טיול קצרצר למונטנגרו
החלטנו לנסוע למונטנגרו ו"לפלוש" מעט גם לקרואטיה בגלל געגועים.
לפני כ- 30 שנה הפלגנו ביאכטה מבארי שבאיטליה לדוברובניק ואח"כ לאורך חופי יוגוסלביה צפונה. מהפלגה זו היו לנו זיכרונות יפים ורצינו לבקר שנית בדוברובניק לראות באיזו מידה השתנתה. בביקורנו הקודם, השלטון עדיין היה קומוניסטי. ההלם הראשון היה לאחר העגינה בכניסה לסופרמרקט ענקי ממול לרציף בו עגנו. ראשית הוא היה חשוך. בתחילה חשבתי שיש הפסקת חשמל אבל די מהר הבנתי שזה אחד הביטויים לחסכון. המדפים היו עמוסים, אבל... ב- 3 סוגי מוצרים בלבד; צנצנות ריבות (זהות כמובן) קופסאות בשר גולש בלתי אכיל וקופסאות ריקות של מוצרים לדוגמה שאולי יגיעו פעם. מהר מאוד למדנו שצריך להשכים בשעה 6 בבוקר ולצאת לשוק כדי להצטייד בפירות, ירקות ואולי גם במוצרי חלב. בשר היה מצרך נדיר וכשקניתי יום אחד ½ ק"ג בשר שהיה מיועד ל- 9 אנשים הקצב ולא האמין למשמע אוזניו ולמראה עיניו.
טסנו למוטנגרו בסוף מאי 2016, לאחר ליל הסדר, ל- 7 ימים. כלומר, לפני עונת התיירות. לתקופה זו יש יתרונות ויש חסרונות. היתרון שאין המוני אדם, אין צורך להסתרך בתורים בכביש, גם לא במעברי הגבול ובמסעדות יש מקום בשפע. החיסרון הוא מזג האוויר ההפכפך, ואכן היו לנו גם ימי גשם. בדרך כלל הגשם התחשב בנו וירד בלילות או מוקדם בבוקר, אבל יום אחד ירד גשם ללא הפסקה ונאלצנו לוותר על חלק מהתוכנית. בשני מקרים גם שינינו את מסלול הנסיעה בגלל מצב הדרכים.
טסנו בטיסת הצ'רטר הראשונה של ישראייר למונטנגרו לשדה התעופה ב Tivat, הנמצא בקרבת החוף. מחיר הטיסה היה גבוה בלי שום פרופורציה (539$ לאדם). בטיסת צ'רטר לא ניתן לשריין מקומות ישיבה, לא מקבלים אוכל ואפילו לא מים אלא תמורת תשלום ואין הבטחה לשעות המראה ונחיתה. למזלנו המטוס המריא בזמן ולא קלקלנו את תוכנית היום הראשון, אבל הטיסה חזרה התעכבה במספר שעות אותן בילינו בשדה התעופה (הכינו חומר קריאה).
רכב שכרנו בחברת SIXT. קיבלנו את הרכב שהזמנו, אבל מסתבר ש- GPS צריך להזמין מראש. בהמשך למדנו שגם GPS אינו מושיע במונטנגרו ופועל רק בין הערים המרכזיות. בתוך הערים אין הכוונה כך שנאלצנו לעבור לשיטת התשאול. יש לציין שגם המקומיים לא מכירים תמיד את הרחובות בעירם. פעמיים התקשרנו למקום הלינה והם באו להראות לנו את הדרך או להוציא אותנו לכביש הראשי.
קניתי כרטיס SIM מקומי. יש כרטיסים ב- 3 יורו של GB1 הטובים לשבועיים, לשיחות ולגלישה. לאחר שמסתיימת תקופת הזמן או הזמן בכרטיס יש לרכוש כרטיס חדש. כרטיס נוסף של GB3 עולה 6 יורו אבל מאפשר גלישה בלבד. גם הכרטיס שקניתי לא הואיל במיוחד כי משום מה התנתק מדי פעם והיה עליי לכבות את הטלפון ולהפעילו מחדש. אולי במשך הזמן יהיה שיפור.
מקומות לינה. כמעט תמיד לנו במקומות פרטיים. ברוב במקרים המקום היה בהתאם לפרסום, פרט ל-2 מקומות שלאחד מהם לא נכנסנו (פרטים בהמשך). בהם לא היה כל קשר בין התמונות למציאות.
