הטיול שלנו לסלובניה

בקייצים האחרונים אנו נוהגים לטוס בהרכב משפחתי מלא לטיול של שבוע עד עשרה ימים.
ה"אנו" כולל את המבוגר האחראי, שלושת הילדים - בת 15, בן 12 ובן 8 ואנוכי מספרת הסיפורים.
היעד שנבחר השנה הוא סלובניה.
 אנו נוהגים לטייל במתכונת של טיולי כוכב וגם השנה המשכנו במנהגנו זה.

יום חמישי ה- 25.7.13 - טסנו לוינה בטיסת "אוסטריין אירליינס", שהמריאה בזמן בשעה 16:00 לערך.
על העומס בנתב"ג באמצע החופשה הגדולה בימי חמישי אין מה לספר - עמוס, אבל תהליך הבידוק היה יעיל למדי.
בדיוט-פרי הסתפקנו בקניית שוקולדים בלבד, רק חבל שאני לא זוכרת עד כמה הם יותר זולים באירופה.
הטיסה עברה ללא תקלות מיוחדות ומצאנו את עצמנו באוסטריה ב-19:00 לערך.
פנינו לעמדות השכרת הרכבים ואספנו את הרכב השכור שהוזמן מ"אויס".
קיבלנו אוקטביה סופרב דיזל כפי שהזמנו. התקלות התגלו רק בשלב מאוחר יותר.
החלטנו שאת הלילה הראשון נבלה במלון סמוך לשדה התעופה של וינה ולמחרת ניסע לכיוון סלובניה.
הזמנו שני חדרים באמצעות "בוקינג" במלון Eurohotel וחוות הדעת עליו היו מעורבות. היה ברור כי יתרונו היחיד הינו בסמיכות שדה התעופה ואכן כך היה.
הגנו למלון פרקנו את המזוודות (הרבות מידי שהכילו גם ביגוד חורפי, בשל ניסיוננו מטיולים קודימים, בו לא היה צורך בשל גל החום שפקד את אירופה).
נסענו לעיירה המקומית לאכול פיצה כבחירת הילדים.
ישבנו בחוץ היה חם ויתושים רבים, שמשום מה הטרידו רק אותנו ולא את היושבים האחרים במסעדה.
מחשיך מאוחר והשעון הוזז שעה אחורה. השעה עפ"י שעון ישראל היתה כבר לאחר 23:00 בלילה ולכן חזרנו לישון.
במלון הלא ממזוג ועם החלונות הקטנים היה חם, כך שהתקשנו להירדם והילדים החליפו מיטות וחדרים.
 התנהלות זו איפיינה בסופו של דבר את כל הטיול. בכל לילה מצאתי את עצמי ישנה במיטה אחרת.

יום שישי ה- 26.7.13 - קמנו מוקדם. הרבה יותר מהמתוכנן.
בשעה שמונה מצאנו את עצמנו ברכב מוכנים לנסיעה לכיוון סלובניה.
עצרנו בסופר לקנות מצרכים לארוחת בוקר , ואז פעם ראשונה מגלים שדלת המכונית בצד שלי דפוקה לאורכה, דבר שלא ראינו אתמול בחשכה של מגרש החנייה. מזל שיש לנו ביטוח של ביטול השתתפות עצמית. מי היה מאמין לנו שלא אנו דפקנו את המכונית?
וזהו, יצאנו לדרך.
עפ"י גוגל הדרך אמורה לקחת כארבע שעות. אנו הערכנו שידרשו כחמש שעות ואכן כך היה.
הדרך מונוטונית בעיקרה ואנו החלטנו לנסעו ישירות ולא עצירות.
בכניסה לסלובניה קנינו את " המדבקה" לנסיעה באוטוסטרדות לחודש ימים.
האפשרויות הן לשבוע או לחודש ומאחר שתוכננו להיות בסלובניה תשעה ימים בחרנו ב"מדבקה" לחודש.
כ"כ הפחידו אותנו מהקנסות לנוסעים ללא מדבקה, כך שמספר קילומטרים לקראת ההגעה לסלבוניה התחלנו לחפש היכן קונים אותה. עצרנו במתחמי חנייה שונים והסתבכנו.
בסופו של דבר מתברר כי ניתן לקנות אותה בכניסה למנהרה המחברת בין אוסטריה לסלובניה.
שילמנו עבור המעבר במנהרה וחצינו לסלובניה.
נסענו ישירות לדירה ששכרנו לשמונת הלילות הבאים בבוהינסקה -בלה, שהינה פרבר של בלד.
בדרך עברנו את בלד ונסענו לאורך האגם.
לראשונה ראינו את יופיים של האגם האי והטירה. אם זה לא היה אמיתי מישהו היה מצייר זאת.
התחושה הראשונה של המבוגר האחראי והילדים, כשהגענו לדירה, היתה של אכזבה. היא נראתה קטנה יחסית לצימרים אותם שכרנו בעבר ופחות חדישה.
בעל הדירה החביב, שהינו דובר אנגלית טובה, עזר לנו להתמקם, הרים מזוודות, כיוון את הרכב וביקש שנשאיר את החלונות סגורים במהלך היום כי הקירות עבים וכך הקרירות נשמרת בדירה.
בדיעבד, תחושת האכזבה מהדירה נמוגה, היא היתה נוחה,( אם כי שהינו בדירות מאובזרות ממנה בעבר), והחשוב מכל, שמרה על קרירות בחום המעיק ששרר בחוץ.
נסענו לחפש סופר, כאשר לאחר סיבוב ארוך למדי חזרנו בסופו של דבר לסופר בעיירה. סופר זה הפך להיות "סופר הבית" ופעמים רבות עצרנו להשלמת מצרכים.
המבוגר האחראי הוטש מהנסיעה הארוכה מוינה ולא רצה לטייל.
האמת שכולנו היינו עייפים.
 נשארנו בדירה, שיחקנו מעט במשחקי קופסה ופרשנו לישון מוקדם.
הנוף מחלון הדירה


