איך קרה שנסענו לאוסטריה באוקטובר?
בספטמבר 2013 פעם ראשונה יצאנו לחופשה משפחתית בחו"ל בחברת משפחה נוספת, משפחת ל'. היינו ביער השחור. הטיול היה מוצלח וחזרנו לארץ בשלום. חוויותינו משם – בפוסט נפרד.
הבעיה ביציאה עם חברים לטיול בחו"ל, שתמיד קיים סיכון שלא תחזרו חברים.
בחיי היום יום, האמצעית שלנו והצעירה של ל' חברות מאותה כיתה בבית הספר. אנחנו והזוג ל' נפגשים אחת לתקופה לבילוי ערב משותף. לעומת זאת, בטיול, היינו ביחד, מרבית שעות היממה עשרה ימים ברצף.
כשנמצאים פתאום כל כך קרוב כל הזמן, ההרגשה היא כמו להשתתף בתוכנית ריאליטי. אין ריב משפחתי שלא חשוף לעיניים זרות, אין גחמה שלא פתוחה לביקורת מבחוץ ואין כמעט פרטיות לרגע. נוסיף על כך את הרצונות השונים, ולעיתים המנוגדים, של כל אחד מהמשתתפים בטיול – ונדמה שאין מתכון טוב מזה לבחינה עד כמה אתה סובלני כלפי אחרים.
כאשר הזוג ל' התקשר, חודשיים לאחר שחזרנו מהיער השחור, והציע שנצא לקפה וסרט – נשמתי לרווחה. הבנתי שהצלחנו לא לעלות להם על העצבים יותר מדי במהלך הטיול. כאשר במהלך הערב הם הציעו שנצא יחד לעוד חופשה משותפת – שמחתי. רק אז הבנתי שההנאה מהטיול המשותף, על אף הקשיים, באמת לא היתה חד צדדית.
הזוג ל' הציע שניסע לאוסטריה באוקטובר, בחופשת סוכות, וזה משהו שממש לא התחשק לי. לא היתה לי בעיה עם אוסטריה כיעד, ולא היתה לי בעיה עם אוקטובר. הבעיה שלי היתה בשילוב של שניהם.
במקרה הטוב, הטמפרטורה באוסטריה באוקטובר היא 8-15 מעלות ואני שונאת קור ושונאת לארוז מזוודות לחמש נפשות עם מספיק בגדים כדי להתמודד עם קור כזה. למען האמת, בקושי יש לנו בבית בגדים שנועדו להתמודד עם שהות ממושכת תחת כיפת השמים במזג אויר כזה. גם שעות האור מצומצמות, בערך משמונה בבוקר עד שש בערב.
ניסיתי לשמור על ראש פתוח והתחלתי לקרוא באינטרנט על אוסטריה באוקטובר. מה שקראתי לא מצא חן בעיניי: רכבלים שלא פועלים, אטרקציות סגורות, עיירות שוממות ולעיתים אף "סגר" עקב שלג. מבחינת האוסטרים, אוקטובר הוא "חודש מת" בין תקופת תיירות הקיץ לבין תקופת תיירות הסקי, וזמן טוב מבחינתם לסגור הכל ולצאת בעצמם לחופשה.
ניסיתי לשכנע להקדים את הטיול ליולי. למשפחת ל' היו שפע סיבות לרצות לנסוע באוקטובר. החל מסיבות אישיות: האב חוגג יום הולדת ולצעירה יש בת מצווה. וכלה בסיבות פרקטיות: מספר נמוך של ימי גשם צפויים, חסכון בימי חופשה בגלל החגים ועוד. אין מה לדבר- נימוקים משכנעים.
לא הלך עם התאריך, אז ניסיתי לשנות את היעד למקום מעט יותר חמים: צפון יוון, דרום -מערב צרפת, ספרד, דרום איטליה. חלק מההצעות מצאו חן יותר, חלק פחות, אבל היה לי ברור שאף אחד מהיעדים לא ממש קוסם למשפחת ל' כמו אוסטריה.
אז הסכמנו על אוסטריה באוקטובר.
הסכמנו על אוסטריה באוקטובר מתוך ידיעה מראש שיתכן מאוד שדברים ישתבשו.
הסכמנו על אוסטריה באוקטובר מתוך ידיעה מראש שחלק מהאתרים "המקובלים" יהיו סגורים.
הסכמנו על אוסטריה באוקטובר מתוך ידיעה שהטיול עלול להיות דל באטרקציות אקסטרים לילדים.
אבל,
הסכמנו על אוסטריה באוקטובר מתוך ידיעה, שלמרות כל המגבלות, ננסה לתמרן על מנת למקסם את האפשרויות שכן פתוחות בפנינו. מראש לא כללנו במסלול אתרים גבוהים וקרים מדי, המושלגים גם בקיץ, בהם ראינו סיכון רב יותר לשיבושים, בעיות ראות ועוד. כמו כן בחרנו שלא לפרוש הטיול לכל רוחבה של אוסטריה, מתוך כוונה לשוב לאוסטריה בעתיד.
אם להקדים את המאוחר, אז בהחלט הצלחנו!
שוב יוצאים לדרך: אנחנו, הורים + 3 (בת 8, בת 12, בן 15) ומשפחת ל', הורים +2 (בת 12, בת 20).
יום 1 – וינה:
היום הראשון של מסענו התחיל ב 01:30 לפנות בוקר.
כרגיל, מונית גדולה אספה את משפחת ל' ואותנו אל שדה התעופה.
בשדה התעופה הכל עובר חלק. קצת קניות בדיוטי פרי, כמו כולם, ובדיוק בזמן אנחנו ממריאים עם "אוסטריאן" לוינה.
הזוג ל' היו מספר שנים קודם לכן בוינה. הם מכירים טוב את העיר ודאגו שנהג פרטי יחכה לנו בשדה וייקח את כולנו, על ילדינו ומזוודותינו, למלון. Park Inn by Radisson Uno City Vienna Hotel
הגענו לפני מועד הצ'ק- אין. החדר של משפחת ל' מוכן ושלנו לא. אנחנו מאפסנים את כל המזוודות אצלם בחדר וקצת מתקשים לקום מהכיסאות לאחר לילה ללא שינה. למרות זאת אנו יוצאים לכיוון מרכז העיר.
המלון נמצא מרחק הליכה קצר מתחנת ה"יו-באן". אנחנו רוכשים כרטיסים במכשיר אוטומטי. על אף שהמעבר לרציף הינו חופשי, את הכרטיס צריך להחתים לפני הנסיעה בקופסה קטנה שמוצבת בכניסה לתחנה.
נוסעים 2 תחנות, במשך 5 דקות ויורדים בכיכר סטפן. בוחנים את הכנסיה הגדולה מבחוץ, בוחנים את הכנסיה הגדולה מבפנים ויוצאים חזרה לכיכר.
השעה רק 11 בבוקר בוינה אבל אנחנו מורעבים. מר ל' אומר שחייבים לאכול במסעדת "פוגל-מולר", מולדת השניצלים לדורותיהם ומוביל אותנו לשם. בדרך הוא מסביר שזו מסעדה מאוד מבוקשת, שיש להזמין מקום מראש ושיהיה לנו ממש מזל אם נצליח להיכנס. בסניף הראשי באמת לא נותנים לנו להיכנס, אבל הפנו אותנו לסניף נוסף, רחוב משם. מאחר שהקדמנו את שעת הצהרים המקובלת בוינה, הסניף הנוסף שומם, לכן הסכימו לתת לנו לשבת ובתנאי שנבטיח שנצא תוך שעה, כי לאחר מכן כל השולחנות מוזמנים.
אנחנו מובלים 2 קומות למטה, לשולחן שבקצה מרתף המסעדה. לפי הזמנתנו, לשולחן מוגשים צ'יפס, בירות ושניצלים ענקיים שמכסים פעמיים את הצלחת. מר ל' מחייך למראה התדהמה על פנינו ואומר שבמחשבה שניה אולי הוא היה צריך להזהיר אותנו שכל שניצל מספיק לשני אנשים. השניצלים דקיקים, פריכים ומעולים. אנחנו מחסלים אותם בלי בעיה.
השעה שלנו במסעדה תמה. אנחנו מתחילים לעלות לכיוון היציאה מהמסעדה ומופתעים לגלות שכל השולחנות מלאים עד אפס מקום. מדוע מופתעים? משום שכל האנשים אכלו בשקט מופתי ובדממה ובכלל לא הרגשנו עד אותו רגע שיש מישהו במסעדה מלבדנו.
מתחילים כמתוכנן לסייר במרכז העיר. מביטים על הכרכרות הרתומות לסוסים, מנשנשים שוקולד בקפה דמל המפורסם וסופגים את הארכיטקטורה שמסביב. מהר מאוד הופך הסיור במדרחוב גראבן למסע שופינג מטורף. הנשים והבנות נכנסות לחנות, סוקרות אותה מלמטה עד למעלה ורוכשות. הגברים יושבים על ספסל בחוץ ושומרים על התיקים. הנשים והבנות יוצאות מהחנות ועוברות לחנות הבאה. הגברים קמים, עוברים לספסל הבא וממשיכים לחכות. וחוזר חלילה.
