יום 1 - יום רביעי- 20.7- טיסה לקנדה-
זוכרים שהיה באלגן גדול עם המזוודות בעולם???
חודש לפני הטיסה קנינו Airtag- אבל הם לא הגיעו כי היה מחסור בכל מקום, לכן כל שנותר לעשות היה להתפלל את תפילת המזוודות ולקוות לטוב.
לניב היה רעיון שכל אחד מאיתנו ייקח רק טרולי, אבל צחקתי בקול כל כך רם ששמעו אותי עד לקנדה וחזרה.
החתולה
והכלב 
עברו לטיפול מסור של חברים,
לפנות בוקר יצאנו לנתב"ג...
מסתבר שזה לא משנה מתי נצא לדרך, תמיד ניתקע בפקקים.
הכאוס בשדה התעופה היה סביר...
הצ'ימדינים נשלחו בכבודה מיוחדת ולא במסוע הרגיל.
מנהל התחנה הישראלי של אייר קנדה היה תותח, ועזר לתקתק עניינים (שאפו), סביר להניח שבלעדיו עוד היום היינו מחכים ל-40 בני הנוער שטסו כקבוצה שיישבו במקומותיהם...
הטיסה עברה בצורה טובה יחסית, אם כי היה רועש מאוד וכל המטוס היה עיסה אחת של זבל(40בני נוער כבר אמרתי?) אפילו הדיילות לא הצליחו להשתלט עליהם...
אבל, דברים טובים סופם להסתיים... 
נחתנו בטורנטו, חיכינו מעט והמשכנו בטיסה של שעתיים להליפקס- עיר הבירה של נובה סקוטיה.
הטיסה הזאת היתה תיקון לטיסה הקודמת- שקטה, נקייה ונעימה.
ניסינו לא לנקר מעייפות - אבל זה היה קשה. 
נחתנו בשדה התעופה של הליפקס קצת לפני חצות.
מרגע הנחיתה ועד מסוע המזוודות לקח לנו 5 דקות,
ואז… שפשפנו את העיניים בתדהמה, צימידן אחד כבר הסתובב במסוע, ואחריו השניים האחרים.
לא היה לי זמן אפילו להתאכזב או להתלונן... 
אבן ירדה לי מהלב, באמת שלא היה לי שום רצון לבלות ימים בליקוט חפצים בוולמרט.
האוויר הצח והנקי של הליפקס קידם את פנינו, שאטל אסף אותנו למלון- Garden Inn Halifax Airport (רצינו משהו קרוב לשדה התעופה).
קבלת חדר, מקלחות
וצנחנו לישון... 
כל כך שמחתי להגיע לכאן, בחודשים של הקורונה חלמתי על המקומות האלה- והנה החלום מתגשם...
המלצות, טיסה ולילה ראשון-
> חולצת הטיול שהכנו מגבשת, מעלה מורל ומעוררת שאלות ותגובות מאנשים...
>לטסים עם נוער- ממליצה על ספוטיפיי פרימיום, להוריד סרטים מנטפליקס וכו' +אוזניות איכותיות.
>אם טסים להליפקס, יותר קצר לטוס לאירופה ומשם ישירות להליפקס.
>אם ישנים ליד שדה התעופה, רצוי לקחת מלון שדואג לשאטל מהשדה למלון.
>בלילה שלפני לקיחת הקרוואן מומלץ לישון במלון קרוב לחברת השכרת הקרוואנים או לחילופין לדאוג שיהיה שאטל מהמלון(או מהסביבה שלו) לחברת ההשכרה.
>אם יש לכם לילה או שניים בעיר לפני ששוכרים את הקרוואן, אפשר להכין מזוודה אחת לפתיחה, עם הציוד הנדרש ליום יומיים. לא חייבים לפתוח את כל הציוד שהבאתם אתכם.
יום 2- חמישי- 21.7- קבלת קרוואן + הצטיידות-
ישנו מעט אבל סבבה,
ארוחת בוקר סבירה,
סיבוב קצר בחניית המלון מגלה לנו שסיסמת נובה סקוטיה היא- ״מגרש השעשועים של קנדה״ - מאגניבים פה.
שאטל של חברת הקרוואנים אסף אותנו ולקח אותנו ל- Fraserway RV, סניף - Bedford.
אחרי אין סוף חתימות וראשי תיבות, הגברת קפוצת הפנים עשתה למעין וניב הדרכה על הקרוואן (היא לא הסכימה שכולנו נכנס לקרוואן ביחד-בגלל הקורונה).
הקרוואן- או בשם החיבה שלו- קינג, הוא Motorhome -Class A- אוטובוס
(מידע על הקרוואן- כתבתי בסיכום הלוגיסטי).
העמסנו את הצ'ימידינים ויצאנו לדרך,
3 דקות ואנחנו בוולמרט, העמסנו הכול מהכול. (רשימת הקניות שלנו בסוף הפוסט).
הילדים דאגו שארון הנשנושים יהיה מלא, בעיקר באוראו, טאקיס, וממרחים דוחים לתפוצ'פיסים, כל מה שאין בארץ, היה בעגלה... 
חלק מהדברים שרציתי לא היו- סניף קטן יחסית…נעשה השלמות בהמשך!
וולמרט תוקתקה.
ב- 13:00 היינו בחוץ והתחלנו נסיעה.
הנסיעה הראשונה בקינג אופיינה באמירות כמו- וואו, איזה גדול הוא, חשמלי מאוד- הכול כמו בחיים- בלחיצת כפתור.
חלונות פנורמיים… וואו, באמת גדול. איזה גודל (טוב הבנתם).
היתה לי מחשבה שאולי נעשה איזה אטרקציה בדרך, משהו קטן כזה...
אבל, לאף אחד לא היה כוח, רצינו להגיע לקמפינג ולסדר את הקרוואן.
על עצירה אחת כולם הסכימו, היינו חייבים לסמן 
על מקדונלדס 
כי אי אפשר לשבור מסורת ג׳אנק פוד של יום קבלת הקרוואן.
מהחלונות רואים את הירוק נשפך לכל כיוון וצובע הכול ואגמים מבצבצים מעבר לכל סיבוב.
מפרצונים של ים נגלים לעין, והשמש מאחדת ומלטפת את כולם. הכול מנצנץ!
חולפות על פנינו הרבה מאוד מכוניות עם קאייקים על הגג וגם קרוואנים מכל סוג אפשרי, זאת עונת התיירות בנובה סקוטיה וזה מורגש.
אנחנו עוברים עיירה שנקראת טרורו- Truro(או בשפת המיקמק- "סוף זרימת המים"), היא ממוקמת על גדותיו הדרומיים של נהר Salmon, בקצהו של אגן מיאנס.
