שלושה שבועות בבורמה לתרמילאים (מעט מפונקים)

יותם נבון - אינלה לייק

טיילנו בבורמה בספטמבר 2015, ותוך כדי כתבנו את המדריך הזה לחברים שידענו שאמורים להגיע אחרינו. לאחר שהמדריך הזה עבר לא מעט בין חברים, אשר מצאו אותו שימושי ומשעשע, החלטנו לפרסם אותו לכל המעוניין. אנו מציגים בפניכם את מדריך יותם ומעיין לנוסע לבורמה, תהנו

פק'ל בורמה (שתמיד יהיה לכם בתיק) -

חומר נגד יתושים - קנינו משהו ירוק ב1000 צ'אט והוא ממש עשה את העבודה.
פנסים - אין תאורת רחוב ואין מדרכות, אז חשוב שיהיה עליכם אם כבר נהיה חשוך או שיש גשם כבד, כדי שהמכוניות יראו אותכם.
כיסוי גשם לתיק - גשם בא משום מקום, באמצע יום ממש שמשי פתאום יכול להתחיל מבול (ולהפסיק באותה פתאומיות).
מכנס ארוך וחולצה עם שרוולים לבנות - לפעמים תראו פתאום מנזר או מקדש או משהו בדרך, וצריך להתלבש צנוע כדי להיכנס. חוץ מזה בכפרים ובבתים של מקומיים בטרק לא הרגשתי בנוח להסתובב עם קצר, זה מאוד חריג שם ומושך תשומת לב.

כסף -

בגדול אנחנו הרגשנו שהכל מאוד זול חוץ מהלינה. הוצאנו ב18 ימים מלאים 1200 דולר (החלפנו בשער של 1294 צ'אט לדולר), וממש התפנקנו. אני אפרט את העלויות בתוכן.
המקום עם השער הכי טוב הוא השדה תעופה בינגון, אז תחליפו שם, ואל תפחדו להיתקע עם כסף כי בקושי מפסידים כשמחליפים חזרה לדולרים (מפסידים יותר בלהחליף במקום עם שער גרוע). יש להם קטע שהם מקבלים רק שטרות מאחרי 2006, ורק של 100 או 50 דולר (עדיף 100,( וגם השטרות צריכים להיות יפים ולא מקומטים.
החישוב הנוח לעלויות הוא שכל אלף צ'אט זה 3 שקל. מעכשיו כשאני ארשום שמשהו עלה 10 או 20, אז תדע שזה 10,000 או 20,000.
אולי זה ברור מאליו, וסתם יצאנו ילדים כי זאת פעם ראשונה שלנו במזרח, אבל היינו ממש מופתעים מכמה נמוך אפשר להוריד אותם במיקוח. לא רק בקניות, גם באטרקציות ואפילו במלונות. התרגלנו מארגנטינה שיש מחיר שמתחתיו הם פשוט לא ימכרו לך, ופה זה ממש מרגיש שזה לא ככה. עבד לנו טוב להגיד להם 'חברים שלנו שהיו פה שילמו x', או 'אתמול קנינו כזה בy' . חסך זמן.

מלונות -

יש מכל הסוגים והרמות. מה שהיה חשוב לנו זה תמיד חדר זוגי פרטי, עם שירותים ומקלחת פרטיים, מזגן, wifi בחדר, וארוחת בוקר. הרף התחתון לתנאים האלו הוא בערך 25$ ללילה לזוג. בפחות מזה כנראה התנאים לא מתממשים, ביותר מזה זה מקום מפנק.

אנחנו הזמנו מראש לפני שהגענו למקומות, זה נוח כי לפעמים מגיעים בשעות לא נוחות וגם כי המלונות לא קרובים אחד לשני אז לא נוח להסתובב ביניהם ולבחור. זה ממש קל עם booking, זה עדיין תשלום במקום, ואם רשום שיש דמי ביטול אבל לא לוקחים פרטי אשראי אז גם אם לא תגיעו לא יחייבו אותכם.

אוכל -

בגדול נהנינו מהאוכל, לא היו לנו קלקולים והרעלות או משהו כזה, אבל אכלנו לרוב במקומות מסודרים. אם אכלנו ברחוב או במקומות שעוצרים בהם בנסיעות, לא הזמנו בשר או דברים שעלולים להתקלקל. בכללי - הם גרועים בלהכין בשר, אז אם כבר תלכו על עוף או דגים. והם לפעמים משאירים את העצמות בדג כי הם אוכלים עם העצמות, אז תשאלו במפורש אם יש עצמות.

