נסענו לספרד לירח דבש בספטמבר 2017. טיילנו 3 ימים במדריד, 6 ימים בפלמה דה-מיורקה ועוד 7 ימים בברצלונה. החלטתי לכתוב על כל עיר בפוסט נפרד כי אחרת זה יהיה ארוך מידי. אני מפרטת בהתחלה על המסלול שעשינו והאטרקציות, ובסוף על התחבורה, אוכל והמלון שהיינו בו.
ברצלונה
יום 1: נחתנו בברצלונה אחה”צ, התרעננו ויצאנו לעיר. המלון שלנו ממקום ממש במרכז הרובע הגותי. הסתובבנו קצת, אכלנו, ואז הלכנו למוזיאון השוקולד. המוזיאון הוא ממש קטן אבל חמוד. אפשר לסיים את הסיור בפנים ממש תוך חצי שעה ולצאת. המחיר לכרטיס גבוה יחסית למה שהמוזיאון מציע (6 יורו). מה גם שהחנות שוקולד שיש במוזיאון לא זולה, אבל מה שמגניב ומקורי היה הכרטיס כניסה שהוא למעשה חפיסת שוקולד קטנה עם דגל ישראל (כל אחד מקבל לפי המדינה שלו) וגם היה טעים, אז אפשר לומר שאתם מקבלים חטיף שוקולד+כניסה למוזיאון ב-6 יורו, שזה סביר.
אגב, המוזיאון גם מציע סדנאות שוקולד בתיאום מראש ליחידים/קבוצות. לדעתי נחמד לבוא לשם עם ילדים, או אם אתם ממש אוהבי שוקולד גדולים (כמוני). אבל זה לא חובה ואפשר לוותר על הכניסה ולהסתפק רק בקניה בחנות השוקולד שלהם בכניסה (טעים שם מאוד!!).
אחרי השוקולד הלכנו למוזיאון פיקאסו שהיה קרוב מאוד. כדאי ללכת לשם לדעתי רק אם אתם ממש חובבי אומנות. אנחנו בדר”כ אוהבים מוזיאונים ואומנות אבל פה היה די משעמם. המוזיאון מציג הרבה עבודות של פיקאסו (פחות מהמפורסמות) והבניין שהוא ממוקם בתוכו הוא מאוד יפה. אם לא הייתה לנו האפשרות להיכנס לשם בחינם אז כנראה שלא היינו הולכים. יש שעות שבהן המוזיאון פתוח לקהל וכניסה בחינם, תבדקו באתר שלהם מה בדיוק השעות בכל יום. אנחנו הגענו לשם ביום חמישי ומשעה 18:00 עד 21:00 (בערך, אם אני זוכרת נכון) זה היה כניסה חינם, אבל לא נכנסנו מיד, אלא נתנו לנו כרטיס בקופה ואמרו שאנחנו יכולים להיכנס בשעה 20:20 בגלל שהיה עמוס בפנים (גם לא עמדנו הרבה בתור לקופה). אז הלכנו להסתובב בינתיים, ביקרנו בכנסיית סנטה מריה דל מאר המהממת שנמצאת לא רחוק מהמוזיאון, ואח”כ חזרנו בשעה שהייתה על הכרטיס ונכנסנו ישר למוזיאון בלי המתנה. שוב, לא היינו הולכים לפיקאסו אם זה לא היה לנו בחינם, כי המחיר לא שווה את זה לדעתינו (11 יורו לכרטיס).
יום 2: את היום השני פתחנו בביקור בקתדרלת אולליה הקדושה (Catedral de Barcelona) שנמצאת ממש מטר הליכה מהמלון. מקום גדול ויפה מאוד, הכניסה הייתה חינם עד שעה 12:45 (תבדקו באתר שלהם מתי הם מציעים כניסה חינם כי חבל על הכסף), שווה ביקור.
