יום 17- שישי-5.8-יום נסיעה בדרכנו מערבה.
נפרדים מטווילינגייט, העירה הזאת נכנסה לכולנו ללב.
יש בה לבביות מתפרצת מהאנשים שחיים כאן או אפילו מטיילים בה. קסומה במלוא מובן המילה.
היום יש לנו יום נסיעה ארוכה יחסית, 250 ק״מ , הכי ארוך שעשינו עד היום…
הבעיה היא לא הקילומטרים, היא השילוב בין הכבישים הצרים והקרוואן הגדול. מזל שחלק מהנסיעה היא על כביש טרנס קנדה.
הנסיעה מתחילה בלתפור חזרה את הדרך שעשינו לפני יומיים.
טווילינגייט צפון, האי טווילינגייט דרום, מנפנפים לשלום למוזיאון של דייב וכריסטין,
ממשיכים לחצות את האיים, ניו וורלד איילנד, ועוד ועוד איים קטנים שבדרך.
עברנו את Boyd’s Cove שעברנו לפני יומיים, אח"כ פונים דרומה, הכיוון הכללי בעוד יום וחצי להגיע למערב האי- לפארק גרוס מורן המפורסם.
השפל נראה בצורה ברורה הבוקר בכל המפרצים, האבנים חשופות והשמש מנצנצת עליהן…
שפל של כמה מטרים.
בסביבות 10:00 עוצרים בחווה- Campbellton Berry Farm
בכניסה כתוב שהיא קיבלה פרס איכות הסביבה, הם מגדלים תותי שדה, ראסבאי, בלוברי ועוד…
מדברים עם זוג מבוגר, היא קוראת לי love, סתם ככה! הם מספרים שהם גרים קרוב ובאים לחווה לקטוף אוכמניות כחולות, אוהבים את האי שלהם ואת השלווה שיש כאן, ושואלים אם אנחנו נהנים, איפה כבר היינו ולאן ממשיכים…
אם רק היינו יכולים למלא קצת שלווה בכיסים, בצ'ימידנים ולהביא את זה איתנו לארץ שלנו.
אנחנו קונים תותים, אוכמניות וריבות מסוגים שונים וממשיכים בנסיעה.
מתחברים לכביש טרנס קנדה, כביש יחסית רחב ו… חדש!
אחרי כמה עשרות מטרים רואים אובך נוראי וריח שריפה,
אני קוראת באתר של החדשות המקומיות שבאזור דרומית אלינו משתוללות מספר שרפות.
בשלטים בצידי הדרכים יש אזהרות שריפה ברמה הכי גבוהה, אקסטרים- אדום חזק.
עוצרים בעיירה Grand Falls-Windsor במרכז לחקר סלמונים- Salmonid Interpretation Centre
יש חלונות צפייה ורואים סלמונים קופצים, נחמד! לא מעבר לכך.
מחר אנחנו נכנסים לטיול של 3 ימים בפארק הלאומי גרוס מורן(בצד המערבי של האי).
בכל מקום היה כתוב שרצוי להגיע מאורגנים מבחינת קניות, למלא מיכל דלק ואם צריך אז למלא גז פרופאין בקרוואן.
לכן, אנחנו עוצרים לקניות.
ממשיכים בנסיעה, פתאום שינוי במזג האוויר, גשם שוטף, נוסעים לאט אחרי כמה אופנועים, בטח נרטבו לגמרי.
זאת ניופאונדלנד האמיתית, קמנו בבוקר היה מעונן, אח"כ יצאה השמש, טיפטף קל, ואז נפתחו ארובות השמים.
קשה להסתמך על מה שכתוב בתחזיות, הן יכולות לכתוב משהו ואחרי שעה פתאום זה משתנה, מיום ליום זה בכלל הפתעה…
מגיעים לקמפינג שלנו- Blue Canoe Park
עמדה 53, מתחילים לנסוע…
נוסעים ונוסעים ונוסעים ונוסעים… קמפינג- ע נ ק !!! (250 סייטים)
ואנחנו בקצה ליד הנחל, סייט מדהים!
(חיבורים למים וחשמל, דמפינג-מרכזי)
רוב הקמפינג הם תושבי קיץ,
יש להם פה קרוואנים נגררים שנשארים בעמדות כל השנה, לשמירה, ובקיץ הם מגיעים עם הטנדר שלהם לחיות פה.