לאחר כשלוש שעות כולם מותשים. מר ל' זוכר לטובה קפה בשם "מוזיאון" הנמצא סמוך לאופרה. הולכים מרחק לא קצר עד לשם ומתיישבים. מזמינים קפה, שוקו ועוגות יפות ומעוצבות, ודי מתאכזבים. העוגות לא משהו, אפילו השוקו לא טעים לילדים. עוברים ב"סופר" לקניות קלות וחוזרים למלון.
אנחנו מסיימים לעשות צ'ק אין ונכנסים לחדר. בחדר ריח כבד של סיגריות ובעלי חוזר לקבלה. לאחר זמן קצר עובד של המלון מעביר אותנו לחדר סמוך, עם יציאה לפטיו של המלון. החדר מרווח ונקי. שאפו.
היום הולכים לישון מוקדם.
יום 2 – וינה:
בבוקר נפגשים לאיטנו בחדר האוכל במלון. וואו. איזו ארוחה. ממש לא אירופאית. בופה של מאפים, גבינות, ירקות, פירות, מיצים, יוגורט, גרנולה ועוגות. תענוג. היום יום הולדת 12 של האמצעית. מאחלים לה מזל טוב ונותנים מתנות קטנות. סה"כ את בת המצווש חגגנו לה פעמיים בהוד והדר בארץ ואת טיול בת המצווה האגדי היא עשתה כבר לפני חצי שנה.
נוסעים ב"יו-באן" לארמון שונברון. התור לקניית הכרטיסים ארוך ביותר ובמכונות המכירה האוטומטיות אין אפשרות לרכישת כרטיס משפחתי מוזל למסלול שרצינו. מתקדמים לאיטנו בתור. הרצפה חלקה ביותר. צעד לא זהיר ואני מוצאת את עצמי ישובה על הרצפה, כשגל כאב אינו מאפשר לי לזוז. מהמבוכה אני ממהרת לקום, אבל הכאב הזה ילווה אותי לאורך כל היום.
לאחר קניית הכרטיסים אנחנו הולכים לכיוון הארמון ונתקלים בתור נוסף בכניסה. מסתבר שהכניסה היא לפי השעה הנקובה בכרטיס, ואנו נוכל להיכנס רק עוד חצי שעה. אין לנו ברירה, אלא להמתין.
לאחר הכניסה כל מבקר מקבל מדריך קולי המכוון לשפה לפי בחירתו. אין עברית – בחרנו אנגלית.
אני נהניתי ביותר מהסיור בארמון. החדרים מרוהטים ומעוצבים בפאר ובהדר. ההסברים במדריך הקולי מרתקים ומתייחסים לא רק לעיצוב החדר ושימושו, אלא גם לחיי הארמון, היחסים הבין המשפחתיים, האהבות, המריבות, הדרמות והאינטריגות הפנימיות.
שאר הקבוצה התקדמה הרבה יותר מהר ממני. לילדים לא היתה סבלנות להסברים הארוכים באנגלית והרוב נסחפו אחריהם. כך קרה שהגעתי לאולם הנשפים, מוזיקה הושמעה להנאת המבקרים ובעלי לא היה לצידי לריקוד ולס מלכותי.
כולם מחכים לי בסוף הסיור בארמון, ואנו יוצאים אל הגנים (כולל הגן הפרטי אליו נדרש תשלום נוסף, אבל הוא כלול לנו בכרטיס). שטיחים של גנים צרפתיים גזומים בקפידה נגלים לעיננו, כאשר יש מספר נקודות שניתן להשקיף עליהם מלמעלה. אני מחליטה שאין מצב שאני לא רוקדת ולס בארמון בוינה, לכן בעלי ואני פוצחים באמצע הגן בריקוד ולס, לנוכח עיניהם המשתאות של כל התיירים ועל אף שהילדים רוצים לקבור את עצמם מבושה. למה מי מכיר אותנו בוינה?
אנחנו צועדים עד למזרקה המרכזית ובוחנים אותה מכל הכיוונים. ברגע האחרון אנחנו מחליטים להציץ באזור המבוכים, כי גם הכניסה אליו כלולה בכרטיס שרכשנו. במקום מספר מבוכי צמחיה מסוגים שונים ובדרגות קושי שונות. על אף שנכנסנו סקפטיים, יצאנו מרוצים ביותר. חלק מהמבוכים סיפקו אתגר מהנה גם למבוגרים שבחבורה, והיוו אתנחתא משעשעת לסיום הביקור בארמון.
ברחוב מחוץ לארמון יש הזדמנות לחוויה אירופאית נוספת – אכילת ערמונים שנקלו על חבית ברזל, מתוך קונוס נייר.
נוסעים לשוק נאשמרקט. עוברים בצעידה מהירה את האזור בו יושבים מהגרים כשלפניהם שמיכות עם ביגוד יד רביעית ומתחילים בשוטטות בין דוכני הפשפשים. בדוכנים בשוק פריטים למכביר. דוכן עמוס במצלמות פולרואיד, דוכני כלי בית וחפצי נוי, דוכן מכשירי רדיו ישנים, דוכנים עם סחורה מהמזרח הרחוק והודו, דוכנים עם שטרות ומטבעות וכן הלאה.
פתאום צדה את עיני סחורה מוכרת. דוכן של "הסטוריה" ישראלית ויהודית: קופסאות של הקרן הקיימת, חנוכיות, פמוטים, כלים לאתרוג ועוד. צעד נוסף, ואני מבחינה שבדוכן הבא נמכרים ספרי קודש בעברית. אני מרימה אחד מהם – מחזור שבועות שהודפס בשנת 1852 ועליו הקדשה אישית בכתב יד שנרשמה בשנת 1920. לא קשה לדמיין מה עלה בגורל בעליו של המחזור ומה הנסיבות שהובילו ליציאת המחזור מרשותו. עיניי מתמלאות דמעות. לאחר דין ודברים עם המוכר – המחזור עובר לבעלותנו.
ממשיכים לצעוד בשוק. רוכשים לחמניות וגבינות מיוחדות ומתעניינים בפירות וירקות שאנחנו לא מכירים. מוכרת בדוכן מיץ פונה אלינו בעברית. היא שייכת לקהילה היהודית המקומית. העברית שלה מצויינת, ללא מבטא גרמני, על אף שמעולם לא היתה בישראל. היא מצביעה על דוכן פלאפל ומסבירה שהוא של בעלה.
פלאפל. לא צריך להגיד יותר מזה, על מנת שנרוץ מורעבים ומתגעגעים לדוכן. לא זול. 4 יורו מנה. אבל בתמורה מקבלים כדורי פלאפל מהטעימים ביותר שאכלנו, אפילו בישראל. במקום פיתה נעשה שימוש בלחמניה עבה בקוטר של פיתה ויש שפע סלטים למלא את המנה.
בזמן שאנו אוכלים, בעל הדוכן דואג שיתרגמו עבורנו את ההקדשה במחזור שרכשנו. ההקדשה כתובה בהונגרית. מסתבר שזו מתנה מסבא רבא לנין.
אנחנו ממשיכים לאורך השוק ומגיעים לאזור פירות הים ודוכני האלכוהול. לאחר שהמקומיים מסיימים את עבודתם, הם עוצרים בדוכני הבירה או היין ושותים בעמידה סביב חביות או שולחנות גבוהים. גב' ל' מתנדבת להמשיך ולהסתובב בשוק עם הבנות הצעירות, כל השאר מקיפים חבית ולוגמים בירות בחברת המקומיים.
יוצאים מהשוק ומגיעים לאופרה. בחוץ סטודנטים בתחפושות תקופתיות מנסים למכור כרטיסים למופעי מוזיקה ולאופרה. נו. כל דבר חייבים לנסות לפחות פעם אחת. למרות מחאתם הנמרצת של הילדים, ולמרות התלבטותם של חלק מהמבוגרים, אנחנו מחליטים לתת לתרבות קצת צ'אנס. בינינו, קל יותר לתת צ'אנס כשהכניסה לילדים למופע היא בחינם.
מתחממים עם קפה ועוגה בסטארבקס ונכנסים למופע בארמון הופבורג. המופע כולל קטעי נגינה, אופרה ובלט לצלילי מוצארט ושטראוס, כאשר הנגנים מחליפים תלבושות תקופתיות בהתאם למוזיקה. מופע קליל יחסית, למרות זאת הילדים נרדמים בהפגנתיות, וגם חלק מהמבוגרים מתקשה להישאר ערני בכיסאות.
אנחנו חוזרים מותשים למלון בשעה מאוחרת. איזה יום ארוך.
יום 3 – עמק וכאו:
היום אנחנו עוזבים את וינה ועוברים לזלצבורגלנד דרך עמק ווכאו, מרחק של כ- 400 קמ'.
אחרי ארוחת הבוקר המצויינת, הנשים אורזות ועושות צ'ק אאוט והגברים נוסעים להביא את הרכבים השכורים מהסוכנות. חולפת שעה, חולפות שעתיים. חולפות שלוש שעות ורק אז, באיחור רב מאוד, מגיעים הגברים עם הרכבים.