אח”כ עלינו על אוטובוס תיירים קומתיים לסיור גדול בעיר. אוטובוס התיירים של ברצלונה הוא ללא ספק הטוב ביותר שנתקלנו בו עד היום (עשינו אוטובוסים כאלה עד היום בלונדון, רומא, מדריד, פריז ופלמה דה-מיורקה). יש לאוטובוס של ברצלונה 3 מסלולים שאפשר להחליף ביניהם עם אותו כרטיס כמובן, וגם יש הדרכה בעברית. ירדנו מהאוטובוס בתחנת Telefèric de Montjuic שזו התחנה שיש לאוטובוס ברכבל Montjuic. לקחנו את הרכבל להר מונטג'וק (“הר היהודים”) ושם נמצאת הכניסה למבצר/טירה. טירת מונטג'וק הייתה מגניבה מאוד, הזכירה לנו קצת סצנות ממשחקי הכס. יש משם נוף מהמם, והכניסה לא יקרה בכלל (5 יורו) אז שווה מאוד לדעתי. אפשר גם לקנות מראש כרטיס עם סיור מודרך למי שמעוניין.
ירדנו מההר שוב עם הרכבל חזרה לאוטובוס התיירים ונסענו תחנה אחת לרכבל הגדול של ברצלונה (Teleferico del Puerto) (שמתם לב שאנחנו אוהבים רכבלים? ;)). שימו לב גם שהרכבל של מונטז'וק והרכבל הנ”ל אינם מחוברים ע”י תחנה אלא הם נפרדים, ועולים על כל אחד מהם בנפרד. כרטיס הלוך-חזור עולה 16.5 יורו (אפשר גם לקחת כרטיס לכיוון אחד שעולה 11 יורו ומוריד אתכם בנמל ברצלונה). אנחנו לקחנו כרטיס הלוך-חזור. לכל כיוון זו נסיעה של 10-15 דקות. הנוף מדהים כמובן, מדובר על גובה של כ-100 מטר, ממש יפה וכיף.
אח”כ חזרנו לאוטובוס התיירים והמשכנו את הסיור איתו עד לקניון Maremagnum בנמל שם אכלנו ועשינו קצת שופינג ואז חזרנו למלון. בערב יצאנו להסתובב בשדרת רמבלה וכיכר קטלוניה ואכלנו שם ארוחת ערב.
יום 3: על הבוקר נסענו במטרו לסיור באיצטדיון קמפ-נואו שקנינו אליו כרטיסים מראש. מדובר באיצטדיון הכי גדול באירופה, ואיצטדיון הבית של קבוצת ברצלונה בכדורגל (בעלי אוהד גדול, מה לעשות...גם כשהיינו במדריד סיירנו באיצטדיון סנטיאגו ברנבאו שהיה מדהים). הסיור היה נחמד מאוד אבל פחות שווה לדעתי מזה שעשינו באיצטדיון במדריד. קודם כל לא הייתה גישה לראות את חדרי ההלבשה של ברצלונה אלא רק את החדרים של הקבוצה היריבה המתארחת (במדריד ראינו את החדרים של כולם), וגם המוזיאון עצמו היה יותר קטן לעומת זה שבאיצטדיון מדריד. במדריד ממש עברנו מחדר לחדר, והחדרים היו גדולים ומלאים כל טוב, לעומת קמפ-נואו שהמוזיאון שלהם הוא למעשה חדר אחד גדול שעושים בתוכו מסלול ורואים את כל החפצים והגביעים. עדיין היה מצויין, אבל פחות לעומת איצטדיון מדריד, ואפילו אני נהניתי על אף שאני לא חובבת כדורגל.
אחרי האיצטדיון נסענו במטרו לכנסיית סגרה פמיליה, ששום ביקור בברצלונה לא שלם בלי ביקור פה. קנינו כרטיס מראש שכלל גם עליה למגדלים. חשוב לציין שביום הביקור שלנו לא הייתה אפשרות לקנות כרטיס בקופות, היה רשום בקופות שהכרטיסים אזלו Sold Out לאותו יום. אז חשוב חשוב לקנות כרטיס מראש אם אתם מתכננים לבקר פה. הכנסייה מבפנים, כמו גם מבחוץ, הייתה מהממת. אחת היפות ביותר שיצא לי לראות (במקום הראשון אצלי נמצאת בזיליקת פטרוס הקדוש שבוותיקן). הכרטיס שקנינו איפשר גם עליה למגדלים. כשקונים כרטיס אז בוחרים לאיזה מגדל אתם רוצים לעלות. אנחנו עלינו למגדל שנקרא Passion façade שנתן תצפית מהממת על כל העיר. אם תעלו במגדל השני שנקרא Nativity façade אז תראו יותר את הנוף בצד המזרחי של העיר. מומלץ מאוד!