השכן שלנו מגיע כל שנה לשלושה חודשים, יש לו מרפסת, מחסן ועוד.
יום שישי היום, השלישי שלנו בטיול-הזמן רץ!!!
אנחנו מכינים ארוחת ערב, שותים את היין מהיקב שקנינו לפני יומיים. ממש טעים.
יום 18-שבת-6.8- פארק לאומי גרוס מורן(1 מתוך 3).
נסיעה ארוכה על כביש 1 , דרומה.
כביש ישר, כמעט בלי תנועה,
מעונן לייט, הכול ירוק, מידי פעם מופיע כחול של אגם, הרים מפוארים מלטפים את הקרקע…
נוסעים עד לעיירה שנקראת Deer lake,
נכנסים למלא דלק ולקחת מפות מהאינפורמיישן סנטר.
מיד אח"כ עוצרים ב- NL Insectarium,
יש כאן חממת הפרפרים,
חממה= לחות גבוהה ובערך 28 מעלות, ומלאאא פרפרים מסביבך, הם כל כך יפים וצבעוניים שזה תמיד מרגש!
ראינו תיבה גדולה מזכוכית בה הם בוקעים מהגולם, ואז מעבירים אותם לחממה.
בקומה השניה יש כוורת גדולה עם הסברים,
חוות נמלים חותכות עלים, רואים אותן עוברות בתוך צינור שקוף, ממהרות וחרוצות.
ואוסף גדול ומרשים של אלפי חרקים(מתים) מרחבי העולם (יש גם קצת חרקים חיים), אפילו ראינו חרקים שנאספו בישראל.
בקומה בשלישית אוסף טרנטולות חיות(באקווריומים)…
המקום מקסים!!!
עלינו על כביש 430 צפון- נקרא- כביש הוויקינגים, זה כביש של יותר מ- 500 ק״מ (שלא נעשה את כולו),
את השם הוא קיבל משום שבסוף הכביש- ישנו אתר היסטורי משוחזר של התיישבות הוויקינגים באזור-
L’Anse aux Meadows National Historic Site (נשאיר לנו סיבות לחזור).
אנחנו נוסעים לפארק הלאומי הכי גדול ופופולרי בניופאונדלנד-Gros Morne
הפארק משתרע על שטח של 1,805 ק״מ, ונקרא על שמו של הר גרוס מורן- 806 מטרים.
הפארק הוא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו בגלל החשיבות הגאולוגית שלו- ועל כך אספר בעוד יומיים(כשנגיע לשם)… יש למה לצפות.
יש פה גם פיורד- עליו אספר מחר…
נוסעים על כביש בין הרים מתפתלים,
בצד שמאל שלנו זרוע ארוכה של ים שנכנסת ליבשה- נקראת- East Arm, הים פה רגוע מאוד והשתקפות העצים על המים מרהיבה.
עוצרים לארוחת בוהורים במגדלור של של לובסטר קוב.
החניה פה די קטנה, במיוחד לקינג שלנו.
ליד המגדלור רואים מוס, הוא לא גדול, ויצא מהבוש לאכול פרחים.
הרנגרית אומרת שהיא חושבת שזאת נקבה ואולי יש לה בעיות בעיקול אם היא אוכלת את הפרחים ולא עשב.
בכל אופן- אנחנו נהנינו לראות מוסית מקרוב.
המסלול לוקח אותנו לתוך הבוש, ואז אל החוף הסלעי, נחמד!
עולים חזרה למגדלור, נכנסים פנימה, הוא נבנה ב-1897 ומספר את סיפור שומרי האור שגרו בו.
מחוץ למגדלור אנחנו רואים את דגל קנדה ומתחתיו עוד 5 דגלים קטנים יותר, כל אחד שונה אחד מהשני(כבר ראינו את זה בעוד מקומות).
שאלנו את הרנג'ר- אז הוא הסביר שכל יום הם מחליפים מילה. לכל אות ב- abc, יש דגל שמייצג אותה.
ככה אפשר להעביר מסרים.
ממשיכים בנסיעה צפונה, יש הרבה עיירות קטנות וחמודות על הדרך ונופים שמרגיעים את הנפש.
