20.10-
הדרך מקסימה- יש ערפל, שלכת ועצי הפונפונים מכוסים בעננות נמוכה. הייתי מעדיפה שמש אבל למראה הזה יש ייחודיות מסוימת. שומעים מוזיקה טובה והדרך מהנה.
מגיעים לעיירה קורנינג, יש פה את מוזיאון הזכוכית המפורסם. The Museum Of Glass.
מחנים את קריקרי וצועדים אל המוזיאון (יש סימון אדום על המדרכה עליו אפשרי לעקוב).משלמים (כניסה עד גיל 18 בחינם), מקבלים מפת סיור בעברית (נחמד) ומתחילים את היום.
קודם כל עוברים בין התערוכות השונות, רואים אלפי פריטים שעשויים מזכוכית- שלא תמיד נראה שהם מזכוכית, ישנם פסלים סביבתיים, מנורות, כדים, תכשיטים כוסות ועוד ועוד ועוד. יש תערוכה מאוד גדולה המציגה זכוכיות מהעולם ושימושי זכוכית בעולם- מרתק.
אח"כ אנחנו עוברים לאגף השני- שבו לומדים בצורה אינטראקטיבית על תהליך הפקת הזכוכית.
אנחנו נכנסים לצפות באמן שמכין קערה משגעת מההתחלה ועד הסוף כולל ניפוח זכוכית... מדהים.
לסדנא קוראים Hot Glass Demo. .
לאמן זכוכית לוקח בין 3 ל-5 שנים ללמוד את המקצוע ויש עדין מוצרים שבלתי ניתן לעשות אותם עם מכונות, אלא רק ביד.
הקדשנו למוזיאון שעתיים וחצי והרגשנו שזה היה מצוין, יש עוד סדנאות שניתן לעשות אבל את התוצרים יש לאסוף ביום למחרת וכבר לא נהיה בקורנינג.
(ניתן לעשות כוסות בהתזת חול ולקבלם באותו יום - אבל החלטנו לוותר).
מהמוזיאון אנחנו נוסעים דרומה לקמפינג שלנו להלילה- יש כמה שעות עד ההגעה ואנחנו "שוברים" את הדרך בוולמרט. קניות של אוכל וגם קצת שטויות.
נפרדים ממדינת ניויורק ועוברים את הגבול לפנסילבניה.
בכניסה למדינה יש Welcom Center, איזה רעיון יפה- כל הכבוד פנסילבניה!!!
לוקחים מפות, וממשיכים בדרך.
בשעה 18:10 עם אור אחרון אנחנו מגיעים לקמפינג שלנו להלילה.
Yogi At Shangri-La, Milton, פנסילבניה.
המסלול היומי- https://goo.gl/maps/qCWjB9DkjUD2
21.10-
הבוקר בקמפינג היפה הזה מתגלה כנעים, יש הרבה אנשים שעובדים בניקיון עלי השלכת… הם מנקים ואנחנו מתלהבים. מסתבר שאם לא גורפים את ערמות העלים הם ממש הופכים למטרד.
אנחנו יוצאים לדרך, הדרך כל כך יפה ואנחנו מצלמים בלי הפסקה את השלכת ולא שבעים ממנה.
על הבוקר יצאנו היישר אל הכביש להרשי- כן, כן שוקולד הרשי.
בהתחלה חשבנו לוותר על מפעל השוקולדים, כי רוב הביקורות שקראתי על הסיור במפעל לא היו טובות. אבל, אנחנו לא יכולים לעבור ברדיוס מסוים ממפעל שוקולד ולא להיכנס.
אז... נסענו.
בערך אחרי שעה וחצי הגענו לעיירה הרשי- עיירה מטופחת ויפה. זאת עיר שהוקמה בעקבות מפעל השוקולד הידוע שהיה בה. ובין רחובותיה ניתן למצוא שמות כמו: Chcolate Av , Coco Rd
מגיעים למרכז המבקרים ושואלים על האפשריות- בחרנו לעשות סיור חינמי של 15 דקות.