התופעה המיוחדת המאפיינת את האזור היא גל הגאות והשפל (Tidel Bore). קישור לסרטון מהיוטיוב
הנהרות מתמלאים ומתרוקנים פעמים ביום וזה נראה לעין כמו נחשול של גל שמגיע כאילו נגד כיוון הזרימה הטבעית של המים, את התופעה ניתן לראות ב- Fundy Discovery Site. (פשוט לשים בוויז)
*חשוב להיות מעודכנים עם טבלאות גאות ושפל שכן יש זמנים מדויקים בהם תופעה זו מתרחשת.
שלטי הערים צבעוניים ומצוירים, אני מצליחה לצלם רק אחד.
עצירה נוספת להשלמות בוולמרט של ניו גלאסגו- New Glasgow.
פייר- אני אוהבת את וולמרט!!!!
מפה הנסיעה לקמפינג קצרה- Hyclass Ocean Campground
האישה בקבלה היתה סופר נחמדה, היא שאלה אם יצא לנו כבר לבקר בקנדה, ניב אמר לה שכן, באזור הניאגרה פולס, רוקים קנדיים וונקובר, אז היא צחקה ואמרה לו- אוקי- "עכשיו הגעתם לחלק הכי שווה בקנדה״.
החננו את קינג, פילוס הקרוואן אוטומטי, חיבור למים, חשמל וביוב- בצ'יק.
הקרוואנים השכנים שלנו מקסימים - משמאל משפחה קנדית מקוויבק שיצאו לטיול של 6 שבועות לחופשת הקיץ, מצד ימין משפחה מגרמניה שמסיימת השבוע טיול של 3 שבועות. הם באו לפה לאסוף את הבת שלהם בת ה-16 שלמדה בהליפקס 5 חודשים ושהתה אצל משפחה מארחת. וואו, מטורף.
השיחות האלה עם הקרוואנים השכנים מהווים חלק גדול ממהות טיולי הקרוואנים, יש אחווה, אנשים טובים שפותחים את הלב לטבע, השיחות עם האנשים האלה מעניינות מעשירות ואני תמיד מקווה שהם גם עושות אותנו לשגרירים טובים של מדינת ישראל.
הרבה דובר על השקיעות של קנדה האטלנטית.
ו- וואלה, השקיעה לא איכזבה.
היום הראשון בקינג הגיע לסיומו, אנחנו עייייפים, הג'ט לג לא פסח עלינו...
ארוחת ערב זריזה, מקלחות.
ויאללה למיטות.
סיכום יומי-
תיכנון מול ביצוע- היו כמה עצירות שסימנתי לנו בדרך, בפועל לאף אחד לא היה כוח, אחרי לקיחת הקרוואן והקניות רצינו להגיע לפארק קרוואנים לארגן את הקרוואן, לסדר מצעים וכו'.
מה נפל מראש בחדר העריכה/ מה לא הספקנו-
>Atlantic Canada Aviation Msm
>Stewiacke
ליד טרורו אפשרות לראות את גל הגאות(לבדוק שעה)-
>Fundy Discovery Site, 103 Tidal Bore Rd, Lower Truro, NS B6L 1T9
>Museum of Industry
יום 3- שישי- 22.7- האי קייפ ברטון (יום 1 מתוך 5).
כולם ישנו ממש טוב בקרוואן, יש מצב שקיפדנו את ראשו של הג'ט לג לפני שהוא בכלל ידע שיש לו ראש???
התארגנות ראשונה בקינג, הרוב חשמלי(חוץ מהדברים הרגילים- חיבורים לחשמל, מים וביוב),
בתוך הקרוואן יש פאנל ששולט על הכול- סלייד אין- סלייד אאוט, תאורה כללית, סוכך חיצוני, משאבות, גנרטור, מים, מיטה חשמלית יורדת מעל תא הנהג…
אני מרגישה בנאס״א עם כל הטכנולוגיה פה- עוד רגע משתגרים לחלל.
נסיעה של 20 דקות בערפל (מה נסגר? ),
עד שמגיעים ל- למיצר Canso, מייצר המחבר בין מפרץ St' George’s לבין מפרץ Chedabucto.
אנחנו חוצים אותו על סוללה שנבנתה רק בשנת 1955, עד אז הופעלה פה מעבורת.
ומגיעים לקייפ ברטון.
(קייפ ברטון הוא אי שבעברו היה מיושב ע"י ילדים משבט המיקמק (כמו המשחק מחשב, רק שהם היו קודם).
ב-1605 הגיעו הצרפתים, אח״כ הגיעו האנגלים במטרה לכבוש, צרפתים, אנגלים, צרפתים, אנגלים… סכסוכים ארוכי שנים. ואז הגיעו גם הסקוטים, התיישבו פה בהמוניהם, עד היום תרבותם נחשבת לדומיננטית באי)
מיד אחרי המייצר אנחנו נכנסים למרכז התיירות… אני מתרגשת מכל המפות והפלייריים כאילו מחלקים לי אייפון בחינם
שואלים את הרנג'רית שאלה ומקבלים תשובה שבדיעבד היתה שגויה... אבל עוד נגיע לזה בהמשך...
יוצאים לדרך,
נסיעה על כביש 19 (צבוע במפה בצהוב) במקביל לים.
הדרך הנופית נקראת Ceilidh Trail.
(לכל Trail בנובה סקוטיה יש לוגו)
השמש יוצאת, הים כחול ונקי, כל כך יפה פה.
עושים עצירה לתצפית, מותקפים על ידי יתושי ענק בגודל של בית, מוצצי דם אכזריים, ובורחים חזרה לקרוואן- אימל'ה מה זה הדבר הזה? לפחות התצפית היתה יפה.
מדלגים על- Celtic Music Interpretive Centre , מוסד שנועד לשמר את המוזיקה הקלטית החיה הייחודית לקייפ ברטון.
עוצרים בחנות קטנה- Galloping Cows, עסק משפחתי כפרי שמכין ריבות וממרחים(הם אפילו היו בשקיות המתנה של האוסקר), נערה מקדמת את פנינו- אולם התצוגה סגור לרגל שיפוצים, בחייאת חברים, לא יכולתם לשפץ בחורף? בזמן קורונה? לכתוב את זה בדף האתר?
טוב נו, לא חשוב, העיקר שאפשר לקנות. הריבות די טעימות...
עצירה הבאה ב- Glenora Distillery זו מזקקה של ויסקי מאלט הראשונה בצפון אמריקה
והיחידה בעולם מחוץ לסקוטלנד שמותר לה להשתמש בשם Glen
לקחנו סיור של 20 דקות לראות את הדרך שהלתת והשמרים עושים עד לייצור הסופי .
המיקום של המזקקה נבחר בגלל הנחל עם המים הטהורים שיש פה.