בטרם נצא לדרך נותר רק לטפל בסוגיית מדבקת אגרת הכבישים האוסטרית. בתחנת הדלק הסמוכה מוכרים רק מדבקה שנתית יקרה. שוקלים מה לעשות ופתאום שמים לב שעל הרכבים כל מני מדבקות. מתעוררת תקווה בלב. אולי שוכר קודם הותיר את המדבקה הדרושה על הרכב? נכנסים חזרה למלון לשאול. מסתבר שעובדי המלון עירוניים. אין להם רכב ואין להם מושג. לבסוף נמצא עובר אורח שבקי בעניין, הוא בודק וקובע שעל הרכבים כבר מודבקת המדבקה השנתית. סוף כל סוף אפשר לצאת לדרך.
אנחנו רגילים לנסוע אחר הרכב של ל' כבר משנה שעברה, לכן, למרות שהפעם הבאנו GPS פצצה, אנחנו מניחים למשפחת ל' להוביל. נוסעים ונוסעים ודי ברור שה GPS של ל' קצת לא בכיוון. אנחנו עוברים להוביל.
נוסעים באוטוסטרדה עד קרמס, שם עברנו לדרך נוף, בין הרים ובין כפרים לאורך הגדה הצפונית של הדנובה, כשפנינו למנזר מלק.
הדרך יפה וירוקה, מדי פעם המים מנצנצים לצדנו ודיסק מוזיקה קלטית בהחלט משלים את האווירה.
מגיעים למנזר העצום במלק. מחליטים לא להיכנס למבנה, אלא לסייר בגנים.
דווקא בשלב הזה וירוס מעצבן החליט לתקוף אותי. כולם נהנים בגנים השקטים ואני משתרכת אחריהם נחה על כל ספסל וכמהה לתה עם לימון.
בגן פינות מיוחדות שנועדו להשרות שקט ושלווה. כל פינה בגן היא עולם נפרד: פינה בהשראת המזרח הרחוק, בה ניתן להקים מגדלונים קטנים מחלוקי נחל גדולים. כסא מסלע, שהיושב עליו שומע מתוך רמקולים נסתרים, קירקורים וצרצורים בהשראת יער הגשם,. פרגולה עגולה שהיושב בצילה שומע אופרה. בריכת השתקפות. גן תבלינים ועוד. אפילו אני, במצבי הרעוע לא יכולתי שלא להיות מוקסמת.
בתכנון המקורי, כבר היינו אמורים בשעה זו להגיע לזלצבורגלנד. על פי האינטרנט, זהו היום האחרון בעונה בו פארקי החבלים עדיין פתוחים. מלכתחילה ידעתי שהתכנון לחוץ, אבל אחרי ששנה שעברה הילדים התאכזבו שלא הספקנו להיכנס לפארק חבלים ביער השחור, רציתי לעשות את המאמץ למענם. אבל, על שלוש שעות האיחור שספגנו בבוקר אי אפשר היה לגשר. מרבית הדרך היתה עוד לפנינו, וכך פארק החבלים ירד מהפרק.
מאחר שכבר לא היתה סיבה למהר, החלטנו לעצור לאכול במסעדה הסמוכה למנזר.
לאחר הארוחה פתחנו בנסיעה ארוכה ומתישה במשך 3 שעות ללא הפסקה, לעבר מקום הלינה, בעיירה רדשטאט. שם הצימר Haus Wiesenrain בכתובת: Moosallee 6, 5550 Radstadt, Austria
הגענו לצימר ב 20:00. הכל מסביב חשוך לחלוטין, ולא ראינו דבר. משפחה אוסטרית נחמדה פותחת את הדלת, מקבלת אותנו בסבר פנים, ומובילה אותנו לקומה השניה. בחדר המדרגות שפע פוחלצים של חיות. הילדים שלי די נגעלים / נבהלים. למען השקט הנפשי שלהם אני משכנעת אותם שאלו רק בובות.
אנחנו מגלים שביחידה המשפחתית שהזמנו סודרו רק 3 מיטות מתוך ה- 5. בתשובה מראים לנו ששתי המיטות הנוספות סודרו ביחידה הזוגית הסמוכה. אם נרצה, הם יפתחו עבורנו את כל המיטות ביחידה המשפחתית, אבל הם חושבים שיהיה צפוף, ומאחר שהיחידה הזוגית לא מושכרת, הם חשבו שיהיה לנו נחמד לחיות יותר ברווחה. איזה חמודים.
ביחידה הזוגית חדר גדול עם מיטה וטלויזיה, מקלחון ושירותים. ביחידה המשפחתית חדר שינה גדול עם מיטה זוגית וספה נפתחת (הקטנה רצתה לישון איתנו קרוב), סלון עם ספה נפתחת (שנשארה כספת סלון כי האמצעית והגדול ישנו ביחידה הזוגית), מטבח, מקלחת ושירותים.
הרוגים מעייפות אנחנו אוכלים טוסטים והולכים לישון.
יום 4 – ארמון הלברון וזלצבורג:
קמנו מוקדם והכנו לנו ארוחת בוקר כהלכתה. למר ל' יש היום יום הולדת. משפחתו הכינה לו הפתעה ובקשה זמן בבוקר לחגוג לו בנפרד. ידענו שביום זה נצא מאוחר לטייל, ולכן היה לנו זמן לאכול בנחת וצפות מהמרפסת בזריחה המאירה לאיטה את הנוף, שלא ראינו בלילה.
לאחר שמשפחת ל' הצטרפה אלינו, עיינו יחד באלבום זיכרונות וברכות מעוצב בקפידה שהוכן למר ל'.
כשאנו יוצאים לרכבים אנו פוגשים את בעלי הצימר מעמיסים מזוודות. גם הם יוצאים לחופשה שנתית, אבל שלא נדאג כי הבן, מרטין נשאר. אני מדווחת למרטין שהחימום לא עובד. מרטין משיב בשיא הרצינות שעוד סתיו ואין צורך בחימום. אני מסבירה לו שאנחנו לא רגילים לטמפרטורות כאלו ושמבחינתנו עכשיו ינואר ושיא החורף. מרטין צוחק ומבטיח לטפל בעניין.
יוצאים לארמון הלברון באניף. הארמון עצמו לא משהו. נכנסנו לתוכו רק כדי להעביר את זמן ההמתנה עד לתורנו בסיור המודרך בגנים. תחילת הסיור בשולחן המים המפורסם, אליו הסב הארכיבישוף עם אורחיו. כל התיירים יודעים שהשולחן משפריץ מים ומתרחקים ממנו.
עוברים בגנים ומביטים במזרקות שונות. מחפשים עם העיניים מהיכן עלולים לחטוף מקלחת. פתאום דגדוגים ברגליים. מסתבר שהמדריכה מפעילה שפריץ מים, רק כשמישהו עובר במקום בו נמצא המתז. כולם רצים וצוחקים. הקטנה שלי מתחילה להתלהב. רצה הלוך וחזור, מחכה בכוונה שזרם המים יפגע בה. המדריכה התגלגלה מצחוק והדביקה לקטנה את השם "שפריצל'ה".
מלבד שפריצים של מים, בגנים גם שפע בובות מכניות הפועלות מכח זרימת המים. פשוט מרתק.
מאניף נסיעה קצרה לזלצבורג. מזג האויר קר ומעונן. במזג אויר כזה העיר נראית עלובה ביותר. כיכר רזידנץ המפורסמת נטושה ונמצאת בשיפוצים. מרגישים קצת אבודים. לא כל כך נעים להסתובב בחוץ סתם. אני חולה עוד מאתמול ומרגישה שהחום עולה. אני מאבדת סבלנות ורק רוצה שהיום הזה יסתיים. אנחנו מחליטים שלא יכול להיות שזלצבורג כל כך נוראית. מתחילים להתקדם לתוך הרחובות הקטנים ושם מוצאים עוד תיירים ושפע חנויות פתוחות. ראויה לציון חנות המכילה אלפי תבניות ביצים המכילות עשרות אלפי ביצים מצויירות.
עוצרים לאכול במסעדה איטלקית. פותחים בשיחה עם המלצרית ומתלוננים על מזג האויר. אין לה מושג על מה אנחנו מדברים. היא אומרת שזה האוקטובר החם ביותר מזה שנים ושממש נדיר שהרחובות עדיין לא מכוסים שלג. איזה מזל יש לנו.
כמובן שבמהלך הסיור בעיר לא ניתן שלא להיחשף ל'מוצרט קוגל'ים, הנמכרים בכל פינה בטעמים שונים. אנחנו פשוט התמכרנו. לכל אורך הטיול החזקנו ברכב אספקה מתמדת מהעגול המתוק הזה בטעמים החביבים עלינו.
עוברים את הגשר ומגיעים לביתו של מוצרט. בעלי ומר ל' נחושים להיכנס. כל השאר ממתינים להם תוך שתיית משקאות חמים בבית הקפה שבחצר הבית.
