ניופאונדלנד- Newfoundland
שם החיבה שלה בפי המקומיים - ״הסלע״- The Rock- בגלל קו החוף הסלעי והמחוספס.
אז Let's Rock&Roll.
יש בה רוב של צאצאים סקוטים שמדברים בדיאלקט ייחודי להם, ולפעמים קשה להבין אותם,
ו… יש לה אזור זמן משלה…
חצי שעה יותר מנובה סקוטיה(מתקרבת לאירופה).
לסלע ניתן להגיע בטיסה או במעבורת, בגלל שאנחנו עם קרוואן מעבורת היא האופציה היחידה בשבילנו.
(פוסט מידע שכתבתי על ניופאונדלנד- קישור).
יום 9- חמישי- 28.7- הגעה לניופאונדלנד ונסיעה לסנט ג'ונס.
המסלול היומי שלנו- גוגל מפות
לישון לילה במעבורת זו בהחלט חוויה ייחודית.
בשעה 6:00 עלינו לסיפון, ערפל מקדם את פנינו !!!
קונים קפה(מזעזע) ומאפינס(מעולים) וחוזרים לקבין.
מעבירים קצת זמן,
בבת אחת יצאה השמש, ועלינו שוב לסיפון…
מרחוק ראינו דולפינים, מרגש!!!
מתקרבים לחוף, מרחוק רואים יבשה, צוקים ירוקים שנופלים אל הים, זה בעצם החוף הדרומי של ניופאונדלנד והאי הצרפתי סנט פייר ומיקלון שנגישים עדין רק בסירות.
(זה לא מובן מאליו שראינו משהו חוץ מערפל- ארג'נטייה- המקום בו עגנו מתהדר ב- 206 ימי ערפל בשנה).
9:10 מתחילים להיכנס לנמל, שטים לאט לאט, המעבורת מסתובבת והלב שלי מסתובב ביחד איתה.
אני בהתרגשות שיא.
9:30 שעון ניופ עוגנים בנמל, אנחנו האוטו השלישי שעוזב את המעבורת, תענוג, איזה כיף, לא חיכינו אפילו דקה.
מפה אנחנו נוסעים לסנט ג׳ונס, ב- Avalon Peninsula, אשר מחוברת ליבשת המרכזית ברצועת יבשה דקה.
הנסיעה ברחבי אבלון פנינסולה עוברת במרחבים פתוחים עם עצים בהרבה גווני ירוק, צמחיה פראית, אזורים לא מיושבים, זרועים אגמים כחולים מנצנצים… המון המון אגמים שמשני צידי הכביש.
עדין בחלק מהפארקים אין המון כבישים סלולים או מסלולי הליכה, היא עדין בתולית ופיראית.
קנדה האחרת.
אנחנו מודים על השמש הזורחת והנעימה, כי בניופ יכולים להיות כל העונות ביום אחד.
מגיעים לסנט ג’ונס,
זאת עיר הבירה של ניופאונדלנד והיא העיר הכי גדולה על האי עם 205,000 איש.
היא העיר העתיקה והמזרחית ביותר בצפון אמריקה.
שוכנת על גבעה תלולה וסלעית מעל האוקיינוס הקשוח,
ניב אומר שהיא לא נראית עיר אלא כולה נראית כמו פרברי עיר. צודק!
חוצים אותה, עוברים בכביש שקרוב אל הנמל, כמה יפה פה.
הקרוואן משנס מותניים, נוסעים במעלה גבעה תלולה לעצירה הראשונה שלנו באזור זה- גבעת סיגנל- Signal Hill National Historic Site. (ועוד קישור)
אתר לאומי עם מגדל אבן שנבנה ב1897, ונקרא- Cabot Tower לציון 400 שנה למסעו של ג'ון קאבוט לניופאונדלנד.
המקום מלא היסטוריה, קרבות בין הבריטים והצרפתים על השליטה ביבשת.
חוץ מזה- זה המקום בו התקבל שידור הרדיו הטרנס אטלנטי הראשון בעולם ב- 1901.
מקומות החניה כל כך מעטים וכמובן שאין מקום.
לא מתייאשים, עושים כמה סיבובים עד שמבחינים בסבאל'ה וסבתאל'ה מפנים מקום…
אנחנו תופסים חניה מדוגמת.
הנוף פה 360מעלות של תענוג, מצד אחד העיר סנט ג’ונס ומצד שני האוקיינוס פתוח ופרוס לפנינו.
מאתרים ליוויתן רחוק במים, הלוויתן הראשון שלנו.
יוצאים למסלול הליכה,North Head Trail- מסלול הלוך חזור של 1.7 ק"מ, נחשב למסלול מאתגר בגלל כמות המדרגות שיש בו.
מסלול מהמם- חובה!!! שווה כל מדרגה ולא קשה.
מלמטה רואים את מגדל קאבוט,
נוף של האוקיינוס,
פורט האמרסט המצד השני של המסלול-
ואז, נפתח בפנינו הנוף הכי יפה Ever, נוף של הנמל הייחודי של סנט ג’ונס שנקרא ה- Narrows.
זה נוף שרואים רק בסרטים, בטלוויזיה…
הנמל של סנט ג’ונס הוא נמל טבעי גדול.
ממשכים במסלול ולאחר מכן מטפסים את הדרך חזרה למעלה.
מפה אנחנו ממשיכים צפונה לכפר דייגים קטן וכפרי, Quidi Vidi- (איזה שם מגניב, נכון?)
מבטאים אותו- קידי-וידי. מקום מתוייר.
בכל מקום היה כתוב לחנות מחוץ לכפר כי אין חניה, אנחנו מצאנו בתוך הכפר, אז שווה לנסות.
דבר ראשון נכנסנו לפאב קטן שנקרא - Inne of Olde, המקום חשוך וטחוב, לבעלים קוראים לינדה אבל היא לא היתה, כל מה שהיא אספה במהלך חייה נמצא במקום הזה- ותאמינו לי שהיא אספה!!!
מזכרות, כפיות, לוחיות של מכוניות, תמונות, מישהו הגדיר את המקום- ״משחק ריגול העיניים הטוב ביותר שתוכל למצוא״, לא יכולתי להגדיר את המקום טוב יותר…
מרחק 2 דקות הליכה,
מגיעים למבשלת בירת בוטיק מאווווד מפורסמת בניופ- Quidi vidi Brewing Company
אי אפשר להשיג את הבירה מחוץ לניופ. חבל.
בירת הדגל שלהם נקראת- Iceberg Beer- ומה שמייחד אותה היא שהיא עשויה ממי קרחונים ימיים, שאלה המים הכי טהורים שהאדם יכול להשיג, מכיון שהם נוצרו ממשקעים שקפאו לפני 25 אלף שנה לפני זיהום האוויר.
הקרחונים מתנתקים מגרינלנד ונסחפים לאזור ניופ בחודשי מאי ויוני, אח״כ נמסים.
(ספויילר- הבירה באמת טעימה, קלילה ורעננה).
יש אשכרה עבודה כזאת שאנשים שטים לעבר קרחון עצום וקוצרים ממנו מי קרח, זאת עבודה שרמת הסיכון שלה מאוד גבוהה כי קרחון כזה יכול להתהפך עליך- ואז, שלום! שלום!… אם אתם מבינים למה אני מתכוונת…
למבשלה יש עוד הרבה טעמים של בירה מעורבבים עם משקאות קלים.
המבשלה נמצאת במקום פוטוגני ומהמם,
אנחנו מסתובבים בעיירה,
נכנסים לסטודיו האומנים. הנוף פה- להתמוגג.
בכפר יש מסעדה מומלצת ומאוד מפורסמת- Mallard Cottage ,(שלא ביקרנו בה)
השף והבעלים - Todd Perrin, השתתף בסדרת הטלוויזיה "טופ שף" קנדה.
המסעדה ממוקמת בבית ישן, ששופץ ושומר כיאה למבנה עץ עתיק.