הולכים כמה דקות במין מבוך ובו ניתן לקרוא על ההיסטוריה של המפעל, מי הקים וכו'.
ואז מתיישבים בקרוניות מתוקות שנוסעות ומהצדדים לומדים על תהליך הכנת השוקולד.
היה ממש כיף, הקרוניות מקסימות ונהננו מאוד. קצר ולעניין!!! הילדים אמרו שהם ממש מרגישים כמו צ'רלי בממלכת השוקולד. שווה!!!
רכשנו קצת שוקולדים. אנחנו נפרדים מעיר השוקולד ומבחינים בפנסי רחוב בצורת KISSES, הסמל של הרשי. מקסים.
נוסעים ומגיעים לאזור האיימישים.
האיימשים הם צאצאי מהגרים מהולנד, רוב מוקד התיישבות הכת נמצא לאורך כבישים 30ו- 283. הם יושבים באזור חקלאי פורה.
שלושת העקרונות שמלווים אותם בחיים- אמונה, משפחה וחיי קהילה. בגדול מה שמאפיין אותם זה שהם משמרים את המנהגים והנורומות של לפני 100 שנה לערך. הם נוסעים עם סוס ועגלה, עובדים בחקלאות עם ציוד של פעם, לא מחוברים לרשת החשמל האמריקאית. לבושים בבגדים מאוד מסוימים וכולם לבושים אותו דבר, הם מכינים ריבות ושימורים מאפים וכו'.
אנחנו מגיעים היישר אל שוק האיכרים בעיירה - Bird In Hand, כולו מלא כל טוב, שמיכות טלאים ובגדים אותנטיים, בובות כמו של האנטרופוסופיים וצעצועי עץ משגעים, ריבות ושימורים, מאפים, פרצ'לס, עבודות עור, פירות וירקות אורגניים טריים, גבינות טובות, פאדג'ים למינהם ועוד ועוד דברים טובים.
רכשנו קצת אוכל טעים.
מרוצים ושמחים נסענו ל- Aaron & Jessica's Buggy Rides.
(זה נמצא בתוך חווה איימישית שנקראת- Plain & Fancy, ובה אפשר לעשות טיולי כרכרה, יש בית איימישי לדוגמה, כיתת לימוד לדוגמה, סרט מומלץ וחנות עם מוצרי איימישים).
אנחנו מחליטים לשכור רכיבה עם סוס וכרכרה לשעה הקרובה. הנהג שלנו וסוסתו קייט לוקחים אותנו לחווה בה אנחנו רואים איך חיים איימישים. שואלים את העגלון שלנו שאלות והוא משיב בשמחה. לדוגמה- שיותר מ- 90% נשארים בכת, ושלכל 25-30 משפחות יש בישופ שאיתו הם מתייעצים והוא אומר להם איך לחיות ומה מותר או אסור.
זה כמעט לא נתפס איך קהילה כזאת מצליחה לשמר את עצמה בעידן של היום. העגלון שלנו אכן הסביר שיש דברים שמקובלים ולא תמיד שומרים עליהם (שכל הגלגלים שהם משתמשים בהם יהיו מברזל- אבל ראינו הרבה גלגלי גומי שבעיקרון אסורים).
בקיצור- מעניין.
בשעה 16:30 בדיוק כשאנחנו מסיימים את הסיבוב שלנו בכרכרה, ונפרדים מהעגלון ומקייט הסוסה העייפה, מתחיל לרדת גשם –מבול.
נוסעים נסיעה קצרה לקמפינג שלנו להלילה- ליד לנקסטר.
אנחנו הקרוואן האחרון שהזמין מקום להלילה- כלומר כל הקמפינג הענק הזה מלא!!!טירוף.