המקום מטופח כמו הגנים של המלכה אליזבת, מהמם כאן, ממש.
הרעיון היה שנקנה בקבוק ונשתה ככה בשביל הכיף.
הסיור הוא סיור טעימות, וכשלגמנו מהוויסקי, הבנו שאנחנו לא הארווי ספקטור מ-Suits.
זה שורף בגרון ואלוהים, איך אנשים שותים את זה???
אז לא קנינו, השארנו שיימכרו למי שבאמת מעריך את העבודה הקשה.
באזור המסעדה/פאב של המזקקה יש כל יום בין השעות 13:00 עד 15:00 מוסיקה חיה.
המוזיקה הקלטית היא חלק גדול מהתרבות של הקייפ, בכך הם מנציחים וחוגגים את השורשים הסקוטיים שלהם.
אפשר למצוא קונצרטים בהרבה מקומות, המופע נקרא Ceilidh שזה חגיגה של שיר, סיפורים וריקוד- (בגלל זה הדרך קיבלה את השם הזה).
אנחנו יושבים לשתות משהו קל ומאזינים לסבא׳לה שמנגן על גיטרה מיוחדת ויוקללי … מוסיקה שמחה ומקפיצה רגליים.
שוב יצאנו אל הדרך, עד לעיירה Inverness.
יש פה חוף ציבורי עם חול רך ונעים, אספנו אבנים צבעוניות בגדלים וצורות שונות, לא מצאנו זכוכיות ים שנפוצות מאוד באזור, וטיילנו על טיילת עץ ארוכה ויפה כמו בחלומות.
בגלל שמאוד מאוד חם ביומיים האחרונים (גל חום קיצוני שפקד את האזור) היה עמוס.
ממשיכים צפונה לכיוון הקמפינג, עולים על כביש שנקרא- שביל קאבוט Cabot Trail- (קישור, ועוד אחד)
אורכו כ-300 ק״מ, כביש לולאה, פופולרי מאוד, שבזכותו מגיעים תיירים רבים לקייפ.
רק בשנת 1932 השביל נפתח, עד אז כל קהילות הדייגים אליהן נגיע עם הקרוואן בימים הקרובים, היו מבודדות, וההגעה אליהן התאפשרה רק במעבורות.
הכביש עובר צמוד לחופי האוקיינוס המפורץ, מתפתל בין כפרי דייגים, עולה ומתעקל בסיבובים חדים ונאחז בצידי הצוקים.
*את שביל קאבוט ניתן לעשות עם או נגד כיוון השעון... (תלוי אם רוצים לנהוג בנתיב החיצוני של הכביש קרוב למצוקים הנופלים אל הים, או בנתיב הפנימי, לבחירתכם, אנחנו נסענו עם כיוון השעון, כי זה מה שהסתדר מבחינת סידור המסלול).
(קאבוט טרייל מסומן בצבע צהוב)- 
אנחנו עוברים בעיירה צ׳טיקמפ שבמרכזה כנסייה ענקית עם צריח מוכסף.
זו העיירה הכי גדולה לאורך שביל קאבוט, יפה פה.
כמעט חצי מהאוכלוסייה בעיירה הם דוברי צרפתית.
*מה יש לעשות בעיירה Cheticamp???
לפני הקמפינג עצרנו במאפיה - Aucoin Bakery, קנינו עוגיות שיבולת שועל (מאוד נפוצות באזור, פחות הטעם שלי) ועוד מגש של טעימות עם כל מיני עוגיות.
כשיצאנו מהמאפיה ניב ראה בחור מתעסק עם מלא קרח ושאל- מה יש לו שם, והיו לו מלא סרטנים.
הם הוציאו אותם לפני שעה מהים, שברו להם את השריון והכניסו אותם לבישול של 20 דקות במי מלח מהים.
הוא רצה לתת לנו סרטן לקחת הביתה ואנחנו סירבנו בנימוס. נחמדים פה!
נסענו ונכנסנו לקצה הצפוני של הקייפ בו משתרעת רמת קייפ ברטון- זה פארק לאומי, המכונה- ״המקום בו ההרים נפגשים עם הים״(שם מגניב לכל הדעות)
שטח הרמה כ- 950 קמ"ר.
בפארק יש 26 מסלולי טיולים בדרגות קושי שונות.
*חלק מהקאבוט טרייל עובר ברמת קייפ ברטון.
נכנסים ל- Chéticamp Campground, הקמפינג שלנו להלילה של רשות שמורות הטבע הקנדיות,
קונים את כרטיס הדיסקברי פאס, בלעדיו אי אפשר לטייל.
זה יום שישי הראשון שלנו בטיול, אוכלים ונחים בכיף.
מידע למתעניין-האוכלוסייה באי מגוונת מאוד, אפילו מסר הברכה בחוברת התיירות נכתב ב- 4 שפות- גאלית(סקוטית- Cíad Míle Fáilte), אקדית(צרפתית-Bienvenue), אנגלית- welcome ומיקמאק- Pjila’si.
ו- וואלה, כולם מסתדרים ביחד, חוגגים גם וגם.
המוטו של האי- Your heart will never leave ( אני לגמרי מבינה איך זה יכול לקרות...).
קישורים עם מידע- 1, 2, 3,
אוכלוסיית הקייפ מונה כ- 132,000 איש
יום 4- שבת- 23.7- האי קייפ ברטון (יום 2 מתוך 5).
כולנו נרדמנו וישנו מעולה, הקרוואן נוח ובקמפינגים שקט באופן כללי, אחרי 22:00 יש דממה!
זה נקרא "שעות שקטות" - בהן אסור לעשות רעש, לא להפעיל גנרטור וכו'…
אפילו הכלבים פה שקטים ושלווים, ובמפתיע(או שלא), כולם מצייתים לכללים.
מתארגנים, שותים קפה ואוכלים מיני קאפקייקס (מסורת מטיולים קודמים, הם הכי טעימים שיש בעולם, ממליצה למי שאוהב מתוק). ניתן למצוא אותם בוולמרט, אבל מצאנו דומים גם ברשתות האחרות.
היום ממשיכים לנסוע על הקאבוט טרייל, בשמורת רמת קייפ ברטון,
הדרך מטריפה ביופיה, דומה טיפה בפיתולים ובאופי לכביש 1 בקליפורניה- ים כחול ופרוס מצד אחד, וכביש מפותל חצוב בהר מצד שני.
כביש 1, תיזהר, יש לך מתחרה!
רק סרטון אולי יצליח להמחיש את מרהיבוּת(יש מילה כזאת???) המקום.
נשמעות בקינג קריאות וואו, איזה יופי.
המסלול הראשון שלנו הבוקר- Skyline Trail- נחשב למסלול הכי פופולרי בקייפ ברטון ומצולם בכל פלייר של נובה סקוטיה.