יום שבת 27.7.13 -המבוגר האחראי קם מצונן עד מאד. ביום רגיל הוא לא היה מוציא את עצמו מהמיטה, אבל הוא בחו"ל אז מה הוא יכול לעשות.
הצינון הזה עבר כמעט את כולנו בימים אלו ואחרים של הטיול. כנראה המעבר מהמזגן של המכונית לחום שבחוץ וחזרה עשה את שלו.
בחוץ חם מאד. החום לא עזב אותנו לאורך כל הטיול.
החלטנו על מסלול קרוב לבית.
נסענו לאגם בוהיני. יום שבת וחם. כל הסלובנים גם הם החליטו להגיע לאגם.
מצאנו חניה בתשלום ועקבנו אחר הסלובנים לאגם.
מצאנו פינה להתמקם בה, כאשר כמעט וישבנו על סלובנים אחרים. מזל שאנחנו לא מבינים סלובנית והם לא מבינים עברית.
לבשנו בגדי ים ולמים הקרים.
היינו שם כשעה וחצי ומאד נהנינו. הצבעים של האגם נהדרים.
 פתאום התחילו השמים להתקדר ושמענו רעמים. היתה אשליה שתיכף ירד גשם. זה לא קרה.
אגם בוהיני

היום קצר והמלאכה מרובה.
בצער אספנו את עצמנו ונסענו לכיוון רכבל ב-ווגל.
הרכבל היה עמוס וחם. הנוף למעלה יפה והפרות רועות חופשיות.
אבל, אנו בוגרי אוסטריה וגם בסלובניה טיפסנו בימים הבאים ברכבלים נוספים, כך שרכבל זה וגם הנוף הנשקף מלמעלה לא השאיר בנו רושם יוצא דופן. בחרנו שלא להמשיך ברכבל הכסאות הפתוחים.
הסתובבנו מעט מסביב וירדנו למטה.
החלטנו להמשיך למפל סביצ'ה. עפ"י דפי המידע שקיבלנו בעברית, אגב במקומות רבים קיבלנו דפי מידע בעברית, זה המפל המתוייר ביותר בסלובניה. הדרך אליו עוברת בכבישים צרים ופתלתלים. לא להאמין שזה מקום כ"כ מתוייר.
חנינו, שילמנו עבור החניה והתיישבנו לאכול צהריים מאוחרים במסעדה באזור.
הילדים הזמינו פנקייק חביב ביותר.
לאחר הארוחה שילמנו עבור הכניסה לאתר והתחלנו לטפס את 500 + המדרגות.
העליה סבירה ועשינו מספר עצירות לטובת האסמטים שבמשפחה. מה שכן אין לנו אף לא תמונה אחת לא מהעלייה ולא מהירידה. היינו כ"כ עסוקים בלספור מדרגות ולדאוג שנצליח להגיע שלא צילמנו כלום.
 במפל עצמו כמובן שצילמנו מספר תמונות והנה אחת מהן, שמציגה את הצבעים המיוחדים שלו.
מפל סביצ'ה

הירידה היתה כמובן מהירה בהרבה מהעליה.
 החלטנו לנסוע לדירה. ארוחת ערב, עוד קצת משחקי קופסה, כוס "שנפס" אצל בעלי הדירה ולישון.

יום ראשון ה- 28.7.13- אני והבנים קמנו מוקדם יחסית. הגדולה המתבגרת ישנה. החלטנו לצאת ולתור את האזור.
טיול שנמשך מעל לשעה בהתחלה היה נעים ובהמשך חם מאד. הסתובבנו קצת בין בתי העיירה, הלכנו לשדות הפתוחים הפורחים. ראינו גינות ירק קטנות שהתושבים מגדלים בהן ירקות לשימוש אישי ואת המתקנים לייבוש חציר שכל סלובניה מלאה בהם.
 הצטלמנו המון, האמצעי לקח את המצלמה והנציח כל דבר שזז.
מתקן לייבוש חציר

