2022-המחוזות האטלנטיים- חלק ד'- מעבר לנובה סקוטיה

יום 23-חמישי-11.8-המעבר חזרה לנובה סקוטיה.

המסלול שלנו- גוגל מפות

בשעה 7:00 יצאנו לדרך,
יש לנו 110 ק״מ לעבור, אנחנו לוקחים מקדם זמן גדול כי הנסיעה עם הקרוואן איטית יותר מרכב, וגם אף פעם אין לדעת איזה עבודות בכביש יתקעו את התנועה.

בתחילה עוברים דרך הקהילות הקטנות שרות ופול דיברו עליהן, מספר קהילות מבודדות שחיות פה ביחד באזור זה של ניופאונדלנד.

אח"כ מתחברים לכביש מספר 1 ונוסעים עליו דרומה.
בניופאונדלנד כל הכבישים הקטנים מתנקזים לכביש מספר 1…

ממשיכים בנסיעה, כשנכנסים לעמק Codroy, רואים על לוח דיגיטלי גדול הודעה-
״הרוחות כעת 23 ק״מ לשעה״.
ולמה זה חשוב???
כי כל האזור מעמק קודרוי עד port aux basques (איפה שיוצאת המעבורת לנובה סקוטיה),
מכונה- The Wreckhouse.
זה אזור שידוע ברוחות חזקות במיוחד, נמדדו שם רוחות מעל 200 קמ״ש.
זה בעיקר קורה בחורף ובאביב, וכשיש התרעה המכוניות עוצרות בצד וממתינות.
(ההיסטוריה מספרת שבשנת 1939 אחרי שחברת הרכבות התעייפה מכך שהרכבות שלה היו עפות מהפסים, הם שכרו אדם מקומי- לוכד רוח אנושי, שהזהיר את הרכבות לפני כניסתן לאזור, בכך הציל חיי אדם. הוא נפטר, ובשנת 1988 נסגר קו הרכבת).
כיום החליפו את המד האנושי במכשירי מדידה אוטומטיים.

אנחנו נכנסים לעיירה פורט א- באסק!!!
בעודי עסוקה בפטפוטים עברנו שלט שכתוב עליו- תודה שביקרתם בפרובינציה שלנו, לכן לא הספקתי לצלם אותו...

העלייה על המעבורת מפורט א-בסק(ניופאונדלנד) והירידה בנורת׳ סידני(נובה סקוטיה)- וההיפך…נחשבת המשך רציף של נסיעה על הכביש הטרנס אטלנטי- כביש מספר 1.
זה כביש שמתחיל בוונקובר ונגמר בסנט ג’ונס- הכביש הלאומי הארוך ביותר בעולם עם כ- 7821 ק״מ…
וואו וואו וואו…(מי שנוסע בו עובר את כל עשרת המחוזות של קנדה).
המעבורת מפורט א באסק מעבירה נוסעים וכלי רכב על פני מיצר Cabot Straight.
(מעבורות פועלות פה מאז 1898, וידוע כבעל חשיבות אסטרטגית גבוהה בהיסטוריה של קנדה).

עשינו צ’ק אין בכניסה לנמל המעבורות…
עוברים בתוך האנגר בו לעיתים נשטפים גלגלי כלי הרכב מחשש להעברת אדמה עם מזיקים לנובה סקוטיה(לא ניקו לנו), ונשאלים האם יש איתנו תפוחי אדמה שאסור להעביר.

נכנסנו לשורת הקרוואנים, דוממנו מנוע, סגרנו גז וצעדנו לטרמינל להעביר את הזמן.

כשחזרנו לקרוואן הכנו סנדוויצ'ים לקחת איתנו למעבורת, למדנו לקח מהמעבורת הקודמת בה אכלנו פיצה בטעם סוליית נעל.

ו… יאללה מתחילים לעלות לבטן המעבורת.
זאת מערכת משומנת היטב, כל איש צוות יודע בדיוק מה עליו לעשות… יש סדר לפי איזון המשקלים על המעבורת.

נפרדים מהקרוואן לכמה שעות,
השייט התעכב טיפה ביציאה… ויצאנו ב-12:20(זמן ניופאונדלנד).

עלינו לסיפון העליון לראות את היציאה מהנמל,
נפרדים מניופאונדלנד, מעוד פיסת אדמה, מעוד מגדלור…
לידינו עומד בחור בשנות ה60 שעשה טיול אופנועים…
והוא אומר בקול רם- אתגעגע אליך ניופאונדלנד, היה כיף לטייל בך, אני מקווה שעוד אחזור…
בדיוק מה שחשבתי בלב!!

גם הפעם שכרנו קבין ל-4 אנשים, אנחנו עולים לנוח.
מעבירים את הזמן במשחקי טאקי וקלפים ומידי פעם עולים לראות מה המצב על הסיפון העליון.

אחרי מספר שעות רואים את נובה סקוטיה באופק,

כמה דקות לפני הכניסה לנמל הכרוז מודיע שאפשר לגשת למכוניות- רציף 3 ורציף 5… זה אנחנו.

בשעה 17:50(זמן נובה סקוטיה) אנחנו יושבים בקינג, מחכים לתזוזה…
18:05 אנחנו בתזוזה
וב- 18:15 אנחנו במקדונלנד, לאף אחד אין כוח לבשל…

חמש דקות אחר כך אנחנו כבר בקמפינג- Arm of Gold Campground
העיירה פה מטופחת, וכך גם הקמפינג- מתוקתק ברמה ממש גבוהה.
אגם נפרש בחלק התחתון שלו…
לכל סוג קרוואנים יש פה שורה, אנחנו בשורת האוטובוסים/קרוואנים.
יש פה חדר כביסה, אסם עם שולחנות וכסאות לישיבה, אינפורמיישן עזרה לקהל, אחד הקמפינגים הכי מושקעים שהיינו בהם Ever.

אנחנו מחנים, מתחברים…
הולכים לראות את האגם, ממש ממש מקסים!!!
כמה יופי.

מתחילים את הפרק האחרון בטיול שלנו- שבועיים נוספים בנובה סקוטיה וסלעי הופוול בניו-ברונסוויק.

יום 24-שישי-12.8-נסיעה לאזור Northumberland.

המסלול שלנו- גוגל מפות

בוקר חדש בנובה סקוטיה, אחרי שבועיים על הסלע, ואנחנו מקבלים יום גשום וערפילי...
ממלאים דלק במפלצת הדלק, ומתחילים בנסיעה.
יש לנו היום לגמוע כ-300 ק״מ ולהגיע למרכז נובה סקוטיה…

(את החלק הצפוני שלה(קייפ ברטון) עשינו בשבוע הראשון שלנו בטיול, כך שבחלק מהכבישים שניסע היום, נסעו כבר בתחילת הטיול.
**האילוצים של מסלול הטיול נקבעו בגלל שתי סיבות-
1. זמינות המעבורת לניופאונדלנד
2. הגעה כמה שיותר מוקדם לניופאונדלנד, בגלל מזג אויר).

עכשיו יש לנו עוד שבועיים שלמים ליהנות ולטייל בנובה סקוטיה היפה.

אחרי שאנחנו עוברים את גשר Seal Island יש שלט- ״אתה נמצא בבסיס של ההר, ואתה הולך לטפס כ- 240 מטר ב- 7 הקילומטרים הבאים״… עליה יחסית קשה, אבל קינג שלנו עובר אותה בגבורה.
לאורך הדרך, הצד הימני הוא סלע חצוב, עליו יש מאות כתובות גרפיטי קטנות צבעוניות עם שנים, תאריכים, לבבות וכו'…. מעניין.

עוברים את בדאק- ההתחלה והסוף של קאבוט טרייל, בה היינו לפני שבועיים…
אנחנו מעלים זיכרונות,
רואים כמה הציוויליזציה פה מפותחת לעומת ניופאונדלנד,
בניופ- על שטח של 108 קמ״ר חיים חצי מיליון איש, בנובס- על שטח של 55 קמ״ר חיים מיליון איש…

עוצרים לאכול ארוחת בוקר, סתם באיזה מפרץ של כביש… גם כשאין נוף-הארוחה טעימה!

עוברים את הסוללה שמחברת את האי קייפ ברטון עם שאר נובה סקוטיה, ופונים ימינה.

האזור שאנחנו נכנסים אליו נקרא- Northumberland, אזור בו המים יחסית חמימים…
הכביש בו ניסע היום ומחר, דרך נופית שנקראת- Sunrise Trail(לא נעשה את כולה)…

בניו-גלאזגו עוצרים באיזה Mall מעפן לחלץ עצמות, מאז הקורונה לא כל החנויות פה נפתחו.

קצת לפני העיר פיקטו עוברים על גשר די ארוך ונכנסים לעיר.
פיקטו היא עיירת נמל היסטורית, ולמה היסטורית?
ב- 1773 הגיעה ספינה שנקראה Hector , עליה היו-33 משפחות ו- 25 גברים לא נשואים, כולם היו מסקוטלנד, זה התחיל את גל ההגירה לנובה סקוטיה… מכאן הכול התחיל!

מטיילים בנמל,

מחליטים לא להיכנס למרכז הפרשנות שמציג את הסיפור של הספינה הקטור, אבל רואים מרחק בחוץ את ההעתק של הספינה המקורית.

עוברים ליד מוזיאון הדייגים, מצלמים קצת…

עוצרים בחנות סכינים- Grohmann, שנחשבת ליצרנית סכינים ידועה בעולם, לפני הקורונה היה סיור במפעל שלהם אבל הוא הושעה…
רכשנו סכין למזכרת.

*(מי שזקוק לחניה, יש חניה גדולה ברחוב ווטר, או מול חנות הסכינים ומשם ניתן ללכת ברגל לנמל).

ממשיכים בנסיעה באזור כפרי ויפה, עם הרבה גידולים חקלאיים, השמש יוצאת והערפל עוזב...

3 דקות לפני הקמפינג נכנסים לחוות לבנדר- זה עסק חקלאי קטן בבעלות משפחתית.
מסתובבים בשדה שלהם, הפריחה וקטיף הזרים היו בסוף יולי…
עכשיו הפריחה מעטה…
ועדין יפה פה, רוכשים מזכרת

ממשיכים לקמפינג- Seafoam Campground.

קמפינג גדול על שפת האוקיינוס, באופק רואים את אי הנסיך אדוארד(PEI).

בקמפינג יש בעיקר משפחות קבועות שמגיעות לכאן לחופשת קיץ, כל שנה, ככה שהם מכירים אחד את השני- אז יש הרבה חברתיות וקבוצות קבוצות של משפחות שעושים מדורות, בירה ויושבים ביחד…
מלא ילדים מסתובבים על אופנים, ערב בינגו והופעה של להקה מקומית.

אנחנו יורדים לחוף הים מסתובבים בשפל בין האבנים, מהמם פה, ניב והילה מוצאים זכוכיות ים, וואו ההתרגשות בשיאה.