האוכל המקומי הכי טעים היה בטרק, ושם גם למדנו איך קוראים לכל דבר אז ידענו מה להזמין. וורמיצ'לי זה אטריות אורז, כן זה בארוחת בוקר.

בימים הראשונים, עד שתתרגלו למחירים, אתם יכולים להבין אם אתם במסעדה יקרה או לא לפי המחיר של הבירה. בקבוק של בירה מיאנמר (היא טעימה, אותה הכי אהבנו, זה בקבוק של שני שליש) עולה 1800-2000 במקומות זולים, 2500 במקומות ממוצעים, ו3000 ומעלה במקומות יקרים. כן, זה לא באמת עולה כסף.

יש אוכל רחוב ממש טעים שנקרא plata, זה בצק מטוגן עם רוטב שעשוי מחומוס. זה או ממולא ברוטב, או שמקבלים בנפרד ומנגבים. מומלץ, תנסו!

עוד -

ממש ממש קר באוטובוסים, זה קטע דפוק. תביאו בגדים ארוכים.
המקומיים ממש נחמדים וחשוב להם לרצות את התיירים, אז הם יגידו כן ויחייכו על כל מה שתשאלו אותם, גם אם לא הבינו מילה. גם נותני שירות למיניהם שמתנהגים כאילו הם יודעים אנגלית. אז תוודאו שבאמת מבינים אותכם אם זה חשוב. למשל - כשאתם שואלים אם אתם בכיוון הנכון לאנשהו, יגידו לכם כן. גם אם אתם לא. ראו הוזהרתם.
מי שכן יודע אנגלית ידבר איתכם. זה קטע שלהם, הם רוצים לתרגל את השפה. או שהם רוצים למכור לכם משהו, אבל זה לא תמיד אז אל תצאו מראש מנקודת הנחה שזה מישהו בעל אינטרס.
חוץ מאנגלית, עוד משהו שהבריטים לא לימדו אותם זה לשרטט מפות. אנחנו השתמשנו בגוגל maps וזה עבד אחלה, צריך כשיש אינטרנט לתת לו לטעון לזיכרון את האזור ואז אפשר להשתמש באופליין עם הGPS. תיעזרו באנשים שכן מבינים אנגלית במלון כדי שיראו לכם איפה הדברים במפה בפלאפון, וגם שירשמו לכם בבורמזית איך נקרא המקום שאליו אתם רוצים להגיע, ככה תוכלו לשאול אנשים בדרך.
אני אכתוב את המסלול שאנחנו עשינו, לדעתי הוא היה מוצלח, אבל יש כאלה שעושים בסדר אחר את הטיול. בכל מקרה - אני חושבת שכדאי להשאיר את באגאן לסוף, כמו שאנחנו עשינו, כי אם היינו מתחילים ממנה אז דברים שאהבנו לפני שהיינו כאן היו נראים לנו עלובים, והיא באמת הדובדבן של בורמה אז כיף לסיים בה.

המסלול שלנו -

ינגון - לילה אחד - זאת עיר מגעילה ומיוזעת, אין מה לייפות את זה. הדבר היחיד שעשינו היה ללכת לשוודגון, ולפארק יפה שראינו שיש לידו, ולחזור כמה שיותר מהר למלון.