רואים מספר פעמים שלטים שמזכירים להיזהר מתאונה עם מוס
עוצרים במתחם הדייג Broom Point,
בעבר חיו פה שלושה אחים מהאזור שחלקו ביקתה עם המשפחות שלהם ובילו כאן את כל הקיץ בדייג.
אבל הבקתה היתה סגורה.
לא חזרו אחרי הקורונה לפעילות.
הנוף פה מקסים בכל מקרה…
ממשיכים את הנסיעה צפונה, עוברים קהילה קטנה וגשר.
גשר הפלדה הזה הושלם רק בשנת 1962(לא מזמן…)
עד אז כל הקהילות מצפון לו- היו נגישות רק בסירה!!!
מגיעים לקמפינג שלנו להלילה- Sea Breeze B&B ,
נמצא ב- Cow Head(ראש פרה), כי המפרץ דומה לראש של פרה.
קמפ קטן- 8 סייטים.
אנחנו מתחברים ונחים.
ממש ממול הקמפינג יש חצי אי שמחובר ליבשה עם רצועת יבשה צרה(דו מסלולי בקושי), על חצי האי הזה יש מסלול הליכה למגדלור, רציף, מספר בתי קברות ומספר בתים וצמחיה גדולה.
חצי האי נקרא- The head, או- Summerside, מפני שבעבר אנשי העיירה היו גרים כאן בקיץ( מאי- אוקטובר) ואז בחורף היו עוברים לעיירה הפנימית המוגנת (Winterside), לחורף.
אנחנו יוצאים להליכה, הולכים על רצועת היבשה הצרה, אנחנו לבד, אין אף אחד שנוסע פה… מצד ימין ים ומצד שמאל ים.
עשינו הליכה ארוכה בבוש, כמעט עד למגדלור וחזרנו לקמפ.
רואים את השקיעה ליד חוף הים, העננים קצת הסתירו, אבל עדין היה יפה, והאבנים שעל החוף מדהימות…אלו אבנים עגולות בכל מיני צבעים… מהמם!!!
יום 19-ראשון- 7.8-פארק לאומי גרוס מורן(2 מתוך 3).
שוב שמנו שעון ל-7, אבל הקצנו לפני, הרוח חזקה ומורגשת.
מתארגנים זריז, ויוצאים על הכביש דרומה, רואים את הפיורד מרחוק.
מחנים, מכינים סנדוויצ'ים ומחכים…
היום הוזמן שייט לפיורד- Western Brook Pond-
בשביל דברים טובים צריך לעבוד…
כדי להגיע אל הסירה של הפיורד- יש ללכת!!!
(איפה האמריקאים??? כבר היו דוחפים פה שאטל)!
המסלול קל, 2 מייל, מישורי על חצץ, בתוך אחו פתוח עם עשב ירוק ויפה…
יש רוח!!! וואו איזה רוח!!! מיני הוריקן!!! אנחנו הולכים, והיא מעיפה אותנו הצידה, בכל התקדמות יש גם קצת עמידה במקום…
אבל הרוח לא תשבור את רוחנו… נתנו גז, ואחרי 35 דקות, הגענו לרציף הסירות.
יפה פה, ממולנו הפיורד במלואו תפארתו וגובהו…
חבל שהעננים מסתירים אותו קצת מלמעלה ויוצרים מיסוך.
הגענו קצת לפני הזמן, יש פה חנות קטנה ושירותים.
מסתובבים בחוץ ,
זה הפיורד-
עולים על הסירה, אנחנו נכנסים לחלק המקורה, כי מתחיל גם גשם.
יוצאים לדרך, הסירה נוסעת בעוז ומתקדמת על המים, יוצרת שובל של גלים אחריה.
מעין יוצא עם עוד כמה אמריקאים צחקנים לסיפון ונרטב ממש, הוא מבסוט על עצמו… אני פחות
הפיורד מדהים בעוצמתו , קירות של מצוקים גבוהים עם צמחיה.
כמה וכמה מפלים חמודים, לאחד מהם קוראים- מפלי השתן של האתון… הניופאונדלנדים האלה לא מפסיקים להפתיע עם השמות ההזויים שלהם.