חובה להזמין מראש.
כולנו כבר עייפים לכן, נסענו לקמפ- Pippy Park,
קמפ גדול עם 4 לופים של חניות, לכל קרוואן עמדה מרווחת משלו, בלי שכנים שמציצים עליך.
ערב רגוע בקרוואן, ארוחת ערב ומשחקי קלפים.
יום 10- שישי-29.7- אזור סנט ג'ונס.
בוקר,
נסיעה של 25 דקות מהקמפינג ואנחנו ב- Cape Spear. (ועוד קישור)
קייפ ספיר- היא- הנקודה המזרחית ביותר בצפון אמריקה, פה השמש זורחת ראשונה מעל האופק.
קנדה מתחילה או נגמרת כאן! תלוי מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך...
(בתיכנון הטיול היינו אמורים לקום לראות פה זריחה,
בפועל- קור, ערפל, עננות ועייפות גרמו לרעיון להראות כגרוע ולכן חזרנו לנמנם עוד קצת... )
כשהגענו בסביבות 8 וחצי עדין שררה עננות ורוח קרירה קיבלה את פנינו, זוג צעירים שישנו בקרוואן שלהם במגרש החניה הרגיעו ואמרו שבכלל לא ראו את הזריחה היום ולא פספסנו כלום.
קייפ ספיר הוא אתר היסטורי לאומי, יושב במיקום אסטרטגי, הוא משקיף על המפרץ של העיר סנט ג'ונס ולכן הוקמה עליו סוללת הגנה ובונקר, וגם היווה נתיב שיירה ישיר בין צפון אמריקה ואירופה, במלחמת העולם השנייה.
באתר יש שני מגדלורים הממוקמים במעלה הגבעה.
אנחנו מטפסים אליהם,
מגדלור אחד עגול וקלאסי
והשני בנוי בצורה מרובעת עם 2 קומות ושימש הן כמגדלור והן כמקום מגוריו של שומר המגדלור ומשפחתו.
במקום זה חיה משפחת Cantwells, הם חיו פה חיי בידוד ועשו את תפקידם להגן על בטיחות הספנים באזור מרוחק זה של האוקיינוס האטלנטי כ- 150 שנה. זה מה שנקרא עבר מאב לבן, העברה בית דורית במלוא מובן המילה!!!
נפרדים מהמקום המיוחד הזה, שיש בו נופים מתגמלים ואוקיינוס פתוח.
נוסעים לנמל.
הסיבה שרציתי להגיע לפה היא בעיקר בגלל מה שנמצא בצידו השני של הנמל- Battery- בתים צבעוניים שמנקדים את צלע ההר, כאילו מישהו הניח אותם לקישוט, מה שמקנה מראה חגיגי כמו מנורות צבעוניות בכריסמס.
זה מראה אייקוני, שכל מי שמגיע לסנט ג’ונס לא פוסח עליו.
מתפעלים מהיופי ומצלמים ללא הפסקה.
אני רגע עומדת לוקחת נשימה עמוקה ומשתאה.
בנוסף יש פה הליכה קצרה ויפה לראש גבעה קטנה עליה יש מספר בתים פרטיים ובסופה - מגדלור קטן וחמוד שנקרא- Fort Amherst
הוא נבנה ב-1813 והיה למגדלור הראשון שנבנה בניופאונדלנד.
יש במקום סוללה חמושה בתותחים שנשארה עוד המאה ה-17 שנועדה להגנה על הנמל, אבל בפועל אף פעם לא פעלה.
המסקנה- איפה שיש מגדלור- יש נוף יפה!!!
כשחוזרים לקרוואן, מכינים ארוחת בוקר עם נוף מקסים,
אח״כ יוצאים לטיול קטן במזח, אין הרבה דייגים הבוקר ומי שנמצא מאוד עסוק, הם מעלים ומאפסנים את מלכודות הסרטנים והלובסטרים- כי העונה נגמרה.
זהו, אחרי כמה ימים בים, ובדברים שקשורים לים… הולכים לטייל בעיר.
מוצאים חניה ליד אחד מהסופרים הגדולים ב- Sobeys St. John's Merrymeeting Road
(כי ברחובות העיר עצמה קשה למצוא חניה לקרוואן).
מרכז העיר פרוס על מספר רחובות מצומצם ומרוכז, אנשים מסתובבים ברחובות של השכונות הפרטיות בגלל שכל בית צבוע בצבע אחר, וביחד הם יוצרים רחובות צבעוניים וססגוניים.
יש להם אפילו שם מדליק- הם נקראים- Jellybean Row.
יצאנו לצוד צבעים- כל אחד חיפש בית בצבע החולצה אותה לבש…
היה כיף להסתובב ולצלם את היופי הפשוט והמאיר עיניים הזה.
כששאלתי בפורום תיירות ניופאונדלנד בפייסבוק על פשר הבתים הצבעוניים התשובות היו רבות ומגוונות-
◦ שצבעו במה שהצליחו להשיג.
◦ שצבעו את הבית באותו צבע שצבעו את סירת הדייג וכדי שהדייג מרחוק בערפל יזהה את ביתו.
◦ שאם היו צובעים בלבן היו מתבלבלים ולא מצליחים לזהות את הבית בגלל הערפל.
◦ לשמח את הלב לקראת החורפים הקשים.
◦ שכל צבע העיד על סוג עבודה- רופא, עורך דין, דייג וכו…
אבל אז מישהו כתב לי שיש הרבה סיפורים ססגוניים ומלאי קסם והאמת שעד שנות ה-70 הצבעים היו הרבה יותר בהירים ואז קמה יוזמה ממשלתית ליצור משהו משמח ויפה.
אז כל אחד שיבחר את התשובה שמתאימה לו…
אותי הצבעים שימחו, הם מהממים…
המשכנו להסתובב בעיר, חנות תקליטים שווה- Fred’s,
מופע בנמל של שתי בנות עם כינור,
טיילנו ברחוב Water, המקביל לים,
הגענו עד למדרחוב שיש בו עשרות חנויות, מסעדות, בתי קפה ומה לא… היתה אווירה מעולה.
נכנסנו ל- Tim Horton, בסגנון ארומה, הקנדיים עפים על הרשת הזאת, יש להם כדורים מטוגנים כמו סופגניות שנקראים- טים-בייטצ.
כולם כתבו שזה מעולה וחייבים לאכול את זה- ובכן, ממש לא חייבים ואפילו תעשו לעצמכם טובה גדולה ואל תנסו אפילו…זה לא טעים.
אח״כ קנינו פנטה אננס וחיפשנו משקה שנקרא- קראש אננס שיש אותו רק בניופאונדלנד , אבל בדיוק נגמר להם אז קנינו בטעם אפרסק.
המסקנות- קראש אפרסק- מזעזע, ופנטה אננס - נסבל.
ואז הגיע גולת הכותרת של הסיבוב בעיר-
חיפשנו מקום שמציע לעשות- Screech- in (אל דאגה, תיכף אני אסביר מה זה…)
המליצו לנו ללכת לרחוב ג׳ורג לפאב של כריסטיאן.
*רחוב ג׳ורג הוא רחוב להולכי רגל שמשני הצדדים שלו יש רק פאבים ומועדוני לילה ומוסיקה חיה כל לילה, זה הרחוב עם הכי הרבה מקומות בילוי למטר מרובע בכל אמריקה הצפונית…
בפאב של כריסטיאן לא הסכימו שהילדים יכנסו, אז וויתרנו.
שאלנו בפאב נוסף שנקרא- O’Reilly’s - אם אנחנו יכולים- To Screech in
זה פאב אירי שמציע הופעות חיות כמעט כל היום, הברמנית החמודה הסכימה ואמרה שבטקס הילדים במקום רום- ישתו ראסבאי- כלומר- פטל…
אז עכשיו אני אסביר-
Screech in- היא מעין טבילת קבלה ייחודית לניופאונדלנד אשר הופכת את האדם המבצע את הטקס ל- ״ניופאונדלנדי של כבוד״. וברור שזה מה שאנחנו רוצים להיות...