מחנים את קינג במקום המיועד לקרוואנים, ומתחילים לצעוד, יש לנו עוד חצי קילומטר אקסטרה על החניה הרגילה לתחילת המסלול…(לפנק, לפנק, לפנק).
לפי כמות מקומות החניה זה בהחלט מסלול פופולרי.
המסלול הוא 8.3 ק״מ ונחשב לקל,
אבל- כשחם, אז חם, וברוב המסלול אין צל, מזל שהגענו מקודם יחסית.
תחילת המסלול עובר ביער, בין מכלאות של מוסים (שהסתתרו כל כך טוב שלא ראינו אותם, יש אפשרות לעלות למגדל ולראות אותם משם), מידי פעם האוקיינוס מבצבץ בין הצמחייה ונראים חלקיקים ממנו.
אחרי בערך 3 ק״מ מגיעים אל התצפית המרכזית ועוצרת הנשימה- מצד אחד האוקיינוס מתגלה במלאו הדרו רוחבו גודלו שלוותו וכחולתו- ווואו, וווואו
במקום יש מספר פלטפורמות עץ עם מדרגות, כשהפלטפורמה האחרונה היא בעלת הנוף הפתוח והמרשים ביותר, היתה ראות טובה וראינו עד העיירה צ׳יטיקמפ ממנה יצאנו הבוקר.
התלהבנו מאוד, זה היה מרשים.
ומהצד השני שביל(כביש) קאבוט חצוב בהר ומתפתל בנוף ההרים.
עלינו את כל המדרגות חזרה(בסה"כ 287 מדרגות) אל השביל המוביל בחזרה לקרוואן.
לסיכום- מסלול מהמם!!! חובה!!!
ובפינתנו - מידע למתעניין-
>משך הטיול בין שעה וחצי לשלוש, ברובו על משטחי עץ, המסלול לא מלהיב, אבל התצפית בסוף שווה הכול.
>למי שמתאפשר, מומלץ לעשות אותו לפני השקיעה, אז רואים את השמש שוקעת באוקיינוס מולך, ניתן ללכת עם סיור מודרך של פארק קנדה(יש להתעדכן באתר הרשמי).
ממשיכים בנסיעה, עוברים ליד הנקודה הגבוהה בפארק- French Mountain(495מטר)
הכביש צר וקינג שלנו גדול ורחב, הדרך מפותלת + העליות והירידות , מזל שאני לא הנהגת.
הנוף לא מפסיק להפתיע, בכל סיבוב ובכל פיתול.
חלק מהאנשים עושים את המסלול על אופנועים וחלק על אופניים, מורידה בפניהם את הכובע!!!
באחד המפרצונים עם הנוף המהפנט אנחנו עוצרים ומכינים ארוחת בוקר, מנפלאות הקרוואן .
עוצרים לתצפית נהדרת ב- MacKenzie Mountain Look-off - Whales
מוגדרת לצפייה ללווייתנים, יש פה כמה מכוניות וכולם נושאים עיניים ומחפשים משהו שיקפץ בים, מחפשים ומחפשים, כמו מרקו שמחפש את אמא שלו, בנחישות. אבל נאדא, אין כלום.
בדיעבד הבנו למה לא ראינו ליוויתנים בחופי נובה סקוטיה- הסבירו לנו שבגלל עומס החום שהיה, הליוויתנים לא מתקרבים אל החופים אלא נמצאים בלב ים.
בכניסה לעיירה Pleasant bay- מחפשים חנות ארט קטנה ומהממת- Timmons Folk Art
אבל מגלים לאכזבתנו שהיא סגורה, אפילו הבחוץ צבעוני ויפה-
העיירה קטנטנה, תושביה עדין מתפרנסים מדייג.
והיא ידועה כמקום טוב לצאת ממנה לסיורי ליוויתנים,
אנחנו נכנסים ל- whale-interpretive-centre
מרכז פרשנות עם אינפורמציה על ליוויתנים, חביב מינוס.
אבל הנוף והתפאורה ליד מרכז הפרשנות הוא פלוס פלוס פלוס-
מפרצון קטן עם סירות דייג בתוך מים טורקיז, מלכודות לובסטרים שנחו זו על גבי זו בערמות אין סופיות בדיוק שלא היה מבייש פרפקציוניסט בכיר, והכי חשוב הים הכחול והמרגיע.
ירדנו אל החוף, שיחקנו באבנים העגולות, היפות והמנצנצות ונהנינו מהשקט.
גם כאן לא מצאנו זכוכיות ים.
המשך הנסיעה היה שוב על כבישים צרים, לפעמים עם קונוסים של עבודות בכביש, אסור לסטות ימינה או שמאלה, חייבים דיוק.
האסוציאציה שלי היתה המשחק עם לולאת חוט שהמטרה היא לא לגעת בחוט השני כדי לא ליצר קצר.
לקוח מאתר
בקייפ נורת׳ רציתי לעצור ב- north highlands museum (לפני המלצתו של הנוסע המתמיד), אבל הנוער רצו להגיע כבר אל הקמפינג, עשינו סיבוב קצר ב-Dingwall, רק כדי לגלות שזאת עיירה קטנה עם כביש גישה ממש רעוע, אבל צילמנו מצופים צבעוניים ופוטוגניים.
הגענו אל הקמפינג- Hide Away Campground
מסתבר שאנחנו הישראלים הרביעיים שחנו פה אי פעם
האישה מאוד נחמדה.
הקמפינג מעולה, נקי, מרווח, מתגמל ממש!
שמים כביסה, הולכים לראות את הנוף המרשים של המפרץ. מקסים.
הבריזה פה מדהימה, יש קרירות כיפית אפילו שחם.
מעין וניב הולכים קילומטר וחצי עד לפיסת ים כדי לדוג, אבל הם חוזרים בלי ארוחת ערב.
מעין פירק עצים עם הגרזן והדליק מדורה… קמפינג במיטבו.
מקלחות , ולישון.
מחר עוד יום על כביש קאבוט.
יום 5- ראשון- 24.7- האי קייפ ברטון (יום 3 מתוך 5).
בוקר בקרוואן, התארגנות איטית, סידור הקרוואן(שהדברים לא יעופו בנסיעה), ניתוק החיבורים, הרמת ג'קים וסגירת הסלייד.
כבר נכנסנו למקצב החיים בקרוואן, כיף גדול.
נוסעים 5 דקות ועוצרים במאפיה/בית קפה- Danena's Bakery & Bistro
היו על המקום המלצות, בעיקר על שייק הפירות, שלדעתנו היה סביר.
אולי דברי המאפה שווים- לא קנינו.
בכל אופן העיצוב הפנימי שוס בעיני, וינטאג' אמיתי.