ארוחת ערב טעימה ושקיעה מופלאה.

יום 25-שבת-13.8-בוקר באזור ונסיעה לניו-ברונסוויק.

המסלול שלנו- גוגל מפות

הבקרים פה מגיעים מהר, מה קרה? מה יש למהר???
אוף, עוד מעט נגמר הטיול.

אתמול הקנדיים חגגו פה עד השעות הקטנות של הלילה במסיבת שנות ה-80 מטורפת,
רקדו, שרו והרעידו את הקמפינג עד חצות…
זה ממש ממש חריג לקמפינג, אבל שמחנו שהם שמחו, אז הכול היה בסדר…

בבוקר כשהתעוררנו ופתחנו את החלון, היו מעט מאוד אנשים בחוץ.
ניב ואני לקחנו ביד אחת קפה וביד השנייה עוגייה והלכנו לראות את הים, הים שקט, רגוע ואות מלאה, הוא פתוח לפנינו, באופק רואים את האי הנסיך אדוארד(PEI-שאליו לא נגיע בטיול הזה).. ככה פותחים בוקר!!!

אח"כ מתארגנים ויוצאים לדרך.
הנסיעה בנוף חקלאי שטוח לגמרי, גידולים חקלאיים, אסמי תבואה, טרקטורים ובלות, מידי פעם האוקיינוס מציץ ונותן ניצנוץ של כחול בעיניים.

אנחנו נכנסים לעיירה שיש לה שם יותר מסובך מקשר של חוטים שהסתבכו- Tatamagouche

בשבתות ב-9:00 בבוקר יש בעיירה שוק איכרים, ובמקרה אנחנו פה בשבת, אז ברור שנכנס.
השעה 9:06, כמעט כבר אין חניה, המוני אנשים מחנים וממהרים לשוק. טוב, טוב… כנראה שהוא שווה.
השוק היה באמת אחלה, קנינו בלוברי שנקטפו היום בבוקר, כוסות מאמייל ו… פאי לימון ופאי תות שאיזה סבתא׳לה הכינה במו ידיה…ספויילר- טעים!
אייל שני כבר היה מדבר על הקשר המיוחד בין זרועותיה של הסבתא לבין המלית…
הוויבים של השוק באמת היו טובים, אנשים קנו, היתה מוסיקה נחמדה, היו ירקות, פירות, בשר, לחמים, ביצים ועוד…
אחלה שוק.

מהשוק צעדנו מרחק קצר ל- Train Station inn & railway dining car- מקום מגניב וייחודי.
בתחנת הרכבת הישנה של הכפר, עומדים על המסילה, מספר קרונות ישנים, משופצים ומשוחזרים.
יש 10 קרונות שהוסבו לסוויטות פרטיות ללינה.
קרון נוסף המשמש לתצוגה, עם ריהוט עתיק ואותנטי.
וקרון נוסף משנת 1928 שמשמש למסעדה.
הסתובבנו במקום המקסים הזה, אין ספק שזה רעיון מיוחד.
יש גם חנות מזכרות עמוסה ובירות.

מפה צעדנו לרחוב הראשי והגענו לחנות שוקולד- Appleton Chocolatesשהיו עליה המלצות.
חנות קטנטנה עם מבחר של שוקולד מתוצרת מקומית עם מרכיבים מקומיים עונתיים- אוכמניות, דובדבנים, מייפל וכו..
השוקולד מושלם!!!!
מה יכול להיות רע בשוקולד מריר עם מייפל ואוכמניות??? יאמי יאם.

חזרנו לקינג, ומתחילים נסיעה, יש עוד דרך ארוכה…
עולים על כביש לא הכי איכותי…

מגיעים לעיירה Oxford, לא, לא זאת באנגליה, זאת בנובה סקוטיה… פה יש רק 1200 תושבים…
היא ידועה בשם- ״בירת האוכמניות של קנדה״, האזור פה מייצר יותר ממחצית יבול האוכמניות הכולל בקנדה מידי שנה…
בעיירה יש מפעל לאוכמניות, שנוסד ב-1968, הם מקפיאים את האוכמניות ושולחים לכל מקום בעולם.
אז, התואר בהחלט מגיע לה!!!
בכניסה לעיר יש פסל אוכמנית חייכנית, צילום לכל תייר, מצלמים ופוגשים ילד קטנה שמשוחחת עם האוכמנית שיחה חשובה…

אנחנו ממשיכים…

עוצרים בעיר Amherst-
עיר יחסית גדולה, אנחנו פה רק בשביל הוולמרט, אם היו לנו עוד ימים היינו לבטח מסתובבים בה יום.
מעמיסים וקונים, מכינים ארוחת בוקר טעימה וממשיכים…
נעבור בה עוד יומיים כשנחזור מניו ברונסוויק להמשך טיול בנובה סקוטיה.

עוברים את הגבול לניו ברונסוויק!!!
השבוע הקרוב יהיה בסימן הגאות והשפל הכי גבוהים בעולם…
מחר ומחרותיים נהיה ממש במקום שרואים את התופעה בצורה הכי ברורה.

עוברים עיר בשם- Moncton, עיר גדולה, כזאת שיש בה הכול.
ברחוב הראשי יש נהר- רחב- בצבע חום, הוא נקרא- Chocolate river, אם כמה שהייתי מוכנה שהוא יהיה כולו משוקולד, זה לא המצב… הוא רק נקרא ככה בגלל הצבע.
זה בוץ, יותר נכון להגיד- בוצה. בגלל שפעמיים ביום מתרחשות פה תנודות של גאות ושפל הבוץ לא מספיק לשקוע והנהר תמיד תמיד חום. עכשיו הגאות נראית היטב לעין.
גל הגאות והשפל בניו- ברונסוויק

עוברים את מונקטון, ונוסעים לכיוון הקמפינג שלנו להלילה שיושב ממש ממש קרוב לאטרקציה שנקראת- Hopewell Rocks, אחד המקומות הפופולריים ביותר לחוות מקרוב את פלא הטבע הזה של הגאות והשפל הגבוהים ביותר בעולם…

בנסיעה כשעוברים מעל נחלים, רואים את צבעם החום והסמיך.
הכביש צר ויש הרבה עבודות בכביש, היית מצפה שבכביש כזה לאחת האטרקציות המרכזיות שלהם, יהיה כביש טוב.

מגיעים לקמפ- Ponderosa Pines Campground, בו נשהה שני לילות.
בהזמנה היה רשום לנו סייט של 50 אמפר ואנחנו צריכים 30, בעל הקמפ עוזר לנו ומסדר את המצב- מזל!

מחנים, מתחברים,
עושים סיבוב בקמפינג…
מבררים מתי השעות בהם שווה להגיע לאתר צפייה בגאות ובשפל(יש להגיע פעמיים לאותו מקום בהפרש של 6 שעות כדי לראות את ההבדלים).
שיא השפל- מחר בבוקר- 8:40.
שיא הגאות- מחר צהריים- 14:40.

מחר יום בסימן של גאות ושפל…

יום 26-ראשון-14.8-סלעי Hopewell.

המסלול שלנו- גוגל מפות

כל הלילה ירד גשם, לא הפסיק לשנייה...
אנחנו קמים, מתארגנים… אני חושבת לעצמי- יאללה שייפסק קצת, משהו, הפוגה קלה…
כלום! אין הקשבה, גשם שוטף, כל הזמן.
יוצאים מהקמפ, רואים תאונה, מכונית נכנסה בעמוד חשמל של הקמפינג… באסה.

4 דקות נסיעה ואנחנו מחנים ב- Hopewell Rocks.
היום אין בעיות חניה, יש גשם.

שכמיות, נעליים/סנדלים עם שקיות/נעליים עם שקיות וכו'...
שילמנו כניסה, התשלום טוב ליומיים.
קנינו גם שאטל, 2 דולר לצד…
ביום יפה או ללא גשם היינו עושים את ההליכה ברגל.
זה בסה״כ קילומטר…

מגיעים לפלא… בדיוק בשעה שהשפל בשיאו.
אנחנו לא המשוגעים היחידים פה בגשם, יש פה עוד כמה.

צופים ומתבוננים ממרפסת התצפית ממנה רואים את הסלעים העצומים שנוצרו מהשחיקה הבלתי פוסקת של המים, פעמיים ביום, גאות שפל גאות שפל… מיליוני שנים.
רואים את הנסיגה הגדולה של הים אחורה, שפל אמרנו, שפל קיבלנו…
בעיקרון בכל כמה דקות הנוף פה משתנה קצת…

מעל המדרגות שאיתן יורדים אל קרקעית האוקיינוס החשופה ישנם שני שעונים-
שעון שיא הגאות ושעון שיא השפל, וכתוב-
הזמן בין גאות ושפל היא בדיוק 6 שעות ו- 13 דקות.
זה מזמן הזדמנות מיוחדת ללכת על קרקעית האוקיינוס- משלוש שעות לפני שיא השפל ועד שלוש שעות אחרי שיא השפל.
אפשרי מבחינתנו לצעוד עד 11:42(אם לא היה גשם אולי היינו מבלים פה יותר זמן).

יורדים במדרגות מתכת מאה ומשהו מדרגות,

במחצית הדרך עוצרים לצילום נוסף-

מגיעים ל-הליכה על קרקעית האוקיינוס, זה המושג הכי in פה… כולם מציינים את זה בכל הזדמנות.
ההליכה היא על בוצה חומה וטובענית. מזל שיש אבנים שלא נחליק.
עושים הליכה די ארוכה בין הסלעים האדמדמים, העצומים והמיוחדים האלה, הם נקראים- Flower pot, בגלל שבראש הסלעים יש עצים, מאוד מרשים!!!

כולנו נרטבים, מתלכלכים בבוץ ובעצם אנחנו עיסה גדולה של בעעעע… עכשיו הייתי מוכנה שזה יהיה שוקולד… 

אין ספק שהפלא הזה שניבט מהעיניים הוא באמת מיוחד.

אחרי שסיימנו לתור ולצלם, עלינו חזרה לראש המדרגות, משם שאטל(קלאבקאר) לכניסה ומשם לקינג… שקיבל אותנו בשמחה, חום ולבביות.
כמה טוב שהוא פה, בזריזות החלפנו בגדים והתייבשנו.

נסענו לקמפינג, 3 דקות, חולמים על כביסה לבגדים ולנעליים.
מתחברים לחשמל ומים ומגלים שאין!!! אין מים וחשמל…
זוכרים את התאונה שראינו בבוקר? אז, נפגע העמוד חשמל המרכזי של הקמפ, ומסתבר שגם המים עובדים על חשמל…
מזל שיש את הקרוואן, כי יש מים וחשמל שעובדים על גז…
לכביסות נצטרף לחכות

מכינים ארוחת בוקר, מעולה!!!
נחים, קצת בטלפונים…

יש לנו עוד משימת גאות להיום, לחזור לסלעים הגדולים ולראות מה קורה איתם בגאות.