השוודגון ממש מרשים, כמות פסיכית של זהב ופגודות ופסלים. זה מתחם ממש גדול, ומורידים נעליים בכניסה, אז תשימו לב מאיזה כניסה נכנסתם כדי למצוא אותן ביציאה (הסתבכנו עם זה). אנשים יתחילו להסביר לכם קצת על המקום ולשאול מאיפה אתם, ואז יספרו שבמקרה הם מדריכי תיירים פה אז אם בא לכם לשלם מלא אני אסביר לכם על המקום. שילמנו על זה 10 למישהו שרצה בהתחלה 20, לגמרי עשה לנו דן אריאלי, אל תשלמו על זה יותר מ5. יותם נהנה מההסבר, אני לא הבנתי מילה עם המבטא שלו, היה לי חם, והייתה לו נטייה לעצור ולהסביר בשמש.
ליד השוודגון יש פארק יפה שנקרא bogyoke, הלכנו לשם להתאוורר אחרי, זה במרחק הליכה קצרה. יש שם אגם גדול עם מזרקות וצמחייה, ויש עליו גשר ארוך שלאורכו תראו מבנים יפים, כולל המבנה עם הברווזים מהלוגו של הבירה מיאנמר.
ישנו במלון AKT hotel, עלה 27.6 דולר ללילה, היה סביר (מה שצריך, לא פחות ולא יותר). מהמלון הזמנו נסיעת לילה לקלאו (הם מבטאים את זה kolou, ולא הבינו מה אנחנו רוצים כשאמרנו kalaw). האוטובוס יצא מהתחנה המרכזית ב19:15, הגענו ב4:30 (משהו לא הגיוני בתכנון שעות הגעה שלהם, זה דפוס חוזר). בתחנה המרכזית שם אכלנו לראשונה plata, תחפשו את הבחור שמטגן בצק בתוך טאבון הפוך. זה היה אוטובוס מפנק, תוודאו שזה אוטובוס vip ולא רגיל. הוא עוצר בדרך לחצי שעה במקום שאפשר לאכול בו ארוחת ערב.

עלויות:

- מונית מהשדה למלון עלתה לנו 9, בדיעבד קצת מופקע.

- כניסה לשוודגון 8 לאדם.

- מונית מהמלון לשוודגון 2 לכל כיוון.

- מונית לתחנה מרכזית 7 (שעה נסיעה), כרטיס לקלאו 17.5 כל אחד.

- מטריות 4 כל אחת, ולשמחתנו לא השתמשנו בהן יותר.

קלאו - שני לילות - עיירה מקסימה! הכי שונה בעולם מינגון. מזג אוויר נעים, אין לחות כי זה בהרים, הכל ירוק ומקסים. יש שם שוק שנחמד להסתובב בו, ויש בכביש שחוצה את העיירה שער עץ אדום, שמוביל למדרגות שמובילות למנזר שמשקיף על כל העיירה והסביבה. נוף יפה. רשום בכל מיני מקומות שזאת תצפית לשקיעה אבל זה שקר, לא רואים אותה משם, תלכו מתי שנוח לכם.

לקלאו מגיעים בעיקר כדי לצאת לטרק ממנה לאינלה לייק. יצאנו אליו דרך סוכנות שנקראת uncle sam, תלכו לשם כבר כשאתם מגיעים כדי לשריין מקום. המחיר הוא לפי כמות האנשים בקבוצה, אם זה רק זוג אז זה 58 לאחד, והכי הרבה אנשים בקבוצה זה 6-7 ואז זה 38 לאחד. אנחנו יצאנו 7 והיה אחלה, הם סידרו ביחד את כל הישראלים בקבוצה אחת ואת כל האירופאים בשנייה. אני אפרט על הטרק בנפרד.
אכלנו ארוחה אחת אצל uncle sam (העוף בקשיו היה מצוין), ואחת במסעדה נפאלית ממול שנקראת everest. שתיהן היו אחלה. אחת עלתה 6 ואחת עלתה 10 (לא בטוחים איזה עלתה כמה, שתיהן עם בירה).
כשהגענו הפוכים ב4 בבוקר חיכה שם מישהו ולקח אותנו להוסטל שלו שנקרא tiger lily, זה מקום מטונף, תתרחקו משם. עברנו למלון ממש ממול שנקרא seint ועלה 25 דולר ללילה, והיה ממש חמוד, חדר נעים ויפה, מים חמים, וארוחת בוקר טובה.

עלויות:

- מעילי גשם לטרק 4.5 כל אחד, לא השתמשנו אבל בטוח שאם לא היינו קונים היה יורד גשם.

טרק מקלאו לאינלה לייק - 2 לילות - עשינו את הטרק הארוך של השלושה ימים. זה טרק שמשלב נוף יפה ומגוון, מפגש עם מקומיים מכל מיני שבטים, ואוכל נהדר. ללא ספק נקודת השיא של הטיול מבחינתנו. אנחנו לא יודעים אם אפשר לעשות אותו בלי מדריך, אבל בכל מקרה זה היה חוויה חיובית מאוד ולדעתנו המחיר מאוד משתלם. למדריך שלנו קראו cookie, הוא היה מקסים והוא אוהב ישראלים (כי הם מדברים אנגלית כדי שגם הוא יבין, ולא משאירים אותו בחוץ כמו צרפתים), אבל שמענו המלצות על מדריכים אחרים של סם, אז כנראה הם פשוט טובים.