אתמול שאלנו את העובדים בקמפינג, אם הכביש שאנחנו רוצים לנסוע עליו היום, מתאים לקרוואן כמו שלנו- הם אמרו שכן, וממליצים, אנחנו סומכים עליהם.
(זה כביש שנמצא טכנית מחוץ לפארק הלאומי רמת קייפ ברטון ולכן הוא פחות מתוייר).
אנחנו יורדים מהכביש ה"ראשי"- כביש 30, ופונים שמאלה למעקף שנוסע בפיתולים בצמוד למצוקי הים לכביש שנקרא- White Point Rd.
הדרך פה יפה ברמות על חלל.
בכל סיבוב נגלה עוד ועוד מצוק שנופל לים, אנחנו מבחינים גם בבתים חדשים שנבנים,
ולקינוח - ממש אחרי הירידות המפותלות לכיוון הים, עיירת דייגים קטנה ומתוקה בשם - White Point.
זאת עיירת דייג אמיתית, בעבר היה כפר דייגים עמוס ועסוק, עם מפעל לובסטרים, כנסיה, מנסרה
היום רואים בה צמיחה, אבל היא מהעיירות הקטנות של האזור.
אנחנו מחנים במזח הקטן והצנוע ומתקדמים למסלול ההליכה.
יוצאים למסלול הליכה קצר וקל (2.4ק"מ) White Point Lookout- לאורך קו החוף הסלעי,
הפרחים מפיצים ריח של חזק של בושם,
עוברים בית קברות קטן ומאולתר לזכר ימאים ששמם לא ידוע.
בסוף המסלול המראה שנגלה הוא מטריף חושים- הים פרוס לפנינו כמו מרבד, חלק, כחול ונקי.
זה מראה מהפנט ושומט לסתות והשמש מפנקת(קצת יותר מידי).
מרחוק אנחנו רואים עופות ים רבים וגם כלב ים שעלה על סלע ומדגמן ללא הפסקה ועושה פוזות.
בימים רגילים היו אמורים להיות פה ליוויתנים אבל... זוכרים? גל חום קיצוני... (אנחנו מרגישים את זה היטב, חשבנו שאנחנו מגיעים לאזור קריר- קיבלנו את המזג אוויר של תל אביב בקיץ).
חוזרים למזח, מחליטים להכין פה ארוחת בוקר מול הנוף הדייגי הזה.
בינתיים מעין לוקח תירס, חכה, והולך לדוג, הילוש באה איתו לעידוד.
הוא תופס דג…. ואח״כ משחרר.
דייגים אנחנו לא, אז אין לנו מושג איזה דג זה היה, מזל שהיה דייג חביב בסביבה וזיהה בשבילנו.
דג מקרל! כל הכבוד!
הדייג סיפר שיש לו סירת דייג והוא בעיקר דג לובסטרים והליבוט.
ארוחת הבוקר מושקעת וטעימה במיוחד עם נוף כזה מול המפרץ!
לידינו כבר יש עוד קרוואנים שפשוט מוציאים כיסאות ויושבים לשתות בירה ולנוח.
אנחנו נפרדים מהמקום הקסום הזה וממשיכים בנסיעה,
אחרי כמה דקות אנחנו ב- Neil’s Harbour.
גם זה כפר דייגים גדול(300 תושבים), זהו אחד ממרכזי הדייג העסוקים באזור.
הדייגים תופסים לובסטר , סרטנים, הרינג מקרל ועוד.
אנחנו יוצאים מהקרוואן לראות את הנמל, מלכודות הסרטנים והמגדלור(שיש בו גלידריה אבל היום היא היתה סגורה- באסה, דווקא היה מתאים לנו).
מדלגים פנימה חזרה לקרוואן ונוסעים דרומה.
רציתי לעשות עוד מסלול הליכה קצר, אבל ממש חם.
אנחנו מוותרים ונוסעים ישירות לקמפינג שלנו להלילה.
הדרך במקביל לים, מפרצים עם סלעים אדומים ויפים.
מגיעים לקמפינג מוקדם,
הקמפ Broad Cove Campground, של רשות שמורות הטבע הקנדיים, עם חיבורים למים חשמל וביוב.
קרוב (מרחק הליכה) לקמפינג יש חוף ים וגם נחל, אחד ליד השני,
מתארגנים מגיעים לים.
המים של האוקיינוס קרים, אבל של הנחל חמימים,
חוזרים לקרוואן,
מקלחות, ארוחת ערב, טלוויזיה ולישון.
מה נפל בעריכה/לא הספקנו-
ביןNeil's Harbour לקמפינג שלנו- (כביש 30)-
Jack Pine Trailhead-שני ק"מ הלוך חזור, מביא לתצפית יפה, יש צל במסלול.
Green Cove- תצפית יפה קרוב לחניה, סלעים אדומים.
Mary Ann Falls- סטייה של 13ק"מ מהכביש. נסיעה על כביש עפר, מהחניה 10 דקות הליכה למפל עם בריכת שחייה נחמדה. (דעות חלוקות על כדאיות ההגעה).
יום 6- שני- 25.7- האי קייפ ברטון (יום 4 מתוך 5).
אנחנו מתנתקים מהחיבורים ונפרדים לשלום מהקמפ ,
נסיעה קצרה מביאה אותנו לתחילת המסלול היומי- Middle Head Hiking Trail
>החנייה נמצאת קצת אחרי Keltic Lodge, זאת אכסניה מטופחת שנמצאת בבעלות ממשלת המחוז והנוף שנשקף ממנה הוא וואו. (למי שמטייל עם רכב, מומלץ לישון בה לילה).
>החניות במסלול מוגבלות שלא לדבר על חניה לקרוואן בגודל כמו שלנו. בגלל שהגענו ממש מוקדם יש רק שתי מכוניות בחניה, אנחנו תופסים 4 חניות קטנות(צריך לחשוב איך למקם את הקרוואן כצורה כזאת שכשנצא לא נדפוק מכוניות על הדרך).
זה מסלול של 4.5 ק"מ, אנחנו לבד במסלול, הוא עובר בתוך יער עם שורשים שבולטים מהאדמה, כדאי מאוד להסתכל איפה צועדים.
היער קריר, מרחוק בנוף רואים את אזור קייפ סמוקי, זה מצוק גדול החודר מזרחה אל הים.
כשמגיעים לסוף המסלול הנוף לאוקיינוס נפתח ורוח חזקה מעיפה אותנו, יפה פה מאוד!!!
ניב מאתר פטריה צהובה מוזרה כמו בספרים.
חוזרים לחניה, רואים רנג'ר עם קבוצת אנשים,
בכל יום בשעה 10:00 יוצא מתחילת המסלול טיול בהדרכת רנג'ר של פארק קנדה, אנחנו ויתרנו והעדפנו לעשות את המסלול עצמאית מוקדם יותר.
