הבוקר סופסוף הלכנו לתצפית על העיר. מצאנו אחת חינמית אז ממש ממליצה כי גם ככה זה הטיול הכי יקר בעולם.. התצפית בקומה 45 של מגדלי הסחר של טוקיו. אזור העסקים. הלכנו לחפש שירותים במעלית אינסופית נדחסות עם מלא פינגווינים בחליפות שחורות חולצות לבנות. הצצנו בדלת זכוכית כולם רוכנים על המחשבים בשקוביות קטנות ולכולם קפה או תה ליד המסך.. לנשים חצאית קטנטנה עם שליס מאחור לבנים מכנס. אותן נעליים. אשכרה פינק פלויד כולם נראים אותו הדבר לחלוטין. אין צבעים. הולכים ומדברים. שורות שורות.
עושה לי לחשוב על החיים המתוקים והאישיים ומלאי ביטוי עצמי שלי בארץ! התצפית מדהימה. טוקיו מדהימה.
המשכנו לשינגוקו רחוב יפני בלי מילה אנגלית עם כל השגעונות היפנים רובוטים וצבעים מוגזמים (ההפך הגמור מהאיפוק ברחוב העיסקי) מכונות מזל מחרישות אוזניים פנקיסטים ורודי שיער ומחוררי אוזניים. מדינה של ניגודים אמרו לנו.
בערב שמתי עין על סושייה יפה קרוב לשוק. לא טעיתי. אחחח אני ככ טובה! זו היתה סושייה של החיים. היפנים האדיבים פינקו אותנו בקריאות גוייזמס קולניות והסושים היו חלומיים. בפנים העיצוב היה בהתאם לאיכות הסושי הכל עץ משוייף עם גילופים עדינים. אוריגאמי בעץ.
קונים מלא אלכוהול יפני והולכים לארוז. מחר הביתה.
המיטות במלון