בדרך החוצה מהקמפ, רואים את כל חברת חשמל עובדים, הם מעריכים שייקח שעה שעה וחצי עד שיסיימו לתקן.

בשעוני הגאות היה כתוב שיא גאות- בשעה 14:34, אנחנו בחניה ב14:00.
הגשם פסק ואנחנו עושים את ההליכה ברגל, על שביל בתוך מסלול עם צמחיה ועצים.
יש הרבה יותר אנשים.

מגיעים למרפסת התצפית ו…. הכול מכוסה בים.
רואים את הסלעים אבל כל הבסיס שלהם במים.
יש פה חבורה של אנשים שעושים קייקאים(חברה מומלצת) בין הסלעים.
מהמם!

אנחנו יורדים במדרגות הברזל אבל אי אפשר לרדת עד לסוף שלהן, כי הן מכוסות במים…
כל האזור שעמדנו וצעדנו עליו לפני כמה שעות- מכוסה במים…

האמת- תופעה מטורפת ולראות את השינוי הדרמטי הזה בעיניים זה בגדר פלא.
כמה מטורפת???
אז ככה, טווח ממוצע של גאות ושפל בעולם עומד על 1 מטר, ואילו הטווח הממוצע של האזור פה עומד על- 16 מטר(בניין בן 5 קומות).
תחשבו על זה - 16 מטר שעולים ויורדים בתוך כמה שעות בודדות.
קראתי באחד המקומות שמפרץ פאנדי ממלא ומרוקן למעלה מ- 150 מליארד טונות מים בכל מחזור גאות- יותר מזרימת כל נהרות המים המתוקים בעולם כולו. וואו!!!

תמונת השוואה שלנו - גאות מול שפל

חוזרים חזרה לקמפינג, עדין לא סיימו לתקן…
אנחנו ממתינים.
שמים מוזיקה טובה, מנשנשים ונחים.

אחר הצהריים, חזר החשמל, עשינו כביסות לכל הבגדים והנעליים שהיינו איתם בבוצה.
מדליקים מדורה ומכינים תפוחי אדמה ובצלים.

קצת מידע-
סלעי הופוול נמצאים במפרץ פאנדי, שחוץ מהגאות והשפל הגבוהים בכדור הארץ יש כאן ליוויתנים רבים, מינרלים ומאובני דינוזאורים.
הצורה הייחודית של המפרץ ותהודה הם אלה שמגבירים את השפל והגאות.
אפשר לבלות מספר ימים בפארק הלאומי פאנדי בו יש מסלולי הליכה רבים ומספר עיירות שוות.
***בכדי לדעת מתי להגיע ולראות גאות/שפל- יש להיעזר בטבלאות המציינות את המועד המדוייק.

יום 27-שני-15.8-חזרה לנובה סקוטיה. אגן מינאס

המסלול שלנו- גוגל מפות

פותחים את הבוקר עם מועדון הקצב של פנחסוב, עם השיר- ימים יפים, בכללי מי שלא שמע אותו, אני ממליצה- הוא מרים מצב רוח לאומי.

ב-8:30 אנחנו כבר בדרך, רואים את השפל בכל עיקול

במוקטון, יש כיכר ענקית מסביבה המון חניות ו- Mall,
מסתובבים בחנות Outdoor עצומה, נקראת- Bass pro shop, זאת רשת שנמצאת גם בארה"ב וגם בקנדה, יש בה הכול!!! החל מבגדים ונעלים, מעילים, הכול לצייד, הכול לדייג, הכול למחנאות…
מעוצבת עם אקווריום ענק והמוןןןן חיות מפוחלצות שרשום ליד כל חיה את הסוג שלה ומתי ניצודה ומי צד אותה.
בילינו שם הרבה זמן…

אח״כ עברנו לקניון הרגיל, קצת שופינג.
ב-12 יצאנו שוב לדרך…

חוצים את הגבול מניו ברונסוויק לנובה סקוטיה חזרה.
זאת היתה רק טעימה קצרה וממוקדת במחוז ניו ברונסוויק - מקווים לשוב מתישהו.

עוברים שוב בעיירה אמהרסט אותה עברנו לפני יומיים.
וכעת לוקחים את הכביש דרומה- הכביש מפה ועד וינדזור בה נבקר מחר אחרי הצהריים, נקרא- Glooscap Trail.
זה כביש שעובר לאורך כל חופי מפרץ פאנדי ואגן מינאס בנובה סקוטיה.

רציתי לעצור פה במקום שיש בו מאובנים, נקרא- Joggins Fossil Cliffs, רצועה חוף של 15 ק״מ שהוכרזה כאתר מורשת אונסק״ו. בגלל הסחיפה של הגאות והשפל נחשפים עוד ועוד מאובנים על הסלעים.
ויתרנו על האתר, רשום שכדאי להיות בו בשפל, ועכשיו גאות…

ממשיכים בנסיעה, הנוף משתנה, זה אזור חקלאי שטוח ושמש חייכנית מלטפת אותנו.

אנחנו מדרימים עד Parrsboro,
מתדלקים, זאת נראית עיירה חמודה.
עוצרים לאכול ארוחת בוקר- צהריים נהדרת.
ממשיכים לנסוע במקביל לים.

קצת לפני שמגיעים אל הקמפינג שלנו, אני רוצה לראות עוד מגדלור אחד(אני אוספת אותם בטיול הזה), נכנסים ל- Five Island Lighthouse Park.
מחנים, מצלמים את המגדלור, הוא היה אמור להיות פתוח עם יכולת לעלות למעלה, אבל הוא סגור.
המגדלור נבנה ב-1914 והאיר להרבה ימאים את הדרך, נסגר לתמיד ב- 1993 והוזז אחורנית כבר 4 פעמים בגלל מזג האוויר והסחף.

מתקדמים אל החוף, עומדים מול האוקיינוס ומשתאים, וואו אמיתי, שם הפארק מרמז על הנוף, והנוף הוא אלוהי!!!
בתוך הים ניצבים 5 איים בצורות שונות זה מזה, האגדה מספרת שגלוסקאפ ניסה לגרש את הבונה הענק ששכן במפרץ הוא זרק חמש אבנים למים והם יצרו את חמשת האיים מול החוף.
יש להם שמות- Moose, Diamond, long, Egg, Pinnacle
ובכן, חמשת האיים מרהיבים בתוך המים.

נסיעה של 5 דקות ואנחנו בקמפינג- Five Islands Ocean Resort
זה המפרץ הבא אחרי פארק המגדלור חמשת האיים, והנוף- אותו הנוף.
כשתיכננתי את הטיול, וסגרנו את הקמפינג הזמנו סייט עם נוף לים, איזה החלטה חכמה זאת היתה.
זה הנוף הכי יפה שהיה לנו אי פעם מחלון הקרוואן משולב עם מזג אוויר שימשי וחמים.
תענוג.

אנחנו מתחברים ויורדים במדרגות לים.
הגאות מתחילה… כל רגע זזים עוד טיפה אחורה, הים עולה די מהר.
יש פה שתי נשים שדגות במקצועיות עם חכות ופיתיונות מיוחדים ושלושה קרסים על כל חכה.
זורקות ו… מחכות…
אנחנו מדברים איתן, הן מקסימות ולבביות.
אחת מהאמרסט ואחת מוולפוויל, הן פרשו מהעבודה ומגיעות לכאן כל קיץ לחופש, הטריילר שלהן מחכה להן מעונה לעונה.

קטרינה(אחת הנשים) עושה שיעור למעין על תורת הדייג באזור זה, מה מותר ומה אסור, ומציידת אותו
בקרסים ופיתיונות שמסתבר שזה דיונונים חתוכים.

יש חוקים- מותר לשמור רק דג באורך של 26 ושלושת רבעי אינצ', מה שקצר מזה- חייב לחזור לים, מה שמעל נקרא- Kipper ואותו מותר לקחת הביתה.
הן סיפרו שהעונה עוד לא דגו אף דג שהוא Kipper.
מעיני הצליח לדוג שני דגי בס די גדולים אבל לא מספיקים כדי לשמור.

אח"כ השפל מתחיל…
לאט ובביטחון…
אנחנו נכנסים לקרוואן לבשל ארוחת ערב, ומידי פעם מציצים מהחלון…
מעין נשאר לדוג.
השפל הזה זה הדבר הכי מטורף/ מדהים/ מרשים/ לא יאומן שהעיניים רואות
נסוג כל פעם קצת אבל כבר מדקה לדקה אפשר לראות את ההבדלים…

ניב ואני הולכים לים, לצלם את השפל והשקיעה,

כשאנחנו עולים במדרגות חזרה לקרוואן, פוגשים בחור בשנות השישים המאוחרות שלו, הוא נושא דלי עם דג גדול שהצליח לדוג היום עם הסירה שלו, הוא כבר פילט את הדג ועכשיו הוא בא לזרוק את השאריות לשחפים ולנשרים.
אנחנו מדברים איתו ארוכות, במקור הוא מניופאונדלנד ועדין יש לו שם משפחה, שהוא מבקר פעמיים בשנה.
היתה שיחה מעניינת ממש.

אחרי שהוא הניח את הדג ליד הים, היתה חגיגת נשיונל ג’יאוגרפיק!!!
בהתחלה היו רק השחפים השמנמנים, אחכ הגיע עוד סוג של שחף אפור…
ואז…. הגיעו 8 נשרים אמריקאים.
השחפים פתאום היו חתולים וברחו.
כל פעם שהנשרים התרחקו השחפים העזו לחזור בהססנות.
צילמנו והתרגשנו מהמראות…

ובינתיים השפל ממשיך, וואו, הוא באמת הגיע כמעט עד לאיים כמו שקטרינה אמרה…
שיא השפל יהיה ב- 22:30, כבר יהיה חושך, לכן לא נוכל לראות את כולו.

השפל והגאות של אגן מינאס- מרהיב!!! שפל מול גאות

יום 28-שלישי-16.8-מחמש האיים עד Wolfville.

המסלול שלנו- גוגל מפות

נוף השפל מקדם את פנינו, זאת הדרך שהייתי מוכנה לפתוח כל בוקר- פשוט ויפה.

בשמונה וקצת מתנתקים מהחיבורים ונפרדים כי צריך להמשיך,
אנחנו נוסעים במקביל אל הים מזרחה, מאגפים את כל מפרץ מינאס, רואים את השפל בהתהוות, כל פעם עוד ועוד…

נכנסים לשוק חקלאי מומלץ- Masstown Market, פירות, ירקות ומזכרות, הכול מתוצרת מקומית.

קופצים ליד לשוק דגים ולובסטרים, שנמצא במבנה של מגדלור.
הריח הבריח אותנו די מהר.