כשהכנתי את הטיול קראתי על רמת פלאנינה, והפעילות שתוארה בימי ראשון גרמה לי לרצות ולהגיע למקום.
אז נסענו.
בסופו של דבר היה זה היום המאכזב של הטיול.
הגענו למקום, טיפסנו ברכבל הרגיל וברכבל הכסאות, ראינו את הבתים המיוחדים של הרועים וגם פרות פה ושם.
ראינו סלובנים רבים מטיילים או רוקדים לצלילי נגינת אקורדיון במסעדה. אבל לא ראינו רועי צאן בלבוש מסורתי, שמוכרים גבינה או נגני אקורדיון נוספים לאלו שנגנו במסעדה.
למעלה היה קר ובעלי המצונן סבל ביותר.
עלינו, הסתובבנו קצת וירדנו ברכבל חזרה.
 התמונות נראות יפות יותר ממה שהיה בפועל, אבל כנראה שיש ימים כאלו בטיול.
רמת פלאנינה

השעה היתה שעת אחה"צ מוקדמת והתלבטנו מה לעשות בהמשך היום. בסופו של דבר החלטנו לחזור לכיוון בלד ולהחליט באזור.
הגענו לבלד והילדים ישנים. חזרנו לדירה לתפוס תנומה קלה ולצאת שוב בערב.
כנראה שהיינו צריכים את השינה הזו כי מאותה נקודה משהו בקצב של הטיול השתנה לטובה.
לקראת ערב נסענו לבלד.
האמצעי שלנו חגג למחרת יום הולדת 12 והחלטנו להקדים את יום ההולדת בכמה שעות באכילת עוגת הקרמשניט הידועה.
 מצאנו חנייה ליד האגם טיילנו לאורכו והתיישבנו במלון פארק לאוכל את העוגה, שהיתה טעימה גם למי שאינו חובב מתוק במשפחתנו.
טירת בלד לקראת לקראת ערב


יום שני 29.7.13 - היום מתחיל בהתלבטויות לאן לנסוע היום, זה הרי יום ההולדת של האמצעי והוא רצה לבלות בפארק מים, אבל שוב ההתארגנות שלנו לא במיטבה והשעה כבר מאוחרת. לכן החלטנו על נסיעה למערת פוסטוינה. אמנם הנסיעה ארוכה אולם מספר המקומות שרצינו לראות באזור מוגבל ולכן הערכנו שנספיק את הכל למרות היציאה המאוחרת.
עוד בתכנון הטיול החלטנו על מערה אחת בלבד והפור נפל על פוסטוינה בשלוב עם טירת פרדיאמה (טירת המערה).
הגענו למקום ורכשנו כרטיסים משולבים למערה ולטירה.
בזמן ההמתנה לסיור לקקנו גלידות ולבשנו בגדים ארוכים. זו היתה הפעם היחידה שהשתמשנו בהם ואכן במערה היה קר. בעיקר בעת הנסיעה ברכבת לעומקה.
הסיור במערה מרשים ביותר. הגודל, העוצמה וריבוי הנטיפים עושים את שלהם.
 התחלנו לדמיין כמו מה נראים לנו הנטיפים והזקיפים. הילדים נכנסו לעניין ונהנו מאד.
מערת פוסטוינה (במקומות בהם מותר לצלם)

לאחר הסיור במערה נסענו כמתוכנן לטירת פרדיאמה.הדרך מהמערה לטירה יפיפייה ומהנה.
והטירה מקסימה. אני חובבת טירות, אוהבת את סיפורי האבירים והנסיכות, וטירה זו שניצלה את מה שהטבע נתן לה, ובנוייה בחלקה בפתח מערה, הקסימה אותי.
סיירנו בין כל חדרי הטירה, כאשר בחלקם יש שחזור של שימושם המקורי רהיטים בובות וכדומה.
פתאום משום מקום התחיל לרדת גשם שוטף שנמשך מספר דקות. זה הגשם היחיד שחווינו במהלך הטיול בשעות היום.
 באותו הלילה ירד גשם שלווה בסופת רעמים וברקים. אני לא שמעתי כלום. בעלי אמר שהיה מרשים מאד.
טירת פרדיאמה

לאחר הסיורים המוצלחים במערת הנטיפים ובטירה החלטנו לחזור לכיוון בלד. לערוך קניות באחד מהסופרים הגדולים באזור ע"מ לרכוש מוצרים, שלא היו בסופר הקטן בישוב, ולחגוג לאמצעי יום-הולדת בפיצריה שבחר יום קודם לכן, כאשר טיילנו בבלד.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
התחלנו לנסוע לכיוון בלד ופתאום נעצרנו בפקק תנועה ארוך ביותר. בשעה וחצי התקדמנו אולי ק"מ או שניים, ואין לאן לברוח כי אין ירידה מהדרך הראשית. כאשר נגמר הפקק ראינו רכב תקוע שחסם את אחד המסלולים, זה הכל.
באמצע הנסיעה האיטית הגדולה צרחה פתאום שנכנס לה משהו לעין. היא לא הצליחה לבכות, לא הצליחה להוציא את מה שנכנס וסבלה מאד. בהמשך לאמצעי התחילה לכאוב הבטן.
בסופו של דבר הגענו לסופר מספר דקות לפני סגירתו. קנינו מצרכים לארוחת ערב. ויתרנו על המסעדה וחזרנו לדירה.
למרות הסיום הכואב והאיטי, היה יום מוצלח ומהנה.
 גם האמצעי שהתאכזב בתחילה שלא יחגוג את יום הולדתו בפארק מים אמר כי הופתע לטובה.

