הפעם החלטנו לוותר לגמרי על התענוג של אוגוסט בארץ, גם נמאס לנו מאירופה ולכן החלטנו לחשוב על טיול אחר, החלטנו על תאילנד כי היא מאוד נוחה ונגישה ויחסית זולה ותתאים לנו לשהות של חודש. זו לא הפעם הראשונה שלנו בתאילנד, בפעם שעברה לפני עשור (ולפני הילדים) היה לנו נחמד, אם כי לא עפנו עליה, הפעם זו הפעם הראשונה עם הילדים במזרח, הם כבר בגיל נוח לטייל ונראה שדווקא האטרקציות בתאילנד יהיו מטורפות לילדים מה שתרם להחלטה דווקא על תאילנד שהיא מאוד נוחה לטייל בה.
כרגיל נתחיל עם מנהלות:ֿ
טיסה- טיסת אל על ישירה לבנגקוק, הזמנו כמעט שנה מראש בחודש ספטמבר בעלות של 950 דולר, הצלחנו להוזיל בעיקר בזכות החזרה לארץ ב-3.9 (ברגע שגולשים טיפה מסוף אוגוסט המחיר יורד) אז הילדים הפסידו 4 ימי לימודים, לא ביג דיל.
טיסות פנים- הזמנו את כל טיסות הפנים עם בנגקוק איירוויס בעיקר כי היה לנו ניסיון ממש טוב איתם בטיול הקודם לפני עשור. וגם כי זכרנו שיש להם טרקלין חינם מה שהיה מאוד נוח עם הילדים. הטיסות הוזמנו הרבה זמן מראש (היינו די סגורים על המסלול).
מלונות- אני לא מהספונטניים, ובטח בהרכב שלנו שהילדים עדיין קטנים לחדר לבד (להזמין 2 חדרים נפרדים) ולכן היינו צריכים חדר משפחתי, מה שמשמעותית מצמצם את ההיצע. לכן הזמנתי מלונות כמעט שנה מראש, כמובן שכשראיתי משהו יותר טוב בבוקינג אז החלפתי. בפועל זה הוכיח את עצמו, היינו במלונות מצויינים שהתאימו לנו במחירים סבירים לגמרי, היו מקומות שהלכנו על מלון פשוט יותר, היו מקומות שבחרנו מלונות יקרים להתפנק.
ציוד- אנחנו אוהבים לטייל לייט, וביעד קיצי כמו תאילנד ממש לא צריך לקחת הרבה בגדים. טסנו עם 3 טרולי לארבעתינו, טרולי רביעי קנינו בסוף הטיול בשביל השטיות שקנינו (שהצטברו במהלך הטיול). יש מכבסות בכל פינה במחירים מצחיקים, אחת לכמה ימים פשוט עשינו כביסה, נתנו בבוקר קיבלנו בעקב או למחרת, ריחנית ומקופלת, איפה נרשמים לשירות כזה בארץ?
טיולים ואטרקציות: לא הזמנו מראש שום דבר, הזמנו 24-48 שעות לפני לרוב באפליקציית קלוק שהייתה מאוד נוחה וידידותית למשתמש.
אפליקציות שימושיות נוספות:
12go אפליקציה מעולה להזמין מעבורות
Bolt\grab מעולה למוניות, בגראב ניתן גם להזמין אוכל
בנגקוק 6-8.8
אחרי טיסת לילה של אל על שעברה מעולה, נחתנו בbkk ב16:35 למזלינו לא היה תור ענק בדרכונים ועברנו תוך פחות מחצי שעה, המזוודות כבר היו על המסוע. משם ירדנו לקומה b להחליף כסף ומשם לקומה מינוס 1 לקחת מונית. בעלות של 500 בהט נסענו למלון the Berkeley Hotel Pratunam מלון ענקי ברבוע עמוס ופקוק בטירוף, לקח לנו שעה להגיע, הגענו ב19:10. שמנו את התיקים ויצאנו להסתובב בשוק הלילה הקטן שליד המלון. יש מלא דוכני בגדים, אוכל ומסאג׳. מצאנו איזה מסעדה מקומית שנראת לא מזמינה בכלל אבל האוכל היה מעולה באופן מפתיע Pratunam Thai Food~Authentic (Cook by thai chef) / ร้านอาหาร ประตูน้ำไทยฟู้ด וסיימנו את היום במסאג רגליים שווה 250 בהט לשעה.
אחרי שנת לילה מעולה יצאנו למגדל מהנקון לתצפית מקומה 78, כרטיס קנינו דרך אפליקצית קלוק יום לפני. לא מאפשרים להכניס שתיה ואוכל ויש לוקרים לתיקים בחינם. מתחילים בקומה 74 שאליה עולים במעלית מהירה, שם יש תצפית 360 אבל סגורה, יש קפה. משם עולים לקומה 78 לנוף משגע של בנגקוק. אפשר ללכת על רצפת הזכוכית הבולטת מהמגדל, יש כיסוי מיוחד לנעליים וזו חוויה מטורפת. שימו לב שביקור אחרהצ יקר יותר. כרטיסים הזמנו בקלות דרך קלוק.
משם נסענו לקפה באאן שטורן baan sathorn מקום חביב עם מלא מפלים דגי קוי תוכים ובכלל אווירת ג'ונגל בלב בנגקוק. המנות טעימות והשייקים מעולים. משם צעדנו ברגל לפארק לומפיני (כ 2 קמ) נחנו קצת בפארק, הילדים השתוללו, במקום יש שירותים אך אין נייר בכלל, כדאי לשים נייר בתיק.
התייבשנו כשעה עד שהצלחנו לתפוס מונית (מלא ביטולים בבולט ופקקים מטורפים) אבל בזמן הזה ראינו את הלטאות המפורסמות ה-monitor lizards שוחות בתעלה. עם המונית הגענו לרציף sathorn ולקחנו את השייט של הhop on off למקדש ארון (40 בהט לכיוון לאדם), השייט נחמד אך עמוס והמוני מאוד. ירדנו במקדש wat arun וטיילנו שם, די עמוס אבל יפיפה. כאן כבר כולם מיצו ורצינו לחזור למלון, ויתרנו על האסיאתיק. הזמנו גראב למלון ובילינו את הערב בבריכה. בלילה יצאנו רק אנחנו הבנות למסאג׳.
למחרת לקחנו בוקר באיזי, ב11 יצאנו לדרך (אחרי עוד ייבוש של המתנה למונית וביטולים) לגני פומג׳י poomjay garden , חווה אורגנית בלב בנגקוק, הזמנו סיור לחוות קוקוסים ושייט לבודהה הגדול. עד שחיכינו לזוג השני שהתעכבו בגלל המוניות הזמנו שייקים מצויינים במסעדה שבמקום. ב12 יצאנו לסיור שכולל שיט בתעלות בנגקוק ראינו עוד לטאות מוניטור ואיגואנה, הגענו עד לחווה קטנה מקומית שם הסבירו על גידול קוקוסים, טעמנו מלא קוקוסים ועוד צמחיה מקומית, עלות הטיול 2800 בהט ל5 כל אחד נוסף עוד 300. בצהריים חזרנו לגני פומג׳י, חיכינו קצת ברציף הנעים ומשם נסענו לאייקון סיאם דרך מעבר על פני הבודהה הגדול בדיעבד עדיף היה לסיים בבודה ולא בקניון.
בקניון אכלנו צהרים בקומת האוכל G, מקום ענקי וכולל גם שוק אוכל. אבל החצי פיתח חום וכמעט התעלף והילדים כבר היו גמורים ככה שלא חקרנו יותר מידי את השוק וחבל, נראה מעניין ממש.
לאור הסיוט עם המוניות החלטנו לנסות את הbts: מקו זהב החלפה לקו ירוק סומקוויט. בדיעבד, זה לא חסך זמן, עדיין לקח שעה ורבע להגיע למלון (עד סיאם ומשם ברגל דרך skywalk (הגענו למלון ב17:20 כשיצאנו מהקניון ב16:00) החצי התעלף במיטה עם אקמול ותה חם. אני והילדים יחד עם המשפחה השניה נחנו מעט והתארגנו לארוחת הטפינאקי שהזמנתי מראש במלון mercure. מדובר בארוחה יפנית עם שף שמבשל לכם מולכם וממש עושה שואו, בוחרים מנות עיקריות והוא מכין, הילדים נהנו מכל רגע, וגם השתתפו, לדעתי הרבה יותר שווה מקורס בישול! בחזור כבר לקחנו טוקטוק ב200 בהט למלון.
קצת על המלון כי קראתי הרבה ביקורות לכאן ולכאן אז מסכמת את החויה שלנו:
יתרונות- מלון ענק עם כל הפסיליטיס. היינו בחדר משפחה עם מיטת קומותיים לילדים, מיטות רחבות ממש ונוחות מאוד. נוף מדהים של העיר (היינו בקומה 26). מתחת למלון שוק לילה ומסאז'ים, הצוות שירותיים מאוד. הבריכות מצויינות יש חדר כושר וארוחת הבוקר ממש מגוונת. גם המחיר שלו מאוד אטרקטיבי, למלון 5 כוכבים העלות היא קצת פחות מ-500 שח ללילה.
חסרונות- המלון נמצא במקום הכי פקוק בבנגקוק, אין גישה לbts רק בהליכה של 15 דק. מאוד קשה אפילו להזמין מונית עד כדי שכל הזמנה בבולט או גראב, לפחות 2,3 מבטלים ואז שוב מחכים נצח. לפחות שעה ורבע לכל נסיעה בעיר כך שזה ממש מתיש.
מסקנות על בנגקוק:
מדובר בעיר ענקית וסואנת. הטיפ הכי טוב לדעתי הוא להתחיל איתה, אחרת זה פשוט דיכאון להיכנס לקצב העיר אחרי המנוחה באיים, בפעם שעברה הגענו לבנגקוק בסוף הטיול וממש שנאתי אותה. הפעם דווקא בגלל שהתחלנו עם בנגקוק, איכשהו היא התחבבה עלי. צריך להתכונן לנסיעות ארוכות, פקקים נוראיים, מוניות שמלא מבטלים וצריך לחכות המון זמן, גם הנסיעה פקוקה. ה-bts הוא פתרון טוב לפקקים אבל בשעת שיא זה לא נעים בכלל להיות דחוסים כמו סרדינים בקרונות.