המחיר כולל: 7 ארוחות מפנקות (יש טבח שנוסע לפניכם למקום שהולכים אליו ומבשל), לינה של שני לילות, הובלה של הציוד שלכם למלון באינלה, ושייט שחוצה את האגם. מאוד משתלם.
כמעט לא צריך להביא כלום, הם באמת דואגים להכל. כל איזה 3 שעות יש מקום שאפשר לקנות בו מים וחטיפים, יש בבתים נייר טואלט, יש שמיכות ללילה, האוכל פשוט מעולה, באמת הכל מסודר. תביאו נעליים סגורות, בגדים להחלפה, ערכת עזרה ראשונה, כסף קטן לטיפים למשפחות המארחות, פנסים וכפכפים ללילה, חומר נגד יתושים וקרם הגנה (קריטי, נשרפנו לגמרי), נייר טואלט, ומברשת ומשחת שיניים.
הלינה היא בבתים של משפחות מקומיות, ישנים כולם באותו מתחם על מזרונים על הרצפה. זה סבבה, תביאו בגדים צנועים לישון איתם כי לא נעים להסתובב להם בבית בבוקסר, והכפכפים זה חשוב כי השירותים מחוץ לבתים. אין מקלחות, אם מתעקשים אפשר לאלתר משהו, אבל אנחנו פשוט חיכינו למלון ביום השלישי.
היום השלישי מסתיים בארוחת צהריים בגדה הדרומית של האינלה לייק, ומשם משיטים אתכם עד הקצה הצפוני לעיירה שנקראת ניאונגשווא, שם המלונות והאזור תיירים. זה שייט של שעה שממש חוצה את כל האגם. מומלץ שתקראו מראש אם יש מקומות שבא לכם להגיע אליהם בשייט, לסכם על זה עם שאר הקבוצה, ופשוט לשלם למשיט של הסירה קצת כדי שיעבור גם משם. זה סוגר את הפינה של השייט, במקום יום שלם באגם שהבנו שהוא מאוד תיירותי ורק לוקחים אותך למקומות שבהם מנסים למכור לכם דברים, ושזה מעצבן, אז וויתרנו עליו. לנו הרגיש שהשייט הזה היה מספיק, ושאם היינו מוסיפים לו עוד קצת אז בכלל היינו מרוצים.
הבנו שאפשר לעשות את המסלול ההפוך אם מגיעים מהצפון ולא מקלאו, אבל נראה לנו פחות מומלץ כי זה אומר שכל היום הראשון הוא עליה (בכיוון הזה כל היום האחרון הוא ירידה).

עלויות:

- מים בטרק 5.

- בירה בטרק 8.

- טיפים בטרק 10.

- דמי כניסה לאינלה לייק 13 כל אחד.

אינלה לייק - 3 לילות - זה המקום הממש מתוייר הראשון שתגיעו אליו, וזה ניכר בכל פינה. קצת התנחלנו שם להתאוששות מהטרק, לא חייבים להקדיש 4 ימים, אבל זה מקום יפה וחביב ויש בו יחסית הרבה אטרקציות.