במידה ויש יותר מחדר אחד, הם מתכוונים שילונו במקום זוג הורים וילדים, כך שהמיטות הנוספות הן מיטות נוער שאינן נוחות לשינה לאנשים מבוגרים. ברוב המקומות היה מטבחון מאובזר כך שיכולנו בקלות להכין ארוחת בוקר או ארוחת ערב במידה והגענו מאוחר.
פרטים על כל מקום לינה בהמשך.
לתשומת לב: אין בכוונת התיאור להחליף מדריך למטייל, אלא, להאיר ולהעיר על סמך נסיונינו
יום 1 Tivat לדוברובניק.
נחתנו ב- 10 ב Tivat. שדה התעופה קטנטן. לקחנו את המכונית בלי ה- GPS ויצאנו לדרך לדוברובניק.
הדרך לדוברובניק קצרה, כ- 72 ק"מ עם מעבר במעבורת ב- Lepetane ומעבר גבול כמובן. הדרך יפה ומשקיפה על מפרץ קוטור. תורים כאמור לא היו ועד ההגעה לדוברובניק הכול התנהל חלק. הבעיה הייתה למצוא את מקום הלינה בדוברובניק. הזמנתי מקום בעיר העתיקה מתוך מחשבה שנוכל לנצל את מירב הזמן לטיול בעיר אבל לא קלטתי כראוי את מבנה העיר העתיקה.
עם רכב לא ניתן להיכנס לתוך העיר, החניות ליד החומה, גם בעונה זו, היו מלאות עד אפס מקום והגרוע מכול, צריך לגרור את המזוודות ולטפס מדרגות כדי להגיע למקום הלינה. השארנו את בן זוגי במכונית כדי שיוכל לזוז במידה ויפריע לרכב לצאת ונכנסנו ברגל לעיר העתיקה לחפש את הכתובת. בדרך ראינו צעירים גוררים מזוודות ותיקים במעלה המדרגות ולבנו התמלא דאגה. בעלת הבית קלטה את המצב והציעה פתרון. היא יכולה להציע לנו מקום באותם תנאים מחוץ לחומות אבל קרוב אליהן, ויש חנייה בחצר. היא התלוותה אלינו והנחתה את בן זוגי איך לנסוע. הגענו לבית בן 300 שנה. חדרים אמנם פשוטים אבל גדולים. גינה יפה, ונוף נהדר.
החנינו את הרכב בחצר (בתשלום כמובן) ויצאנו ברגל לסיור בעיר העתיקה.
מקום לינה המתוכנן Guesthouse Vicelic
Antuninska 10, Old Town, 20000 Dubrovnik, Croatia
http://www.booking.com/hotel/hr/guesthouse-vicelic.he.html?aid=329424;label=guesthouse-vicelic-VNaKnBMF9IUH5SCiVYH0SQS6872749878%3Apl%3Ata%3Ap1%3Ap2%3Aac%3Aap1t1%3Aneg%3Afi%3Atikwd-24031733724%3Alp20517%3Ali%3Adec%3Adm;sid=d407db3ce0452e53e893fe6c2c79ceb6;dcid=4;dest_id=-79996;dest_type=city;dist=0;room1=A%2CA;sb_price_type=total;srfid=03ec0379c73570e1d9b8d017a2eb64f6ddf20bfeX1;type=total;ucfs=1& מקום הלינה בפועל:
לשאול את בעלת הבית ANKA Mrkunovic בטל. +385 (0)98 979 08 43 או בדוא"ל [email protected]
הפעם ביקשנו ארוחת בוקר ואנה הכינה לנו ארוחה מצוינת תמורת 7 יורו לכ"א. עבור חדר ל- 2 שילמנו 60 אירו.
היא גם המליצה לנו על מסעדת דגים בעיר העתיקה.Moby Dick ומה לומר, ליקקנו את האצבעות.
תשלום 84 יורו ל- 3 אנשים – דגים, בירה, תוספות, מנה ראשונה דגיגי ים מטוגנים.
המלצות
המטבע המקומי בקרואטיה אינו יורו. בחלק מהמקומות מקבלים תשלום ביורו. במקומות קטנים, כולל סופרמרקטים יש צורך במטבע מקומי. מאחר ושהינו בדוברובניק זמן קצר הסתדרנו ולא המרנו כסף למטבע מקומי.