אחרי סגרה פמיליה אכלנו צהריים ואז התחלנו מסלול קצת ארוך (אבל מהנה ביותר!) לראש הר טיבידאבו שהוא הפסגה הגבוהה ביותר בחלק הצפון-מערבי של ברצלונה בגובה של 500 מטר. אז ככה: מכנסיית סגרה פמיליה נסענו במטרו (2 רכבות) עד לתחנת הרכבת “Av. Tibidabo” שבה עצר לנו קו L7 של הרכבת. כשיצאנו לרחוב הגענו מטר משם לתחנת העליה של הרכבת החשמלית Tramvia Blau (כרטיס עולה 5.5 יורו אבל קיבלנו הנחה של 1 יורו באמצעות שובר שקיבלנו מהאוטובוס תיירים שעשינו כמה ימים קודם לכן. הם חילקו באוטובוס פנקס הנחות כזה לכל מיני דברים והיה בפנים שובר הנחה גם לחשמלית הכחולה. בנוסף, תשמרו את כרטיס הנסיעה שלכם כי בנסיעה חזור הכרטיס נסיעה של הנסיעה הלוך מהווה שובר הנחה בפני עצמו של 1 יורו עבור הנסיעה בחזור), שזו רכבת וינטג' מקסימה שלקחה אותנו במעלה ההר (חצי דרך בערך) אל ה-Funicular del Tibidabo.
הפוניקולר הזה דומה לרכבל, אבל זה יותר כמו קרון כזה שנמשך עם כבל, והוא הביא אותנו לפסגה של הר טיבידאבו (כרטיס עלה 7 יורו הלוך-חזור).
אם מעניין אתכם לחסוך ולא בא לכם על כל הרכבלים והרכבות האלה, אז אפשר כמובן לנסוע מסביב ולהגיע לראש ההר גם בתחבורה ציבורית רק שזה לוקח יותר זמן.
בראש הר טיבידאבו יש שני דברים עיקריים לעשות, קודם כל יש שם פארק שעשועים מקסים עם רכבות הרים לא גדולות, גלגל ענק, והכל על רקע הנוף המהמם. אפשר לקנות כרטיס כניסה לפארק שמשולב עם העליה ברכבל. כיף מאוד.
בנוסף, יש על ההר את בזיליקת הלב הקדוש (Templo del Sagrado Corazón de Jesús) שבראשה פסל ענק של ישו. שוב, פחות מעניינת אותנו הכנסייה אלא אנחנו נהנים מהאדריכלות והנופים. מבפנים הכנסיה נחמדה מאוד, אבל עיקר הביקור הוא שאפשר לטפס עד לצמרת (אם 500 מטר הר לא הספיק לכם, אפשר לטפס לראש הכנסייה שזה עוד כמה עשרות מטרים והנוף עוצר נשימה פשוט). תחילה תמורת 2-3 יורו (לא זוכרת במדוייק) עולים במעלית לחצי גובה בערך של הכנסיה, ואז עולים במדרגות לפסגה.
אחרי ההר ירדנו את כל הדרך חזרה לקרקע, קודם באמצעות ה-Funicular ואז עם החשמלית הכחולה עד שחזרנו למטרו ומשם חזרנו למלון לנוח, ארוחת ערב וכו'.
