17/5/13 דרך היין באלזס: קולמר -; קייזרסברג-; ריקוויר- מקדונלדס בצרפת (רכבת בקולמר -; 6.5 יורו למבוגר, ילדים עד גיל 6 חינם)
בבוקר קמנו רעננים ללא הפתעות בריאות לא נעימות והחלטנו לברוח מהגשם ולנסוע לצרפת. הסברנו לילדים לאן נוסעים ואחרי ארוחת בוקר זריזה יצאנו לדרך. כשעה וחצי נסיעה לקולמר עברה בכיף יחסי (הנוף ביער השחור יפה יותר מהנוף בכניסה לצד הצרפתי לדעתנו) ועם הרבה תמונות של הערפל הכבד שהיה ביער. הסתמכנו על מסלול 17 מהספר, אבל התמקדנו בטיולים ושיטוטים בעיירות ולא באטרקציות שלא חסרות לנו ביער השחור.
העיר קולמר ממש יפה והסתובבנו בה ממש בכיף שעתיים וחצי ולא הספקנו הכל. כשהגענו לעיר חיפשנו חניה וראינו שמותר לחנות כשהמדחן מוגבל לשעתיים, שמנו מטבעות שיספיקו לשעה ומשום מה קיבלנו שעתיים וחצי חניה, רק כשהגענו ללשכת התיירות, גילינו שבין 12:00 ל-14:00 החניה בקולמר חינם ולכן המטבעות שהכנסנו בשעה 12:30 הספיקו עד שעה 15:00. בלשכת התיירות, כמו גם בספר המליצו על רכבת תיירים שעושה סיבוב סביב האטרקציות בעיר ויש בה אפילו עברית באוזניות. הרכבת הייתה מהנה במיוחד עקב הגשם שניסה לרדוף אחרינו מהיער השחור. בדיוק כשירדנו מהרכבת השמיים התבהרו והיה לנו כיף להמשיך לשוטט בעיר. רצינו להגיע לונציה הקטנה אך עד שהסתבכנו לנו ברחובות ונתקענו בחנויות של מזכרות ראינו שהזמן לוחץ ועוד מעט צריך להאריך את החניה ולכן עדיף לחפש מקום לאכול ואח"כ לראות מה כדאי לעשות הלאה. חיפוש המסעדה במקום הזה לא הייתה משימה קלה ואנו די נכשלנו בה. במקום זה מצאנו גלידריה עם גלידה ממש טעימה והחלטנו שנמשיך הלאה ובביקור הבא באזור נשלים שיטוט בעיר.
המשכנו לנסוע בדרך היין לכיוון קייזרסברג, עיירה ציורית עם בתים מדהימים ביופיים, חנינו בחניה מוסדרת מול המשטרה המקומית בכניסה לעיירה בשני יורו ללא הגבלת שעות. במשרד התיירות המליצו לנו ללכת לראות הדגמה של ניפוח זכוכית (לא הספקנו, הילדים עצרו בכל פינה), וגם קיבלנו המלצה למסעדה שמכינה פיצות אלזסיות שנקראות טארט פלמבה והן ממש לא פיצות אבל מאוד טעימות. הזמנו שני סוגים של טארט פלמבה:
מלוח ומתוק, הילדים כהרגלם סירבו לנסות, ואז במעשה מיקוח הבן הצליח לסחוט ממתק תמורת טעימה, ומה שהלך לו על הפרצוף בעת טעימת חתיכה בגודל אפונה היה "הרעילו אותי", יש לציין שהמאכלים היו מדהימים, לא פחות ולכן זה הוציא אותי משלוותי ושוב הבעל היה צריך להרגיע ולגשר. הזמנתי לנו קפוצינו וקיבלנו קפוצינו קטן עם הקצפה גרועה ביותר. מזל שהקפה עצמו היה טעים.
יצאנו מהעיירה כשהילדים מבקשים פיצה נורמלית "כמו בישראל" ואנו סובלים מהמנהג האלזסי המוזר לפתוח מסעדה לשעתיים עד שתיים עשרה ואח"כ לפתוח שוב רק בשש וגם רק לשלוש שעות....אלוהים יודע איך משתלם להם לעבוד ככה. רוב המסעדות היו סגורות ולא מצאנו פיצריה פתוח והילדים נשארו רעבים (בעצם לא כך כי הם טחנו ממתקים) והמשכנו הלאה
הגענו לריקוויר, אמורה להיות העיירה הכי יפה באלזס, אני יש לומר יותר אהבתי את העיירה השניה, אבל לא בגלל שהיא פחות יפה, אלא בגלל שהיא ממש אבל ממש מתויירת ברמות כאלה שזה כבר פחות נחמד. החניה בכניסה לעיירה במגרש מוסדר מחוץ לחומות, בעלות של 2 יורו לשעה, לא עצרנו לאכול שם (לא מצאנו פיצריות במקום) ושעה הספיקה לנו לסיבוב בכל פינה בעיירה. הדבר המגניב שאנחנו ראינו בעיירה (כי הבתים והנופים די חוזרים על עצמם וראינו את רובם בעיירה הקודמת), זה חנות לחפצי חג מולד. זה ממש כמו ללכת למוזיאון, עושה חשק לקשט עץ
לא מבינה איך הזמן טס לנו ככה ופתאום שמנו לב שהשעה כבר מאוחרת, לסופר כבר לא נספיק, הילדים מורעבים ואנחנו הולכים לעלות על כביש מהיר לכיוון פבייבורג ומי יודע איפה נמצא במה להאכיל את הילדים ועד הבית הם עוד ירדמו. בהפעלת לחץ מתון הבעל הסכים להצעה המגונה לעצור במקדונלדס. האמת היתה חוויה ממש נחמדה. בסניף היו מכונות להזמנה ממוחשבת כשיש אפשרות להציג תפריט באנגלית וההזמנה נשלחת אוטומטית למטבח (למרות שבגלל סיבה כלשהי המכשיר לא הצליח לחייב את כרטיס האשראי והיינו צריכים לשלם על ההזמנה בקופה). הילדים אכלו צ'יקן נאגטס (יותר טעימים מאלה בישראל יש לציין, והפעם ההערה היא שלי) וציפס. היה מוזר שאת הקטשופ מקבלים בבודדים על כל מוצר שרכשת -; קטשופ אחד
שבעים ומרוצים יצאנו לכיוון הבית, הדרך הייתה ארוכה יחסית, יותר משעה ועוד אחרי יום שלם של טיולים רגליים ועדיין הילדים לא נרדמו. הטיול הזה גורם להם להיות ערניים במיוחד. הגענו הביתה, מקלחות צחצוח שיניים ולמיטה.
בזמן הארגון של הטיול, בעלי חשב שהטיול הזה יהיה זמן טוב להשלים את כל פערי ה"טלויזיה ביחד" שלנו והכין לנו עונה שלמה של סדרה אהובה. בשלושת הימים הראשונים די צחקנו על הדבר כיוון שאני נרדמתי או לפני הילדים או ממש אחריהם, אבל היום משום מה שנינו היינו מלאי כוחות וראינו כמעט שני פרקים (בכל זאת נרדמתי באמצע...) של הסדרה בכיף
18/5/13 שייט בטיטיזי -; טיול בפרייבוג (השייט והנסיעה ברכבת כלולים בכרטיס האדום)
קמנו היום למזג אויר קייצי ונעים, לא נשאר זכר לערפל הכבד והגשם מאתמול מה שמאוד שימח אותנו ואת התוכניות שלנו. במחשבה שהילדים ישמחו לנסוע ברכבת (בפעם הראשונה) ובעלי ישמח לנוח קצת מהנהיגה ולשתות יותר בסבבה (מה שלא קרה כל כך), החלטנו להשאיר את האוטו בחניה חנה וסע בתחנת הרכבת בטיטיזי (שהיא חינם) ולעלות על רכבת לפרייבורג (שהנסיעה בה חינם עם כרטיס הקונוס הצמוד לכרטיס האדום)
חנינו בחניה ויצאנו לשייט בספינה בטיטיזי וגם האכלנו את הברווזים החמודים באגם (יש לציין שהם שבעים למדי ודי מהר מפסקים להגיע). השייט היה נחמד, לא יותר מזה. אחרי שיטוט קצר במדרחוב של טיטיזי וקנייה של מזכרות בודדות החלטנו שהגיע הזמן לעלות לרכבת לכיוון פרייבורג. הנסיעה ברכבת הייתה כיפית וחוייתית לילדים (לפחות בהתחלה). הנסיעה אורכת 40 דקות בדיוק.
בפרייבורג ראינו שיש אנשים ביער השחור. הייתה תחושה של עיר סטודנטיאלית אמיתית, צעירה עם אמני רחוב ששרים ומנגנים ועם קבצנים חולים או שיכורים (או שניהם) וכמובן הרבה דוכנים, חנויות ועוד. אכלנו נקניקיה וקנינו ממתק לילדים טיילנו ברחובות, אכלנו פיצה במסעדה במרכז העיר (מאוד טעימה) כמעט פספסנו את השוק, כשהגענו כל הדוכנים היו בשלב קיפול חוץ מדוכן נקניקיות -; קנינו עוד שתי נקניקיות טעימות . נכנסנו לקתדרלה במרכז ואחרי זה אני אכלתי גלידה בזמן שהילדים השיטו סירות בתעלות העיר, ישבנו על בירה בבית קפה, נסענו ב-Tram תחנה אחת ועלינו על רכבת חזרה לטיטיזי.
מטיטיזי נסענו לסופר להצטיידות נוספת הפעם בסופר מרשת LIDL ונסענו הביתה (אל אף החשק לסיים גם את היום הזה בפארק המים, המזון שקנינו והכביסה שהיינו צריכים לשים במכונה שנמצאת בביתה של המארחת, שכנעו אותנו לוותר הפעם).
הילדים קיבלו פיצה לארוחת ערב (כן, הפיצה השניה שלהם היום) והלכו לישון שמחים ומרוצים.
כשמתחילים קשה להפסיק ולכן גם היום חתמנו את היום עם פרק וחצי של הסדרה שלנו