הדבר הכי שווה שעשינו שם היה סדנת בישול שנקראת bamboo delight. זאת סדנה יקרה, אבל שווה את המחיר, היא מאוד מושקעת, ברמה הרבה יותר גבוהה ורצינית מכל דבר אחר שעשינו בבורמה. זאת הייתה סדנה פרטית רק לנו, הוא ממש זרם איתנו ועם ההעדפות שלנו ומה שרצינו להכין, ויוצאת ארוחה ממש מטורפת. בסוף הסדנה גם מקבלים את כל המתכונים (תבואו עם פלאפון או dok). כדאי לסגור על הסדנה כבר לפני הטרק, כי היא יחסית מבוקשת. תבקשו גם ללכת איתו בבוקר לשוק לקנות את המצרכים לסדנה, ככה ממש תוכלו להכין מה שבא לכם. הזוג שמעביר את הסדנה הם אנשים ממש מקסימים, שמאמצים בית יתומים מקומי ותורמים לו מההכנסות, והחלום שלהם זה להקים גסטהאוס לשכן בו תרמילאים שיבואו להתנדב בבית יתומים.
היה יום שהשכרנו אופניים ויצאנו לטייל סביב האגם, הגענו לאיזה מנזר בהרים שהיה די יפה, והנזירות שם הזמינו אותנו לתה ומאפה חומוס אדיר. השקענו ולקחנו אופני הרים, הם לא היו משהו, אבל אלו שלקחו אופניים בלי הילוכים ממש קיללו אותנו, אז אולי זה כן היה שווה. המפה שלהם לא מחוברת למציאות, חייבים להיעזר בגוגל.
השוק ממש נחמד, ותשאלו גם מתי קורה השוק הגדול של פעם בחמישה ימים.
מבחינת אוכל - יש מסעדה איטלקית מעולה שנקראת golden kite, פסטה ביתית ופיצה מפנקת. עלה לנו 15 כולל בירה. יש גם בר-מסעדה שנקרא sin yaw 2, הוא חמוד, והתחברנו עם הבחורה שמנהלת אותו (יפה עם שיער קצר) כי היא יודעת אנגלית טוב, והיא דאגה לנו לכביסה אחרי הטרק ב4 צ'אט בלבד (במלון רצו 25 דולר(!), הם גובים מחיר לפי פריט וזה קטע יקר שם). חוץ מזה יש אצלה פנקייק שוקולד ואננס ממש טעים, וגם מיץ הבית טוב (לימון, דבש וג'ינג'ר).
ישנו במלון שנקרא 81 hotel, יחסית יקר, חדר מפנק וארוחת בוקר בסדר, אבל לא כזה מצדיק את המחיר. מצד שני זה איזור יקר כי הוא מאוד תיירותי. עלה 43 דולר ללילה.
מניאונגשווא קנינו כרטיסים לאוטובוס לסיפו )hsipaw). הוא יצא ב15:30 והגיע ב5 וקצת. להגיד שזה אוטובוס מאינלה לסיפו זה שקר גס. הוא אכן יוצא מאינלה, ואכן מגיע לסיפו, אבל הוא נוסע קודם כל לקלאו (כן כן, זאת שנמצאת שלושה ימי הליכה בכיוון הלא נכון), לעוד כל מיני מקומות לא בכיוון, ואז למקומות בערך בכיוון, ואז למנדליי, פין או לין, ולבסוף גם לסיפו. והוא לא vip, הוא די זוועתי ויש בו מלא בורמזים שלא מפסיקים להקיא. רצו שמועות על קו ישיר וvip שאמור להתחיל בדיוק כשאנחנו כבר לא נהיה שם, אז תבדקו אם יש כזה, ואם יש תספרו לנו כדי שנוכל לשנוא אתכם.

עלויות:

- סדנת בישול 20 לאדם.

- אופני הרים 7 לאדם (זה ממש קרוב לsin yaw 2(.

- אוטובוס לסיפו 15.5 לאדם עלה התענוג המפוקפק.

- כביסה 4.

סיפו - 2 לילות - עיירה חמודה שכל הנושא התיירותי עוד לא כל כך השתלט עליה, לא ניסו למכור לנו כלום ושום דבר כשהיינו שם ולא דיברו איתנו באנגלית עילגת (קצת נעלבנו). זאת הייתה העיירה שמלך השאן גר בה, והיא נראית קצת יותר טוב משאר המדינה.