יום שלישי 30.7.13 -היום לראשונה אנו מצליחים להתארגן מוקדם יחסית. ברוב קולות הוחלט שהיום נוסעים למעבר ההרים ורסי'ץ'.
וכן למי ששואל לגדולה עדיין כואבת העין, ואנו מקווים שיחול שיפור במהלך היום.
החלטנו להתחיל מקרינסקה גורה לנסוע לאורך עמק הסוצ'ה ולחזור ברכבת המכונייות ממוסט-נה- סוצ'י ב- 18:30.
הגענו לקרינסקה גורה. חנינו במרכז העיר וטיילנו מעט לכיוון הרכבלים. עלינו ברכבל הכסאות למגלשות הערים וגלשנו כולנו למטה. איזה כיף! כולנו נהנינו ובניגוד לשנה שעברה המסלול עבר ללא תאונות מבחינתנו. אפילו הגדולה לא חשה כאבים בעין בעת הירידה. התלבטנו האם לאפשר לילדים לגלוש פעם שנייה. בסופו של דבר החלטנו שממשיכים, עם הבטחות להרפתקאות נוספות בימים שיבואו.
שוב צועדים דרך מרכז קרינסקה גורה. קונים מזכרות קטנות בדוכנים ונכנסים למאפיה לקנות מאפים וזהו אנו מוכנים למעבר ההרים.
התחלנו לנסוע לכיוון מעבר ההרים ורסיץ' ובדרך עצרנו ליד אגם ג'סנה או יותר נכון אגמון, שם ראוי יותר לגודלו.
כמה תמונות וממשיכים הלאה. ופתאום אחת מנורות האזהרה של המכונית נדלקת. מכבים את המכונית ממתינים כמה דקות מתחילים לנסוע ושוב הנורה נדלקת. מוציאים את ספר ההפעלה של המכונית, מאתרים את ההתייחסות לנורה הדולקת, אבל מה, הספר כתוב בגרמנית. מה עושים עם ספר בגרמנית ונורה דולקת בתחילת מעבר הרים?
העין של הילדה כואבת, הנורה דולקת. אני מדמיינת עוד יום טיול שנהרס.
המבוגר האחראי מפגין תושייה, מאתר את בעליו של רכב גרמני שקורא מה שנאמר על הנורה הסוררת. הוא מביא את בנו שיתרגם את האמור לאנגלית ואנו מבינים שמדובר במשהו שאינו בעייתי ולא יפריע לנו להמשיך ולנסוע עם הרכב. כך עם הנורה הדולקת המשכנו כל הטיול. כשהחזרנו את הרכב ועדכנו את "אויס" על הבעיה, לא נראה שהיא עניינה מישהו.
סוף-סוף התחלנו לטפס. פספסנו את הכנסיה הרוסית. לא נורא, לא חזרנו אחורה. אנחנו סופרים את הסיבובים ונהנים מאד מהנוף. עצרנו מספר פעמים ירדנו מהרכב הסתכלנו סביב והצטלמנו.
המבוגר האחראי ציין את המעבר כמספר אחד שלו בטיול.
 אכן נופיו מרשימים. אני חושבת שהתמונות לא מצליחות להעביר את היופי.
מעבר ההרים ורסיץ'
 .
הגענו לפסגה והתחלנו לנסוע לצידו השני של המעבר, וכן כמובטח יש 50 פיתולי דרך.25 בעליה, ו-25 בירידה.
התחלנו לנסוע לאורך עמק הסוצ'ה, כאשר היעד הבא הוא מפל קוז'יאק.
הנסיעה לפחות בתחילתה בכביש צר, רובה ככולה בסמוך לנהר הסוצ'ה.
לפחות בתחילת הדרך הנהר יבש יחסית והזרימה מעטה. בהמשך הזרימה מתחזקת.
 וכן הצבע מיוחד - צבע איזמרגד.
נהר הסוצ'ה

במציאת מפל קוז'יאק הצלחנו להתברבר. בסופו של דבר הגענו למקום הנכון.
חצינו את גשר העץ המתנדנד מעל הסוצ'ה והתחלנו ללכת.
ההליכה קלילה בתוך חורש, הכל מוצל וקריר.
הגענו לקרבת המפל, טיפסנו על הגישרונים שמובילים אליו ועמדנו נפעמים מולו.
 לפחות מבחינתי המפל הזה, שאינו מוגדר כאחד מאתרי החובה של סלובניה, היה WOW אמיתי. לא יכולתי לעזוב אותו.
מפל קוזי'אק

חזרנו למכונית ונסענו לכיוון מוסט-נה- סוצ'י לרכבת המכוניות.
הגענו מעט יותר משעה לפני יציאתה. בקיץ בעת עומס מומלץ להגיע לרכבת לפני הזמן.
אכלנו את הגלידה היומית בבית קפה בתחנת הרכבת.
בסביבות שש התחילו להעלות את המכוניות לרכבת. העומס אכן היה רב, אך מאחר והגענו מוקדם היינו מהראשונים לעלות לרכבת. בניגוד לרכבת המכוניות בה נסענו באוסטריה, ברכבת זו נשארים במכונית במהלך הנסיעה. חלק מהנסיעה בין הרים וחלקה במנהרות ארוכות. בסופו של דבר הגענו לבוהינסקה-ביסטריקה, הסמוכה לבוהיני ונסענו חזרה לדירה.
 כפי שציינתי הגברנו את הקצב. יום מרתק הגיע לסיומו.