השקיעו בדוברובניק יומיים ותיהנו בשלווה מהים והחופים.
לינה – לא בתוך החומות אלא מחוץ להם. הכי גרוע תיקחו מונית לעיר העתיקה במקום לחפש חנייה למכוניתכם.
יום 2 מדוברובניק. לפארק Lovcen
לאחר ארוחת בוקר וסידורים יצאנו חזרה לכיוון מונטנגרו (גם בסידורים התלווה אלינו בתוך דוברובניק בעל המקום בו לננו וחסך לנו התברברויות). מזג האוויר היה מעונן למחצה כולל טפטופים. מעבר הגבול היה מהיר, נסענו לאורך המפרץ ועצרנו מדי פעם בתצפית כדי לשאוב עוד פעם לקרבנו את יפי המפרצים. לא עלינו על המעבורת אלא המשכנו לאורך המפרץ לכיוון קוטור.
ירדנו מעט מהכביש לעבר Persat. אי אפשר לקרוא למקום כפר או עיירה כי אלה בתים הפרושים לאורך המפרץ כשבמרכזו 2 איים אליהם ניתן להפליג אם רוצים לבקר במנזר. כמעט בכל בית יש מסעדה עם טרסה המאפשרת לשבת ליד החוף או במרפסת מקורה. לפי חוש הריח נכנסנו לאחר הסיור למסעדה הראשונה ואכלנו ארוחה ביתית טעימה ולא יקרה. (28 יורו ל- 3 אנשים).
המסעדה: Cafe Armonia- Perast
משם המשכנו לדרך הראשית לכיוון Kutor ולפניה לפארק Lovcen. הפניה לפארק היא ביציאה מקוטור, לפני המנהרה ולפני תחנת הדלק הסמוכה אליה. הדרך יפה ומפותלת. למעשה הדרך עצמה היא הפארק כי בצד זה של הפארק, כשנכנסים אליו הדבר היחיד שיש לראות היא האנדרטה אליה יש לטפס 461 מדרגות.
את מקום הלינה שלנו הזמנו בפארק עצמו, אבל בצד השני של הפארק. בין 2 הצדדים אין מעבר ויש לרדת לכיוון Centije ולטפס במעלה הפארק.
המלון בפארק הוא חוויה בפני עצמה. הוא ממוקם במקום יפהפה וממנו ניתן לצאת לטיולים רגליים (או לסקי בחורף). לצערנו התחיל לרדת בערב גשם שוטף וחוץ מלהסתכל דרך החלון ולהתפעל מהנוף לא יכולנו לעשות הרבה לא באותו יום ולא למחרת.
ס"ה נסיעה לאותו יום – 196 ק"מ, 4:30 שעות.
לינה: Cetinje Hotel Monte Rosa
Ivanova korita, Lovćen, 81250 Cetinje, Montenegro .
החדרים יפים, ארוחת הבוקר טובה אבל בחדרים אין קומקום להכנת שתייה חמה וכמובן שגם אין קפה או תה. למזלנו הבאנו כף חשמלית, סיר קטן, כוסות, קפה, תה ועוד.
כמו כן, בקבלה ובבר אף אחד לא דיבר אנגלית (או שפה זרה אחרת), מה שהקשה עלינו את התקשורת איתם.
המחיר לזוג, כולל ארוחת בוקר 56 אירו.
מומלץ
https://www.tripadvisor.co.uk/Hotel_Review-g304076-d7092431-Reviews-Hotel_Monte_Rosa-Cetinje_Cetinje_Municipality.html
יום 3 מפארק Lovćen לפארק Biogradska Gora
הבוקר היה גשום פחות מהלילה אבל עדיין רטוב. יצאנו מהמלון היפה בפארק Lovćen לכיוון Centinje, כדי להמשיך משם. ב- Centinje התעכבנו עד סביבות הצהריים בניסיון לסדר את כרטיס ה- SIM כדי שנוכל להשתמש בשירותי Waze או google maps. ביניים לשמחתנו פסק הגשם. יש במקום מדרחוב אבל קשה לומר שיש משהו אטרקטיבי או חנויות המושכות את העין.
