בקיץ 2024 מלאו לאמי 80 וחשבנו כיצד נציין את יום ההולדת העגול כמשפחה.
לאחר התלבטויות החלטנו לטוס בהרכב משפחתי רחב ככל האפשר לחופשה משותפת באוויה שביון.
EVIA הוא האי השני בגודלו ביון ורק כרתים גדול ממנו. האי קרוב מאד ליבשת וניתן לעבור ממנה אליו ובחזרה בגשר קצר הממוקם בעיר הגדולה באי חלקידה, כשעה ורבע נסיעה בכבישי אגרה משדה התעופה של אתונה.
האי אינו מאד מפותח והוא משמש בעיקר לתיירות פנים, הכבישים צרים רובם חד מסלוליים. באי יערות רבים והוא סבל וסובל משרפות רבות.
אז מי בנוסעים אמי אני ושתי אחיותיי ובני הזוג וחמישה מתשעת הנכדים. שלושת ילדי ואחת מבנותיה של אחותי לא טסו בשל אילוצים שונים. אחותי הצעירה טסה עם שלושת ילדיה ואחותי האמצעית עם שתיים מבנותיה.
הבחירה באי אוויה נבעה ממקום האירוח הנבחר. אחותי קיבלה המלצה על מלון בוטיק ייחודי TO RODI - או בתרגם לעברית "הרימון", בכפר רובייס, הממוקם בחלק הצפון מערבי של האי, כשעתים פלוס נסיעה מחלקידה.
המלון, ובו תשעה החדרים, שייך לבת המקום אווגליה, שמשקיעה בו ובחווית האירוח. חלק ניכר מהאורחים הם ישראלים ששמעו על המקום מפה לאוזן, ושבים וחוזרים אליו פעם אחר פעם.
אווגליה אוהבת ישראלים ואף משלבת בשיחה מילים בעברית. כאשר בררנו על אפשרויות ביטול אם נידרש לכך לאור המצב התשובה שקיבלנו היתה "אם משהו יקרה ולא תגיעו, אני בטוחה שתגיעו בפעם הבאה כשתוכלו, אני עומדת לצד חברי הישראלים, זו דרכי".
אנו התארחנו בארבעה חדשים מרווחים בקומה השנייה של המלון. האירוח כלל ארוחת בוקר מגוונת ומשתנה. המלון עשרות מטרים בודדים מחוף ים מסודר. במלון כל מה שנדרש לאירוח מפנק קייקים, סאפ, כיסאות ושמשיות לחוף, ספרים ומשחקים בעברית שהשאירו אורחים קודמים, משקאות קלים ואלכוהוליים, שוקולד עוגות ופרות ללא הגבלה.
וכמובן ליוו והמלצות של אווגליה וצוותה לאורך כל השהות.
מקום מומלץ לחופשה משפחתית בהרכב שלנו.
לא בטוחה שהייתי מגיעה במיוחד עם משפחתה מצומצמת או כזוג.
טיסות הוזמנו במאי כלאור המצב ההחלטה היתה לטוס עם חברה ישראלית. יתרה מכך בחרנו באל-על בשל חוות הדעת על ביטולים ועיכובים של חברות ישראליות אחרות
בדיעבד זו היתה בחירה כ"כ נכונה. הטיסה היתה בשבוע לאחר הסלמה נוספת במצב, כאשר חברות זרות רבות ביטלו את טיסותיהן לארץ וממנה.
תשעה מבני המשפחה טסו ביום שלישי ה- 30.7 בשעות הערב. לטיסה קדמו האירוע הקשה במג'דל שאמס כשברקע איומי ישראל להגיב. וברמה הפרטית דרכונים זמניים מתקופת הקורונה שהיו פגי תוקף לבנותיה של אחותי ומרוץ מטורף להוצאת דרכונים חדשים.
עד שראינו את כולם על הטיסה לא האמנו.
בשלישי בערב בעודם בשדה התחילה ישראל להגיב והמתח רק עלה.
בשעות הקטנות של הלילה כולם נחתו באתונה ונסעו ללילה במלון.
למחרת יום רביעי ה- 31.7 הם סיירו באתונה.
ביום חמישי ה- 1.8 שכרו שני רכבים ונסעו למקום האירוח, נסיעה של כשלוש שעות ומחצה, במהלכה עצרו לארוחת צהריים מפנקת.
אני בעלי וביתה הגדולה של אחותי היינו אמורים לטוס ביום שישי ה- 2.8 בשעות הבוקר ולחבור למשפחה באוויה.