בעלי ומר ל' נהנו מאוד מהסיור ואף זכו להנחה במחיר הכניסה, עם הצגת כרטיסי הטיסה של "אוסטריאן".
מתחילים בדרכנו חזרה לרכב, כשהגדול מבחין בפוניקולור העולה להוהנזלצבורגר. על פי התכנון המקורי היינו אמורים לעלות לשם, אבל היום הסגרירי די הוציא לנו את החשק. הגדול מתעקש. אנחנו עולים ולא מצטערים.
העליה בפוניקולור מאוד נחמדה. מלמעלה נקודת תצפית מצויינת על העיר וקל לשכוח כמה העיר לא מלהיבה מקרוב. בתוך המצודה תותחים בחרכי ירי, חגורת צניעות, תצוגת כלי נשק, מכשירי עינויים וכלי נגינה.
מתחילים בנסיעה חזרה למקום הלינה ומתחשק לנשנש. חולפים בעיירות, שואלים מקומיים ולא מוצאים מסעדה פתוחה. מחליטים לנסוע לעיירה פלכאו האהובה על ישראלים, הנמצאת בסמוך לראדשטאט. בקושי רב מוצאים בה מקום אחד פתוח. אנחנו מזמינים בעיקר קינוחים ומעניקים למר ל' סיום מתוק ליום ההולדת.
יום 5 – נקיק ליכטנשטיין, סכר קפרון ומפלי קרימל:
השכמנו קום כי לפנינו יום עמוס וגדוש.
מתחילים את היום בנסיעה לנקיק ליכטנשטיין. אנחנו בוחרים לנסוע דרך ווגרין, ולא באוטוסטרדה וכך זוכים לנסוע לאיטנו בין הרים ויערות, לאורך נחלים, כשעלינו צופות בנחת פרות הרועות ללא כל פחד על שיפועו החד של ההר.
הכתובת שבספר, לפיה כיוונו את ה GPS, מובילה אותנו למרכז העיירה יוהן אים פונגאו ולא לתחילת המסלול. קצת שואלים, קצת מחפשים ומגיעים לשמורה בדיוק בפתיחה.
מאוד קר אבל ההליכה מחממת. צועדים על גשרוני עץ, מעל נחל סוער ובין קירות סלע המתנשאים 300 מטר מעלינו. מסלול טבע יפה, מיוחד ומרשים.
היעד הבא – סכר קפרון. שוב הכתובת בספר מובילה אותנו לתוך העיירה קפרון. בלית ברירה אנו מחפשים את הסכר ידנית במפת הGPS, ומגלים שהכניסה לאתר נמצאת קילומטרים מעל העיירה, בהרים.
בכניסה לאתר אנו רוכשים כרטיסים ועולים לאוטובוס המקומי. מתחילים בנסיעה של כחצי שעה במעלה ההר. חלק ניכר מהעלייה האוטובוס נוסע בתוך מחילה תת קרקעית באפילה מוחלטת. המחילה קצת יותר גדולה מממדיו של האוטובוס. הכביש הינו חד נתיבי ומתפתל בסללומים בתוך ליבו של ההר. מדי פעם אנו יוצאים מאפילה לאור גדול, ואז נוף מדהים נפרש לעינינו. אגמוני טורקיז, הרים ירוקים שפסגתם מושלגת, ועננים קטנים החולפים לידינו בגובה העיניים.
למעלה השמים כחולים והשמש מחממת. למרות שאנו נמצאים 2,000 מטר מעל לפני הים, לאט לאט אנו נפטרים מהמעילים מהצעיפים ומהכובעים. הנוף מלהיב ומבנה הסכר מרשים, בייחוד כשמודעים לקושי שבהקמתו לאור נתוני השטח.
מצטלמים מכל הכיוונים. מטיילים על הסכר ועולים לתצפית. במקום מגלשות שעשועים המיועדות לילדים קטנים, אבל הן משמחות גם את הילדים שלנו.
יורדים מההר וממהרים למפלי קרימל. הנסיעה ארוכה ואנחנו מגיעים בשעות אחר הצהרים, זמן קצר לפני השעה הפורמלית בה נסגרת השמורה.
הרגשת דה ז'ה וו קשה עולה בנו. כולנו זוכרים ששנה קודם לכן, נכנסנו מאוחר למפלי טריברג ביער השחור ונאלצנו לגשש דרכנו חזרה באפילה מוחלטת. כולנו מקווים שזה לא יקרה לנו שוב.
נהגי המוניות המסיעים אנשים במעלה השמורה, כדי לחסוך את הזמן ואת העלייה הקשה, כבר סיימו את יום העבודה. אנחנו מאתרים בסמוך נהג שהתמהמהה במקום ושוטף את רכבו. הוא מסכים להסיע אותנו. מחליטים שלא לדחוק במזל, במקום לנסוע עד לראש המפלים ולרדת משם, אנו נוסעים רק עד לתחנה האמצעית ומשם נרד. הנהג מסביר לנו שמהתחנה האמצעית כדאי לנו לעלות מעט ברגל ורק אז להתחיל לרדת, כדי שלא נפסיד את נקודת התצפית על המפל העליון.
פעלנו כעצת הנהג, אכן המדובר בנקודת תצפית טובה. לאחר מכן התחלנו בצעדה איטית וארוכה בתוך היער, ולאורך המפל העצום. מדי פעם התקרבנו לנחל כדי להרגיש את קור המים ולנוח בין הסלעים. בהמשך מפלים נוספים ואנו הקפדנו לבקר בכל מרפסת תצפית – ולהצטלם.
המפלים שוצפים ומתיזים ואנחנו לא עייפים מלהסתכל עליהם בפליאה.
לשמחתנו, הפעם אנחנו מספיקים לצאת מהשמורה לפני שמחשיך לחלוטין.
ממפלי קרימל נסיעה ארוכה ביותר עד למקום הלינה ובחשיכה הדרך נדמית ארוכה עוד יותר.
זמן קצר לאחר שאנו מגיעים לצימר אנו שומעים דפיקה עדינה בדלת. בפתח מרטין וחברתו ובידיהם מגש גדול עם אפל שטרודל מעשה ידיהם. "כל יום אתם יוצאים כל כך מוקדם וחוזרים כל כך מאוחר, ולא יוצא לנו לפגוש אתכם" הם מתלוננים בצחוק.
האפל שטרודל טעים מאוד, ואנו שמחים שיש לנו ליווי לקפה.
יום 6 – קוניגסי ואזור האגמים:
היעד הראשון הבוקר – אגם המלכים בגרמניה. נותנים ל GPS להוביל, והוא בוחר בדרך כפרית מתפתלת. הכביש צר ונוסעים ממש בין חצרות הבתים. פתאום, באמצע הכפר שלט קטן מודיע שכאן עובר הגבול בין אוסטריה לגרמניה.
כשאנו מגיעים לאגם נשמתנו נעתקת. היום הסגרירי דווקא מוסיף ליופי האגם הכלוא בין ההרים. המים שקופים ורואים את הסלעים בתחתית ואת הדגים. ברווזים וברבורים משייטים להם בשלווה מצד לצד. העננים נחים על צלע ההר וממולנו אי קטנטן. מול נוף האגם אני קולטת מה היתרון הגדול מבחינתי בטיול באוקטובר: העצים המדהימים בשלל צבעי זהב ונחושת ועלי השלכת המרפדים את השבילים.
אנו עולים על השיט לסט.ברתולומיאה. בדרך "הפתעה" מופע נגינה בחצוצרה, כאשר ההד חוזר מההרים ומשתלב במנגינה. לאחר שיט של כחצי שעה, סט. ברתולומיאה נגלית לעינינו.
מתחילים להסתובב בסט. ברתולומיאה. ל' מבסוט מהדג המעושן המקומי "שחובה לטעום". יושבים לצד האגם, אוכלים סנדוויצ'ים ומאכילים את הברווזים. מקפיצים אבנים על המים. ל' ממש אלוף. מטיילים לאורך הגדה. הגדול קופץ מסלע לסלע, עד שהוא מפספס ונופל למים. בדשא שלצד השביל המוני ערמונים שנשרו מהעץ והבנות מלקטות אותם. מטיילים ביער בו העצים גבוהים ועננים מונחים על הצמרות. כשאנו מסיימים לספוג שקט ושלווה, אנו שטים בחזרה.
בתכנון המקורי רצינו לעלות ברכבל ינר, אבל ראש ההר מעונן. ללא ראות ברור שאין טעם לעלות. אנחנו מקווים שיתבהר ומעבירים קצת זמן במדרחוב, בו חנויות מזכרות, נעלים ובגדי סקי וספורט. מצב ההר לא משתפר, ואנו מחליטים לוותר על הרכבל.
ממשיכים לכיוון האגמים ומגיעים לסט. גיליגן. על פי התוכנית אנו אמורים לעלות ברכבל כדי לצפות בכל האגמים שבאזור. הנוף אמור להיות ייחודי ומרשים וכבר וויתרנו הבוקר על עליה ברכבל. השמים אפורים, אם כי ראש ההר אינו מעונן. מד הטמפרטורה מראה שלמעלה 7 מעלות בלבד. "קופסאות" הרכבל נראות צפופות. מחיר הנסיעה ליחיד ברכבל הזה – בשמים (22 יורו !). אין הנחות לילדים ואין דילים משפחתיים.