לסיכום, לא יודעת להמליץ על איך להתנהל נכון יותר מבחינת תחבורה, פשוט תכינו את עצמכם לפקקים ולכך שמעברים יכולים לקחת שעה ויותר. נסיעה קצרה כדאי לעשות בטוקטוק לפחות הרבה יותר קל לתפוס, אם כי במחיר ממש לא חסכוני.
ציאנג מאי 9-11.8
לקחנו טיסת צהריים מוקדמת לצ'אנג מאי, המנתנו לטיסה בלאונג׳ של בנגקוק איירוויז. נחתנו ב13:50 ותפסנו מונית למלון פינגווימן pingviman בעלות של 150 בהט. מדובר על מלון בוטיק בחלק הדרומי של העיר העתיקה, זה איזור שקט יותר אך עדיין יש מסעדות מסאז׳ים ומכבסה, לנו היה מושלם שם. במלון קיבלנו סוויטה ענקית (2 חדרים צמודים כל אחד עם ג'קוזי מפנק ממש וצופה על הבריכה), ירדנו לשחיה בבריכה המפנקת ולקראת הערב הלכנו לטייל בעיר העתיקה. עצרנו במקדש פרה סינג ואכלנו צהריים/ערב באחת המסעדות והמשכנו לטייל בשוק הלילה של יום ראשון- מדובר בשוק ענקי המתפרס על פני העיר העתיקה, מוכרים המון עבודות יד ומזכרות, בגדים וכמובן אוכל. רכשנו מלא שטויות ומזכרות וקינחנו באוכל מקומי מהשוק. כמובן שאת היום סיימנו בפוט מסאז׳ ליד המלון. קצת על האוכל רחוב- בטיול הקודם שלנו לפני עשור פחדנו ממש לנסות אוכל רחוב, הרגיש פחות נקי ומוקפד. הפעם זה ממש שונה, השווקים מסודרים, הדוכנים נקיים, האוכל נראה ממש מזמין כך שזה הפך ממש לחלק מהתרבות ואטרקציה בפני עצמה, לא חששנו כלל לנסות והילדים בכלל עפו על האוכל (ופיצקה בררנית ממש), כך שממש ממליצה לנסות- אף אחד לא קיבל הרעלה בכל החודש שהיינו בתאילנד.
למחרת ארגנו נהג (הזמנו ערב לפני מהמלון, רכב ל-7 אנשים) שהגיע לקחת אותנו לסבב מקדשים.
עצירה ראשונה עשינו במקדש פרה לאט, מקדש משגע בלב הג'ונגלים, המקום מדהים, רק מלא אנשים אז עדיף להגיע מוקדם או מאוחר, אנחנו הגענו ב11 והיה די עמוס. קחו את הזמן לשוטט שם, המקום מקסים.
משם נסענו לדוי סוטפ מקדש חובה למבקרים בצ'אנג מאי, עולים ברכבלית ומשם מטיילים סביב המקדש היפה, כשסיימנו את הסיבוב ירדנו במדרגות הדרקון קינחנו בשייק באחד הדוכנים שם. קראתי שכדאי להגיע לשם בשקיעה, לנו פחות הסתדר ומצד שני לא הרגשנו שהמקום עמוס כלל.
משם, לגולת הכותרת של היום- הגראנד קניון. מדובר בפארק מתנפחים/ נינג'ה ענקי שנמצא בתוך מכתש שהתמלא מים, במקום יש קיאקים, סירות פדלים ואפילו אומגות. כרטיסים רכשנו ערב לפני בקלוק. הגענו בשתיים בצהריים ויצאנו משם כמעט עם הסגירה בשש בערב, היה פשוט מטורף! רק שימו לב המקום לדעתי לא מתאים לילדים קטנים או לילדים שלא שוחים היטב, אחרת תצטרכו להיות צמודים אליהם ולרוץ איתם כי אפשר להחליק וליפול למים (העמוקים) גם לעלות למתנפחים מהמים דורש כוח יכולת למשוך את עצמך, הילדים שלנו שחיינים (תחרותיים שניהם) ששוחים יותר טוב ממני, והיו בחוגי נינג׳ה כך שיכולנו לשחרר אותם לבדם לשוטט בפארק. ממליצה להביא נעלי מים, פחות מחליק איתם. כדי להיכנס למתנפחים חובה לשים אפוד הצלה וממש מקפידים על זה.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מקומית המתמחה באוכל צפון תאילנדי, לא זוכרת את שמה כי היא לא היתה כזה להיט, חריף מידי לחיך שלנו. לסיום היום כמובן שעשינו פוט מסאג׳.
למחרת החלטנו על בוקר רגוע, אחרי שחזרנו מאוחר אתמול מהפארק. הזמנו כרטיסים אתמול בערב לאומגות סקייליין, היה או ב7 בבוקר או ב12 או ב13. בחרנו 12 כדי שיהיה לנו בוקר רגוע. בזמן שהבנים היו עם הילדים בבריכה, אנחנו הבנות הלכנו לראות את מקדש הכסף היפיפה. הנמצא בהליכה קצרצרה מהמלון. המקדש ממש יפה אז אם אתם בסביבה כדאי להציץ בו.
ב12 אספו אותנו לאומגות סקייליין, כאן אני חייבת לכתוב שהיה מאוד קשה להשיג אותם, הזמנו מקלוק אבל בעלי לא עשה את באומגות אלא רק את הקארטס carts, התכתבתי איתם בווטסאפ להבין איך אני משלמת עליו, לא באמת ענו משהו קוהרנטי רק כתבו שכן אפשר. ציינתי זאת גם בהזמנה של קלוק שיהיה ברור שאוספים 7 אנשים ולא 6. לטלפון הם גם לא באמת עונים. בקיצור כשאספו אותנו, הנהג לא הבין למה 7 כשיש כרטיסים ל6, הוא התקשר אליהם, הם הסבירו לו וביקשו תשלום של 1000 בהט, מה שבעצם כלל את החלק היחסי של בעלי. לא הבנתי רק למה אי אפשר היה לכתוב בווטסאפ שהתכתבתי איתם שזה יעלה 1000 בהט (למרות ששאלתי בבירור כמה להוסיף עליו).
נסענו כשעה וחצי מצ'אנג מאי, קודם כל מגיעים לאכול במסעדת בופה עמוסה בטירוף (שהזכירה לנו כמה שנאנו טיולים מאורגנים בתאילנד בטיול הקודם) ומשם יש עוד נסיעה של כחצי שעה בכבישים זוועה עד לתחנת היציאה. בתחנת היציאה הבלאגן חוגג, המולה של קבוצות ובלגן טוטאלי, אין לי מושג איך הם מצליחים להבין שם שמה הולך. נרשמנו בקבלה, וקיבלנו מס׳ קבוצה (כל הסעה היא בעצם קבוצה), אחרי המתנה של כ40 דקות התחלנו את הפעילות. קודם כל בcarts, השעה כבר היתה שלוש אחר הצהריים, בכנות ה-carts היה מיותר לגמרי, התאילנדים ניסו לחקות את תלת האופן האירופי אך ללא הצלחה. הכלי נתקע ואם לפניכם מישהו עוצר, אז אין סיכוי שאפשר לנוע שוב בלי דחיפה כך שצריך כל פעם לחכות לנציג שיבוא לדחוף אתכם במורד ההר עד שתצברו מהירות רק כדי לעצור שוב אחרי מישהו שבלם לגמרי, תנסו להיות הראשונים.
את האומגות עצמן התחלנו רק בארבע (וכאן טיפ סופר חשוב, תבואו מוקדם, כן גם ב7, זה לפני העומסים שמצטברים). בכל מקרה עולים על ציוד ונוסעים בגיפ לנקודת ההתחלה, אפשר לקנות חבילת צילום זה נחמד ומחלקים לכם גו פרו (אל תצפו לצילום איכותי, ממליצה לקחת טלפון, המדריכים יכולים לעשות לכם סרטון מהמם). המדריכים מאוד מקצועיים וחברתיים וממש עשו כיף לילדים אבל רואים את העייפות שלהם לקראת הסוף (היינו הקבוצה הלפני אחרונה) עד כדי שכמעט שכחו לחבר את הבן שלי לאומגה, אז הורים לשים לב בשמונה עיניים וגם להגיד לילדים שיעירו, הוא ישר אמר למדריך שהוא לא מחובר. מתחילים באומגות קצרות וכיפיות, ויש גם אומגת באנג׳י, ואז ממש לפני האומגות הארוכות והיפות התחיל לרדת מבול, כזה שלא ראו נוף בכלל . חיכינו שייחלש טיפה ואז שמנו את ניילוני הגשם והמשכנו, גם זו חוויה, לראות את הג׳ונגל עפוף עננים וערפילים ולרדת באומגה בגשם. בסוף, בגלל העיכוב בבוקר והגשם, נוצר עוד עיכוב כך שאת מסלול האומגות סיימנו רק בשבע בערב, כמעט בחושך, ועוד היה לנו נדנדות שכבר לאף אחד לא נשאר כוח לזה אז זה ממש הרגיש תקוע. מסכן החצי שהתייבש שם משלוש ועד שבע בערב שסיימנו. למלון חזרנו בעשר בלילה, וזו בדיוק הסיבה למה לעשות את האומגות מוקדם ולא בצהריים. גווענו ברעב אז אכלנו באחת המסעדות התאילנדיות המצויינות שליד המלון וקרסנו לישון.
פאי 12-15.8
בבוקר עזבנו את המלון היפה שלנו ולקחנו מונית לשדה התעופה של צ'אנג מאי כדי לאסוף את הרכבים שלנו, שכרנו מחברת יורופקאר ל-5 ימים לנסיעה לפאי ועוד יום וחצי בצ'אנג מאי. קיבלנו רכבים חדשים ומדוגמים suv- טיוטה יאריס קרוס הדגם החדש. בעשר וחצי יצאנו לכיוון פאי. החלטנו לקחת רכב כי עם כביש מפותל הרבה יותר נוח לנהוג לבד בקצב שלנו וגם בפאי לא להיות תלויים במוניות, וזו היתה החלטה מעולה. הכביש אמנם מפותל אבל ממש לא נורא, הכביש סלול היטב, ברור ונוח מאוד, שפע נקודות עצירה והפיתולים ממש לא נוראיים, בתור סובלת מבחילות ממש לא הרגשתי כלום.