עוברים בכבישים חמודים, צמחיה ירוקה בעיניים, בתים כפריים, שדות של תירס, חיטה, כרוב, אסמים ועוד…
מהחלון ראינו איך קוטפים בלוברי- עם קומביין וארגז שמחובר לקומביין…
בדיעבד חבל שלא עצרנו, נראה מעניין. (וגם לא צילמנו)

ב10 עוצרים בעיירה- Truro,
ליד העירה יש אתר לצפייה בתופעה ייחודית של נחשול הגאות שחודר מהים במעלה הנחל, בניגוד לכיוון הזרימה הרגיל, זה נקרא- Tidel Bore.
נכנסנו ל- Fundy discovery site לברר מתי גל הגאות הבא, אבל הוא יהיה רק בשעה 14:45, אז לא נחכה ואנחנו ממשיכים..
(יש מספר מקומות מועט שניתן לראות את התופעה).

עולים על הכביש הנופי שעובר בעיירות קטנות וחקלאיות, במקביל לים.
רואים את השפל

עוצרים ב- Burntcoat Head Park- בשנת 1975 נרשם פה שיא גינס על טווח הגאות הקיצוני שלו- 53.6 רגל.

יש כאן מגדלור יפה, נכנסנו אליו, בקומה הראשונה יש חנות קטנה ותערוכה של מאובנים שנמצאו בשפל באזור המגדלור, בקומה השנייה יש הסבר היסטורי למגדלור ולאזור, ובמדרגות צרות מאוד ותלולות מאוד טיפסנו לראש המגדלור למראות מהממים של כל אזור הים בשפל עם הצוקים האדומים והגבוהים…

ואז היתה לנו חוויה מתקנת, צעדנו על קרקעית האוקיינוס, פה בשטח הפארק… הפעם בשמש מקסימה.
הצוקים האדומים משווים לאזור מראה מיוחד ודרמטי,
בילינו שעה + בהליכה וחיפוש סרטנים קטנטנים, קיפצצנו מעל חול בוצי, ונמנענו מלטבול רגלים בשלוליות שהים השאיר, כי ביקשו שנשמור על החיים בשלולית.
היה יופי של כיף.

עוברים את העיירה Windsor, שידועה פה כעיר הולדת ההוקי.

ממשיכים בדרך, הנוף מקסים,

זה אזור מלא בכרמים וביקבים, אנחנו נהיה באחד מהם מחר.
בינתיים רק נהנים להסתכל על שורות הענבים.

בעיירה- Wolfville, עוצרים רק לקפה…
נוסעים ברחוב הראשי הצפוף, הרבה מסעדות, פאבים ומלאאא אנשים!
זאת נראית עיר מושקעת, יפה, נקיה ומטופחת…
הבתים פה מתוקתקים עם מדשאות וצמחיה מסודרת.


עולים על כביש ראשי עד לקמפינג, לכביש קוראים- Harvest Highway, שם נחמד.

מגיעים לקמפינג- Highbury Gardens RV Park, אנחנו הראשונים מישראל שחונים אצלו…
מקבלים סייט, מתחברים.
לידנו מצד ימין משפחה עם שתי ילדות וכלב גור מעורב עם סן ברנרד, מהמם.
ומצד שמאל שלנו זוג פנסיונרים עם קרוואן ענק, שלושה סליידים שיוצאים- 44 פיט, שנוצר בהזמנה אישית.

כביסות, מדורה וארוחת ערב…

יום 29-רביעי-17.8-יום נוסף באזור Wolfville.

המסלול שלנו- גוגל מפות

אתמול בערב החלטנו לשנות תוכניות, בתוכנית המקורית, הבוקר היינו אמורים לנסוע לאזור דיגבי ולהיות שם שני לילות.
הגשם לא מפסיק אפילו לא לרגע אחד, ובגלל שהנסיעה שלנו היתה צריכה להיות במקביל לים וגם לישון ליד הים, החלטנו לוותר עליה ולהישאר עוד יום בקמפינג הזה ולקחת את היום באיזי.
התקשרנו לקמפינג להודיע שנגיע מחר - ונשהה רק לילה אחד.
*בתוכנית המקורית חשבתי שנעשה באזור דיגבי שייט ליוויתנים, אך מאחר ועשינו שניים בניופאונדלנד, אנחנו מוותרים על אחד נוסך בדיגבי.
את היום נבלה באזור של Wolfville. 

בסביבות 11:00 וקצת יצאנו לדרך.

בזכות מיקומו של מפרץ פאנדי וזרימת האוויר הייחודית שמספקים הגאות והשפל והטמפרטורות הטובות, נוצרו תנאים מעולים לגידול ענבים, תפוחים, בלובריז וגידולים חקלאיים בכלל…
נובה סקוטיה היא המקום היחיד עלי אדמות שמייצר יינות Tidal Bay.
לנובה סקוטיה מסורת ארוכה ועשירה של גידול ענבים ליין שראשיתה בשנות ה-1600, אז זה היה אחד האזורים הראשונים לגידול ענבים בצפון אמריקה.
יש בה עשרות יקבים רובם באזור עמק אנאפוליס , חלקם עטורי פרסים. 

באזור של Wolfville (קרוב למקום הלינה שלנו), יש 7 יקבים מאוד איכותיים(פירוט בסוף הפוסט).
בחרנו יקב שיש בו גם מסעדה טובה ונסענו אליו. נקרא- Luckett Vineyards, יקב יחסית חדש, בבעלות פיט לוקט, אנגלי לשעבר(תכף תבינו למה זה פרט חשוב).

רצינו לאכול ארוחת בוקר-צהריים טובה וגם לעשות טעימות ולבחור יין לקנות.
התיישבנו במסעדה כשהנוף שנשקף מהחלון הם הגפנים מסודרים שורות שורות ועליהם ענבים צעירים… בתוך כל היופי האסתטי הזה מציץ ריבוע אדום.

כשמתקרבים מגלים תא טלפון אדום אותנטי בריטי.
בעיקרון אפשר להתקשר לכל מקום בצפון אמריקה- בחינם.
(עכשיו הבנתם למה היה חשוב שהבעלים הוא אנגלי…).

קיבלנו את האוכל והוא היה מעולה!!!

כשסיימנו הלכנו להצטלם בתא הטלפון הפוטוגני הזה…
ממש רעיון נחמד להביא קצת צבע לתוך שורות הירוק של הגפנים.

ועכשיו לטעימות… למי יש מקום בבטן לטעימות של יין אחרי כל האוכל הזה??? אז טעמנו רק יין אחד שהברמן המליץ לנו וקנינו אותו, שילוב של עינבי מוסקט עם ריזלינג- מה יכול להיות רע.

עלינו לקינג ובתוך דקות מעטות בנסיעה גשומה אבל יפה בשורות של מטעי תפוחים ושורות גפנים הגענו לעיירה Wolfville.
החננו את הקרוואן באותו מקום של אתמול, (מיקום-33-35 Harbourside Dr)
החניה נמצאת ליד Wolfville Waterfront Park, פארק בו ממוקמות עמדות תצפית על נהר עם גאות ושפל.
עכשיו היה שיא השפל.

צעדנו ברחוב הראשי- הלא הוא- ה- Main Street, כמה מקורי,
בחלק מהרחוב יש הרבה חנויות קטנות, פאבים, ומסעדות.
היו רשומים לי כמה המלצות, אבל אנחנו אחרי ארוחה ושבעים, אז נכנסנו רק להיילייטים-
נכנסנו ל- Annapolis Cider Company, חנות קטנה שמייצרת סיידר אלכוהולי במקום, מתפוחים שגדלים פה בסביבה. יש להם מגוון טעמים, קנינו את הסיידר המומלץ.
בחנות יש טרקטור- Farmal, אדום ונוצץ, כמו שהיה במושב שלנו בעבר… מקסים.
בנוסף ראינו איך מעבירים את מיץ התפוחים לקונטיינרים ענקיים- קוב של מיץ- 1000 ליטר…

המשכנו לסייר ברחוב הראשי, הגשם הציק, זה גשם זירזופי כזה, drizzle- אפילו קנינו לכבודו מטריה.
הלכנו עד סוף הקטע הצבעוני והמתויר, כשחזרנו נכנסנו לטעום קרפים, אי אפשר לוותר על ההמלצה הזאת.
נקרא- Naked Crepe Bistro,
יש פה קרפים עם הכול עליהם!!! הכול!!! והם נראים מעולה!
אבל אנחנו היינו ממוקדי מתוק.
קנינו קרפ אחד עם סמורס, ואחד עם ריבת חלב ותותים- הם היו טעימים להפליא.

עלינו על קינג ויצאנו מהרחוב הראשי בו יש גם אוניברסיטה גדולה ויפה, מגרש ענק של פוטבול…
עיירה מצוחצחת ונקייה…

הגשם ממשיך, מתלבטים מה לעשות הלאה, רציתי להגיע לאיזה כפר דייגים שיושב על הים וגם בעל הקמפינג המליץ לנו להגיע אליו… אז יאללה…
נוסעים.
בערך 30 דקות על כבישים כפריים צדדיים טובלים בתוך ירוק בכל מיני גוונים שעושים טוב לנשמה, חוות חקלאיות עם בלובריז…

מגיעים אחרי ירידה חדה של הכביש לכפר הדייגים הקטן והמושלם הזה-Hall’s Harbour.
כפר אותנטי משנת 1779, כשקפטן הול והפיראטים שלו השתמשו בנמל הטבעי והקטן כבסיס.
כשיש בנמל שפל הסירות שקועות באדמה, כשאנחנו הגענו היתה כבר התחלת גאות אז הסירות שטו במים, אבל במפלס נמוך. ככל שהזמן עובר המפלס עלה.

עוצרים לצילומי נמל,
(כשחושבים על נמל, חושבים על נמל חיפה, אשדוד- נמלי ענק… הנמל פה, הוא פיצי, כמה סירות לא גדולות ומזח אחד).

מחנים את הקרוואן בחניה של מסעדה אקסטרה מומלצת פה.
Hall’s Harbour Lobster Pond
החניה מאתגרת לקרוואן ענק כמו שלנו, בגלל שיפועי הכביש והצפיפות, אבל הצלחנו.

אנחנו יורדים לחוף הים הקרוב, גלים אפורים מקדמים את פנינו, יום סוער-ים סוער, אבל אפשר לראות את הפוטנציאל ביום שמש (נהייתי מומחית בלדמיין).

בשיטוטים על החוף פוגשים משפחה מטורנטו, אבא אמא ושני בנים17, 15.
הם טסו להליפקס לטיול של שבוע…
מתחילים לדבר על השפל והגאות ומשם השיחה קולחת על טיולים, תיכון, קולג׳ שהגדול שלהם מתחיל השנה(פוליטיקה והיסטוריה- שילוב מעניין) ועוד ועוד… קישקשנו איתם הרבה זמן!!! איזה מקסימים.
המפגשים האלה עם האנשים- זה מרכיב חשוב ומרגש בטיול.
האימא אמרה שהם מסתובבים בחוף כי - We are preparing the appetite , אז צחקנו ואמרנו להם שאנחנו עושים בדיוק אותו הדבר…

מעבירים את הזמן בדייג,
הקפצות אבנים וסתם נהנים מהאוויר הצח.
הגאות בשיאה.