Old Mill Stream Campground
מפת היום- https://goo.gl/maps/ginzebJnSTk
22.10-
ארוחת הבוקר שלנו כוללת את מה שרכשנו אתמול בשוק האיכרים של האיימישים-
פאי תפוחים(מעולה), Shoofly Pie (העשוי מ-Molasses- מעולה גם), פאדג' שוקולד משובח, ופירות נהדרים.
הבוקר החלטנו להסתובב עם הקרוואן בכבישים- אנחנו רואים את הבגדים המסורתיים תלויים ומתנפנפים ברוח (ובגשם).
אנחנו רואים את אנשי הכת נוסעים עם כרכרות וסוסים וגם רבים מהם מעבדים את השדות עם מכשור שהיה קיים אצלנו בארץ לפני 70 שנה- אולי יותר…
ניב מוצא איזה מקום שהוא חושב שזה מוזיאון לטרקטורים, אבל כשמגיעים הוא מבין שזה סגור וזה לא מוזיאון. מסתובבים כמה דקות ליד השערים הסגורים כשלפתע ניב רואה בחורה מרחוק. הוא קורא לה ושואל אותה לפשר המקום. היא מסבירה לו שזה אגודה שהתחילה בשימור מנועי הקיטור הישנים, והיום משמרת כלי חקלאות, טרקטורים, רכבות וכו'. זאת אגודה פרטית ואנשים לא יכולים להיכנס לשטח הזה. היא מספרת שאנשים באים לשפץ את הטרקטורים שלהם ופעם בכמה זמן עושים כנסים ואירועים בשטח הזה ותערוכות.
הם משוחחים עוד קצת וכשהיא שומעת מאיפה באנו וכמה אנחנו אוהבים טרקטורים היא מכניסה אותם בשמחה ומלווה אותם 45 דקות בין הטרקטורים השונים.
הבנים חוזרים מאושרים ועם ניצוצות בעיניים. היה שווה!!!
אח"כ אנחנו נוסעים ל- Intercourse (כן, זה השם האמיתי של העיירה- הזויים).
עוברים ליד בתי איימשים רבים עד שמגיעים שוב לחווה שהיינו בה אתמול- Plain & Fancy, אסתר אני והילוש מצטרפות לסיור של שעה בכיתת לימוד איימישית ובית איימישי לדוגמה.
השעה עברה מהר, היה ממש מעניין. האיסורים שחלים עליהם לא פשוטים עבורנו המסתכלים מהצד. האישה מסבירה שהם לא מתחתנים בשידוך אבל אין גירושים בכת ולכן כדאי לך לבחור טוב... ושברגע שאיש מתחתן הוא מפסיק לגלח את זקנו- ככל שהזקן יותר ארוך זה אומר שהאיש נשוי זמן רב יותר.
גם אחרי כל ההסברים ששמעתי - אני נשארת עם שאלות רבות בכל הנוגע לכת הזאת.
בסביבות 15:00 מתחילים את הנסיעה הארוכה שלנו לוושינגטון DC.
הנסיעה אכן ארוכה ואנחנו מעבירים אותה בכל מיני דרכים בעיקר טאקי וחתחתול.
אחרי שמתעייפים מהדרך שלא נגמרת עוצרים לקפה תה ועוגיות- מיתרונות הקרוואן, תמיד יש זמין משהו לנשנש.
אחרי עוד שעה בדרכים, אנחנו מגיעים לפרברי וושינגטון, למשפחה שלנו.
23.10-
ב 11:00 יוצאים לקרוע את העיר, היום בתכנית להסתובב בעיר, בעיקר באזור המול.
נוסעים במטרו ,המטרו נוח וידידותי, לוקחים מפה ומצליחים להבין לאן כל קו מגיע. אנחנו על הקו האדום לתחנת מטרו סנטר. יורדים בתחנה ועולים מתוך האדמה – המטרו של וושינגטון חפור עמוק עמוק... המדרגות הנעות לא נגמרות...
הולכים ברחובות וושינגטון, הבניינים מרשימים, רחובות נקיים ונעימים.
