היער השחור - מאי 2013 - חלק ב

14/5/13 -; רכבל בפלדברג -; מגלשות בטודנאו -;מסעדת בלה איטליה בטודנאו - פארק סטיינוואסן -; פארק המים באדפרדייס (כל האטרקציות כלולות בכרטיס האדום) קמתי בבוקר רעננה, כולם ישנים, נזכרתי ישר באחד הבלוגים שקראתי לפני על קפה אל מול נוף מדהים ונזכרתי בפאניקה שמכל מה שקנינו (וקנינו הרבה) קפה שכחנו. אז נשארתי ללא קפה, והלכתי להכין ארוחת בוקר.

לאט לאט שאר בני המשפחה התעוררו וישבנו כולם לאכול ארוחת בוקר. הקטנה שלי לא נשברה בינתיים והיא לא מסכימה לטעום דברים חדשים אז היא הייתה קצת מצוברחת בגלל זה אך בהמשך היום היא קיבלה תיקון של המצב.

יצאנו לדרך, ובסביבות 9:30 כבר היינו ברכבל, עברנו איזו חוויה מוזרה של חיפוש חניה כי לא היה מובן אם החניה של המלון היא בחינם או לא, ועם כרטיס אדום הגיע לנו החזר חניה, אז מזל שפגשנו משפחה נוספת ופתרנו את החידה הזאת יחד. שוב הקטנה היתה לא מרוצה, הפעם זה היה הקור (והיה באמת קר!) העיקר שבעלי צחק עלי כשרציתי לקחת איתנו כפפות.

דווקא ברכבל עצמו לא היה קר כך שנהנינו מאוד בדרך למעלה ובדרך למטה, אך לא בטוחה שהיתי עולה על הרכבל אם זה לא היה כלול בכרטיס, כי ממה שראיתי עד עכשיו -; רכבלים לא חסר במקום הזה...

בחנות המזכרות ליד הרכבל פגשנו בעוד משפחה שעוד יצא לנו לפגוש אח"כ בסטיינוואסן פארק, והם סיפרו לנו שמסלול אנטוני התרנגול סגור (חלקו הגדול מושלג, ואין שילוט) ובכך חסכו לנו הליכה לשם והחלטנו להמשיך הלאה.

 בחניה של מגלשות בטודנאו פגשנו בחבר'ה שהכרנו במטוס שסיפרו לנו איך עף להם המפתח של האוטו מהכיס (אל תשאירו חפצים בכיסים אלא אם יש לכם רוכסן/כפתור) והם היו צריכים לעלות ברגל חזרה כדי לחפש אותו. המפתח נמצא והם המשיכו הלאה.

חייבת לציין שמאי זה זמן טוב לטייל פה, כי בשום אטרקציה לא היה לנו עד עכשיו עומס, כמעט ואין אנשים כך שאפילו לקראת הצהריים לא היה תור במגלשות ועלינו תוך 5 דקות.

 בעליה ברכבל פיצלנו את הכוחות לגברים/נשים, והכוח הנשי כשל במשימה של הנאה מהמגלשות, יותר נכון זה היה די סיוט. הגברים של המשפחה יצאו להם בכיף ועשו את המסלול בצ'יק במהירות המהירה ביותר שהצליחו וכמעט לא הרימו את הבלם, לעומתם אנחנו (הבת היקרה שלי ואני) סבלנו מכל רגע -; היא מהפחד, ואני מזה שאני תקועה איתה שם, היא בוכה וצורחת ואני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלנסוע במהירות הכי איטית שאפשר (כמה הודיתי לאלוהים שלא היה עומס, ולפחות חצי מהדרך הינו לבד שם אז לא היה לחץ לנסוע מהר יותר), אז ראיתי שני בנים מתקרבים אלינו במהירות וממש נבהלתי כי היא לא מסכימה שניסע מהר ועוד שניה הם מתנגשים בנו... אז צעקתי להם באנגלית שיחכו כמה דקות כי היא מפחדת ואנחנו נוסעות לאט, והסתבר שהם איך לא.... ישראלים! הם עצרו לגמרי, חיכו עד שנתרחק ושוב נסעו מהר.... וכך פעמיים. כשסוף סוף (וזה לקח הרבה זמן) הגענו למטה, אני התנצלתי בפני הילדים שהרסנו להם את חווית הנסיעה המהירה הרצופה, והתפניתי להרגיע את הבת הנסערת שלי שלקחה את זה ממש קשה.