יום 4: היום הזה הוקדש לפארק השעשועים פורט אוונטורה הנמצא כ-110 ק”מ מהעיר והוא אחד הגדולים באירופה. ידענו שזה יהיה קצת מסובך להגיע לשם, צריך יהיה לקחת רכבת של בערך שעתיים ומעלה נסיעה, זו דרך מאוד ארוכה, אז כדי לא להסתבך הזמנו כרטיס שכלל הסעה מאורגנת מברצלונה באמצעות חברת התיירות Julia Travel (אם אני זוכרת נכון מצאנו אותם דרך TripAdvisor). רק כרטיס כניסה לפארק עולה 49 יורו, ופה קיבלנו גם הסעה מאורגנת הלוך-חזור באוטובוס ממוזג בסכום של 62 יורו כולל הכרטיס לפארק, אז לדעתי זה כדאי ביותר. נקודת האיסוף של האוטובוס היא ליד משרדי החברה בכיכר קטלוניה, והאוטובוס הוריד את כולם בחניון של הפארק, קלי קלות, בלי כאב ראש. הגענו ב-11:00 בבוקר לפארק ושעת החזרה הייתה 20:00. ממליצה מאוד! לגבי הפארק עצמו – כמובן שהיו מלא אנשים. לרוב המתקנים הגדולים היו תורים של 40-60 דקות המתנה. בהתחלה חיכינו את התור לחלק מהמתקנים אבל הבנו מהר מאוד שאנחנו נעביר את בצורה הזאת את כל היום הזה בעמידה בתור, אז החלטנו לקנות כרטיס אקספרס שמאפשר לך לעקוף את התור. הכרטיס שקנינו עלה 33 יורו לבנאדם, והוא מאפשר לעקוף את התור ל-10 מתקנים, פעם אחת בכל מתקן. ברחבי הפארק יש עמדות אלקטרוניות לקניית הכרטיס (יש כל מיני סוגים של כרטיסי אקספרס, הכי זול עולה 33 יורו (מה שאנחנו קנינו), ויש יקרים יותר שמאפשרים כניסה מהירה יותר מפעם אחת לכל מתקן). ליד כל מתקן שיש בו כניסת אקספרס יש כניסה נפרדת לבעלי הכרטיס, פשוט מראים את הכרטיס שלכם לסדרן והוא מכניס אתכם מיד. לדעתי שווה לקנות כרטיס אקספרס אם אתם מגיעים ורואים שיש באמת תור של מעל 40 דק' למתקנים (זה גם תלוי בעונה שאתם מגיעים לפארק). נכון זה יקר, גם כרטיס הכניסה לפארק הוא יקר, אבל אם באתם במטרה לבלות בפארק ולעלות על המתקנים אז אתם פשוט לא תצליחו לעשות את זה אם תעמדו כל היום בתורים ותחכו שעה בשביל כל מתקן. המתקנים בפארק מטורפים, רכבות הרים מטורפות, יש גם רכבות הרים יותר רגועות ובלי לופים, רכבות הרים מעץ ממש מגניבות, ובכלל אחלה מתקנים לדעתי. באופן כללי הפארק היה מאוד כיפי ומומלץ לדעתי אם אתם אוהבים כאלה. אגב, בפארק יש גם כמה מתקני מים. בחלק מהם נרטבים ממש מעט, אבל בשאר אפשר ממש לחטוף מים כהוגן. אם אתם ממש לא רוצים להירטב יש אפשרות לקנות כמו קפוצ'ון בכניסה למתקנים האלה שיגן עליכם, וכשיוצאים יש כמו מכונת ייבוש לכל הגוף (כדי להפעיל את המכונה צריך לשלם 2 יורו) שאפשר גם בה להתייבש (כמו ייבוש ידיים, אבל לכל הגוף). אם אתם מחליטים לקנות קפוצ'ון אז תדעו שאחד כזה עולה 7 יורו למבוגר בתוך הפארק (לילדים זה עולה פחות), ותקנו אותו הכי בהתחלה לפני שאתם עולים למתקן הרטוב הראשון ואז תמשיכו עם אותו אחד לשאר המתקנים הרטובים (אפשר כמובן לא לקנות קפוצ'ון בתוך הפארק, אלא להביא אחד מבחוץ שבטח יעלה פחות).