המדריך שעל הסירה מסביר ומספר שה- Pond נחצב על-ידי קרחונים לפני מיליארדי שנים, הצוקים מתנשאים לגובה של מעל 600 מטר, משני הצדדים, המים בפונד מתוקים וטהורים כל כך שה-PH שלהם קרוב לנטרלי.
אורך הפונד 16 ק״מ ולוקח כ-15 שנים עד שהמים בו מתחלפים לגמרי.
מסביב לפונד יש הרבה מוסים, וקריבו.
השייט פנימה עד לסוף הפיורד לוקח כשעה,
בסוף הפיורד יש מזח קטנטן, בימים יפים ועם אישור לטרק, יש אנשים שיורדים בנקודה הזאת ועושים את המסלול לראש הפיורד-Gros Morne Mountain Hike, שם מצולמת ה-תמונה האייקונית המופלאה שמופיעה בכל מקום כשפארק גרוס מורן מוזכר, זה טרק שלוקח בין 7-9 שעות ... 17ק"מ הלוף חזור.
היום, בגלל מזג האוויר, אף אחד לא יורד…
לפרקים מבעד העננים יוצאת קצת השמש להזכיר שהיא פה…
כולם מצלמים ומתלהבים.
רבע שעה לפני סוף השייט המדריך שם ברמקול שירים מסורתיים מניופאונדלנד…
כולם מזיזים את הגוף, ויש כאלה שאפילו מכירים את המילים ושרים.
המדריך מביא כלי נגינה מסורתי כמו קסטנייטות ונותן למי שרוצה לנגן. חוויה ניופאונדלנדית.
ב-13:00 יורדים משייט, וכעט יש לחזור את 2 המיל עד לקרוואן.
הרוח עכשיו קצת יתר נסבלת ואחרי חצי שעה אנחנו מגיעים.
נוסעים דרומה בכבישי הפארק הלאומי גרוס מורן,
עוצרים ברוקי הארבור לאכול צהריים במסעדה מקומית מומלצת-Fisherman's Landing Restaurant , אוכלים סלמון(מעולה), ותבשיל מקומי עם בשר מוס(טעים), הזמנו גם בירת אייסברג- זאת מקידי וידי…
חבל שאי אפשר להשיג אותה מחוץ לניופאונדלנד.
כשאנחנו באים לשלם(לא משלמים למלצרית, אלא ביציאה מהמסעדה), הקופאית שואלת אם היה לנו טעים, My Love? עם חיוך ענק, כאלה לבביים.
נוסעים לסיבוב רכוב בנוריס פוינט, הקרויה על שם אחד המתיישבים הראשונים שהגיע לפה עם משפחתו ב-1789.
ומאז מתועדות עוד כמה משפחות שגרו פה בעיקר בגלל דייג לובסטר, דגי הרינג וסחר בפרווה.
אנחנו נוסעים בתוך גלויה, יורדים בדרך מפותלת מעט למטה לנמל, יש פה שירות מעבורת לוודי פוינט-לצד הדרומי של גרוס מורן, שבו נבקר מחר.
אנחנו עוברים ליד בית העיירה, זה ישר מזכיר לי סדרות על ישובים מבודדים שתמיד יש בהם אספות חברים להצבעה או עידכונים…
נפרדים מנוריס פוינט, ומתחילים את הטיפוס במעלה הגבעה אל הקמפינג שלנו.
בדרך עוצרים ב- Jenniex House, בית תיבת מלח מסורתי שהועבר למקום הזה, יש בו מוזיאון קטן וחנות אומנות,
הנוף - שווה- את - העצירה, רואים את נוריס פוינט ומפרץ בון המהמם, הכול בתים קטנים צבעונים וים עם מפרצים.
אני אף פעם לא שבעה מהנוף הזה!!!
מגיעים לקמפינג Gros Morne / Norris Point KOA Holiday, חברת קמפינגים מעולה, שפקדנו רבות בטיולים בקודמים…
יש להם סטנדרט גבוה, נקי ומסודר פה מאוד…
האגם פה מדהים ויש אפילו שמתרחצים בו למרות הקור.
עושים כביסה,
גשם שוטף מזכיר שזאת ניופאונדלנד, מקווים לשמש מחר.
ב21:00, שקיעה מהממת, כל השמים צבועים בכתום, סגול ותכלת.
