מיאנמר - המזרח במיטבו (מנדליי - Mandalay)

נזיר על גשר U-bein

זהו הפוסט הראשון בסדרה על הטיול שלי במיאנמר. הקישורים לחלקים הבאים:

מיאנמר - המזרח במיטבו (מנדליי - Mandalay) – הפוסט הנוכחי.
מיאנמר - המזרח במיטבו (באגן - Bagan)
מיאנמר - המזרח במיטבו (הטרק לאגם אינלה – Trek to Inle Lake)
מיאנמר - המזרח במיטבו (אגם אינלה – Inle Lake)
מיאנמר - המזרח במיטבו (ינגון – Yangon)

הקדמה

רציתי לנסוע למיאנמר כבר לפני 20 שנה, עוד אז, בטיול אחרי צבא. כבר אז משהו במדינה הזאת משך אותי מאוד אבל לא יכולתי לשים את האצבע על מה בדיוק משך אותי. בכל אופן, זה לא יצא אז אבל כן הגשמתי את המשאלה הזו לפני כשנה וחצי.

אבא שלי מטייל מושבע וממש לא הייתי צריך לשכנע אותו להצטרף. בהתחלה עלו חששות, בכל זאת הוא כבר בן 73, וטיול תרמילאים זה לא דבר טריויאלי בגיל הזה. כבר עכשיו אקדים ואומר שאבא שלי עמד בכל הציפיות ובכל האתגרים של הטיול (כולל 3 ימים של טרק) לא פחות טוב מכל ילד שהרגע סיים צבא.

מיאנמר מבחינתי זה המזרח במיטבו. ואני אסביר למה אני מתכוון… ביקרתי כבר במזרח בעבר, הודו, נפאל, תאילנד, אבל בכל אחת מהמדינות האלה לא הרגשתי אותנטיות בעוצמה כזו כמו שהרגשתי במיאנמר. יש משהו מאוד בתולי עדיין במדינה הזו, בתור תייר, לא הרגשתי שאנשים מתאמצים במיוחד בשבילי, הם בירכו אותי לשלום, עזרו לי אם היה צורך אבל אם זאת המשיכו בחייהם כרגיל. הדבר הזה גרם לי להרגיש את המקום כמו שהוא באמת. כמובן שיש מקומות מתויירים מאוד שהכל בהם סובב סביב תיירים אבל בשונה ממדינות אחרות בשאר המקומות אפשר להרגיש חיים רגילים לגמרי.

בנוסף, מיאנמר היא מדינה שיש בה הרבה תרבות מקומית עשירה וייחודית, אלפי מקדשים מדהימים, מנזרים, נופים, טבע עוצר נשימה, טרקים, אוכל וריחות כמו שיש רק במזרח. ניתן לטייל בה שבועות רבים (למרות שהויזה מאפשרת חודש אם אני זוכר נכון). האנשים בבורמה מאוד נחמדים והם צמאים להראות את המדינה שלהם ולשתף אותך בחוויות. כמות התיירים במיאנמר תמיד הייתה מוגבלת בגלל המשטר הצבאי השולט במדינה (דבר שמורגש כשמטיילים שם) אבל לאחרונה הבינו שם שתיירות תעזור למדינה לצאת מהעוני.

טוב, מספיק, אפשר לעבור לת'כלס. אבא שלי בדיוק סיים לטייל בוייטנם ופגשתי אותו בבנקוק כדי לטוס ביחד למדליי. הכוונה הייתה לנחות במנדליי, לטייל ברחבי המדינה לכיוון דרום ולחזור בטיסה מינגון. מסלול זה מאפשר לבזבז פחות זמן על נסיעות.

מנדליי והסביבה

נחתנו בשדה תעופה של מנדליי (העיר השנייה בגודלה במיאנמר). המנו מראש רק את המלון במנדליי כדי להיות גמישים בהמשך הטיול. שם המלון – Nylon Hotel. מלון נחמד מאוד במחיר סביר מאוד (25 דולר ללילה אם אני לא טועה).

זרקנו את התיקים בחדר ורצנו לקחת מונית לכיוון Mandalay Hill – גבעה המשקיפה על כל העיר ועליה מקדש (כמובן) ומאוד רצינו לראות משם את השקיעה. ניתן לעלות לשם עם מעלית אבל אנחנו לא באירופה ובאנו לטייל אז עולים ברגל. משאירים את הנעליים למטה ומתחילים לעלות במעלה ההר (35 מעלות בחוץ עם 100 אחוז לחות). הדרך למעלה בנוייה ממדרגות ארוכות מאוד שעל צידיהן נחים קבצנים או נזירים. כל כמה עשרות מדרגות כאלה יש פגודה ובה בודהה.

