היער השחור - מאי 2013 - חלק ה

19/5/13 נסיעה לשוויץ : מפלי הריין ושפנהאוזן (כניסה למפלים CHF 13.5, שיט בשתי הסירות CHF 25, חניה CHF 10 וסכום לא ידוע על מהירות מופרזת)

היום בבוקר קמנו לעוד יום גשום, אכלנו ארוחת בוקר משביעה ומושקעת, חביתה עם מטעמים מהסופר המקומי ופנקייק שהכנתי בעצמי. יצאנו לכיוון מפלי הריין לנסיעה של שעה וחצי בדרך גשומה מאוד. החניה במפלים בתשלום לפי שעות (התשלום על חניה של 2-4 שעות הוא 10 פרנק שוויצרי. לא ניתן לשלם באשראי, ניתן לשלם ביורו אך העודף בפרנק שוויצרי), אנחנו היינו שם קצת פחות משלוש שעות, נכנסנו לחניון העליון P3-; טירת וורת' ויצאנו במסלול הליכה לכיוון טירת לאופן. כשהגענו ירד גשם והיה אפור ולא כיף אז האשמתי את הבעל שהוא לא בדק טוב את הסתברות הגשם באזור ובכלל בא לי לחזור לצימר (סליחה בעלי היקר -; צדקת הפעם ובאמת היה אחלה יום). איכשהו, אחרי כמה דקות הליכה במסלול, השמים התחילו להתבהר והיה לנו טיול מאוד נעים ללא גשם ואפילו נהיה קצת חם לקראת הסוף והבעל אפילו הזיע...

בספר היה כתוב שהמסלול שעשינו (אופציה שלישית במסלול של מפלי הריין) אמור לקחת כשלוש שעות בהליכה איטית וכך באמת היה וזה כלל את כל אלה: מסלול הליכה מטירת וורת' עד טירת לאופן (45 דקות בקצב מאוד איטי), הסתובבות בחנויות מזכרות בדרך, צילומים במגוון זוויות ליד המפלים (לפחות תמונה אחת ליד כל פינה), קניית כרטיסים למעלה בכניסה לטירת לאופן, ירידה לכיוון הסירה ושיט בשתי סירות (האדומה החזירה אותנו לטירת וורת' והכחולה לקחה אותנו אל הצוק שבין המפלים ). בספר לא היה לנו ברור אם המסלול שתואר כולל את השיט לצוק ומסתבר שכן.

יצאנו מהחניה של המפלים לכיוון שפנהאוזן ואז ראינו בדרך ממש כמה דקות אחרי היציאה מאזור המפלים הבהוב אדום פעמיים (מצלמת מהירות?) מה שקצת הטריד אותנו, למרות שהבעל טען שלא היה בסטיה של יותר מכמה קמ"ש בודדים מה-50 המותרים. בינתיים מבדיקה באינטרנט על חריגה של עד 5 קמ"ש הקנס הוא 40 פרנק שוויצרי, ועל חריגה של בין 5 ל-10 הקנס הוא 125 פרנק שוייצרי. נחיה ונראה כמו שאומרים...

הגענו לשפנהאוזן וחנינו בחניון צמוד למדרחוב של העיר (החניון ברחבי העיר בחינם בימי ראשון), היה די שומם ברחובות ואפור למדי אבל תוך כמה דקות המדרחוב התחיל להתמלא באנשים למרות שכל החנויות היו סגורות. ספרנו שני בתי קפה, מסעדה ומקדונלדס פתוחים. הדבר החוויתי בעיר היה תצוגה ענקית לאורך כל המדרחוב של ספסלים מקוריים וכמובן גם פה דוגמן ודוגמנית הבית החליטו להציג את התערוכה (למרות שרוב הספסלים היו רטובים). הצצה לתפריט במסעדה ובבית קפה סיפקה הוכחה לדברים שכבר ידענו -; שוויץ יקרה בהחלט ועדיף לאכול בגרמניה או בצרפת. כיוון שהיינו מוכנים מראש האוטו היה מפוצץ באוכל וממתקים ובערב הכנו פיצה בצימר.

אטרקציה חמודה שקיימת בצימר היא טרקטור קטן עליו יכול לנהוג מבוגר ולהרכיב ילד, ילד גדול מספיק יכול לנהוג עליו גם לבד. שלושת החבר'ה שלי השתוללו להם למטה בזמן שאני הייתי עסוקה במיני סידורים בצימר.

עוד יום נגמר. היה יחסית יום רגוע ועכשיו הולכים לישון מוקדם כי מחר מתוכנן פארק אירופה (לא בלי לסיים פרק של הסדרה)... יאללה רק שלא יהיה גשם מחר ויום אחרי זה מבחינתי שיהיה מבול כל היום.

 20/5/13 פארק אירופה-; פאב מסעדה ברוסט

טוב, אז אם נרוץ קדימה, היה יום גשום למדי. בחלקים מסויימים של היום יותר ובאחרים פחות אבל היה גשום. עדיין היה לנו יום מאוד מוצלח. האסטרטגיה שלנו לבילוי מוצלח היתה להתפצל. אני הלכתי לטייל עם הבת ויחד עלינו על ספלי קפה, ראינו סרט 4D, כמה מופעים ועוד מיני מתקנים לא מפחידים. והבעל לקח את הבן לכל האטרקציות שמותרות לפי הגבלת גיל + גובה, וגם עלה לבד על רכבות ההרים שהבן לא יכל לעלות עליהן (היו 3 כאלה, עם מגבלת גובה של 140 ס"מ) כשאני מבלה קצת עם שני הילדים בינתיים. פגשנו בפארק זוג חברים שאמנם ללא ילדים אבל היה לנו בילוי נהדר יחד וגם חלקנו ארוחת צהריים במסעדה איטלקית בפארק (ג'אנק פוד, אפשר היה לוותר) ואח"כ פיצינו את עצמנו בארוחה טובה עם בירה ברוסט לאחר סגירת הפארק. הפארק דרך אגב למרות הגשם נסגר רק בשבע בערב, ובפועל יצאנו משם בעשרה לשמונה ולגמרי לא היינו אחרונים.

לספר על החוויה בפארק עצמו זה קשה, בעיקר כי יש יותר מדי מה לספר וקשה לתאר את ההרגשה במלים. נראה לי שהמילים מדהים, נהדר, כיף, מטריף די ממצות את הסיפור. אוסיף רק ואומר שבזכות החברים עשיתי גם אי אלו מתקנים של גדולים (התחלפנו עם הבעל בילדים), ואח"כ אף עשיתי פעמיים (!!!) את רכבת ההרים הכחולה באיסלנד (הכי שווה בפארק) לבד.

כשהגענו לרוסט נדלקה לנו נורה של דלק, ואני כמובן ישר הצעתי לתדלק אך לא היה זמן כי הגענו ממש לפתיחה וסיכמנו שנתדלק בדרך חזור. מכירים את זה שכשאתה לא צריך יש מליון תחנות דלק, רק תבחר. אבל פה ראינו תחנת דלק אחת מאוחר מדי. הגענו הביתה על אדי דלק. נראה איך נסתדר מחר.

 21/5/13שעון הקוקיה בהורנברג -; מפלי טריברג-; מסעדה איטלקית בטריברג-; משחקית ספורט בסאיג -; פארק המים באדפרדייס (עלות הכניסה למפלים יורו למבוגר, ילדים עד גיל 8 חינם יש להראות את הכרטיס האדום לקבלת הנחה. שאר האתרים ללא תשלום עם הכרטיס האדום)

אחרי בילוי רציני בפארק ארופה ישנו עד 9:30 ובקושי הצלחנו לקום. טוב, בכל זאת חזרנו לצימר רק ב-22:30.

קלאודיה דפקה בדלת ואמרה שהיא ובעלה נוסעים אז היא מזכירה לנו להחזיר מחר את הכרטיס האדום ואת המפתח ולפנות את הצימר בשעה 10:00 בבוקר. לאחר ששילמנו והסדרנו את כל העניינים אני בצורה הכי ברורה שאפשר הסברתי שאנחנו במצב לא נעים של חשש להיתקע בלי דלק (תחנת דלק קרובה -; 4 ק"מ, על הצג -; 3 ק"מ ועד כמה שאנחנויודעים שזה בד"כ לא ממש מדויק לא היה בא לנו לנסות את העניין בארץ זרה בלי קליטת מובייל ברוב המקומות באזור).

כל מה שקיוויתי זה שהיא תהיה מוכנה להקפיץ את בעלי במקרה הצורך לתחנת הדלק למילוי בקבוק של דיזל, אבל מסתבר שיש להם דיזל בחווה והם פירגנו לנו במזיגה נדיבה לאוטו וכך בעלי נסע לתדלק ללא חשש. כל הכבוד להם על העזרה!

אז בינתיים אני והילדים התארגנו ואכלנו ארוחת בוקר וכשהבעל חזר ישבנו לנו על כוס קפה וניסינו להחליט מה לעשות ביום האחרון (המלא) של הטיול. על פניו נראה שעשינו המון ואפשר להקדיש את היום לאטרקציות אהובות, אבל הבעל התעקש לקפוץ לראות את שעון הקוקיה הגדול ואת המפלים. בסוף התפשרנו על תחילת היום לפי התוכנית שלו ולקינוח פארק כלשהו ואח"כ באדפרדייס.

הדרך לשעון לוותה בגשם וזה היה מבאס כי לא ממש התכוונתי לעשות מסלול בטבע בגשם כי מטריות אין לנו (לא הבאנו איתנו ולא יצא לנו לקנות) ובכלל אני לא מצליחה להבין את הרעיון של טיול רגלי בגשם.

כשהגענו לשעון הגדול (לא הרשים אותנו במיוחד) עדיין היה טפטוף אך הגשם פסק ברגע שהגענו למפלים.

דרך אגב מה שהיה נחמד זה הסיבוב בחנות המזכרות הצמודה לשעון. המון שעוני קוקיה ועוד מיני חפצים מעץ וכמובן מזכרות נוספות (הוספנו לאוסף הכוסות שלנו כוס בירה בצורת מגף שדרך אגב מסתבר שצריך ללמוד לשתות ממנה ביעילות).

חנינו בחניון בטריברג עצמה כיוון שגם ככה תכננו לאכול שם. החניון הסמוך לכניסה למפלים (יש שלושה אחד אחרי השני) עולה 1.5 יורו לשעה. בכניסה למפלים היה כתוב שיש הנחה לבעלי guest card, לא ידענו אם הכוונה לכרטיס קונוס הצמוד לכרטיס האדום או שהכוונה לכרטיס היער השחור, אבל הצגנו את הכרטיס האדום וקיבלנו הנחה. עלינו לפי השילוט של המסלול הצהוב, סה"כ היה מאוד נחמד, אני לא נפלתי אבל הילדים נהנו כי פגשנו 2 סנאים בדרך, ורוב המסלול הם היו עסוקים בלחפש עוד אחד. לא אתר חובה בעייני אבל חביב למדי.

אחרי שסיימנו את העליה והיינו צריכים לחזור חזרה, עשינו זאת לפי המסלול האדום ושם עברנו במסלול קצת פחות מסומן והיה נחמד לקפץ בין שלוליות במעבה היער.

עצרנו לאכול במסעדה איטלקית מול החניון, לא להיט (אתמול היה הרבה יותר טעים) אבל סיפק את המטרה והמשכנו הלאה.

הבטנו על השעון בכניסה לאוטו וראינו שהשעה כבר שלוש וחצי ועד שטיינוואסן פארק או ספאס פארקזה שעה וקצת נסיעה ושניהם נסגרים בחמש אז נאלצנו לוותר ונסענו במקום זה לסאיג, עיירה מנומנמת עם בית מלון מנומנם ובו חדר ספורט חביב הכלול בכרטיס האדום. הגענו לשם שעה וקצת לפני סגירה ויש לציין שאמנם ניתן לבלות שם יפה כמה שעות ביום גשום במיוחד, אבל זה לא פארק שעשועים אלא יותר כמו שמישהו כתב לי פעם בפורום "אולם ספורט עם אביזרים".

היה שם קיר טיפוס, 4 טרמפולינות ענקיות עם מנועים להגבהה והנמכה, מתקן משחקים לקטנים, סגוואי בתוך חלל סגור, חץ וקשת, מכוניות קטנות שונות, שולחן ביליארד, כדור נוצה ועוד כמה משחקים.

בשעה שש המקום נסגר ואנחנו המשכנו לבאדפרדייס בפעם השלישית.

מתורגלים כמו חיילים הפעם יצאנו 1:29 אחרי שנכנסנו למקום

זהו, מחר מפנים את הצימר החביב שלנו. מחר יהיו החוויות האחרונות בטיול הזה ליער השחור, ואני מגלה שממש לא בא לי עדיין לחזור.

 מסיימת את כוס היין האחרונה שלי בצימר והולכת לישון

22/5/13 פינוי הצימר -; רכבל שאונסילנד -;צ'ק אין מלון אדג'יו בסנט לואי

אין לי הרבה לספר על היום הזה. בבוקר החלטנו לאחר לחץ מתון מהבעל שלא עשה "וי" על הרכבל הארוך בגרמניה לנסוע לרכבל שאונסילנד ואח"כ לבקר בעיירה ציורית יפה בדרום מערב גרמניה (לא זכור לי שמה כי בסוף רק רושם רע נשאר לי ממנה - תיכף תשמעו למה)

הרכבל במזג אויר שהיה בחוץ (כ-12 מעלות, גשם מטפטף וערפל) לא היה משהו... בואו נגיד שלשלם סכום של 25.5 יורו למשפחה בשביל לעלות למעלה ולרדת מיד למטה (כי למעלה בחוץ היה קפוא!) ותוך כדי לראות פחות או יותר ערפל וזהו... איך נגיד....לא שווה ביותר.

החלטנו לנסות את מזלנו בעיירה (חשבנו לשחזר קצת את הטיולים בעיירות באלזס), אך מש כשהGPS טען שהגענו למרכז העיר (אם זה אכן נכון העיר ממש חסרת חיים) הבת שלי החליטה להקיא שוב ומזלנו היה למצוא מגרש חניה ולעסוק במהלך שעה בניקיון הכיסא, האוטו והילדה.

עייפים ומותשים החלטנו לנסוע לכיוון המלון ולעבור בתחנת דלק וסופר (יין ונקניקים להביא לארץ ומגבונים לכל מקרה לא נעים שיקרה).


המלון היה ממש בסדר. אך עד עכשיו אנחנו לא בטוחים אם זה היה נחוץ ואולי היה כדאי להעביר את היום האחרון בצימר ולנסוע בלילה לשדה תעופה שנמצא רק שעה וחצי נסיעה משם.

 3/5/13 מונית לשדה תעופה - טיסה הביתה.

זהו נגמר הטיול. הילדים לא בכו ולא ביקשו להישאר, נראה לי התקופה הספיקה להם וגם הם טיפה התגעגעו. שעת הנחיתה והיום היו מושלמים, עם שנת צהריים זריזה הילדים עוד הספיקו לבקר ביום הולדת של חבר ואחרי זה היה לנו סופ"ש שלם לנוח לפני החזרה לשגרה.