יום 5: ביום הזה טיילנו במוזיאון תיאטרון דאלי שבפיגורס ואח”כ טיילנו בחירונה (שאגב למדנו שמבטאים את זה “גירונה” בכלל). את הכרטיסים למוזיאון דאלי קנינו מראש (איך לא). הגענו ע”י רכבת בנסיעה של שעה ו-40 דק'. מתחנת הרכבת בפיגורס הלכנו בערך רבע שעה עד המוזיאון (מסלול הליכה פשוט, השתמשנו ב-Google Maps, וגם יש שלטי הכוונה בדרך). שימו לב שיש פה בקושי דוברי אנגלית, אבל אם אתם בלי מפה אז תגידו להם Teatro Dali הם ידעו לכוון אתכם). מוזיאון דאלי היה יפהפה, מומלץ לחובבי האומנות, הוא מציג גם הרבה אשליות אופטיות שדאלי עשה, זה היה ממש מגניב לראות. יש גם במוזיאון מסדרון שלם של יצירות שקשורות ליהדות/ העליה/ ישראל, אפילו ציור של בן גוריון והכרזת המדינה. היה מעולה!
אחרי דאלי חזרנו לתחנת הרכבת ועלינו לרכבת לחירונה (שנמצאת בין פיגורס לבין ברצלונה). עשינו טיול קטן בחירונה לפי מסלול שמצאנו פה באתר. טיילנו בשדרה הראשית, שתינו קפה, טיילנו בסמטאות המהממות, בקתדרלה העתיקה, ברובע היהודי (היינו הולכים גם למוזיאון היהודי, אבל הוא נסגר מוקדם באותו יום אז פספסנו). היה מאוד מאוד כיף, עיר מקסימה.
יום 6: בבוקר יצאנו ברגל מהמלון וטיילנו בפארק הסיוטודלה שהיה מאוד נחמד ויש בו אנדרטה ענקית עם מזרקה מהממת, שווה לבקר.
משם הלכנו לגן החיות של ברצלונה, לא היו הרבה אנשים בכלל. הגן חיות היה חביב ביותר, לא כזה גדול לעומת הגנים בארץ, אבל מאוד נחמד. עשינו את כל הגן בפחות משלוש שעות.
משם הלכנו לאקוואריום התת קרקעי שממוקם בנמל ונמצא במרחק הליכה (15 דק') מהגן חיות. האקוואריום בהתחלה היה בסדר, לא הפתיע אותנו, כבר היינו במקומות כאלה, אבל מה שכן היה מגניב ושונה היה המנהרה (כולם תמיד מדברים על המנהרה של אקוואריום ברצלונה). אתה בעצם הולך בתוך מנהרה שקופה ומסביב ומעל הראש שלך שוחים דגים וכרישים. מגניב ביותר…
אחרי זה אכלנו צהריים בקניון ליד שכבר היינו בו (Maremagnum), קצת שופינג, ואז חזרנו למלון להתחיל לארוז כי הטיסה לארץ הייתה למחרת. בערב הלכנו למשחק כדורגל בקמפ-נואו שרכשנו אליו כרטיסים באינטרנט ממש באותו שבוע. תשמעו סיפור: במקור היה אמור להתקיים המשחק ביום למחרת (והיינו מפספסים אותו), אבל מסיבה כלשהי המשחק הוקדם ביום אחד, כך שקיבלנו הזדמנות ללכת אליו ואת הכרטיסים רכשנו דרך האינטרנט בפלאפון עוד כשנחתנו בשדה התעופה (קיבלתי מייל מהאתר של קמפ-נואו שהמשחק הוקדם ויש כרטיסים זמינים. הייתי רשומה אצליהם לניוזלטר כי הרי קנינו כרטיסים לסיור באיצטדיון ולמוזיאון). אגב, בימים לקראת המשחק אפשר היה לראות בקיוסקים בברצלונה פוסטרים פרסומיים לקראת המשחק וגם בקיוסקים אפשר היה לקנות כרטיסים. בנוסף, יש הרבה חנויות רשמיות של קבוצת ברצלונה שמוכרות מזכרות, חולצות של הקבוצה וכו', וגם בחנויות האלה אפשר היה לקנות כרטיסים למשחק (זה במידה ואתם מעדיפים לרכוש שלא דרך האינטרנט).
