כשנשארו לי 11 יום לויזה בבורמה והרגשתי שאני עוד רוצה להישאר בארץ הקסומה הזאת אך לא ידעתי מה בדיוק מתחשק לי לעשות, הציע לי חבר שפגשתי בדרך ללכת ולהתנסות במדיטציה. הוא אמר לי שאם אני פה, בארץ המקדשים, שהבודהיזם נוכח בה כל כך והמונים מתרגלים מדיטציה, כדאי גם לי לנסות. מעולם לא עשיתי משהו דומה, אבל ברוח ההרפתקנות והסקרנות החלטתי ללכת על זה. בלונלי פלאנט מצויינים מספר מרכזי מדיטציה ולאחר התייעצות עם מקומיים ועם אותו חבר שהוא מורה ומתרגל מדיטציה כבר 20 שנה, בחרתי את המקום שנראה הכי מתאים לפעם ראשונה..
המקום שנבחר הוא מנזר למדיטציה ולימוד שנקרא Panditarama ונמצא בינגון. לאחר קריאה באתר שלהם הבנתי שצריך להירשם מראש, למלא טפסים וכו'. בגסט האוס שהתאכסנתי בו בינגון התקשרו למקום ושאלו אם אוכל לבוא ביום למחרת ל8 ימים. אמרו שאין בעיה ואני התכוננתי לחוויה הלא נודעת..
לא היה לי מושג למה אני נכנסת.
כשהגעתי למנזר הייתה שעה ארוחת צהריים אז העלו אותי לחדר האוכל לאכול. בעודי מנסה להתאים את עצמי למקום ניגשה אלי נזירה מבוגרת לבושה בורוד, שהיא במקור מארה”ב אבל כבר שנים רבות נמצאת במנזר והיא האחראית על התיירים שמגיעים לתרגל מדיטציה במנזר. היא התפלאה לראות אותי ואמרה שאי אפשר פשוט לבוא.. שיש תהליך שצריך לעבור מראש. כבר הרגשתי איך התסכול מחלחל. לאחר ארוחת הצהריים דיברנו והיא שאלה שאלות לגבי מה אני מצפה שיקרה לי בימים האלה ומה אני רוצה שיקרה. האמת, שלא היה לי מושג מה זה מדיטציה לעומק כך שעניתי את התשובות שעלו לי לראש, בלי לדעת אם זה רלוונטי או לא.. מסתבר שכן. היא אמרה שכאמור בדר”כ אי אפשר לבוא סתם כך ובשיחת הטלפון מהגסט האוס כנראה הייתה אי הבנה, אבל שהיא יודעת שישראלים אוהבים ויודעים לעבוד קשה אז אוכל להישאר. כששמעה שיש לי רק 8 ימים אמרה שזה מעט אבל שגם במספר ימים מועט כזה אעבור דברים משני חיים. משני חיים! הייתי מופתעת מאוד מההצהרה הבטוחה הזו אבל זה הגביר את ציפיותיי וסקרנותי.
כל השהות במנזר היא בחינם- אוכל, מגורים, לבוש, ואפילו טיפול רפואי ותרופות כשנזקקים לכך. הכל מבוסס על תרומות שהמנזר מקבל.
תהליך הקליטה היה מהיר מאוד- קיבלתי בגדים מיוחדים- לונגי חום, חולצת בד לבנה וסרט חום שמניחים על הכתף. קיבלתי חדר גדול לבד (אמרו שבימים הקרובים יגיעו עוד בנות ויצטרפו לחדר אך בסוף נשארתי לבד בחדר כל השהייה), מצעים וכילה. נתנו לי להקשיב להקלטה באנגלית שמסבירה על המדיטציה ולו”ז צפוף מאוד..