בנסיונות ההרגעה גם של העצבים הרופפים של הבת וגם של הבטן של הבעל, קנינו במזנון הסמוך למגלשות נקניקיה מקומית (היא היתה בלחמניה, מה שהפתיע אותי כי חשבתי שהם אוכלים לחמניה על פרוסת לחם), וכדור עם צעצוע וממתק לכל אחד מהילדים.

כיוון שכולם היו רעבים (הנקניקיה רק פתחה את התיאבון) חיפשנו מקום לאכול ונתקלנו בבקשות מהקהל הצעיר לאכול פיצה וכך מצאנו את עצמנו בבלה איטליה, מסעדה מעולה למשפחה עם ילדים. אכלנו פיצה מרגריטה, שניצל וינאי ופילה לבן עם ציפס, כמובן שכל זה בא יחד עם בירת חיטה לא מסוננת מעולה -; כן, בהחלט האוכל היה טעים. יש לציין שהמלצרים ממש מדגישים במה מדובר כשהם רואים ישראלים מנסים להזמין משהו לא כשר. פעמיים המלצרית וידאה עם בעלי שהוא אכן מזמין פילה לבן אחרי שהיא הביאה תפריט באנגלית שבו היתה מצויירת פרה נמוכה :-)

 קוריוז קטן על חניה, לא הספיק לנו הסיבוך הקטן בבוקר עם חניה בפלדברג, אז גם בטודנאו בכניסה למסעדה לא ידענו מה בדיוק לעשות. היו שלטים בכל מקום לגבי הסדרי חניה, אך לא ראינו מדחנים. לא עזרו כל ההכנות מלפני כי פשוט לא הבנתי את ההסברים מסתבר לגבי הקרטון (וכן, אני זוכרת עכשיו שקראתי את זה) בכל אופן, יש חניה ברחבי ערים שהיא חינם אך מוגבלת בזמן בהתאם לשילוט. כדי לדעת באיזו שעה חנית צריך לשים קרטון/פלסטיק מיוחד ולשים את השעה שבה הגעת לחניה. אנחנו לא ידענו מה עושים ולכן רק כשהתיישבנו במסעדה ושאלנו את המלצרית, הבנו ממנה שצריך לרכוש כנראה כרטיס חניה מאיזו חנות ליד (היא הצביעה על כיוון כלשהו) אך כשבעלי יצא לקנות אותו הוא נתקל שוב בבעית שפה כי המוכרת בכלל לא הבינה מה הוא רוצה, ומזל שהייתה מישהי בחנות שידעה לתרגם וכך הוא קיבל איזה פלסטיק מוזר ב-99 סנט שלא ממש היה מובן מה עושים איתו. הוא חשב שצריך לקנות כרטיסי חניה, וקיבל פלסטיק שאפשר להציג בו שעה מסויימת. בעזרתו האדיבה של גוגל טרנסלייט אופליין הוא גילה שכתוב על הפלסטיק "שעת הגעה" ושם כבר נפל לו האסימון. דרך אגב, למחרת הופתענו לגלות קרטון קטן ברכב השכור עם אותו יעוד. לא נורא, מזכרת קטנה ונחמדה מהיער השחור (או שלא כל כך נחמדה כי אחרי פעמים ספורות של שימוש הפלסטיק התחיל להתפרק).

אני טענתי שלאחר חוויה כה לא נעימה (המגלשות בטודנאו) לצד הנשי של המשפחה צריך לנוח ולכן ויתרנו על מפלי טודנאו והמשכנו לסטיינוואסן פארק. אחרי שלוש דקות נסיעה, 50 מטר אחרי פניה לכביש ראשי, האוטו התחיל לעשות בעיות, בעלי לא הצליח להכניס את הרכב לשום הילוך והרחנו ריח שרוף. אני ישר נכנסתי לפאניקה, חשבתי שעוד שניה האוטו יעלה באש ואנחנו על כביש ללא שוליים (אמרתי כבר שאין שוליים בכבישים?) אך אל דאגה, בעלי לקח רוורס (שהיה בסדר) וחנינו בצד כדי לבדוק מה לעשות. אחרי כמה דקות הוא ניסה שוב להניע והפעם הכל היה בסדר והמשכנו בדרכינו.

בסטיינוואסן פארק היה נחמד מאוד, הבת היקרה שלי עם החוויה השלילית מהבוקר כבר לא לקחה סיכונים ועלתה רק על המתקן עם האבוב המסתובב שלא היה מפחיד כלל, ושאר המתקנים נשארו לשלושתנו. רצנו בחלוקות שונות בין המתקנים: אני והבן, אבא והבן, ולבסוף הם הלכו לעשות מסלול הליכה ואני חרשתי עוד כמה פעמים על המתקנים השווים לבד.