מכל המקומות, דווקא כאן פרצה מחלוקת ארוכה בין המשתתפים האם לעלות ברכבל או להמשיך הלאה. מר ל' טען בתוקף למען העלייה ברכבל, לאשתו היו שלל סיבות נגד. אני נטיתי להסכים עם מר ל' בעוד בעלי נטה להסכים עם אשתו. לילדים לא כל כך היה אכפת והבוגרת של ל' ניסתה לפשר בין כולם. עמדנו והתווכחנו. החלטנו וחזרנו בנו. התווכחנו ושינינו את דעתנו. התווכחנו, התחרטנו ובסוף לא עלינו על הרכבל. מר ל' זעם על ההחלטה, אולם נאלץ להשלים עם דעת הרוב.
יצאנו לסייר בעיירה. בתים יפים ומצויירים ואגם שנראה כמו גלויה. רוב החנויות היו סגורות ומסוגרות והרחובות די ריקים. העדפנו לשבת לחוף האגם ולהאכיל את הברווזים והברבורים.
לאחר שוטטות קצרה, החלטנו לנסוע לצידו השני של האגם, לסט. וולפגנג. לצערנו, גם שם היינו בודדים ברחוב וגם שם המסעדות והחנויות סגורות. שוב הסתפקנו בנופו המדהים של האגם ובטיול קצר בטיילת.
ביציאה מהעיירה הGPS מוביל אותנו במעלה ההר, בכביש העוקף את העיירה מלמעלה. פתאום מבחינים בבמבי מטייל בשולי רחבת דשא, בה רועות פרות עונדות פעמונים. נוסעים הלאה ומבחינים בסוסון ג'ינג'י רובץ בדשא. ניגשים אליו ומבינים שהוא בחר לעצמו נקודת תצפית מעולה על האגם.
כשאנו מגיעים לקצה העיירה אנו מגלים אטרקציה לא צפויה. גן שעשועים, שכולו עומד לרשותנו. מרבית המתקנים היו די רגילים, אולם במרכז הגן עמדה נדנדת ענק. הנדנדה תלויה על מתקן גבוה מאוד. עולים על גבעה קטנה, קופצים מהגבעה תוך אחיזה בנדנדה, ועפים כמו טרזן לגבעה הנגדית. קשה לתאר במילים את מבנה הנדנדה, אבל ההרגשה דומה לזינוק מגדה אחת של נהר לגדה השניה, הלוך וחזור בלי לעצור.
את צרחות ההנאה והפחד של הילדים (ושלנו) שמעו בכל העיירות בסביבה. עד שירדה חשיכה מוחלטת לא ניתן היה לשכנע את הילדים לעזוב את המקום.
אנחנו קצת רעבים ולמרות האכזבה מסט. גיליגן וסט. וולפגנג, אנו מחליטים לנסוע לבאד אישל, אולי שם ישחק לנו מזלנו. בבאד אישל אנו מבחינים בפאבים וברים פתוחים, אך אנו בחברת ילדים והמקומות לא נראים מתאימים לנו.
הדרך מבאד אישל למקום הלינה ארוכה ומייסרת. כביש סגור עקב שיפוצים מחרפן את ה GPS ושולח אותנו לניווט ממושך בחשיכה לפי הכוכבים וההיגיון, עד להשתלבות חוזרת בכביש הרצוי. אנו נוסעים בכביש מפותל בין הרים. אפילה כבדה. סיבובים מסוכנים, כאשר מדי פעם מולנו מגיחה מכונית במהירות עצומה. מייאשת במיוחד המחשבה שבימים הבאים נצטרך לנסוע שוב באותו הכביש (כביש 166), אליו פיתחנו כעת ממש שנאה אישית. הדרך נמשכת ונמשכת ללא סוף וכשאנחנו סוף כל סוף מתחברים לאוטוסטרדה מתחשק לי לנשק את האספלט.
כשאנחנו מגיעים סחוטים לראדשטאט, האפשרות לעמוד ולבשל ארוחת ערב בחדר לא כל כך קוסמת לנו. כצעד אחרון לפני ייאוש אנחנו מחליטים לעשות סיבוב קטן עם הרכב בעיירה, אולי תימצא לנו ישועה. להפתעתנו ראדשטאט ערנית יותר מכל עיירות הנופש באזור. אולי דווקא מפני שראדשטאט אינה עיירת נופש קלאסית שמרבית המגורים בה להשכרה, אלא יותר עיירה בה גרים אוסטרים מקומיים. מבין המקומות הפתוחים אנו בוחרים במסעדונת די מלאה, כשעל יד הדלפק תור ללקיחת טייק אווי. צוות המסעדה הודי, אבל התפריט מכיל מנות אקראיות מכל חלקי הגלובוס. אנו מזמינים פיצות טייק אווי ונוסעים לחדר. היה טעים מאוד.
יום 7 – מצודת הוהנוורפן, מפלי גולינג ואגם גוסאו:
קמים ליום קר וערפילי ומקווים שמזג האוויר לא יפריע למגלשות ההרים באבטנאו. על פי האינטרנט המגלשות עדיין אמורות להיות פתוחות יום בשבוע באוקטובר - היום. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. כשאנחנו מאתרים סוף כל סוף את מיקום המגלשות, תלוי במקום שלט " סגור - להתראות בקיץ", ומגלשות הברזל שוכבות מפורקות בתחתית המדרון. הילדים מאוד מאוכזבים ועל אף הערפל והקור מתנחמים בגן שעשועים הנמצא ע"י המדרון.
לאור הזמן שהתפנה, לאור ההרים הערפיליים ולאור כך שלמחרת צפוי מזג אויר קר וגשום, אנחנו מחליטים לשנות מעט את סדר האתרים המתוכנן להיום ולמחר.
מאבטנאו אנחנו יוצאים לכיוון הוהנוורפן – טירה נישאת בה ניתן להבחין בעת הנסיעה באוטוסטרדה. אנחנו עולים לטירה בפוניקולור ונכנסים לחצר. מהטירה נוף מרהיב של הכפרים שלמרגלותיה.
סביב לחצר פזורים משחקי אבירים, והילדים נהנים עד מאוד להתחרות ביניהם. הם קולעים חישוקים לקרנו של חד קרן. הולכים על קביים. משחקים מעיין באולינג בו הכדור תלוי בחוט מהתקרה. "יורים" בתותחים ועוד.
מסיירים קצת בטירה ויורדים לחצר התחתונה בזהירות רבה במדרון החד, כדי לחזות במופע ציפורי הטרף. מגיעים לחצר התחתונה ומגלים שהעננים התרחקו, השמש מחממת וכל גווני הירוק מבריקים.
מופע הציפורים קצת ארוך ומשעמם. נחמד להביט בציפורי הטרף השונות די מקרוב ולראות אותן במעופן. הבעיה שבין לבין ניתנים הסברים ארוכים ומפורטים מאוד על כל ציפור וציפור בגרמנית בלבד.
מעודדים ממזג האויר היפה, אנו נוסעים למפלי גולינג הסמוכים. שוב נוסעים ממש בין חצרות הבתים ושוב זוכים לראות במבי מגיח לרגע מבין השיחים.
מפלי גולינג נמצאים מרחק הליכה קצר מהכניסה לשמורה. מפל פשוט יפיפה. יחד עם עוד משפחות ישבנו על הסלעים סביב בריכת המפל, בזמן שהילדים קיפצו בין הסלעים שבמים. מדריכה של קבוצת העצמה נשית עמדה מול המפל ותופפה ונשות הקבוצה ענו לה בשירה שבטית. לא הסתפקנו בצפייה על המפלים והחלטנו לטפס לנביעה במעלה ההר. העליה דורשת מאמץ קל. השביל מקסים ומדלג מעל מפלונים. הנוף הנגלה בין העצים הגבוהים פשוט מהמם.
בריכת הנביעה במעלה ההר נראית כמו פתח למערת אגדות. נקודה פלאית שממש לא מתחשק לעזוב. בויכוח הניטש בפורומי המטיילים "מה עדיף: מפלי קרימל או גולינג" אני מצביעה לטובת מפלי גולינג.
את שארית היום אנחנו מחליטים להעביר באגם גוסאו. על מנת להגיע לשם עלינו לנסוע בכביש השנוא עלינו. מסתבר שהנסיעה באור שונה לגמרי ולא כל כך בעייתית. בלילה היינו בטוחים שאנו נוסעים במעמקי יער אפל ושומם. כעת גילינו שאנו נוסעים ממש בתוך כפרים, סמוך מאוד לבתים. מוזרים מאוד האוסטרים האלה, אף קרן אור לא דולפת להם מהבית בערב וגם הרחובות נטולי תאורה לחלוטין.