עצירה ראשונה עשינו בקפה panckled קפה מקסים בלב הטבע, עיזים ותרנגולות שאפשר להאכיל, נדנדות וגינת ירק. העוגות שלהם מעולות וגם הכריכים. אם כי השירות היה איטי מאוד.
2 דק נסיעה משם נמצא מפל מוק פא, בעונת הגשמים הוא ממש מרשים. הליכה נעימה של 7 דק מהחניה בג'ונגל (תתאלתשו) ומגיעים, ניתן גם להיכנס להשתכשך ולהגיע ממש עד למפל. בחזרה החום נשבר עם מבול תאילנדי, הסתתרנו תחת עץ בננה, למזלינו כבר תוך 5 דק (גם ככה היינו רטובים מהמפל אז לא הפריע) הגשם נפסק.
משם המשכנו בנסיעה, עצרנו לתצפית אחת בדרך והנסיעה עברה ממש בנעימים. מי שרוצה יכול לעצור גם בגייזר אבל לצערי לא הספקנו לא בהלוך ולא בחזור.
לפאי הגענו ב16:00 ונסענו ישר למלון החמוד שלנו pai my guest resort. מדובר במלון בוטיק קטן, לא מפונפן אבל במיקום משגע של ג'ונגל ושדות אורז. קיבלנו חדר משפחתי שזה בעצם שני חדרים צמודים המחוברים בינהם במרפסת. היה קצת מלחיץ אבל החדרים היו ממוקמים ככה שניתן לגשת אליהם רק מכיוון אחד אז הרגיש בטוח יותר. הצוציקים היו מאושרים לקבל יחידה נפרדת רק להם. דבר ראשון צללנו להתקרר בבריכה החמודה של המלון ואחר כך הלכנו לטיילת של פאי ה- walking street מדובר בהליכה של כ2 קמ מהמלון, לא נורא כי באור ההליכה יפה אבל אין באמת מדרכות בתאילנד אז בלילה ללכת ביתר זהירות. שוק הלילה מדהים, מצאנו שם את הסושי הכי טעים ever וכל כך התפוצצנו ממנו שלא ברור למה עוד המשכנו למסעדה והתפוצצנו גם שם מהאוכל, לחדר התגלגלנו בקושי.
את היום השני בפאי, התחלנו במפל מור פנג, מפל חביב שהקטע שלו זה שניתן ממש להתגלש למים ישירות מהמפל. המים די קרים, אפשר גם לטפס למעלה לנוף יפה. אחרי שהצוציקים התגלשו ואף אחד לא שבר כלום, המשכנו לכפר הסיני, אבל הוא היה די נטוש אז המשכנו ועלינו למעלה לתצפית יון לאי, תצפית מקסימה על העמק של פאי. בגלל העונה גם המקום הזה היה די נטוש (כניסה עולה 20 בהט לאדם). במקום היתה פתוחה רק מסעדה אחת אז הסתפקנו בשייקים (כי היה חם נורא) וקצת מזכרות. ירדנו חזרה לכפר בתקווה שיתעורר לחיים אבל הוא עדיין היה נטוש ולכן ויתרנו על סיבוב שם.
התחנה הבאה היתה גשר הבמבוק בפום בק, ממש ליד הגשר, יש עוד מפל (מפל פום בק) אבל לא עצרנו שם, החלטנו לעשות את הגשר ואחריו את המפל. הגשר משגע, משלמים כניסה (לא זוכרת כמה) ועולים להליכה על הגשר. סביבו יש תצפית מהממת, נדנדות, יש איזור של ירי בחץ וקשת (בעלות סמלית נוספת) פינת האכלת דגים, סוף סוף החום נשבר עם הגשם, גם כשיורד גשם זה תענוג כי החום נשבר ונהיה ממש נעים ולא קר בכלל. המשכנו על הגשר עד למסעדה מקסימה עם ערסלים הצופים לנוף המטורף, הילדים נשנשו נאגטס והתקדמנו עוד על הגשר עד סופו במקדש חביב ומקסים בלב הג'ונגל.
לא ציפינו אבל לקח לנו הרבה זמן לטייל על הגשר והשעה כבר ארבע אחר הצהריים, ויתרנו על מפל פום בק ונסענו לtwo huts מסעדה חביבה שנשקף ממנה נוף מהמם. קצת הקדמנו את השקיעה ולכן המקום היה ריק אבל כבר היינו רעבים בטירוף. במקום יש ערסלים נדנדות ובכלל אווירה רגועה וכיפית. הספקנו עוד להגיע למלון לטבילה בבריכה המקסימה וכמובן בערב שוב יצאנו למסע אוכל בשוק הלילה נהננו מסושי (לא טעים כמו בדוכן אתמול), גיוזות ושייקים ומשם ישר הלכנו לדוכן הסושי הטעים!!!
ביום השלישי בפאי, החלטנו להתרחק לכיוון מערת נאם לוד והכפר באן ג׳אבו, נסיעה של כשעה ורבע עד למערה בדרך משגעת דרך מעבר הרים, לצערי איך שהגענו לפסגה של הרכס התחיל גשם ולא ראו את הנוף.
מערת לוד היא מערה ענקית והקטע המיוחד שלה הוא שיש נהר בפנים שניתן לשוט בו ברפסודות. לצערי בעמדת קניית הכרטיסים הסבירו לנו שבגלל מפלס המים הגבוה האולמות השני והשלישי ששטים אליהם ברפסודת במבוק סגורים ורק האלם הראשון פתוח, צעדנו עם מדריכות שהדליקו עששיות שהאירו לנו את הדרך, באולם עצמו ראינו זקיפים ונטיפים מרשימים, עטלפים, אבל בכנות לא הייתי טורחת להגיע אם ידענו שאין שייט, לצערי גם אין ממש איך לבדוק את זה, לא מצאנו אתר אינטרנט מעודכן, אם כי הנחנו שיתכן והשייט יהיה סגור בגלל עונת הגשמים ומפלס המים.
משם נסענו עוד 40 דק לכיוון הכפר באן ג׳אבו, כבר קטן הממוקם מול צוקי גיר ענקיים ונוף מטורף, הקטע של הכפר הוא מרק הנודלס המסורתי שאוכלים אותו בישיבה על הרצפה מול הנוף המטורף, זו פשוט חוויה אדירה, המרק מושלם, הנוף מטריף. ממש ממליצה להגיע לפה. אפשר גם ללון בכפר ואז ליהנות מהזריחה המשגעת שם שרואים את תופעת גלישת העננים, אבל הלינה שם מאוד בסיסית ופרט למסעדה אחת נראה שבעונה הזו הכפר די שומם.
לאחר שאכלנו ושבענו, התחלנו בנסיעה חזרה לפאי, שוב מעבר ההרים שבדרך היה גשום ומעורפל כך שלא היה טעם לעצור לסיבוב תצפית. עצירה אחרונה שלנו היום במעיינות החמים sai ngam מדובר על נהר סכור שיוצר כמה בריכות כולן חמימות. למי שהיה באיסלנד אל תתאכזבו, זה לא באמת חם, טיפה חמים וזהו, אבל עצירה מצויינת לסיום של היום. המקום פתוח עד שש הגענו בארבע כך ששעה וחצי בהחלט ממצה.
חזרנו לפאי, אספנו את הכביסה שמסרנו בבוקר, הפעם חנינו ליד הרחוב של השוק, אכלנו המבורגר במסעדה ישראלית (היה טעים דווקא) ואז שלחנו את הילדים והבנים למלון בעוד אנחנו הבנות עשינו סיבוב קניות וקצת הליכה חזרה למלון. ערב אחרון בפאי בילינו בנחת במלון המקסים שלנו.
למחרת נפרדים מבית המלון המקסים שלנו וארוחת הבוקר המצוינת שלו (שבכל ערב מזמינים ארוחה למחרת ומקבלים ארוחה שהוכנה במיוחד בשבילכם טרי טרי וטעים ממש). לפני שאנחנו נפרדים מפאי אנחנו עושים עוד עצירה בקניון פאי, לא קניון לקניות, אלא canyon, מדובר בשביל עפר צר ממש שעובר על הגבעות, חביב למדי אם כי בגלל הגשמים חלק מהמקטע קרס ולכן לא ניתן לצעוד על כל המקטע אלא רק על חלק קטן שלו, זה מסתדר מצויין עם הלוז שלנו כי מצפה לנו עוד נסיעה ארוכה.
כביש הפיתולים עבר חלק גם בחזור, עשינו עצירה קטנה לקפה באמצע, שוב לצערי לא הספקנו את הגייזר (לא נורא אחרי איסלנד אין לנו מחסור בגייזרים), ונסענו ישירות למקדש Wat Ban Den מקדש ענקי ומדהים, באמת אחד היפיפיים, שפע פסלים בצורת דרקונים תרנגולות ועוד, מתחם המקדשים משגע ביופיו, רק חבל שחום אימים בחוץ, ברמה שפשוט רותח להסתובב.
אחרי סיבוב הזעה קצר נסענו משם לגולת הכותרת של היום- שמורת סרי לאנה. מדובר בשמורה גדולה מאוד שבמרכזה האגם המלאכותי, במרכז האגם יש מסעדות צפות שבחלקם יש גם אופציות לינה. הכניסה לשמורה עולה כסף (לא זכור לי כמה משהו סביב 200-250 בהט) מחנים את הרכב והולכים לכיוון מעגן הסירות, שם בעלות של כ-70 בהט ניתן לקחת סירה הלוך וחזור לאחת מהמסעדות הצפות, וכך עשינו, נסענו ל- Mountain Float, מלון ומסעדה, שייט חביב של כ-20 דקות והגענו. במקום פרט למסעדה יש גם שפע פעילויות מים לילדים, נינג׳ה מים, מגלשות וטרמפולינה, מקפצות, סאפים וקיאקים חינם לבאי המסעדה. הילדים מיד קופצים למים בעוד שאנחנו אוכלים צהריים, האוכל לא רע בכלל. סגרנו עם משיט הסירה שעתיים (מ-14 ועד 16), היה מספיק זמן גם לאכול בנחת וגם להנות ממתקני המים הסאפ והקייקים. גם הגשם שסוף סוף ירד וצינן את האוויר רק הועיל ולא הפריע כלל. התלבטתי אם כדאי לקחת לילה באחד המלונות הצפים באגם, אבל התנאים שם די בסיסיים ולא בטוחה שזה שווה לילה, די ממצים את המקום אחרי שעתיים שלוש.