עוברים ליד הבית הלבן, ובאים להוציא מצלמות כדי להצטלם, בכל זאת לא כל יום אנחנו פה...
ואז משום מקום משטרות, הבהובים, שוטרים על אופניים, שוטרים במכוניות, שוטרים עם כלבים, סוגרים את הרחוב... מה קרה??? אף אחד לא יודע. הרחיקו את כולם מהגדר ולא נתנו לאיש להתקרב.
אז, כנראה שאובמה לא יקבל את פנינו היום. קצת התאכזבנו, אולי מחר?
הצטלמנו בכל זאת- קצת מרחוק, אבל גם טוב.
ממשיכים בהליכה ורואים שכל המדשאות של הבית הלבן סגורות אף הן.
עוברים ליד פארק הנצחה קטן ונחמד עם אגם מלאכותי וברווזים - לזכר 56 האנשים שחתמו על הכרזת העצמאות של ארה"ב ברביעי ביולי 1776.
מפארק זה יש ראות טובה על אנדרטת וושינגטון הגבוהה.
ממשיכים בהליכה. בדרך הבניינים ממאוד מיוחדים כיאה לעיר בירה, ולא סתם עיר בירה, אלא של אמריקה שבה הכול חייב להיות מרשים ו BIG, רובם בנייני ממשלה.
מגיעים לאנדרטת מלחמת וייטנאם- מאוד פשוטה ומרשימה, שמותיהם של הנספים חקוקים על סלעי גרניט שחורים גדולים.
טיפה אחריה ממוקמת האנדרטה הענקית לזכר הנשיא לינקולן (הנשיא ה-16 של ארה"ב) - זה נראה יותר כמו היכל קודש מרשים מאוד. אל המבנה עולים במדרגות רחבות ואז נכנסים (או יותר נכון נדחסים) עם עוד כמות לא מבוטלת של אנשים שגם באו לחזות בפלא.
על כיסא (מלכות) ענק יש פסל ענק של הנשיא לינקולן (איש רציני).
לינקולן צופה/ משקיף על כל השדרה הגדולה של עיר הבירה ("המול הלאומי") עד לבניין הקפיטול.
כשבמרכז ה"מול" ניצבת האנדרטה הגבוהה לזכר הנשיא וושינגטון (ואסור לאף בניין בעיר להיות גבוה ממנו).
כל הקטע הזה שנקרא המול- מאנדרטת לינקולן דרך אנדרטת וושינגטון ועד גבעת הקפיטול זה בערך 3 וחצי קילומטרים.
אנחנו מצטלמים במדרגות של אנדרטת לינקולן שלפתע שומעים קריאות מחאה ורואים אנשים עם שלטים- הפגנה!!!
צועקים והולכים, הולכים וצועקים. הם נגד שחיתות בממשלה, בעד חופש הזדמנויות ונגד ספירת קולות אלקטרונית כפי שמתבצעת היום.
הבנו. והמשכנו הלאה.
צעדנו לאורך המול, דרך בריכת ההשתקפות (בה משתקפת האנדרטה של וושינגטון) עד אשר הגענו לאנדרטת וושינגטון עצמה. ליד האנדרטה כרי דשא רבים בהם משחקים המוני אנשים משחקי כדור מכל הסוגים.
ניתן לעלות למעלה במעלית לתצפית אבל צריך להזמין הרבה זמן מראש וויתרנו על התענוג עוד מהארץ.
חיפשנו משהו לאכול- בצידי הדרך יש משאיות מזון צבעוניות שכל משאית מציעה אוכל אחר.
חלק מאיתנו אכלו כריך עם חזה עוף, חלק נקניקיות בלחמניה, חלק סלט, חלק צ'יפס... ומקנחים בגלידות.
היה אחלה, זה פיתרון די טוב שרוצים לאכול משהו קטן ולהמשיך לטייל…
שבענו וכוחנו שב אלינו, המשכנו ללכת ב"מול" לכיוון גבעת הקפיטול.
