2019-חלק ב'- דרום מערב ארה"ב בקרוואן (המשך גרנד קניון-פייג'-ברייס-זאיון-לאס וגאס)

1.10- קניון אנטילופ שלי, קניון אנטילופ לא תמצא מקום כזה - כזה טוב + המדריך שלנו היה גבר גבר !!!

הבוקר יוצאים לדרך מוקדם, נוסעים על כביש 64 מזרחה(פירוט בסוף הפוסט), על תחילת הדרך אנחנו רואים עדר של איילים עם קרניים גדולות, עוצרים לכמה צילומים, טבע במיטבו.




ממשיכים בנסיעה, מידי פעם רואים את הקניון מציץ מצד שמאל של הכביש,
מצד ימין של הדרך יש יער קטן, מעין מחפש דובים, ואחרי כמה רגעים אנחנו רואים שלט של פומות... אבל הפעם לא דובים ולא פומות!

התצפית הראשונה שנבחרה נקראת- Grandview point, אנחנו מגיעים אליה עוד לפני השעה 8:00, קר פה מאוווד, ואנחנו די לבד.
התצפית מדהימה, פנורמית, השמש בדיוק מלטפת את שכבות הקניון בקרניים זוהרות של בוקר חדש, הכול כל כך בהיר ויפה.
הולכים מקצה לקצה, מתרשמים מהיופי, אחרי כמה דקות קופאים סופית ורצים לקרוואן.

ברדיו מתנגן השיר של עברי "מוגזם" ואני חושבת לעצמי שזה שיר שממש מתאים לקניון הזה- הגרנד קניון הוא קניון מוגזם, נוף סופר דרמטי, בהחלט אחד שאי אפשר להתעלם ממנו וגם כמות האנשים בו מוגזמת.

פוסחים על כמה תצפיות שיחכו לנו לפנסיה (הם עוד יהיו פה כשנגיע), עוצרים בתצפית שנקראת Navajo point, זו התצפית הגבוהה ביותר בגרנד קניון(2,275מ'). תצפית מקסימה, רואים בה בבירור את נהר הקולורדו שאחראי על ה"מוגזם" הזה…






והשכבות כל-כך יפות!!!


ממשיכים בנסיעה מזרחה, בצומת Cameron, פונים שמאלה על כביש 89, כביש דו מסלולי נוסעים אחד אחרי השני, אבל לשמחתי אין פקקים כמו שמטיילים אחרים דיווחו.

הנסיעה עוברת בטריטוריה של שבט הנבאחו, בצידי הדרכים רואים הרבה מאוד מבנים יבילים של האינדיאנים (יותר נכון להגיד-האומה הראשונה), שחיים פה בדלות אבל עם נוף מדהים, עוד ניתן לראות בצידי הדרכים תחנות לממכר חפצי אומנות ותכשיטים אינדיאניים- אנחנו מוותרים וממשיכים בנסיעה.

הצבעים של ההרים מסביב והאדמה מאוד מגוונים- אדום, חום, אפור, חרדל, בז׳, לבן וגם כל הצבעים האלה על כל גווניהם, באמת משהו מיוחד.




אחרי הפניה ימינה ב The gap(איזה שם מגניב), נוסעים עוד כשעה בנוף צהוב, שומם, מדברי, צחיח וחד גוני, עד שרואים מרחוק את אגם פאוול על גדות העיירה פייג' לידה נישן הלילה.


השעון בפאלפונים קופץ שעה אחת קדימה אבל אצל שבט הנאבחו לא מתייחסים אליו- הם מפעילים כל השנה שעון קיץ.

מגיעים בשעה 10:30 לחניה של Ken`s tours, מהם הזמנו את הסיור שלנו להיום לשעה 12:30, בקניון אנטילופ. 
אנחנו מכינים ארוחת בוקר מפנקת בקרוואן ונחים קצת.


בעין רגילה, לא ניתן להבחין בקניון שמסתתר לנו ממש לפני העיניים.


לסיור אסור לקחת תיקים- אלא רק מים, טלפון ומצלמה בלי הכיסוי!!!

נתחיל מהסוף- קניון אנטילופ- מ ד ה י ם!!!! כל כך ייחודי, כל כך שונה, כל כך יפה, היה שווה כל שנייה וכל דולר.
ובנוסף זכינו למדריך שווה- שמו קאי, כישרוני, סבלני, חילל בחליל מיוחד והנעים לנו את ההמתנה, צילם אותנו בכישרון רב והסביר כל כך יפה על האומה הראשונה, על הקניון (נקרא קניון חריץ, שנוצר בעקבות זרימה חזקה של מים דרך אבן חול, שבמשך שנים המים מפלסים נתיב עקלקל באבן ויוצרים קירות מפותלים). עוד הוא סיפר על תהליכי הבלייה של הרוח ושל הגשם, על הגשמים בתקופת המונוסנים שממלאים את הקניון(ויש אנשים שמתו כתוצאה מכך), על החיים שלו, המשפחה שלו, על השפה של שבט הנאבחו שהיא נחשבת לאחת השפות הקשות בעולם ובמלחמת העולם השנייה השתמשו בהם כדי להעביר קודים.
בקיצור- נהננו מאוד!!!

והתמונות שלנו באנטילופ קניון-


















קצת על הסיור- הסיור עורך כשעה, היינו קבוצה של 8, יורדים במדרגות צרות לתוך קניון חריץ, והולכים עקב בצד אגודל עם סיורים אחרים, למרות הצפיפות והיתה צפיפות גדולה- המדריך שלנו תמיד מצא את זמן לצלם אותנו, נתן הסברים על הקניון וסיפר בדיחות.
רוב הקניון צר מאוד, כך שאם מותחים ידיים לצדדים נוגעים בשני צידי הקניון, הצבע של הקניון הוא חום אדום ותצורתו גלים גלים.
מיותר לציין ששומעים את המילה וואו, מדהים, יפה- בכל מיני שפות- כולם מתלהבים, כי אי אפשר שלא!!!
לאורך כל הסיור קאי הראה לנו חיות ודמויות דמיוניות שניתן לראות בקניון אם רק מרימים את הראש למעלה.

כמויות האנשים-


ואחת שאני אוהבת במיוחד-


הכניסה והיציאה הם בשני מקומות שונים.
כשיוצאים מהקניון זה אחד החלקים המגניבים ביותר- מגיחים מבטן האדמה דרך חריץ צר ישר לשמש המסנוורת שבחוץ.


אחרי הסיור נסענו לקניות בוולמרט, משם לקמפינג שלנו להלילה. הדרך מדהימה, רואים את אגם פאוול עם מימיו הכחולים ואת קירות קניון גלן עם צבעיו האדומים, מחזה שמספק מראות מהפנטים.
אגם פאוול הוא אגם מלאכותי השני בגודלו בארה"ב והוא שוכן בגבול בין אריזונה ליוטה, הוא נוצר בגלל הקמת סכר גלן על נתיב נהר הקולורדו.


הקמפינג שלנו מקסים ושוכן ממש קרוב למים של האגם, אפשר ללכת ולטבול במים.
אחרי שהתמקמנו, עשינו כביסה, מדורה ועל האש...
היה אחלה יום!

מסלול יומי- 1.10
קישור לאתר הקמפינג


מה נפל מראש בחדר העריכה?/ מה לא הספקנו-
*תצפיות נוספות בכביש 64 מהגרנד קניון מזרחה
* תצפית על אגם פאוול שנקראת Waheap overlook רצוי להגיע אליה עם השקיעה.

תובנות, מחשבות וטיפים- 
*כביש 64- מזרחה- תצפיות- 
Grand View Point- לא לוותר, נמצאת 20 ק”מ מהווילדג'.

Moran Point

מוזיאון- Tusayan Museum & Ruins

Lipan Point

Navajo point- נקודת מנקודה זו רואים בבירור את נהר הקולורדו ואת המגדל האינדיאני- לא לוותר.

מרכז מבקרים Desert View
Desert View Watchtower- מגדל תצפית אינדיאני, שקירותיו מעוטרים בציורים אינדיאניים מרשימים, נפתח ב9:00 בבוקר, בנקודה זו יש תצפית פנורמית על כל אזור הקניון. (יש מסלול הליכה אל המגדל)
Little Colorado River Gorge Overlook- 35 ק"מ אחרי תצפית המגדל, יש תצפית נוספת ויפה על קניון צר ותלול שערוצו נשפך לנהר הקולורדו.

*בנסיעה מהגרנד קניון לפייג', השעון בפאלפון התעדכן שעה קדימה. יש לשים ♥ שאצל שבט הנאבחו כל השנה שעון קיץ ולכן לא התייחסנו לקפיצה בשעה.

*קניון אנטילופ-
*הקניון הוא חלק משטחיו של שבט הנבאחו,ולכן חובה לצאת עם סיור מאורגן
*יש 2 חברות שמוציאות סיורים- דיקסי, Ken's(לפי מה שהבנתי הם אחים שהתפצלו), אנחנו הזמנו מKen's.
*צריך להיות חצי שעה לפני שהסיור מתחיל.