בשעה ארבע הגיעה הסירה שלנו וחזרנו חזרה למעגן, משם נסענו כשעה וקצת עד למלון שלנו בצ'יאנג מאי, הפעם עברנו לחלק הצפוני והשוקק יותר של העיר העתיקה- מלון at chiang mai. הבנים ניצלו את הבריכה שפתוחה עד מאוחר בעוד שאני ופיצקה היינו רעבות לסושי אז יצאנו לדייט, בהמשך מצאנו גם שוק אוכל חביב ממש ליד המלון וכמובן איך אפשר בלי פוט מסאג׳?
16.8 יום אחרון בצפון.
התחלנו את הבוקר בטיפול בפילים בחוות Maerim Elephant Home שהזמנו דרך קלוק. לקחנו את ההגעה העצמאית כי גם ככה היינו עם רכב. הגענו בעשר בבוקר, קיבלנו בגדים להחלפה, אחר כך קיבלנו הסבר על הפילים (על ההבדל בין פיל אסיאתי ופיל אפריקאי) ומילאנו קני סוכר בתיקים שקיבלנו כדי להאכילם. משם יצאנו לנהר, שם האכלנו את הפילים בקנה הסוכר ואחר כך לרחיצה בנהר. חווה כיפית במיוחד לילדים אם כי מאוד, אבל מאוד ממוסחר, גם הגישו צהריים- פאד תאי וירקות אז זה סגר לנו את פינת האוכל.
משם נסענו עוד כ40 דקות עד למפלים הדבקים (buatong), המקום ענקי ועמוס מאוד מטיילים אם כי במפלים עצמם פחות הרגשנו עומס, כן היו אנשים ודי הרבה אבל לא ככה שצריך לחכות בתור כדי לעלות במפלים, לא שילמנו בכלל על כניסה.
שמם של המפלים הוא בגלל האבן שלא מחליקה בכלל ומכאן שמם ״דביקים״, ממש ניתן לעלות במעלה המפל, חוויה כיפית ומרעננת. יש 3 נקודות התחלה, עליונה אמצעית ותחתונה. התחלנו מהעליונה רק כדי ל״טעום״ ומשם ירדנו לתחתונה ועלינו את כל הדרך למעלה. הילדים אחרכך הלכו לעוד סיבוב בזמן שאנחנו התייבשנו מעט. לא הייתי מקצה למקום מעבר לשעה וחצי שעתיים בהגזמה, סיבוב אחד גג שניים וממצים מהר.
תחנה אחרונה להיום הוא בית הקפה המפורסם Dantewada Land of Angels Waterfall Park, מדובר בקפה וגנים מלאכותיים. במקום אין חניה מסודרת אבל שפע חניה ליד, כרטיס עולה 80 בהט לאדם. המקום פשוט משגע! אמנם תיירותי וממסוחר אבל, הגנים מטורפים. התחלנו קודם כל במסעדה כי היינו רעבים, חשבנו שמקום כלכך תיירותי יהיה יקר ולא טעים, אבל הופתענו לטובה, האוכל אמנם לא היה זול במונחי תאילנד, אבל היה ממש טעים, ויש מגוון משקאות מיוחדים למשל שוקו קרמל לילדים. אחרי ששבענו יצאנו לשיטוט בגנים, תקשיבו לא מדובר על חצי שעה שעה גג, אשכרה טיילנו שם כשעתיים וגם לא ראינו את כל הגנים, המקום ענקי, מלא מקומות לצילום, יש גם פינות ליטוף של ארנבים ועיזים, יש מתקנים לילדים, בקיצור ממש ממליצה להגיע לכמה שעות, וכדאי אחר הצהריים כך גם משמעותית פחות אנשים (פרט לסיניות או קוריאניות שמגיעות לשם לעשות לעצמן בוקים). ערב אחרון בילינו בשוק האוכל הקטן ליד המלון וכמובן פוט מסאג׳ לסיום שהותינו בצפון תאילנד.
כמה מילים על הצפון- אנחנו כלכך אהבנו את הצפון, גם צ׳אנג מאי רגועה משמעותית מבנגקוק וממש נעימה לשהיה, כל הטבע מסביב מדהים, שפע של טיולי יום. מזג האויר היה מושלם, אמנם אפרורי אבל כמעט ולא ירד גשם ואם כבר ירד זה היה ממש מרענן. גם מבחינת טמפרטורות ולחות הרגשנו הרבה יותר נעים כאן מאשר באיים שם היה הרבה יותר חם. מבחינת מחירים הצפון מאוד זול, גם האוכל גם מסאז׳, וגם מזכרות ממליצה לקנות בשוק סוף השבוע שכולל הרבה דברים בעבודת יד.
קו סמוי 17-22.8
מצ׳אנג מאי עלינו על טיסה של בנגקוק איירוויס לקו סמוי, מדובר על טיסה ישירה יומית שיוצאת ב-11:35 ומגיעה לסמוי באחת ומשהו. שדה התעופה בסמוי הוא אטרקציה בפני עצמה ובנוי כביתנים פתוחים, האוטובוס שלוקח מהמטוס לטרמינל הוא קלנועית ארוכה... הייתי אולי מתלהבת מזה יותר אם לא חום האיימים ששרר שם, תקשיבו חם ו100% לחות וכל זה בלי מזגן, למות!
החלטנו לשכור רכב ליומיים הראשונים בסמוי בכדי שתהיה לנו גמישות לראות את האי ולא להסתמך על מוניות (בכל זאת שתי משפחות סה״כ 7 אנשים), שכרנו טויוטה 7 מקומות והבנים התחלקו בנהיגה, אבל עד שקיבלנו את הרכב חשבתי שנמות מחום כי בכל מקום בשדה הזה אין מזגן בכלל.
יצאנו לדרך למלון שלנו smile house, מלון פשוט אבל גדול ממש, בכפר הדייגים, במרחק נסיעה של 20 דקות סה״כ מהשדה. הניווט הוביל אותנו לרחוב שוק הלילה, שאין שם מעבר בכלל בין הדוכנים, אחרכך הוא הוביל אותנו לטיילת שגם שם אי אפשר לעבור. בשלב מסויים ירדנו אנחנו הבנות, והלכנו ברגל לברר איפה חונים כי המלון ממש יושב בין חוף הים לכביש האחורי שמקיף את האי. מסכנים הבנים, כמה סיבובים הם עשו שם עד שהצלחנו לכוון אותם לחניה של המלון שבכלל נמצאת מהצד האחורי. בזמן סאגת החנייה עשיתי צ׳ק אין ולו כדי להכניס את הילדים למזגן, בעוד אנחנו הבנות נמסות בחום ומחכות לבנים בחניה... בשעה טובה החניה נמצאה הציוד נפרק וכולנו התפזרנו לחדרים הממוזגים.
בקוסמוי הזמנו 5 לילות, ובגלל שתכננו לטייל באי העדפנו להסתפק במלון פשוט אבל עם חדר נוח (רצוי יחידה אחת עם שני חדרים) המלון ענה בדיוק על הציפיות. החדרים היו מצויינים, לקחנו וילה משפחתית, שני חדרי שינה וסלון ממש חביב עם מרפסת, במלון 2 בריכות, פשוטות ולא מפונפנות, לדעתי ממש value for money, וכמובן שהוא נמצא ממש מצמוד לשוק הלילה של כפר הדייגים וממש במרכז העיניינים, אבל בגלל שהוא ענקי אז אתם מרגישים בלב הכפר ולא במרכז השוקק.
כשהצטננו יצאנו לחוף הים ולקוקטייל וצהריים במסעדת המלון (לא רק של המלון, זו גם מסעדה רגילה לגמרי), אוכל טעים מאוד רק המחירים כבר שונים לגמרי ממה שהיה בצפון. הצוציקים שיחקו בחוף ומשם כשהתחיל לטפטף מעט פרשנו לנו לבריכה.
בערב הלכנו למסעדת קוקו טאמס למופע האש, היה יקר פחות טעים והילדים איבדו עניין די מהר אם כי המופע והאווירה במסעדה ממש כיפיים ומוזיקה טובה, לא בטוחה ששווה את המחיר המטורף שם.
הספקנו עוד לעשות סיבובון בשוק הלילה שמאחורי המלון וגם ברחוב החנויות שמול המלון. יש הרבה עברית אבל לא היתה לנו הרגשה של אילת, אחד הדברים שממש אהבתי הפעם בתאילנד זה חיי הלילה והשווקים, הכל מתעורר חי ותוסס וממש כיף אפילו סתם ללכת לטייל.
למחרת יצאנו עם הרכב לחקור את האי, התחלנו בתצפית למאי (נורא רציתי את תצפית ה-overlap stone אבל התצפית היפה סגורה לשיפוץ ולכן בחרנו את למאי). אני חייבת לציין קודם שהתנועה סביב כפר הדייגים ובצ'אוונג מאוד סואנת ופחות נעימה לנהיגה.
לא זוכרת מה עלות התצפית, אבל עולים למקום בקרונית כזאת ושם יש גם אומגות למי שרוצה אנחנו ויתרנו, שתינו שייק במסעדה החמודה למעלה וספגנו את הנוף.
משם נסענו לאטרקציה התיירותית של סלעי סבא וסבתא, הצלחנו למצוא חניה בתשלום ממש ליד הסלעים ב- 80 בהט, ולמזלינו לא היו המוני אנשים שם כך שזכינו לטייל בסלעים המפורסמים כמעט לבד, את הצוציקים עניין רק הים. כשראינו שיש דרישה לים נסענו לחוף הכי מומלץ בסמוי- חוף סילבר. גם פה יש חניה של המלון בעלות של 80 בהט. החוף עצמו מאוד עמוס, להגיד שהוא הכי יפה נראה לי מוגזם, יש יפים ממנו ופחות עמוסים. כשאנחנו היינו, המים לא היו כל כך צלולים אז גם שנירקול לא בא בחשבון, אמנם היינו בתקופה של מדוזת הקופסא אבל הקפדנו לרחוץ איפה שיש המון אנשים, בחופים מסודרים וכמובן כשאין אזהרות (כשיש דגל סגול יש יצורים ארסיים במים אז לא נכנסים). בילינו בחוף כשעתיים ומשם נסענו ל-the jungle club מסעדה שהיא גם תצפית, כן גם היא מלכודת תיירים אבל ההמבורגר שלהם פצצה!!! והאוכל ממש טעים. אחרי ששבענו מהאוכל ומהנוף חזרנו למלון שלנו למנוחת צהריים. בערב החצי לקח את הילד לטיול ואני ופיצקה יצאנו לחרוש את החנויות.