כשעתיים אח”כ כבר תירגלתי את המדיטציה הראשונה שלי. המדיטציה במנזר היא “Intensive Vipassana Meditation”. המילים האלה נראו לי כמו משימה בלתי אפשרית, אבל זרמתי.. בעיקרון ממעיטים מאוד בדיבור, אין בכלל דיבור בין האנשים במנזר למעט עם “אם הבית” ולצורך עניינים טכניים, וכן השיחה עם המורה שעליה אספר בהמשך. הכל מתנהל באיטיות רבה, יש התבוננות בכל צעד, בכל תנועה, בכל רגע- mindfulness. מתרגלים שני סוגי מדיטציה- מדיטציית ישיבה ומדיטציית הליכה. כל יום מתחיל ב3 וחצי בבוקר במדיטציית הליכה, לאחריה מדיטציית ישיבה ולאחריה דקלום של ברכות רבות. ב5 אוכלים ארוחת בוקר ולאחריה ממשיכים במדיטציות ישיבה והליכה לסרוגין, שעה כל אחת. ב10 וחצי אוכלים א.צהריים ולאחריה ממשיכים במדיטציות. הלו”ז מסתיים ב9 בערב, ועד אז יש מדיטציות, הפסקה למנוחה ומקלחת, ושיחה עם מורה. המורה מדבר בבורמזית כך שמי שלא דובר השפה, ישבנו בחדר אחר והקשבנו לשיחה מוקלטת באנגלית, שיחה המדברת על אספקטים שונים במדיטציה, על התמודדות עם הקשיים העולים, שיחות רוח וכו'. השיחות היו מעניינות ומעשירות מאוד. משעת ארוחת צהריים עד ארוחת הבוקר למחרת לא אוכלים. בשעה 5 שותים מיץ עשיר, ומים אפשר כמובן לשתות ללא הגבלה כל היום. האמת, שלעניין הזה מתרגלים במהרה ולא חשתי תחושת רעב כלל, אבל כמובן שברגע שיצאתי משם לא הפסקתי לאכול.. האוכל המוגש בשתי הארוחות עשיר מאוד, ואולי הכי טעים שאכלתי בכל הטיול בבורמה. הוגש גם אוכל צמחוני וגם בשרי ובשפע רב. הכי כיף היה התה הבורמזי עם החלב הממותק בבוקר.. בתור מי שהאוכל הזה חדש לה, הארוחות עצמן היו הרפתקה בפני עצמה, שכן לא ידעתי מה טעמם של המאכלים וממה הם עשויים.. לאט לאט למדתי מה חריף נורא ואני צריכה להימנע ממנו, ומה טעים ביותר. גם בשעת האוכל כמובן לא מדברים. לפני שאוכלים מחכים שיכנסו המורים והנזירים הותיקים וישבו במקומות המיוחדים שלהם, ואז אומרים יחד ברכות מסוימות (נתנו לי דף עם התעתיק האנגלי וגם עם התרגום) ומתחילים לאכול. אנשים רבים באים בכל יום להצטלם עם המורים ולתת תרומות, ולא מעט מבטים הוגנבו לבחורה הלבנה עם הבגדים המסורתיים שעומדת בתור לאוכל.. (-:
מי נמצא במנזר? במנזר יש גם גברים וגם נשים אבל המדיטציה היא באולמות נפרדים. יש הרבה בורמזים שבאים לתקופה מסויימת לתרגל מדיטציה, יש נזירים ונזירות שבאים מארצות שונות לתקופה (לדוגמה כשאני הייתי היו מספר נזירות מנפאל שבאו לשם לחצי שנה) ויש גם תיירים שבאים לתרגל. אני ועוד אחד שראיתי היינו ה”לבנים” היחידים, והיו עוד כמה ממדינות שונות, בעיקר אסיאתיות. בחורה אחת שהיא סינית במוצאה אך גרה בקנדה באה לחודש, והגנבנו שיחות על החוויה כשהיינו באות לשמוע את השיחה המוקלטת. המשכנו את הקשר בפייסבוק כשיצאנו מהמנזר.
הלו”ז כאמור אינטנסיבי מאוד ולא משתנה, שעות השינה מעטות, אבל הגוף מתרגל לכך. פעם ביומיים יש שיחה אישית עם המורה, נזיר מבוגר, ואיתו מתורגמנית. בשיחה אני מספרת על החוויה, למה אני שמה לב בגוף במהלך המדיטציה, והוא מקשיב ונותן עצות ומכוון. השיחות מרתקות מאוד ומיוחדות.