*בפורום מדובר על הצפיפיות בתוך הקניון שאכן קיימת ובגדול!!!
אני אישית לא מוכנה להפסיד מקום בגלל שצפוף, אני מנסה לנתק את ההמון ולהתמקד רק בנוף.

*נתנו לקאי המדריך טיפ על הסיור המוצלח.

*יש איסור להכניס תיקים, הם מקפידים על כך מאוד, כמו כן מצלמות גדולות ניתן להכניס בלי הכיסוי.
*חשוב להזמין כמה חודשים מראש את הסיור באנטילופ קניון.
*אנחנו בחרנו באנטילופ תחתון בעיקר בגלל הסולמות שחשבנו שיכניסו עניין להליכה.
*יש מגרש חניה ענק ואין בעיות חניה עם הRV.

2.10 -זה רק אני והאבוב שלי-

"מאחורי הקלעים" של היום הזה-
יום זה הושאר פנוי להשכרת סירה עצמאית בלייק פאוול.
קישקשנו הרבה על השכרת הסירה בוואטסאפ של "נשות הקרוואנים"- ההתלבטויות היו ברורות-
*אנחנו מגיעים בעונה שיש מצב שיהיה קר ולא נוכל להיכנס למים,
*האם להזמין מראש סירה ליום שלם או לחכות לאותו יום ולשכור לחצי יום,
*מאיפה להזמין(יש שתי מרינות- אחת שאנחנו ישנים עם הקרוואן לידה והשנייה מרוחקת יותר אבל קרובה יותר למפרצוני האגם),
*איזה גודל סירה להזמין

הפעם(שלא כהרגלי)לא סגרתי מראש את נושא הסירה.
*אתמול ב1.10 התקשרנו לאנטילופ מרינה והתלבטנו איתם ביחד על האפשרויות.

מה בסוף עשינו? בפוסט לפניכם-
מתעוררים ומתארגנים בנחת, בחוץ 9 מעלות וקר.
למעיני יש רעיון מעולה, נתחיל את הבוקר עם הליכה לתצפית שנמצאת ברשימת הMust , אח"כ כבר אמור להתחמם ואז נמשיך לסירה באגם פאוול.

יוצאים מהקמפינג ונוסעים ישירות לתצפית פרסת הסוס, משלמים $10, מחנים ומתחילים לצעוד, השמש בגב שלנו, לא מחממת אבל קיימת, עליה קטנה בחול, ואח"כ ירידה על חול ואבנים, בערך באמצע הדרך מתחיל שביל נוח שיורד עד לתצפית(שביל חדש דנדש שכרגע עובדים על הסדרתו).

התצפית עצמה היא עוד וואו אחד נוסף לטיול הזה, וואו גדול!!!
עומדים ומשתאים מול סלע עגול גדול מימדים (שמיד מזכיר לי עוגת יומולדת, חסר רק הנר באמצע) מתחתיו זורם נהר הקולורדו ומקיף אותו ב 270 מעלות, כמו פרסה של סוס.




למטה אנחנו רואים סירות מירוץ(כיף להם), וגם כמה חבר'ה שהגיעו לשם עם קייאקים ושישנו בלילה עם אוהלים.

כיום לחלק קטן מהתצפית יש מעקה, אבל עדין כל האזור שמסביב למעקה לא מגודר והתהום נמצאת, נוכחת ואיתנה.

אנחנו מסתובבים בכל האזור, מצלמים ומצטלמים. בגלל זווית השמש, החלק התחתון של "העוגה" נמצא בצל, זה קצת מעצבן אותי, אבל מי אני שאתווכח עם השמש.
אחרי שאנחנו מבינים שאם לא נזוז נאכל ע”י ההמון שקרב ובא(אם רק היינו יכולים לשים להם עיכוב של סיבוב פרסה כמו במירוץ למיליון). אנחנו עושים אחורה פנה וחוזרים לקרוואן.
העלייה בחול המציק סבירה לחלוטין ולא קשה(כמו שכתבו הרבה מטיילים בטיפים, אני מניחה שזה בגלל שעדיין לא חם).

השמש כבר בשמיים והילדים מרגישים שחם להם מספיק בשביל לקפוץ למים הקרים (מיותר לציין שאני לא קפצתי למים- משביתת שמחות שכמוני).
מגיעים לאנטילופ פויינט מרינה (תובנה למה לבחור דווקא אותה- בסוף הפוסט).
מחנים במקום שמיועד לקרוואנים ושולחים את ניב כחלוץ לברר ולגשש מה ניתן להשכיר היום בספונטניות.
בינתיים בקרוואן אנחנו מתארגנים, מכינים סנדוויצים, בגדי ים, קרם הגנה, כובעים, מגבות, מים וכו' וכו'.. כאילו מתארגנים למסע כומתה.

לניב לוקח הרבה זמן לחזור ואני לא מבינה למה...
לפתע הוא חוזר, יורד מטרמפ שתפס עם קלאבקאר, מסתבר ש-
מגרש החניה כאן גדול, החניה בכלל וחניית הקרוואנים בפרט מרוחקות מאוד מהכניסה עצמה, שלא לדבר על המרינה- שמרוחקת מאווווד מהכניסה.
אז לאמריקאים יש שירותי הסעה... מהכניסה למרינה!

הולכים לכניסה ומשם תופסים טרמפ למרינה, שם במשרד קטנטן שצף על המים, מחליטים לשכור סירה לחצי יום(5שעות), שוכרים גם מחליקי סקי-מים ואבוב, יש התרגשות מצד הילדים.
על הקיר במשרד יש שני שעונים- שעון אריזונה ושעון יוטה- חלק מהאגם ביוטה וחלק באריזונה, ויש ביניהם שעה הפרש!!!
(כבדיחה פרטית, צחקנו על זה עוד הרבה אחרי שעזבנו את פייג', השעון פה הוא אישיו, אז… מה השעה? זמן יוטה או זמן אריזונה?)

מקבלים הסברים על הסירה, על בטיחות, חתימות, הסברים, חתימות ועוד קצת מזה... היא מסבירה לנו מה המקומות המומלצים להוריד את האבוב(אזור Padre bay), מסבירה שחייבים להניף דגל כתום כשמישהו נמצא במים, והכי חשוב- מקבלים מפה עם סימון מדוייק של מצופים ממוספרים כדי לא ללכת לאיבוד.
מהרגע שסיימנו הסברים וחתימות השעון שלנו מתחיל ספירה אחורה.


ניב הסקיפר יוצא מהמרינה אל האגם הפתוח, הרוח מצליפה בנו ואנחנו מרגישים כמו כוכבים עשירים מהוליווד שסירת המרוץ שלהם מרחפת על המים. משייטים לנו בכיף עד שמגיעים לאזור בו אנחנו לבד לגמרי, בשלב זה מדוממים מנוע.
מעין יורד למים הקרים עם מגלשי המים, מפעילים מנוע והוא גולש, אח"כ משינו אותו מהמים קפוא ורועד ועם חיוך מפה עד ישראל.
אח"כ הוא עולה על האבוב הנגרר, הבא בתור ניב, אח"כ ניב והילה, ושוב הנער תוך כדי שהוא אומר שזה היום הכי טוב בחייו (ואני חשבתי שהבר מצווה הייתה נקודת שיא- איזה אמא תמימה אני).

אחרי שכולם נהנו, מתלבשים בבגדים חמים ומתחילים את השייט חזור למרינה, לקראת הסוף עוד מספיקים לדגום את קניון נאבחו(הקניון האחרון מצד שמאל לפני החזרה למרינה), בו מפרצונים רבים ויפים, מתבוננים ונהנים לראות את המים משנים צבע בצל המצוקים המזדקרים מעלינו, מהמם!!!
בכלל כל השייט במפרצונים האלה מדהים, ואם מסתכלים על המפה רואים כמה מפרצונים כאלה יש- זה אגם ענק.





איך נסכם? למרות הרוח והמעלות הלא מאוד גבוהות- הילדים עפו על התענוג הזה!!!

החזרנו את הסירה למזח, מילאנו דלק, ולקחנו שאטל עד לקרוואן.
כל מה שרצינו עכשיו לעשות זה לאכול ארוחה טובה, על כן, נסענו לעיירה החביבה פייג' למסעדת בשר שנקראת Dam bar & grill , עליה היתה לי המלצה.
המסעדה/פאב מקומי- מעולה, המלצרית חמודה, המנות גדולות וטעימות מאוד!
חזרנו לקמפינג נטולי כוחות, עם בטן שבעה וחיוך על השפתיים.

המסלול יומי-פרסת הסוס ושייט בפאוול
קישור לאתר הקמפינג

מה נפל מראש בחדר העריכה?/ מה לא הספקנו- 
*סכר גלן- אחד מ7 סכרים על נהר הקולורדו
*Navajo Bridge- נפתח ב-1929 ובנוי כגשר קשתי בפארק הלאומי גלן, מעל קניון של נהר הקולורדו. אחד הגשרים העתיקים.

תובנות, מחשבות וטיפים- 
*מי שאוהב כמוני חיבורים מלאים, הקמפינג בו ישנו מצוין מבחינת מיקום, חשוב להזמין מקום מראש גם מחוץ לעונה הבוערת.
*רחפנים- כמעט בכל מקום יש איסור על הטסת רחפנים, נשיונל פארק, סטייט פארק ואפילו בקמפינגים.