מצד ימין אפשר להבחין בטירה אדמדמה בה יש את מרכז המבקרים של ה"מול הלאומי".
אפשר להבחין בצד שמאל במוזיאונים שונים, יפים ומהודרים.
אנחנו מטיילים עוד קצת, ובסביבות 16:30 מחליטים שזהו- מספיק לנו, אנחנו עייפים, נשברנו.
הולכים למטרו, עולים עליו ויורדים בתחנה הכי קרובה לבית של הדודים.
בערב כולנו נוסעים למסעדה מצוינת (Clyde's), במסעדה יש רכבת מיניאטורית בסמוך לגג שיוצאת כל 20 דקות לסיבוב במסעדה- אטרקציה נחמדה שמשאירה את הילדים ערניים ודרוכים. מסעדה מצוינת.
24.10-
עולים על המטרו ומגיעים לתוך וושינגטון.
הליכה קצרה ואנחנו במוזיאון הטבע, בחוץ רואים מלאאאא ילדים, כיתות שלמות עומדות בתור.
אז החלטנו ללכת למוזיאון אחר ולהגיע לפה מאוחר יותר. (מוזאון הטבע, האומנות והחלל קרובים ל"מול" ויחסית אחד לשני).
פיצלנו כוחות- אסתר הלכה ל- National Gallery Of Art, מוזיאון האומנות. למוזיאון שני אגפים באגף המערבי מצויות יצירות קלאסיות ובאגף המזרחי (בו אסתר הסתובבה ) מצויות יצירות מודרניות.
שני אגפים אלה מחוברים על ידי מעבר תת קרקעי מקסים וקפיטריה בה מגוון רב של מזון (בו נאכל כולנו צהריים- כשנפגש).
בזמן הזה כל שאר החבריה הולכים ל- National Air And Space Museum, מוזיאון התעופה והחלל.
וואו, זה מוזאון מרשים. ממש ממש מרשים.
קודם כל המוזאון ענק, התקרה נוגעת בשמיים, אז... דבר ראשון לקחנו מפה וסימנו את הדברים שממש חשובים לנו ולא היינו רוצים לפספס.
התחלנו באולם התצוגה הראשון שכולל מטוסים ישנים שפשוט תלויים שם, כל מטוס והסיפור שעומד מאחוריו. חללית, רכבי חלל שנועדו לקחת דגימות ורכבי חלל שאיתם היו חוזרים פעם לכדור הארץ דרך האטמוספיה.
נגענו בפיסת סלע מהירח שנאספה על ידי צוות החללית "אפולו 17"- וואו, זה היה מרגש.
המשכנו לתערוכה מעניינת במיוחד של התפתחות התעופה המציגה את ראשית ניסיונות התעופה החל מבלוני אויר, האחים רייט (והמטוס שטסו בו- מדהים), ועוד...
אח"כ עברנו לתערוכה שלמה שקשורה במטוסים- מנועי סילון, תא טייס עם כל הציוד והמתגים, מדים של צוותי אויר.
החדר הבא עסק בכל מה שקשור לים ותעופה- היה דגם של נושאת מטוסים, וגם מטוס סקייהוק שנוחת על נושאת מטוסים, והכי נחמד- סרטון שמראה המראות ונחיתות על נושאת מטוסים.
אחר כך עברנו לתערוכה שלמה שקשורה באסטרונומיה – כוכבי לכת, מרחקים ביניהם, נתונים עליהם, סרטונים שקשורים אליהם וכו'.
ובסוף עברנו באולם תצוגה ענק ובו רואים מעבורת חלל.
בקיצור- מומלץ מומלץ מומלץ. ממש נהנינו והחכמנו.
בצהריים- אכלנו בקפיטריה שבמוזיאון האומנות- מצויינת ומגוונת.
נחנו קצת מההליכה ומהאוכל .