כשבסוף מגיעים למעלה ורואים את הנוף מבינים שהיה שווה המאמץ. לא מעט אנשים מגיעים לשם לקראת השקיעה כי באמת יש משהו בשילוב הזה של נוף, שקיעה ומקום קדוש שגורם לך להרגיש שקט ושלווה בנפש.

לאחר השקיעה ירדנו את כל הדרך למטה, מצאנו את הנעליים וחזרנו לכיוון המלון כדי לסגור את היום בארוחה טובה. אכלנו במסעדת Rainbow, הארוחה אכן הייתה טובה (וזולה).

היום השני התחיל ממש מוקדם. במקדש ששמו Mahamuni Paya, נמצא אחד מפסלי הבודהה החשובים ביותר והקדושים ביותר במיאנמר אם לא בכל העולם. הסיפורים מספרים שזה אחד מפסלי הבודהה שנבנו כאשר הבודהה עצמו עוד היה בחיים. יש עוד שניים כאלה בהודו ועוד שניים בגן עדן (ואז אני חושב… אז איפה בודהה?). בכל אופן, בכל יום בשעה 4 בבוקר מתקיים טקס המקלחת של הבודהה שבמהלכו מביאים מים קדושים, מצחצחים לפסל שיניים, שוטפים לו את הפנים וכו'. זהו נחשב כבוד גדול להשתתף בטקס הזה (כבוד גדול בכלל להיות נוכח שם). העבודה כמובן נעשת ע”י נזירים והרבה אנשים באים לחזות בטקס, להביא מנחה לבודהה ולהתפלל.

השכרתי אופנוע מסכן מבעל המלון כדי לא לנסות לחפש מוניות בשלוש בבוקר (חוץ מזה להשכיר טוסטוס רק בשביל זה היה יותר זול מלעשות את זה במוניות), ויצאנו לדרך ב-3:30 בבוקר. מנדליי באמצע הלילה נראת כמו עיר נטושה, אתה מרגיש שאתה האדם היחיד החי בעיר הזו כרגע.

במהלך הטקס יש להקת נזירים שמנגנת “מוזיקת מקדשים”. אני חושב שאנחנו היינו התיירים היחידים במקום (זוכרים שהזכרתי קודם את הרגשת האוטנטיות שדיברתי עליה בהתחלה?) מה שגרם לשני דברים; אחד – חשש שאולי זה לא המקום לתיירים (אבל זה התברר כלא נכון כאשר רוב האנשים, כולל הנזירים הוציאו טלפונים והתחילו לצלם כאילו היו בהופעה של כוכב רוק); דבר שני – אותה הרגשה של עוצמה, הרגשה שאתה חלק ממשהו אמיתי, לא הצגה כדי למשוך עוד תיירים אלא זה החיים האמיתיים שלהם.

לאחר הטקס חזרנו למלון בדיוק לארוחת בוקר. עוד יום ארוך לפנינו

שלושת ערי הבירה העתיקות של מיאנמר

במאה ה-18 היה איזור מנדליי מרכז השליטה של בורמה ובאיזור נבנו כמה ערי בירה. כיום עיר הבירה של מיאנמר היא נייפידאו. שלושת ערי הבירה מסביב למדליי הם Inwa, Sagaing ו-Amarapura. ביקור בשלושת המקומות האלה מהווה יום טיול מושלם הם מבחינת לוח הזמנים והן מבחינת עניין. חשוב לציין ששלושת המקומות האלה מאוד מתויירים.

בערב לפני, התארגנו דרך המלון על רכב עם נהג שייקח אותנו לכל שלושת המקומות האלה ובעצם ילווה אותנו במשך כל היום. התענוג עולה כ-35 דולר ליום לרכב וזה מאוד נוח.

התחלנו את היום במקדש Mahagandhayon ב-Amarapura. מדי בוקר מתקיים במקדש זה טקס “האכלת נזירים”. אני בכוונה מתייחס לזה בצורה כזו כי זו אחת האטרקציות שהייתי מוותר עליהן אולי, במקור זהו טקס חשוב שבמהלכו נותנים אוכל לנזירים וזה חלק בלתי נפרד מחייהם אבל המיקום הספציפי הזה הפך ממש להצגה ותיירים באים בהמוניהם כדי לראות איך נזירים מקבלים אוכל. לתת אוכל לנזיר נחשב מצווה אבל כאן עטפו את כל התהליך במעטפת של מוזרות.