*פרסת הסוס- תשלום בכניסה $10, מגרש חניה מסודר, יש שיפוצים במקום- מסדרים שביל הליכה אל התצפית, כמו כן, סידרו מעקה לרווחת המתצפתים.
*מי שמגיע בבוקר צריך לקחת בחשבון שהשמש נמצאת בגב ועושה צל על העוגה... זה לא מפריע לראות את המקום המרשים הזה אבל זה כן מפריע לצילומים.
*לא היתה לנו בעיה להגיע לחניה של פרסת הסוס, פשוט הקלדנו בגוגל מפות ולא התברברנו, ובכלל כאן המקום לציין שגוגל מפות + גוגל מפות אופליין= מעולה!!!

*אנטילופ מרינה Wahweap MarinaVS-
> התלבטנו אצל מי להזמין, כי ישנו בקמפינג ליד Wahweap וחשבנו שיהיה לנו יותר קל להשאיר את הקרוואן בקמפינג ולשכור סירה. בפועל על הבוקר נסענו קודם כל לפרסת הסוס, המרחק מפרסת הסוס לכל אחת מהמרינות זהה(20דקות)
>לאנטילופ מרינה יש יתרון מובהק- היא קרובה יותר למפרצונים של האגם.
אם משכירים סירה ב- Wahweapצריך לשוט כ-45 דקות עד שמגיעים לאזור של אנטילופ מרינה ומשם עוד 45דקות עד שמגיעים לאזורים שמומלץ בהם לעשות אבוב.
בגלל שהיה לנו רק כמה שעות העדפנו להתקדם באגם למקום יותר מרכזי.

*בקיץ- חובה להזמין סירה מראש ובהחלט מומלץ השכרה ליום שלם, הזמן עובר מהר כשנהנים, האגם על מפרציו מדהים!!!
*לפי מה שהבנתי אין אפשרות להזמין מראש לחצי יום אלא רק ליום שלם, ההזמנה לחצי יום מתאפשרת רק באותו יום(ואז יש סיכוי שלא יהיו בכלל סירות זמינות)
*עלות השכרת הסירה באנטילופ מרינה- $375 לסירה(לחמש שעות)+$95 לאבוב ומחלקי-סקי מים, ועוד-$87 דלק שממלאים בזמן החזרת הסירה.
*באנטילופ מרינה-החניה מרוחקת מאוד מהכניסה והמרינה- יש שירותי קלאבקאר.
*כששלחנו את ניב לברר, הם לא הסכימו שהוא יחתום על הסירה בלי שכולנו נהיה נוכחים.
*בתוך אזור המרינה יש איסור לשוט מהר- מי ששט מהר דמי הערבות נלקחים כקנס.

*יש אפשרות לעשות שייט מודרך על אגם פאוול

*המסעדה Dam bar & grill מעולה ומומלצת, הבשר היה ממש איכותי וטעים, הילדים שתו לימונדה ורודה- ומאוד אהבו(הס מלהזכיר את כמויות הסוכר), נמצאת במתחם חנויות קטן ויש חניה.

3.10- תן לשים ת'ראש על דיונה…
נפרדים מהקמפינג על גדות אגם פאוול(שהיה מלא עד אפס מקום)

מוצאים את עצמנו שוב במדבר, הנסיעה מזכירה מאוד סרטי מערבונים קלאסיים של פעם, בטוח צילמו פה כמה עשרות מהם.
ההרים הם סלעי ענק בצבעי חום, אפור, בג׳- בכולם ניתן לראות שכבות אופקיות ואנכיות- מאוד מיוחד!
בהמשך הנסיעה ההרים הופכים להיות עוד יותר אדומים, זה אדום כמעט בורדו וצורתם הרי שולחן, הר אחרי הר.

עוצרים במרכז המבקרים של Kanab, לוקחים מפה, שואלים על דיונות החול הורודות והאם קרוואן יכול לעבור את הדרך- הרנג׳ר עונה שכן.
יש פה שלט של הגרלת הלוטו של ה"גל”(חובה לקבל למסלול הזה אישור מיוחד-רק 10 אנשים ביום מורשים להיכנס, חמישה מהם מוגרלים במרכז המבקרים של קאנאב- קישור לאיך מקבלים אישור)

ברחוב הראשי של העיירה רואים פארק קרוואנים ובצמוד אליו בית קברות.
כמו כן, רואים בצד הדרך מכונית משטרה עם בובת אדם בפנים. מאוד יצירתי!

בסוף העיירה מסתתרת פנינה אמיתית- מאפיה קטנה ומדהימה שנקראת- Kanab creek bakery, יש פה קפה אמיתי ומאפים שנראים ממש ממש טוב.
ברור שאנחנו מתפנקים בעוגות, כשנטעם אותן אח״כ נגלה שהן מעולות!!!

ממשיכים בנסיעה, פונים שמאלה ל- Coral Pink Sand Dunes State Park
יורדים מהכביש הראשי שמוביל לברייס ונוסעים כ-12 מייל פנימה.

ב11:30 מגיעים לבודקה של הרנג׳ר- זה סטייט פארק ולכן משלמים $10.
לאכזבת כולם לא ניתן היום לשכור טרקטורונים כי הם מלאים להיום. .
הילדים לא מוותרים על התפלשות מסיבית בחול, אז אנחנו צועדים עצמאית על הדיונות והילדים במשך שעתיים שלמות מממשים את פנטזיית ההתפלשות, ההתגלשות, חוץ מלאכול חול הם עשו הכול. (ממליצה למי שיש ילדים).
מזל שיש לנו קראוון שהסכים לקבל אותנו עם כל החול, נשטפו והמשכנו בדרכנו לכיוון ברייס.

נוסעים צפונה על כביש 89, בעיירה Orderville אנחנו רואים מספרים צבועים על הגבעה(אושרה סיפרה על זה בבלוג שלה), המספרים הללו הם טקס הסיום של תיכון וואלי. הראשונים שהגו את הרעיון והטביעו את חותמם היו מחזור 1928, שטיפסו במעלה הגבעה וצבעו את שנת סיום התיכון שלהם על אבן. אחריהם זו הפכה להיות מסורת וכיום יש המון מספרים בכל מיני צבעים(כשהתחרות הסמויה היא מי שמטפס הכי גבוה) נחמד!!!


בסוף העיירה הבאה- Glendale, אנחנו רואים מגרש של אספן מכוניות עתיקות, וכתוב שאפשר להסתכל אבל לא לגעת.
יש לו אוסף די חביב.






הנוף משתנה, כבר פחות צחיח, יותר ירוק ויש יותר חקלאות, חלקות קטנות וקוונועים, לאנשי מושב שכמונו זה עושה טוב בלב!

הכביש מתחיל לטפס מעלה, בכל זאת עוד מעט מגיעים לברייס שהגובה בו הוא 3000מ׳. מצד שמאל אנחנו מתחילים לזהות מעט הודוסים, זה אפריטיפ למה שמחכה לנו בברייס(הודוס=עמודי סלע גבוהים שנוצרו בעקבות סחיפה של סלעי משקע)

בצהריי היום מגיעים לפאתי ברייס, עוצרים לקפה בכניסה לקניון האדום ומפטפטים עם משפחה ממינכן.


בהמשך הנסיעה רואים הודוסים אדומים ויפים, והכי יפה- עוברים עם הקרוואן בתוך שתי קשתות אדומות מהממות.

עוצרים במרכז השאטלים של ברייס(נמצא בתחילת הפארק בצד שמאל של הכביש), מקבלים הסבר ומפה מעולה של הקניון עם כל התצפיות האפשריות.
ברייס הוא נשיונל פארק מאוד מרוכז, כל התצפיות ומסלולי ההליכה נמצאים על כביש אחד שאורכו 18 מייל(כביש ללא מוצא), יש מערכת שאטלים מעולה ומומלץ להשתמש בה.

קרוואנים-
* במשך כל היום מותר לנסוע עם הקראוון בכל 18 המייל, אבל במשך היום עצירה+חניה מתאפשרת רק מהמייל ה4 עד ה18.

* נקודות העניין/המסלולים הפופולריים נמצאים ממייל 0(הכניסה לפארק) עד למייל הרביעי- קרוואנים מורשים להחנות באזור זה רק משעה 18:00(בגלל שאנחנו לא בעונה הבוערת הרנג׳ר עושה לנו הנחת שעות ומאשר לנו להחנות החל מ-17:00)

מפות- קישור למפה של כביש 18מייל ומסלולי הפארק.

מפה של מייל 0 עד מייל 4-

יש לנו זמן עד 17:00 ולכן מחליטים לנסוע עד למייל ה18 האחרון בכביש לתצפית הדרומית ביותר והגבוהה ביותר בפארק(2778מ׳).
תצפית זו נקראת- Rainbow point, התצפית מספקת את נוף הברייס מרחוק, רואים את ההודוסים, שמייחדים את הברייס, יש לעמודים האלה צבעים מתחליפים בצבעי אדום כתום לבן.
לי ולמעין הם הזכירו את טיפטופי הטירות שעושים בחוף הים עם חול ומים!!! או לחילופין את אשת לוט – בכל אופן הפה נשאר פתוח מפליאה- מקסים פה!!!