 יצאנו מהפארק בשעה חמש ממש בסגירה, ולסיום של יום מוצלח עלתה ההצעה לטבול בבריכה ולנסות את מגלשות המים המפורסמות והמומלצות כאשר הטענה שלי בעד היתה שהמקום נמצא חמש דקות מהבית שלנו ולכן אם נתעייף נוכל לחתוך מהר הביתה ולכן לא נפסיד כלום אם ננסה. כיוון שלא התקבלה התנגדות ממשית מהקהל העייף מצאנו את עצמנו מול גברת נחמדה בכניסה שנתנה לנו 4 צמידים והסבירה על הגבלת השעה וחצי שיש לנו. בפנים חיכו לנו שלוש קומות של מגלשות : ארבע מגלשות לילדים בקומה הראשונה עם הגבלה מגיל 6 עדגיל 12 בלבד, שתי מגלשות לילדים/מבוגרים בקומה שניה אחת מגיל 7 והשניה מגיל 13 (לא ניסיתי אותה,היא הכי מפחידה שם. הבעל דיווח שזו מגלשה שפשוט נופלים בה למטה), ושלוש מגלשות בקומה השלישית, כשכולן מגלשות אבובים (יחידים/זוגיים/שלישיות), שתיים מגיל שבע ומעלה, ואחת מגיל שלוש עשרה (מפחידה קצת יש לומר, אותה העזתי לנסות, אך לא היה לי חשק לחזור על החוויה). בנוסף יש בריכת גלים מגניבה, מתחם של בריכת פעוטות די מגניב שבו הקטנה בילתה לא מעט זמן וגם שבע או שמונה מגלשות לקטנים. כל זה במתחם גלאקסי הבסיסי כשיש עוד שני מתחמים שלא ביקרנו בהם כי הכניסה מגיל 16 בלבד.

יצאנו ממש ברגע האחרון עם טעם של עוד אך אחרי כל החוויה פתאום הרגשנו את העייפות המצטברת של יום גדוש בחוויות שיום לפני בילינו בנסיעות וטיסה.

הגענו לצימר, אכלנו ארוחת ערב וכולם נפלו לשינה עמוקה תוך דקות ספורות (מתי נשתה את כל היין שרכשנו לנו ביום הראשון?)

 15/5/13 מסלול הליכה רוונשלוכט -; מסעדת שוורצוואלד הוף בהינטרזארטן - שביל הגמד פלכטל (ללא דמי כניסה)

הבוקר התחיל עם כאב ראש אצל שלושה מבני המשפחה. הקטנה קמה על הבוקר עם מצב רוח מרומם ביותר, אך אחיה והוריה ממש לא. עלו הטענות שכאב הראש היה בגלל החימום (אנחנו לא רגילים לישון עם חימום) ומחסור בזרימת אויר בלילה, עוד נבדוק את זה בלילה הבא.יצאנו לדרך לאחר ארוחת בוקר זריזה ולחלוטין לא מושקעת כמו בבוקר הקודם בליווי כדורים נגד כאב ראש לבעלי ונורופן נוזלי לבן כשאני מנסה לשרוד ע"י שתיה מרובה ללא תרופות.

הגענו לתחילת המסלול והיה די חמים בחוץ אז החלטנו להשאיר את המעילים באוטו כי בהליכה לפי ההגיון בד"כ פחות קר וכך יצאנו לנו בלבוש לא חם מדי למסע. היופי שהיה סביבנו פשוט לא ניתן לתיאור, התמונות מעבירות אולי עשירית מהתחושה שחשנו כששמענו את זרימת המים ואת החיות ביער ועברנו על גשרי החבלים ועל המדרגות שנבנו ביער. בנקודה מסויימת באמצע הדרך התחיל לטפטף עלינו גשם, פה כבר הבנתי איזו טעות עשינו שלא לקחנו איתנו את מעילי הגשם וניסיתי לשכנע את הגברים לחזור כשלצידי גברת קטנה שצעקה "אני עייפה" אחרי דקה של הליכה בערך. הגברים נלחמו על שלהם וניצחו בקרב הזה וכך המשכנו לטפס הלאה. הגשם פסק ולסירוגין היו טיפטופים קלים בלבד. הגענו לתחנת כוח קטנה ישנה ולא פעילה,נחנו שם על הספסל והסתתרנו מהגשם. הילדים ניסו לשתול את הפרחים שקטפו לאורך המסלול, תוך כדי התנגדות שלי לעניין (אתם תתלכלכו ואז אני אראה לכם) ושיתוף פעולה מהצד השני (עזבי אותם, הם נהנים). המשכנו הלאה כמה מטרים ואז פגשנו במשפחה ישראלית שחזרה חזרה והם סיפרו שאין חדש תחת השמש בהמשך המסלול וכיוון שאין יותר מדי שמש, אלא להיפך הגשם כנראה יתחיל להיות די רציני בקרוב, ותוך כדי לחץ מתון, הצד הגברי של המשפחה נכנע בקרב הזה ואנחנו התחלנו לחזור. יש לציין שחמש דקות לפני סיום המסלול התחיל מבול של ממש ורצנו לתפוס מחסה ליד חנות הזכוכית שבחניה.