לאחר הטקס המשכנו לכיוון Sagaing.העיר ממוקמת כ-20 ק"מ דרומית למנדליי, מהצד השני של הנהר. זהו מרכז חשוב מאד לבודהיסטים, עם מאות פגודות ומקדשים הפרוסים ברחבי העיר.

הנהג לקח אותנו לפגודת ה-Soon U Ponya Shin הנמצאת על הגבעה הגבוהה ביותר ובדומה ל-Mandalay Hill הנוף ממנו מדהים. הפגודה עצמה מאוד יפה ושמורה ובהחלט שווה ביקור.

אחרי Sagaing המשכנו לכיוון Inwa, עצרנו שם לארוחת צהריים שלאחריה בעזרת סירה עברנו לצד השני של נהר ה-Myitnge. העיר העתיקה של Inwa הייתה עיר הבירה של צפון בורמה, אחרי נפילתה של באגאן. ב- 1839 נהרסה כמעט כליל ברעידת אדמה ובירת המדינה עברה ל- Amarapura. למרות רעידת האדמה יש המון מקדשים ומבנים ששרדו. הסירה מביאה אותנו לסוג של “תחנה מרכזית” של כרכרות רתומות לסוסים. יש 3 דרכים להתנועע ב-Inwa, ברגל, עם אופנוע/אופניים ובכרכרה. לא הייתי מציע ללכת ברגל כי המקום מאוד גדול ואם רוצים לראות את הכל, עדיף לקחת כרכרה. הסיבה לא להגיע עם אופנוע/אופניים זה בגלל הדרכים (חלק מלאות בבוץ ואחרות באבנים והנסיעה לא נעימה). טיול של כמה שעות בכרכרה עולה בסביבות 8 דולר.

הנסיעה בכרכרה אחרי האוכל הופכת אותנו לבלנדר אנושי. הנהג לוקח אותנו בכל דרכי העיר ועוצר בנקודות עניין או איפה שאנחנו מבקשים ממנו. מקדשים, פגודות, מנזר הבנוי כולו מעץ טיק.

בכל מקום כזה עוצרים, יורדים מהכרכרה (גם בשביל לתת לאיברים הפנימיים לנוח ) וחוקרים את השטח. בחלק מהמקדשים צריך לשלם כניסה. מכיוון שהכסף הולך לממשלה שלא משקיעה אותו בחזרה בתיירות, אם אפשר להימנע מהתשלום, כך טוב יותר. הדבר אפילו מצויין בלונלי פלאנט. אם אתם יודעים שאתם משלמים והכסף מגיע לתושבים אז שלמו בכיף.

בסיום הסיור ב-Inwa, הנהג לקח אותנו בחזרה ל-Amarapura לכיוון גשר U-Bein. זוהי האטרקציה שסוגרת את היום הארוך הזה. המוני תיירים מגיעים לגשר לראות את השקיעה ובצדק. זהו גשר העץ הארוך בעולם, באורך של 1.2 ק”מ. הוא נבנה משאריות עץ הטיק של ארמון המלך שנהרס לאחר המעבר של הבירה ההיסטורית למנדליי.

מאוד נחמד לטייל על הגשר עצמו בלי קשר לשקיעות המדהימות שרואים שם. אבל כמובן השקיעות זו הסיבה שרוב האנשים מגיעים לשם. כחצי שעה לפני השקיעה עשרות סירות גונדולה יוצאות למרכז האגם וצפיה בשקיעה מסירות אלה הופכת את הרגע לעוד יותר ייחודי. במהלך השקיעה עצמה מרגישים סוג של התעוררות כשכולם נדרכים לקראת הרגע שלשמו הגיעו למקום.

אחרי יום ארוך ומלא טיולים חזרנו למלון התרסקנו (הרי היום התחיל בשלוש בבוקר ).

Mingun (מינגון)

היום האחרון במנדליי… היום אחרי הצהריים לוקחים אוטובוס לבאגן. אבל לפני זה, התעוררנו בבוקר והיינו צריכים למצוא מסלול טיול לחצי יום עד הנסיעה לבאגן. לשמחתינו, ביקור ב-Mingun לוקח בדיוק חצי יום . מינגון היא עיירה ציורית הנמצאת בצד השני של נהר Ayeyarwady. יש בה שתי אטרקציות מרכזיות: שאריות Mingun Pahtodawgyi – מה שהייתה יכולה להיות הפגודה הגדולה בעולם (פשוט בנייתה לעולם לא הסתיימה), ו-Mingun Bell – פעמון המצלצל הגדול בעולם (יש פעמון גדול יותר ברוסיה אבל יש בו סדק והוא לא מצלצל).