בשעה 17:00מחליטים שאפילו שהתיאבון לא בשיאו נכנס למסעדה.
אכן מסעדת דגים נהדרת!
והפאי מרנג לימון- מעולה.
במסעדה יש גם חנות מזכרות וגם בריכה עם לובסטרים, מי שאוכל לובסטר שלם, יכול לבחור את מה שרוצה שיהיה אצלו בצלחת.

נפרדנו מהכפר הקסום הזה ונסענו חזרה לקמפינג.
הגענו עייפים וממש ממש שבעים.
עוד לילה בקמפינג של אתמול.

הגשם הפסיק….

יום 30-חמישי-18.8-נסיעה לדיגבי.

המסלול שלנו- גוגל מפות

נשאר רק עוד שבוע לטיול, ואז אנחנו על מטוס בחזרה לארץ, לא להאמין, הזמן טס.

הבוקר נוסעים לעיירה דיגבי שם נישן לחוף האוקיינוס, ועד שנגיע לקמפינג נטייל קצת בדרך.
מן הסתם יש פה המון מה לעשות וניתן היה לבלות פה מספר ימים, לצערי אין לנו את הזמן, אז בוחרים בקפידה במה להתמקד.

נוסעים מערבה, בהתחלה על כביש מהיר ואח״כ יורדים לכבישים הצדדים האהובים עלינו במיוחד.
הנסיעה עד דיגבי היא בעמק אנאפוליס, אזור כפרי מהמם, אדמת העמק מוגנת מ- קור משני הצדדים, אדמה מאוד פורייה ועל כן יש פה הרבה גידולים חקלאיים שונים.

באזור זה בגלל הגאות והשפל המדוברים, שפים מקומיים מצאו דרך יצירתית להתפרנס מהפלא- השפים מקיימים ארוחות על קרקעית האוקיינוס, בזמן השפל, פותחים שולחן והופכים את הטבע למסעדה עם הנוף הטוב ביותר בעולם, אנחנו לא חובבי פירות ים ולכן ויתרנו על התענוג.

בהמשך הדרך עוצרים בחנות בית חווה, קונים מיץ תפוחים סחוט, לחמניות טריות ומיני פאי פקאן.
ממול במפה אני רואה שמצוין שיש אטליז- D'Aubin Family Meats, קוראת עליו תגובות מעולות בגוגל, נכנסים…
זה איטליז מקומי שכל המשפחה עובדת ביחד, הבשר מאוד איכותי, הם מגדלים פרות, חזירים, תרנגולים.
קונים המבורגר, שנעשה ממש ברגע זה, ונתחי אנטריקוט ופילה.

עוברים את העיירה Bridgetown, יש פה בתים חדשים מצוחצחים ויפים לעומת בתים ישנים ומטים ליפול…
בית העיירה יושב בבית עתיק ומרשים.

משייטים בים השדות עם הקרוואן,
משני צידי הכביש בתי חווה, אנשים חוטבים עצים, רואים אסמים גדולים וקטנים, דוכנים קטנים ליד הבתים עם סחורה חקלאית-עגבניות שרי, זוקיני… תיקח ותשאיר כסף…
נוף מחמם לב שלא נמאס ממנו.

עוברים סוללה מעל נהר גדול, מגיעים לעיירה אנופוליס רויאל, זאת עיירה עם 1500 איש, בעלת היסטוריה ענפה.
על הנהר רואים תחנת כוח הידראולית, פועלת עם כוח המים המתקבל מהגאות והשפל שיש במקום. מעניין.

לאזור פה יש היסטוריה עשירה וכמה מוזיאונים שמספרים את סיפור ההתיישבות האקדית שהחלה ב-1604, סחרו בעיקר בפרוות, הסתדרו מצויין עם שבטי המיקמק המקומיים שסייעו להם לשרוד..
ההתישבות התפרקה, נבנתה שוב… וכו'…
(אנחנו לא נכנסים למוזיאונים).

בפאתי העיירה דיגבי נכנסים להשלמות אוכל ב- אטלנטיק סופרסטור.
דיגבי (עוד קישור)היא עיירה קטנה- בערך 2000 איש בסה״כ…
ידועה בשייט הליוויתנים המוצלח שלה (המומלץ ביותר שקראתי עליו- brierislandwhalewatch)
ידועה בזכות צי הסירות שלה שתופס כל מיני מאכלי ים, לובסטרים, אבל המיקוד הקולינרי הוא על- צדפות הסקאלופ של דיגבי, שהן טעימות יוקרתיות ואיכותיות מאוד.
בגלל תנודות הגאות והשפל הגבוהים טמפרטורת המים נשמרת די קבועה במהלך השנה ויש הרבה תנועה של חומרים מזינים עבור הצדפות.
יש פה אפילו בתחילת אוגוסט פסטיבל ימי סקאלופ.

עוקפים את העיירה, וממשיכים בנסיעה עוד מערבה.

נוסעים על רצועה בזלתית צרה וארוכה הנקראת- צוואר דיגבי- Digby Neck, אורך כל הצוואר 40 ק״מ, בשני הצדדים ים, צד אחד מפרץ פאנדי וצד שני מפרץ סנט מרי.
כדי להגיע לקצה המערבי של הצוואר יש לעבור 2 מעבורות קטנות וקצרות ל-2 איים, הראשון האי לונג והשני האי ברייר.

(נלקח מ- https://digbyneckandislands.ca/)

בגלל שויתרנו על לילה אחד בדיגבי, לא נגיע עד לקצה, ניסע עד שיגמר לנו הכוח...

הנסיעה מתפתלת בשטח הררי עם צמחיה, כפרים קטנים.

אנחנו עוצרים ב- Lake Midway, לאכול ארוחת בוהוריים,
זה אגם מים מתוקים שנמצא בשום מקום ממוקם בין ים לים…

נוסעים עד Sandy Cove,

מסתובבים פרסה ועושים את הדרך חזרה לדיגבי ולקמפינג שלנו להלילה- Digby Campground
ג׳ף וברברה הם בעלי הקמפינג המתוקתק והנעים הזה, היא עובדת בקבלה, הוא מתקן ומשפץ.
מתחברים לביוב מים וחשמל ונחים קצת, שוב מתחיל לרדת גשם זרזיפי.

אחרי הצהריים אנחנו צועדים 10 דקות לרחוב הראשי של העיירה שנמצא על קו המים.

ברחוב יש הרבה חנויות והרבה מסעדות מומלצות של מאכלי ים.
רואים את המרינה הגדולה ואת צי הסירות שקוטפות את צדפות הסקאלופ מקרקעית הים.
מסתובבים להנאתנו.

חוזרים לקרוואן,
מכינים ארוחת ערב משובחת עם הבשר מהאיטליז(הכי טעים שאי פעם אכלנו) וסיידר תפוחים משובח מעמק אנאפוליס.

יום 31-שישי-19.8-פארק לאומי Keji.

המסלול שלנו- גוגל מפות

שוב ירד גשם בלילה למרות שבתחזית לא היה סימן לזה.
מתארגנים, נפרדים מדיגבי החביבה.

הנסיעה על כביש 8, כביש סביר ויפה, משני הצדדים עצים ירוקים.

בסביבות 10:00 מגיעים ל-Keji
(Kejimkujik National Park and National Historic Site)
המקומיים קיצרו את השם של הפארק, השם המקורי- Kejimkujim, היה ארוך מידי…
ובכלל מבטאים את השם- Catch-Im-Coo-chick.
אז Keji, מקובל על כולם.
הפירוש בשפת המיקמק- ״ארץ שבה יש פיות בשפע״.

זה הפארק הלאומי היחידי שמוגדר גם כאתר היסטורי, והפארק הלאומי היבשתי היחיד בכל קנדה האטלנטית(כל השאר נמצאים ליד הים).
פארק שיש בו הכול- יערות, נחלים, אגמים, עדויות להימצאות עבר של שבטי מיקמק, חריטות סלעים ועוד…

נעצרים בבודקה שבכניסה לשמורה המכונה-קיוסק.
מראים את הפס השנתי שלנו לפארקי קנדה, מקבלים מפה, וגם אמירת תודה שהגעתם…
ואנחנו בשמורה.

נכנסים למרכז המבקרים, לקבל קצת מידע, תמיד טוב לשמוע מהרנג׳רים מה יש בפארק בכללי ופעילויות ספציפיות, יש פה קייקאים, קאנו וסאפים על האגם, היום אפשר לראות אדם מצאצאי שבט המיקמק בונה קאנו, ובלילה יש פעילות של שמים כהים(נראה עם נחזיק מעמד).
יש בפארק צב מיוחד בסכנת הכחדה, אז חשוב לנסוע לאט ולא לדרוס אותו, כמובן שכל כמה מטרים יש תמרורים שנשים לב לצב ולא נשכח.

נסענו ישירות לאגם לקייאקים- חברת- Whynot Adventure
שכרנו שני קייקאים לשעתיים, גם מילוי הטפסים שלפני ההשכרה לקח בערך שעתיים, שיהיו בריאים כמה טפסים.

לפי התחזית אמורות להיות רוחות ולכן ההמלצה הייתה לשוט על נהר המרסיי ולא באגם הגדול.
יצאנו בחתירה, נרטבנו מעט, והיה אחלה. מומלץ בחום.

אחרי שהחזרנו את הקיאקים נסעו לפגוש את טוד לברדור צאצא משבט המיקמק המקומי אשר בונה קאנו.
איש מרתק, צנוע ומקסים שתוך כדי בניית הקאנו הסביר ברוגע על תהליך הבנייה- מתחילים באיסוף החומרים לבנייה, איסוף החומרים יכול לקחת הרבה זמן, יש לאסוף שורשים של עצי Birch Bark, שגדלים פה באזור, להשרות את השורש במים חמים ולפצל את השורשים העבים לשניים, השורשים משמשים ל״תפירת״ עצי הקאנו אחד לשני.
לבנית קאנו אחד משתמשים בכמה סוגים של עצים- כל עץ מיועד למקום אחר בקאנו.
הוא גם סיפר על הייחוס המשפחתי, השטחים של הפארק היו שייכים למשפחה המורחבת שלו, סיפר על כך שהרבה שנים היה נגר ומורה לנגרות וכתחביב בנה קאנו, ולאחרונה הוא רק בונה קאנו למכירה ולתצוגה במוזאונים ברחבי קנדה.
את הקאנו שהוא בונה עכשיו, אחותו עוזרת לו לבנות ולפעמיים הנכדים שלו מצטרפים למאמץ.
שאלנו המון שאלות, היה סופר מעניין!!!

