עכשיו אנחנו בבית מלון בכפר שנקרא srei ambel. עברנו גשר מעל נהר גדול עם כמה מסעדות ושאלנו על מקום לישון ואז הסתבר שלאורך הנהר יש כביש שממשיך כנראה עד הים ולאורכו הכפר שעושה רושם ממש גדול. בל אינטרנט אין פה. בחור נחמד עם תינוק על אופנוע לקח אותנו עד למלון. הכפר חמוד ובטח בחיים לא יכתבו עליו בשום מדריך תיירים וכנרה בצדק אבל יש כאן בתים יפים לאורך הנהר ובטח מחר נעשה סיבוב ואז נסע הביתה. אני אומרת הביתה אבל אנחנו כבר לא מתכוונים להישאר שם הרבה ופתאום אני כבר לא מרגישה מאוד קשורה לשם, יותר לאנשים שם אבל גם הם בטח יישכחו מהר. לי יש הרבה התחבטויות בנוגע לטיול ארוך נוסף. ברמה הרגעית והיומיומית אני מאוד נהנית מהמראות והאנשים ומרגישה שאני בסרט רוב הזמן אבל ברמה הכללית-אני רוצה לחזור הביתה. אני יודעת ששבוע אחרי שנחזור אני כבר אשכח שנסעתי וכל רגע כאן הוא, אבל באמת, משהו מיוחד, אבל תמיד כשאני בחול יש לי געגוע ברמה הקיומית הביתה. כזאת ישראלית אני. ש' כמובן מבחינתו לא לחזור לעולם ולפחות להיות כאן את החצי שנה עליה דיברנו.
הנסיעה היום היתה ארוכה מאוד, כרגיל – הנסיעה בדרך הלא סלולה ביציאה מן הכפר היתה מלווה בלא מעט תקלות עליהן לא ארחיב את הדיבור אבל הנסיעה בכביש הסלול היתה נעימה ויפה אם כי ארוכה. זו דרך נהדרת לראות את האנשים והמקום בעגלה, כאשר אפשר בכל מקום להביט לאנשים בעיניים ולומר שלום. בכל אופן – בטיול הבא, אנחנו נקפיד להישאר על הדרכים הסלולות. אה-בדרך ראינו קוף מנסה לשתות מבקבוק מים מינרליים לצד הכביש. נתנו לו בננות והגיעו עוד. כנראה זו בכלל היתה קופה. טוב, אני מקווה שיש לי מלא מיילים מעניינים שמחכים לי ולא רק הודעות מסלקום ופייסבוק ומחכה כבר לראות עדכונים מהאח הגדול-מי הודח?