יום רביעי ה- 31.7.13 - הילדה קמה והעין עדיין כואבת. החלטנו שחיביים לטפל בעין. עוד אתמול שאלנו את בעל הדירה לגבי רופא באזור והוא הנחה אותנו כיצד להגיע למרפאה גדולה בבלד. השארנו את הבנים בדירה ונסענו למרפאה. המתנו מעל מחצית השעה בחדרר המיון הקטן, כאשר אני שוב חושבת איך יום טיול נוזל לו כך בין האצבעות ובמקביל ברור לי שאת העין במצב הזה לא ניתן להשאיר. בסופו של דבר פגש אותנו הרופא הכללי שלא מצא כלום בעין. למזלנו באותו יום עבדה במרפאה רופאת עינים. שילמנו על הביקור, שום דבר שהביטוח לא יכסה, ופנינו לרופאת העינים. תוך דקות בודדות היא הוציאה מעינה של המתבגרת, שבמצב כזה היא הילדה, חתיכת עשב קטנה, שכנראה נכנסה למכונית באמצעות המזגן בעת הנסיעה ועפה ישר לעין. ההקלה של הילדה היתה מיידית. תוך קצת יותר משעה היינו בחוץ. כולנו שמחנו מאד שטיפלנו בעין. כל הטיול נראה אחרת עכשיו.
עכשיו אפשר לנסוע לפארק המים.
סיכמנו מראש עם הבנים שאנו נוסעים ללובליאנה לטיול של כשעתיים, משם למתחם הקניות BTC בו אנו מאפשרים לילדה שופינג של כשעה. האמצעי שלנו שונא קניות והיה חייב הכנה נפשית, ולאחר מכן פארק המים אטלנטיס, שאף הוא נמצא במתחם הקניות.
הגענו ללובליאנה לקראת צהריים, חנינו בחניון בככר הקונגרסים ופנינו למרכז העיר. העיר חביבה. לא יותר מכך. נעים להסתובב בה. הקומפקטיות שלה התאימה להרכב המשפחתי שלנו.
לא עלינו לטירה החולשת על העיר, היה חם, היו לנו מספיק טירות בטיול והיו לנו תוכניות נוספות ליום זה.
 הבנים אכלו גלידה, הסתובבנו במרכז בסמוך לנהר. ראינו את הגשר המשלוש, את גשר הדרקונים, גשר שאליו זוגות אוהבים מחברים מפתחות כאות לאהבתם וטיילנו בשוק.
לובליאנה - הגשר המשולש

משם נסעו למתחם הקניות BTC. עד שהגענו למקום לא הבנתי למה הכוונה כשמתייחסים לגודל של המקום. זה אינו קניון במובן הרגיל של המילה, יותר אאוטלט עם המון חנויות. פנינו לאחד המתחמים בהמלצת הספר "המשפחה המטיילת". בדיעבד לא הייתי נכנסת למתחם המצויין בספר שהיה יחסית יקר למטרות שלנו - קניות למתבגרת, כאשר הקו המנחה הוא כמות ולא איכות. היא הרי רוצה להראות לחברות כמה בגדים הביאה מחו"ל. בסופו של דבר יצאנו עם שני זוגות מכנסיים. אחד מהם שיקי במיוחד, אבל בוודאי לא בעלות שתכננו להוציא. מולנו עמדה חנות C&A, אבל מאחר שהשעה שהוקצבה לקניות עברה לא נכנסו אליה.
נסענו לפארק המים אטלנטיס. העלות בכניסה הפתיעה אותנו לטובה. כאשר נכנסו לאתר האינטרנט לבדוק עלויות צויינו עלויות גבוהות בהרבה מאלו ששילמנו בפועל. בכניסה אמרו לנו שקיבלנו הנחה כי אנו במקום פעם ראשונה. נראה לי מוזר, אך אין מה להתלונן על הנחה.
רכשנו כרטיסים לארבע שעות ונכנסנו למתחם. איפסנו את הציוד בלוקרים. ולמה אני מציינת זאת? כי בסוף היום כשרצינו לפתוח אותם, אחד מהם לא נפתח. כמובן היה זה הלוקר עם התיק ובו המפתחות של האוטו, המסמכים והכסף. נשמתי כמעט פרחה עד שאחד מהעובדים במקום פתח לנו אותו. כבר דמיינתי איך הלוקר נפתח והתיק שלנו איננו.
סרקנו את המתחם, שבו בריכות חיצוניות פנימיות. בחוץ המקום היה עמוס אז ישבנו בפנים בסמוך למגלשות. הילדים גלשו בלי סוף והשתכשכו בבריכה שאחת לשעה אף הופכת לבריכת גלים.
אני גלשתי במגלשות פעם אחת. יש שמירה בכניסה למגלשות ואני גלשתי לאחר הקטן שלי ובהתאם להוראות. למרות זאת במהלך הגלישה עקפתי אותו ויצאתי לפניו. הוא האט בשלב כלשהו ועצר ואני בתוך המגלשה החשוכה עברתי אותו. לשמחתי הוא לא נפגע, אבל הדבר מטריד בעיני.
בריכת הגלים היתה ה"שוס" בעיני הילדים ששהו בה כמה שיכלו.
לקראת תום ארבע השעות עזבנו את המתחם.
השעה היתה כמה דקות לפני שמונה בערב, שעת סגירת החנויות. ע"מ שלא לאכזב את המתבגרת עם מלאי הקניות המצומצם עוד הספקנו להיכנס ל-KIK אותה הכרנו מאוסטריה, והיא הספיקה עם הסגירה להוסיף עוד כמה פריטים.
 סיכמנו על אכילה באזור בלד, אבל הרעב הכריע ונכנסנו למק'דונלדס, היחיד בטיול. שבעים ומרוצים מעוד יום מוצלח חזרנו לדירה ונפלנו למיטות.

יום חמישי 1.8.13- היום הזה מיועד לסביבת בלד. את הבוקר התחלנו מוקדם יחסית. כבר ב- 9:30 היינו במתחם להשכרת סירות משוטים ע"מ לשכור סירה ולשוט לאי של בלד. בחרנו במקום ההשכרה הקרוב ביותר לאי בסמוך לקמפינג שליד האגם. חנינו בחניה המסודרת באזור במחיר מוגזם, ופנינו להשכרת הסירה.
המבוגר האחראי שהתחיל לחתור לא הפגין ביצועים מרשימים, אבל איכשהו ולאחר מאמצים הגענו לאי החביב.
קשרנו את הסירה טיפסנו במדרגות, הסתובבנו סביב הכנסיה, לא שילמנו עבור כניסה לכנסיה, כך שלא ראינו את הפעמון ולא משכנו בו במקביל להבעת משאלה.
חזרנו לסירה והתיישבנו באופן מעט שונה מהאופן בו הושיב אותנו המשכיר עת יצאנו לשיט. בשלב הזה המבוגר האחראי כשל נחרצות בכיוון הסירה למעגן הסירות. שעת ההשכרה הלכה והסתיימה, והאמצעי התעקש גם הוא לחתור.
 בסופו של דבר, שינינו את מקומות הישיבה, האמצעי לקח את המשוטים לידיים והחל לחתור. הגענו במספר דקות של איחור וכמובן נאלצנו לשלם עליהן והרבה יותר מחלקן היחסי. אבל לא נורא זה טיול.
האי באגם בלד

החלטנו לפנות לפארק החבלים. הגענו למקום, רכשנו כרטיסי עלייה וירידה לרכבל עבורנו וירידה במגלשות הקצרות יחסית לילדים ועלינו לפארק החבלים.
המתבגרת והקטן התלהבו. האמצעי אמר שיש לו פחד גבהים ולכן אינו רוצה להשתתף בפעילות. רכשנו כרטיסים לשני המעוניינים. הם עברו הדרכה שארכה זמן רב, מאחר שהקבוצה שהתרכזה במקום היתה גדולה, התנסו ויצאו למסלולים.
 הם החלו במסלול בדרגת הקושי השנייה, ואז האמצעי שהבין במה מדובר שוכנע/השתכנע להצטרף. אבל מה גם הוא צריך הדרכה ועכשיו אין. היות ושמע את רוב דברי ההסבר שניתנו לאחיו הוא קיבל רשות מהמדריכים להתנסות ולצאת לדרך.
בינתיים המתבגרת והצעיר כבר כמעט בסוף המסלול והאמצעי מתחיל אותו. בשלב כלשהו בו נדרש לביצוע פעילות מורכבת יותר הוא החליט לעצור. אני קיצרת הרוח איבדתי את סבלנותי העברתי את האחריות למבוגר האחראי והתחלתי ללוות את שני האחרים.
הם סיימו את המסלול בהצלחה ועברו למסלול בדרגת הקושי הבאה.
הקטן הפתיע אותנו לטובה ויותר מכך. הוא התמודד עם הפעילות כולה למרות שבחלק מהמקרים רגליו היו קצרות מידי והוא נאלץ לאלתר ע"מ לעבור מתחנה לתחנה.
בסופו של דבר גם האמצעי סיים את המסלול.
הוא והקטן ביצעו את מסלול הקל ביותר, שעכשיו נראה להם קליל ביותר. ועם האוכל נפתח התאבון, אז עכשיו האמצעי רצה גם לעבור את המסלול השלישי.
הוא התגבר על הפחד ועבר אותו בהצלחה יחד עם המתבגרת שחזרה עליו. הקטן חזר על המסלול השני.
המתבגרת רצתה לעשות את המסלולים הקשים יותר, אולם מאחר שכבר שהינו במקום מעל לשלוש שעות, ומאחר שזו פעם ראשונה שלנו בפארק חבלים החלטנו שמספיק ושומרים חוויות לפעמים אחרות.
יש להוסיף כי באמצע הפעילות בעודי מצלמת את הילדים ללא הפסקה נגמרה הסוללה למצלמה.
שוב המבוגר האחראי הפגין תושייה לקח את הסוללה למשרדי המקום וביקש לטעון אותה, כך שלהמשך היתה לנו מצלמה.
 אולי טוב שכך כי אחרת הייתי יוצאת עם מאות תמונות בזויות שונות של ילדי מטפסים בפארק.
פארק החבלים בבלד

משום מה לא התארגנו נכון מבחינת כמות המזומנים שהיתה לנו בארנק ונשארנו כמעט בלי כסף.
ירדנו מהפארק בסביבות ,16:00 מי ברכבל הפתוח ומי במגלשות ונסענו לדירה, שהיתה במרחק של כעשר דקות נסיעה, ע"מ לקחת כסף נוסף.
בדרך עצרנו ב"סופר הבית" וכל אחד לקח לחניות או חטיפים כחלופה לארוחת צהריים מאוחרת.
היעד הבא היה טירת בלד, כאשר ידענו שבימי שלישי וחמישי ב- 17:00 מתקיימת במקום הופעה של שחקנים הממחישה את החיים בטירה.
הגענו בדיוק בזמן נכנסו לטירה וצפינו בהופעה. השמש קפחה עלינו ללא רחם וההופעה, שתיארה דו קרב על אהבתה של בחורה, לא הרשימה, בכ"ז צפינו בה עד סופה.
 שוטטנו מעט בטירה ומיצינו. המקום מרשים בעיקר בזכות הנוף הנשקף ממנו לאגם ולאי.
אגם בלד והאי - מראה מהמצודה


טירת בלד - מראה מבפנים

נסענו חזרה לבלד, והמתבגרת ביקשה כי נערוך טיול אופניים. אבל השעה היתה כבר קרובה ל- 19:00, כך שהמקומות בהם היו אופניים לילדיםף לקטן, כבר סגרו, ובמקום, שעדיין היה פתוח לא היו אופניים קטנים.
אז במקום טיול אופניים פנינו למשחק מיני גולף משפחתי. היה כיף אמיתי, חוץ מהתעצבנויות קלות של כל אחד מהילדים בתורו, כאשר הכדור לא נכנס לגומה בקצב שציפה, כך שעשינו הנחות כאלו ואחרות בספירת הנקודות. העיקר ששני הבנים ניצחו.
עכשיו, היה לנו עוד חוב מיום ההולדת של האמצעי - פיצה. התיישבנו בפיצריה והזמנו שלושה מגשים ענקיים, שחוסלו. כנראה שבאמת היינו רעבים לאחר יום ארוך ומלא פעילות ספורטיבית בעיקר לילדים.
מה שכן עלות המשקאות היתה בלתי סבירה בעליל. לשם השוואה הפיצה עלתה 6 יורו, כאשר בקבוק מים של ליטר עלה 5 יורו. וכן, הזמנו ושילמנו כשבתיק לידנו בקבוקים מלאים.
חזרנו גמורים לדירה.
 אין ספק שהיום הגיעו ההספקים לשיאם. יש כאלו שיעריכו זאת ויש כאלו שמעוניינים להוריד את הקצב.

יום שישי ה- 2.8.13 - זה היום האחרון המלא לטיול. תכננו לנסוע לדרום אוסטריה, אבל יש לנו עדיין חוב להשלים - ערוץ וינטגר. הגענו למקום בשעה סבירה, קנינו את כרטיסי הכניסה והתחלנו ללכת. מבחינתי ומבחינת המבוגר האחראי הנאה צרופה. האמצעי בעיקר קיטר. היה עמוס אבל לא נורא. הלכנו עד לקיוסק בסוף הערוץ, ירדנו למפל וחזרנו.
ושוב הדרך חזרה קצרה יותר. ממש הופתעתי כשמצאתי את עצמי בשער המקום.
 מה יש בפסיכולוגיה של ההליכה שהדרך הלוך ארוכה יותר מהחזור למרות שהן זהות?
ערוץ וינטגר