מכאן אנחנו מתחילים לחזור צפונה ולעצור בתצפיות השונות לפי הזמן שיעמוד לרשותנו-
עוצרים לתצפית Agua canyon, עוד זווית על ההודוס היפים.

עצירה הבאה ב-Natural bridge, תצפית על קשת טבעית מקסימה, מראה יפה.




עצרנו גם בתצפית שנקראת- Farview point

וגם בתצפית Swamp canyon

השעה אחרי 17:00ואנחנו מתקרבים למייל ה4, אז מרשים לעצמנו להיכנס עם הקרוואן לתצפיות האחרות.
התצפית הראשונה באזור הזה אותה פקדנו נקראת Bryce point והיא מרשימה ביותר, ההודוסים קרובים אלינו- כולם אמרו וואו (הילדים לא רצו לרדת מהקרוואן ובסוף שמחו שהם באו, יש אליה הליכה קטנה).
השמש מתחילה לצבוע את ההודוס בזהב- וזה יפה!!!
היה לי קשה לבחור תמונות, אז קבלו…

התצפית הבאה והאחרונה להיום- תצפית ה-Inspiration (חייבים תצפית עם שם כזה בכל פארק לאומי), אף היא מהממת ביופיה, צילמנו צילמנו נפעמנו נפעמנו- עד שהתעייפנו.

מפה נסיעה קצרה לפארק הקרוואנים שלנו- שבמונחים של פארק קרוואנים הוא עצום- כמעט עיר, סיבוב קטן במחנה(יש פה אגם), ארוחת ערב, מקלחות ולישון.




מחר יש לנו עוד יום שלם בברייס, להסתובב בין ההודוס ולהתרשם מהברייס היפה הזה, איזה כיף.

מסלול יומי- 3.10
קישור לאתר הקמפינג

מה נפל מראש בחדר העריכה?/ מה לא הספקנו-
*טיול טרקטורונים בדיונות הורודות- לא היה מקום, יש צורך להזמין מראש.

תובנות, מחשבות וטיפים-
* כשעוברים מפייג(אריזונה) לברייס(יוטה)- מפסידים שעה.

*המאפיה בקאנאב מומלצת מאוד- קפה מעולה ואמיתי ועוגות שוות במיוחד, יש גם לחמים מיוחדים ומקום קטן לשבת.
החניה במאפיה קטנטנה, ול-RV בכלל אין מקום, אז ניב נעמד בצידי הכביש ואני הלכתי לקנות עם הילדים.

*Coral Pink Sand Dunes State Park- שטח ענק של דיונות חול עליהן ניתן לעשות טיולי טרקטורונים- חובה להזמין מראש.
*בכניסה לפארק המדינה- יש לשלם $10, להחנות ומהחניה יותצר מסלול קצר לתצפית על הדיונות, כמובן שמי שרוצה יכול ממש ללכת עליהן.
אם אין לכם הרבה זמן ואתם רק רוצים לטפס לרגע על דיונה, ניתן לעשות את זה לפני שמגיעים לכניסה לשמורה.

ברייס הוא פארק לאומי ששוכן בגובה של 3000מ', יחסית לפארקים האחרים קר בו, בעיקר בלילות.
*מהירות הנסיעה המותרת בברייס- בין 25-35 מייל לשעה.
*בגלל שהברייס מרוחק ממקומות יישוב, הוא נחשב למקום טוב לצפייה בכוכבים(בעיקר בקיץ-יש פעילות של הרנג'רים עם טלסקופים/סיורי כוכבים או פעילות בקמפינג- שווה בדיקה). לינק לתוכניות האסטרונומיה בפארק
>אנחנו הצצנו מתוך הקרוואן ואכן היתה שקיעה וזריחה מהממות.
*במרכז המבקרים מקבלים מפה מעולה עם כל התצפיות ומיספור שלהם

*קרוואנים-
* אנחנו הגענו בשעות הצהריים, עשינו את התצפיות שמותר להחנות בהם עם הקרוואן ואח"כ עשינו את התצפיות בהן יש הגבלת שעות לקרוואנים.
* ברוב התצפיות על הכביש יש מפרצוני חניה, ברובם היה מקום להחנות את הקרוואן ולרדת להסתכל, איפה שלא היה מקום העמדנו את הקרוואן בצד הכביש וכל פעם אחד מאיתנו ירד לתצפית.
*בתצפיות היותר פנימיות יש ממש מגרשי חניה מסודרים.
* נשארנו יום נוסף בברייס בו התניידנו רק עם השאטל המצוין(עובד מאפריל עד סוף אוקטובר)

* הקמפינג- Ruby's Rv park&campground
חיבורים מלאים, מכבסה(עד 19:00).
הקמפינג משוייך לקומפלקס ענק של Best westren.
במלון יש חנות מזכרות, בופה, דיינר, שאטל לפארק, אפשרות לטיול סוסים, טרקטורונים, אופניים.

4.10 ברייס
הבוקר מתחיל בעצלתיים, מתעוררים לראות זריחה מקסימה דרך חלון הקראוון וחוזרים לישון.
רק בשעה +9 קמים סופית, הבוקר אין מה למהר, אנחנו רוצים לעשות מסלול הליכה אבל ממש לא מתחשק לנו לקפוא ורק החל מ11 בבוקר הטמפרטורות מתחילות להיות סבירות.

את הקרוואן אנחנו משאירים מחובר בקמפינג

צועדים אל הכביש הראשי בו יש נקודת עצירה של השאטל, עולים עליו-

ויורדים בתצפית Sunset בלי קשר למסלול ההליכה שמתחיל פה, היא תצפית יפה מאוד.






לפי המלצות שקראתי בפורום, אנחנו מחברים את מסלול Navajo loop trail
עם מסלול Queens garden trail, סה"כ 5 ק"מ הליכה. סיום המסלול בתצפית Sunrise.

מסלול הנאבחו מתחיל בירידה סופר דופר תלולה שנקראת Wall street הירידה הולכת בסלאלום, והיא ארוכה ויפה מאוד!!!!
(יש לקחת את הפניה הימנית)

האנשים שעולים מולנו מתנשפים וחסרי אוויר, אני מרחמת עליהם , אבל מזכירה לעצמי שגם זמננו יגיע וגם אנחנו בסוף המסלול צריכים לעלות…

אחרי הירידה הנוף נפתח, השמש משחקת אור וצל עם ההודוסים וזה מהפנט, הם מרהיבים, בהחלט מזכירים את כלי המשחק בשחמט- רק ב- ע נ ק!!!
צבעי ההודוס צהוב כתמתם, ומה שיפה במסלול זה שממש הולכים ביניהם, וזה שונה מכל תצפית מהממת ומרשימה שראינו אתמול מלמעלה.













אנחנו מגיעים למקום שנקרא גני המלכה, ושוב לאמריקאים יש דמיון מאוווד מפותח- אשת לוט שלנו הרבה יותר דומה לדמות אנוש מאשר המלכה הבלתי מזוהה שנמצאת פה.
מתיישבים לאכול ארוחת בוקר ופוגשים שתי משפחות ישראליות, אנחנו מקשקשים קצת.
אח"כ עוברים קשת מקסימה וממשיכים בדרכנו- מתחילה עליה מתונה תוך כדי הסתכלות על ההודוסים, שוב פוגשים משפחה ישראלית, מפטפטים איתם- ממש נחמדים.


ו...ממשיכים, מתחילים את העליה, עולים, עולים, עולים, עולים, הנוף בראשית.
מעין והילה אומרים שמכאן הגיעה ההשראה לסרט מלך האריות, שהאריות עמדו על המצוק והשקיפו על הארץ, כמה יפה פה.








כשאני צריכה להסדיר נשימה אני בוחרת בתירוץ מעולה- כל כל יפה פה שאני חייבת לעצור ולצלם, ניב והילדים עלו בקלות, ואם להודות על האמת העלייה בכלל לא נוראית.
המסלול כולו- כולל עליות, ירידות, פיטפוטי ישראלים, אוכל, צילומים והתנשפויות- לקח לנו שעתיים וחצי.

מסיימים את המסלול ב-Sunrise point, שגם היא יפה בפני עצמה-







עולים על השאטל שמוריד אותנו בכניסה לקמפינג שלנו, תוך כדי הנסיעה, ליסה הנהגת ההיפראקטיבית החביבה- מספרת בחדווה גדולה על כל האופציות האוכל והמסעדות באזור וההמלצות שלה.

אנחנו הולכים למשרד הקבלה של המלון לברר על טיול סוסים ומופתעים לגלות שאחד כזה יוצא עוד 15 דקות ויש בו מקום.
הילדים וניב יוצאים לטיול סוסים של שעה וחצי.
בזמן הזה אני מחליטה להיות יעילה ולעשות כביסה, המרחק מהקרוואן שלנו למכבסה רחווווק ואני מגיעה חסרת כוחות(למה אין שאטל פנימי בתוך הקמפינג הענק הזה?).

