עוזבים את הריוקאן המושלם השרות האדיב הזה בחיוך באהבה ממש נראה שמנהלת המקום רוצה, כל כך רוצה שנהנה. קידות וריצות סביבנו העיקר שנהיה מבסוטים. אנחנו מבסוטים. יוצאים למצודה העתיקה והיפה. מצודת איקונה מטפסים מדרגות תלולות מעץ מבריק למרות שהמצודה בת 500 שנה. כולם כולם אנשי מזרח אף מילה באנגלית כולם מבינים רק אנחנו פחות…
מצטיידים במלא אוכל ויוצאים 400 קמ עד לימנקקו. בדרך עוצרים במיני תחנות התרעננות האויר נהיה קר וההרים האלפים היפניים סוגרים עלינו מאלףףף. פה ושם התחנות זה ממש קניונים מלאים אנשים שקונים ואוכלים ושותים. כמה אנשים. 127 מיליון איש חיים ביפן. ארץ מגוונת ככ הרבה ללמוד עליה כל הדרך קוראים ולומדים. ספר מעולה!!
נוסעים ונוסעים ופתאום הוא מופיע במלו יופיו. הר פוגי.
עיירה קטנה חשוכה וקסומה למרגלות הר פוגי. לצידי הדרכים הררי שלג קטנים ממש קר. הריוקאן הזה בכלל הורס אותנו בחוץ קררר בפנים מחומם נקי שמיכות רכות נפרסות על הטאטמי האהוב מרגישים בבית. מכונת אספרסו. מושלם!
בעל המקום מתגאה בצילומים שצילם פוגי בזריחה בשקיעה תמיד קצת קרח בפסגה הפחוסה המאופיינת להר.
לא נלחצים מהקור עולים על אופניים אדומות יפות הכל יפה פה ויוצאים ב2 מעלות לרכיבה בעיר הקטנה.. חשוך ממש.. חוויה
עוצרים למרק יפני מלא אצות פטריות נבטים חריףףףף לוהט ומדוושים בקושי חזרה. לא מוותרים למרות העייפות וטובלים באונסאן של המקום. מי מעיינות רותחים. נצליח לקום מחר לזריחה?..