את המדיטציה היה לי קשה מאוד מאוד לעשות. לא הצלחתי להתרכז, לשמור על עיניים סגורות, לא הפסקתי לנדוד במחשבות, שנאתי את זה. רציתי ללכת וספרתי את הדקות בכל סשן מדיטציה. רציתי להרים ידיים, חיפשתי תירוצים לעצמי למה אני לא צריכה להיות כאן אלא בחוץ,להכיר עוד את המדינה הזאת, לא לבזבז את הזמן במדיטציה. מה גם שבהנחיות שקיבלתי כשהגעתי היה כתוב להמעיט כמה שאפשר בכתיבה ובקריאה, אינטרנט אין כמובן, והיו רגעים שהרגשתי שאני תיכף מתפוצצת. לאחר שלושה ימים החלטתי שאני חייבת לקבל החלטה- אם להישאר או ללכת. אם להישאר- אז להיות כאן לגמרי, לא לוותר לעצמי, להיכנס לחוויה במלוא העוצמה והכוונה. בפעם הראשונה כמעט בחיי הייתי במקום בו זה רק אני מול עצמי, ואם אוותר ואעזוב, רק אני אושפע מזה. להחליט לא לוותר כדי לא לאכזב או לקלקל לאחרים היה לי הרבה יותר פשוט, אבל כשזה נגע אך ורק בי, זה היה מורכב פי כמה. הרגשתי שאם אחליט ללכת על זה בכל הכוח, זו תהיה ממש תפנית בחיי ומכאן-הכל אפשרי. בסוף היום הזה החלטתי להישאר. הבנתי שאותו קול שאומר לי במהלך המדיטציה שאני לא מסוגלת הוא גם הקול שיכול להגיד לי שאני מסוגלת לחלוטין, והחלטתי לאמץ רק אותו. לקחתי כל שעת מדיטציה כפרוייקט בפני עצמו, בלי לחשוב מה יש בהמשך היום, כי רק המחשבה על עוד 10 שעות מדיטציה תיסכלה אותי.. עשיתי את הדברים בשמחה גדולה הרבה יותר. החוויה הפכה להיות נעימה ומרתקת יותר. עודדתי את עצמי וחיזקתי את עצמי.
עד היום האחרון לא הצלחתי כ”כ במדיטציה, ולא אהבתי את חווית המדיטציה, אבל את התהליך הפנימי שעברתי שם אקח איתי לכל חיי. החוויה שעברתי הייתה חזקה ומשמעותית כ”כ, אפילו לא ציפיתי ולא דמיינתי משהו כזה. אותה אישה שאמרה לי שגם בכמה ימים אפשר לעבור תהליך משנה חיים צדקה. לא יודעת אם לתהליך כזה התכוונה, אבל מה זה משנה. אני קיבלתי מתנה ענקית.
וחוץ מהחוויה האישית הפנימית שעברתי, החוויה במנזר הייתה יחודית מאוד. הכל היה בשפה שונה, עם אנשים מתרבות שונה לגמרי, טעמים, ריחות, מנהגים, לבוש, הכל שונה, חדש ומסקרן. חוויה בורמזית אותנטית לחלוטין.
חשוב לומר למי שהעניין חשוב לו, שבתור יהודייה הרגשתי מאוד בנוח. אמנם זה מנזר, ויש כמובן המון סממני הערצה לבודהה, אבל אני למשל בדקלום של הבוקר פשוט לא אמרתי את הדברים הנוגעים באמונה בבודהה, כי זה לא נוגע בי. או למשל כשנכנסים לשיחה עם המורה, כולן משתחוות לפניו לפני שמתחילים וגם בסוף. אני חששתי מכך מאוד והתלבטתי מה אעשה אם אדרש להשתחוות. כשנכנסתי בפעם הראשונה לשיחה הוא שאל אותי מאיפה אני והאם אני יהודייה וכשעניתי בחיוב פשוט התחלנו בשיחה ולא נתבקשתי להשתחוות. אולי יש שיגידו שזה עבודה על עצמי בעיניים, אבל אני הרגשתי בנוח וזה מה שחשוב לי.
אני ממליצה מאוד למי שמחפש חוויה אותנטית וייחודית, וגם למי שכבר עמוק בענייני המדיטציה, להתנסות בחוויה שכזו בטיול בבורמה.
כתובת המנזר היא:
A-80, Than Lwin Road
Shwe-gon-dine P.O.
Bahan, Yangon
מייל: [email protected]
אתר אינטרנט: www.panditarama.net
טלפון: 535448 (00951)
