16/5/13 שביל הפסלים בגרפנהאוזן - מסעדתTanenmuhle-;פארק המים באדפרדייס (שביל הפסלים ללא דמי כניסה, הפארק כלול בכרטיס האדום)
בבוקר קמנו רעננים כאילו לא קרה כלום בלילה והבן היקר טען שכבר לא כואב לו כלום, אכלנו פנקייק לא דיאטטי במיוחד (עם שמנת 30% שומן!!!) שהיה טעים, איך לא? ואז לפני שהספקנו לחשוב לאן נוסעים פתאום גילינו שהחום עלה שוב... לא ממש כיף לפתוח ככה את היום ולגלות שצריך להקשיב לבעלי לפעמים כי הוא אמר לקחת את הבקבוק המלא של נורופן ואני לא הקשבתי לו ולקחתי את הבקבוק הפתוח שהיה כמעט ריק (כי מה הסיכויים שנצטרך הרבה נורופן בטיול כשהפעם האחרונה שהשתמשתי בו היתה לפני חצי שנה אולי), ופתאום התחלתי לדאוג כי ראיתי איך אנחנו נישאר בלי תרופה עם ילד חולה וסובל L
הלכתי לבעלת הצימר לשאול איזו תרופה יש להם שדומה לנורופן שלנו וגיליתי מה הפלא שיש להם נורופן בגרמניה ואפילו באותה האריזה ובאותו הטעם!
נסענו כל המשפחה (לבקשתו של החולה) לקנות את התרופה בבית מרקחת הקרוב (10 דקות נסיעה), ושם הצטיידנו בבקבוק נורופן חדש ואפילו בעוד מדחום לאוסף (שיהיה למקרה הצורך).
משם רצינו לנסוע למסעדה לאכול ארוחת צהריים, אז שאלנו את החולה הצעיר אם הוא מסוגל או שיש העדפה לנסוע לצימר ולתפוס קצת שנ"צ, אבל נתקלנו בקריאות נלהבות להמשיך את המסע, וכך עשינו.
מצאנו את עצמנו בדרך למסעדה המומלצת בספר -; מסעדת טננמולה בגרפנהאוזן, ואז בעלי היקר החליט להציע לעשות את שביל הפסלים שנמצא ממש בדרך. אני קבעתי שנגיע לחניון המסלול ונראה מה מצבנו כי עם חום אף אחד לא הולך בשום מסלול! כשהגענו לשם, הרגשתו השתפרה פלאים והחלטנו לנסות ללכת (אני קיבלתי הבטחה מהבעל לא לדחוף ואם יהיה קשה להתקפל בלי ויכוחים).
המסלול היה אחת מחוויות הטבע הכי שוות ביער, הילדים לא פסחו על אף פסל, הצטלמו ביחד ולחוד בפוזות שונות ומשונות, והמסלול היה ארוך מהצפוי.
אחרי המסלול המוצלח חזרנו לאוטו, מדדנו שוב חום וראינו שבינתיים הכל תקין והמשכנו למסעדה כמתוכנן.
כשהגענו לשטח המסעדה ראינו שזו ממש אטרקציה בפני עצמה, היו שם כלובים עם ינשופים, ארנבים, תרנגולות, עיזים ואולי עוד חיות שפספסתי ובנוסף היו שם מלא מתקנים מגניבים והילדים נתקעו יותר מחצי שעה על מתקן שאיבת מים ובזמן הזה המבוגרים אכלו ארוחת צהריים (לאור קריאות מהילדים שהם לא מסכימים לאכול). אני אכלתי מרק גולאש ושניצל בקר שהיה בהיר באופן חשוד אך טעים למדי J ובעלי הזמין תבשיל צבי צעיר עם שפצלה שהיה טעים לא פחות. גם בירת חיטה לא מסוננת היתה ממש טובה וכך שבעים ומרוצים המשכנו הלאה לא לפני שהאכלנו יחד עם הילדים את הגדיים בשאריות לחם.
לאור ההצלחה של היום, והשמש שחייכה אלינו מהשמיים החלטנו לנסות את מזלנו בשיט בשלוכזי, אך איכשהו ברבע שעה נסיעה עד לשם השמים החליפו את הצבע והתחיל לרדת גשם, כך החלטנו לוותר ולהמשיך לסיבוב נוסף בפארק המים באדפרדייס לפי בקשת הקהל הצעיר.
שתי דקות לפני שהגענו לפארק המים כשדקה לפני זה דיברנו והכל היה בסדר, פתאום הקטנה הקיאה על עצמה, והתחילה לבכות מהלחץ. הרגענו אותה שהכל בסדר ובדקנו איך היא מרגישה. נענינו שהכל תקין והמשכנו בתוכנית המקורית כשאני מודה לאלוהים שיש לי בגדי החלפה בתיק ושאנחנו שתי דקות מהחניה.
בכניסה לפארק נכנסנו לחנות וקנינו לקטנה בגד ים חדש ויפה והמשכנו פנימה כשאנחנו כבר מרגישים כמו בבית. ישר התפצלנו לזוגות ומיצינו את השעה וחצי שלנו היטב.
כשהגענו לצימר גילינו שהחום העקשן חזר והבן (שאוהב למדוד חום לפחות כל 10 דקות) דיווח שיש לו 38.5, מעניין מה יהיה עם המחלה הזאת. נקווה שזה רק וירוס ושהכל יעבור מהר.
כל מי שאמר שילדים בחו"ל אוכלים דברים חדשים וטועמים הכל כנראה לא פגש את הילדים שלנו. על כל דבר יש להם מה לומר, זה יותר טוב מישראל וזה לא שווה בכלל ואת ההוא אנחנו בכלל לא רוצים לטעום.
בסוף הם סיימו את היום עם ביצת עין (הרבה יותר טעימה פה לפי מה שנאמר לנו).
זה היום הראשון שמסתיים עבורי אחרי שהילדים שוכבים לישון. בעודי מתקתקת פה את סיפור המסע ולוגמת מהיין הצרפתי המשובח שעלה בקושי 10 שקלים (!) הילדים כבר במיטות והבעל מסיים לארגן את המדיח ומצטרף לסיום יום מוצלח עם כוס יין נוספת.
