוציא את כל הדברים הכי חשובים ויקרי ערך שלנו מהרכב, כי הרכב שלנו עולה באש, במקביל אביב צלצל לאביו לשאול מה אפשר לעשות ואני התקשרתי שוב לקונסטנטינוס על מנת להבין מה קורה, יכול להיות שזה קשור להתקן של ה220V שהוא התקין לנו לבקשתנו, קוסטנטינוס הסביר לי בדיוק איזה חוט לנתק ממצבר הרכב על מנת לנתק את ההתקן, אך לצערנו זה לא עזר ועשן המשיך לצאת, בינתיים אני קולט שהפלסטיקה שמסביב לדלת הרכב מתחילה להנמס, נראה שיש קצר באחד מחוטי החשמל, אביו של אביב מורה לנו על לנתק את המצבר לחלוטין, כלומר לנתק גם את הפלוס וגם את המינוס מהמצבר וכך אני עושה במהירות, מחכים כדקה ורואים שהעשן מפסיק. כעבור כמה דקות אנחנו מחברים שוב את המצבר ורואים שהעשן לא חוזר, הבעיה טופלה ואין סכנה כרגע.
נכון לעכשיו אנחנו מבינים שאין לנו שום אפשרות לטפל בבעיה בנימבין וגם לא באף עיירה שנמצאת בסביבה ולכן אנחנו מחליטים ללכת לישון בקמפסייט שואוגראונד שנמצא בנימבין להעביר שם את הלילה כשהמחשבות שלנו די טרודות בקשר למצב הרכב.