יצאנו לכיוון Kolasin הנמצאת בפארק המרכזי של מונטנגרו .Biogradska Gora. בדרך עצרנו במנזר המהולל Moraca Monastery אבל חוץ משתי נשים לא הייתה שם נפש חיה. לפי השירותים והחנות כפי הנראה בעונת התיירות יש סיורים במקום. משם המשכנו למסעדה המומלצת " Restaurant "Crkvin, המקום יפה אבל המרפסת הייתה רטובה, את הקניון לא ניתן לראות ממנה ולא התרשמנו שכדאי לשבת לאכול שם רק בשביל האוכל.
בקולשין תכננו להיעזר בשירותי מרכז המידע לתיירים אך הגענו מספר דקות אחרי סגירתו. פנינו לקבלה במלון ממול וקיבלנו מידע נהדר ועם הרבה סבלנות. ראשית הסבירו לנו כי לא כדאי לנו להיכנס לפארק בדרך בה בחרנו, היא לא תקינה בפרט במזג האוויר הנוכחי. עדיף להיכנס לפארק בכניסה הראשית. דחינו את הביקור בפארק ליום המחרת וכהרגלנו נעזרנו בשירותי תחנת הדלק על מנת לאתר את מקום הלינה.
לינה: House eco Village
המקום מתאים מאוד למשפחות בייחוד כשמזג האוויר מאיר פניו (תמונות תוכלו לראות בקישור).
הכניסה למקום היא לפני קולשין. יש שלט גדול GACKA פונים לשם ורואים הכוונה למקום. נוסעים במעלה הדרך עד לשלט.
קיבלנו בקתה של 2 חדרים, מטבח מאובזר, חימום ואפילו בקבוק יין. בחדר השני יש 2 מיטות נוער.
הבחור שחיכה לנו כיוון אותנו למסעדה מקומית בשם Must (30 אירו כולל טיפ ל- 3 אנשים) ולסופר שם הצטיידנו ליום המחרת.
את ארוחת הבוקר הכנו בעצמנו.
התשלום 40 אירו לבקתה.
יום 4 יום של פארקים וקניונים .
היום התחיל כשהוא מלווה בגשם וערפל. יצאנו לפארק Biogradska Gora הנמצא במרחק של כ- 10 דקות נסיעה מהעיירה. העונה הרשמית נפתחת ב- 1 למאי. אנחנו הקדמנו את העונה ביומיים והגענו גם לפני שעת פתיחת הקופות. נסענו לכיוון האגם. הגשם עדיין טפטף רכות, אבל לאט לאט התמוגג הערפל וניתן היה לצאת להליכה קצרה לאורך המסלול הסובב את האגם. חוץ מאיתנו נכחו במקום קבוצה יפנית ואמריקאי (יהודי כמובן). העונה היפה בותר במקום היא יולי, בחודש זה יש פריחה מדהימה כולל פטריות אדומות מנוקדות. אבל יולי היא כמובן עונת התיירות ושומר נפשו ירחק.
http://www.visit-montenegro.com/tourism/national-parks/biogradska-gora-np/
יצאנו מהפארק לכיוון אחת האטרקציות – גשר Tara. הכיוון הוא Zabljak והגשר נמצא על הדרך במרחק 56 ק"מ. הגשם פסק ואפשר לנו צפייה בערוץ הנהר ובקניון המדהים. אם זמנכם בידכם ואתם אמיצים מספיק תוכלו לעבור את הקניון מצד אחד לשני באומגה.
מה שלא יהיה המקום שווה צפייה ורגיעה.
על הגשר עצמו תוכלו לקרוא בקישור. הוא תוכנן ע"י ארכיטקט יוגוסלבי יהודי, בנייתו הסתיימה ב- 1940. וב- 1942, בעקבות פלישת האיטלקים ליוגוסלביה פוצצה הקשת המרכזית של הגשר בסיועו של הארכיטק שתכנן אותו. הוא הוצא להורג ע"י האיטלקים אבל הפיצוץ מנע מהם את המעבר.
https://en.wikipedia.org/wiki/%C4%90ur%C4%91evi%C4%87a_Tara_Bridge
המשכנו ל- Zabljak שהיא עיירת סקי. כשהגענו נכנסנו לתחנת דלק על מנת להתייעץ איתם לגבי המשך הדרך וטוב שעשינו זאת. הסתבר שהדרך שתכננו לנסוע בה ולהגיעה ל- Piva חסומה בגלל השלגים ויש לבחור דרך אחרת.
סיימנו את שאריות ארוחת הערב מאתמול ופנינו ל- Niksik כשהמטרה היא להגיע לקניון Piva.