פוסחים על כמה חופים בדרכינו דרומה…
הכבישים מתפתלים עם עליות וירידות,
חולפים על פני גונדולה שנפתחה רק לפני שנה- Atlantic Gondola
זו הגונדולה הראשונה בקנדה האטלנטית, לוקחת עד 8 אנשים מתחתית קייפ סמוקי עד לפסגה בתוך 4 דקות.
בתכנון היינו אמורים לעשות פה הדרכה של שעה על חץ וקשת- Highland Bow & Arrow
ממש חיכינו לזה, באתר היה כתוב שבימי שלישי סגור, בפועל- יום שני- והיה סגור, מזל שהתקשרנו לפני!
זה היה מבאס.
ממשיכים לנסוע ועוצרים לארוחת בוקר ב- The dancing moose cafe, פנקייקים/קרפים- מיוחדים עם כל מיני מרכיבים שונים, בגרסה הולנדית.
זה עסק משפחתי, הסבתא מקבלת את פנינו בחיוך, הצעירים מכינים לנו את האוכל והסבתא מגישה לשולחן… נראה לנו שהסבא כיסח את הדשא בחוץ.
היה מצויין. אפילו היתה אופציה לפנקייקים עם חלב שקדים, אלופים!
בהמשך נכנסנו לקנות פאי לימון בבית קפה מומלץ- clucking-hen-cafe-bakery
הרעלת סוכר, אימל'ה.
טעים מאוד!!!
בהמשך הכביש יש מעבורת קטנטנה- Englishtown Ferry.
בתחילת השבוע כשהיינו במרכז התיירות שאלנו את הרנג'רית אם הקרוואן שלנו יכול לעלות עליה, היא אמרה שבוודאות כן, שאלנו שוב, הראנו את הקרוואן, והיא אמרה שאין בעיה...
ואנחנו היינו מבסוטים, כי המעבורת מקצרת לנו את הדרך, זה היה To good to be true...
אנחנו מתקרבים למעבורת, בדרך רואים נשר אמריקאי ענק, זאת חיה מרשימה ממש. חתיכת גודל.
מגיעים למעבורת - יותר כמו סירת צעצוע על הכנרת- והמעבר בשבילנו הוא ביג נו נו.
זה נכון שיש עליה מקום לקרוואן שלנו, אבל הירידה אליה יוצרת את האות וי, כל אוטו ארוך פשוט יתלה באוויר כשינסה לעלות עליה… ואת זה פחות בא לנו כרגע!
אנחנו מסתובבים ונוסעים בדרך הארוכה.
זה מעקף של כ- 40 ק"מ, בדרך מפותלת, אבל יפה!
אנחנו מגיעים לאזור העיירה באדק, היא נקראת- "הסוף/ההתחלה של קאבוט טרייל" המפורסם, בשבילנו זה סיום השביל- והוא בהחלט יפה ומרשים ומגניב ושווה נסיעה ומתחרה בשקט ובצניעות בכביש הנופי הקליפורני - כביש 1, רק שהוא בלי הרוח והצלצולים האמריקאים.
מה שמעניין ויפה בבדאק שהעיירה הזאת יושבת על אגם שנקרא Bras d’or- ״זרוע הזהב״ בונא- אלה יודעים להרביץ פה שמות אטרקטיביים למקומות!
(ספויילר- בניופאונדלנד יש פסטיבל שמות הזויים, חכו חכו).
המיקמקים קראו לאגם- ״מי מלח ארוכים״ .
האגם הזה ענק, הוא אגם מים מלוחים והוא תופס חלק גדול מקייפ ברטון, זאת בעצם מערכת אגמים…
יש בה חופים, שירטונים, לגונות, ביצות ומפרצים סלעיים- עושר גיאוגרפי מטורף…
הגענו למוזיאון על שם-אלכסנדר גרהם בל Alexander Graham Bell National Historic Site
ממציא הטלפון, מסתבר שהוא המציא עוד המון דברים, איש גאון עם הרבה תחומי עניין, המצאת הטלפון נתנה לו את האפשרות לא לעבוד לצורך פרנסה, לכן עשה ניסויים ב- העברת קול, רפואה, אווירונאוטיקה, הנדסה ימית.
במוזאון רואים תמונות, סרטים ודגמים של מה שבנה.
הסקרנות שלו הובילה לטיסה הממונעת הראשונה בקנדה, כלי השייט המהיר בעולם, טכנולוגיית הקלטה, עפיפוני ענק ועוד…
הוא ואשתו גרו פה בבית קיץ עם נוף מדהים לאגם…
במוזיאון לומדים שאשתו היתה חירשת, והם עסקו רבות בנתינה רחבה לציבור.
היה מעניין.
המשכנו בנסיעה לנמל,
יש פה יאכטה ענקית וכמה סירות קטנות יותר, ממול לנמל יש אי קטן וחמוד שנקרא- Kidston.
יש עליו מגדלור קטן ופוטוגני.
עושים השלמת קניות, ונוסעים לקמפינג… בדרך ממלאים דלק במפלצת הזוללת.
הקמפינג שלנו להלילה- Adventures East Campground & Cottages
אחלה קמפינג, עוצרים בסייט שלנו, מתחברים, כביסות, מכינים ארוחת ערב מושקעת וטעימה.
מעין וניב הולכים לנסות לדוג, אבל לא מוצאים איפה… (אסור לדוג בכל מקום).
מה נפל בעריכה/לא הספקנו-
בין העיירה Ingonish לתחילת המסלול Middle head-
אפשריות עצירה-
> Groovy Goat Farm & Soap Company - חוות עזים וחברת סבונים.
> Salty Rose's- חנות יפה המציגה עבודות של אמני נובה סקוטיה וצמוד אליה-
> Periwinkle Café- בית קפה נחמד.
> Coastal Restaurant & Pub- מסעדה מצוינת.
ליד Cape Breton Highlands National Park Information Center -
יש חניה לקרוואן ולצאת לשני מסלולי הליכה-
Freshwater Lake and Ingonish Beach-מסלול קל של 3.7ק"מ הלוך וחזור.
*עובדה ייחודית על החוף הזה היא- שמצד אחד נמצא האוקיינוס האטלנטי ומצד שני אגם מים מתוקים שנקרא בשם מאוד מקורי- freshwater lake .
Freshwater Lake Look-off- מסלול 0.3ק"מ הלוך וחזור- מסלול קצר אך תלול, למעלה יש כסאות ונוף נהדר של חוף אינגוניש.
יום 7- שלישי- 26.7- האי קייפ ברטון (יום 5 מתוך 5).
בלילה ירד קצת גשם.