מפה נסענו לקמפינג שנקרא-Jeremy’s Bay Campground והוא על שמו של דוד של טוד שפגשנו מקודם.
אנחנו מתחברים, מדליקים מדורה ונהנים מהשקט והסנאי

זה קמפינג של פארקי קנדה ולכן יש בו רק חיבור לחשמל.
במרחק הליכה קצר יש מרכז שירות חמוד ונקי- כיורים לשטיפת כלים, מקלחות ושירותים ציבוריים- נפתח לפני שבועיים, הכול חדש.

ליד הקמפינג יש חוף שהוא של חלק מאגם הגדול שיש בשמורה, יש אנשים שטובלים באגם, בעיקר ילדים…
יפה פה ממש!

מסתובבים בקמפינג, הוא ענק!!! ומסודר, לכל סייט יש מקום מרווח, בין אם זה לאוהל או לקרוואן….
יש פה כמה לולאות גדולות של סייטים, רובם בלי חיבורים בכלל, וחלק עם חיבורי חשמל.
כמעט על הסייטים מאוכלסים, בכל סייט יש או מכונית ואוהל או טנדר וטריילר, כלב אחד או שניים.
כמעט לכולם יש קייקאים/קאנו/סאפ.
יש הרבה תנועה בקמפינג, ילדים עם אופניים, מדורות, ערסלים, משפחות מבשלות בחוץ, משפחות מטיילות.
ומה מאחד את כולם אתם שואלים????
שקט ושלווה, רוגע וחיוך!

ומגיעים לאגם בדיוק בשקיעה,

החלטנו לוותר על ההדרכה של הרנג׳רים בנושא שמים כהים, אני בטוחה שזה יהיה מרתק, אבל אנחנו כבר עייפים.
היא מתחילה ב21:00 ומסתיימת ב23:00, נמצאת בכניסה לקמפינג שזה יותר מ-10 דקות הליכה בחושך מוחלט מהסייט שלנו…

במקום, אנחנו הולכים דקה לאגם שלידנו לראות את השמיים הכהים, מקסים.

מקלחות זריזות של קרוואן בלי חיבור למים וביוב.
ולישון.

**בפארק יש המון מה לעשות, כולל מסלולי הליכה.

יום 32-שבת-20.8-נסיעה ללוננבורג וביקור בעיר.

המסלול שלנו- גוגל מפות

מתעוררים לבוקר שקט בקמפינג.
לפני היציאה מהפארק עוצרים בתחנת הריקון- תחנה מסודרת עם כמה עמדות.
אנחנו מרוקנים מים אפורים ושחורים, ממלאים מים טריים.

הנסיעה עוברת בעיירות קטנטנות,
באחת-רואים הכנות לטורניר בייסבול מקומי, באחרות-חנויות קטנות, אגמים קטנטנים לצד העיירות, כבישים צרים ומקפיצים.
על דשא בין פרות מלחחות עשב רואים עשרות אווזים, מחזה מאיר עיניים…
בחלק מהאזורים יש ביצות ואלו מקושטות עם סופים כמו בספרים.

אחרי כמה עשרות קילומטרים נכנסים לסבב השלמות אחרון לטיול זה ב- וולמרט בעיר ברידג׳ווטר.

בשלושת הימים האחרונים שלנו בקרוואן ניסע על כביש שנקרא- Lighthouse Trail, בעיקרון הכביש מתחיל בדרום נובה סקוטיה ונגמר בהליפקס(עיר הבירה של נובס) ומכיל 20 מגדלורים, אבל אנחנו מצטרפים רק לחלק ממנו.
עולים עליו בעיירה בירג׳ווטר ונגיע איתו עד הליפקס.

כביש המגדלורים- מסומן בצהוב

הנסיעה עוברת במקביל לים, המון פיתולים, בתים שיושבים ממש על הים, לכל אחד מזח וסירה אחת או יותר, סירות מפרש משייטות בכיף שלהן במפרץ. רוגע ושלווה.

נקודת העצירה הראשונה שלנו להיום- Oven’s Natural Park- פארק התנורים.
המתיישבים הגרמנים שהגיעו באמצע המאה ה-18 שטו לתוך המפרץ, כשהם התקרבו הם ראו את תצורות הסלעים החצי עגולה של המערות, זה הזכיר להם את הצורה של תנור הלבנים שאפו בו באירופה.

שילמנו כניסה(הפארק בבעלות פרטית), קיבלנו מפה עם 10 תחנות ודף הסבר, חנינו ויצאנו למסלול הליכה של 1.8 ק״מ- Sea Cave Trail.
בעצירה הראשונה יורדים מספר מדרגות תלולות לתוך מנהרת ים- Tuckers Tunnel, היא התחילה כמנהרה טבעית והורחבה על ידי כורים בשנת 1861 בתקופת הבהלה לזהב.
מנהרה ממש יפה ורחבה, רואים בה את המים עובדים שעות ארוכות בשחיקה.
בעצירה הבאה ניתן לצפות במערה שנקראת- Indian Cave, האגדה הכי עתיקה של נובה סקוטיה- צעיר אמיץ משבט המיקמק נכנס למערה עם הקאנו שלו ויצא בעמק אנאפוליס(בצד השני של נובה סקוטיה).
תמיד טוב שיש אגדות!
בעצירה הבאה ניתן לשמוע את רעש הבום שהגלים יוצרים עם כניסתם למערה.
יש עוד כמה תצפיות יפות על המפרץ והים, רואים אנשים חותרים בקיאקים ונכנסים לפתחי המערות.
פארק מעניין ומרשים.
*יש פה גם קמפינג שניתן לישון בו.

כשחוזרים לחניה, פותחים מזגן וסלייד ומכינים ארוחת בוקר.

בשעה 12:30 יצאנו לכיוון לוננבורג, היא העיירה במפרץ הבא ימינה…
הגשר שהיינו אמורים לחצות סגור לתיקונים ולכן היה עלינו לעשות מעקף ולנסוע עוד קצת…
אבל הדרך יפה אז זה לא מפריע לנו,

נוסעים ישירות לקמפינג שלנו- Lunnenburg RV park & campground
 מחנים, ומתחברים… מדליקים מזגן- חם מאוד היום…
בטיול הזה חווינו את כל סוגי מזגי האוויר האפשריים!!!

אז מה אספר לכם על Lunenburg???!!!
עיירה דייגים מהממת עם קסם ונצנצים, נמל יוקרתי עם חנויות ומסעדות, פאבים ומזח.
היא שיקית ברמה עולמית, פאן, נעימה, קטנה וקלה להסתובבות.
ולא פלא שהיא הוגדרה על ידי אונסק״ו כאתר מורשת.
וגם לא הזיק שהיינו ביום של שמש שחיממה לנו את הלב.
זו עיירה של קצת יותר מ-2000 איש.
הוקמה לראשונה ב-1753 כישוב בריטי, יותר מאוחר הובאו אליה שוויצרים, גרמנים וצרפתיים.

אחרי שהתקררנו קצת במזגן, יצאנו לסיבוב בעיירה.
הקמפינג נמצא על גבעה, לכן התגלגלנו למטה, מרחק קצר.
ואני פשוט לא הפסקתי לצלם- אחת הסיבות -
בעיירה יש 400 בתים לשימור שחוץ מאחד, כולם פרטיים. הם צבעוניים, אותנטיים ויפים, לחלקם מראה ויקטוריאני.
רוב הבתים מהמאה ה-18, על חלקם יש לוחית עם השנה בה נבנו, איך קראו לאדם שעבורו ניבנו ומה היה עיסוקו.

עצירה ראשונה היתה ב- IronWorks Distillery- זו מזקקה קטנה שנפתחה ב-2010, יושבת בתוך נפחיה עתיקה משנת 1893.
נכנסים לתוך מבנה שאפשר לחוש את ההיסטוריה מהקירות, מוצג סדן ומפוח ענק ויש תמונות של פעם.
מייצרים רום, וודקה, ג’ין, ליקרים, ברנדי ועוד…
ניב ואני טעמנו. מעולה!!!
קנינו רום עם מייפל-קרים.

וכפי שהיא נראתה בעבר-

יורדים עוד טיפה לכיוון הים- רואים את המספנה בה בונים סירות דורי-סירות פשוטות של פעם מעץ.

ממשיכים אל המזח והטיילת שלידו, הכול מלא אנשים, יש פה את מוזיאון הדייג של האוקיינוס, לא נכנסנו, רק צילמנו את המבנה האדום הבוהק והפוטוגני שהמוזאון שוכן בתוכו.

החום מתחיל להעיק, אז חשבנו שנקנה גלידה ונקפוץ לנוח בקרוואן.
התור לקניית הגלידה היה בערך כמו התור לצ׳ק אין בשדה התעופה, אז ויתרנו, ננסה יותר מאוחר.

קינג קיבל אותנו עם מזגן, נהנינו ממנוחת צהריים טובה.
ב- 17:30 שוב חוזרים אל העיר,
יורדים שוב אל קו המים, אל המפרץ היפה הזה, מרינה מנוקדת יאכטות מכל הגדלים.

הפעם, רואים בנמל את ספינת ה- Bluenose ll, המפורסמת, עוגנת במלוא תפארתה, גודלה ועוצמתה.
ולמה ll ולא l ?
בעבר ספינות מפרש שימשו לדייג, כשהדייג הסתיים היתה תחרות בין הסירות מי מגיעה ראשונה לחוף.
התחילה כתחרות ידידותית והמשיכה לאירוע רשמי.
ספינת הבלונוז הראשונה הושקה ב- 1921, בשנה הראשונה בה התחרתה הפסידה, ובשנה שלאחר מכן ניצחה וכך 17 שנים ברצף וכונתה- מלכת צפון האוקיינוס האטלנטי.
במלחמת העולם השנייה, נמכרה ולאחר מכן נהרסה.

ממשלת קנדה כהוקרה הנפיקה מטבע של 10 סנט עם דמותה ובול.

שנים מאוחר יותר בנו העתק, אותו ראינו היום והוא מביא הרבה גאווה לקנדיים.
על ה- Bluenose ll לומדים ספנות והיא יוצאת להפלגות קצרות וארוכות ברחבי נובה סקוטיה, כך שאם רוצים לראות אותה צריך לעקוב אחרי תוכנית ההפלגות שלה.

כיום ציור הספינה מופיע על חלק מלוחיות הרישוי של המכוניות של נובה סקוטיה.

צפינו בה יוצאת לסיבוב מסביב למפרץ, במהלכו פתחה את כל שלושת מפרשיה, זה היה מרשים ממש!
אבל לא צילמנו.

מהנמל הלכנו למסעדה- אוכלים ב- Grand Banker Bar & Grill
האוכל מושלם ונוף המזח והים מושלם עוד יותר.