ביומינו השליש בסמוי צריך היה להחזיר את הרכב בצהריים ולכן ניצלנו את הבוקר לטיול מקדשים באי. התחלנו עם הבודהה הגדול שחולש על סמוי, וממש במתחם הבודהה יש את קפה קפיבארות שהילדים חלמו כבר זמן מה, בזמן שהם האכילו קפיבארות וסוריקטות אנחנו שתינו שייקים ועשינו סיבוב בדוכנים. משם המשכנו למקדש הלוטוס, לא לפספס המקום פשוט מדהים, רק חבל שהיה כל כך חם שהילדים איבדו את זה...
היות ונשאר לנו שעתיים עד החזרת הרכב, ולכולכנו כלכך חם החלטנו לנסוע לים, הפעם לחוף צ׳אוונג מון choeng mon, תקשיבו החוף הזה לוקח את סילבר בהליכה! חול לבן, מים טורקיז, משמעותית פחות עמוס, יש אטרקציות חוף- בננה אופנועים, ממש חבל שלא היה לנו יותר זמן להנות מהחוף הזה, אבל הביקור גם אם קצר היה ממש במקום כי היה יותר מידי חם!
משם נסענו לשדה להחזיר את הרכב, וחיכינו שיאספו אותנו לטיול שהזמנו דרך מרכז למטייל- שייט פרטי לאי החזירים. הנהג היה קצת עפיפון וחיכה לנו במלון בעוד שאמרנו בפירוש שיאספו אותנו משדה התעופה. לאחר עיכוב של חצי שעה שבו שוב נמסנו מחום בשדה התעופה ללא מזגן, הגיע הנהג לאסוף אותנו.
נסיעה של שעה כמעט לצד השני של סמוי- לחוף המערבי ושם פגשו אותנו, קיבלנו חליפות הצלה וצעדנו לסירה שלנו, סירת long tail. טיול פרטי זו חויה מדהימה, מצד שני השייט בלונגטייל קצת פחות, אמנם היינו ביום שמש ללא גלים כלל אבל ברגע שהסירה יצאה לים הפתוח, ויש קטע כזה של רבע שעה בערך, אני הייתי בטוחה שהסירה תכף מתהפכת, מרגישים מאוד את הטלטולים.
העצירה הראשונה היתה לשנירקול בשונית, אמנם היא לא משתווה לשוניות בקו טאו, אבל כשנירקול ראשון לטיול הזה היה די מרשים, הילדים ממש הנהו, ושוב זה היופי בטיול פרטי, נסענו משם רק כשכולנו מיצינו. לאי החזירים הגענו בסיבובות ארבע וחצי, רצועת חול לבן עצי קוקוס ממש גן עדן וכמובן יש חזירים, חלקים קטנים וחמודים, אחרים ענקיים ומגודלים שרק רודפים אחרי אוכל.
בגדול אין מה לעשות באי, לשחות לא הייתי נכנסת שם כי בכל מקום יש קקי של חזירים- לבוא עם נעליים ולא יחפים. הזמנו שם ארוחת צהריים, לא מבחר מטורף אז זה הסתכם בנאגטס לילדים, פאד תאי ואורז באננס וכמובן שייקים. עשינו כמה תמונות חמודות עם חזירים ובלי, ועזבנו את האי, לדעתי היה מיותר לגמרי. בהפלגה חזרה היינו בטוחים שזה היום האחרון בחיינו מרוב הטלטולים של הגלים, אבל שרדנו לספר. למלון חזרנו לקראת שמונה בערב, ויצאנו לשיטוט נוסף בשוק שלידו.
למחרת החלטנו שאנחנו עושים יום רגוע למדי, הבנים שלנו טוענים כל הזמן שאנחנו מטרטרות אותם וכל מה שהם רוצים זה לשכב על החוף עם קוקוס. אז פרגנו להם ולקחנו את הילדודס לאימון איגרוף תאילנדי במכון שנמצא ממש מאחורי המלון שלנו P.M PAYU MUAYTHAI GYM. תיאמתי איתם דרך הווטסאפ יומיים לפני לאימון של שעה ל-3 ילדים. הקטנים ממש נהנו, בסיום האימון לקחנו אותם לצהריים במסעדת המלון על החוף ומשם זמן בריכה. אחר הצהריים שלחנו את הילדודס לנסות את הבננה בחוף ליד מלון הולידי אין, בננה שנקשרת לסירה מהירה ומשייטת לה, עולה 1500 בהט למשהו כמו 20-30 דק, הצוציקים חזרו בעננים עם אחלה תסרוקות מהרוח.
ביום האחרון שלנו בקו סמוי בחרנו לעשות את טיול הדגל- 42 האיים או שמורת אנג טונג (ang thong) שהוזמן גם כן יומיים לפני דרך אתר למטייל תאילנד. בשמונה בבוקר הגיע המיניבוס לאסוף אותנו עם עוד 3 אורחים ממלונות סמוכים, משם נסענו לרציף בחוף הצפוני והתחלקנו לקבוצות. הקבוצה שלנו זכתה בתענוג לשוט דרך קופנגן ולאסוף עוד כמה משתתפים משם. בעת ההדרכה נאמר שבהלוך יש גלים גבוהים כ-2 מטר וכדאי לשבת בירכיתי הספידבוט. מזל שלקחתי טרבמין, וממליצה בחום לכל מי שיש חשש לבחילה, קחו כדור, עדיף להיות מעט ישנוני (על בטן מלאה זה לא כזה מרדים) מאשר להיות כל היום עם בחילה.
יצאנו לשיט, לא סתם המדריך הזהיר, היו גלים ממש גבוהים והשיט לא היה נעים בכלל, אבל הרגיש יותר בטיחותי מאשר על הלונגטייל, הקפיצות בעיקר היו כשהסירה עולה על הגל וצונחת ובעצם נחבטת במים ופחות טלטולים הצידה שגורמים לך לחשוב שתכף נתהפך. מדובר על שייט של חצי שעה לקופנגן ומשם עוד כשעה עד השמורה. שימו לב שמדובר בהרבה מאוד זמן בין בסירה מהירה ולכן אם יש ספק אז תוותרו, בעיני בכלל לא מתאים לילדים קטנים ובטח כאלה שלא יודעים לשחות היטב.
התחנה הראשונה היתה שנירקול, אמנם היה גשם וגלים וזה די פגע בראות, השונית אולי יפה אבל נראתה אפרורית, לא שונה במיוחד מהשנירקול שעשינו ליד אי החזירים. משם שטנו לאי הבא לעשות קייקים ולאכול צהריים (יצאנו לשייט בתשע בבוקר, עד שהגענו לאנג טונג כבר היה עשר וחצי, חצי שעה שנירקול וכבר 11) באי חיכו לנו קייקים מסודרים, אני והחצי לקחנו כל אחד ילד ויצאנו לשייט, מדובר על כ-500 מטר סה״כ אבל כשפיצקה לא חותרת ורק צועקת עלי כשאני מצלמת זה היה טיפה מאתגר, בכל מקרה אחרי הקייקים היה לנו זמן לאכול (דווקא אוכל טעים, עוף, אורז פסטה ופירות), במקום יש גם נדנדות וערסלים שהם אחלה פינות לצילום יפה מול המים הטורקיזיים.
עצירה שלישית היתה לתצפית על אגם נסתר, מטפסים בכ-150 מדרגות לנוף חביב של האגם, מי שלא רוצה יכול לרחוץ בחוף. ועצירה אחרונה היא באי המרכזי, יש שם קמפינג (למזמינים מראש) חוף ים וכמובן העליה לתצפית המפורסמת. הבנים והילדים אמרו ״לא״ נחרץ על התצפית כך שאנחנו הבנות יצאנו לדרך.
קודם כל כדאי מאוד להביא נעליים נוחות ולא כפכפים, במיוחד אחרי הגשם השביל והמדרגות ממש חלקים, להצטייד גם בבקבוק מים (לא הקטן שנותנים בסירה, לפחות 750 ליטר, חם ולח נורא!). המסלול עובר בין 5 תצפיות, הראשונה אחרי 150 מטר גובה, השניה 250 השלישית פונה לפנים האי, הרביעית 350 והחמישית 450. בגדול ההבדל בין התצפית ה-4 וה-5 הוא לא גדול רק שב-5 יש נוף 360 בעוד ברביעית לא, אבל אנחנו הגענו לרביעית ולגמרי הספיק לנו, לחמישית כבר ממש לא היה לנו כוח לטפס ולהתנשף כמו קיטור, כמובן שאם כבר עליתם עד כאן עוד עליה של 10 דק זה כלום, אבל אנחנו ויתרנו. בשעה ארבע יצאנו חזרה שוב דרך קופנגן, הפעם בגלל כיוון הנסיעה הגלים לא הורגשו כל כך.ֿ חזרנו לרציף ומשם המיניבוס לקח אותנו לכפר הדייגים רק שהפעם הוא הגיע מכיוון שוק הלילה ואנחנו נוכחנו לדעת שבכל 4 הלילות כאן לא באמת הגענו לחלק הכי מעניין בשוק, האיזור של האוכל! כמובן שהיינו רעבים אז הצטיידנו כבר בסושי ועוד פינוקים לחדר ומיד אחרי מקלחת יצאנו לתור את שוק הלילה הנהדר הזה, הלוואי ובארץ היתה כזאת סצנה של שווקי אוכל, הכל כלך מזמין, טרי, טעים ובכלל כל האווירה כיפית, אמנם עמוס אבל לא מורגש שיושבים אחד על השני, יש מרווח ומרחב, ממש נהננו.