בינתיים בארץ המתח רק עלה ואני התלבטתי רבות האם לטוס אם לאו, מה גם שאני משאירה את שלושת ילדי בארץ, כל אחד מהם במקום אחר.
בסופו של דבר בעלי הכריע ואמר שזו אינו טיול רגיל ושאנו חייבים לטוס.
יום שישי 2.8
טיסת אל-על לאתונה שהיתה אמורה לצאת בשעה 7:00 נדחתה לשעה 9:00. קיבלנו על כך הודעה מספר ימים מראש. הדחייה התאימה לנו מאחר שלא נדרשנו ללילה ללא שינה.
קמנו מעט אחרי 5:00. בעלי נסע להביא אלינו את אחייניתי ואני בינתיים עשיתי סידורים אחרונים.
הזמנו מונית ל – 6:15, אנו גרים מאד קרוב לשדה, ולאחר כעשרים דקות הגענו. מיד כשיצאנו מהמונית בעלי הבין שהטלפון הנייד שלו לא עליו. הערנו את הילדים בבית, שהתחילו לחפש את הטלפון. בסופו של דבר התברר שהוא נשאר במכונית איתה הוא נסע להביא את אחייניתי. (מי שיקרא את סיפור הטיול שלנו לאוסטריה יבין שלבעלי יש אישויים עם טלפונים ניידים בטיולים).
בננו האמצעי, שעובד בשדה התעופה, הביא לנו את הנייד, ומאחר וכבר היה בשדה ליווה אותנו בתהליך הצ'ק אין שערך כרבע שעה. למרות העיכוב מצאנו את עצמנו בדיוטי פרי מעט לאחר 7:30.
קנינו קפה, הסתובבנו קצת, ומעט לאחר שמונה התחילה העלייה למטוס. הטיסה המריאה בזמן, ונחתה בזמן, המטוס היה מהמטוסים הרחבים של אל-על עם ערכת מולטי מדיה אישית. טיסה קצרה ונעימה.
ביקורת הדרכונים עברה במהירות כמו גם תהליך השכרת הרכב מסיקסט. הזמנו רכב ידני ולא הצלחנו לשדרג לאוטומטי בשדה. טעות גדולה, הנסיעות בהרים עם גיר ידני אינן פיקניק.
יצאנו לדרך קצת לפני 12:00 ונסענו ישירות למקום הלינה, עם עצירה קצרצרה לקניית שתיה.
ההמלצה הינה לנווט באמצעות גוגל מפות שעובד באופן הטוב ביותר באזור זה, וכך עשינו.
הדרך משדה התעופה לחלקידה ברובה בכבישי אגרה טובים. המעבר לאי מתבצע באמצעות גשר לא ארוך ולאחר מיכן נוסעים בעיר בכבישים צרים עד שעולים על הדרך לכיוון צפון. באופן מפתיע (לפחות בשבילי), הכביש אינו צמוד לחוף הים אלא פונה לכיוון מזרח בהרים ורק לאחר מיכן פונה חזרה לכיוון מערב. באי כוורות רבות, הוא מיוער ואינו מאד מיושב. מעת לעת רואים כבאיות שצופות על השטח לאיתור שרפות. ככל שהתקרבנו למקום הלינה היערות השרופים התרבו, ואכן אווגליה סיפרה לנו שלפני מספר שנים היתה באזור שריפה שכילתה יערות רבים ואף פגעה בבתי התושבים.
מעט לאחר שלוש הגענו למלון, התקבלנו בחיבוקים ע"י בני המשפחה הבודדים שהיו במקום, חלקם נחו בחדרים לאחר טיול בוקר למפל בקרבת הכפר שהתברר בעיקר כיבש, וחלקם היו בחוף הים, וכן גם ע"י אווגליה.
לאחר התארגנות קצרצרה בחדר, לבשתי בגד ים וירדתי לחוף שנמצא בקרבת המלון. בעלי הצטרף אלינו מעט לאחר מיכן. חוף הים מקסים, רגוע, הוא עם אבנים קטנות, אבל לא כאלו שמחייבות סנדלים סגורות ע"מ להיכנס למים. יש בו שימשיות וכסאות נח ששייכים למסעדה הקרובה. אין צורך לשלם עליהם אבל צריך להזמין מהמסעדה, כאשר אין סכום מינימום להזמנה. היינו רעבים והזמנו לכל מי שהיה בחוף סלטים וצ'יפס.