טיול הסוסים עבר בכיף, כולם נהנו, למדריך קראו וויל, בוקר אמריקאי טיפוסי- כובע קאובוי, מכנסי בוקרים עם פרנזים וחולצה משובצת.
בתחילת המסלול מעין ניב והילה אחזו את המושכות בשתי ידיים, אז וויל העיר להם שכך אוחזים על פי התרבות הבריטית, אבל פה זה ה- Wild west ולכן אוחזים את שתי המושכות ביד אחת והיד השנייה פנויה ללאסו או ל... אקדח.😅
הם הלכו עד למצוק של הברייס והשקיפו על הנוף, וויל הסביר את משמעות השם הודוס- זה פסל בשפה האינדיאנית של השבט המקומי ונשתמר עם השנים.

ב17:00 הגענו לקרוואן, מקלחות, מנוחה, ארוחת ערב, טלוויזיה ולישון.
היה אחלה יום, התאהבתי בברייס.

תובנות, מחשבות, טיפים-
*שווה להתעורר לזריחה, אנחנו התעצלנו(וגם היה קר ממש) לנסוע עם השאטל לאחת מהתצפיות, אבל הצצנו מהקרוואן וזה היה מקסים.

*להשאיר את הקרוואן בקמפ ולקחת את השאטל לאן שרוצים, בסמוך לקמפינג יש נקודת עצירה של השאטל.

* בעונה בה היינו קר מאוד בבקרים, לכן מומלץ להתחיל את מסלולי ההליכה לקראת 10 בבוקר .

* מסלול ההליכה שלנו להיום- שתי הירידות/עליות תלולות, אבל בהחלט כדאי לרדת המסלול ה- Navajo loop trail (וולסטריט) ולעלות במסלול-Queens garden trail (הקיר בוולסטריט יותר תלול ומומלץ לעשות אותו כירידה ולא כעלייה).
(למי שיש ילדים קטנים בעלייה מומלץ לתת להם יד).
הירידה בוולסטריט-

*המכבסה בקמפ פתוחה עד 19:00, היא צמודה למשרד הקמפינג וזה נוח לפריטת הכסף.


*טיול סוסים ניתן להזמין מהמשרד של מלון הבסט ווסטרן(מרחק הליכה ממשרד הקמפ).
מחר נוסעים לפארק זאיון.

5.10פארק זאיון - האור בקצה המנהרה.
באמצע הלילה מתעוררת מהקור, 0 מעלות, מגבירה את החימום וחוזרת לישון.
ב7:00 בבוקר מתעוררים לראות זריחה דרך החלון- יש בזריחה משהו קסום, בוקר חדש מגיע.
המעלות מינוס 5 וממש ממש קר.

אחרי התארגנות של בוקר מצליחים ב-8 וחצי לצאת לדרך,
ביציאה מברייס רואים את Old town bryce שהוקמה לפני 12 שנה והיא גימיק תיירותי חמוד, אפשר להתהלך בה ולהצטלם, זה שיחזור של רחוב ישן עם בית כלא, מסבאה, וכו.
אנחנו מוותרים.

אנחנו חוזרים בכביש 12 ממנו הגענו לברייס לפני יומיים, עוברים שוב את שתי הקשתות המהממת דרכן נוסע הקרוואן, עוברים את הקניון האדום.

אח”כ פונים בכביש 89 דרומה, שוב עוברים שדות וחוות חקלאיות קטנות.

בצומת הר כרמל(המורמונים נתנו שמות שקשורים בארץ ישראל) אנחנו פונים לכביש 9- הוא הוא הכביש שמוביל לזאיון ונחשב לכביש יפה ביותר, אפילו יש אומרים יותר יפה מהשמורה עצמה.


כל הזמן יש תמרורים עם אורות מנצנצים - "זהירות איילות מקפצות", כבר קרה שראינו איילה דרוסה, אבל לפתע רואים קבוצה של איילות מקפצצות כמו בנשיונל ג'אוגרפיק, אמא איילה מחכה ששני הגורים שלה יחצו את הכביש, העופר הקטנטן מקפץ בלי הפסקה, כזה חמוד- התרגשנו כולנו!!!

בשער הכניסה לפארק זאיון, הרנג'ר אומר שבכל הפארק יש בעיית חניה, ושנתחיל לחפש הרבה לפני תחילת המסלול.
כמו כן, מעדכן שכל הקמפינגים מלאים ושמנהרת הר כרמל שנמצאת בהמשך הדרך היא מנהרה ארוכה(1.6ק"מ), קרוואנים יכולים לנסוע רק במרכזה, ולכן צריך לעצור את התנועה מהכיוון הנגדי- התענוג עולה $15 לקרוואן.
משלמים ומקבלים אישור מעבר במנהרה אותו תולים על חלון הקרוואן.

הכניסה לפארק מרשימה מאוד, נוסעים על כביש פתלתל ומקסים, כשמשני הצדדים יש סלעי ענק בצבעי לבן, כתום, חום. אלו סלעים שונים ממה שראינו עד היום, ואנחנו מתפעלים שכל פארק שונה מהפארקים האחרים, כאילו לכל פארק יש נושא אחר, נשמה אחרת, בריאה שונה.











אחרי נסיעה לא ארוכה במיוחד מגיעים אל המסלול הנבחר לבוקר- Canyon overlook.
הוא נמצא קצת לפני מנהרת הר כרמל.
לא קל למצוא חניה, אבל ניב לא מוותר, כולם חונים בשולי הכביש וכך גם אנחנו.

המסלול בסה"כ כ-3 ק"מ הלוך וחזור, מתחיל בעליה קצרה במדרגות תלולות, מהן רואים את פתח כניסת המנהרה מלמעלה.

המסלול ממשיך בהליכה על שפת מצוק שחלקו מגודר וחלקו לא, עוברים שביל קצר חצוב בהר, עולים קצת, יורדים קצת ולבסוף באה התמורה להליכה- כל עמק שמורת זאיון נפתח לפנינו, זה מחזה מאיר עיניים, מקסים ומרגש!!!
נשאבים להתבונן בנוף ומתקשים להתנתק.
הילה מוצאת כמה סנאים ולא רוצה להיפרד מהם.
המסלול לקח לנו שעה ורבע, והיה כיפי מאוד, ממליצה מאוד.







הנוף עוצר הנשימה של פארק זאיון-

כעת הגיע זמננו לעבור במנהרה, יש רנג'רית בכניסה למנהרה שנותנת אישור סופי למעבר, רוב הדרך צרה וחשוכה, עד שרואים את האור בקצה המנהרה ונוף מהפנט נפתח לפנינו, הכביש אחרי המנהרה מתפתל בירידות, וכל כך יפה פה, אנחנו עוצרים לצלם תמונות.

מגלים באופק הרחוק את המקום ממנו תצפתנו על העמק במסלול הליכה שעשינו לא מזמן(מעל הקשת).

בעיות החניה ממשיכות לאורך כל הנסיעה, מגרשים עמוסי מכוניות, לכן אנחנו מחליטים לנסוע ישירות לקמפינג שלנו, מתחברים, מנשנשים, נחים טיפה, זה פארק קרוואנים יפה, בסמוך לסייטים זורם נהר הוורג'ין ויש בו מצוקים גבוהים.

בסביבות 14:00 יוצאים ללא הקרוואן ומשתמשים בשירותי השאטלים.


ממש ליד הקמפינג יש שאטל שלוקח אותנו למרכז המבקרים של הפארק, בו אנחנו מחכים בתור ארוך(בכל זאת יום שבת היום) לשאטל נוסף שעובר בין תחנות הפארק.




אנחנו עולים על השאטל(קרון אוטובוס שנגרר אחרי אוטובוס), נהנים מנוף הזאיון תוך כדי שהנהגת מסבירה מה רואים. אני עוקבת אחרי העצירות של השאטל עד שמגיעים לתחנה הכי צפונית והאחרונה- Temple of sinawava, בה אנחנו יורדים (הנסיעה ממרכז המבקרים עד לתחנה האחרונה לקחה 35 דקות).



בתחנה זו מתחיל מסלול ההליכה שלנו Riverside walk הוא מסלול קל של 3.5 ק"מ(הלוך חזור), מוצל, לצד נהר Virgin, נהר קר ותכלת כשמעלינו נמצאים מצוקי הקניון הגבוהים(כ-600מטר), מראה מקסים!!!




אנחנו נהנים מאוד מההליכה במקביל לנהר, הדרך עמוסה מטיילים מכל הסוגים, בעיקר כי בסופו של המסלול הזה מתחיל מסלול נוסף שנקרא -The Narrows שהוא מסלול מאתגר יותר, עם הליכה בתוך המים הקרים, אותו לא עשינו.

כשאנחנו מגיעים לסוף המסלול שלנו, אנחנו משכשכים במים, מקפצצים בין האבנים ונהנים מנוף הקניון, יש הרבה אנשים שיושבים בצידי הדרך ומחליפים בגדים ונעלים אחרי שחזרו ממסלול ה- Narrows




אחרי שממצים חוזרים באותה הדרך עד לתחנת השאטל.
התור לעלות עליו ארוך... בסוף מצליחים.