קופנגן 22-26.8
את המעבורת הזמנו יומיים לפני, דרך האתר 12go -אפליקציה ממש נוחה. עשינו צ׳ק אאוט והזמנו מונית דרך המלון שתיקח את כולנו לרציף בנגרק bangrak ומשם למעבורת של חברת לומפריה לקופנגן. המעבורת מגיעה לנמל טונגסלה, ומשם הזמנו נהג מהמלון הבא שיאסוף אותנו ויביא למלון עצמו.
החלטנו שבקופנגן אנחנו מורידים הילוך ומתפנקים ולכן הזמנו את מלון פנווימן panviman בחוף טונג ני פאן- שאומרים שהוא החוף הכי נוח למשפחות. זה היה המלון הכי יקר שלנו בטיול הזה והזמנתי אותו ישירות דרך המלון בbalck friday כשהייתה הנחה משמעותית. בגלל ההרכב שלנו חדר עם בריכה פרטית היה כבר תענוג מאוד יקר אז הסתפקנו בחדר עם ג'קוזי.
מנמל טונגסלה לקח לנו כ-40 דקות להגיע למלון. החוף עצמו כולל את המלונות היותר ״מפנקים״ בקופנגן, ומה שיפה שם זה שיש רחוב ממש מאחורי כל המלונות, יש שם הכל: מסאז׳, מסעדות, סופרים, סוכנויות, השכרות רכב או אופנוע והכי חשוב- כביסה! המלון שלנו נמצא כולו על צלע ההר ונשקף ממנו נוף מטורף. אם יצא לכם חדר במפלסים הנמוכים אשריכם, אתם קרובים להכל, אנחנו לעומת זאת, זכינו לחדר על גג העולם, נוף מטורף אבל תלויים לגמרי בחסדי הטוקטוק (כלומר הקלנועית, אבל בתאילנד יותר קל להגיד טוקטוק) של המלון. כמובן שבקבלה נאמר שבכל רגע נתון ניתן להזמין טוקטוק וזה אולי נכון אבל האם הטוקטוק יגיע מיד, זה כבר דיון אחר. יצא לנו לא פעם ולא פעמיים להמתין יותר מרבע שעה לאיסוף עד שהתייאשנו וירדנו ברגל (לא נורא בכלל, אבל לעלות את ההר בלי הטוקטוק זה כבר סיפור אחר).
מיד כשסיימנו להתלהב מהחדר הענקי ממש מעבר לכל פרופורציה שקיבלנו- היחידה העליונה שכללה מיטה, ספה מרפסת נוף מטורפת ושירותים, היחידה התחתונה של הצוציקים שכללה את האמבטיה שהיתה בגודל של הדירה ששכרנו פעם בקרית אונו, מיטה זוגית ענקית ועוד נשאר שם מקום לפינת ישיבה ל-4 אנשים... החלטנו לרדת לבריכה. הבריכה פשוט wow, ענקית, עם נוף על המפרץ והחוף פשוט מטורף. קיווינו שהמלון הזה יהיה פחות ״אילת״ בגלל המחיר אבל התבדינו, זה היה המלון עם ריכוז העברית הכי גדול שנתקלנו בטיול הזה, ולא בצורה הנעימה והחיובית שיצא לנו להכיר בטיולים האחרים. לשבת מול הנוף המטורף הזה ולשמוע צרחות של ״אמא אבא״ מוריד, ממש מוריד.
אז מה עשינו? ביום הראשון כלום, פשוט כלום, בריכה, מסעדה, מסאז׳ מפנק. למחרת בדקנו את החוף של המלון, לקחנו קייק וסאפ, לצערי הם לא מרשים לשחות עד לחוף טונג ני פאן יאי, למרות שהוא ממש קרוב ונגיש. כן נכנסנו למים למרות החשש ממדוזות, לאחר שכמובן ביררנו עם הצוות שם. אגב שימו לב לדגלים, דגל ירוק- אין סכנה, דגל צהוב השחיה מותרת רק היו זהירים. דגל אדום- השחיה מסוכנת ושני דגלים אדומים החוף סגור, דגל סגול- נוכחות של יצורים ארסיים במים. בילינו בים ולאחר מכן עברנו לבריכה.
בצהריים יצאנו לטיול באגי שהזמנתי דרך סוכנות speed ko phangan לא לקחנו טרקטורון בגלל הגיל של הילדים, במקום לקחנו 2 באגי, אחת לכל משפחה. לצערי היינו קבוצה די גדולה אבל בגלל שהיינו עם הבאגי אז נסענו תמיד ראשונים והגענו ראשונים לכל האתרים. בשעה אחת אספו אותנו מהמלון לטיול של שעתיים, בו הגענו לנופים מטורפים! ניתן לקחת גם טיול של שעה שכולל את אותם הנופים, רק בטיול של שעתיים מגיעים גם למפלים. שימו לב בעונה זו המפלים די יבשים אז בדיעבד היינו מסתפקים בטיול של שעה. סה״כ היה נחמד מאוד להגיע לנופים המרשימים, אבל פרט לכך לא היתה שום חוויה מיוחדת לנסיעה בבאגי. חזרנו בשעה ארבע למלון מורעבים, ואז גילינו את מסעדת ההמבורגרים הכי אבל הכי טובה! ממש בתחילת הרחוב כשיוצאים מפנווימן, היינו כל כך רעבים שטרפנו הכל.
בערב אכלנו במסעדת המלון שסמוכה לחוף, מלא ילדים שיחקו במים, טעות קשה- לא נכנסים למים בחושך, זה הזמן שהמדוזות מגיעות, ואכן אחד הילדים נצרב ממדוזה (למזלו לא מהארסית). לאחר שסיימנו לאכול החלטנו לחתוך דרך החוף לרחוב שמאחורי המלונות, רק שהפעם יש גאות ויש רצועת מים שמפרידה בין המסעדה לחוף, החלטנו לעבור במהירות, בכל זאת מים רדודים ממש, את המדוזות ממש אפשר היה לראות מהחוף, בכל מקרה עברנו מהר, רק מה הכפכף לי עף מהרגל ונסחף לים. אין סיכוי שמי מאיתנו יכנס למים להציל את הכפכף (הכפכף היה בכלל של המלון), וכך טיילנו כשאני מסתובבת יחפב ועם כפכף אחד ביד. למזלי מצאתי חנות פתוחה והתחדשתי בזוג כפכפים חדש, את הכפכף היחיד בעלי זרק בצד.
למחרת, הבוקר התחיל מאוד מוקדם, התעוררתי לראות זריחה משגעת, מצרפת תמונות:
אחרי שכבר קמתי מוקדם יצאתי לסיבוב הליכה בחוף הים, ומה מצאתי? את הכפכף מאתמול תקוע בחול! מיד יצאתי לחפש את המסתור של כפכפף השני שנמצא בשלום. וזה סיפור הכפכפים בטיול.
בצהריים, הלכנו לעשות מסאג׳ במלון, ואז בזמן שהבנים הלכו לחדר כושר, החלטנו לאכול שוב במסעדת ההמבורגרים המצויינת. על הדרך גם סגרנו נהג למחר דרך אחת הסוכניות שברחוב. נורא רצינו שייט חופים אבל מזג האוויר לא שיתף פעולה בימים שהיינו בקופנגן, אמנם לא ירד הרבה גשם- כל יום אחר הצהריים ירד טיפה, לא משהו שמפריע לשהות (הילדודס נשארו בבריכה בשיא המבול כשלא ראו את קצה האף, לא הפריע להם), אבל היו רוחות וגלים בים, כבר הספיקה לנו חווית גלים בלונגטייל פעם אחת אז החלטנו להיצמד ליבשה בשלב הזה. למחרת הנהג הגיע עם המיניבוס בדיוק כמו שקבענו, ונסענו לחקור קצת את מערב האי:
התחלנו מחוף קו מא ששם נמצא גם האי קו מה koh ma, בשעת השפל יש רצועת אדמה דקה שמחברת בין החוף לאי, כמובן שכיוונו את ביקורנו לשעה בה יש שפל וזכינו לטייל ברגל לקו מה. בשפל גם נחשפו מלא אלמוגים מתים שמונחים במקום כמו רוג׳ומים של אבנים. בזמן ששוטטנו לאי, הבנים ישבו במסעדה נחמדה בחוף והזמינו שייקים. לא שחינו שם כי הים הים היה די גלי.
מקו מא המשכנו לחוף סאלאד, איזה הפתעה נעימה, מדובר בחוף טרופי משגע עם חול לבן ומים רדודים וצלולים כל כך שלא צריך שנורקל רואים כל דגיג קטן. כמובן שכאן לא התאפקנו ומיד קפצנו למים, היה כל כך כיף, אמנם המים היו חמימים, אבל החוף עצמו ללא גלים בכלל כך שהתחושה היא ששוכבים באמבטיה נעימה ונוף משגע. אחרי כשעה עזבנו לתחנה האחרונה שלנו להיום, מסעדת קו ראהאם koh raham. המקום הוא גם מלון וגם מסעדה, מאוד מיוחדת, השוס שלה זה שניתן לרדת מהצוק עליו היא יושבת ישירות למים ולשנרקל, לצערינו כאמור היו רוחות ממש חזקות שגרמו לגלים- פחות התאים לשנירקול. בכל מקרה הגענו וכבר בכניסה קידם אותנו שביל מלא בפיצ׳פקעס של צדפות, החל מרצועות, מוביילים, ערסלים ונדנדות, עיצוב מדהים, והאוכל טעים ממש באופן מפתיע לכזאת מלכודת תיירים.
למלון חזרנו בשעה שלוש אחר הצהריים, כך שכל התענוג הזה של רכב ל-5 שעות עלה לנו 3500 בהט, נשאר לנו עוד זמן לקצת ים בריכה ומופע אש על חוף המלון- היה הרבה יותר יפה מקוקו טאמס, פשוט כי היינו קו ראשון למופע.
למחרת, שוב קמנו מוקדם מאוד, הפעם כי שמענו רעשים מהמרפסת, פתחנו עיניים וראינו 3 קופים יושבים על המעקה ומסתכלים עלינו, לא הספקתי לצלם אותם אבל היה מחזה מדהים.
היה לנו עוד קצת זמן לבריכה לפני הצ׳ק אאוט, ובצהריים אנחנו כבר לוקחים מעבורת לקו טאו.