מה צריך לעשות?
הטקס כולל אמירת שבועה קצרה, שממש קשה לחזור על המילים, הם באנגלית אבל עם מבטא ניופאונדלנדי (זה היה מצחיק…)
לנשק דג בקלה (מזל שהוא היה קפוא), לשתות שוט של רום(מזעזע) שנקרא- Screech
(40 אחוז אלכוהול- בקטנה).
*בעיקרון הטקס התחיל בגלל הרום- כקמפיין שיווקי(גאוני יש לציין), ונתפס בציבור כגאווה מקומית.
עשינו את כל הטקס וקיבלנו תעודות שמראות שאנחנו- ניופאונדלנדים של כבוד!!!
שוטטנו עוד קצת ברחובות העיר, ובערך אחרי 16,000 אלף צעדים, חזרנו לקרוואן.
נכנסנו להשלמת קניות קצרה בסופר מקומי, מוכרים בו לובסטרים מתים או חיים לבחירתך(לא קנינו).
רק ב- 15 דולר לפאונד.
בערב התפנקנו עם בירה אייסברג מעולה.
ישנו באותו הקמפינג ללילה נוסף.
מה נפל מראש בחדר העריכה/ מה לא הספקנו-
> החדרים- The Rooms-
מוזיאון ייחודי שנפתח במרכז העיר סנט ג'ון בשנת 2005 וכולל גלריה לאמנות, מוזיאון להיסטוריה של הטבע ואת הארכיון המחוזי.
*נבנה באתר של מבצר צבאי מהמאה ה-18.
*"החדרים" שוכן בנוף הטוב ביותר של סנט ג'ון, בקומה השנייה יש חלונות מהרצפה עד התקרה, בקומה הרביעית יש נוף נהדר ממרפסת התצפית.
> אנדרטת טרי פוקס- Terry Fox Memorial-
פסל הברונזה של גיבור קנדי מאת לובן בויקוב יושב באתר ההנצחה של טרי פוקס מייל אפס (רחוב ווטר 1 מאחורי בניין רשות הנמל של סנט ג'ון) ליד המקום שבו התחיל טרי פוקס את מרתון התקווה שלו כדי לגייס כסף לחקר הסרטן ב- 1980.
המסע של טרי החל בסנט ג'ון, הוא רץ מרתון ביום(ממוצע של 42 ק"מ או 26 מייל) במשך 143 ימים ברציפות עד שנאלץ לעצור בת'אנדר ביי כאשר הסרטן התפשט לריאותיו. חברים ובני משפחה ארגנו את ריצת טרי פוקס השנתית הראשונה בספטמבר לאחר מותו ביוני 1981 כדי לזכור אותו. וזה הפך לאירוע שנתי עם ריצות שנערכו ברחבי העולם בכל ספטמבר. עד כה גויסו על שמו של טרי יותר מ -750 מיליון דולר למימון מחקר סרטן.
>המוזיאון הגיאולוגי- The Johnson Geo Centre- מציג את ההיסטוריה הגיאולוגית הייחודית של ניופאונדלנד. תערוכות על גיאולוגיה, חקר החלל, משאבי טבע והטיטאניק.
>The Fluvarium- נמצא בפיפי פארק, מרכז לחינוך סביבתי המתמקד באקולוגיה של מים מתוקים וחוף. יש חלונות זכוכית שמאפשרים לראות מתחת למים.
יום 11- שבת-30.7- שייט ליוויתנים גשום.
היום עוזבים את עיר הבירה סנט ג’ונס ויוצאים לחקור ולטייל בקהילות הדייג הקטנות ברחבי ה״סלע״.
נפרדים מהקמפינג, הנסיעה בערפל כבד,
פותחים את הבוקר בנסיעה לכפר דייגים פעיל וציורי שנמצא מדרום לסנט ג’ונס- Petty harbour.
לפני שנכנסים לכפר, עוצרים לתצפית יפה ומעוננת על חלק מהכפר והמזח.
מחנים ומטיילים בתוך הכפר, מקסים כל כך!!!
מסתובבים במזח, נוף הנמל הקטן האותנטי עם הסירות, מלכודות הסרטנים והצבעיים המגוונים- מקסים ומרגש אותי כל פעם מחדש.
פוגשים דייגים שכרגע חזרו מהים עם שלל של דגי קוד(בקלה).
משפחה שעמדה לידנו קנתה 5 דגים לבישול בבית.
ריק וובר, הדייג המקסים, מזמין אותנו להיכנס לבקתת ניקוי ופילוט הדגים, הוא מספר לנו שהוא דייג כתחביב ובעצם הוא מוכר ציוד רפואי.
הם דגו הבוקר כ- 800 קילו דגי קוד, ריק מסביר על תהליך הדייג- מיד אחרי שמעלים את הרשתות מהים, מכניסים את הדגים למיכלי קרח ענקיים, וברגע שמגיעים אל החוף, מעמיסים על טנדר שמביא אותם לבקתת הניקוי- שם מנקים, מפלטים ומוכרים לאנשים פרטיים וחנויות דגים.
היה הסבר מרתק!!!!
עוד מהארץ הזמנו שייט ליוויתנים וציפורים לשעה 14:30, עם חברת Gatherall’s, בפועל הגענו מוקדם והצטרפנו לסיור של שעה 12:30.
(*אני רציתי לוותר על השייט בגלל מזג האוויר(קור, רוח, ערפל וגשם), אבל הסיור הקודם הצליח לראות ליוויתנים לכן, עלינו על השייט).
אנחנו לובשים שכמיות גשם מצחיקות, ועולים על השייט שאורכו כ- שעה וחצי.
נסכם את השייט- היה קר, ירד גשם, היה ערפל, לא ראינו ליוויתנים(זה לא קשור למזג אוויר), אף אחד לא הקיא.
מה כן ראינו- פאפינים שהם עופות קטנים בצבע שחור ולבן, בעונת החיזור(קיץ), המקור שלהם- כתום, זה משווה להם מראה של ליצן, או מלצר…
הם ציפור הרשמית בניופאונדלנד, ולשמחתי נראה אותם יותר טוב בהמשך הטיול .
הצוות על הסיפון שרו שירים מקומיים שקשורים בים, בדייגים ובמוסיקה ניופאונדלנדית משמחת…
לקראת סיום השייט עשו לבחור צעיר את טקס הסקריצ המקומי, בנוסף למה שאנחנו עברנו, הוא היה צריך לטבול את הרגל עם הנעל במי אוקיינוס קפואים.
היה אחלה שייט, יותר נכון, היתה אחלה רכבת הרים על המים- ושרדנו כדי לספר.
אחרי השייט אכלנו גלידה ודגי קוד מטוגנים שהיו טעימים.
מפה אנחנו נוסעים אל הקמפינג,
נוסעים לאט בערפל, על כביש לא איכותי במיוחד, מזל שיש מוזיקה ישראלית טובה לחמם את הלב...
בסביבות 16:30 הגענו לקמפינג Blue Fin.
הקמפ יושב על אגם גדול שנקרא Four Mile Pond, ואנחנו הקרוואן האחרון שהגיע היום.
כל הקמפ מלא עד אפס מקום. תפוסה מלאה!!! וזה לא קמפ קטן.
יורדים לראות את האגם, בשבילנו זה מזג אוויר חורפי, לניופאונדלנדים זה קיץ - יש פה חבורת בני נוער שרוחצים באגם ונהנים עד הגג.
עכשיו תעצמו עיניים ותדמיינו(כי לא צילמתי)- אגם, חלוקי נחל בכל מיני גדלים וצבעים, מזח, ערפל, וחבורת ילדים צוחקים מבסוטים מהקיץ וכל ילד לובש חולצה בצבע אחר!!!
תמונה ססגוניות ויפה!!!