הקימה היתה רגועה ונעימה.
אחרי שפירקנו חיבורים וסגרנו סלייד ניסינו לסגור את הג׳קים האוטומטיים שמאפסים את מפלס הקרוואן, והם-סירבו לעלות, מנסים שוב, סוגרים פותחים, מניעים מכבים!!! נדא, כלום, הם תקועים למטה.
המערכת של הג׳קים מצפצפת וכל האורות מהבהבים בצהוב- משהו דפנטלי קרה לה.
בלי שהם יעלו- אין שום דרך לצאת לנסיעה!
מתקשרים לעזרה הטכנית של הקרוואן, הם מכוונים אותנו לעשות ריסטרט למערכות הקרוואן- עושים, ו... כלום- הג׳קים למטה, אין עולה ואין זז.
אני אקצר... לקח שעתיים עד שהצלחנו להעלות ידנית את הג'קים, מי שעזר לנו בסופו של דבר היו- מנהל הקמפינג ושני השכנים שלנו, קרוואניסטים מקוויבק שלא דוברים מילה באנגלית אלא רק צרפתית.
מה שבטוח את הג׳קים החשמליים אנחנו לא מורידים יותר, נפלס ידנית.
הודנו להם מעומק הלב, נתנו לשלושתם חמסות להערכה…
ו… יצאנו לדרך.
נוסעים צפונה, שוב עוברים ליד האגם בראס ד'אור, הוא עדין מהמם כמו אתמול.
מוסיקה ישראלית מחממת לנו את הלב ואנחנו מקווים ששאר היום והטיול ימשיכו בלי תקלות.
חוצים גשר קשתות גדול ומרשים- Seal Island Bridge- מעל מפרץ של האוקיינוס האטלנטי,
עולים על אי Boularderie.
נוסעים ועוברים סוללה מעל הים ולאחריה את הכפר Bras D’or.
הכבישים פה רחבים יחסית,
נסיעה של עוד 20 דקות מביאה אותנו לעיירה מנומנמת שנקראת לואיסבורג- Louisbourg.
אז מה יש בלואיסבורג אתם שואלים? ולמה נסענו עד לקצה המזרחי של האי?
ובכן, יש פה מבצר!Fortress of Louisbourg National Historic Site
חנינו בחניות הייעודיות של הקרוואנים, מרחק קצר ממרכז המבקרים, שם קונים כרטיסים למבצר.
שאטל לוקח אותנו למבצר.
(בואו נספור כמה פעמים עד סוף הפוסט אני אכתוב מבצר).
כיום המבצר משמש כמוזיאון חי, ברגע שעוברים את החומות מרגישים שאתה נמצא בשנת 1700!
שחקנים עם תלבושות מסורתיות מקבלים את פניך ופזורים ברחבי כל שטח המבצר, נפח אמיתי, עובדים בגינות הירק, חיילים עם נשקים, מורים עם ילדים שמשחקים משחקי עבר, מסעדה עם מאכלים של פעם, בית תפילה, בתים לחיילים, בית המושל, תותחים שיורים כדורי ברזל למפרץ, בית סוחר, בית של דייגים, אופה שממש אופה לחמים בתנור של פעם ומוכר אותם… כולם עונים על שאלות, מסבירים ונותנים לתייר את ההרגשה שאתה אחורה בזמן.
העיירה לואיסבורג נוסדה בשנת 1713 על ידי הצרפתים, על שמו של המלך לואי ה14.
למה הם בחרו דווקא את המיקום הזה? היה להם הגיון- המיקום היה בדיוק באותו קו רוחב כמו של צרפת, הם חשבו שהמזג אויר יהיה כמו בצרפת, אבל!!!! הם לא לקחו בחשבון את הרוחות הקרות. באסה להם.
בשנת 1719 החלה בניית המבצר, ונמשכה שלושה עשורים, ממשלת צרפת פיזרה כל כך הרבה כספים עד שהמלך לואי ה-15 צחק שהוא אמור לראות את המבצר מתנשא מעל האופק מארמונו שבוורסאי.
אחרי שהם סיימו לבנות את המבצר, הגיעו הבריטים וכבשו אותו.
אח״כ בהסכם כלשהו המבצר חזר לצרפתים.
אחרי כמה שנים, הבריטים כבשו שוב את המבצר.
והפעם במקום פשוט לנטוש אותו הם השמידו אותו.
אף אחד לא בנה את המבצר שוב…
בשנת 1961( לא מזמן), ממשלת קנדה השקיעה מיליונים כדי לחשוף את קפסולת הזמן המיוחדת הזאת ושיחזרהרבע מהמבצר המקורי עם רשומות מקוריות מארכיונים צרפתיים וקנדיים.
הסיור היה ממש מעניין ולמדנו המון, השיחזור מדהים, השחקנים ממש מכניסים לרוח התקופה.
נהנינו מאוד!
כשסיימנו להסתובב, עלינו על שאטל וחזרנו לקינג שלנו.
ונסענו מרחק קצר לקמפינג- Riverdale RV Park.
המנהל אמר שהוא חיכה לנו, כי אף פעם לא התארחו אצלו אנשים מישראל והוא זכר שהתכתבנו איתו כשעשינו הזמנה, הוא היה ממש חביב והסביר על העיירה.
אחרי הצהריים יצאנו לסיבוב בעיירה, הגענו אל המזח, סירות דייג, ריח של דגים, ודייגים.
פגשנו 2 בחורים וילד שעמדו ודגו מקרלים לארוחת ערב, פיטפטנו איתם קצת, הם הסבירו לנו שלואיסבורג נחשבת לעיר הכי קרה בנובה סקוטיה, במיוחד מאוד ערפילית ואכן ערפל שרר מהרגע שהגענו אליה.
חזרנו לקמפ, מקלחות, ארוחת ערב וזמן לישון.
יום 8- רביעי- 27.7- בוקר בסידני ומעבורת
לניופאונדלנד♥.
המסלול היומי שלנו- גוגל מפות
לנוער קשה לקום, אנחנו מגרדים אותם מהמיטות למרות שהם ישנו מלא שעות.
עוזבים את הקמפינג, עוזבים את לואיסבורג, השמש מאירה ומנצנצת על המים הרגועים, אנחנו רואים בתים יפים על גדות הים, הייתי מוכנה פה איזה בית קיץ.
מגיעים לסידני- sydney(לא באוסטרליה...), (ועוד קישור) העיר השנייה בגודלה בנובה סקוטיה.
הלב הפועם של העיר הוא חוף הים.
כמות המלונות על קו החוף מעידה שהגענו לעיר גדולה- 30 אלף איש בערך(יותר קטנה מעפולה).
אנחנו מחנים בחניה גדולה ליד טיילת העץ היפה, והולכים לראות כינור.