לסכם את קופנגן- אני אישית לא מיציתי, בעיני קופנגן הרבה יותר מיוחד מקו סמוי, אבל אי אפשר להגיע לקפנגן ללא יכולת התניידות, ולכן ממליצה בחום להשקיע פה כמה ימים טובים (לא חייב מלון יקר, יש מלונות או דירות במחירים סבירים בצד המערבי של האי) ופשוט ללכת לאיבוד באי המקסים הזה. כמובן שזה מאוד סובייקטיבי וחלק טענו שהאי ממש מיותר, כל אחד וטעמו. אני מאוד אהבתי את הנופים שלו, החופים מאוד מיוחדים ואת זה שדווקא אין מרכז וכל חוף או מפרץ הוא ״מיקום תוסס״ בפני עצמו. חבל לי ממש שלא הספקנו לשוט סביב החלק הצפוני של האי- נצטרך להשאיר לפעם הבאה.
קו טאו 26-29.8
כמה התלבטנו אם להגיע לקו טאו, הרבה מכירים את האי כאי צלילה בלבד, וישר טענו שאם אתם לא צוללים אין מה לחפש באי, ואו כמה שזה לא נכון. אני כלכך שמחה שהחלטנו בסוף כן להגיע. רק שימו לב בגלל כל המעברים אל תגיעו לפחות מ-3 לילות וגם זה הרגיש לנו מאוד קצר ולא ממצה, אז נתחיל מהתחלה:
לקחנו מעברות של 12 בצהריים מקופנגן, שעה מאוד נוחה כדי לקום בבוקר ולעשות צ׳ק אאוט באיזי ולהגיע ישר לצ׳ק אין בקוטאו. המעבורת היתה נוחה, כשעה וארבעים דקות הפלגה, קצת גלים אבל לא נורא. ואז הגענו לנמל קו טאו: מה אאד mea head ואו איזה בלגן... תור של אנשים רק לצאת מהאניה, ואז תור ברציף וחם למות. מצד שמאל מחכים של האיסופים, לפי שמות המלון (האיסוף אגב חינם), ואז אתם הולכים אחרי המלווה, בעומס של רכבים ואנשים ומועמסים כמו בקר לטנדר, אין לי מושג איך נכנסנו 10 איש עם המזוודות אבל נכנסנו לטנדר (יושבים בקבינה הפתוחה). לאחר 5 דק נסיעה הגענו למלון. הקטע המצחיק הוא שהמלון נמצא ממש מצד ימין של הנמל (אם אתם עם הפנים לאי) כך שיכלנו לחסוך את כל הטרפת הזאת ואשכרה לצעוד 5 דקות ברגל עד למלון...
התאכסנו במלון סנסי sensi paradise resort מלון 3 כוכבים, ריזורט הוא לא, בכלל כדאי שתנמיכו ציפיות מכל המלונות בקו טאו, רמת הפינוק התאילנדית טרם הגיעה לשם. בחרנו את המלון כי רצינו להיות ליד הישוב המרכזי (בקו טאו או שמתניידים באופנוע או במונית טנדר או ברגל), המלון מציע חדרים משפחתיים במחיר יחסית סביר לכן הוא נבחר. בגדול המלון בסדר גמור, אבל לא לצפות לwow. קיבלנו חדר משפחתי שהכיל שני חדרי שינה ומקלחת עם מרפסת ענקית, החדר היה נקי המיטות ממש נוחות, המקלחת דורשת שיפור, בקושי היה זרם מים. יש גם חדרי משפחה ממש על החוף, טיפה יותר יקרים והחסרון שלהם שזה חלל אחד עם 2 מיטות, לנו פחות התאים, אבל בדיעבד ל-3 לילות הייתי לוקחת אותו דווקא, בגלל הקרבה לחוף, לארוחות הבוקר, ובכלל כדי לצאת מהמלון ברגל. אנחנו היינו בצד השני הפונה לרחוב, היה רעש אופנועים (לא נוראי אבל פחות נעים) ודי רחוק- דרש צעידה לא קטנה בכל פעם שהלכנו לארוחת הבוקר או יצאנו לטייל. הבריכה של המלון סבירה אם כי לא חדשה, אבל נותנת מענה להצטנן מעט בחום הזה. אה כן, אל תתקמצנו פה על אלתוש, היתושים פה בגודל של זבובים ענקיים.
התמקמנו בחדר ויצאנו להצטנן בבריכה. לקראת השקיעה צעדנו לחוף סאיריי המפורסם, הליכה ממש לא נוראית של רבע שעה -20 דקות בקצב סבבה, גם בצד של מא האאד יש מסעדות אבל בסאייריי הן מזמינות יותר. קיוונו ממש לראות סוף סוף שקיעה, כי מתחילת שהותינו באיים היינו בצד שלא פונה לשקיעה, אבל התאכזבנו, ענני מונסון כיסו את השמיים ולא היה זכר לשקיעה, עדיין אכלנו במסעדה ממש טעימה- Sandbar Restaurant, Cocktails, Wine Bar, בדרכנו חזרה הצוציקים החליטו לנסות לרוץ על רציף צף שנע ונד בגלים, היה מצחיק.
למחרת לקחנו את הטיול הכי שווה בקו טאו, הזמנו דרך קלוק, טיול לאי קו-נאן יואן וכן הקפה של האי עם עצירות לשנירקול. אספו אותנו מהמלון בשעה שמונה וקצת, נסענו 3 דקות לסניף של החברה המבצעת -oxygen שם קיבלנו מסיכות שנורקל ושילמנו את דמי הכניסה לשמורה, עלינו לטנדר לנסיעה של דקה וחצי עד הנמל (היינו יכולים ללכת ברגל זה גג 5 דק הליכה). עלינו על קטמרן ויצאנו לשייט.
התחנה הראשונה היתה האי קו נאן יואן שהוא גם שמורת טבע, הכניסה בתשלום, אסור להכניס בקבוקי פלסטיק בכלל. היה לנו כמעט שעתיים באי, החצי והצוציק הלכו מיד לחוף לשנרקל בשונית היפנית ואני ופיצקה עם בת דודה והמשפחה שלה ניסינו את מזלינו בעליה לתצפית המפורסמת, מה אני אגיד, תוותרו. חום אימים, תור משתכך של אנשים, מגיעים לנקודה מסויימת ממנה רואים את הנוף, ושם פשוט נתקעים בתור עד שעולים לפסגה, תור שיכול בכיף להגיע ל-40 דקות. אני ופיצקה הזענו את נשמתינו, ויתרנו וירדנו למטה לחוף למצוא את החצי ולקפוץ למים.
רק בשביל השונית הזו היה שווה להגיע עד קו טאו, המים בצבע לא אמיתי, טורקיז כמו בסרטים, החול לבן, המים שקופים והשונית פשוט מדהימה! רואים כלכך הרבה דגים, אלמוגים, מלפפוני ים ומה לא, לא רצינו לצאת מהמים. חזרנו לאוניה והוגש עליה ארוחת צהריים בופה, היה טעים, והפלגנו תוך כדי טפטוף לעצירת השנירקול הבאה- חוף המגדלאור.
האוניה בעצם מקיפה את האי המצד המערבי צפונה. בצד המערבי היו גלים לא קטנים אבל ברגע שפנינו צפונה ובעצם נכנסנו למפרץ נעלמו הגלים. נקודת השנירקול בחוף המגדלאור היא מים עמוקים, תוך כדי גם ירד גשם, הצוציקים כבר שחו במים עם המדריך ואני יצאתי קצת אחריהם, פתאום בזווית העין אני קולטת מדוזה ענקית ושומעת את הצוות צועק לשחות לצד שני כי יש מדוזה גדולה, ואו איזה ספרינט שמתי לצאת מהמים, הצוצקים גם הגיעו בשלום, הם היו צמודים למדריך שהראה להם הכל. אחרכך בתמונות ראינו את המדוזה, היא היתה יפיפיה! הגשם נפסק ואנחנו המשכנו לעוד עצירות שנירקול, בשלב מסויים גם פתחו את המגלשות והמקפצה במקומות העמוקים יותר, כמובן שקפצנו. ראינו כריש תינוק ב-shark bay ושחינו ממש צמוד לצב ים בau lueck. הצוות היה מעולה, היה מדריך שהצוציקים פשוט נצמדו אליו ובזכותו הצליחו לראות את הכריש.
חזרנו לחוף בשעה חמש עייפים ומרוצים, ויתרנו בנימוס על הסעה עד המלון וצעדנו את המרחק העצום הזה בעצמנו (5 דקות הליכה בהגזמה). בערב שוב החלטנו לנסות מסעדה בחוף סאיירי אז צעדנו ברגל, הפעם ניסינו מסעדה מקומית יותר- Family Kitchen, האוכל היה בסדר אבל הם לא הצליחו להתמודד עם כמות האנשים אז השירות היה ממש איטי, וכדי לסיים בנעימים קינחנו גם בפוט מסאג׳. כשאתם 7 אנשים תהיו מוכנים לכך שאין מספיק מעסים, הם מזעיקים אותם תוך דקות רק לחכות בסבלנות והמעסה יגיע.
למחרת הזמנו מונית דרך המלון לחוף או לוק au luck, זה החוף הכי נגיש בקו טאו, משני צידיו יש שוניות ליד הסלעים שנגישות בשחיה קלילה. רציתי להגיע לחוף shark bay אבל זה או כניסה דרך המלון (ניתן לקנות day pass) או כניסה דרך שביל צוקים שצריך ממנו לרדת לים. אולי אם היה לנו עוד יום היינו בוחנים גם אותו, אבל ליום האחד שלנו בחרנו את או לוק. נסיעה קצרצרה מהמלון, שילמנו דמי כניסה לחוף (משהו כמו 50 בהט), לצערו של צוציק ההשכרה של הסאפים לא עבדו, אולי כי הים היה די גלי, אבל בילינו שם בנעימים כמה שעות טובות.