לאחר כשעתיים בחוף החזרנו את הקייאק ופנינו להתארגן, היות ואווגליה ביקשה מאיתנו להיות מוכנים ב- 20:00 ע"מ שתיקח אותנו למקום מיוחד.
התחלנו בנסיעה אחריה לישוב הסמוך LIMNI. נסענו ברחובות הצפופים והצרים והתחלנו לטפס לגבעה מעל העיר. היא עצרה ליד כנסיה ישנה, כאשר מהגבעה נשקף נוף מדהים של שקיעה. אבל ההפתעה לא הסתיימה. היא הוציאה שולחן מפה, ייו כוסות ובוטנים, וכך על רקע הים, בתי העיירה המשתפלים מהגבעות לנמל והשקיעה המדהימה, ברכנו את אמי ליום הולדתה.
לאחר זמן וכהחשיך נסענו לנמל של לימני, אשר בשעות הערב הרחוב הצמוד אליו הופך למדרחוב שוקק חיים. בחנו את מגוון המסעדות ובסופו של דבר ישבנו באחת מהן, כזו המגישה אוכל מגוון רובו יווני אבל עם טוויסט מודרני. נהננו מאד מהארוחה.
לקראת חצות חזרנו למלון לאחר יום מעייף.
יום שבת 3.8
עוד יום קודם לכן הבטיחה לנו אווגליה שתערוך שולחן יום הולדת מיוחד עבורנו. אז בבוקר אכן מצאנו שולחן מקושט בפרחים וזר עבור אמי. לאחר מיכן אף הוגשה עוגת פרות מדהימה שרק יצאה מהתנור.
בכלל ארוחות הבוקר במלון מוגשות רק החל מ- 9:00, כאשר כל בוקר מוגשים דברים שונים. אז מי שמחפש ארוחת בוקר מוקדמת זה אינו המקום שבשבילו. באים לכאן לנוח והכל מתנהל באיטיות.
לאחר ארוחת בוקר מגוונת, טעימה מאד וארוכה קיבלנו מאווגליה המלצה למסלול לטיול יום.
לקראת 12:00 יצאנו ליום ארוך ומהנה.
נסענו מזרחה בהרים לאזור שנקרא FIG AREA – אזור התאנים. זה אזור של מספר כפרים שמגדלים בו תאנים לבנות, זן שלא הכרתי. הכפרים צפופים וניכר שהאזור אינו תיירותי. עברנו בין שלושה כפרים KAMARIA, KAMATRIADS ו- KASTANIOTISSA. באחד מהכפרים עברנו בית קפה מקושט ומעוצב כולו בוורוד. כנראה שגם בכפרים הנידחים ביום הטרנד העיצובי הזה קיים.
משם נסענו לכיוון החופים המזרחיים לעיר הנמל OREI. זו עיר נמל חמודה מאד שבה בין היתר מעגן סירות, וכן פסל ענק של שור מהתקופה ההלניסטי שנמשה מהים. הסתובבנו מעט בנמל ובין המסעדות ובתי הקפה. החום היה כבד מאד והיקשה על ההסתובבות.
משם נסענו שוב מערבה והמשכנו לאורך החוף לנקודה הצפונית מערבית של האי.
קודם לכן עצרנו ב- WINNERY GIALTRA VRINIOTIS, זהו יקב במעלה ההר עם נוף מדהים למפרץ ולהרים מולו שמאפשר טעימת יינות. אנו בחרנו שלא לטעום יין, אבל גיסי קנה לאווגליה בקבוק יין לאוסף היינות שלה. צפינו בנוף, נחנו קצת והמשכנו בנסיעה.
נסענו לכיוון KAVOS ממנה לקחנו הפלגה ל ליכדוניסיה Lichadonisia שהוא ארכיפלג מקסים של איים רבים. עלות ההפלגה עשרה יורו לאדם. ניתן לרדת באחד האיים לחוף ים מסודר ולאחר מיכן לעלות להפלגה חזרה ליבשת.
אנו בחרנו שלא לרדת ורק נהננו מההפלגה בין האיים. במהלך ההפלגה שמענו על הזכיות של הישראלים במדליות זהב וכסף בשיט באולימפיאדה והדבר רומם את רוחנו.
לאחר השיט, כשהשעה כבר לאחר, 16:00 התחלנו לחזור חזרה ל- AGIOS GEORGIOS LICHADA למסעדה של סטלה עלייה קיבלנו המלצות. המסעדה התבררה ככזו שמתמחה במאכלי ים, אותם אנו פחות אוכלים. הארוחה מבחינתנו היתה בינונית. אני חושבת שמי שמחפש מאכלי ים טריים ייהנה יותר. במהלך הארוחה התברר שגם ארטיום דולגופיאט זכה במדליה, דבר שישמח אותנו מאד.