מגיעים לאגם גוסאו. במקור תכננו רק לסייר סביב האגם, אולם לאחר שאתמול ויתרנו על שני רכבלים, איש לא מעז להתנגד להצעה לעלות בכל זאת ברכבל. הרי לא נאכזב שוב את מר ל'. עולים ברכבל והאגם נפרש לרגלינו במלוא הודו. עומדים דבוקים לשמשה של הרכבל ולא מאמינים איך כל שניה הנוף נעשה יותר ויותר יפה.
יורדים מהרכבל ומתקדמים רגלית במעלה ההר. בהמשך מסעדה בבקתה עם מרפסת ממש על גג העולם. אוכלים, צוחקים, מצטלמים, שותים בירה ולא שמים לב כמה מהר הזמן עובר. לפתע אנו מבחינים שנותרנו די בודדים בפסגה ושקבוצת מטיילים אחרת צועדת במהירות לכיוון הרכבל. מבט בשעון מבהיר לנו שהרכבל האחרון היורד מההר יוצא עוד חמש דקות. ממהרים לשלם ופורצים בריצה מהירה בין סלעים, אבנים ובוץ. למזלנו הספקנו להגיע בשנייה האחרונה ולא נאלצנו לבלות לילה קפוא על ההר.
ירדנו לכיוון האגם ועמדנו מוקסמים מול ההשתקפות הכחולה- אפורה -ירוקה. הילדים התחילו לשחק בתחנות הפעילות שסביב האגם. גב' ל' ואני החלטנו להקיף את האגם בהליכה מהירה. בערך במחצית הדרך טיפות כבדות החלו לרדת. מאחר שחששנו שהגשם יתגבר, החלטנו לחזור.
לשמחתנו גם את הכביש הנורא הספקנו לסיים בטרם ירדה החשיכה. חזרנו מוקדם יחסית לדירה והכנו ארוחה משפחתית מפוארת. לסיום קלינו את הערמונים שאספנו אתמול, אך הם היו מרים.
יום 8 – אזור הלשטאט:
קמנו ליום גשום וקר. מזל שאת מרבית היום נבלה מתחת לאדמה, באזור הלשטאט. את הדרך אנו עושים שוב בכביש הלא אהוד.
מגיעים למרגלות הר דכשטיין ועולים ברכבל למערת הקרח. למעלה מסתבר לנו שפתח המערה נמצא עוד גבוה מעלינו ועליה חדה ותלולה מובילה לשם. מתחילים לצעוד, פתאום מר ל' נעלם. חוזרים לאחור ומוצאים את מר ל' על סף התעלפות. מחכים שמר ל' יסתגל קצת לגובה. ממשיכים לעלות לאט לאט ונחים על כל ספסל.
מגיעים לפתח המערה ומחכים שיתחיל הסיור. הנוף מלמעלה כנראה יפה, אבל הראות גרועה. קשת צבעונית חולפת לרגע מפסגה לפסגה.
כמה שניות לאחר מכן, חשרת עננים מתקרבת אל ההר במהירות. לא חולפות 3 דקות וגשם מתחיל לרדת. מזל שבדיוק הסיור באנגלית מתחיל.
נפתחת דלת המערה וגל קור עוטף אותנו וצובט בפנים. בגוף לא כל כך קר לנו מאחר שכל אחד מאיתנו לובש טייץ/גטקס, 2 זוגות גרביים, מכנסיים, גופיה, חולצה, סווצ'ר פליז, מעיל, כובע, כפפות וצעיף/חמצוואר.
עולים במדרגות תלולות וחולפים ע"י משטחי קרח. מדי פעם המדריך מדליק תאורה צבעונית שמדגישה מבנים מיוחדים בקרח. עוד קצת הסברים על מבנה המערה והתחדשות הקרח בה – והסיור נגמר.
הגשם עדיין מטפטף בחוץ. אנו צועדים במהירות בירידה חזרה לרכבל ונרטבים.
אנו ממשיכים למכרה המלח בהלשטאט. עולים בפוניקולור ושוב מגלים שעדיין חלק ניכר מהעליה לפנינו. מתחילים לצעוד במעלה ההר וזה מאוד מעייף.
במכרה, אנו מוכנסים לחדר הלבשה, בו ניתנים לנו בגדי כורים ללבישה על הבגדים. אנו עוברים לחדר הבא ומחכים ששאר משתתפי הסיור יסיימו להתלבש. אנחנו מסתכלים אחד על השני וצוחקים. כל אחד מאתנו לבוש בפיג'מה בצבע עז אחר, כשעל הטוסיק מעיין טלאי אפור. מאחר שאנו לובשים את המדים על הבגדים אנחנו נראים שמנמנים מתמיד. אנחנו מתחילים בינינו בקרבות סומו ידידותיים. קבוצת סטודנטים קוריאנים שממתינה איתנו מתגלגלת מצחוק. אנחנו מתחילים לדבר איתם. הם מספרים שכיף להם לראות משפחה נהנית ביחד, כי הם מתגעגעים להורים שלהם. הם מבקשים להצטלם איתנו ואחר כך אנחנו מחליפים כתובות אי-מייל למשלוח התמונות.
הסיור מתחיל ואנו צועדים במנהרה צרה, לאורך פסי רכבת. נכנסים לאולם עם סלעי מלח. שומעים הסברים. צופים בסרטון וממשיכים הלאה. פעמיים מחליקים במגלשות כורים מעץ. הילדים מספיקים לחזור ולגלוש שוב. הגלישה מפעילה צילום אוטומטי שבשוליו רשומה המהירות בה גלשנו. המהירות של כולנו בין 24 ל- 29 קמ"ש. גב' ל' לוקחת את האליפות בקלות בטיסה במהירות 34 קמ"ש. בהמשך מופע אור קולי נחמד, המוקרן על אגמון מלח תת קרקעי. עוד הסברים, אבל אנחנו מחכים לפינאלה, נסיעה ברכבת כורים. יושבים על ספסל, רגל פה רגל שם, וטסים במנהרה מפותלת צרה ונמוכה, עד ליציאה. איזה כיף. חוזרים למלתחות להחזיר את בגדי הכורים ורוכשים עבור הילדים את התמונות מהגלישה. עקב תקלה, אין תמונה לקטנה והיא עצובה מאוד. המדריך מבחין בכך ונותן לה במתנה גוש מלח. כל אחד מקבל ביציאה מתנה – מלחיה.
מהמכרה אנחנו צועדים למרפסת תצפית מעל הלשטאט. המרפסת מהברזל תלויה באויר מקצה המצוק. הרוח עזה וקרה. המרפסת רועדת מתחת לרגליים ואנחנו רועדים מקור.
יורדים מההר ונכנסים לעיירה הלשטאט. קודם כל אנו מעוניינים לאכול צהרים. המסעדה שבתחילת הטיילת נראית נחמד, אבל היא מלאה. הקוריאנים מנפנפים לנו מבפנים ואומרים שהאוכל ככה-ככה. זוג ישראלים שיוצא מהמסעדה אומר שזו המסעדה היחידה בעיירה בה המחירים שפויים. אנחנו מחליטים לסייר בעיירה עד שהמסעדה תתפנה.
הולכים לאורך הטיילת. צופים בברבורים. נכנסים לתוך הרחובות ומציצים בחנויות. הבתים יפים. בנויים ממש זה על גגו של זה, על רצועת חוף צרה בין האגם להר. מרחיקים עד בית הגולגלות. יש דף הדרכה בעברית. הילדים נכנסים נגעלים ומזדעזעים. מזל שעוד לא אכלנו צהריים. חוזרים לאורך הטיילת. העייפות והקור נותנים בי את אותותיהם. כולם מגיעים כבר למסעדה ואני הרחק מאחור.
כעת המסעדה פנויה. אנחנו מקבלים שולחנות צמודים לחלון ממש על קו המים. כרגיל אנחנו מזמינים שניצלים וצ'יפס. האוכל ממש טעים ונשאר מקום גם לקינוח. בוחרים אפלשטרודל ומשקה חם. מסתכלים על הנוף השקט ולא כל כך רוצים לצאת לרוח הקרה שבחוץ. לא רוצים – אבל יוצאים, כי ממש אין ברירה. את הכביש חזרה אין סיכוי שנסכים לנסוע שוב בחשיכה.
חוזרים מוקדם יחסית לצימר ומתחילים לארוז. מחר יום אחרון.
עולים לדירה של מרטין להיפרד ולשלם. יושבים ומספרים למרטין על ישראל ומזמינים אותו לבקר. משאירים גלויית תודה ומוצרים מים המלח. מקבלים ריבה תוצרת בית.
יום 9 – ארמון הרנכימזה ופארק המים ארדינג:
הטיסה לישראל בלילה ממינכן, ולפנינו יום מלא חוויות.
מעמיסים מזוודות. ברכות אחרונות ממרטין ואנחנו בדרכנו לאגם כימזי בגרמניה. הקור, העננים והגשם נשארים באוסטריה. בגרמניה השמים כחולים והשמש זורחת.
אגם כימזי גדול ורחב, למרות זאת הוא פחות יפה מהאגמים באוסטריה. השיט לאי האדונים חביב. אנחנו יורדים באי ושוכרים עגלה עם סוס, שתוביל אותנו ישירות לפתח ארמון "הרנכימזה", ממש כמו פעם. הארמון נבנה ע"י המלך לודוויג המשוגע כהעתק של ורסאי. חבל שלודוויג לא הספיק לסיים את המלאכה. הגנים מצומצמים מאוד. החדרים אותם לודוויג סיים לבנות מפוארים ביותר. בארמון ניתן לבקר רק במסגרת סיור מודרך. הסיור באנגלית, אבל אנחנו מקבלים גם דף הסברים בעברית. בארמון חל איסור לצלם ושומר מלווה את הקבוצה ומוודא שלא נתעכב מאחור. התמונה מתוך ויקיפדיה.
את הדרך חזרה לרציף אנחנו עושים ברגל, בין יערות. פתאום מר ל' מתחיל להשתולל ולצעוק – דבורה עקצה אותו בעורף. העקיצה מתנפחת ומר ל' משתגע מכאבים. עוצרים במסעדה לבקש קרח. על אף הכאבים אין הרבה מה שאפשר לעשות. יושבים ברציף ומחכים שהספינה תחזיר אותנו לרכבים. על ידינו המון ברווזים מטיילים על החוף. הילדים זורקים להם פירורים והם עוקבים אחריהם. גם כשהפרורים אוזלים, הברווזים לא מרפים וניגשים לבקש עוד, דבר שקצת מלחיץ את הקטנה שלי.
לאחר השיט חזרה, אנחנו חוזרים לרכבים. מסתבר שיש טיפות פניסטיל ולא משחה. ל' לא מעוניין בטיפות כי הוא נוהג. נוסעים ברחובות פיראן ומחפשים בית מרקחת פתוח. לאחר מספר ניסיונות סרק, מר ל' מודיע שכבר פחות כואב ואנחנו ממשיכים לפארק המים המקורה ב-ארדינג, בו נבלה את כל השעות שנותרו עד לטיסה. להתרשמות – תמונה מאתר האינטרנט של המרחצאות:
פארק המים נהדר. המון מגלשות מצויינות. סללומים כיפיים. מגלשת האבובים הארוכה באירופה. מגלשות אקסטרים, "נהרות" מיוחדים וגם איזור רגוע, אליו יש מעבר חופשי. אנחנו נהנים מכל רגע, עד שבעלי חוטף מכה חזקה מאוד בעורף במגלשת האקסטרים. לאחר המכה הוא נח קצת וחוזר לגלוש. אנחנו שטים יחד באבוב, אבל כשאנחנו מגיעים למטה בעלי מסתחרר ולא מצליח לצאת מהבריכה. איש הצוות האחראי על המגלשה מוביל את בעלי ל"מיטת חולים". שלושה אנשי צוות עומדים סביבו, מבררים מה קרה וממלאים טפסים על גבי טפסים על גבי טפסים. הם מעוניינים לפנות אותנו לבית חולים, אבל בעלי מסרב בתוקף. הטיסה עוד מספר שעות ואין מצב שהוא נתקע בגרמניה.
אנחנו יוצאים באיחור מה לכיוון שדה התעופה הסמוך. מתדלקים, קצת מסתובבים בשדה הענק עד שמוצאים היכן להחזיר את הרכבים. צועדים לכיוון הטרמינל של לופטהאנזה, כפי שכתוב על כרטיסי הטיסה. מגלים שמאחר שזו טיסה לישראל, עלינו לצעוד לכיוון הטרמינל הנטוש והמרוחק ביותר. צועדים וצועדים וצועדים ומגיעים אחרונים לטיסה. הטיסה מלאה ולא נותרים לנו מקומות. הדייל אומר שאין מה לדאוג ושהכל יסודר. אז אמנם על הטיסה עלינו, אבל היינו מפוזרים לאורך כל המטוס.
טיסת הלילה מאוד מעייפת. בשדה התעופה בארץ אנחנו מגלים שנקרעה המזוודה. עוד טפסים ואחרי כמה ימים אושר לתקן המזוודה בקניון ברמת גן.
למרות שאת היום האחרון סיימנו עקוצים, חבולים, מותשים מופרדים וקרועים – לא היה בכך כדי להעיב על הזיכרונות המתוקים מהטיול המדהים.
כמה מילים לסיום:
היינו באוסטריה באוקטובר והספקנו המון וכמעט את כל מה שרצינו.
אנחנו מקווים לחזור בעתיד לאוסטריה, ולהשלים את הצד המערבי.
נשארנו חברים – וזה הכי חשוב.
אחרי שקצת ננוח מ"האחד בתוך השני" הצפוף בטיול - נתגעגע, ניפגש ונתחיל לפנטז על הטיול הבא ביחד.
נספח
תוכנית הטיול המקורית
1. יום שישי, 10.10.
09:10 - נחיתה בוינה.
11:30 - הגעה למלון, צ'ק אין / אפסון מזוודות
החל מ- 12:00 - סיור בעיר, מדרחוב בארבן, קניות, קפה מוזיאון, כנסיית סטפן, פארטר, מסעדת שניצלים
2. יום שבת, 11.10.
07:00 - ארוחת בוקר
ארמון שנברון שעות פתיחה: 8:30-17:30. מחיר כניסה לסיור הקצר (אימפריאל): מבוגר 15.5 יורו, ילד (בגיל 6-18) 8.5 יורו. גני הארמון שעות פתיחה: 6:30-20:00. כל המזרקות פועלות בשעות 10-16. מבוך ומרפסת בשעות: 9-17. מחיר כניסה למבוך: מבוגר 4.5 יורו ילד 2.5 יורו. מחיר כניסה למרפסת מבוגר 3 יורו ילד 2.5 יורו. מחיר כרטיס משפחתי משולב: 39 יורו
שוק נאשמרקט, קניות, אופרה, שטאד פארק, בית קפה קורסלון
במהלך היום צריך להצטייד בסופרמרקט(בקטנה ) כי מחר (יום א) הכל סגור.
3. יום ראשון, 12.10.
07:00 - ארוחת בוקר
08:00 - צ'ק אאוט מהמלון בוינה
09:00 - לקיחת רכבים מהשכרה
10:00 - 11:30 - מוינה עד קרמס, 77 קמ'. מקרמס עד מלק (דרך כביש 3 גדה צפונית).
11:30 - 12:30 מנזר בנדיקטי. שעות פתיחה 9-16:30. מחיר כניסה: מבוגר 10 יורו, ילד 5.5 יורו משפחה 20 יורו.
אפשרות 1:
12:30 - 14:30 נסיעה ממלק לאניף (מסלול עליון).
14:30 - 17:00 פארק חבלים (ההזדמנות היחידה בטיול, להזמין מקום מראש). שעות פתיחה: 11-17.
17:00 - 18:00 נסיעה לכיוון הצימר.
18:00 - הגעה לצימר
אפשרות 2: (אם פארק החבלים לא פעיל בשל מזג אויר, או שאין מקום)
15:00 - 17:00 מכרה המלח בהליין. שעות פתיחה: 9-17 מחיר: מבוגר 19 יורו, ילד (עד גיל 15) 9.5 יורו, זוג+ילד 40 יורו, משפחה של 2+2 48.5 יורו וכל ילד נוסף 8.5 יורו. להגיע 15 דקות לפני הסיור. הסיור 75 דקות.
***** הערה בדיעבד: בסוף אף אחת מהאפשרויות לא בוצעה עקב התמשכות תהליך קבלת הרכבים.
17:00 - 18:00 נסיעה לכיוון הצימר.
18:00 - הגעה לצימר ברדשטט
4. יום שני, 13.10.
8:00 – יציאה מרדשטט
8:00 - 9:00 נסיעה לכיוון הלשטט
9:00 - 11:00 מערת הקרח דכשטיין. רכבל מפלס תחתון עליה ראשונה בשעה 8:40, ירידה אחרונה בשעה 17:10. סיורים במערה בין השעות 9:20-16:00. מחיר כניסה משולב עם מחיר רכבל= מבוגר 29 יורו, ילד 16 יורו, מבוגר וילד 41 יורו, מבוגר ו3 ילדים 48.7 יורו, 2 מבוגרים וילד 77.5 יורו, 2 מבוגרים ושלושה ילדים 87.3 יורו.
11:00 - 13:00 מכרה המלח בהלשטט. שעות פתיחה: 9:30-15. מחיר כולל עליה בפוניקולור: מבוגר 26 יורו, ילד (עד גיל 15) 13 יורו, משפחה של: 2+1=54 יורו, משפחה של 1+1= 34 יורו וכל ילד נוסף 11 יורו. צריך להגיע לפוניקולור לפחות 30 דקות לפני תחילת הסיור. כניסה אחרונה בשעה 14:30.
13:00 - 17:00 סיור בהלשטט+קניות ב"סופר"+בית הגולגלות. שעות פתיחה:10-18,מחיר 1.5 יורו.