אח״כ הסתובבנו עוד קצת בעיר, קנינו גלידה ב- Sweet Treasures Confectionary
וישבנו בנמל,
נהנים מהגלידה הטובה תוך כדי צפייה ביאכטות המתנדנדות ברכות על גלי המפרץ המוגן.

השמש התחילה לשקוע והאירה את כל האזור באור כחלחל סגלגל ורדרד….
הבלונוז2, חזרה אל הרציף, תוך כדי שהשמש שוקעת.
מחזה מרהיב ומרגיע ליום קסום.

ועכשיו כל שנותר לנו לעשות- לטפס במעלה העליות התלולות עד לקמפינג שלנו.

יום 33-ראשון-21.8-בוקר בללוננבורג, נסיעה לפג'יס קוב.

המסלול שלנו- גוגל מפות

בוקר בסתלבט, מתעוררים לשקט מופתי בקמפ.
בסביבות 9 הולכים לעשות סיבוב אחרון בעיר.
מגיעים עד הנמל,
ספינת הבלונוז2, מלאה בעשרות אנשים, הם יוצאים להפלגה סביב המפרץ, אבל בגלל שאין רוח, הקפטן לא יפתח מפרשים וזו תהיה הפלגה קצרה.

מסתובבים ונהנים משקט של העיירה המתעוררת לאיטה.
חלק מהחנויות עוד סגורות.
אנחנו נפרדים סופית מנמל לוננבורג, המפרץ, המרינה, המזח, היאכטות, הסירות וההשתקפויות היפות של המבנים על המים.

חוזרים לקרוואן,
מתארגנים, מפרקים חיבורים ו- יוצאים לדרך,
נוסעים מעט קילומטרים לפרברי לוננבורג.

בשוטטות האינטרנט שלי לפני הטיול, מצאתי- מבוך אומנות.
הוא נראה לי מעניין וסימנתי אותו, הבוקר הוא נפתח בשעה 11:00, ואנחנו מתייצבים.

הבחורה החמודה בביתן הקבלה מסבירה לנו שלקח להם 5 שנים לבנות את מה שקיים, ועכשיו הם מתרחבים לכיוון היער שליד.
בנו אותו אמנים מכל רחבי העולם, שכל אחד ואחד הביא את סגנון האומנות שלו ותרם לפרויקט.
נכנסנו למבוך האומנות, בעיני זאת יצירה מרתקת, כל כך הרבה עניין מסביבך.
המבוך לא גדול, אבל לכל מקום שמסתכלים יש יצירה, יש תחכום, לפעמים צריך להסתכל מכמה זוויות והכי חשוב לא לשכוח להסתכל למעלה…
עבודות האומנות עשויים מהמון סוגים של חומרים-מוזאיקה, בטון, ברזל, פלסטיק, זכוכית ועוד ועוד ועוד …
המקום חוויתי, מסקרן ואחר - אף פעם לא ראיתי דבר כזה.

קישקשנו עוד קצת עם האומנית שקיבלה אותנו… והמשכנו הלאה.

נסענו הלאה ועצרנו במפרץ הבא, במהאון ביי- Mahone Bay, שהוקמה ב- 1754.
עיירה היסטורית עם חניות יפות, בתי קפה ומרינה.
בעבר נודעה בזכות בניית הספינות המשובחות וצי הדייגים שלה.
יש בה שלוש כנסיות אחת ליד השניה(יחסית) שמצולמות להרבה חוברות תיירות.
טיילנו קצת, צילמנו קצת

ו…
המשכנו.

נוסעים מערבה ובאחד המפרצים הקטנים מול הים עצירה לאוכל ארוחת בוהוריים…
הנוף מקסים.

כשאנחנו ממשיכים לנסוע, רואים אי, זה נראה כמו האי שהוצע למכירה באחד ממשרדי התיווך בלוננבורג…
על האי שאחריו(קצת יותר קטן), אנחנו רואים בית, יותר לכיוון וילה עם כמה סירות. נראה לי שהייתי מוכנה להתמקם פה…

עולים על כביש מהיר, מתחילים לראות שלטים עם המילה Halifax, עיר הבירה, זה הסימן שלנו שהטיול מסתיים…
אבל יש לנו עוד יום בסימן טבע, מפרץ אחד לפני הליפקס אנחנו פונים ימינה, לכיוון הקמפינג ולכיוון פג׳יס קוב-המגדלור האחרון בטיול, המגדלור הכי מצולם בנובה סקוטיה, בקנדה האטלנטית ויש האומרים- בקנדה כולה…

כל הנסיעה במקביל למפרץ של הים, מפרץ סנט מרגרט, אין מילים, כל כך יפה!
המון בתים על הים עם מזחים מזחים אישים, סירות קטנות ליד כל מזח. תענוג

לפני שניסע למגדלור, אנחנו עוצרים רק לרגע בקמפינג- King Neptune Campground, לוודא מיקום סייט. הבעלים ממש נחמדים והקמפינג יושב במקום מקסים, ממש על הים...

אנחנו מחנים ואחרי מספר דקות מתפתחת שיחה לבבית עם השכנים שלנו בקרוואן ליד.
נוצר חיבור…
מדברים, הוא מזמין אותנו למדורה בערב ומציע שלא ניסע לפג׳יס קוב עכשיו כי לא נמצא מקום חניה בגלל שזו שעה עמוסה.

אנחנו נחים, דגים ורואים טלוויזיה.

אחרי הצהריים המאוחרות נוסעים ל- PEGGY'S COVE
אז מי זאת פגי?
על פי אחת האגדות, ואין לדעת אם זו אמת או לא- המקום נקרא על שמה של אישה צעירה שניצלה מטביעת ספינה מול החוף. הצעירה נישאה לתושב המפרץ ושמה נודע למרחוק.

הנסיעה מהקמפ לוקחת דקות בודדות.
זה אחד האזורים הכי מתויירים בנובה סקוטיה, אם לא, ה…
יותר ממיליון איש מגיעים לפה בכל שנה, בדר״כ אוטובוסים שעוצרים ומורידים תיירים לצילום וממשיכים…
לכן, רצוי להגיע לפני 9:00 בבוקר או אחרי 17:00.

כבר בנסיעה לשם רואים סלעי גרניט גדולים שפתאום מופיעים בנוף, נוף אחר, ומרחוק מבחינים במגדלור גבוה, בסיסו לבן והראש אדום.
אנחנו מחנים במרכז מבקרים
ומתחילים ללכת למגדלור,
יש פה אנדרטה לזכר אומץ ליבם של הדייגים המקומיים. זה תבליט של מטר וחצי שנחצב על חתיכה חשופה של גרניט על ידי פסל מפינלנד שהיגר לקנדה וחי בכפר הדייגים הזה.

ההליכה נעימה בין בתי הכפר הישנים והיפים שכיום רובם הפכו למסעדות וחנויות.
נוף קלאסי של עיירת דייגים

יש כאן הרבה מאוד אנשים, יהיה קשה ממש להוציא תמונה בלעדיהם…
קצת כמו בגרנד קניון…
ננסה!

המגדלור הוקם בשנת 1915, גובהו 17מ׳ והוא עומד זקוף על משטחי גרניט חשופים,
(מאוד הזכיר לי את משטחי הגרניט של יוסמיטי בקליפורניה).

כשהים סוער הגלים מגיעים לגובה רב, מתנפצים ומרטיבים את משטחי הגרניט, אלו הופכים לחלקלקים וזה מסוכן, יש שלטים שאנשים מקפחים פה את חייהם בגלל סיבה זו.

בשנה האחרונה הקימו פה דק ארוך מעץ המשמש כטיילת תצפית, כמובן שניתן ללכת על משטחי הגרניט, אבל מומלץ לא להתקרב לאלה שליד הים.

אנחנו קיפצצנו בזהירות אבל בהתלהבות בין המשטחים,
מנסים למצוא מקום פנוי… בלא הצלחה יתרה.
אין ספק שהמקום מאוד יפה מרשים ומאוד מאוד מתוייר.

חוזרים לקמפ, מתחברים,
ונהנים משקיעה של הלייפ!!!
מהממת!!!
לוקיישן מדהים!!!

גם המבנים שליד נצבעים באור צהבהב של שקיעה...

בערב, אנחנו יושבים ליד המדורה עם השכנים שלנו בקמפינג, הם מכפר קטן ליד טורנטו.
נהנים משיחות מעניינות ויין טוב.
מדברים על הכול, פוליטיקה, רפואה, קורונה, ילדים ,קנדה, ישראל, דייג, תחביבים ועוד ועוד
אחלה אנשים, סופר חמודים.

פתאום ניב מרים את הראש לשמיים ומזהה שרשרת אורות מנצנצים שמתקדמים במהירות, מסתבר שזכינו לראות מטאור גדול שנכנס לאטמוספירה ונשרף בה.

מחר יום אחרון בקינג.

יום 34-שני-22.8-יום אחרון בקרוואן, נסיעה להליפקס.

המסלול שלנו- גוגל מפות

בוקר הגיע, שותים קפה מול האוקיינוס.

פתאום הגיע גל של ערפל וכיסה את כל השטח, לא ראו כלום ממטר.
מן מסתורין של בוקר…

מתארגנים, מתנתקים ונוסעים לפג׳יס קוב פעם נוספת…
מגיעים בסביבות 10:00, די עמוס…אבל עדין יפה.
מצלמים שוב...

חוזרים על אותו כביש ממנו הגענו אתמול,
המפרץ מלא סירות קטנות, מזחים פרטיים ובתים יפים.

עולים על הכביש הראשי ובזמן די קצר מגיעים לקמפינג האחרון שלנו לטיול- Woodhaven RV Park, שנבחר בגלל שהוא קרוב לחברת השכרת הקרוואנים.
הם לוקחים לנו עוד 15 דולר על צ’ק אין מוקדם.

אנחנו מתחברים, שמים כביסה,
ו...כל נפלאות הטיול הגיעו לכדי מיצוי, סיום וסיכום.
בקרוואן מתחילה עבודת נמלים, שלוקחת כמה שעות!!!
ניקוי, אריזה, איוורור מעילים, ניקוי תאים, זריקת דברים, העברת דברים לשכנים, קיפול כביסה נקיה ועוד ועוד אריזות.

מצטלמים בגאווה ליד המפות של הטיול- עשינו זאת והיה מופלא!!!

כל האבנים הקטנות שאספנו בטיול,

עייפים ורעבים נסעו למסעדה שמנהלת הקמפינג המליצה עלינו…
מילאנו דלק במפלצת ונכנסנו למסעדה, היא היתה אחלה מסעדה, כולה בסימן הוקי!
היה ממש טעים ונעים.

ללילה אחרון בקינג.

יום 35-שלישי-23.8-החזרת הקרוואן בילוי ב-Halifax.