בצהריים חשקה נפשינו בהמבורגר, אתמול בהליכה ראינו מסעדת המבורגר שנראת נחמד (Tattoo Burger Bar & Restaurant) אבל בסוף העדפנו ללכת לסאירייי, והיום המסעדה הזו סגורה! בסוף אכלנו במסעדה ליד (Goodtime Adventure Beach Club | Restaurant & Bar), גם המבורגר שהיה לא רע (הם ממש השתפרו בהמבורגרים, אני זוכרת לפני עשור היה לו טעם של בשר חתולים, בטיול הזה אכלנו כמה המבורגרים לא רעים בכלל). את הצהריים העברנו במנוחה ובבריכה במלון ובערב יצאנו לשוטט סביב מא האאד, אבל אין שום דבר מעניין, קנינו כמה מזכרות, ומשקפות פשוטות לצוציקים שהשאירו את שלהם על החוף באו לוק. בדרך חזרה למלון ראינו שמסעדת ההמבורגרים פתוחה, אמנם כבר אכלנו המבורגר לצהריים אבל הבנים רצו לנסות את זה שכאן אז הזמנו עוד. אפשר להגיד ששני המבורגרים ביום יורד פחות טוב בגרון, אבל היתה אוירה נעימה לסיום השהות באי.
בבוקר למחרת לקחנו את הזמן, הצ׳ק אאוט בעשר בבוקר והמעבורת שלנו יוצאת באחת, אז בילינו עוד שעה ברביצה בחוף של המלון. ב11 הקפיצו אותנו לרציף שם חיכינו עוד חצי שעה בבית קפה נחמד. וכאן היתה לנו נפילה ממש. כשהזמנו את המעבורת דרך אפליקצית 12go בחרנו בכוונה את השעה 12 בצהריים, לא רצינו לקום מוקדם, באפליקציה הופיע ferry עם תמונה של speed boat אבל לא היה כתוב שהמעבורת זה ספיד בואט. איזה הפתעה לא נעימה חיכתה לנו כשקיבלנו את הכרטיסים, המעבורת שלנו לקו סמוי היא בספיד בואט, אוי ואבוי לנו. כבר כשחיכינו בתור לא היה ברור איך כולנו נכנס לסירה. את המזוודות שמים בצד וקודם כל מעמיסים אנשים, ואת המזוודות על החרטום בסוף. הסירה די גדולה עם 6 מנועים ונכנסים בה כ-70-80 אנשים. אמנם היום הים יותר רגוע ממה שהיה כששטנו לאנג טונג, אבל עדיין גלי, שעה וארבעים דקות של קפיצות וחבטות זה לא נעים בכלל. צוציק המסכן קיבל כזאת בחילה שכשעגנו בקו סמוי הוא היה בצבע קיר לבן. וכך תם מסעינו לקו טאו.
לסיכום, אם הילדים שלכם שוחים היטב ונהנים משנירקול, תבואו לקו טאו, תתפנקו בלפחות 4 לילות, לנו היה חסר עוד יום, הייתי מוצאת עוד חופים לחקור. אבל אם אתם עם ילדים קטנים שלא שוחים אז אין לכם מה לחפש שם, יש מקומות עם מלונות יותר שווים ומפנקים. לא אהבתי באי את כמות האופנועים, אתם לא יכולים ללכת ברחוב מבלי שתזוזו כל שניה בגלל אופנוע, ואין מדרכות ללכת, אני חושבת שזה מה שהכי הפריע לנו. השמורה בקונאן יואן שווה כל שניה, השונית הכי יפה שראיתי בחיים, כל השנורקל שעשינו עד אז פשוט מחוויר לעומתה.
קו סמוי 29-31.8
כאמור חזרנו לקוסמוי מקו טאו בספיד בואט, חויה לכל החיים זה בטוח. ברציף נפרדנו מבת דודתי ומשפחתה, הם חוזרים לארץ למחרת ולנו יש עוד כמה ימים. מחוץ לנמל בנגראק חיכה לנו הואן לאיסוף למלון שלנו- Cascade Tara. המלון הזה נמצא בלב הג׳ונגלים לא רחוק מלמאי, כלומר שעה נסיעה מבנגראק. התלבטתי רבות איך לסיים את השהות באיים, האם לבלות עוד קצת בחוף למאי שלא היינו בו או לנסות מקום מבודד ומיוחד יותר, במקרה ראיתי בבוקינג את המלון הזה עם ביקורות ממש טובות אז החלטתי לנסות בהנחה שאחרי שבועיים באיים נהיה כבר שבעים מים ונסתפק בשקט שלווה ובריכה.
הגענו למלון בשלוש אחר הצהריים, במדובר במלון משפחתי קטן ומקסים, החדרים נקיים וענקיים, הבריכה משגעת, יש גם מיני גולף ואופניים לילדים ממש פינת גן עדן, החסרון היחיד שהוא ממש מבודד, כן מגיע גראב אבל לא באמת תצאו משם לטייל באי, לכן למי ששוכר רכב זה אחלה מקום. המלון נמצא ממש צמוד לשמורת פילים ובכל יום בשעה 16:40 ניתן לצפות בפילים חוצים את הכביש, משם גם ניתן ללכת ברגל למפל Na Muang 2 Waterfall, אבל בעונה הזו הוא יבש לגמרי אז ויתרנו על המאמץ.
אז מה עשינו במלון? בכנות כלום! נטו בטן גב, הילדים שיחקו בבריכה ובמיני גולף, ראינו את הפילים, את הארוחות אכלנו במסעדת המלון שאמנם מעט יקרה במונחי תאילנד אבל האוכל ממש טוב. למחרת, אני מודה שהיה לי קשה קצת עם כל הבטן גב הזה, אבל הילדים והחצי ממש היו צריכים מנוחה כך שנתתי לפומו שלי לנוח.
בדיעבד, הייתי עושה אחרת, הייתי מוסיפה עוד יום בקו טאו ומשאירה רק לילה אחד בקו סמוי איפשהו באיזור הצ׳אוונג. אמנם המלון הזה היה שווה את השהות, אבל הרגיש לי שהיומיים האלה (יום וחצי) היו קצת מרוחים מידי, כן הייתי רוצה לעשות עוד סיבוב בשוק לילה והתעצלנו להזמין מונית במיוחד בשביל זה ללמאי.
ב-31.8 על הבוקר, לקח אותנו הואן לשדה התעופה (עלות ההסעות היא 700-900 בהט).
פאטייה 31.8-3.9
יש טיסה ישירה מסמוי לפאטיה שיוצאת פעם ביום בשעה 11:00. הגענו לשדה בתשע בבוקר, מסרנו מזוודות, חיכינו לראות במסך שהן ממשיכות הלאה ושתינו שייקים בזמן ההמתנה. אני יכולה להבין את ההתלהבות משדה התעופה בסמוי שהוא יפיפה, בנוי כמו שוק תאילנדי פתוח, חנויות וביתנים סביב, אבל בכנות חם, חם כלכך שרק רצינו פינת מזגן. גם ליד הגייטים אין באמת מזגן אלא מאווררים, אז סהכ השדה יפה אבל חם מידי מכדי להעריך את זה.
המראנו במטוס פרופלורים, הטיסה היתה קלילה ונעימה ונחתנו בראנונג (שדה התעופה של פאטיה) שנמצא כשעה נסיעה מהעיר. מהשדה תפסנו מונית בבולט, יש מלא נציגים שימכרו לכם מונית ב-1000 בהט אבל בבולט המחיר היה 300 ושילמנו עוד 25 בהט לכביש אגרה. בצהריים הגענו למלון שלנו עד תום התקופה, מלון הcentara grand mirage. בהתחלה הזמנתי דרך בוקינג, חדר משודרג עם סלון (חדר שינה של 2 מיטות זוגיות וסלון) אבל בחודש יוני קפצה לי פרסומת בפייסבוק על מבצע במלון, יצא ששילמתי פחות על חדר הרבה יותר משודרג- סוויטה משפחתית עם חדר שינה לילדים, חדר ענקי להורים, סלון ומרפסת של איזה 80 מטר. הייתי נשארת לגור שם בשמחה. לא רק זה אלא בגלל שהחדר היה משודרג קיבלנו כניסה חינם למועדון zulu שזה אומר עוד ארוחות נישנושי חינם.
את פאטיה בכלל לא ראינו, בערב הראשון היינו בבריכה של המלון ופארק המים הקטן שלה, הילדים לא רצו לצאת, בשש בערב הלכנו לנסות את נשנושי מועדון הזולו שבמלון רק כדי לגלות ששבענו לגמרי מכמויות הסושי ועוד מנות שף קטנות שהוגשו שם. אחרכך פיצקה העלתה חום ממש גבוה, אני כמובן כבר חשדתי בדאנגיי (היינו שבועיים באיים איפה שהיו יתושים ענקיים).
למחרת בבוקר הלכנו למועדון הילדים שם הצוציקים נהנו מפארק חבלים וסוג של אומגה יחד עם מלא ממתקים וסדנת הכנת קאפקייקס. פיצקה עדיין היתה עם חום (שעלה וירד בעזרת האקמול) אז הפעלנו את הביטוח והלכתי איתה לבדיקת רופא ב-bangkok hospital בפאטיה, בזמן שהבנים הלכו לקניון (היינו צריכים לקנות עוד מזוודה). לאחר בדיקת דם נשלל החשד לדאנגיי ואחרי עוד מנת אקמול פיצקה היתה מוכנה להצטרף לבנים לטיול בקניון טרמינל 21. אכלנו שם סושי, קנינו מזוודה ועוד שטויות (יוניקלו) ומשם נסענו לאכול גלידה במקום הסופר אינסטגרמי- GREAT&GRAND Sweet Destination. המקום בעיקר לצילומים כניסה עולה 200 בהט, בדיעבד ממש לא שוווה את זה, הגלידה ממש בינונית. משם חזרנו למלון לארוחת הערב נשינושי סושי במועדון זולו ושחיה לילית (הבריכה פתוחה עד שמונה בערב).
ביום האחרון בילינו רק במלון, בריכה מועדון ילדים ובערב יצאנו לפוט מסאז׳ שנורא הצטערנו שלא ביקרנו שם כל ערב (המחיר הכי זול בתאילנד).
לצערי את פאטיה לא חווינו בכלל, אבל לקחתי את זה בחשבון כשהזמנתי מלון שלא נרצה לצאת ממנו, נשאיר גם דברים לפעמים הבאות. הרעיון לסיים את הטיול בפאטיה היה מעולה עבורינו, אחרי טיול של חודש היינו צריכים את המנוחה הזו, נטו בטן גב ולהוריד הילוך. למחרת ארגנו רכב מהמלון ישירות לשדה התעופה, תם לו חודש של טיול מדהים!
ובאופן סימבולי בערב האחרון שלנו בתאילנד סוף סוף זכינו לראות שקיעה :)