מרחק כמה דקות הליכה ואנחנו במוזיאון הטבע- 3 קומות של טבע שיש בהם הכל.
ראינו שלד של דינוזאור ענק – ממש ענק. שלד של לוייתן, המון יצורים ימיים וקונכיות מענינות ושונות ממה שאנחנו מכירים ורגילים לראות.
עשרות פוחלצים של מה שרצינו לראות וגם כאלה שממש לא.
כל חיה אפשרית נמצאת כאן... גם מארצות הברית וגם מהעולם. באולם המרכזי ראינו פוחלץ של הפיל הכי גדול בעולם.
ראינו גולגלות של כל מיני אנשים, חיות וגם הסברים מדעיים על האדם הקדמון.
בקומה אחרת ראינו אוסף של אבנים טובות בינהם "יהלום התקווה"- 45.52 קראט, בצבע כחול כהה- המקבל מקום של כבוד וסגור היטב בתוך ארונית מסתובבת.
התעייפנו ממש, הרגליים כאבו- וסיכמנו את היום כמוצלח ביותר.
חזרנו למשפחה עם המטרו.
25.10-
יוצאים לדרך- בידיעה שהיום הוא היום האחרון שלנו עם קריקרי ויש לנו נסיעה ארוכה ארוכה עד לקמפינג האחרון שלנו לטיול (כמה עצוב...)
הדרך יפה ובהחלט לא נגמרת, בשעה 13:30 אנחנו שוברים את הנסיעה עם ביקור בגנים מקסימים הנקראים Longwood Gardens.
בשנת 1906 רכש התעשיין פייר דופון את השטח והציל את הצמחיה מכריתה, הוא הוסיף מגוון חלקים ומזרקות. אחרי מותו כתב צוואה ובה כתוב מפורשות על שימור הגנים. משפחתו משמרת ומוסיפה, משדרגת ומרחיבה את הגנים עד היום.
צעדנו הישאר אל החממה הגדולה ובה מגוון עצום של צמחים.
קיימים מספר אזורים אקלים בחממה בעלי צמחיה שונה. מאוד יפה לראות את השוני. מיותר לציין שחממה עם מזג האויר כמו שלנו בארץ ישראל החממה היתה הכי עלובה, עם הכי מעט פרחים.
המשכנו ועברנו גן ילדים בו יש מזרקות בהם הילדים יכולים לשחק במים ושערים קסומים. כמויות הפרחים והמגוון העצום השאירו אותנו המומים- פשוט מדהים. הסחלבים היו מהממים.
טיילנו עוד מחוץ לחממות וראינו עצים מפוסלים.
ומה שהיה הכי מרשים- הם ממשיכים לשגרד ולעבוד ובאביב 2017 יפתח חלק נוסף בגנים מרשים במיוחד (לפחות לפי התמונות).
אחרי שהבנו שיש לפנינו עוד דרך ארוכה עד לקמפינג- יצאנו לדרך.
בדרך שיחקנו משחקים ושמענו מוסיקה.
קרוב ל 18:00 הגענו ליעד- הקמפינג האחרון שלנו לטיול.... קשה להאמין.…
26.10-
ישנו בקמפינג- Pine Cone Resort, 30 דקות נסיעה למקום החזרת הקרוואן.
בוקר החזרת הקרוואן הגיע. כולנו מתפקדים, כולנו מעשיים, אבל בפנים- הלב עצוב.
חודש הסתיים -"ככה זה בחיים- כל הדברים הטובים נגמרים מהר"- כולנו אומרים בהשלמה...ומנסים להאמין בכך. הרי אם זה היה אפשרי להמשיך לטייל ככה עוד כמה חודשים, היינו עושים את זה , אבל יש מציאות- עבודה, לימודים, בית ספר – שגרה. ואנחנו שמחים ומודים על פסק הזמן הזה שהצלחנו לקחת.