הדרך הטובה ביותר להגיע ל-Mingun היא על מעבורת. שיט ממנדליי ל-Mingun (45 דקות) יוצא בשעה 09:00 וחוזר בשעה 13:00.

כשיורדים מהמעבורת, אלה שלא רוצים ללכת ברגל יכולים לקחת “מונית” (הליכה לפגודה לוקחת 7 דקות).

הפגודה עצמה באמת מאוד מרשימה. היא דומה לסוג של קוביה ענקית אשר הניחו אותה על האדמה ושכחו ממנה, אני מניח שהסדקים בה נגרמו מאותה רעידת אדמה ב- 1839 אבל סדקים אלה רק מוסיפים לייחודיות שלה ולעניין. ניתן לטפס על הפגודה, יש מדרגות שמובילות למעלה אבל צריך להיזהר שכן אין שום מעקה בטיחות חס וחלילה (וגם, כמקובל במקומות קדושים, צריך לעלות יחפים) אבל הנוף מלמעלה כרגיל שווה את הטיפוס.

במהלך הטיול על הפגודה עצמה, הסתובבו למעלה הרבה מתבגרים צעירים דוברי אנגלית שעזרו לנו בכל דבר, הסבירו לנו על ההיסטוריה וכו' וכמובן טענו שהם עושים את זה כי הם רוצים לשפר את האנגלית שלהם כי הם לומדים בבית ספר אנגלי למרגלות הפגודה (באמת יש שם כזה בית ספר). אפילו באמת חשבנו שהם עושים את זה בלי כסף כי הם סירבו לקבל 1000 צ'אט (כ-דולר). כאשר באנו לרדת למטה, הם בכיף קיבלו מאיתנו 5000 צ'אט ולא התביישו לבקש עוד על השירותים שלהם. שום דבר בחיים אינו בחינם .

ליד הפגודה נמצא גם ה-Mingun Bell ולידו עוד פגודה מעניינת בשם Hsinbyume Paya.

סיימנו את הטיול במינגון בארוחת צהריים של אוכל מקומי בהחלט:

חזרנו עם המעבורת למנדליי ואפילו נשאר לנו זמן לבקר ב-Kuthodaw Pagoda. המקום נמצא למרגלות גבעת מנדליי והוא לדעתי אתר חובה לבקר בו. פגודה בודהיסטית זו מכילה את הספר הגדול ביותר בעולם כאשר כל דף בספר (730 דפים סך הכל) עשוי מאבן ונמצא עומד בתוך סטופה משלו. הטקסט כתוב משני צידי דף האבן. הספר מכיל את כלל הכתבים הבודהיסטים. הכניסה בתשלום של כ-2 דולר.

זהו המבנה המרכזי שמסביבו מפוזרים בצורה מסודרת כל הדפים של הספר:

הדבר המעניין הוא שמסתבר שהמשך הספר נמצא בפגודה נוספת אשר נמצאת צמוד ל-Kuthodaw Pagoda. שמה של הפגודה השנייה היא Sandamuni Pagoda והכניסה אליה היא בחינם. פגודה הזו נבנתה ב-1874 ע”י המלך מינדון מין לזכר אחיו אשר נרצח בניסיון מהפכה ב-1866. בפגודה הזו לא כל דף מקבל סטופה משלו אלא חולק את המרחב עם עוד דפים. ה- 1774 דפים אלה (שדרך אגב נוצרו רק ב-1913) מכילים את כל חומר הלימוד של בודהה.

זהו. נגמר הזמן במנדליי. אספנו את התיקים מהמלון ולקחנו מונית לכיוון התחנה המרכזית בה אנחנו עולים על אוטובוס לבאגן. הנסיעה לבאגן לוקחת כ-5 שעות (למרות שזה “רק” 200 קילומטר).

בתחילת הפוסט הזכרתי שלפעמים מרגישים נוכחות של משטר צבאי במיאנמר, במהלך הנסיעה האוטובוס נעצר פעמיים וחיילים עלו לאוטובוס וסרקו אותו ואף ביקשו מאיתנו דרכונים. זה מעורר חששות אבל אין מה לדאוג. המטרה הראשונה שלהם היא להגן על התיירים.

***************************************************************************************

קישור לפוסטים הבאים בסדרה: