בקיץ 2014 נסענו לטיול בר מצווה בהולנד.

במשתתפים אנחנו ההורים ושלושה ילדים בת 16, חתן בר המצווה והקטן בן התשע.

הטיול ערך 12 ימים ברוטו מהם עשרה ימים מלאים לטיול.

הטיסות הוזמנו כתשעה חודשים מראש בחברת לופטהנזה לדיסלדורף, כאשר המרחק מדיסלדורף למרכז הולנד כשעתיים. בהחלט פרק זמן סביר לנסיעה.

כחודש וחצי לאחר ההזמנה שמנו לב כי הטיסה אינה מופיעה עוד בהיצע הטיסות של לופטהנזה. כעבור מספר ימים קיבלנו מהם דוא"ל כי הטיסה בוטלה והציעו לנו חלופות.

התברר כי לופטהנזה ביטלו את הטיסות הישירות מהארץ לדיסלדורף. בשל עלות הטיסות הסבירה והערכה כי לא נמצא טיסות במחיר שכזה בחברה אחרת בחרנו להיענות להצעה לטוס עם קונקשיין.

לאחר דין ודברים הוחלט על טיסה לפרנקפורט ומשם ולדיסלדורף וחזרה דרך מינכן.

בחרנו ללון בבית חוה במרכז הולנד באזור שנקרא "הלב הירוק" של הולנד. לאחר חיפושים מצאנו בית חווה במרכז הולנד במחיר מציאה של 675 יורו ל11 לילות.

מבירורים לגבי הבית עלה כי למרות המחיר הזול ישראלים ששהו בו היו מרוצים.

אנו היינו פחות מרוצים ההרגשה שלנו היתה שהבית לא מתוחזק ובוודאי שאינו נקי. באחד הערבים הראשונים שלנו מצאתי את עצמי שוטפת את הרצפה. לזכותו של הבית יאמר כי הרשת האלחוטית היתה יוצאת דופן באיכותה.

הבית היה בן שתי קומות בקומת הכניסה מטבח מאובזר יחסית , פינת אוכל, סלון וחדר אמבטיה.

בקומה השנייה שני חדי שינה עם מעבר גדול בינהם. בחדר אחד לנו אנו ההורים ובשני שלושת הילדים.

כל מה שקראנו לגבי חסכנות ההולנדים בתאורה התממש בבית. אכן חלק ניכר מהנורות היו שרופות ולא הוחלפו.

הבית ממוקם בסמוך לאחד מיובלי נהר הריין שעובר בהולנד, כל שרואים את הנהר ואת החיים המתנהלים עליו מאחד מחלונותיו.

מחוץ לבית דק המיועד לישיבה על גדת הנהר. לצערנו, מזג האוויר שהיה חורפי קר וגשום לכל אורך הטיול מנע מאיתנו לנצל את הדק.

אכן, מזג האוויר היה שחקו מרכזי בטיולנו זה.

הבית

הימים בארץ ימי מבצע "צוק איתן" ולכל אורך התקופה שאלנו את עצמנו האם ניסע או לא, כל שכן, כאשר לופטהנזה הפסיקו את טיסותיהם לארץ למספר ימים.

13.8.14 יום רביעי

גמרנו את האריזות וההתארגנויות שעות ספורות לפני הטיסה. בכלל ההתארגנות לטיול היתה כאילו על הדרך, כאשר מספר ימים קודם לטיסה חגגנו לאמצעי את אירוע בר המצווה ולאחר מכן את שבת החתן כשברקע או מלווה אותנו כל העת תחושת מלחמה.

הטיסה אמורה לצאת ב- 4:40. שתי מוניות הוזמנו ל- 1:30. הגענו לנתב"ג לקראת 2:00. בבידוק היה תור ארוך ביותר שכמעט ולא זז. לאחר שעברנו את הבידוק הגענו לעמדת הצ'ק אין וגם שם ההתנהלות היתה איטית ביותר.

כאשר הגיע תורינו התברר כי יש בעיה במחשבי החברה עם כירטוס הקונקשיין שלנו. דקות ארוכות של המתנה ובסופו של דבר סודר הנושא.

שתי מזוודות, בוסטר ותיק נשלחו לבטן המטוס בתקווה שיעברו מפרנקפורט לדיסלדורף. טרולי קטן בגדים להחלפה לכולנו לקחנו איתנו לטיסה למקרה שהמזוודות לא תגענה.

המשך התהליך היה קל יותר ומצאנו את עצמנו בדיוטי פרי. כולנו היינו עייפים ומלבד מעט חטיפים וסוכריות לא קנינו דבר.

הטיסה המריאה בזמן ועברה במהירות תוך שינה חלקית שלנו.

בשדה התעופה בפרנקפורט ציפתה לנו הפתעה לא נעימה. אנו כמובן יודעים שאין להעלות נוזלים ובקבוקים עם תמרוקים בגודל של מעל 30 cc בכבודת היד בשדות התעופה באירופה, דבר שכן אפשרי בארץ. מאחר ואת בידוק כבודת היד עברנו בארץ לא הערכנו כי נדרש לבידוק שכזה בשנית בקונקשיין. לצערנו נאלצנו לעבור בידוק שכזה, מאחר שלדברי הבודקים נכנסו לשדה תעופה של האיחוד האירופי. שמפו, מוסים ומוצרים דומים שלקחנו בטרולי הוחרמו. כמה מבאס!!

טיסת ההמשך היתה במטוס קטן ושמענו שיחות של נוסעים אחרים. מתברר כי מדיסלדורף יש לא מעט קונקשנים לארה"ב. קבוצת נוסעים נאלצה לעלות לקריאה האחרונה לטיסה, כשיעדם הסופי ארה"ב ללא אחד מבני המשפחה, שהלך לחפש בית מרקחת, כאשר לא היה ברור האם יצליח להגיע לטיסת ההמשך.

לעומתם החרמת השמפו נראה כאירוע פעוט.

הטיסה התעכבה מעט ובסופו של דבר נחתנו בדיסלדורף.

המזוודות התחילו להגיע. אספנו שלושה פריטים ופתאום המסוע הפסיק להסתובב, כאשר עדיין לא מעט מנוסעי הטיסה ממתינים לכבודה.

לאחר דקות ארוכות הבנו כי לא מדובר בתקלה במסוע, אלא שכל הציוד שהיה על המטוס נפרק. בצער דיווחנו כי אחד מהפריטים לא הגיע, תוך הבטחה כי תוך יום הוא יועבר להולנד.

בתיק שלא הגיע היו בעיקר בגדי חורף לגדולה ולקטן. מזל שלקחנו טרולי ובו בגדים ארוכים ליום נוסף.

ועכשיו לעמדת השכרת הרכב. ושם מתברר כי הרכב שנשמר לנו כביכול נמסר. שכן בעלי הזמין את הרכב ל- 10:00 והשעה היתה 12:30, והרכב נשמר רק לשעה. האמת מעולם לא שמענו על אירוע שכזה, כל שכן כאשר האיחור שלנו לא היה דרמטי.

בכל מקרה לאחר חיפושים הוצע לנו רכב חלופי בדרגה טובה יותר, אבל היה עלינו לחכות חצי שעה ע"מ שינקו אותו שכן הוא בדיוק הוחזר.

היתה לנו ברירה? חיכינו.. בינתיים אכלנו כולנו כריכים מוצלחים למדי במסעדה בשדה.

באמת חצי שעה בדיוק לאחר מכן הרכב היה מוכן. W.M.B מרשימה.

העמסנו את הציוד, חיברנו גי.פי.אס הסתכלנו במפות הנייר והתחלנו לנסוע לכיוון הולנד.

לאחר כשעתיים הגענו לביתם של בעלי הצימר שלקחו אותנו אליו. מרחק נסיעה של מספר דקות מביתם.

לשאלתנו כיוון אותנו בעל הצימר לסופר המקומי שנמצא מרחק של כעשר דקות נסיעה.

קנייה ראשונה גדולה כולל פרטים שהוחרמו מכבודת היד וחזרה לצימר.

פרקנו את הציוד התארגנו, ארוחת ערב ולישון.

מחר מתחילים לטייל.

14.8.14 יום חמישי

התכנון הינו ליום קל עם נסיעות קצרות.

התחלנו בארוחת בוקר מפנקת, והתקשרנו למוקד השירות של לופטהנזה לברר מה קורה עם התיק האובד. במוקד ענו לנו תוך דקות ואמרו לנו כי התיק כבר הועבר להולנד ויגיע עוד היום.

התחלנו לטייל, היעד הראשון היה העיר גאודה, הנמצאת כעשרים דקות נסיעה מהצימר.

הגענו לגאודה בסביבות 11:00 בבוקר.

חנינו בחניון במרכז העיר ויצאנו למרכז.

חיש קל מצאנו את בניין העירייה המרשים, כשלמרגלותיו התקיים שוק הגבינות שהיה בעיצומו.

צפינו מעט בשוק שהיה בעיקר מבולגאן, הסתובבנו מעט בשוק מאחורי בניין העירייה.

בניין העירייה בגאודה

ראינו אורגן רחוב ענק פעיל. דומים לו ראינו לאחר מכן בהמוניהם במוזיאון תיבות הנגינה באוטרכט.

לאחר כשעה ומחצה החלטנו להמשיך לאוטרכט.

הגשם, שהיה שותף פעיל לאורך כל ימי הטיול החל לרדת. הגענו לאוטרכט בגשם שוטף. חיפשנו את מוזיאון תיבות הנגינה וכל פעם הגענו למדרחוב. בסופו של דבר החלטנו לחנות בסמוך למרכז העיר ולחפש את המקום ברגל.

חנינו בחניון בו לראשונה הבאנו את העלויות הגבוהות של החניה בהולנד.

צעדנו למרכז העיר וראינו את מגדל הפעמונים.

תוך דקות מצאנו את מוזיאון תיבות הנגינה ונכנסנו.

הצטרפנו לסיור מודרך שהיה ברובו בהולנדית ומיעוטו באנגלית. האמת שהסיור היה מייגע למדי, אם כי האורגנים מרשימים ויפים.

רבים מהמבקרים היו ישראלים וכולנו צחקנו שאנו מבצעים את הנחיות הספר.

לאחר הסיור, שעורך כחמישים דקות, הסתובבנו במוזיאון לבד.

אורגן רחוב במוזיאון תיבות הנגינה

לאחר כשעה וחצי יצאנו ופנינו לדוכן הצ'יפס העמוס ,הצמוד למוזיאון, שגם עליו הומלץ בספר "המשפחה המטיילת".

קנינו שני גביעי צ'יפס שלדברי האמצעי היו הדבר הטוב ביותר, שקרה באותו היום.

השמים התבהרו וטיילנו עוד קצת בעיר. פנינו לכנסייה של מגדל הפעמונים, אכלנו גלידה ושוטטנו בין התעלות.

הבנים, שפחות חובבי ערים, התחילו להפגין חוסר סבלנות.

החלטנו על חזרה לדירה.

התיק כמובן לא הגיע. ניסינו להתקשר למוקד של לופטהנזה, אולם לא נעננו.

15.8.14 יום שישי

קמים לעוד יום גשום לסירוגין.

שוב מתקשים למוקד של לופטהנזה. לדבריהם התיק בהולנד והם נותנים לנו את מספר הטלפון לברורים בהולנד.

התקשרנו למוקד והושארנו להמתין על הקו, כי הם מטפלים בשיחות קודמות. כמה אופייני למספר מוקדי שירות בארץ, רק שכאן אנו משלמים כסף רב לכל דקת שיחה. מאוכזבים מהשירות החלטנו להמשיך בתוכנית היום.

החלטנו שהיום הזה יהיה יום של פעילות מאתגרת לילדים.

נסענו לפארק חבלים בסביבת רוטרדם. הפארק שייך לרשת של מספר פארקי חבלים בהולנד, ובשל קרבתה היחסית של רוטרדם למקום מגורינו בחרנו בו.

הגי.פי.אס הביא אותנו ליער מקסים שבמרכזו אגם והוא מלא בשבילי אופניים והליכה. לא מעט אנשים עסקו בפעילות גופנית בפארק באמצע השבוע בשעות הבוקר. התפלאנו והתמלאנו קנאה.

בשלב מסויים הביא אותנו הגי.פי.אס לנקודה ממנה אין מעבר. שאלנו אנשים והם כיוונו אותנו למקום. השילוט היה לוקה בחסר ויש צורך לחצות שבילים על תעלות מים ברגל ע"מ להגיע לפארק החבלים.

הילדים חוו פארק חבלים לראשונה לפני כשנה בסלובניה ומאד נהנו. בפארק הנוכחי נדרשנו לליווי של מבוגר לבן הצעיר שגילו תשע. לפיכך, בעלי הצטרף לפעילות.

ארבעת המטפסים קיבלו ריתמות וקסדות, עברו הדרכה ומרגע סיום ההדרכה ניתנו להם שעתיים וחצי לפעילות בפארק, בו חמישה מסלולים בדרגות קושי שונות.

הארבע התחילו במסלול ברמה הראשונה. מתברר שרמת הקושי היתה גבוהה בהרבה מהרמה בסלובניה. בנוסף, מיד עם תחילת המסלול התחיל טיפטוף גשם טורדני שלשמחתנו פסק במהרה.

בעלי והקטן עשו את המסלול הראשון. הגדולה והאמצעי עשו גם את המסלול השני. כאמור רמת הקושי היתה גבוהה למדי, בוודאי לנו שאיננו מנוסים.

פארק חבלים

לאחר כשעתיים עזבנו את הפארק המקסים והתחלנו בנסיעה לקינדרדייק הסמוכה.

פתאום, טלפון ממספר מקומי. מתברר שמוקד השירות של לופטהנזה בהולנד ניסה להשיג אותנו מספר פעמים ע"מ להתאם את הבאת התיק האובד. הטלפון של בעלי, אותו דאג לפתוח לשיחות מחו"ל רק באותו הבוקר, לא היה זמין ולכן הם לא השיגו אותנו. תאמנו כי יביאו את תיק עד לשעות הערב לחווה של בעלי הצימר, והמשכנו רגועים יותר בטיול.

עצרנו לארוחת צהרים במקדונלד הראשונה מרבות שעוד תבואנה במהלך הטיול.

הגענו לקינדרדייק והתחלנו לצעוד באתר. הילדים מאד רצו לרכב על אופניים, כך שחזרנו לנקודת ההתחלה ושכרנו חמישה זוגות אופניים. אני חייבת לציין כי האופניים היו לא איכותיות ומאד לא נוחות לרכיבה.

בכל מקרה, רכבנו לאורך השבילים ומאד נהננו מהאווירה ומהכמות הגדולה של טחנות הרוח.

עם חזרתנו למכונית שב הגשם.

קינדרדייק

בימים שישי ושבת היה פסטיבל כדורים פורחים בגרייב, כשעה נסיעה ממיקומנו.

לאחר וויכוח ארוך האם ניסע או לא הוחלט לנסוע.

הגענו לגרייב ואכן מצאנו את הפסטיבל, אבל לא את הכדורים הפורחים. בשעה שהגענו, כשעה לאחר פתיחת הפסטיבל, בוצעו נחיתות חופשיות עם מצנחי רחיפה ומעבר לכך היו דוכנים וביתנים שונים.

הסתובבנו מעט, מזג האוויר לא היה מעודד, ולאור שעת הנסיעה הנוספת שחיכתה לנו החלטנו לחזור לדירה.

בדיעבד, הייתי צריכה לבחון את תוכנית הפסטיבל לעומק, ולבדוק מתי ממריאים הכדורים הפורחים, כנראה שהדבר קרה בשבת.

למרות שבשבת ובראשון תוכננה תהלוכת פרחים בלירסום, כבר לא העזתי להציע לנסוע לצפות בה.

לגבי התיק? כשחזרנו לדירה הוא חיכה לנו. איזו הקלה!!!

16.8.14 יום שבת

מזג האוויר שוב נגדנו, אפרורי, קריר ומטפטף.

אני מתלבטים מה לעשות וחושבים לנסוע לאמסטרדם. אבל מה האמצעי, שלא אוהב ערים, מתנגד.

אוכלים ארוחת בוקר, ובסופו של דבר יוצאים מאוחר יחסית לאחר 11:00 בבוקר.

נוסעים לחניון אולימפיק, הפועל בשיטת חנה וסע. תור ארוך של מכונית משתרך בכניסה. לאחר ברור אנו מבינים כי נאלץ לחכות בתור בין שעה לשעתיים, ולכן מחליטים לנסות את חניון ארנה.

נוסעים לחניון ובו התור קצר ומהיר וחיש קל אנו מוצאים חניה. מנסים להבין את השיטה וקונים כרטיסים לתחתית.

לאחר חיפושים מצאנו את התחתית ונסענו לתחנה המרכזית של העיר.

בסביבות 14:00 הגענו לעיר. יצאנו החוצה להמולה גדולה וללא מפה מסודרת. התחלנו לצעוד בעקבות ההמון עד שהבנו שאנו בכיוון כיכר דאם. מולנו הופיע מוזיאון מאדם טוסו, שהיה בתוכנית הטיול. החלטנו לבקר בו לאחר השעה 15:00, אז כרטיסי הכניסה מוזלים.

כמה עשרות מטרים לפני המוזיאון ראינו סניף של KFC. הבנים פינטזו עליו, לכן החלטנו לאכול בו ארוחת צהרים בעודנו ממתינים ל- 15:00.

לאחר הארוחה פנינו למוזיאון. המתנו בתור כמחצית השה ונכנסנו. המוזיאון חביב ביותר ואפילו אינטראקטיבי. מותר לגעת בובות ובחלק מהמקרים להתחפש קלות למשל למלך באזור המלוכה ההולנדי או למרלין מונרו על- יד בובתה.

הגדולה והקטן הצטלמו ליד כל בובה ותחפושת. האמצעי, שאינו משתף פעולה הצטלם רק עם המסכה של חניבעל לקטר משתיקת הכבשים.

בילינו במוזיאון כשה וחצי נעימות.

מוזיאון השעווה מאדאם טוסו

לאחר מכן שוטטנו מעט בכיכר דאם והילדים הצטלמו עם אחד מהפסלים האנושיים, כמובן תמורת תשלום. דמות אחרת לא היתה מרוצה מהסכום שנתנו לה ולכן לא הצטלמנו איתה.

החלטנו לבקר בבית אנה פרנק. הערכנו את הכיוון באמצעות המפה החלקית בספר "המשפחה המטיילת" ובהמשך מצאנו שילוט הכוונה ברחובות. בדרך חצינו את התעלות המרכזיות סביבן בנויה אמסטרדם.

הגענו לבית אנה פרנק והתור היה ארוך עד כדי לא להאמין. הערכנו אותו בכשעה ומחצה. יש לציין כי התור רובו ככולו הינו תיירים ממגוון ארצות, כמעט ללא ילדים וכמעט ללא ישראלים. לאחר דין ודברים משפחתיים נעמדנו אני והגדולה בתור והבנים של המשפחה ישבו בצד. מידי פעם הם ניסו לשכנע אותנו ללכת אולם אנו התעקשנו.

בסופו של דבר הסבלנות השתלמה ונכנסו לבית.

המקום מינימליסטי ומרגש. עמוס עד מאד באנשים. לפני מעל לעשרים שנה ביקרתי בו ואז הוא היה יותר אוטנטי ופחות מוזיאוני.

עברנו לאורך כל הסלול, ואז גם המתלוננים על ההמתנה הארוכה הסכימו, כי היה שווה להמתין, וכי המוזיאון מרגש ונוגע.

התחלנו לצעוד לכיוון תחנת הרכבת המרכזית ע"מ לחזור לחניון.

במהלך הצעדה הלכנו לאורך התעלות וראינו בתי סירה.

אמסטרדם

חזרנו לחניון ופנינו ליציאה. שם התברר לנו כי עלינו לשם יורו נוסף ע"מ לצאת. חזרנו למכונות, שילמנו את היורו הבודד ונסענו לכיוון הדירה.

17.8.14 יום ראשון

האמצעי שבע מהטיול ורוצה לחזור הביתה. הוא ממש סירב לצאת איתנו לטייל. בסופו של דבר הוחלט להשאיר אותו בדירה עם מגוון המכשירים האלקטרוניים והטלויזיה ההולנדית ולחפש מסלול קרוב.

בעלי החליט כי ניסע לליידן ולאחר מכן למוזיאון התעופה והחלל.

הגענו לעיר, והתברר לנו כי בימי ראשון ניתן לחנות בחניונים ללא תשלום עד השעה 13:00. פנינו לשיטוט ברחובה הראשי של העיר, השוכן על תעלה רחבה אותה חוצים מספר גשרים.

שוב מזג האוויר לא היה לטובתנו היה אפור ומטפטף. הרחוב הראשי שבימים שמשיים הומה מאנשים, היושבים בבתי קפה על גדת התעלה, היה שומם כמעט לחלוטין, כאשר לכך יש להוסיף את יום ראשון, בו מרבית החנויות סגורות.

הגענו למצודת העיר המרשימה והמשכנו להסתובב. השעה אחת התקרבה והחלטנו לחזור לרכב ולנסות למצוא חניון אחר בחלק אחר של העיר.

חנינו בחניון בקרבת טחנת הרוח הגדולה ביותר בהולנד, הפעם בתשלום, ושוב חזרנו לרחוב המרכזי.

מספר חנויות נפתחו, והגדולה נכנסה ל-M&H ולצערה יצאה עם שלל דל למדי. ישבנו בבית קפה חביב. הילדים שתו שוקו עם קצפת ואכלו פיצה ואנו אכלנו מרק עגבניות.

במפגש התעלות המרכזי בעיר היתה מזרקת רצפה בה נוהגים ילדים להשתובב בימי חום. המזרקה הזכירה לנו שיכול להיות גם אחרת.

המבוגר האחראי ציין את העיר ליידן כנקודת שיא מבחינתו.

ליידן

חזרנו לרכב ונסענו לפרברי העיר למוזיאון החלל והתעופה. המוזיאון היה נקודת שיא מבחינת הקטן שנהנה עד מאד מהמוזיאון האינטראקטיבי. גם הגדולה והמבוגר האחראי נהנו עד מאד מההפעלות.

הסתובבנו במוזיאון כשעתיים וניסנו כמעט כל משחק ופעילות.

מוזיאון החלל והתעופה

חזרנו לדירה, מצאנו את האמצעי במשחקי המחשב שלו, שמח לסיים את פיצה שנותרה מארוחת הצהריים של אחיו.

18.8.14 יום שני

החלטנו שניסע לאפטלינג ולא משנה מה מזג האוויר.

הפארק לא היה עמוס, מן הסתם בשל מזג האוויר. חנינו בחניה קרובה מאד לכניסה ולא המתנו כלל לקניית כרטיסים.

מיד עם הכניסה פנינו לחלק של האגדות. השמש יצאה והיה נעים להסתובב ביער בין המוצגים השונים. המקום אכן מקסים ונעים כפי שתואר.

אפטלינג – פארק האגדות

לאחר שמיצינו את החלק הזה נסענו עם הרכבת, החוצה את הפארק לחלק האקסטירמי יותר, וזאת לא לפני שנדרש לנו זמן להבין כיצד הפארק מתוכנן.

עלינו על כל המתקנים בחלק האקסטירמי ללא תור כמעט, על חלקם אף עלינו פעמיים. בין היתר עלינו על סירת הפירטים, רכבות ההרים, הולנדי המעופף ועוד.

המתקן היחיד בו היה תור היה ההולנדי המעופף. נכנסנו למתקן, כאשר לא ירד גשם. המתנו בתור כמחצית השעה, וזאת לאחר התלבטות האם במזג אוויר רטוב כדאי לגשת למתקן בו אנו עלולים להירטב. צחוק הגורל, כאשר יצאנו מהחלק הסגור ירד מבול, משבר ענן בודד, שהרטיב אותנו עד לשד עצמותנו, בעודנו נוסעים על מסילת המתקן בקצב איטי. הרטיבות מהמתקן היתה שולית בלבד ואיבדה מחשיבותה.

לאחר שמיצינו את המתקנים בחלק זה חיפשנו מקום לאכול. הילדים לא רצו לשבת במתחם המזון המהיר הסמוך למתקנים, אבל לא מצאנו שום מסעדה שענתה על צפיותיהם. בסופו של דבר התפשרנו על צ'יפס ונגיסי עוף בדוכן כמעט בכניסה לפארק.

התלבטנו האם לעזוב או לא, שכן מזג האוויר התקרר, אבל הגדולה מאד רצתה שננסה את המתקן של ה"נשר", עליו שמעה המלצות. חזרנו לתוככי הפארק. מצאנו את ה"נשר", שהתגלה כרכבת הרים חשוכה עם אורות לייזר. עלינו על המתקן תוך דקות מבלי להמתין בתור.

ואם כבר הגענו לאזור אז ניסינו עוד כמה מתקנים, כאשר הילדים חוזרים ל"נשר" לסיבוב נוסף מבלי להמתין בתור כלל.

לאחר מכן צעדנו החוצה.

אפטלינג – החלק האקסטרימי

ביום בו ביקרנו באפטלינג ה"פגודה" לא פעלה.

כאשר בדקנו אילו מתקנים עשינו בהשוואה לפירוט בספר "המשפחה המטיילת" הבנו שעלינו על רובם, מלבד על מתקני הפנטזיה בחלק האגדות. התאכזבתי מעט שכן ראינו את התור למתקנים אלו, אולם לא נכנסנו, מכיוון שניסינו להבין כיצד הפארק בנוי ועלינו לרכבת.

למזג האוויר הגשום יתרונות וחסרונות. החסרונות ברורים, היתרונות הינם חוסר התורים. עלינו על מרבית המתקנים ללא המתנה ולעיתים אף יותר מפעם אחת. לפני מספר שנים היינו בפארק אירופה ביום שמשי לאחר מספר ימים גשומים. התורים היו בלתי נסבלים ולא עלינו על חלק ניכר מהמתקנים.

אפטלינג פארק נעים, ירוק ומטופח, ויחד עם זאת אין ספק שפארק אירופה הרשים אותנו יותר.

נסענו בדרך הארוכה לדירה, והחלטנו באופן מפתיע על דעת כולם, כי מיצינו את פארקי השעשועים לטיול וכי נוותר על וואלבי.

19.8.14 יום שלישי

היום נוסעים לצפון מזרח הולנד, למקום שבו עפ"י הספר "המשפחה המטיילת" יש את כל הסממנים ההולנדיים הטיפוסיים.

התחלנו בכפר הדייגים וולנדם. שוטטנו לאורך הטיילת. השמש שיחקה איתנו מחבואים היו דקות בהן היא הופיעה מבעד לעננים ודקות בהם ירד גשם. המקום רובו ככולו חנויות למזכות ומסעדות. אז כן, גם אנחנו קנינו מספר מזכרות.

צפינו בים ששינה צבעים וגוונים בעקבות תנועת העננים והופעת השמש או הסתלקותה.

בשלב מסויים התחיל לרדת גשם טורדני שלא פסק והשעה היתה שעת צהרים. נכנסנו למסעדה עמוסה בפריטים עתיקים ומעוצבים ואכלנו ארוחת צהרים גדולה.

אחותי ובני משפחה, שביקרו בהולנד לפני כשנתיים, הצטלמו בתלבושות הולנדיות. כאן החל דין ודברים האם גם אנחנו נצטלם אם לאו. אני, הגדולה והקטן רצינו מאד להצטלם, האמצעי והמסוגר האחראי התנגדו.

התחלנו לצעוד מהטיילת לכיוון החניה, תוך כדי ויתור על התצלום, אולם הקטן ממש התחיל לבכות.

החלטנו לחזור ולצלם אותו ואת הגדולה.

כאשר המבוגר האחראי ראה כמה יפה הם נראים בתלבושות ההולנדיות הוא התפתה להצטרף לתמונה, וכך התלבשנו בבגדים מסורתיים גם הוא ואני. נשאר לשכנע את האמצעי שיצטרף לתמונה. לאחר מסע שכנועים ארוך הוא הסכים להצטלם, כאשר הוא לובש רק חלק מהתלבושת המסורתית.

ועכשיו צריך להמתין לתמונה כחצי שעה עד שתהיה מוכנה.

בסופו של דבר יצאה תמונה מקסימה, במחיר גבוה למדי, כאשר אנו בילינו בטיילת הקטנה כארבע שעות. הרבה מעבר למתכונן.

וולנדם

משם המשכנו לזאנסה סחאנס. כמעט כצפוי עם הגיענו החל לרדת מבול של גשם. המתנו מעט במכונית וכשהוא נחלש יצאנו להסתובב במקום.

הגשם פסק, אולם מזג האוויר הקר, האפרוריות, וגם מצב הרוח השלילי , שגרר איתו האמצעי בעקבות השתתפותו בתמונה שלא רצה, גרמו לנו לסיור קצר יחסית במקום.

עברנו בין הביתנים וטחנות הרוח. נכנסנו לחנות הגבינות, הגדולה והקטן הצטלמו בנעלים ההולנדיות הענקיות ועזבנו את המקום.

כאשר המבוגר האחראי ניסה לשלם עבור החניה הוא לא הצליח לשלם בשטר שהעביר במכונה. כשניסינו להעביר שטר אחר, הופיעה הודעה כאילו הכרטיס שולם ולא הצלחנו לשלם באמצעותו.

החלטנו לנסות לצאת מהחניה ולראות מה קורה. נסענו ובאמת השער נפתח למרות שהכרטוס לא שולם. מוזר...

זאנסה סחאנס

לצערנו, הפוטנציאל של היום היה גבוה בהרבה ממימושו בפועל.

20.8.14 יום רביעי

נסענו לחיטהורן. ושוב מזג האוויר היה השחקן המרכזי בסיפור.

זה יום הנסיעות הארוך ביותר שהיה לנו עד ליעד, כשעתיים של נסיעה.

הגשם, העננים והשמש שיחקו איתנו לאורך הנסיעה כולה.

כשהגענו לחיטהורן היה מזג האוויר עגמומי. החלטנו שאין מקום לשיט בסירה אישית ממונעת והחלטנו להצטרף לסיור של כשעה בסירת נוסעים גדולה ומקורה.

מלבדנו הצטרפו לסיור עוד שתי נוסעות בלבד, כל שלמעשה היה זה סיור פרטי.

שטנו בתעלות העיירה, הגענו לאגם שנחפר ע"י בני אדם לפני כארבע מאות שנה ע"מ להשיג חומרי בערה ונהננו עד מאד.

לאחר השיט המקסים, בחרנו לאוכל ארוחת צהריים באחת מהמסעדות בישוב.

בחרנו במסעדה עמוסה בפרטי ווינטג', כך שהאווירה היתה ייחודית ומעניינת. גם האוכל היה לא רע.

זו היתה הארוחה היקרה ביותר שאכלנו.

כרגיל בעודנו יושבים במסעדה השמים היו בהירים יחסית.

כשיצאנו החלטנו לסייר מעט רגלית, אולם , לצערנו, התחיל גשם טורדני שלא פסק.

לאחר סיבוב קצר בין תעלות הישוב ונסיון להמתין להפסקת הגשם, הבנו שסיור רגלי לא יהיה היום והחלטנו להמשיך הלאה.

באותם דקות שמחתי על השיט המקורה, בעודי רואה אנשים רועדים מקור ונרטבים בגשם בסירות האישיות.

מבחינתו של המבוגר האחראי ושל האמצעי אחד משיאי הטיול.

חיטהורן

מאחר שהיו במערב הולנד, החלטנו לנסוע להוחה-ולואה.

מיד כשהתרחקנו מחיטהורן השמים התבהרו וכמעט כל הדרך היתה שמשית.

אבל מה? כהרגלו של הגשם בטיול זה מיד כשיצאנו מהמכונית בחניה בהוחה ולואה החל טפטוף קל, שעד מהרה התגבר.

שאלתי את המוכרת הכרטיסים בכניסה האם היא יודעת עד מתי צפוי הגשם. היא פתחה אפליקציה ואמרה כי הוא צפוי לשעה עד שעה וחצי.

החלטנו שאנו נכנסים לפארק בכ"ז לסיור ברכב.

הגשם התחזק והפך למבול סוחף.

רוכבי אופניים, שהיו בפארק, והופתעו מהגשם חיפשו מקומות מיסתור.

הבנו שרכביה על אופניים לא תהיה היום והתאכזבנו.

נכנסנו לפארק מהכניסה שקרובה למוזיאון. חלק זה מיוער בעיקרו. נסענו ברחבי הפארק והגענו לאזורי הדיונות, שהיו מכוסים בשיחים סגולים שאיננו מכירים. מקסים.

כשהגענו ליציאה מצידו השני של הפארק לאחר כשעה של נסיעה, הפסיק הגשם כלא היה.

הפארק היה כמעט ריק, ועשרות אם לא מאות זוגות אופניים לבנים היו בחניה, כאילו הם ממתינים רק לנו.

אני והילדים החלטנו לדווש, המבוגר האחראי שחושש מקור החליט לוותר על התענוג.

יצאנו לסיבוב אופניים של כחצי שעה.

הסיבוב היה בין העצים ובקרבת הדיונות, השמש זרחה אבל הכל נצץ והעצים טפטפו טיפות מים.

היה מקסים.

בעיני חווית הטיול, שחרור אמיתי ותחושת חופש.

הוחה-ולואה

יצאנו לדרך הארוכה לדירה בתחושת סיפוק.

21.8.14 יום חמישי

מרגישים את התחלת הסוף. הבטחנו לילדים יום קליל.

בטיול בשנה שעברה שיחקנו כולנו מיני גולף בהנאה מרובה.

חיפשנו מקום בו נוכל לשחק גם הפעם.

באמצעות הספר "המשפחה המטיילת", שסייע לנו מאד בטיול, מצאנו מתקן מיני גולף בפרבר של ליידן כרבע שעה מהדירה.

מדובר במתקן מקורה וחשוך, המואר באור זרחני פלורסנטי.

חיש קל הגענו למקום ורכשנו כרטיסים.

המסלול היה קל למדי, בוודאי קל מהמסלול שעשינו בעבר, כך שכמעט ולא נרשם תסכול כלשהו בקרב המשחקים הצעירים. כאשר היו גומות מאתגרות יותר, אפשרנו למתקשים לפסוח עליהן.

המקום, שנבנה סביב סיפור כלשהו, שקיבלנו בכניסה, עוצב מקסים. כך שהצטלמנו כמעט ליד כל גומה.

חוויה נחמדה ביותר.

מיני גולף זרחני

לאחר שסיימנו את המשחק חשבנו לתת לילדים מספר שעות חופשיות מאיתנו, להשאיר אותם בדירה ולנסוע לדלפט לשוטטות של מבוגרים. הגדולה ביקשה להצטרף אלינו וכמובן הסכמנו.

אכלנו ארוחת צהרים, שוב במקדונלד, עוד נקבל הרעלה של פסט פוד.

החזרנו את הבנים לדירה ונסענו לדלפט.

הפעם הצליח לנו.

מזג האוויר היה מקסים.

העיר נעימה עד מאד. התקיים בה שוק כך שטיילנו לאורך התעלות ובין הדוכנים. בנוסף היה פסטיבל של הופעות חיות בו צפינו מעט.

הגדולה נכנסה למספר חנויות בגדים והרחיבה את רפרטואר הרכישות שלה, אולם לא באופן משמעותי כפי שציפתה.

ישבנו בגלידריה נחמדה ואכלנו עוגה וגלידה.

היה כיף כמו שרק בטיול וחופשה יכולים להיות.

אבל מה הבנים בדירה לבדם, כך שלא יכולנו לשחרר לגמרי ולמשוך את הזמן עד מאד.

לאחר כשלוש שעות חזרנו לדירה.

דלפט

ראינו ששניהם שלמים ובריאים ופנינו להשלמת קניות אחרונות בסופר

כשסיימנו החלטנו לחקור מעט את הסביבה. נסענו בכביש מצידו השני של הנהר עליו ממקום הבית בו גרנו, כך שראינו את הבית מרחוק ואת כל הסביבה.

לאחר הסיור הממונע באזור חזרנו לדירה לארוחת ערב.

22.8.14 יום שישי

חזרנו לאמסטרדם כשהיעד הוא מוזיאון נמו.

ביום הקודם באמסטרדם קיבלנו מפה חינמית של העיר, כך שידענו מה מיקומו של המוזיאון ביחס לתחנה המרכזית.

נסענו ישירות לחניון חנה וסע בארנה. כמחצית ממכונות התשלום היו מקולקלות ותור ארוך השתרך לתשלום, ולרכישת כרטיסים לרכבת התחתית. בעודנו ממתינים בתור הגיע טכנאי לתקן את המכונות.

הפעם היה התהליך ברור וידוע ומצאנו את עצמנו בעיר במהירות.

יצאנו מהתחנה המרכזית ואיתרנו את מוזיאון נמו. אבל כרגיל כמעט, ירד גשם. המתנו מעט, וכשהבנו שהגשם לא עומד להפסק, התחלנו לצעוד לכיוון המוזיאון, מרחק של כעשר דקות עד רבע שעה מהתחנה המרכזית.

על המוזיאון נאמר ונכתב המון. אני אישית לא הרגשתי שהוא שונה מהותית ממוזיאוני מדע, שהייתי בהם בארץ כמו המדעטק בחיפה. אבל למזג האוויר הגשום מאד בחוץ הוא התאים.

הילדים השתעשעו בבועות הסבון בכניסה, ביצעו כמעט את כל ניסויי המשחק בקומת הכניסה. הסתובבו באזורי המדע והחלל, מעט בגיל ההתבגרות והגנטיקה. עם הגדולה והקטן עשנו ניסוי בנושא משקלם של מים חמים ומים קרים במעבדה.

כשהגענו לקומה האחרונה שעסקה במוח ובטכנולוגיה היינו עייפים וכמעט ולא התעמקנו בה.

אני חושבת שהיינו במוזיאון בין שלוש לארבע שעות.

מוזיאון נמו

יצאנו ממנו בשעת אחה"צ מוקדמת וראינו מסעדה איטלקית, שהגדולה זיהתה כרשת שאכלה בה במשלחת לגרמניה בה השתתפה. החלטנו לחרוג ממינהגנו ולוותר על מקדונלד לטובת איטלקי. אכלנו פיצות וספגטי שהוכנו מול עיננו, והיו טריים וטעימים, במחירים שווים לכל נפש.

הבטחנו לאמצעי, שכפי שכבר ציינתי אינו חובב ערים, שלא נתפתה לסיור בעיר, כך שלאחר המסעדה חזרנו לתחנת הרכבת והתחלנו את הדרך חזרה לדירה.

ברמה האישית אני לא מרגישה שמיציתי את אמסטרדם כלל. לא הייתי במוזיאון ואן –גוך, בו ביקרתי לפני למעלה מעשרים שנים, ומאד רציתי לחזור אליו, לא טיילתי ברחובות ובין התעלות ולא טעמתי את העיר.

אם יש מקום שאני רוצה לחזור אליו בהולנד לביקור חוזר זו אמסטרדם, אבל בטיול מבוגרים.

23.8.14 יום שבת

יום אחרון של טיול ממשי, מחר חוזרים הביתה.

עוד כשתכננו את הטיול חשבתי שנקנח בהאג במדורדם.

הגענו מספר דקות לפני 11:00 למוזיאון אשר. חנינו ברחוב של המוזיאון בחניה בתשלום. מאחר שהיום היה יום שבת התנועה בעיר היתה דלילה.

השדרה ליד המוזיאון עמוסה בפסלים גדולים אחד מהם של עוגת קומות ענקית, לידה כמובן הצטלמנו.

נכנסנו למוזיאון עם פתיחתו וסיירנו בין הקומות.

במוזיאון יש למעשה תצוגה של שלושה נושאים מרכזיים.

עבודתו של אשר שלשמה התכנסנו. נברשות ענק מדהימות בצורות שונות, שמבחינתנו בהחלט גנוב חלק מההצגה, וגרמו לעניין רב, וכן ההיסטוריה של הארמון בו ממוקם המוזיאון שהיה ביתה של אחת מנסיכות הולנד. אני היחידה מהמשפחה שטרחה לקרוא מעט מההסברים בהקשר זה.

בכניסה חילקו פעילות לילדים והקטן לקח אותה וחיפש את ההנחיות במהלך הסיור.

שוטטנו במקום כמעט שעתיים ונהנינו מאד.

מוזיאון אשר

הגדולה והקטן אף הצטלמו בחדר, שיוצר אשליית גובה שונה, כך שהיא נראתה הנמוכה והוא הגבוה.

לאחר הביקור במוזיאון נסענו לפנורמת מסדך. האמת שקצת חששתי מהביקור כי עלותו יקרה למדי והבנתי כי הביקור קצר ויש ספק לגבי יחס העלות תועלת.

חנינו בקרבת המקום ונכנסנו.

התחושה היה של WOW. הציור מדהים, חי מול העיניים. הצטערתי ששכחתי לבקש את ההסבר בעברית וכשהיינו גם לא הושמע הסבר באנגלית, אבל מדריך כלשהו הסביר מעט לאנשים שהיו איתו אז הקשבנו קצת.

המקום יוצר תחושה של סחרחורת, כאשר לא ברור אם הציור מתקרב או מתרחק, אם אנחנו חלק מהציור או לא.

בהחלט מקום מרתק.

כשיצאנו מהפנורמה הסתובבנו מעט התערוכה, שהוצגה במבנה בה היו תמונות שיצרו אפקטים שונים, כאשר הסתכלנו עליהן מזוויות שונות. מאד מעניין.

קנינו מספר מזכרות בחנות המוזיאון והמשכנו.

פנורמת מאסדך

נסענו דרך מרכז העיר וראינו מבנים של האיחוד האירופי ואני חושבת שאת בית הדין. כאשר מבצע צוק איתן מתנהל בארץ, בהחלט מבנה מעורר שאלות.

ועתה התעורר ויכוח האם נוסעים למדורם או לא.

נסענו, כאשר אנו בטוחים שהגשם עוד מעט יגיע. אבל לכבוד יומנו האחרון בהולנד השמש זרחה, והיה נעים לטייל בחוץ.

המקום מושקע מאד, צבעוני, נעים מאד לשוטטות. חלק מהמקומות הכרנו למשל את גאודה, כיכר דאם באמסטרדם, אפטלינג וכדומה. חלק הכרנו רק בשמות למשל טירת מיודאן או ארמון הט-לו.

לאחר שמיצינו את המקום התחלנו לנסוע לכיוון הדירה.

מדורדם

הוחלט על פאסט פוד אחרון ומצאנו את עצמינו במקדונלד מספר דקות ממקום מגורנו.

חזרנו לדירה להתארגנות ואריזות.

24.8.14 יום ראשון

זה יום של טיסה לארץ.

קמנו בשלוש לפנות בוקר ובשלוש וחצי התחלנו לנסוע לכיוון שדה התעופה בדיסלדורף, כאשר הקונקשיין למינכן אמור לצאת ב- 8:25.

לקראת שש הגענו לשדה. חיפשנו תחנת דלק לתדלוק אחרון, החזרנו את הרכב וצעדנו לטרמינל.

הבידוק הפעם היה מהיר מאד וכבר בשבע וכמה דקות מצאנו את עצמנו בהמתנה לטיסה.

המטוס המריא בזמן. מטוס גדול וכמעט ריק.

הגענו למינכן, וגם כאן הבידוק היה מהיר יחסית. החלק בו בדקו את כבודת היד היה קפדני ביותר כצפוי, כאשר בדקו כל פריט שהבאנו.

ישבנו לנשנוש אחרון והמתנו לטיסה.

העליה למטוס התחילה באיחור רב. הטיסה היתה עמוסה מאד בעיקר במשפחות עם ילדים שחזרו מאוסטריה.

לאחר שהתיישבנו במטוס , הודיע לנו הצוות כי הטיסה תתעכב זמן נוסף, בשל בעיה בתל-אביב. כל הספקולציות בשל המצב הביטחוני התחילו לצוץ.

בסופו של דבר התברר כי בשל העיכוב בעליה למטוס, המטוס לא המריא בזמן ולכן לא נספיק להגיע לפרק הזמן שהוקצה לנחיתה בת"א, ומאחר שאין סלוט לנחיתה בזמן הגעתנו הצפוי, והצוות אינו רוצה להמתין בשמי ישראל, אנו מתעכבים על הקרקע.

הצוות היה אדיב מאד חילק שתיה והמתנו.

לאחר כמעט שעה המראנו. נחתנו בת"א לקראת חמש בערב.

סוף החופשה הגדולה, השדה היה עמוס מאד בחוזרים, הרבה פחות עומס באולם היוצאים, אולם תהליך עזיבת השדה היה יעיל ומהיר.

חזרנו לאחד הימים ההבילים של הקיץ.

כל זאת לאחר שבמשך כל הטיול הגשם היה השחקן המרכזי.