זהו, נגמר לו עוד יום, עייפים ברמות.
יום 12- ראשון-31.7- The Baccalieu Trail
(הילדה קמה עם חום גבוה... אז עושים סיבוב רכב ופחות מסלולי הליכה)
קישור למסלולי הליכה באזור
מתעוררים בקמפ, לשמחתי הבוקר אין ערפל.
השמש מאירה בתוך העננים, מחפשת מקום לצאת.
יאללה צאי, הרבה יותר יפה בשמש מאשר בערפל… שגם לו יש מיסתורין משלו, אני לא אומרת שלא… אבל מעדיפה שמש שמבריקה את הטבע ועושה אותו מנצנץ.
אנחנו מפרקים חיבורים ויוצאים לדרך
היום הדרך שלנו עוברת בכביש נופי שנקרא-Baccalieu Trail.
זה כביש חוף בצורת פרסה, לא נעשה את כל הפרסה כולה אלא פרסה קטנה יותר.
כל כביש הפרסה משובץ בעיירות דייגים היסטוריות.
מפרצונים על גבי מפרצונים…
זה אחד האיזורים המוקדמים בהם התיישבו מהגרים אירופאים.
והשמות של המקומות עם הרבה לבבות... 
אנחנו נוסעים ונכנסים אל הכפר - Brigus, הוקם ע״י מתיישבים אנגלים, אירים וולשים, ב-1612, הם התפרנסו בתעשיית צייד כלבי ים ותעשיית דייג.
רחובות הכפר ממש צרים, אנחנו נוסעים לאט אבל בביטחון, ואפילו עושים סיבוב במרכז העיירה כי נכנסנו לכביש שלא מוביל לשום מקום…
הבתים פה ישנים אך מתוחזקים נפלא.
על עמודי התאורה ברחובות נותנים כבוד לנופלי המקום, ישנן תמונות עם שמות ומתי נהרגו.
(אם יש זמן, זאת עיירה חמודה שנחמד להסתובב בה , באזור הנמל יש את מנהרת בריגוס, שנבנתה במשך 4 חודשים בשנת 1860 כדי לספק גישה לאזור המפרץ ולהקל על פריקת ספינה בבעלות קפטן ברטלט המפורסם, המנהרה פתוחה לציבור).
ממשיכים בנסיעה,
לאחר נסיעה קצרה אנחנו מגיעים לכפר הציורי- Cupids
זה היישוב האנגלי הראשון בקנדה, הוקם ב-1610,
היתה זו קבוצה קטנה של אנגלים שהגיעו לכאן, הקימו מטע, דגו, עשו עבודות כרייה, חקלאות, וסחר בפרוות עם הילידים המקומיים.
המהגרים האלה בעיקר נמשכו לשפע דגי הבקלה(קוד) שהיו במים, אחרי שדגו, המליחו את הדגים ושינעו אותם לאיים הקריביים כדי לסחור בסוכר ורום ג׳מייקני(Screech).
(זוכרים את הרום ששתינו ברח׳ ג׳ורג בסנט ג’ונס כשנעשנו ניופאונדלנדים של כבוד??? אז זה אותו הרום).
גם בכפר הזה יש על עמודי התאורה את שמות ותמונות החיילים שנהרגו.
אנחנו ממשיכים בנסיעה, הנוף- מפרצים שקטים ורגועים, רואים מרחוק דייגים חוזרים מהים עם שלל דגים, עומדים על המזח ומנקים את הדגים לקראת מכירה.
אח"כ עוברים עוד עיירה קטנה עם נוף מהמם של עוד מפרץ, הנוף לא נמאס עלינו הוא פשוט יפה ומרגיע.
חוצים את העיירה ביי רוברטס,
עוברים עוד עיירה גדולה יחסית- Carbonear, בה מאז 1600 משפחות הדייגים, דגו דגי בקלה, ייבשו אותם וסחרו בהם.
במהלך המאה ה-19 וה-20, האנשים שחיו בנמלים היו תלויים במסחר הזה כדי לשרוד את החורפים הקשיים.
אנחנו נוסעים בדרך צדדית וצרה,
מגיעים אל חוף הים המקומי שהרבה משפחות מגיעות אליו לשיכשוך ורחצה.
נקרא- Salmon cove sands.
משלמים 10$ כניסה וחניה.
בחניה ילדה קטנה בבגד ים ואנחנו עם בגדים ארוכים...
הולכים הליכה קצרה לחוף הים, והוא- וואו, בתוך המים מזדקרים צוקים גבוהים, ומצוקים מתנשאים מעל המפרץ, החול בצבע אפור, ו… בקצה של המפרץ, יש נהר שנשפך לים.
משפחות מתרחצות גם בים וגם בנהר.
באמצע המפרץ עוגנת סירה קטנה, בטח אנשים ששטים ממפרץ למפרץ.
כמה יפה פה! אנחנו מוותרים על כניסה למים.
נפרדים מהחוף המקסים הזה, וממשיכים הלאה בסיבוב הפרסה שלנו.
עוברים בעיירה Heart’s Content ( תוכן הלב, מי קורא לעיירה בשם כזה?)
מסופר שפעם קבלת חדשות בין אירופה וצפון אמריקה לקחה מינימום 10 ימים, בשנת 1866, זה השתנה לנצח, כבל טלגרף טרנס-אטלנטי נמשך בין המפרץ הזה, שנבחר כי הוא מוגן ובין אירלנד.
אירופה וניופאונדלנד יכלו לתקשר.
ב- Heart's Content Cable Station Provincial Historic Site- מוזיאון המוקדש לתיעוד והמחשת המבצע ההנדסי של פריסת הכבל.
מצלמים את קו החוף, את בקתות הדייג הצבעוניות ונפרדים להמשך הדרך.
בעיירה הבאה- Heart’s Desireאנחנו רק עוברים בה…
היא גם יפה… יושבת על מפרץ מרשים!
ממשיכים בנסיעה ועוברים ב- Heart’s Delight (תענוג הלב)
השם ניתן למקום כי הנמל פה דומה לצורת לב.
בעיקרון סיימנו את העיירות הרומנטיות, אבל עדין לא סיימנו עם השמות ההזויים…
ממשיכים דרומה על כביש 80, כשתכננתי את הטיול רציתי לצלם 3 בקתות צבעוניות, והיה רשום שההליכה אליהן היא 1.8 ק״מ… בגלל שהילוש עם חום, החלטתי לוותר על ההליכה ורק לעבור בעיירה...
ולפתע בסוף העיירה Cavendish, אנחנו רואים את שלושת הבקתות…. אז ברור שמצלמים...
אח״כ היה רשום לי שיש מאפיה- Harnum's Bakery, ובכן, יום ראשון, אז היא סגורה.
עוצרים בעיירה הבאה, שחיכיתי הרבה להגיע אליה, בעיקר בגלל השם ההזוי שלה,
עיירה בשם-- Dildo.
באמת באמת, זה השם שלה, ויש גם סיפור כמובן מאחורי השם והעיירה.
אז ככה-
יש ויכוחים על מקור השם, אבל דילדו לפני שהוא מותג כ… משהו אינטימי(אתם יודעים מה), זה חרוט, או המנעול של משוט הסירה. וזהו… ממש פשוט!
רגע, זה לא הסוף- ג’ימי קימל בתוכנית הלייט נייט שלו הזכיר כמה פעמים את העיירה- בגלל השם כמובן.
הם הזמינו אותו לבקר, הוא בא והתושבים בחרו בו לראש עיר של כבוד, והוא הציב שלט בסגנון הוליווד על הגבעה מול העיר כדי שאנשים יעצרו לצלם!!! ואכן, כך הדבר. (אם מעניין אתכם, אז כאן תוכלו לקרוא על זה).
זאת היתה העיירה הכי מתויירת שנתקלנו בה מזה הרבה זמן. דילדו על המפה!