כשמגיעים בשעה המטופשת עם האוטובוס זה לא כזה מבאס, כי יש שוק אוכל מ4 עד 6 בבוקר. הוא ממש של מקומיים, זה מוזר לראות כמה המקום שוקק חיים לפני הזריחה. יותם טוען שזה כי אין להם מקררים.
יש ארבעה מיסטרים מפורסמים בעיירה. האגדה מספרת שהם קיבלו את התארים לא מהמלכה הבריטית, אלא דווקא ממטיילים ישראלים ב92. מיסטר פוד - מסעדה, לא טעים במיוחד. מיסטר שייק - שייקים, לא טעים במיוחד. מיסטר בוק - חנות ספרים, והוא כביכול אוהד ישראל מושבע, לא היה חביב אלינו במיוחד. יש לציין שגם אנחנו לא הפגנו חיבה. מיסטר פופקורן - היא דווקא מיסטרית, אבל היא שמה אותם בכיס הקטן, גם חמודה, גם יש לה גן שמקסים לשבת בו, גם השייקים שלה מעולים (תות פסיפלורה), וגם תופתעו לגלות בתפריט שלה 'יזראלי פוד' - היא עושה שקשוקה מעולה, וגם טחינה, והיא אפילו ניכסה למולדתנו את השניצל והפרנץ' טוסט (היא לא שמה לב לפרנץ', עקצנו). בקיצור כיף אצלה, גם האוכל הבורמזי שלה היה טעים.
מפופקורן אפשר ללכת לבאגאן הקטנה, אזור של פגודות עתיקות, יש שם גם מנזר ובית ספר, יפה להסתובב שם.
יחסית באזור יש את הארמון של מלך השאן, שבו יש בת משפחה שלו שמספרת את הסיפור של הממלכה והשושלת שם, ואפשר להיכנס איתה לשיחה על הפוליטיקה המקומית והמשטר. תבדקו מראש במלון שעות פתיחה.
חוץ מהאגדה על הישראלים והמיסטרים, יש אגדה על מפלים בסיפו. אנחנו לא מצאנו אותם, וכשהתחיל טפטוף שאיים להתפתח לגשם נמאס לנו להתברבר. אז אם אתם מחליטים לנסות את מזלכם, תבררו טוב טוב איך מגיעים (תסמיני המפה הגרועה וההנחיות השגויות של אנשים ברחוב עבדו שעות נוספות).
פגשנו שתי ישראליות שיצאו לטרק מסיפו לכפרים וחזרה, בלי מדריך. הן הלכו למיסטר בוק והוא הביא להן מפה והנחיות, וגם שמות של אנשים בכפרים שהוא סיכם איתם שהן יכולות לישון אצלם. אנחנו לא עשינו את זה, וגם לא יודעים איך הלך להן כי פגשנו אותן לפני הטרק, אבל תדעו שזאת אופציה.
ישנו במלון מקסים שנקרא lily home, מפנק (אמבטיה!) ובמיקום מרכזי. יש להם קטע מוזר בארוחת בוקר, שיש תפריט על הבופה, ואין קשר בינו לבין מה שיש בו, אבל לא באים לקחת הזמנה כשאתה מתיישב. ביום השני אזרנו אומץ וביקשנו משהו מהתפריט, וזה עבד. מאוד מוזר. 31 דולר ללילה.
מסיפו יש רכבת לפין או לין. הנסיעה ארוכה יחסית לנסיעה באוטובוס, אבל הדרך יפה, עוברים גשר היסטרי, וזה יותר נחמד מהאוטובוסים שלהם. צריך להגיע מוקדם כדי להספיק לקנות כרטיס לupper class. לא לוותר על זה, זה או כיסאות כמו של מטוס, או ספסלי עץ, וזה 7 שעות נסיעה. וההבדל הוא איזה 2 שקל. הגשר הוא אחרי 4 שעות בערך. בצהריים עלתה לרכבת מישהי שמכרה נודלס, זה היה ממש טעים וזול (1 למנה), ולא התקלקלה לנו הקיבה.

עלויות:

- שתי ארוחות בפופקורן 7 ו8.

- מוניות 2 מכל מקום לכל מקום.

- רכבת מחלקה ראשונה 3 כל אחד.

פין או לין - 2 לילות - עיירה מקסימה שאנחנו מאוד אהבנו, לא ברור לנו למה היא לא יותר מתויירת. היא הייתה עיירה בריטית, ורואים את זה במבנים ובתשתיות, היא לא נראית כמו שאר המקומות שהיינו בהם.