מגיעים למרכז המבקרים, שוב תור ארוך בשאטל לכיוון הקמפינג שלנו, אנחנו מחליטים לצעוד ברגל את הקילומטר וחצי עד הקמפינג שלנו.

ב17:15 מגיעים לקרוואן, מכינים ארוחת ערב מפנקת ביותר...
זאיון הוא בהחלט פארק מיוחד.
עוד יום נגמר, הימים בטיול טסים מהר.

מסלול יומי-5.10 מברייס לזאיון
קישור לאתר הקמפינג

תובנות, מחשבות וטיפים-
*הנסיעה מברייס לזאיון יפה, יש לשים ♥ שעושים אותה באור יום.

*חניה לRV- במסלול Canyon overlook, אפשרי לחנות בצידי הדרכים(כפי שאנחנו עשינו)-יש מפרצוני חניה רבים, כמו כן יש 2 חניות קטנות לפני מנהרת הר כרמל.

*מנהרת הר כרמל- RV צריכים לשלם $15 על המעבר בה, כי סוגרים את התנועה מהצד הנגדי והקרוואן נוסע במרכז המנהרה.

בגלל כל הפרוצדורה הזאת לקרוואנים יש שעות בהם המנהרה פתוחה עבורם, בעונה שלנו- 29 לספטמבר- עד 2 לנובמבר, 8:00 בבוקר עד 18:00 אחרה"צ.

קישור למפת הפארק.

*בפארק זאיון ניתן להתקדם עם הRV רק בחלק מהדרך ולכן, הרעיון להחנות את הקרוואן בקמפינג ולהתנייד בשאטלים היה מוצלח ביותר. (בחורף ניתן להיכנס לכל הפארק ברכב/בקרוואן)
ליד הקמפינג שישנו בו יש שאטל שלוקח למרכז המבקרים של הפארק ממנו לוקחים שאטל נוסף למסלול ההליכה המבוקש.
אם מגיעים מוקדם בבוקר ניתן להחנות את הRV במרכז המבקרים(חניה לא גדולה).

*בפארק זאיון יש הרבה מסלולי הליכה(קישור)- חלקם קלים וחלקם מטפסים לגובה והם תלולים וקשים.
אנחנו בחרנו לעשות מסלול הליכה קל ונעים שנקרא Riverside walk- הוא לקח לנו שעה וקצת והיה מקסים.
רצינו לעשות גם את מסלול The Weeping Rock Trail- אבל הוא היה סגור בגלל מפולת אבנים.

>אם היינו מגיעים בקיץ, הייתי מוסיפה עוד יום לטובת זאיון, פארק מקסים.

*כדי להגיע לתחילת מסלול ה- Narrows, יש לרדת בנקודת השאטל האחרונה, ולצעוד עד סוף מסלול Riverside walk, במקביל לנהר הוורג'ין.
אורכו של מסלול ה- Narrows- כ-25 ק"מ, בשביל לעשות את כולו חייבים אישור מיוחד.
אבל יש המוני אנשים עושים רק חלק ממנו ומאוד נהנים.
ההליכה מתבצעת בתוך הקניון שככל שמתקדמים במסלול הוא נהיה צר ועמוק.
אפשרי להצטייד במקלות הליכה, נעלים ומכנס נגד מים.
כמו כן- מומלץ לשאול את הרנגירים לפני יציאה למסלול הנ"ל מפני שהיו אנשים שמתו כתוצאה משיטפונות תוך כדי הליכה במסלול.
>אנחנו בחרנו לא לעשות את המסלול בגלל מזג האוויר הקר והמים הסופר סופר קפואים.

בפארק עוברים שני כבישים-
כביש אחד מערב- מזרח, עליו נמצאות שתי הכניסות לפארק-
כניסה מזרחית- למגיעים מברייס או מהגרנד קניון.
כניסה מערבית: אליה מגיעים מווגאס.
*על כביש זה אין שאטלים*

הכביש השני שעובר בפארק הוא כביש ללא מוצא והוא מדרום לצפון.
על כביש זה מצויות כל נקודות השאטל ומסלולי ההליכה.
קישור-שאטלים והמסלולים בכל עצירה

העיירה Springdale(טיפים שליקטתי אבל לא עשינו)-

* בכניסה לשמורה יש בתי קולנוע עם 5 סרטים על גאולוגיה ומשעה 17:00 סרטים אמיתיים- נחמד מאוד, Zion canyon theater

* Springdale candy factory- גלידה, סוכריות ושוקולדים.

* בתי קפה מומלצים- Cafe soleil, Oscar's cafe, MeMe's Cafe

6.10- נוסעים לווגאס- (יום אחד מתוך 3)-
בוקר הגיע, פותחים חלון ורואים את הצוקים העצומים של זאיון, הקרבה הזאת לטבע עושה טוב על הלב, יתרון גדול לקרוואן, יורדים אל הנחל שנמצא בקמפינג, המים קפואים.

הגיע הזמן לצאת לדרך, נפרדים מזאיון ונוסעים מערבה, בעיירה הוריקן אנחנו נכנסים לוולמרט להשלמת קניות.
מתדלקים, הקראוון הוא מפלצת דלק- דלקפלצת!

יאללה לדרך, יש לנו שעתיים וקצת לגמוע אל העיר הראשונה שלנו אחרי טיול טבע- העיר ב-ה׳ הידיעה-ווגאס- עם כל מה שהיא מביאה איתה!

אנחנו עולים על Highway 15, יש לנו 126 מיילים על האוטוסטרדה!
אחרי העיירה סיינט גורג׳ עוברים למקטע קצר על האוטוסטרדה מיוטה לאריזונה. זה מקטע של נוף מטורף, דרך מדברית עוצרת נשימה, מהממת, ג'ושוע טרי קטנים, נהר הוירג׳ין זורם בצד, הרים עצומים מקיפים אותנו נמצאים ממש מעל הראש שלנו. דרך מופלאה.(התמונות לדעתי לא ממחישות את היופי).
לפתע יש האטה בכביש, נתיב אחד סגור ומזדחלים, אבל למזלנו הנוף כל כך יפה שיש זמן להתפעל ממנו, הדרך עוברת בקניון מהמם של נהר הוירג׳ין, ממש יוצר את האות V.

בדרך אני מקריאה מהחוברת שהכנתי מראש, על מה יש לעשות בווגאס, אנחנו צוחקים שבעצם לא צריך לטייל בעולם צריך רק להגיע לווגאס- ונציה, ניו יורק, מצרים, מפרץ בהודו ועוד...

עוברים את הגבול לנאבדה, גבול שהסימון שלו בסה״כ שלט "נאבדה" וזה הכול, אבל מה שרואים לצד הדרכים ממחיש שנכנסנו לנאבדה- קזינו צצים על הכבישים כפטריות אחרי הגשם.

פתאום מרחוק באמצע המדבר, צצה עיר! ועוד איזה עיר, עיר ענקית, מלאה מגדלים גבוהים, בניינים מוזרים וחמישה נתיבי כניסה לעיר.

בשעה 14:00 שעון נאבדה(הרווחנו שעה) הגענו לסירקיוז סירקיוז לפארק הקרוואנים שלנו, בצמוד למלון יש משטח חניה עם חיבורים מלאים, אנחנו מתחברים למים, חשמל וביוב.
נחים טיפה, לוקחים ממשרד הקמפינג מפה של האזור ויוצאים לתור את העיר.

המלון הראשון שאנחנו נכנסים אליו מן הסתם הוא הקרוב ביותר אלינו- סירקיוז סירקיוז- יש "אוהל קרקס" בתוכו יש לונה פארק אמריקאי שלם, רכבת הרים, קיר טיפוס, משחקי ארקייד, ועוד.
אנחנו משלמים 20 דולר ומקבלים כרטיס עם בונים, מנסים לקלוע לסל, ומרווחים אוגר מפרווה מהמם, אח"כ מנסים שוב ולא מצליחים.
משחקים קליעה עם מים וזוכים בכבשה מפרווה.
ממשיכים להסתובב בתוך המתחם הענק הזה, אפשר בקלות לבזבז פה יום שלם וים כסף!!! מעל הראש שלנו כל הזמן עוברת רכבת הרים ויש רעש חזק. יש מופע ליצנית על במה.

עוברים דרך המלון והקזינו שלו -


יוצאים אל הסטריפ לכיוון דרום(הקמפינג שלנו ממוקם בצפון הסטריפ).
*(הסטריפ- הוא קטע של 7 ק"מ משדרת לאס וגאס המרכזית, בו מתרכזים הרבה ממוקדי העיניין של העיר, בעיקר המלונות השווים המדוברים).
אנחנו מהלכים קצת בין החנויות(בעיקר מזכרות שעל כל דבר רשום ווגאס בענק).



נכנסים למלון Wynn- כשאני אומרת נכנסים, זה יותר מרגיש כמו שאיבה, כאילו המלון שואב אותך פנימה, נכנס לתוך בטן של דבר לא ידוע...
המלון מפואר, חנויות מפורסמות של כל המותגים הכי הכי- פראדה, דיור, דולצ'ה וגאבנה ועוד.
במלון Wynn יש המוןןן פרחים- בלובי, ליד הקזינו, יש כדור פורח ענק מפרחים, קרוסלת סוסים מפרחים, שרשרת אורות מנצנצת ובלתי נגמרת, רצפת פסיפס מהממת בקיצר וואו…





וכמובן קזינו-

ביציאה מהמלון חזרה אל סטריפ יש הר מלאכותי עם מפלים בגובה של כמה קומות, ממש משוגעים פה ...
מי חשב על הדברים האלה, מי תכנן את הארמונות המוגזמים האלה?