יש פה גם מבשלת בירה ממש מפורסמת, dildo brewing, נחשבת לאחת ממבשלות הבירה הטובות באזור, ממוקמת על קו המים. במקום קיים גם מוזיאון מלא בהיסטוריה ותרבות ניופאונדלנד.
מפה, נוסעים ישר לקמפינג…Bellevue Beach Campground
בקמפינג יש רק חיבורים למים וחשמל וריקון דמפ מרכזי.
הנוף פה הוא גולת הכותרת, מהחלון רואים את האוקיינוס.
מעין וניב הולכים לים לדוג,
אח"כ אנחנו מקשקשים עם זוג ניופאונדלנדים חביבים שגרים בקורנר ברוק(צד מערבי של האי), מדברים קצת על מזג האוויר, נותנים המלצות על מסלולי הליכה.
מדליקים מדורה, מכינים תפוחי אדמה ובצל בגחלים… יאמי.
מקלחות ולישון.
יום 13- שני -1.8- אזור Bonavista
מתעוררים בבוקר לנוף גן עדן, פותחים חלון מול האוקיינוס.
נסיעה קצרה על כביש צדדי ורעוע מביאה אותנו לתחילת המסלול של הבוקר- Chance Cove
בחניה זה רק אנחנו ועוד מכונית שהגיעה איתנו, מתוכה יוצאים אבא ובן ו… כלב - רועה אוסטרלי מהמם.
המסלול קצר יחסית, 3.8 ק״מ… הלוך וחזור.
הוא מתחיל בבוש על רמפות עץ, בין עצים ועשבים,
הולכים והולכים, עולים ועולים, מידי פעם יש הצצה אל האוקיינוס.
ושלטים שמזכירים שאסור להתקרב אל הקצה…
כל הזמן הנוף מדהים, המים צלולים, צבע מהפנט, אוקיינוס רחב וצוקים שנופלים אל הים בחדות.
בסוף המסלול מגיעים אל הממתק האמיתי- הירידה אל החוף.
(כשתיכננתי את הטיול היה כתוב שהירידה אל החוף והעלייה נעשות בחבלים, בפועל, עשו לי הפתעה- מדרגות, מעץ, חדשות).
ירדנו אל החוף, היינו לבד, שקט מופתי, אנחנו והטבע(לפחות לכמה דקות עד שהאבא, הילד והכלב הגיעו).
צילמנו, הלכנו מקצה לקצה ונדהמנו מהיופי והשקט…
אני אתן לתמונות לדבר… כי אין מספיק מילים, נוף גן עדן…
המשך הנסיעה שלנו היום הוא ב- Bonavista Peninsula
זה חצי אי גדול, יש עליו בערך 50 עיירות קטנות.
כמובן שלעיירה הגדולה בחצי האי קוראים בונוויסטה.
האירופאי הראשון שהגיע לכאן- ג׳ון קאבוט(ההוא מקאבוט טרייל בנובה סקוטיה), אמר בפליאה כשהגיע לכאן- O buono vista, שתורגמה ל- אוו מראה שמח, והשם נשמר.
הוא והצוות שלו דיווחו שהים כל כך מלא בדגים שלא חייבים רשתות, אלא אפשר לדוג עם סלי דייג.
(זה מדהים לחשוב על העבר של העיירות האלה וכמה הכול אצלם היה קשור לדייג ולים.
בשנת 1992, ענף דייג הבקלה קרס, אלפים איבדו את פרנסתם והיה משבר מאוד גדול באיזורים האלה, בעיקר בגלל דייג יתר).
נוסעים צפונה לתוך חצי האי, עוברים בין המפרצים היפים,
ומציינים בקול כמה שמות מעניינים/הזויים- יש פה גאונות או עצלנות, עוד לא החלטתי…
Arnold’s cove
Come by chance
Sunnyside
Goobies
Deep bright
Random island
Ireland’s eye
ועוד ועוד…
הנסיעה כל כך יפה- על ה-Discovery Trail- כביש 230,
העיירה הבאה- טריניטי- trinity, נמצאת בקצהו של מפרץ. וכמה יופי יש בהגעה אליה, יש לכם איזה בית קיץ בשבילנו?
*יש חניה בשפע במרכז העיירה.
המיישבים הראשונים היו אנגלים, ולאורך ההיסטוריה הקימו פה עסקים רבים ששיגשגו והצליחו, בעיקר מסחר, רוב המבנים כאן הם מבנים היסטוריים רשומים, עם מראה חיצוני בהיר ונועז כדי להשלים את הנוף המחוספס.
העיירה משמשת דוגמה חיה להתיישבות של האדם הלבן בניופאונדלנד.
כעיירת סוחרים, לטריניטי יש היסטוריה שונה משמעותית מקהילות הנמל מסביב לאי.
בעיירה חיים כיום כ-200 תושבים.
תיירים רבים מגיעים אליה הן בזכות התיאטרון המפורסם שלה - Rising Tide Theatre, והן בזכות המיבנים ההיסטוריים ששומרו בה, נפחיה עתיקה, בית משפחה משוחזר, מכולת ועוד…
שוטטנו קצת בעיירה והתרשמנו ממנה.
חבל שלא היה לנו יותר זמן, היינו לוקחים סיור מודרך בבתים הישנים ללמוד עוד על ההיסטוריה של העירה. (קראתי הרבה המלצות על זה).
אז כמו שהרבה מטיילים שאני מכירה אומרים- משאירים משהו, כדי שתהיה סיבה לחזור.
אחרי ארוחת בוקר- צהריים טובה, המשכנו בנסיעה צפונה…
חולפים על עוד עיירות, מסלולי הליכה ומקומות שהייתי שמחה לחקור, אם היו לנו עוד ימים…
>(בסוף הפוסט אציין כמה עצירות שלא הספקנו).
בשעה טובה ומוצלחת הגענו לעיירה Elliston, (ועוד קישור),
זאת עיירה שבשנת 2000 הכתירה את עצמה ל״בירת מרתפי השורש של העולם״.
יש להם 133 מרתפי שורש- זו שיטה מסורתית לשימור מזון לפני המצאת המקרר, המרתף נחפר בקרקע בצד של גבעה, עם דלת ותא חלול( קצת מזכיר את הבתים של ההוביטון),
כך שמרו את הירקות- בקיץ זה מנע מהם להירקב, ובחורף מנע קיפאון.
ראינו כמה כאלה, ונכנסנו פנימה להסתכל. ממש מעניין…
(>מומלץ לעשות סיור עם Tourism Elliston לראות את מרתפי השורש, אבל אנחנו לא הספקנו).
(>בכל שנה בסוף השבוע השלישי של ספטמבר- העיירה מארחת את פסטיבל Roots, Rants and Roars- שיא הפסטיבל הוא בטיול אוכל של 5 ק"מ עם עצירות לטעום אוכל של שפיים, הופעות מוסיקליות והכתרת "מלך הבקלה").
תמונות מהנסיעה בעיירה-
ממש בקצה העיירה, ככה פניה ימינה מאחורי המפרץ- בו אנשים רבים התרחצו בים (ברררר איזה קור),
נמצאת נקודת תצפית לראות פאפינים- Puffin Viewing Site, הליכה של 5 דקות...
מגיעים לגבעה קטנה שממולה בתוך הים מונחים שני סלעי ענק, עליהם ניתן לראות פאפינים, שחפים ועוד כמה סוגי ציפורים.
כולם פה יושבים בשקט יחסי ומצלמים…
(קצת מידע על הפאפין,
◦ הפאפין האטלנטי היא הציפור הלאומית של ניופאונדלנד
◦ כ-95% מהפאפינים של צפון אמריקה מתרבים סביב חופי ניופאונדלנד
◦ הם חיים רוב השנה בים וחוזרים ליבשה בקיץ כדי להתרבות
◦ הם מקננים על משטחי דשא תלולים, בונים בור האדמה ונוטים לחזור לאותו המחילה כל שנה.