פסל של כינור ענקיסטי - The Big Fiddle, מוצג בגאווה ליד המזח, זה הכינור המואר הגדול בעולם, עשוי מפלדה יצוקה בגובה 18.2 מטר ונוצר על ידי האמן המקומי סיריל הרן, בשנת 2005 כדי לעשות כבוד לתרבות הקלטית העשירה של האזור.
כשאנחנו מתקרבים אליו, אנחנו שומעים שבוקעת ממנו מוסיקה.
מקסים ומרשים, מצטלמים ונפרדים.
אנחנו רואים דגלים עם סימנים עליהם... יש לנו השערה מה הם אומרים, אבל בעוד כמה ימים- נשאל ונקבל תשובה ברורה.
מחליטים לטייל קצת בעיר, הרחובות יפים, מטופחים, מלאי פרחים… יש משאית עם מים ושלושה עובדי עיירה שעוברים ומשקים את הפרחים ידנית, כנראה שעדין לא שמעו כאן על טפטפות.
כמעט מחוץ לכל חנות יש 2 כיסאות קנדיים (נקראים כסאות אדירונדק- כסאות מיוחדים הפזורים בכל רחבי קנדה במקומות מתוירים- פגשנו בהם גם בטיול שעשינו במערב קנדה לפני 4 שנים), ובין שני הכיסאות יש משחק- דמקה, איש תלוי, גירי לוח- זה מקסים.
הורה יכול להיכנס לחנות ולקנות והילדים יכולים לחכות בחוץ בכיסאות ולשחק- גאוני.
אנחנו נכנסים לחנות גלריה שמכילה עבודות של יותר מ-90 אומנים מרחבי קייפ ברטון-
Cape Breton Centre for Craft & Design, האמת, פחות הטעם שלנו, אבל יש מבחר גדול.
חזרנו לקרוואן, הכנו ארוחת בוקר טובה עם נוף לים, איזה ים… שקט, נעים, חלק וכחול.
טיול קצר למזח, מלמד על ההיסטוריה של סידני שהפכה ביתם של מהגרים רבים בגלל מפעל הפלדה ומכרה הפחם שהיו קיימים כאן והשתתפה במאמץ העזרה במלחמת העולם השנייה.
מפה ממשיכים כמה דקות וחונים להשלמות בוולמרט- בתכל'ס, זה סוג של בילוי...
היום הוא היום לו חיכיתי הרבה, אנחנו עוזבים את נובה סקוטיה ועולים על המעבורת לניופאונדלנד- לארץ חדשה!
קראתי עליה הרבה מידע, התאהבתי בה, בלי בכלל להיות בה…
קיבלנו הודעה שבגלל שיש עומס יש להגיע לטרמינל רק בין השעות 12:00-15:00, לא לפני לא אחרי.
הגענו ב- 13:30, כאלה ממושמעים...
מדדו לנו את קינג והודיעו לנו שהוא 30 פיט. פיט פחות ממה שחשבנו, טוב שלא מדדו גובה- כי הוא ממש עמוד חשמל.
אישורים, ו… נוסעים לעמוד בתור, לכל סוג מכוניות יש ליין.
אנחנו בליין של הקרוואנים, יש ליין של אופנועים, מכוניות רגילות, משאיות וכו…
אנחנו הולכים לטרמינל למזגן,
מדברים עם בחור עם רועה גרמני, הוא ניופאונדלנדי שגר בקונטיקט וחוזר הביתה לבקר את המשפחה שלו אחרי 5 שנים.
(השנה - שנת 2022, הוכרזה על ידי ראש הממשלה שלהם כשנת Come home year- (ועוד קישור)- שנה שמעודדת את התושבים לשעבר של ניופאונדלנד שגרים כעת רחוק- לחזור הביתה.
אז אנחנו אומנם לא תושבים לשעבר, אבל נצטרף לחגיגות!).
ב16:00 עובר בודק, רואה את הבורדינג פאס שלנו, מבקש לסגור את בלון הפרופאין- הגז ולשים עליו חותמת.
ב16:15 יש תזוזה, המכוניות הקטנות מתחילות לעלות ראשונות, עולות למפלסים היותר עליונים במעבורת, הקרוואנים והמשאיות נכנסות למפלסים התחתונים.
יש 5 מפלסי חניה לכלי רכב.
זו מלאכת מחשבת, כמו טטריס.
המשקלים, הגדלים, כל המכוניות נכנסות לבטן המעבורת.
אחת ליד השנייה. בצפיפות!!!
אסור לשהות במכוניות/בקרוואן בזמן ההפלגה, והכי קריטי- אין וואיפיי.
הזמנו כ-8 חודשים מראש תא שינה במעבורת עם 4 מיטות, שירותים ומקלחת.
המעבורת יוצאת בשעה 17:30 ועורכת כ- 16 שעות +-.
כלומר מגיעים לניופאונדלנד מחר בשעה 9:30- 10:00 בבוקר.
אנחנו עומדים על הסיפון הגבוה ורואים איך משחררים את החבלים מהמזח.
המעבורת עוזבת את נמל סידני.
ההתרגשות שלנו גדולה!
אנחנו סופגים קצת רוח וקור, יש פה חדר שיש בו כלובים עם כלבים, ומקום ליד שהם יכולים להסתובב קשורים ברצועה.
מסתובבים בין הסיפונים,
אנחנו צוחקים ושרים The love boat, איפה אייזיק, ג׳ולי ודוק…
חקרנו קצת את המעבורת, זה לא ספינת תענוגות זה רק כלי מעבר ממקום למקום, זה לא מפואר בשום צורה שהיא.
בקומה 6 - יש אולם קולנוע קטן וחדרים עם כסאות לשינה.
קומה 7- מסעדות, בר, קזינו, ומקומות ישיבה לאוכל עם שני זמרים שמנגנים.
קומה 8- חדרי שינה.
קומה 9- סיפון חיצוני.
אנחנו מזמינים פיצה, מחכים כמעט 40 דקות עד שהיא מגיעה, היא היתה גרועה!
את השקיעה העברנו על הסיפון, הייתה אחלה שקיעה, רוח, קור, תנודות ספינה, כל החבילה כלולה בכרטיס.
ליוויתנים ודולפינים לא ראינו.
חוזרים לחדר, כל אחד עולה למיטה שלו…
המעבורת זזה וכולם מרגישים את התנודות, זה לא כיף…
נראה אם נצליח לישון,
מי היה מאמין שאנחנו נמצאים בלב האוקיינוס אי שם בין נובה סקוטיה ל- NfLd(ניופאונדלנד)
המשך - בפוסט הבא- 2022-המחוזות האטלנטיים- חלק ב'- שבועיים בניופאונדלנד