ככה מסיימים יום.
יום 20-שני-8.8-פארק לאומי גרוס מורן(3 מתוך 3).
הבוקר נוסעים לטייל בחלקו הדרומי של פארק גרוס מורן.
מהקמפינג נוסעים על כביש 430(שעליו כבר נסענו לפני יומיים בדרכינו צפונה),
את כל הירידות האמתניות שעשינו בדרך הלוך, עכשיו עושים אותן כעליות מאומצות…
על דאגה יש גם ירידות מפחידות… גם וגם!
ב- Wiltondale , בהצטלבות, אנחנו עולים על כביש 431 דרום.
הנסיעה בתוך יער ויש תחושה שהכביש מתמזג עם העצים וחותך אותם בפעם הראשונה.
כמו ים סוף שנחצה לשניים ואנחנו עוברים באמצע…העצים כל כך צפופים…
עוברים עיירות דייגים קטנות וחמודות, ובצד ימין של החלון רואים את הצד השני של המפרץ, איפה שנסענו לפני כמעט חצי שעה.
זוכרים שכתבתי שהפארק הלאומי גרוס מורן הוא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו בגלל החשיבות הגאולוגית שלו.
אז הגיע הרגע לספר על זה-
בחלק הדרומי של הפארק, רואים והולכים על חלק חשוף של מעטפת כדור הארץ, זה חלק שבדר״כ שקוע הרחק מתחת לשכבת הקרקע של כדור הארץ…
זה קרה לפני מליוני שנים, התנגשות טקטונית גרמה לסלעים להידחק למעלה והשאירה את המעטפת חשופה.
זה מטורף לחשוב על זה בצורה הגיונית, ועד שאתה לא רואה את זה בעיניים קשה להבין על מה מדובר.
אבל, אי אפשר לפספס את המקום הזה, זה כל כך בולט, ברגע שמתקרבים לאזור עם הרכב, נגלה נוף אחר, כמו כוכב לכת שונה, ההרים המכוסים עצים צפופים פתאום הופכים לסלעים בצבעי חום-כתום.
אין כמעט בכלל צמחיה בגלל שהסלעים מלאים במתכות רעילות ללא חומרים מזינים.
בשעה 10:10 אנחנו נדחקים בקושי לחניה של מסלול ההליכה שיש פה.
למה בקושי? ולמה יש פה כל כך הרבה אנשים?
כי בשעה 10:00 בדיוק, יוצא מתחילת המסלול סיור+הדרכה עם רנג׳ר.
אנחנו מוותרים על ההדרכה, היא מלאאאאה באינפורמציה ובמקום הליכה של שעה, זה לוקח כמה שעות.
אבל יש הרבה אנשים שעושים היום את הסיור, כולם מקשיבים קשב רב ונותנים את הכבוד לרנג׳ר!!!
המסלול נקרא- Tablelands,
4.2 ק״מ- הלוך- חזור, קריר ורוח.
אנחנו מתקדמים בשביל, חלק על אבנים קטנות וחלק על פלטפורמות עץ, במסלול עוברים שני נחלים, שניהם מדהימים בתוך נוף הבראשית הזה.
מגיעים לסוף, מצטלמים ... המראה פה מהפנט!!!
כשחוזרים את הדרך לקרוואן, רואים שהרנג׳ר התקדם 500 מטר, וגם זה אם אני מגזימה.
ההחלטה להמשיך ולחקור את הכביש הזה דרומה, אנחנו נוסעים עליו ונהנים מהנופים,
אחרי הרבה עליות פיתולים וירידות, ממש בסוף הכביש, כביש ללא מוצא (יש להדגיש)- נמצאת עיירת דייגים קטנה ומרוחקת… Trout River
בסוף העיירה יש לולאה U turn.
יש הרבה אנשים שעובדים בחוץ, וכולם מסתכלים ומנופפים לנו, נראה לי שלא כל יום נכנס אליהם לכפר השלו קרוואן ענק כזה…
עוצרים במגרש חניה של חנות מזכרות, ממש מול האוקיינוס הרועש והגועש...
זה הזמן והמקום לארוחת בוקר לתפארת!!!
במקביל לחוף הים, יש טיילת עץ ישנה, עם בתי עץ ישנים.