◦ יש להם מקור משולש שהופך להיות כתום בעונת הרבייה, בשאר השנה צבע המקור אפור.
◦ הם מונוגמיים
◦ גם האבא וגם האמא מאכילים את הפאפין הקטן לפי תורות).
אנחנו נפרדים מלייצני הפינגווין האלה ומקווים לראות אותם שוב בעתיד(אולי באיסלנד???)
נסיעה קצרה לקמפינג.
נתחיל מהסוף- זה הקמפינג הכי חלש שהיה לנו בכל הטיול,
בעל המקום לא נכח במקום והגיע באיחור רב,
המים בריח של ביוב והיו מספר הפסקות חשמל.
היתרון היחיד- המיקום- קרוב לפאפינים באליסטון ולבונוויסטה.
(*אחרי בירורים רבים - אין עוד קמפינג עם חיבורים מלאים באזור, תחפשו קמפינג אחר ללא חיבורים).
מה שהיה נחמד בקמפינג-
שראינו 19 קרוואנים בטיול מאורגן.
הם יצאו מפלורידה לפני חודשיים ועושים ביחד מסלול, עתידים לחזור הביתה בספטמבר.
והקרוואנים- 90% מהם ענקיים, ועוד סוחבים אחריהם רכב.
נפל בעריכה-
אזור טריניטי-
Port Rexton- אחת מקהילות מפרץ טריניטי.
>Two Whales Coffee Shop- בית קפה עם ארוחות צמחוניות וטבעוניות מצוינות וקפה טוב, בית הקפה פועל מתוך בית מורשת בן שתי קומות, עם גינה מגודרת להפליא מאחור המספקת הרבה מהירקות הטריים שלהם.
>Port Rexton Brewery+Tap Room- בירה בוטיק, זוהי מבשלת בירה חדשה שמשכה תשומת לב ברחבי ניופאונדלנד.
>Trinity East- מכאן מתחיל שביל Skerwink המפורסם, לולאה של 4.7 ק"מ עם נוף חופי יפהפה.
>Champney's West-אקווריום יפה, יש מיכלי מגע.
Port Union-עיירה קטנה, הוקמה על ידי איגוד הדייגים.
ניתן לראות משטחים עליהם נשתמרו בצורת יוצאת דופן מהמאובנים הנדירים ביותר בעולם מתקופת האדיאקאראן, שראשיתה לפני 635-541 מיליון שנים.
מטיילת המחוז ההיסטורי הלאומי של פורט יוניון , צאו אל קרקעית האוקיינוס הסלעית.
יום 14- שלישי -2.8- בוקר Bonavista נסיעה עד גנדר
הקצנו להפסקת מים וחשמל שאמרו שתמשך שעתיים, בחיי לא הבנתי על מה שילמנו בקמפינג הזה.
שלום שלום ולא להתראות.
נוסעים צפונה לראות תצורות סלע מיוחדות, אנחנו עוצרים ב-Dungeon Provincial Park, (עוד קישור)
הגלים והרוח של האוקיינוס שחקו ביסודיות במשך שנים ארוכות את הסלעים, הגג התמוטט וחשף את הקשת שרואים.
מקסים!!!
הנוף מסביב-
מרחוק רואים את המגדלור של בונוויסטה אליו אנחנו רוצים להגיע, יש פה דרך אבל עפר, ולנו עם הקרוואן זה פחות מתאים.
לכן עושים מעקף, וחוצים דרך העיירה היפה Bonavista.
זו עיירה שטוחה, מכל מקום רואים את הכנסייה הגבוהה והמפוארת.
נחשבת כעיירה "תוססת" עם 4000 איש, שזה הרבה במושגים של ניופאונדלנד.
נוסעים עוד כ-6 ק"מ צפונה-
במפה זה נראה כמו קצה, קצה האדמה...
אנחנו מחנים, ומטפסים בשביל קצר למגדלור-
המגדלור הוא ממתק אמיתי, צבוע בפסים לבן ואדום כמו סוכריה על מקל(הוא דיגמן עבורי מכמה זוויות).
נבנה בשנת 1843 ועבד עד 1962.
עומדים ומביטים את הנוף, ו….משהו קופץ מהים, אומנם רחוק, אבל רואים בבירור- ליוויתן!!!
לידינו עומד אדם מקומי שבקיא בכל עיניין הליוויתנים, הוא מסביר לנו, שאנחנו רואים ליוויתן גבנון- Humpback.
ליד הליוויתן יש סירת זודיאק שרודפת אחריו, הם מקבלים מופע שלם וקרוב של החמוד הזה.
גם אנחנו נהנים ממש, ובמשך רגעים ארוכים אנחנו מסתכלים ומתפעלים מהקפיצות שלו.
ליד החניה, היה ספסל עם נוף לאוקיינוס, אז התיישבנו ו... בהינו, היינו בקלות יכולים לשבת שעות.
לשמחתנו גם ראינו פאפינים חמודים במים,
מפה אנחנו חוזרים לעיירה,
נכנסים למוזיאוןRyan Premises National Historic Site- הבנוי ממספר בתים גדולים, שבעבר היו חלק מעסק מצליח של המלחת, ייבוש ושימור דגי הבקלה.
המוזיאון מלמד על תעשיית הדייג בניופאונדלנד.
מייקל ריאן פתח את עסקיו פה בשנת 1857 והיה אחד האנשים העשירים על האי, יורשיו המשיכו את העסק עד שנת 1978.
בעיני זה היה ממש מעניין, אבל זה מוזאון קטן.
הבונוס הגדול הוא הנוף של הבתים הפוטוגניים על רקע הנמל הקטן...
(*למי שיש את כרטיס הדיסקברי פאס המוזיאון בחינם).
ועכשיו יש לנו נסיעה ארווווווכה לעבור,
ה״סלע״ גדול ויש לנו רק שבועיים בשבילו, לכן, יש גם ימים עם נסיעות ארוכות.
משנסים מותניים, וקדימה לדרך.
את ארוחת בוקר- צהריים, אנחנו אוכלים בחניה של מרכז המבקרים של הפארק הלאומי טרה נובה.
שללא ספק אם היו לי עוד יום יומיים, היינו מקדישים לו מעט זמן, אבל ככה זה בטיולים, צריך לבחור.
ממשיכים בדרך, יש עוד פעם עבודות בכביש, האתגר היומי-
לנסוע על כביש מגורד, שמשני צדדיו הכביש גבוה מהאזור המגורד, זזת ימינה או שמאלה- פנצ’ר בסבירות גבוהה…
ממשיכים בדרך, ועוד עבודות בכביש לפנינו, האתגר הפעם-
נסיעה בסלאלום בתוך קונוסים…
זזת ימינה או שמאלה- לקחת איתך קונוס לדרך…
יופי של משחקים מסדרים לנו פה המע״צ הניופאונלנדי!!!
הגענו בשעה טובה לעיירה Gander, (ועוד קישור).
זאת עיירה יחסית מוכרת בעולם, וזאת מפני שבעבר טיסות טרנס אטלנטיות היו עוצרות פה לתדלוק, מהסיבה הפשוטה שהיא קרובה לאירופה.
במלחמת העולם השנייה יצאו משדה התעופה שלה טיסות עם אספקה לכוחות הברית באירופה.
הגרמנים שלטו בים עם הצוללות ושדה התעופה הזה הפך חיוני מאוד.
באירועי 9/11 שוב העיירה התפרסמה מפני ש-38 מטוסים הוסבו לכאן מניו-יורק.
6500 איש מכל העולם פקדו את העיירה הקטנה…
בעיקבות האירועים נוצר מחזה שמוצג בברודווי, נקרא- Come from away.
הנושא מהווה מקור גאווה עצום לתושבי העיירה.
(מאמר בנושא)
מעין וניב הולכים למוזאון התעופה בעיר, הוא לא מפואר ודי קטן, חביב.
מוקדש לשימור והצגת סיפורים וחפצים המדגישים את תפקידה של גנדר בפיתוח תעופה טרנס אטלנטית.