17:00 - 17:30 נסיעה לאגם גוסאו
17:30 - 18:30 טיול בטיילת האגם
**במידה ויום קודם היינו במכרה בהליין, אז כמובן לא נכנסים שוב למכרה, אלא במקומו אפשר רק לעלות בפוניקולור לצפות על הלשטט מלמעלה ולטייל ו/או לעלות לתצפית בדכשטיין (חמש אצבעות), בכפוף לתנאי הראות והקור.
***** הערה בדיעבד: בפועל ביצענו הביקור באזור הלשטט בסוף הטיול והביקור בגוסאו בוצע ביום אחר. בתאריך הנ"ל היינו בהלברון וזלצבורג. אחרי הנסיעה הארוכה מוינה לזלצבורגלנד יום קודם לכן העדפנו יום שידרוש רק נסיעה קלה וקצרה יחסית באוטוסטרדה.
5. יום שלישי, 14.10.
7:30 יציאה מרדשטט
7:30 - 8:00 נסיעה לכיוון נקיק ליכטנשטיין - דרך ווגרין
8:00 - 10:00 טיול בנקיק ליכטנשטיין. שעות פתיחה: 9:00-16:00. מחיר כניסה= מבוגר 4.5 יורו, ילד (עד גיל 18) 3 יורו. **** הערה בדיעבד: תוכנן כך מראש בתקווה שלפני הפתיחה הפורמלית הכניסה חופשית. בפועל הגענו בדיוק לפתיחה וטוב שכך. בכניסה שער חשמלי שאינו מאפשר כניסה שלא בשעות הפעילות.
10:00 - 11:00 נסיעה לקפרון
11:00 - 14:00 ביקור בסכר קפרון. פתוח רק עד תאריך 15.10.14. שעות פתיחה: 10:00-15:15. מחיר עליה וירידה= מבוגר 19.5 יורו, ילד (עד גיל 15) 12, משפחה 39 יורו.
14:00 - 15:00 נסיעה לכיוון מפלי קרימל
15:00 - 18:00 מפלי קרימל. שעות פתיחה: 9:30-17. מחיר כניסה= מבוגר 3 יורו ילד(עד גיל 15) 1 יורו או מונית (בסוף כביש החניה בראשי ע"י מוזאון המים) כ- 45 יורו ואז נוסעים לתחנה 3 ורק יורדים ברגל.
18:00 - 20:00 נסיעה חזרה לצימר
20:00 - הגעה לצימר
*** אם במהלך היום יש הספק יותר מהיר מלוח הזמנים הנ"ל ויש "חיים" בעיירות בערב, אפשר בדרך חזרה לצימר לשלב ביקור בצל-אם-זי, הנמצאת בערך במחצית הדרך חזרה.
6. יום רביעי, 15.10.
7:30 – יציאה מרדשטט
7:30 - 9:00 נסיעה לכיוון אגם המלכים
9:00 - 13:00 אגם המלכים. שעות יצאת השייט 9-16:15 שייט חזור אחרון 16:50. ספינה יוצאת כל 23 דקות בממוצע. מחיר שייט הלוך חזור לסט ברתולומיאה: מבוגר- 13.9 יורו, ילד (בגיל 6-17) 7 יורו, משפחה (2 + עד ילדים4)- 34.8 יורו. כל צד שייט חצי שעה. עליה ברכבל ינר.
13:00 - 14:00 נסיעה לכיוון סט. גיליגן
14:00 - 15:30 עליה ברכבל של סט. גיליגן וטיול בפסגה
15:30 - 18:00 קניות ב"סופר"+סיור בעיירות סט. גיליגן וסט. וולפגנג (ואולי גם באד אישל).
**** הערה בדיעבד: בפועל לא עלינו ברכבלים.
7. יום חמישי, 16.10. לאשרר טיסה.
8:00 - יציאה מרדשטט
8:00 - 8:30 נסיעה לכיוון אבטנאו
9:00 - 10:30 מגלשות הרים (ההזדמנות היחידה בטיול). שעות פתיחה: 9-12, 12:45-16. רק במזג אויר יפה. עליה ברכבל ירידה במגלשה. מבוגר 11.2 יורו, ילד (בגיל 6-15) 7.7 יורו, נוער (בגיל 16-18) 9.6 יורו, 2 הורים וילד 25.7 יורו, משפחה של 2+2 28.7 יורו, מבוגר וילד 16.4 יורו, מבוגר +2 22.6 יורו. רכישה מראש של 2 סיבובים: מבוגר 18.6 יורו, ילד 12.9 יורו, נוער 15.9 יורו. 2 הורים וילד 42.5 יורו, משפחה של 2+2 47.7 יורו, מבוגר וילד 27.2 יורו, מבוגר +2 37.5 יורו.
10:30 - 11:00 נסיעה לגולינג
11:00 - 13:30 טיול למפלי גולינג. מחיר כניסה= מבוגר 2.5 יורו, ילד 1.5 יורו. הערה: הכניסה כנראה אפשרית בחינם מעבר לשעות הפעילות הפורמלית.
13:30 - 14:00 נסיעה לכיוון וורפן.
14:00 - 16:00 טירת הוהנוורפן. שעות פתיחה: 9:30-16:00, מופע נשרים בשעות 11:15,15:15. מחיר כניסה+פוניקולור= מבוגר 14.5 יורו, ילד (עד גיל 15) 8 יורו, משפחה- 33 יורו הערה: (כרטיס הכניסה להוהנוורפן מקנה הנחה של 15% בכניסה לקניון ליכטנשטיין).
16:00 - 16:30 נסיעה לנקיק למאר.
16:30 - 18:00 טיול בנקיק למאר. שעות פתיחה 9-17. מחיר: מבוגר 3.5 יורו, ילד (עד גיל 15) 1.5 יורו, משפחה: מבוגר 2 יורו ילד יורו.
18:00 - 19:00 נסיעה חזרה לצימר
19:00 - הגעה לצימר
**** הערה בדיעבד: בפועל מגלשות ההרים כבר היו סגורות לקראת החורף, לכן, בוצעו שינויים בתוכנית. במקום נקיק למאר, נסענו לגוסאו.
8. יום שישי, 17.10.
8:00 – יציאה מרדשטט
8:00 - 9:00 נסיעה לכיוון אניף
9:00 - 10:30 ביקור בארמון הלברון. מזרקות מים. מחיר: מבוגר 10.5 יורו, ילד (עד גיל 18) 5 יורו, משפחה של 2+1= 25 יורו, כל ילד נוסף 2 יורו. סיור יוצא כל חצי שעה. הסיור 50 דקות.
11:00 - 18:00 ביקור בזלצבורג. סיור בעיר +קניות. מצודת הוהנזלצבורגר, פתוחה עד 17:00, מחיר: מבוגר 3.6 יורו, ילד 2 יורו. מגדל פעמונים בעיר מנגן בשעות 7,11,18. אופציה: מרפסת מונצברג.
18:00 - 19:00 נסיעה חזרה לצימר.
19:00 - הגעה לצימר.
*** אם העיר "פתוחה" ניתן להמשיך לבלות בה גם בהמשך הערב. לחילופין, ניתן לנסוע למרכז קניות "יורופארק". 6 קמ' מחוץ לעיר, 15 דקות נסיעה שביום שישי פתוח עד 21:00.
**** הערה בדיעבד: בפועל הטיול להלבורן וזלצבורג בוצע בתחילת הטיול, והוחלף עם הטיול באזור הלשטט.
9. יום שבת, 18.10.
08:30 - יציאה מרדשטט אחרי צ'ק אאוט.
08:30 - 09:40 נסיעה של 116 קמ' לאגם כימזי, לעיירה פיראן.
09:40 - 13:30 שיט לאי האדונים (15 דקות לכל צד. מחיר הלוך חזור: מבוגר 7.4 יורו ילד (עד גיל 15) 3.7 יורו משפחה (2+2) 20.4 יורו). על האי ביקור בארמון הרנכימזה ("ורסאי" של לודוויג המשוגע). שעות פתיחה: 9-18. סיור מאורגן 30 דקות. מבוגר (מעל גיל 18) 8 יורו, ילדים חינם. רכישת כרטיסים ע"י המזח באי. מהמזח לארמון ניתן ללכת ברגל (20 דקות לצד) וניתן לשכור כרכרה. שמחירה למבוגר 3 יורו ילד 1 יורו לצד.
13:30 - 15:00 נסיעה של 111 קמ' לארדינג.
15:00 - 19:00 בילוי במרחצאות ארדינג - פארק מים וספא. אזור "גלקסי" שעות פתיחה: 9-23. 4 שעות 21 יורו, שעתיים 16 יורו, כל חצי שעה נוספת 1.5 יורו. כניסה בשבת 4 יורו נוספים. כניסה לאזור "אואזיס" (מגיל 16+) 5 יורו נוספים.
19:00 - 20:00 נסיעה של 20 קמ' לשדה תעופה של מינכן + תדלוק אחרון.
20:00 - הגעה לשדה התעופה, החזרת רכב, צ'ק אין לטיסה.
22:55 - טיסה חזרה לארץ.
*******הערה: שעות הפתיחה הרשומות הן למועד הביקור באוקטובר. בקיץ שעות הפתיחה ארוכות יותר.