מפלי אניסקאן - מפלים שקרובים לכפר שנקרא ככה. צריך לקחת מונית מסיפו לאיפה שמתחיל המסלול. המסלול מאוד ברור, ירידה משוגעת עד המפלים שכל מה שעובר לך בראש זה שתצטרך לעלות את זה. ממש יפה שם! יש פסלים ופגודה שלא ברור איך בנו אותם, וזה פשוט ג'ונגל ענק ומטורף עם מפל עצום באמצע. מצאנו עוד משהו שווה (אנחנו מרגישים עליו בעלות כי לא ראינו המלצה בשום מקום, כי זה חדש יחסית) - מהלמעלה של המפלים אפשר לנווט שתי קילומטר אל עבר מסעדה שנקראת 'the view' (לטעון מראש בגוגל). כשמה כן היא, מסעדה עם נוף היסטרי למפלים, תצפית מהממת. גם האוכל היה בסדר גמור, אבל לגמרי אפשר לעלות לשם לבירה קרה מול הנוף (תכננו את היום ככה שנגיע לשם בשקיעה), וכדי שיזמינו לכם מונית חזרה לפין או לין. הם גובים 1000 צ'אט לאדם כדי להיכנס, אבל אפשר להשתמש בזה כשמשלמים את החשבון אז זה בקטנה. יום מוצלח וכיפי.
הגנים הבוטניים של פין או לין, כתוב עליהם שהם מהיפים בעולם, לא היינו באחרים אבל הם בהחלט מאוד יפים. יש שם גינת סחלבים מדהימה ותערוכה מעניינת של חרקים ופרפרים. הם מאוד מושקעים, רואים שהבריטים בנו אותם. אפשר לבלות שם בוקר נחמד מאוד.
ישנו בהתחלה במלון פח כי הם שיקרו בבוקינג שיש להם מזגן (יותם הלשין עליהם במייל זועם), ואנשים שהיו שם שיקרו ואמרו שהוא לא פח. אנחנו די בטוחים שיש בו רוחות רפאים של הבריטים שחיו בו לפני 100 שנה, כשהוא היה מלון חדש ויפה (אין זכר). קראו לו Orchid Nan Myaing והוא עלה 13 דולר ללילה. בלילה השני, כפיצוי לעצמנו, עברנו למלון סופר מפנק שנקרא aster, חדר ענק ומושקע וארוחת בוקר מעולה, ואפילו לא היה לנו כוח לצאת לארוחת ערב אז הזמנו מהשירות חדרים, וזה היה ממש טעים. עלה 28 דולר ללילה.
מהמלון אירגנו לנו מונית למנדליי (שעה ועשרים נסיעה).

עלויות:

- כניסה לגנים הבוטנים 6 כל אחד.

- מונית למפלים 7 הלוך 9 חזור.

- מונית למנדליי 11 לשנינו ביחד.

מנדליי - לילה אחד (יותר מדי) - העיר הכי דוחה בעולם. רק מלחשוב עליה בא לי להתקלח. יכול להיות שיש מה לעשות בה, אנחנו היינו עסוקים בלשרוד ולברוח.

הלכנו למקום שיש בו את הספר הכי גדול בעולם. ציפינו לראות ספר (התנ'ך של הבודהיסטים), אבל זה פשוט כמה מאות סטופות אבן לבנות שבתוך כל אחת יש עמוד אחד של הספר חצוב בסלע. בהתחשב בזה שהיעד הבא הוא באגאן, לגמרי אפשר לוותר.
השוק איום ונורא, אנחנו בפוסט טראומה.
ישנו במלון tiger one, אחלה לגמרי, 35 דולר ללילה. ממנו קנינו כרטיסים למיניבוס לבאגאן ב9 כל אחד. זה לוקח 6 שעות.
בשורה התחתונה - אנחנו בדיעבד היינו מוותרים על מנדליי, אם בכל זאת תחליטו ללכת תבררו מראש מה כדאי לעשות שם.

באגאן - 3 לילות - המקום הכי מרשים בבורמה, ומן הסתם גם הכי מתויר. אבל אל דאגה, המשוגעים האלו בנו אלפי פגודות, יש מספיק לכולם. זה היה מקום שהחלטנו שנתפנק בו, אבל בכללי היא יקרה יותר. מאוד נהנינו בה, המלון היה מדהים, האוכל מעולה, וההתניידות ממקום למקום בקטנועים חשמליים הייתה אדירה. תדאגו לתכנן את שאר הטיול ככה שישאר לכם מספיק זמן אליה, לכל הפחות יומיים מלאים, ועדיף שלושה למקרה שיהיה גשום.