התחלנו בנסיעה לדרום אוסטריה, כאשר בהמלצת בעל הדירה ויתרנו על המנהרה בתשלום ונסענו דרך אחד מהכבישים מהתפתלים בין ההרים. הדרך התארכה והיתה מפותלת ביותר. בדרך חזור ובנסיעה למחרת לכיוון וינה חזרנו לנסוע במנהרה בתשלום.
היעד הוא מינימונדוס - "עולם קטן" שליד קלגנפורט. זהו מתחום הדומה ל"מיני ישראל" ומציג כ- 160 מבנים מפורסמים מהעולם כולו בהקטנה.
המקום חביב, אבל החום היה בלתי נסבל. אני חושבת שזה המקום החם ביותר שהיינו בו במהלך הטיול. עד עכשיו הצלחנו לברוח למקומות רטובים או גבוהים בהם החום לא הורגש בעוצמות שכאלו. בנוסף, המקום לא מוצל מספיק. הדבר ללא ספק פגם בהנאה. שוטטנו בין הדגמים, אבל לאחר כשעתיים עם הפסקות מנוחה רבות עזבנו את המקום.
 נקודה מעניינת למחשבה. המקום אמור להציג מבנים מפורסמים בעולם. ניתן היה להבין עד כמה הבחירות הן תלויות תרבות. חלק ניכר מהמבנים היו מאוסטריה או מגרמניה. כמעט ולא היו דגמים שייצגו את ארה"ב למשל או את דרום אמריקה. רבים מהמבנים המקומיים כלל לא הכרנו, למרות שמי שמן הסתם מגיע מאוסטריה מכיר אותם.
מינימונדוס - דגם של פטרה - הכי קרוב אלינו

רצינו לסיים את היום מוקדם אבל השעה היא רק שעת צהריים מאוחרת, אז החלטנו לנסוע לעיירת הנופש וולדן בדרכנו חזרה לסלובניה.
עצרנו בוולדן החביבה ושכרנו סירת מנוע לשיט של חצי שעה. המבוגר האחראי ושני הבנים נהגו בסירה. אני והמתבגרת ישבנו מאחורה ושכשכנו ידיים במי האגם.
לאחר מכן ישבנו מעט על המדרגות בסמוך לחוף וטבלנו רגליים במים.
אבל הפעם נאמנים להחלטה לחזור מוקדם לדירה ולארוז - זה לילה אחרון - עזבנו את העיר לקראת 17:00.
נסענו לכיוון סלובניה, הצטיידנו בנגיסי עוף, שזכו לאהדת הילדים ואכלנו ארוחת ערב שבת ענקית ומשביעה בדירה.
המבוגר האחראי ואנוכי יצאנו לסיור רגלי קצר לסרוק את הסביבה לפני עזיבה בעוד הילדים בדירה,
 אריזות והתארגנויות אחרונות לקראת מחר ולישון.
אגם וורטר, וולדן, דרום אוסטריה


יום שבת 3.8.13- זהו, יום אחרון בהחלט. עזבנו את הדירה ב- 10:00 לכיוון אוסטריה. הטיסה חזרה לארץ ב- 20:30 מוינה, כך שההחלטה היתה לנסוע עד גראץ, הנמצאת פחות או יותר במחצית הדרך, לעשות בה הפסקה של שעתיים ולהמשיך לשדה התעופה.
בסביבות 13:00, לאחר מספר עצירות קצרות, הגענו לגראץ.
 שוטטנו ברחובותיה של העיר האירופאית היפה. אבל החום גמר אותנו. ליקקנו גלידה אחרונה לטיול. כמעט כל מי שהלך ברחוב ליקק גלידה, אלו הם הימים של מוכרי הגלידות.
גראץ

לאחר שעתיים המשכנו לשדה התעופה. החזרת רכב, צ'ק -אין מרובה תקלות, החל במזוודות לא מאוזנות במשקלן, אותן פתחנו על רצפת שדה התעופה והעברנו בגדים מפה לשם, פתיחת בקבוק מים, שהתברר כמים מוגזים והשפריץ על הכל, ועד האמצעי שעבר את הבידוק הבטחוני עם מטבע של יורו בכיס ולכן צפצף ועבר בדיקה מעמיקה יותר.
המתנה לטיסה שהמריאה בזמן ונחיתה בסביבות 1:00 בארץ.
יש יתרונות לחזרה לארץ בשעות הלילה המוקדמות ולא לפנות בוקר. ראשית ההתאוששות למחרת קלה יותר, שנית אלו שעות העוצר של נתב"ג אין המראות ומתחם הדיוטי-פרי סגור. הדבר מנע ממני להרגיש שהדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה לטוס ולא משנה לאן.


מספר מילים לסיכום:
1. עלויות האוכל בסלובניה דומות לארץ או מעט זולות יותר.
2. אין במקום כרטיס כמו כרטיס היער השחור או הזלצבורגכארד, כך שבכניסה לכל אתר שילמנו. עלויות הכניסה לאתרים אינן זולות, ואנו שבחרנו שלא לחסוך באטרקציות, הרגשנו שהכסף בורח לנו מהידיים.
3. אני חוששת ידועה מגשם, שמחריב מבחינתי את הטיול, אבל גם החום השפיע ולא הקל עלינו.
4.היו לנו המון תקלות ובעיות בטיול - החל מהעין הכואבת של הילדה וכלה בלוקר שלא נפתח - בזמן התרחשות האירועים הם מלחיצים. בדיעבד אלו חלק מהחוויות שבונות את הטיול.
5. בארבע השנים האחרונות היינו בשלושה טיולים במרכז אירופה - היער השחור, זלצבורגלנד ועכשיו סלובניה. לפחות לעכשיו מיציתי מדינות ירוקות עם בתי עץ ומרפסות פרחים. מחפשת משהו אחר.

 בשנה הבאה לאמצעי יש בר- מצווה - נראה מה יהיה היעד....