לקראת שש הגיעה הזמן להתחיל להתגלגל חזרה. על פניו הנסיעה אמורה להיות קצרה, אולם כביש החוף סגור לשיפוצים, ולכן התחלנו בנסיעה של כשעה ומחצה דרך ההרים חזרה למלון.
לקראת שמונה הגענו חזרה.
חלקנו הלכו לנוח ולקרוא, חלקנו עוד ירד להסתובב בטיילת ליד המלון.
מה לא עשינו – לא הגענו ל-AIDIPSOS HOT SPRING, שהינם מעיינות חמים בשל החסימה בכביש, שקלנו להגיע אליהם ביום אחר אבל כבר לה הסתייע.
יום ראשון 4.8
הוחלט על יום רגוע.
אט אט התאפסנו לארוחת בוקר נהדרת.
לאחר מיכן ירדנו לחוף הים, כאשר אנו לוקחים איתנו את כל הציוד האפשרי – קייאק, סאפ, כסאות שמשיות.
את השעות הבאות בילינו בחוף, בשיט, ברחצה בים, ברביצה על כסאות הנוח. אכלנו... בעלי ואני עלינו למסעדת החוף ואכלנו ארוחה קצת יותר מסודרת.
לקראת חמש לאחר מספר שעות בחוף החזרנו את הציוד ונחנו.
בשעות הערב בהמלצתה של אווגליה נסענו למסעה יוונית מצויינת ששוכנת בין רובייס ללימני על החוף. אכלנו מגוון מאכלים במחירים מצחיקים. מאד אהבנו את המסעדה ואף חזרנו אליה בהמשך לביקור פחות מוצלח. כנראה שאין כמו רושם ראשוני.
במהלך הביקור במסעדה נתנו לאמי אלבום ברכות של המשפחה, חברים ומכרים והיא התרגשה עד מאד.
חזרנו למלון, ישבנו בגינה ושיחקנו במשחק השאלות "SO DO YOU".
עוד יום מקסים עבר.
יום שני 5.8
להיום תוכננה לנו הפלגת שקיעה, שהומלצה לנו כמובן על ידי מי אם לא אווגליה.
אז שוב ארוחת בוקר, ואז נסענו לחוף אחר ברבייס ע"מ לשנות אווירה. גם כאן העיקרון הוא שיש כיסאות נח ושימשיות של מסעדה סמוכה, ואנו צריכים להזמין מהם.
היינו בחוף כשעתיים וחזרנו להתארגן לשיט שתוכנן ל- 17:00.
בסביבות 15:30 יצאנו כולנו ללימני ע"מ לסייר בה קצת בשעות האור. לימני עיירה מקסימה, עם בתים יווניים נחמדים. הסתובבנו בסמטאות ובנמל באור יום. אבל שוב החום...מתיש.
בשעה 17:00 עלינו לשיט פרטי של שלוש שעות בעלות של 300 יורו. השיט הינו מצפון לדרום ובחזרה ומאפשר תצפית על היבשה למקומות שאינם נגישים.
בתחילה היינו מהוססים, לא כ"כ זזנו בסירת הדיג אולם ככל שעבר הזמן השתחררנו.
במהלך השיט עצרנו וחלקנו ירדנו לים. אני הייתי הראשונה שעשתה זאת , וואו זה היה כ"כ משחרר. חוויה נהדרת לרדת מהסירה לעומק הים כשלא רואים את הקרקעית.
לאחר העצירה התחלנו לשוט חזרה, צפונה, כאשר ראינו את השקיעה המדהימה.
בדרך עצרנו ליד דייג שניסה למשוט דגים מהים וכל זאת לאור השמש השוקעת.
התקדמנו לכיוון לימני, התכבדנו במשקה מקומי חריף ולאחר כשלוש שעות חזרנו לנמל.
האמת... שלושת השעות עברו במהירות ולאחר התחלה מהוססת ומאופקת כל אחד מאיתנו מצא לעצמו מקום על גג הסירה, בחרטום על הספסלים ובכלל.
שוב מצאנו את עצמנו בטיילת של לימני, הסתובבנו בין המסעדות וחזרנו למסעדה בה ישבנו ביום הראשון, שגם הפעם הבטיחה וקיימה.
לאחר מיכן המשכנו להסתובב מעט בטיילת וחזרנו למלון.