השלמות בוולמרט אהובתנו, גם את זה צריך ורצוי מידי פעם...
מגיעים לקמפ- Country Inn Motel & RV Park
האישה בקבלה חביבה, אנחנו מתחברים, עושים כביסה והילדים מבשלים, תענוג אמיתי.
יום 15- רביעי-3.8- מ- Gander, ל-Twillingate.
בסביבות 9 וקצת אנחנו יוצאים לדרך, היום נוסעים לעיירה הציורית, המפורסמת והמתויירת-
Twillingate. (ועוד קישור)
הכביש גרוע, מלא בורות ומחורץ ויש עליו תנועה , אז אי אפשר לנסוע באמצע…
ולמרות הכבישים, אנחנו נהנים, הדרך יפה,
מגיעים לאזור של אגמים שהמעבר ביניהם מתבצע על סוללות קצרות..
עוד אי ועוד אחד… ועוד…
זה אזור שהוא כולו איים, אם מסתכלים במפה זה נראה כמו פאזל.
לבסוף מגיעים ל- איי Twillingate- אשר מורכבים בעיקר מהאי טווילינגייט צפון, והאי טווילינגיט דרום, ומעוד כמה איים סמוכים.
טווילינגייט נקראת - The Iceberg Capital of the world
וזאת משום שקרחוני ענק מופיעים פה כל שנה בחודשים מאי-יוני, הם מתנתקים מגרינלנד ונסחפים לחופים.
מבטיחה לעצמי להגיע לכאן בעונה ולראות את הפלא.
עלינו על סוללה שהביאה אותנו לאי- שנקרא- טווילנגייט-דרום.
הגענו לעצירה הראשונה והמרתקת שלנו להיום, לדעתי אחת המעניינות שהיו לנו עד היום.
מוזיאון- Prime berth fishing,
בשניה שחוצים את הסוללה רואים מבנים צבעוניים ושני שלדים אמיתיים של ליוויתנים- ככה יודעים שהגענו למקום הנכון.
בובה בדמות מלח ניופאונדלנדי טיפוסי, בתוך סירה מראה את כיוון החניה.
קשה לי לקרוא למקום הזה מוזיאון- כי זה לא נקי ומלוקק, זה מוזיאון מסוג אחר, תערוכה ואוסף של פריטים שמספרים סיפור על העבר של ניופאונדלנד.
פגשנו את קפטן דייב(דייג בקלה ומפעיל סיורי דייג) ואשתו כריסטין, הם יצרו את המקום הזה כמחווה לאבותיהם הדייגים.
דייב סיפר שהוא השקיע המון עבודה ואהבה במקום, וזה מורגש מאוד. המקום מרתק.
בנוי מכמה בקתות דייג עתיקות, כל בקתה מספרת סיפור- ובתוכה החפצים העתיקים ששייכים לסיפור.
הרבה כלי וציוד דייג עתיק ומגוון, עם הסברים על אופן הניקוי, עיבוד והכנת הקוד למכירה.
בבקתה אחרת יש צילומי קרחונים משנים שונות שהגיעו לחופי העיירה.
עוד בקתות עם- מלכודות מכל מיני סוגים, עוגנים, שרשראות, רשתות, מצופים.
אפשר לבלות פה שעות, לחקור ולפטפט עם דייב ואשתו המקסימה.
היא סיפרה לנו שהנכדים שלה גרים בסנט ג’ונס ואתמול נסעו אחרי שבועיים שבילו איתם.
שחשוב לה שהם יעבדו קשה, ילמדו לדוג, לעבוד בקופה של המוזיאון ולהיות יעילים.
שיש להם בקתות השכרה ללינה, סירות שייט לדייג וצפיה בליוויתנים ואת המוזיאון המיוחד הזה.
צחקנו איתם ואמרנו שכשנהיה בפנסיה נבוא לקנות פה בית..
שניהם בשנות ה-70 שלהם ועדיין עובדים קשה.
Ugly Stick- למכירה, משמש ככלי נגינה במסיבות מטבח, מסיבות של שירה וריקוד מסורתיים לניופאונדלנד.
ממשיכים בסיבוב שלנו על טווילינגייט דרום-
עצירה קצרה לצילומים ב- Little Harbour, קסם של מקום
מגיעים לעיירה והנמל טווילינגייט,
מראה הנמל, המזח והגבעות המנוקדות עם הבתים הצבעוניים- גורמים לנו להתאהב בעיירה במבט ראשון.
יש לה קסם ואנרגיות טובות
עצירה הבאה ב-Auk Island Winery.
יקב שמתמחה ביין שלא עשוי מענבים(אם יש חיה כזאת), אלא מפירות יער(פטל, אוכמניות, דומדמניות, חמוציות ועוד) שמתסיסים בשיטה מיוחדת.
גם כאן(כמו במבשלה של קווידי וידי)יש יין מיוחד שנעשה ממי קרחונים בני 20 אלף שנה ויותר.
ניב ואני נרשמנו לטעימות, 5 טעימות לכל אחד…
המוכרת הציעה שכל אחד יקח 5 יינות שונים וכך יצא שנטעם 10 יינות - יאללה זרמנו איתה.
הדבר הכי טעים ביינות האלה- הם השמות שלהם..
יש את- Funky Puffin, Moose Joose, Jellybean Row, Krooked Cod, Fifty Shades of bay…
ועוד ועוד… שמות מצחיקים ואין קשר בין השם והטעם.
מתוך ה-10 ניב ואני אהבנו שניים, אחד מהם שעשוי מאוכמניות כחולות- קנינו…
*חנות המזכרות פה מעולה.
מפה המשכנו בנסיעה בין הבתים הצבעוניים הרחובות הצרים מאוווד, בין הגבעות המתפתלות.
עצרנו ליד הנמל הגדול והעמוס לקפה וניסיון לדייג.
אח״כ- עברנו עוד סוללה והופ- הגענו ל- טווילינגייט צפון.
ברחוב הראשי יש חברה מומלצת שמוציאה שייט ליוויתנים, סגרנו למחר בצהריים, נחזיק אצבעות שהפעם נצליח לראות.
טיפסנו במעלה הגבעה לקמפינג שלנו- Peyton's woods RV & Campground.
אחלה קמפינג, מסודר, נקי, מנהל הקמפינג אדיב ומסביר פנים.
לקראת שקיעה הלכנו לכיוון הים ל- Back Harbour, ההליכה לכיוון הים יפה פה, כל בית הוא תמונה לגלויה, לפינטרנס, לאינסטגרם... והמזג אויר לטובתנו.
אני מתקשה לבחור איזה תמונות להכניס לבלוג... הכול יפה!
הנוף פה שמימי…
ממש לפני המזח, בעודי מצלמת, בחור עובר מולי, מצלם גם הוא, ואומר לי- אפשריות הצילום פה בלתי נגמרות, מה שנכון - נכון.
התפאורה של העיירה הזאת מרהיבה, מהפנטת ובעיקר ממלאה את הלב בשמחה.
הכול פה פוטוגני, צבעוני… אני מאוהבת!!! מודה ושמחה שהגענו לפה.
יש פה בקתות דייג צבעוניות ומזח קטן-
עוברים על פנינו מספר זוגות, איך מבדילים בין תייר ומקומי אתם שואלים?
הבגדים!
המקומיים בגדים קצרים, אפילו גופיות, והתיירים- סווטשרטים.
אנחנו רואים זוג מטיילים על החוף ומחפשים משהו בשפל, אנחנו אומרים היי הדדי ומחוייך.
ומתחילים לדבר, הם מקומיים מסנט ג’ונס שבאו לטיול באזור.
השיחה כל כך לבבית ונעימה. איזה זוג מקסים, יש להם אנרגיות טובות.
הם מחפשים זכוכיות ים…
הם נותנים לנו המלצות טיול, מתעניינים איך בחרנו להגיע דווקא לפה, ואיזה דרך ארוכה עשינו, מה המסלול שלנו ועוד ועוד… אנחנו מקשקשים ומקשקשים… מקסימים!