התיקים יוצאים מתא המטען של הקרוואן ונפרסים על המיטות, כל תכולת הארונות מתרוקנת בבת אחת לתוך התיקים.
אח"כ מעבירים טאטוא על הקרוואן, וניקוי שירותים – את הקרוואן צריך להחזיר נקי. למה? ככה.
לא ממש מבינה את זה- אבל כתוב בחוזה.
יוצאים מהקמפינג לכיוון תחנת ההחזרה – בדרך ממלאים דלק, מנסים למצוא מקום למלא גז, אבל ללא הצלחה...ועל כן מחזירים את המיכל חצי ריק. (נשלם על כך).
בתחנת ההחזרה מחכים לנו- אנחנו הקרוואן היחיד שמוחזר היום. עושים לנו בדיקה מקיפה ומעמיקה מבחוץ ומבפנים- ואנחנו שואלים איפה ניו זילנד- שלא בדקו אותנו אפילו.
האמריקאים עובדים לפי הספר ולא מדלגים על אף סעיף בחוזה.
משאירים בתחנת ההחזרה- קומקום חשמלי שרכשנו בתחילת הטיול, מטאטא, ארגז נעליים, אוכל עוד ועוד דברים שרכשנו תוך כדי תנועה.
אולי אם הם היו חושבים על זה לעומק- אפשרי היה לעשות מחסן לשירות הלקוחות.
עולים על השאטל ומגיעים למלון שלנו ללילה אחד –Embassy Suites Newark
מחר טסים הביתה. שמים את המזוודות באחסון
(כי השעה 11:00 ואת החדרים אפשר לקבל רק ב- 15:00).
הולכים 200 מטר לקניון המקסים והמדובר - "הג'רסי גרדנס"
בילינו בו מספר שעות בהן רכשנו נעלי ריבוק, אכלנו מקרונים מעולים, אכלנו ארוחת צהריים במסעדת Applebee's, השירות היה מעולה והאוכל טרי וטעים.
חוזרים למלון החמוד שלנו- עושים צ'ק אין. נחים קצת ואז חלק חוזרים לקניון, חלק נחים וחלק הולכים לבריכה המחוממת ולג'קוזי.
אחרי שנחים קצת אנחנו מחליטים ללכת למסעדה מעבר לכביש לסיכומים אחרונים.
27.10-
פתחתי 4 תיקים גדולים והתחלתי לחלק את הדברים הכבדים (בגדים, שוקולדים, מייפלים מורמונט, והכי כבד – סגוואי – שלא נתנו לנו לעלות לטיסה.
שקלנו את המזוודות- עם משקל שקיבלנו במלון ,אנחנו בדיוק- 22, 23 קילו לכל זוודה.
מה שאומר- שאין מקום לקניות יותר. לא!!!!!!!!
בתשע הולכים לארוחת בוקר במלון- ממש בסדר, הדברים הרגילים. ואפילו גיליתי איך להשיג עגבניות- פשוט מבקשים מהאיש שעושה את החביתות. יש לו הכל.
מבלים עוד קצת בקניון.
עושים צק אאוט מהמלון.
בשעה 15:00 עולים על השאטל שלוקח אותנו אל שדה התעופה.
עוברים בידוקים ביטחוניים (חוץ מעניין הסגוואי הכל הלך חלק).
הטיסה יוצאת בזמן- גלגלי המטוס מתנתקים מאדמת ארה"ב ואנחנו מנפנפים לארה"ב בלב כבד ומבטיחים לחזור.
HOME SWEET HOME, כמה כיף לחזור.
על הדלת חיכו לנו שלטי ברכה- מקסימים, בתוך הבית חיכו לנו סירים עם אוכל ופינוקים שהחברים הכינו לכבודנו.
עכשיו מה שנותר הוא להיזכר באהבה גדולה בכל המקומות אותם ביקרנו, לנצור רגעי משפחה משותפים, ולהודות על הטוב...
ובעיקר להמשיך לחלום!!!
ריני