הכיוון הכללי שלנו- דרום, המלון הבא התור- מלון ונציה Venetian , אין צורך לנסוע לאירופה, קפיצה לוגאס, ואנחנו בונציה.


המלון מפואר, קזינו עצום, אני נזכרת בפרק מ"חברים" שפיבי הלכה לקזינו להמר, והיא לא הצליחה לזכות, כי אחריה ארבה זקנה וכל פעם שהיא קמה היא התיישבה במקום שלה וזכתה, בכלל שני הפרקים של חברים בוגאס היו גדולים!!! (הקטע הכי מצחיק היה שרוס צייר לרייצ'ל שפם והסתבר שזה טוש לא מחיק).
בקומה השניה של המלון, מטיילים בונציה, מגיעים ל"עיר" עצמה, יש בה רחובות, קונים גלידה נחמדת, רואים גונדולות שטות בתוך התעלות, התקרה מוארת ונראית כמו שמים אמיתיים עם עננים.

יורדים לקומה הראשונה יש שם אותיות אדומות ענקיות LOVE, ברור שמצטלמים.

פוסחים על מלון "אי המטמון" ומגיעים למלון Mirage מיראג',
בקדמת המלון יש אגם מלאכותי עם מפלים, וברווזים אמיתיים.
אנחנו נכנסים לתוך המלון, שוב עוברים דרך הקזינו, וואו, זה כואב בעיניים, כמה אורות, רעש, אנשים מהמרים, אנשים מעשנים.
עייפים ורעבים התיישבו במסעדת המבורגרים LVB שבמלון (בכל מלון יש כמה מסעדות), הארוחה אחלה, ואנחנו נחים מההליכה.

כשאנחנו יוצאים מהמלון, כבר עומדים עשרות אנשים ומצטופפים לראות את מייצג הר הגעש המתפרץ בליווי אורות, עשן ומוזיקה.
אני מצלמת את המופע אבל בתכלס מה שהכי מעניין אותי זה האנשים המוזרים שמסתובבים ברחובות, שאותם לא תמיד נעים לי לצלם.


אנחנו עייפים ומותשים, בבוקר עוד היינו בטבע בראשית, ליד נחל ופכפוך מים זורמים, ומהצהריים קיבלנו מנה גדושה של מוגזם ונצנצים לוריד.
מה שהטבע יצר מפליא אותנו, אבל בעיר הזאת גם מה שהאדם יצר מפליא אותי מאוד.
מהמיראג' אנחנו לוקחים מונית ישירות לקרוואן שלנו, מקלחות ושינה.

מסלול יומי- 6.10 מזאיון לעיר הגדולה ווגאס
קישור לאתר הקמפינג- סירקוס סירקוס

נפל בעריכה-
* עמק האש- Valley fire s.p- פחות משעה נסיעה מווגאס, תצורות סלע אדום, עצים ומאובנים.

*אגם מיד- אגם מלאכותי בעל נפח המים הגדול ביותר בארה"ב, נוצר כשבנו את סכר הובר על נהר הקולורדו. משמש את תושבי האזור כאתר נופש.
מתאים לכל המשפחה.
פתוח כל השנה.
שמש ברוב הזמן.

*סכר הובר- הסכר מהווה את קו הגבול בין אריזונה ונבאדה.

מול הסכר יש גשר מרהיב שנקרא- Mike o'callaghan-pat tillman memorial bridge, שממנו גם אפשרי ורצוי לתצפת על הסכר.
חניה- עם ההגעה מצד שמאל יש חניה בתשלום, אם ממשיכים עוד קצת בנסיעה אחרי הסכר יש מספר חניונים בחינם.
לסיור התת קרקעי יש דעות לכאן ולכאן.

*לימוזינה- קראתי אצל לימור בסיפור וממש רציתי, לא יצא לפועל.

תובנות(ארוכות), מחשבות וטיפים-
*אחרי כמעט שבועיים בקרוואן הוא מתחיל לצבור זיכרונות בדמות מפות דרך, פליירים וכל מיני שטויות שממלאים לנו כל תא וחריץ בקרוואן, הפיתרון לכל אלה ברור- לזרוק(חבל...) או לאפסן באיזה ארון צדדי ואז לזרוק ביום האחרון.
*בעיר הוריקן- חצי שעה אחרי זאיון יש וולמרט נחמד ודלק זול.
*במעבר מאריזונה לנבדה מרוויחים שעה.
*ווגאס עיר עצומה, על המפה כל מלון נראה קטן אבל בתכלס כל מלון הוא עיר, גם מבחוץ- וגם מבפנים.
*בכל שלושת הימים שהיינו בוואגס- צעדנו בכל יום כ-10 ק"מ, יותר קשה וארוך מכל מסלול שעשינו בטבע.
*אפשר להתנייד בתחבורה ציבורית שנוסעת על הסטריפ או מוניות(מפתח המלונות) או ב- Monorail(בצד המזרחי של הסטריפ)- מחברת את הקצה הצפוני- דרך כל המלונות עד mgm grand.

בצד המערבי של הסטריפ יש רכבת חינמית שנקראת Tram- המחברת כמה מלונות ביחד(מיראג'-אי המטמון, בלאג'ו-אריה-פארק mgm, אקסקליבר-לוקסור-מנדליי ביי)
ככה ניתן לחסוך חלק מההליכה.

*כשתכננתי את הטיול, רציתי להקדיש לווגאס חצי יום-עד יום(כי אנחנו פחות אנשי עיר ויותר אנשי טבע)
עדי שכנעה אותי לתת לוואגס את הכבוד המגיע לה ולקחת ממה את הטוב שלה.
אני יכולה להבין משפחות שעוברות דרכה, בגלל היותה "עיר מושחתת", אבל יש בה מה להציע לאדם הפשוט, היא מיוחדת, מסנוורת, מגוונת, ואם בוררים בפינצטה מה מתאים ומה פחות אפשר ממש ליהנות ממנה.
כמו כן, מצאתי את עצמי ממנפת את עיר החטאים לשיחות ברומו של עולם ולדבר עם הילדים(גילאי-14,10) על זנות, הימורים, סמים אלכוהול, עושר ועוני, להודות על מה שיש ובלה בלה בלה בלה...

*יש עוד מלאאא דברים שלא הספקנו.

*ילדים(עד גיל 21) לא מורשים להתקרב למכונות ההימורים, מותר להם ללכת רק על השטיחים.

*בכל מלון יש איזושהי אטרקציה, אם זה חשוב לכם להגיע אליה- תבררו שעות פתיחה לפני הגעה.
לדוגמה-
מלון אי המטמון- מופע פיראטים- 18:00, 20:00, 22:00.
מלון מיראג' יש את מופע הדולפינים- מ10:00 עד 17:00, וגם מופע לבה,אש ומים- מחוץ למלון- 20:00, 21:00, 22:00, 23:00

קרוואנים- RV
*הקמפינג בסירקוז סירקוז נוח מאוד, זה פארק עירוני לחלוטין, יש מכבסה, חיבורים מלאים וגם פארק מים קטן בחינם בצמוד אליו. אין בו Wifi.
ניתן להשאיר את הקרוואן בקמפינג ולתור את ווגאס בתחבורה ציבורית/ברגל/במוניות.

חניות אפשריות לקרוואנים על הסטריפ- (שחנינו בהן)-
*מאחורי מלון באליס- יש מגרש חניה ענק, ניתן להחנות שם ולצעוד ברגל אל מרכז הסטריפ(בגלל שזה הצד האחורי של המלון- יש הליכה אל הסטריפ).
*במלון אקסקליבר יש חניה מעולה לRV. ($20 ליום שלם)

חניות שלא חנינו בהן אבל רשמתי אותן כטיפים-
* בחלק הדרומי של הסטריפ= חניה לקרוואנים ברחוב טרופיקנה ליד מלון סן רמו.
* מאחורי מלון New frontier במרכז הסטריפ(יש אזור של מכוניות פרטיות, שם החניה אסורה, ויש אזור פנימי ומרוחק יותר שמיועד לקרוואנים ואוטובוסים).

* במרכז הסטריפ- חניה ליד מלון מונטה קרלו.

7.10- ווגאס (יום שני מתוך 3).

הבוקר כדי לאזן את הסטריפ, נוסעים לקניות, קניון אמיתי ולא בדמות נקיק, או סלעים אדומים.
עושים חבר VIP לאאוטלט הצפוני של ווגאס, מתארגנים ונוסעים מרחק לא גדול. מגיעים בסיסות 10:00 ומוצאים חניה בקלות (מחנים על 2 חניות של רכב רגיל).
שוטטות, חיפושים, קניות- עד הצהריים המאוחרות.