השמש מתחילה לשקוע ונעלמת לאט בין בעננים דבר שיוצר מבט מהפנט על האוקיינוס
כשהשמש שוקעת לגמרי, אנחנו חוזרים אל הקרוואן.
מזל שיש לנו עוד שקיעה פה גם מחר, סוף העולם שמאלה, ללא קליטה סלולרית, אבל עם קליטה של טבע.
אחד המקומות שהכי אהבנו בכל הטיול כולו.
מעין והילה מכינים לנו ארוחת ערב, 3 כוכבי מישלן.
סטקים ותוספות בלחמניות!!! מעולה!
יום 16- חמישי-4.8-Twillingate.
יש לנו יום נוסף באזור טווילינגייט היפה.
מתארגנים בניחותא בבוקר, אין לאן למהר.
יוצאים לכיוון הקצה הצפוני של האי, כביש 340, זה בערך הכביש היחיד כאן(אם לא מחשיבים את הרחובות הצדדים הממש צרים וקצרים).
עוברים את Crow Head, עיירה קטנה מצפון לטווילינגייט(שוב השמות המוזרים).
עליות תלולות, המנוע של קינג עובד,
פתאום נגלה מגדלור מהמם- Longpoint Lighthouse
ולידו חניה- כמעט ריקה.
עומדים בנקודת תצפית, מזג אויר נפלא, שמים יחסית בהירים, מסתכלים על הים הפתוח, הגדול, הרחב, הכחול, והים לא נגמר… הכול פרוס עד האופק.
הנוף פה מרהיב!
ו…
פאפפפפ- זרנוק של מים מהים-
ליוויתן.
ואח״כ אנחנו מזהים עוד אחד ועוד אחד….
אנחנו הולכים לנקודת תצפית חדשה ומשופרת מתחת למגדלור,
הנוף ... כבר הבנתם, אגדה,
אנחנו רואים סירה ומספר ליוויתנים בים.
אפשר לעמוד שעות ולהסתכל.
אנחנו יוצאים למסלול הליכה עם נופים של מפרצי הים הפתוח.
למסלול קוראים- Nanny hole, הם התעלו על עצמם בשם הפעם… כאלה מצחיקים.
האוויר הפתוח, ההליכה הנעימה, הפריחה, הכול ירוק מסביב ויוצר קונטרסט נהדר עם הים הכחול…
הצוקים, ארץ פרא, פלא!!!
מסלול מאוד יפה!
רואים עוד ליוויתן מרחוק…
ואז עוד שניים יותר קרובים הפעם ממש שומעים ורואים את זרנוק המים שלהם. מרגש.
מסיימים את המסלול, מצלמים עוד קצת את המגדלור הפוטוגני-
הוא נבנה ב- 1876, ניזוק בשנת 1929 ברעידת אדמה.
הצליח לשרוד בגלל שהיה מצופה בבטון.
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים בכביש צר בשכונה חדשה שעדיין בבניה.
יש פה מפרץ יפה וכמה בתים בבניה.
אחלה מקום- נוף מעולה.
מפה חוזרים חזרה אל הרחוב הראשי,
מחנים את קינג ליד מוזיאון לבניית סירות דורי- Isles Wooden Boat Museum
(דורי הן הסירות שהדייגים המסורתיים של פעם היו יוצאים לדוג איתם בים).
על הדלת שלט- "הלכנו לאכול צהריים, נחזור ב-13:00".
אז, אנחנו הולכים להסתובב קצת בעיירה.
ממש על קו החוף, רגוע ושליו.
חוזרים לקרוואן, ומחכים לשעה 15:00…
ומה יש בשעה 15:00?
שייט ליוויתנים!!!
החברה שהזמנו בה, מאוד מומלצת- Twillingat eadventure tours
הפעם הזמנו זודיאק- 20 אנשים בערך.
זאת סירה שחותכות את המים והגלים במהירות, אין שום דבר חוץ ממושבים.
יש סקיפר שמשיט את הסירה ומדריך שמסביר ומצחיק את הקהל.
מזג אוויר - לפי הזמנה- מושלם- שמש נעימה ובהיר!
כשהגיעה השעה, התייצבנו…
עלינו על הזודיאק,
המדריך אמר שבשלושה שבועות האחרונים כל יום בכל סיור הם ראו ליוויתנים.
מה אספר ומה אגיד- היו השעתיים עם הכי הרבה תמורה לכסף ששילמנו.
היה מעבר למדהים, היה מהפנט, מסעיר חושים, מרגש, מצחיק וכולם נהנו מאוד.
ראינו בין 10-12 ליוויתני Hampback, זאת היתה חוויה מטורפת, הפונטיינה שלהם, סילון של מים ורעש מזרקה כל פעם צץ במקום אחר, כל המצלמות הקליקו, הגב של הליוויתהן עלה מהמים ואז הזנב… הם עשו לנו מופע שלם.
אח׳כ ראינו שניים שנקראים- Blue Fin, שנחשבים לשניים הכי גדולים בליוויתי העולם.
וואו, וואו, וואו!!!
עוצר נשימה!!!
צוות הסירה התרגש איתנו מהכמות של הליוויתנים שפגשנו. אפילו הם צילמו.
המדריך סיפר קצת על האי והמגדלור, החיות באי, העבודה שלהם וכו'…
בגלל שראינו המון ליוויתנים על ההתחלה הם פינקו אותנו בסיבוב שלם מסביב לכל האי הצפוני, ראינו מערה חצובה בסלעים ונכנסנו אליה עם הזודיאק, שטנו ועצרנו מתחת למגדלור(בו ביקרנו בבוקר).
הם הסבירו על דייג הבקלה, דייג סרטנים ועוד ועוד…
המדריך אמר שכשלא רואים ליוויתנים ולא רואים קרחונים תמיד יש להם קו חוף יפהפה, להתגאות בו, הוא צבעוני ומשמח… צודק!
התפנקנו במסעדה מקומית עם אוכל מאוד טעים- R & J Restaurant.
חזרנו לקמפינג,
לקראת שקיעה צעדנו באותה דרך של אתמול, אל המפרץ ליד הקמפינג- Back Harbour.
ליד המזח פגשנו שני בחורים סופר לבביים ונחמדים שניקו את דגי המקרל שהם דגו.
עמדנו ודיברנו איתם ארוכות, שניהם נשואים עם ילדים, גדלו פה בעיירה יצאו לעבודות במקומות אחרים ולאחרונה חזרו לגור פה.
אחד מהם בן 32 גר 12 שנה באיזור אחר של ניופאונדלנד ולפני שנה חזר בשביל לנהל פה את בית הספר היסודי…
השני גר עם אשתו והילדים בקליפורניה וחזרו לא מזמן לניופאונדלנד כי התגעגעו.
דיברנו על הרוגע והשלווה שיש פה- ויש פה…
הם דגים להנאה וכיף.
אחד מהם בכלל אלרגי לדגים, אבל לא מוותר על הדייג… ומחלק את הדגים שהוא דג ומנקה לחברים, הוא הציע לנו, אבל ויתרנו.
יותר מאוחר הגיעו הנשים שלהם, ועזרו למעין בדייג מהמזח.
איזה אנשים נחמדים, היה כיף לפטפט ולהכיר.
היתה שקיעה מהממת,
וערב נעים של הכרות עם אנשי המקום.
צעדנו על החוף וחיפשנו אבנים יפות שהים פלט.
זה היה יום מרתק, יום של ליוויתנים, שמש טובה, שקיעה יפה, ואנשי ניופאונדלנד הלבביים מפה עד השמיים וחזרה.
ללא ספק טווילינגייט נמצאת אצלנו במקום הראשון.
המשך בפוסט-2022-המחוזות האטלנטיים- חלק ג'- המשך שבועיים בניופאונדלנד