בסוף הטיילת אנחנו יורדים לחוף הים,
חזרה לקינג, עושים סיבוב בנמל הקטן, רואים מרחוק מישהו מתקן את הסירה שלו.
פתאום אני רואה מכולת קטנה שמוכרת בירת אייסברג, ניב עוצר וקונה שישייה. האוצר בידנו!
זהו, עושים סיבוב בסוף העולם, וחוזרים את כל הדרך חזרה, בחניה של מסלול הטייבלנדס החניה כבר עולה על גדותיה ואנשים מחנים על שולי הכביש.
נהנים מהנופים,
מגיעים לכפר הדייגים הקטן Woody point,
אתמול ראינו אותו מרחוק מעבר למפרץ…
בעבר היתה פה קהילה מאוד עשירה ומשגשגת, שריפה גדולה בשנת 1922 החריבה כמעט את כל הכפר והוא לא חזר להיות מה שהיה.
יש פה חניה ציבורית מעולה לנוחיות התיירים, נמצאת ברח' Roberts Road.
כיוצאים מהרכב הנוף הנשקף הוא של הטייבלנד, רק להושיט את היד ולגעת בהם...
מחנים והולכים להסתובב רגלית.
בנין התיאטרון שלהם מהמם!!!
הולכים לאורך Water st, במקביל לאוקיינוס, יש פה מפעל ענק למאכלי ים, בהמשך לרחוב יש בתי קפה חמודים וחניות מזכרות, ובתים על המים.
אנחנו מתיישבים במרפסת של בית קפה חמוד שהוא גם סדנת כדרות- Galliott Studios.
מזמינים קפה ומאפים ויוצאים לשבת במרפסת החיצונית,
רואים מעבורת מנוריס פוינט(איפה שהיינו אתמול) לוודי פוינט, רק להולכי רגל
אנחנו מפטפטים עם העובדת בבית הקפה, היא מגרמניה ועברה לגור פה, נותנת לנו כמה טיפים על המקום…
וצוחקים שבמושגי קנדה, ישראל וגרמניה- שכנות.
זאת עיירה מהממת ורגועה, עם וייבים טובים.
הנסיעה לקמפינג גם יפה מאוד,
מגיעים לקמפינג שלנו להלילה- LOMOND River Lodge
יש פה חיבור למים ולביוב, חשמל חיבור רק ל- 15 אמפר בלבד, כי הקמפ עובד על גנרטור אחד מרכזי.
אז אי אפשר להפעיל גם מזגן ובויילר במקביל, יאללה נסתדר!
השכנה שלנו בקמפ ממש חביבה היא ובעלה נולדו בדרום ניופאונדלנד, התחתנו ועברו וחיו 44 באוטואה. ועכשיו אחרי פרישה הם חזרו הביתה, יש להם קרוואן, הם מטיילים בקיץ בכל רחבי האי.
היא מספרת שיש בניופאונדלנד מחסור חמור ברופאים/ות ואחים/יות, ומסבירה למעין והילה ששווה להם ללמוד ולבוא לעבוד פה.
אנחנו יורדים לנהר, הולכים בתוך סבך צמחיה, די מהר הילה ואני פורשות וחוזרות לקרוואן.
ניב ומעין ממשיכים לנהר, חוזרים עם צילומים של מפלים גועשים ונחל…
בנהר יש סלמונים!!
בהמשך, ניב ואני הולכים בחיפוש אחר Wi-Fi , ומגיעים לפאב השכונתי,
שכונתי- בואו- של הקמפ,
העיירה הקרובה היא וודי פוינט חצי שעה מפה.
בפאב ברמנית חמודה וצעירה שלומדת להיות גננת… ושני מבוגרים שבאו לשתות ולפטפט.
אחד מהם- קופר, גר בדיר לייק, בא לפה לכל הקיץ, והשני- פרנק, מסטפן - וויל- 120 ק״מ דרומה מפה… מגיע כל קיץ לכמה שבועות, הוא רואה חשבון, היה פרופסור באוניברסיטה ויצא לגימלאות, טייל המון המון בעולם, לישראל עוד לא הגיע כי אשתו חוששת.