יום שלישי 6.8
עוד יום טיול נהדר בהמלצתה של אווגליה.
שוב ארוחת בוקר נהדרת ולקראת 12:00 התחלנו בנסיעה.
הכיוון מזרח אבל מעט יותר דרומה.
נסענו לכיוון KIRIA VRISI שהינו חוף ים מהממם שומם משהו, עם נהר שנשפך לים וצוקים שתוחמים אותו. הסתובבנו במקום ואז פנינו לנקודה נוספת באזור שמחייבת חציה של נחל נוסף שנשפך לים ואז הגעה לקשת עם תצפית לים. אני נעלתי נעלי התעמלות ולכן לא עשיתי את העבר.
משם נסענו ל – PROKOPI בה יש כנסייה מרשימה church of Agios Konstantinos. הסתובבנו מעט במקום והחלטנו לשבת לאכול. התפצלנו כך שחלקינו ישבו לארוחה שלמה של שיפודים וחלק לקפה וטוסט.
המשכנו לחוף הים של PILI. וואו איזה חוף מקסים במרץ מוקף ערים מיוערים. במקום טברנות מפתות, אבל מאחר והיינו לאחר ארוחה או קפה לא התיישבנו בהן.
משם המשכנו במעלה ההרים ומעל לים לכיוון VLACHIA. ההמלצה היתה להגיע לבית קפה בלי שם אבל כזה שאי אפשר לטעות בו, ואכן כך. הגענו לבית קפה מסעדה עם תצפית מדהימה על הים וההרים. התמונות לא מבטאות את היופי של המקום.
ירדנו מהמכונית והבנו שהתיק לא איתנו. העברתי אותו לבעלי ב- PILI הוא כנראה הניח אותו ולא לקח אותו.
בתיק היו משקפיים וארנק עם מעט כסף. מזל שלא הדרכונים. מידי שמנו פעמינו חזרה ל –PILI נסיעה של עשרים דקות בירידה. בה אנו מתפללים שנמצא את התיק. לשמתנו הוא היה בדיוק במקום שהשארנו אותו.
חזרנו שוב ל VLACHIA
אני הצטרפתי לאחותי לסלט ובעלי אכל גלידה.
משם לנקודה האחרונה של היום SARAKINKO. יישוב בקצה העולם, עם תצפית נהדרת לים, שבסופו כבר אין כביש סלול אלא רק דרך עפר.
המשכנו מעט בדרך העפר עד שהבנו שהיא אינה נגישה ולכן הסתובבנו והתחלנו בנסיעה חזרה למלון.
בסביבות 20:30 התחלנו לחפש מקום לארוחת ערב. ירדנו לטיילת של רובייס וראינו שוב שקיעה מדהימה, אבל מקום מפתה לאכול לא מצאנו.
נסענו שוב למסעדה בה אכלנו לפני יומיים. הפעם היא היתה מאד עמוסה, כנראה שבפעם הקודמת היינו בשעה מוקדמת יחסית. השירות לא היה טוב, חלק ניכר מהאוכל היה חסר, ובכלל הפעם הזו היתה פחות מוצלחת.
חזרנו למלון ללילה אחרון.
יום רביעי 7.8
זה היום האחרון כשהטיסה לארץ ב- 20:00. רצינו להיות בשדה ב- 17:00 בשל ביטולי הטיסות והחשש מבעיות מקום בטיסה.
אחיותיי ואני ירדנו לשעה בים לפני ארוחת הבוקר. השקט והשלווה בשעות האלו מדהים.
ארוחת בקור אחרונה ולקראת 11:30 התחלנו לנסוע חזרה.
אחותי האמצעית נסעה לאאוטלט בקרבת השדה שלא ממש הוכיח את עצמו.
השאר עצרו בחנות לציוד ספורט בפאתי חלקידה. קניתי נעלי התעמלות במחיר מצחיק, וכך גם אחותי, אבל התעכבנו זמן רב ע"מ לקבל אישור להחזיר מס.
הכוונה לשבת בנחת לארוחת צהריים אחרונה או לטייל בחלקידה לא התממשה.
חיפשנו בכ"ז משהו לאכול ומצאנו בית קפה לקראת סגירה בו אספנו שאריות.. לא נורא
הגענו לשדה התעופה ב- 17:00.
החזרת הרכב עברה במהירות כמו גם כל התהליך בשדה התעופה.
הטיסה התאחרה בכחצי שעה, כאשר את הזמן העברתי בצפייה בטקס סיום של קורס שבני השתתף בו.
נחתנו ב- 22:30 בנתב"ג.