התעוררנו לבוקר האחרון שלנו בקרוואן,
את כל הסידורים האחרונים לפני החזרת הקרוואן עשינו תוך כדי גשם מבול.
הגשם הזכיר לנו שמזג האוויר בקנדה האטלנטית הוא מה שהוא…הפכפך, אפילו בקיץ.

את הדרך לתחנת הקרוואנים העברנו בשתיקה, אף אחד לא רצה להאמין שנגמר הטיול.

בתחנת הקרוואנים התקבלנו בזריזות, נפרדנו מקינג ששירת אותנו בחמשת השבועות האחרונים.

נסענו עם השאטל של חברת הקרוואנים עד ל- Downtown Halifax.
שם נמצא המלון שלנו ליומיים הקרובים, The Hollis Halifax DoubleTree Suites Hotel by Hilton
המלון נמצא במקום מושלם, על קו המים, ליד טיילת הליפקס, המקום הכי נחשב בעיר.
בגלל שהגענו מוקדם החדר עדין לא היה מוכן, לכן השארנו את המזוודות ויצאנו לסיבוב.
לא תאמינו… הגשם הפסיק!

אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת באחת מהמסעדות המומלצות, היה נחמד.
לאחר מכן טיילנו בעיר,

ראינו את מגדל השעון שמהווה את הסמל של העיר(רואים אותו כמעט מכל מקום), נתרם על ידי הנסיך אדוארד הדוכס של קנט במטרה להפוך את החיילים שישבו כאן בתקופת נפוליאון לדייקנים יותר.

נכנסנו לחנות ממתקים שיש בה את כל סוגי הגומי שחלמתם עליהם, וגם את אלה שלא... Freak Lunchbox

על הקיר החיצוני של החנות יש ציור גדול, הוא קצת מוסתר כי יש שיפוצים מלפניו, יש מצב שעוד כמה חודשים הוא כבר לא יהיה.

כשהתעייפנו חזרנו למלון, החדר היה מוכן,
חדר, סלון ומטבחונצ׳יק, נקי ומעולה.

יצאנו לסיבוב נוסף,
צעדנו על קו המים, מצפון לדרום- 

בתחילת הטיילת ישנם מספר ציורים יפים,

ראינו קבוצה של בתים עתיקים שנקראים- ״הנכסים ההיסטוריים״. הראשונים שבהם נבנו ב-1700, פעם ישב פה הבנק הראשון של נובה סקוטיה היום יש פה חנות גלידה ופאבים…

עברנו(ולא נכנסנו)ליד המוזיאון הימי של האוקיינוס האטלנטי (נמצא ממש מול המלון שלנו).
במוזיאון יש אוספים מההיסטוריה הימית הענפה של נובה סקוטיה.
בנוסף הוא מספר על שני אירועים טראגיים ששמה של הליפקס נקשר בהם-
1. טביעת הטיטאניק ב- 1912- (מאחר והליפקס הייתה העיר הקרובה ביותר למקום טביעתה של הספינה, אותות המצוקה מהספינה נקלטו בנמל הליפקס וממנו יצאו ספינות החילוץ ומשו את הניצולים המעטים שנותרו).

2. פיצוץ הליפקס ב- 1917.

מחוץ למוזיאון רואים את CSS Acadia, כלי השייט ההידרוגרפי הארוך ביותר של קנדה,
(סיקרן אותי לדעת את ההיסטוריה שלו - הושק ב-1913 באנגליה, כלי השיט הראשון שתוכנן ונבנה במיוחד כדי לסקור את המים הצפוניים של קנדה, בשנותיו הראשונות, היה אחראי על מחקר הידרוגרפי חלוצי במים הארקטיים של קנדה, בשנותיו האחרונות שימש לשרטט את החוף של ניופאונדלנד לאחר שזו הצטרפה לקונפדרציה ב-1949, ויצר תרשימים חדשים לגמרי ועדכן כמה שהיו בני כמעט מאה שנה).

ליד ניצב פסל של גל,

רגע לפני שעלינו למלון, אכלנו ב- Five Guys, המבורגרים והמווווון צ'יפס.

חזרנו למלון, בילינו זמן רב מול החלון הגדול של החדר, רואים סירות, ספינות ויאכטות והרבה אנשים על הטיילת, הרבה אנשים.

פתאום ענן כיסה חלק מהעיר ולא ראו כלום, אח״כ הוא התפוגג…

לקראת ערב, יצאנו לסיבוב נוסף, קצר יותר, התהלכנו שוב על הטיילת השוקקת חיים.

הגענו למתחם קטן של דוכני אוכל וחנויות

קנינו קינוח שנקרא- ״זנב הבונה״, זאת סופגנייה גדולה שטוחה שעליהם יש תוספות מתוקות, ביקשנו בראוניז.
היה טעים.

וכשירד החושך, כל המקום הואר בצורה מקסימה,

במזח ראינו יאכטה שעולה 200 מיליון דולר, והיא למכירה…
לדעתנו יש לה 5 קומות והיא מצוחצחת ומפוארת, לא הייתי מתנגדת לאיזה סיבוב לראות איך היא נראית בפנים…
יא אללה… יש אנשים עשירים בעולם.

יום 36-רביעי- Halifax.

יום אחרון לטיול, קמים בנחת ויורדים לאכול ארוחת בוקר במלון, ארוחה אמריקאית-קנדית סטנדרטית, נקניקיות, צ'יפסים, חביתות וכו'…

אחרי הארוחה הזמנו אובר לצד השני של העיר, לאאוטלט שהמליצו לנו עליו- Dartmouth Crossing.
היינו רק בחלק קטן, די יקר, קנינו מעט והתעייפנו, לא כיף להיות באאוטלט בלי אוטו/קרוואן,

הזמנו אובר וחזרנו למלון.

בצהריים המאוחרות יצאנו לאכול בפיצרייה שנקראת Yeah Yeahs Pizza, שם מעולה, פיצה מעולה ממש.
לדעתי אחת מהטובות שאכלתי, גם אצבעות השום היו טעימות .
בקיצר מומלץ!

הסתובבנו בנמל, הפעם הגענו עד לקצה הדרומי של הטיילת.
בדרך ראינו ערסלים כתומים שנמצאים על הדק מהעץ לרווחת התושבים.
ראינו מסעדות נחשבות שקראתי עליהם כשהכנתי את הטיול.
ראינו מבחוץ את הבניין של ״דיסקברי סנטר״.

בהמשך הנמל הגענו לרציף 21, ובו ממוקם מוזאון ההגירה הקנדי.
משנת 1867(שנת היווסדה של הליפקס) היא מכונה- ״שער הכניסה הימי המזרחי של קנדה״.
במוזאון יש סיפורים על המסעות שאנשים ומשפחותיהם עברו בים.
בקדמת המוזאון יש קטר רכבת ארוך בו האנשים היו יוצאים למצוא מגורים מערבה מפה.
יש גם כמה פסלי ברונזה המתארים הגעה של אנשים מהעולם אל קנדה דרך הרציף הזה.

בסוף הנמל יש את השוק המפורסם של הליפקס, אבל הוא היה סגור היום.
בעיקרון יש בו יותר מ-250 ספקים מכל רחבי נובה סקוטיה.

חזרנו למלון, זהו, הגיעה השעה לארוז.
אחרי שעתיים וחצי- הכול ארוז ובתיקים ועוד נשאר מקום.

עוברת ספינת ענק ממש לפני בפנים שלנו וממלאה את כל החלון של החדר שלנו,

ירדנו שוב לנמל לסיבוב אחרון,
יושבים במסעדה, מזמינים משהו קטן, ומסכמים את הטיול הנפלא הזה.
טיול למקום לא שגרתי, טיול מהמם!!!

ימים 37-38- חמישי-שישי- 25-26.8, הטיסה הביתה.

בוקר של טיסה,
מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר,
לוקחים את המזוודות ויורדים ללובי,
נהג המונית שהזמנו כבר מחכה לנו,

מגיעים לשדה התעופה של הליפקס, בו נחתנו בדיוק לפני חמישה שבועות.
זה שדה קטן יחסית, נקי ונעים עם הרבה עובדים אדיבים.

אין תורים.
הגענו מוקדם יחסית, בצ'ק אין וסידרו לנו לעלות על טיסה אחת מוקדמת ממה שהיינו אמורים, זה ירווח לנו את ההמתנה בטורנטו.

זאת טיסה של שעתיים שעוברת יחסית מהר, למעט כמה כיסי אוויר לא סימפטיים.
האנשים במטוס שקטים, משאירים מטוס נקי, כולם שומרים על מסכות לפי החוק בקנדה…

מגיעים לטורנטו,
שדה ענק, עמוס, רועש…
כוורת דבורים, כולם הולכים ממקום למקום…

קיבלנו דייליי לטיסה הביתה,
אנחנו מזמינים אוכל ומחפשים מקומות פנויים להעביר את הזמן.
הכול מאוד צפוף...

קצת לפני הטיסה הלכנו לגייט שלנו, ואחרי חמישה שבועות פתאום שמענו עברית!

לטיסה עלינו בסביבות 17:00,
אבל קצת לפני ההמראה, התחילה סופת גשמים חזקה, והטייס הכריז שעד שלא תהיה הפוגה, נאלץ להמתין במטוס, ושיש בערך עוד 10 מטוסים לפנינו…
אז, חיכינו שעתיים ישובים בתוך המטוס, כשגשם סוער עם סופת ברקים מתחוללת לנו מעל הראש- לא כיף!

בסוף זה קרה, הגשם נחלש ובשעה 19:25 המראנו.
הטייס אמר שבמקום ב- 11 שעות נעשה את הדרך ב- 9:50, כלומר- הוא ישים גז! כל הכבוד!

הטיסה היתה סבירה מבחינת כיסי אוויר, למרות שהיו כמה לא חביבים במיוחד…
אבל היא לא היתה סבירה מבחינת הרעש, הטינופת, הרוב לא הקשיבו, כל הזמן עמדו, צעדו מצד לצד… לדיילות לא עזר קול התחנונים והבקשות המנומסות.
הטייס התעצבן, ממש!!
פעם ראשונה ששמעתי טייס כורז כמה וכמה פעמים ומזהיר את האנשים שהוא ידווח על אי-ציות לרשות הפדראלית.

אחרי שנחתנו הדרך החוצה היתה זריזה
וקדירת החום של הארץ קידמה את פנינו באהבה ולהיטות.

לשמחתנו כל המזוודות הגיחו לאוויר המסוע!
העמסנו את הדברים ויאלללה, הביתה.


תודה ענקית לכל מי שקרא, מקווה שהסיכום יהיה לעזר למי שמתכנן טיול לנובה סקוטיה ו/או לניופאונדלנד. שני מחוזות מהממים ומרתקים מלאים בטבע והיסטוריה ובעיקר באנשים טובים, לבבים ונחמדים.

ולכל מי שהגיע על כאן,

משתפת את השיר שליווה אותנו בדרכים  Home is wherever i'm with you

עד כאן להפעם, ריני