באגאן היא אטרקציה אחת גדולה, אלפי פגודות ומקדשים, שהמראה של כולם ביחד הוא מרשים, וגם ביקור בכל אחד יחשוף פסלים מושקעים ומיוחדים, וציורי קיר עתיקים.
הפגודות מתפרסות על שטח ממש גדול, ומכל אזור התצפית היא שונה, אז מומלץ לטייל בכל השטח. בגלל שהמרחקים גדולים ללכת ברגל זה ממש לא אופציה. יש אפשרות לאופניים ממש בזול, 1-1.5 לאדם ליום, אבל זה לא מומלץ כי זה באמת רחוק, וחם, ויש הרבה מקומות שנוסעים על חול ולא על דרך סלולה. האפשרות הכיפית נקראת e-bike, שהם משקרים ואומרים שזה אופניים חשמליות, אבל זה קטנוע לגמרי. אם זה לא, אז תלכו למקום אחר ותחפשו כאלו שהם כן. שלנו הגיעו למקסימום 60-70 קמ'ש, והסוללה לא זזה אפילו שנסענו כל היום. הבנו שיש גם איטיים יותר, אז תבררו טוב, ותבדקו שהגלגלים גדולים כדי שיהיה נוח גם על החול. אנחנו לקחנו קטנוע לכל אחד, ליומיים, ב4.5 ליום לכל אחד. לדעתנו כדאי לקחת אחד לכל אחד, הנסיעה ביחד איטית יותר ומסורבלת. חוץ מזה כשרצינו לראות זריחה זרמו איתנו והביאו לנו בלילה לפני קטנועים למלון, השאירו מפתחות בקבלה, וככה יכלנו לנסוע לפני שפותחים את ההשכרה. החברה שממנה השכרנו נקראת phwa phwa או משהו כזה, זה ממש ליד המלון שהיינו בו.
יש את הפגודות הגדולות והמוכרות, שהן אתרי חובה, אבל הן עמוסות בתיירים וגזלנים. עם זאת הן הכי מיוחדות ומרשימות.
הקטע הכי כיפי זה למצוא פגודות מבודדות שאפשר לטפס עליהן, להיכנס פנימה ולחפש גרמי מדרגות מסתתרים. יש הרבה כאלה, וכדאי לסמן לעצמכם מראש איפה תרצו לראות שקיעה וזריחה, כדי שלא תיתקעו באלו שמפוצצות אנשים. אם אין גזלנים, כנראה תהיו שם די לבד. אם זה מופיע במפה - יהיו שם מלא אנשים. אנחנו הלכנו לאחת שקוראים לה myauk guni (תחפשו בגוגל maps) שאפשר להגיע בה גבוה יחסית, והיו איתנו עוד כמה אנשים בודדים בשקיעה. הזריחה והשקיעה קצת overrated לדעתנו, אבל יוצאות תמונות יפות.
יש בבאגאן טיולים בכדור פורח, זה יקר בטירוף 380-320 דולר לאדם, ואם אתם מעוניינים צריך להזמין כמה שיותר מוקדם, מישהי שפגשנו ניסתה להשיג מקום והכל היה תפוס שבועות קדימה.
לגבי אוכל - אכלנו צהריים במקום עם המבורגר מעולה ומפנק, ממש מפתיע לטובה, הם טוענים שזה ההמבורגר הכי טוב באסיה. זה נקרא weather spoon's, וזה בחלק הרחוק של באגאן הישנה, אז תכננו את המסלול פגודות ככה שנגיע לשם בצהריים. זה מקום עמוס אבל שווה, המנת המבורגר (עם גבינה, בייקון, צ'יפס וכל מה שטוב) עולה 4.5. חוץ מזה אכלנו בעוד שתי מסעדות ממש טובות שם - אחת איטלקית מעולה, שהסתבר שהשף הוא באמת איטלקי, אבל יקרה יחסית. קוראים לה the library והיא בבגאן הישנה. עלה 27 כולל בירה קפה וקינוח. המסעדה השניה הייתה לדעתי הארוחה הכי טובה בבורמה, היא נקראת Kyaw kitchen, בבגאן החדשה. זה מקום מקסים, ויש אוכל מקומי ומערבי, אכלתי שם את הדג וזה היה אחת המנות הכי טעימות שאכלתי. לא יקר במיוחד יחסית לאיכות ולסוג האוכל. אל תוותרו עליה! יצא לנו 17 כולל מנה ראשונה ובירה.
ישנו במלון סופר מפנק שנקרא arthawaka, החדר מאוד מושקע, יש בריכה, ארוחת בוקר מעולה וגם המסעדה שלהם טובה. השירות בו ממש ברמה גבוהה, היה קצת מבאס שלא היה wifi טוב בחדר. זה עלה 45 דולר ללילה, ולדעתנו היה שווה. לטייל בבוקר, לרבוץ בבריכה בשעות החמות, ולחזור למקדשים לשקיעה.