הדרך יפה מסביב הרים מושלגים והכול ירוק (עוד יתרון לנסיעה טרום עונה).
בדרך לקניון Piva ספרנו את המנהרות ואימתנו שמספרן 55!. למטה קרץ אלינו הקניון בצבע כחול עז. קניון PIVA לעומת קניון TARA הוא רחב ומרשים מאוד.
נסענו עד כמה צפונה שאפשר ופנינו חזרה ל- Niksik שם תכננו ללון.
Niksik היא עיר גדולה יחסית. ניסינו לאתר את כתובת מקום הלינה בעזרת הכתובת או הקואורדונטות ללא הצלחה. כהרגלנו, נכנסנו לתחנת דלק, התקשרנו לבעלי הבית והם באו לאסוף אותנו.
כללית, זה היה אחד הימים היפים ביותר בטיול.
לינה : Apartments Stanisic 2 stars
Ljuba Cupica, 81400 Nikšić, Montenegro
http://www.booking.com/hotel/me/apartments-stanisic-niksic.he.html
בתמונות המקום נראה נהדר, אבל אין לי מושג מי נתן להם ציון כל כך גבוה.
הבית היה מקום המגורים הקודם של המשפחה המשכירה אותו והם עזבו בחתף ולא טרחו לשפר את המקום כדי שיתאים למגורי אורחים.
מדובר בבית בודד בסביבה מבודדת,. הדירה גדולה מאוד 3 חדרי שינה, מטבח וסלון, אבל...המטבח אינו מאובזר ומה שהם השאירו אינו ראוי לשימוש. 2 חדרי שינה היו חדרי ילדים ויש בהם מיטות נוער עם מזרונים בלויים מרוב שימוש. יש אמנם 2 חדרי שירותים אבל המקלחת ממש מטונפת. אין פחי אשפה, יש שאריות מצרכים שהשאירו הבעלים. בקיצור, אנחנו מעדיפים פשטות אבל נקי וסדר על השלומפריות של דירה זו.
מה שכן, הבן הוציא אותנו לכביש הראשי בבוקר כשהוא נוסע לפנינו.
המחיר 60 אירו לכל הדירה.
בקיצור – ממש לא מומלץ
יום 5 מ- Niksik ל- Kotor
יצאנו בבוקר למזג אוויר נאה. נסענו בדרך הנופית לכיוון קוטור (M6, P11) כשהמטרה להשאיר ½ יום לסיור בעיר העתיקה של קוטור. הגענו בצהרים למקום הלינה שלנו. מקום יפיפה בשכונת MUO השוכנת על שפת האגם. הבית חדש, יש חנייה בחצר, החדרים יפים ומאובזרים ומרפסת צופה לאגם.
ירדנו למסעדה הקרובה לאכול צהריים, נהנינו מכול ביס ולקחנו מונית לעיר העתיקה (2.70 יורו) כדי להימנע מחיפוש חנייה.
הסיורים בערים העתיקות די מאכזבים. חנויות מכל הסוגים וכמובן כנסיות. מה שיפה בעיר העתיקה של קוטור היא החומה המטפסת במעלה ההר.
לינה: Apartments Marković 3 stars
Muo 117, 85330 Kotor, Montenegro
גם הפעם התמונות מטעות, הן אינן משקפות את החדרים היפים, הניקיון, הבניין, מיקומו ובעלת הבית שמקבלת אתכם עם כול הלב (הבן והבת מדברים אנגלית). ממליצה בכול לשון על המקום.
למחרת ביקשנו ארוחת בוקר והיא הוגשה לנו לחדר.
לנו במקום לילה נוסף ביום האחרון לשהותנו. הדרך מכאן לשדה התעופה אורכת כ- 20 דקות.
מומלץ בחום !!!
המסעדה: Villa Ferri
Muo +382 (0)32 336-256
http://www.villa-ferri.com/Eng/konobaeng.html
מקום קטן, על הרציף. האוכל מוכן לפי הזמנה. דגים לפי ההיצע (ממליצה על סלט האוקטפוס).
אכלנו במקום פעמיים. בפעם השנייה, בערב האחרון, ירד גשם שוטף. הזמנו אוכל ולקחנו לחדר.