שניהם אוהבי ניופאונדלנד אמיתייים…
ומזמינים את ניב לבירה, זאת בירת Black Horse, מיוצרת בניופ, ופרנק ממש גאה בטעם שלה.
מדברים על ישראל והדאגות, מזמינים אותנו לגור פה, הם אומרים שיש פה שלווה, בלי בומים שנופלים עליך!!!
פרנק אומר- ״הדאגה היחידה שלך היא איזה בירה תשתה בערב״.
יום 21-שלישי-9.8-הנסיעה דרומה.
קמים לגשם שוטף.
התוכנית היתה לעשות אומגות באמבר וואלי- Marble zip tours.
אבל עם כזה גשם וערפל, אין טעם לעשות…
אז יש לנו נסיעה ארוכה דרומה…
וביקור בוולמרט.
יוצאים לדרך,
הנסיעה על כביש ראשי 430 דרום
נוסעים ונוסעים, עוברים את העיירה והאגם- Deer lake.
הגשם לא מפסיק!!!
לפי התמונות שראיתי כשתיכננתי את הטיול אמור להיות פה נוף יפה של רכסי הרים, אנחנו רואים אותם, אבל הכול מטושטש.
קצת לפני העיר Corner Brook מנפנפים לשלום לאומגות שלא נעשה היום, בחורף יש כאן אתר סקי מאוד גדול.
בקורנר ברוק, אנחנו נכנסים לוולמרט, אבל מתאכזבים,
ליד יש את Dominion , זאת מכולת בוטיק. מוצאים הכול, קונים ויוצאים.
מתלבטים אם להכין ארוחת בוקר-צהריים בחניה, אבל מחליטים שנמצא מקום יפה על הדרך ונעצור.
קורנר ברוק- היא העיר השניה בגודלה בניופאונדלנד אחרי סנט ג’ונס(עיר הבירה).
היא מונה 26,000 איש בסה״כ.
ונותנת שירות לכל החוף המערבי…
ממשיכים בנסיעה,
גשם, גשם, גשם… ממשיך כל הזמן.
עוברים אזור של שמורה אקולוגית עם מלא ביצות, חי פה יונק שנקרא Marten, והוא בסכנת הכחדה…
אין מקומות עצירה על כביש 1, וכולנו כבר רעבים…
השעה כבר 13:00,
מחליטים לסטות מהדרך ופונים
לאיזה פרובינציאל פארק, שהכביש אליו הוא לא להיט…
מכינים א. בוקר- צהריים!
ב- 14:45 מגיעים לקמפינג של רות ופול- Pirates Haven ATV Friendly RV Park.
היו לנו התכתבויות עם רות וסגרנו איתה על טיול טרקטורונים, שאותו נעשה מחר…
יש פה חניון לקרוואנים, אוהלים בקתות, מסעדה וטיולי טרקטורונים.
זה אחלה קמפינג, מרווח ונקי, יש מכונת כביסה ומייבש.
יום 22-רביעי-10.8-טיול טרקטורונים אצל רות ופול.
כמה רגוע ושקט פה, גן עדן.
השמש עוד לא רוצה לצאת אבל בתחזית כתוב שהיא תגיע, אנחנו מחזיקים אצבעות.
מתארגנים לקראת טיול הטרקטורונים (ATV) שלנו ב11:00.
רות ופול מקסימים.
שניהם נולדו וגדלו פה ומכירים אחד את השני מכיתה ב׳.
פול הוא סוג של פיראט עם בנדנה על הראש…
הוא מסביר ומלמד אותנו איך לתפעל את הטרקטורון, בעיקר בעליות תלולות ובירידות חדות.
וכבונוס- השמש יצאה ומזג האוויר- פגז!
לטיול היום יוצאים- פול רות, ברנדי(אחיינית של רות, שגרה בטורונטו ובאה לחופש) ופולאר(הכלבה האסקית שלהם) הם נוסעים ב- סייד ביי סייד- 4 מקומות של קאן-אם.
מצטרפים אלינו לטיול עוד זוג מנורת' קרוליינה.
יוצאים לדרך, השטח מעולה…
אתמול ירד גשם והדרך מלאה בורות מים, היתרון- אין אבק, עוד יתרון- קצת מתבצבצים- זה מוסיף לחוויה.
טרקטורון ראשון- קארן ובעלה.