אחרי שממצים נוסעים לסטריפ, מחנים את קרי הענק שלנו מאחורי מלון אקסקליבר, שם יש מגרש חניה למפלצות כמו שלנו. מכינים ארוחת צהריים בקרוואן ונחים מעט.

המלון הבא שאנחנו נכנסים אליו- אקסקליבר- הנושא- בנוי כטירה מימי הביניים, אותו סיפור גם פה, קזינו בלתי נגמר, והליכה בלתי נגמרת…




עוברים את הכביש ומגיעים למלון ניו יורק- ניו יורק, פסל החירות, גשר ברוקלין ורכבת הרים מטורפת שרק מלראות אותה רעדו לי הרגליים וכאילו קו הרקיע של ניו יורק, הילדים אומרים שהם היו בניו יורק האמיתית וזה פחות יפה מהמקור.


ממשיכים צפונה על הסטריפ, מגיעים לחנות M&M, שגם בה היינו בניו יורק ובכל זאת התרגשות שיא נרשמה.
יש פה מספר קומות, הילדים ממלאים כל מיני עדשים צבעונית בשקיות ושמחים עד לב השמים.




החנות הבאה- שבאה עלינו לטובה, חנות הדגל של קוקה קולה, וואו, יש פה הכול, ממחזיקי מפתחות, בובות, בגדים ממותגים ובר לקניית קולה הטעמים, האמריקאים בהחלט יודעים למתג מוצר. הכווווול נראה יפה, אסתטי ומזמין.

היה קשה להיפרד אבל ממשיכים עוד טיפה על הסטריפ, רואים את המזרקות המקסימות של מלון בלאג'או-

ממשיכים למלון פריז, אין סיבה לנסוע לצרפת, גם מגדל אייפל וגם שער השאנאליזה. מרשים!


השעון מראה שאנחנו צריכים להתחיל לחזור לכיוון דרום, הזמנו הופעה של קרקס השמש- סירק דה סוליי, והוא מתחיל עוד מעט.
אנחנו קוראים את המייל שנשלח אלינו מההופעה וכתוב שאסור להגיע עם תיקי גב, ברורררר שיש לנו תיקי גב.
צועדים במרץ חזרה למלון אקסקליבר, ניב רץ לשים את תיקי הגב בקרוואן ואח"כ המשכנו לצעוד במרץ עד מלון מנדליי ביי(הנושא של מלון זה הוא מפרץ ים בהודו עם כרישים ואקווריום) בו מתקיימת ההופעה.

בדרך למלון מנדיי ביי רואים מבחוץ את מלון לוקסור-


מגיעים למלון מנדליי ביי-


המופע נקרא ONE, קרקס השמש במופע משירי מייקל ג'קסון.
אסור לצלם במהלך המופע, אז יש לי תמונה אחת מלפני המופע-

המופע מאוד מיוחד, ריקודים מהפנטים, תלבושות מרהיבות, מופע לוליינות בדרגה מאוד גבוה, הם קופצים בטרמפוליות, עושים סלטות באוויר, מתגלשים מהתקרה והכול מלווה בשיריו של מייקל ג'קסון בעיבודים מיוחדים- שווה כל דקה וכל דולר.
שעה וחצי עברו די מהר, לאחריו לקחנו רכבת טראם ממלון מנדליי ביי למלון אקסקליבר.... אל הקרוואן שלנו.

תובנות, מחשבות וטיפים-
בפארק הקרוואן שלנו אין Wifi זמין, וזה די מפתיע שדווקא בקמפינג העירוני אין חיבור ובלב הטבע יש...

ניתן לעלות על הטראם מאקסקליבר למנדליי ביי(עם רק היינו מודעים לעובדה הזאת- היינו חוסכים זמן וכאבי רגליים

מופע ONE מאוד מרשים ויפה, לבת ה-10 שלי היו קטעים שטיפה הפחידו אותה.
לא להגיע עם תיקי גב להופעה

סיסמת העיר בעבר היתה- מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס!!! מהסיסמה אפשר להבין הכול!!!
איזה עיר משוגעת!

8.10- ווגאס(יום שלישי מתוך 3).
בוקר טוב לאס וגגגגאס, נשאר רק יום אחד אחרון לחרוש את העיר!
אחרי התארגנות בוקר, נוסעים לקנות למעיני טיסן, שישמש אותו בטיול זה להפיג שיעמום בעצירות שבדרכים.

מפה נוסעים ישירות לשלט הכניסה של ווגאס, עוד לפני שמחנים את הקרוואן רואים תור ארווווך(שעה לפחות בשמש החמה) של אנשים שעומדים זה אחרי זה להצטלם עם השלט.
אה... מתלבטים, מחנים את הקרוואן ויורדים לראות האם נצטלם או נברח.

התור-


כשמתקרבים, מבינים שכל מי שעומד בתור רוצה זווית מסוימת של השלט(ממש מקדימה+פוזות למצלמה), לנו ממש לא אכפת אם נצלם את השלט מהצד(אנחנו ועוד זוג אמריקאיים לא קונוונציונליים).

אז זווית השלט מהצד ולא מהחזית! אבל נחסכה לנו שעה של תור!!!
אחרי שאנחנו הצטלמנו, התחיל תור צדדי חדש, פתחנו זווית צילום חדשה.
עוד 2 דקות הליכה ואנחנו בסוכנות הארלי דייוידסון לאס ווגאס, מחוץ לסוכנות שלט נהדר, מצטלמים גם איתו.

נכנסים לתוך הסוכנות., איזה מקום מדליק!!!
יש פה אופנועים שהם בגודל של מקרר, עם ריפודים, רחבים, מנצנצים.
יש חליפות, בגדים עם מיתוג שעולים הון, קסדות ועוד ועוד...
יש פה אופנוע שאפשר לעלות עליו ולהצטלם.
מדברים ארוכות עם אחד המוכרים שמספר לנו- שיש לו שני הארלי, הוא עובד שנה וחצי ואח"כ יוצא לטיול של שבעה חודשים על האופנוע וחורש את ארה"ב.

משם נוסעים ברחובות הצדדים של העיר, רואים את מגורי העובדים, הצד הפחות נוצץ של העיר.
מחנים בחניון ענק מאחורי מלון באליס, ממולנו רואים את הגלגל הענק הפטוגני-


צועדים חתיכת דרך אל הסטריפ, במלון באליס יש תערוכה Bodies, שהיתה גם פעם בישראל.
נכנסים למלון פריז, מלון יפה.


יש הרגשה שהבנו את הקונספט של מלונות הנושא! הכול נורא מפואר, ויפה, אבל קצת מתיש.
ברור לנו שיש עוד מלאן מה לראות ולעשות- וזה יצטרך לחכות לעתיד!

ממשיכים למלון Aria, חייבים לסמן v על נושא הבופה...
ההליכה אל הבופה לא נגמרת, הוא בסוף של הסוף של הסוף של המלון- בקצה.
התענוג עולה 33 דולר לאחד, היה הכול מהכול. הכניעו אותנו די מהר ובקלות.




אחרי שסיימנו לאכול בבופה, ביציאה לפתע מזהה מייצג שTAGA סיפרה עליו בטיול הנהדר שלה(קישור).
"שבעה הרים קסומים" של הפסל Ugo Rondinone.

לקחנו טרמפ ב- Tram ממלון ארייה למלון בלג'או.
הרכבת הקטנה הזאת מקצרת טווחי הליכה והיא נוחה וקלה לשימוש.


מלון בליג'או מפואר מאוווד!!! חנות עם מפלי שוקולד, חנות של כריסמס, בריכות, מיצג של פרחים, פיל, טווסים ופרחי זכוכית(מדוזות) של צ'יאולי.

ביציאה נהנים ממראות המלונות מבחוץ-

חוזרים בהליכה נמרצת אל הקרוואן.

בצהריים חוזרים לקמפינג- חום אימים, ניב והילדים מחליטים ללכת לבריכה של המלון, יש שם מגלשות ופארק מים קטן. הם מאוווד נהנו.
תמונת המגלשות בערב-

אחר הצהריים המאוחרים נכנסים שוב לבדוק את אוהל הקרקס בסיקרוס סירקוס- אבל כשאנחנו מגיעים הכול כבר סגור ויפתח רק מחר ב- 11 בבוקר.
אני מהמרת ומפסידה 5 דולר.

מחר יום נסיעה ארוךךך.

תובנות, מחשבות וטיפים-
השלט המפורסם של וגאס, להגיע אחר הצהריים, גם פחות אנשים וגם תמונות לרקע השקיעה
נמצא מדרום לסטריפ, קרוב למלון מנדלי ביי (Mandalay Bay).

קניות-
אאוטלט צפוני פתוח(מומלץ)
אאוטלט דרומי מקורה- מתאים לימים חמים/גשומים.
מול נחמד שנקרא- Fashion show mall, נמצא על הסטריפ לא רחוק ממלון wynn

אפשר לעשות קניות ב- ROSS, יש על הסטריפ.
מלון Silver casinokotle, יש חנות Outdoor גדולה, רשת ענקית לציוד מחנאות.

*** לפני ההגעה ליוסמטי כדאי מאוד למלא את הקרוואן במוצרי מזון, בדרך אין מרכזי קניות או וולמרטים.