האמת הזמן היה מתאים לחזור כיוון שבדיוק אז השעון שליד החנות התחיל לנגן והדמויות התחילו לנוע -; גם סוג של אטרקציה לילדים קטנים.

"מתי כבר תיקנו לי כדור שלג" זה מה שהקטנה לא מפסיקה לשאול עוד מהביקור שלנו בחנות מזכרות ליד הרכבל בפלדברג. אבל בחנות הזאת הכדורים לא היו שווים ושוב נשארנו בלי המזכרת הרצויה.

נכנסנו לאוטו והתחלנו לחשוב לאן ניסע עכשיו נוכח הגשם שתפס אותנו לא מוכנים יום אחד לפני (בתחזית הבטיחו גשם רק ביום חמישי). המשך היום היה מתוכנן בטיטיזי עם טיול בעיירה ושיט בספינה, אך כיוון שהגשם שיבש את התוכניות הבעל הציע להמשיך על כביש 31 לראות את נופי עמק הגהנום ואם יש משהו מעניין בהמשך.

מה שהיה מעניין חוץ מהנופים (שיש לציין יפים בכל מקום כאן), זה השיטה של הגרמנים לאותת כשיש משהו חריג בכביש. נסענו לנו בהנאה בכביש 31 ופתאום אנו שמים לב לרכבים עומדים כשהרכב האחרון עם אורות חירום מהבהבים. החלטנו לנהוג כמוהו וראו זה פלא הוא הפסיק לאותת ולפני ששמנו לב בא רכב מאחורינו והתחיל לאותת גם כן ואנחנו הבנו שעכשיו התפקיד של מוסר הבשורה עבר הלאה והפסקנו עם ההבהוב. הפקק מסתבר נוצר כיוון שהיו עבודות בכביש שגרמו לנתיב אחד להיסגר וכך נתנו כל פעם לצד אחד לעבור בנתיב הפנוי וזה יצר הצטברות של כלי רכב כשאף אחד מהם לא צפר, וכולם חיכו בסבלנות.

המשכנו להינטרזרטן לחפש מקום טוב לאכול בו ארוחת צהריים, אך כיוון שלא בדקנו מראש ומעבר לרעב דחק בנו הצורך גם בשימוש בשירותים של המקום, נכנסו למסעדה שדורגה לא בצורה הכי טובה בטריפ אדוויזור אך נראתה כיחידה שפועלת באזור בשעות אלה ושם הילדים קיבלו ישר דפי צביעה ששימשו גם כתפריטי ילדים וגילינו שבשעה זו של היום אין להם תפריט מלא אלא מנות בודדות שהם מכינים. הצלחנו להזמין מהתפריט הדל, שניצל עוף עם ציפס לילדים (היה ממש טעים יש לציין), מרק גולש ונקניקיות וינאיות לנו (היה טעים למדי) והמשכנו בדרכנו.

נכנסנו ללשכת התיירות מול המסעדה. זהו משרד ממש גדול עם שלל חוברות, ביניהן לא חסרות חוברות באנגלית, באופן מפתיע כיוון שבצימר יש חוברות בגרמנית בלבד. לקחנו מהם את המפה למסלול של הגמד פלכטל (המפה בגרמנית כך שהיא לא ממש עוזרת) והאמת שאף אחד מאיתנו לא ממש התחבר למסלול הזה. היה די מיותר וחתכנו די מהר הביתה.

 הגענו לצימר וגילינו שלבן שלנו עלה החום. זה היה מאוד מבאס כי שקלנו נסיעה לפארק אירופה יום למחרת. כמובן שמיד שונו התוכניות והחלטנו לישון כמה שצריך ואם החום נשאר להישאר לנוח בבית. הלילה היה לא קל, הוא התעורר פעמיים בבכי לא מוסבר וקיבל תרופה. נקווה שיהיה בסדר.