טרקטורון שני-ניב והילה.
וטרקטורון שלישי-מעין ואני.
נוסעים ונוסעים, ממש כיף גדול, נותנים גז בתוך כל השלוליות. הכיוון הכללי, הים.
הרוח נעימה ו… השמש מעולה, הראות נפלאה!
עולים על רמה, ורואים את הים, פול מספר על הפיראטים שהיו תוקפים פה את הסירות שהיו מנסות להיכנס.
רואים את חצי האי שבקצה השני- קייפ סיינט ג׳ורג- שמחובר לאי ברצועה מאוד צרה של אדמה.
ממשיכים בנסיעה ופול מוצא מקום מדהים ליד הים לארוחת צהריים.
בתיקתוק מופתי, הוא מדליק מדורה, הם מוציאים כיסאות, ומכינים המבורגרים רגילים, המבורגר מוס, נקניקיות מוס,
מחממים עוגיות מולסה ושבלולי קינמון…
ארוחת צהריים מעולה!!!
הכלבה משכשכת את רגליה במים הקרים של האוקיינוס ומבסוטה עד הגג…
הנוף פה- וואו וואו וואו.
האוקיינוס שקט, חלק כמו פלטה, גל קטן אין.
מי היה מאמין שאתמול לא הפסיק הגשם והיום בהיר ונעים כמו באביב הישראלי.
אנחנו אוכלים, מדברים ו…
מתישהו מתקפלים.
מתחילים לחזור בנסיעה את הדרך, עד לקמפינג.
היה תענוג, חוויה יחודית עם אנשי ניופאונדלנד האמיתים.
אנשים מקסימים ולבביים.
בקמפינג אנחנו בעיקר נחים, עושים מדורה
אחרי שלושה שבועות של טיול, הגוף והנפש שמחים לשקט הזה.
מחר אנחנו שטים עם המעבורת בחזרה לנובה סקוטיה.
זהו, לא להאמין אבל פרק ניופאונדלנד שלנו נגמר, לצערי…
התאהבתי באי הזה כשתכננתי את הטיול ולא התאכזבתי אפילו לשנייה.
שבועיים שלמים בילינו על ה״סלע״ והלוואי והיה לנו עוד זמן לחקור את הפרובינציה המהממת והמיוחדת הזאת, עם האנשים הנחמדים והפשוטים שנותנים לך הרגשה שאתה רצוי, ומודים לך שהגעת לבקר באי.
מבטיחים לחזור.
סיכום החוויה שלנו על האי(בקצרה)-
הסכמנו שהטיול בניופאונדלנד היה שונה מהטיולים האחרים שעשינו.
חשבנו שאולי זה בגלל שאין פה טבע דרמטי כמו היילוסטון או היוסמיטי…
אבל בתכל'ס יש פה המון מה לראות- עיירות דייגים מרתקות, קרחוני ענק שנסחפים מגרינלנד במאי-יוני, בירות ממי הקרחונים- משווקות רק בניופאונדלנד, הנקודה הכי מזרחית בצפון אמריקה, פאפינים, לובסטרים, פירות יער מעולים, מגדלורים, ליוויתנים, פיורדים, הליכה על מעטפת כדור הארץ(רק מזה האמריקאים היו עושים ביג דיל)ועוד.
אבל, וזה אבל גדול- האנשים פה צנועים… אז מרגישים שהמקום לא משווק, פחות תיירותי מהמקומות האחרים שטיילנו בהם בעולם ומאוד אותנטי.
יש פה קסם, שמתרחש בכל דקה…
אז אם שואלים אותנו- אנחנו ממליצים באהבה.
ממה הכי נהנינו באי-
ריני- שייט ליוויתנים בטווילנגייט ושיחות עם האנשים המקומיים.
הילה- הבתים הצבעוניים בסנט ג’ונס וחנות התקליטים של פרד.
מעין- שייט ליוויתנים (גם באזור סנט ג’ונס וגם בטווילנגייט).
ניב- הסתובבות בעיר סנט ג’ונס…
תם פרק ניופאונדלנד
נובה סקוטיה - Here We Come Again
המשך בפוסט- 2022-המחוזות האטלנטיים- חלק ד'- מעבר לנובה סקוטיה