אז התחנה האחרונה שלנו בברצלונה הייתה משחק כדורגל בקמפ-נואו. ברצלונה שיחקה נגד אייבר (ת'כלס לא איכפת לנו נגד מי שיחקה ברצלונה העיקר שנראה את הקבוצה ונחווה משחק כדורגל בסדר גודל כזה. זה איצטדיון שמכיל כמעט 100 אלף איש...). אם במהלך השהות שלהם מתקיים משחק באיצטדיון כדאי לכם לרכוש כרטיסים וללכת, זו הייתה חוויה מגניבה מאוד אפילו שאני לא אוהבת כדורגל :-). בעלי כמובן נהנה מכל שניה..
תחבורה: מלבד הנסיעות שעשינו אל מחוץ לברצלונה עם הרכבות הגדולות, התניידנו בתוך ברצלונה רק במטרו. קנינו כל אחד כרטיסייה של 10 נסיעות במכונות האוטומטיות בכניסה למטרו. הכרטיסייה נקראת T-10 ועלתה פחות מ-10 יורו. משדה התעופה למלון לקחנו פשוט מונית, וגם בחזור ביקשנו מהמלון שיזמינו לנו מונית בבוקר. בזמן שעשינו צ'ק אאוט הגיעה מונית אקראית אל מחוץ למלון במטרה לאסוף תיירים, אבל אל תתפתו ותזמינו מונית בעצמכם דרך הדלפק במלון.
אוכל: חוץ מהמזון המהיר שאכלנו (הרבה) יצאנו פעמיים לאכול ב-Hard Rock Cafe שבכיכר קטלוניה, שמגישים שם לדעתינו את ההמבורגרים הכי טעימים בעולם (אפילו הצמחוני שלהם הוא הכי טעים שאכלתי אי פעם) וגם השירות פצצה. מסעדה נוספת שהיינו בה הייתה מסעדת סושי לא רחוק מהמלון שלנו בשם Kynoto Sushi Bar (כתובת מדוייקת: Carrer del Correu Vell, 8). אנחנו מאוד אוהבים סושי וזו באמת אחת הארוחות הטובות שיצא לנו לאכול. המסעדה עצמה קטנה אבל באווירה אותנטית ורומנטית, בעל המקום נורא נחמד, שירות מעולה, והסושי חבל על הזמן. סופר טרי ואיכותי, ממש מומלץ ומחיר סביר (אכלנו הרבה, יצא בערך ב-25 יורו לבנאדם). מסעדה נוספת שהיינו בה הייתה ליד מוזיאון השוקולד בשם Restaurante Argentino El Foro והיא מסעדה ארגנטינאית. היה מאוד מאוד טעים ולא יקר בכלל, גם כן ממליצה.
מלון: המלון ששהינו בו נקרא Gotico Hotel ברובע הגותי. מה אני אגיד – הדבר היחיד שטוב במלון הזה זה המיקום שלו. נתחיל בזה שהם התעלמו מהעובדה שאנחנו בירח דבש ולא פינקו אותנו בכלום (המלונות הקודמים במדריד ופלמה דה-מיורקה פינקו לפחות בשוקולדים ושמפניה לחדר). החדר שקיבלנו היה קטן מאוד וחשוך, בקומה נמוכה. כשביקשנו לבדוק אפשרות של חדר אחר עם יותר אור/קצת נוף, הציעו לנו חדר עם שתי מיטות נפרדות וללא אפשרות לחבר ביניהן...כאילו מה נראה לכם? אבל עזבו את החדר (כי גם ככה בטיול מבלים בעיקר מחוץ למלון), הארוחת בוקר שם הייתה זוועה. הם הגישו ביצים רק בצורת מקושקשת (שאני נשבעת הכינו אותה מאבקה כנראה) או ביצה קשה, הקוראסונים היו יבשים וחסרי טעם, אין להם גם סלט בלקסיקון (אבל כן היו עגבניות ירוקות וחסה), ואם חשקה נפשכם במיץ כלשהו – הוא מגיע ממכונה ובטעם של...לא מיץ. אל תזמינו פה חדר, סמכו עלינו.