יום 6 – מקוטור ל- Bar
יצאנו בבוקר במטרה לנסוע בכביש נופי ולהגיע ל- Virpazar, לשוט באגם ומשם ל- Bar. אבל בהמשך החל לרדת גשם שוטף ששיבש את התוכניות ובעיקר את השיט באגם.
עצרנו בדרך ב Rijoka. המקום יפה. יש גשר עתיק על הנהר ולידו בנויה מסעדה.
Tavern Mostina
http://www.gastromaps.com/me/restorani/konoba-mostina
הדגים דגי נחל ויש גם מרק דגים. פשוט כיף לשבת שם לאכול אוכל טעים וליהנות מהנוף, גם אם יורד גשם.
לינה מתוכננת: BAR
Hotel Pharos, Topolica III, 85000 Bar, Montenegro
הגענו למלון. בתמונות הוא נראה יפה, מסודר, מקושט, חדרים יפים. במציאות גילינו מלון מוזנח. בחדרים היה ריח של טחב, חדר האוכל נראה כמו מסעדת פועלים. לכלוך בכול מקום. ניסינו להסביר לפקידת הקבלה שהגיעה לכבודנו שאין באפשרותו להישאר שם, אבל היא לא הבינה אנגלית ונציגת booking.com המקומית התעלמה ממצבו של המלון אותו הזמנו על סמך התמונות והמלצות מטיילים. החלטנו שאנחנו לא נשארים ואת הויכוחים עם Booking.com ננהל מהארץ. עברנו למלון ברחוב הראשי
ממש לא לדרוך שם
לינה בפועל: Hotel Princess
http://www.hotelprincess.me/Hotel-Princess-Montenegro/123/Location.shtml
מלון מעולה במיקום נהדר במלון היו הרבה אנשים והוא לא היה בכלל נטוש!. מהמלון יורדים ישר לטיילת רחבה לאורך החוף ולמרות שעדיין העונה לא התחילה יש מסעדות ובתי קפה לאורך הטיילת.
במלון 2 בריכות שחיה, אחת פנימית ואחת חיצונית. ארוחת הבוקר הייתה מעולה. המחיר כמובן גבוה יותר, למרות ההנחה שקיבלנו.
מומלץ
יום 7 – סיור לאורך החוף האדריאטי
להפתעתנו, למרות תחזית מזג האוויר הקודרת, התעוררנו ליום יפה. יצאנו מהמלון ונסענו לכיוון Uliciny. מייד ביציאה מ- Bar פנינו לכיוון העיר העתיקה של Bar. המקום מקסים. בנוי על מדרון ההר ואפשר לבלות כאן מספר שעות. כמו בכול עיר עתיקה יש חנויות קטנות ומסעדות לאורך מסלול העלייה עד לפתח המבצר.
המשכנו משם ל- Uliciny, גם שם חיכתה לנו עיר עתיקה מוקפת חומה. הפעם ממש ליד הים במקום מוגבה. נוף יפהפה, מלונות שנבנו באתר עצמו וכמובן מסעדות. טיפסנו במדרגות, נשמנו אוויר ים וחזרנו לכיוון Kotor. Uliciny ממוקמת על גבול אלבניה ולכן שונה באופייה משאר המקומות במונטנגרו. לאורך החוף יש כמובן מסעדות ובתי קפה הנושקים זה לזה והמוני תיירים מסתובבים שם. יש כמובן גם שוק עליו דילגנו.
התחנה האחרונה בטיולנו ובדרך ל- Kotor הייתה Budva. עליה נאמר בספרים שהיא מזכירה את דוברובניק. אבל ספרים לחוד ומציאות לחוד. הגשם שהתאפק עד שעה זו התחיל לרדת בעוז. חיכינו במכוני כדי שייפסק ונכנסנו לעיר העתיקה. הרחובות גדושים בחנויות, בתי קפה, מאפיות ושאר שטויות לתיירים. זו ממש לא דוברובניק. יצאנו מלאי אכזבה, שני המבצרים האחרים שביקרנו היו מרשימים מאוד וכול אחד מהם בעל אופי שונה וכאן...סתם סמטאות וחנויות למכביר. חזרנו לקוטור, לפנסיון בו התגוררנו בפעם הקודמת (ביום ה-5 לטיול). הגשם לא פסק ולכן הזמנו במסעדה בה סעדנו בפעם הקודמת ארוחת ערב, לקחנו אותה לחדרנו ונהנינו מכול ביס.