הגדול מתגייס.

בקרוב.

הרגשה שיתכן שיחלוף פרק זמן ארוך מאוד עד שנמצא שוב את עצמנו כולם ביחד בטיול לחו"ל.

היינו חייבים יעד מרגש, שיעשה לנו המון כיף, שיעצים את הביחד ויהיה בו הרבה ממה שאנחנו אוהבים. מעט בירורים והחלטנו - נוסעים לפירנאים.

כרגיל, כחצי שנה לפני מועד הנסיעה רוב הסידורים הושלמו: טיסות, רכב, שלד הטיול ובעקבותיו – הזמנת מקומות הלינה. ניסיתי לתכנן השנה טיול יותר רגוע. פחות לחוץ ודחוס. עם זמן לבריכה וזמן לשבת על המרפסת מול הנוף. בהצגת התוכנית למשפחה הילדים הרימו גבה. התברר שהם אוהבים שהטיול אינטנסיבי. וכך, מצאתי את עצמי, כמעט עד השבוע האחרון, עוד משפרת, מוסיפה, מחליפה ומזיזה על מנת שהפאזל יהיה מושלם (עד כמה שאפשר).

הטיול בפירנאיים אינו טיול כוכב. נדרשת החלפה תדירה של מקומות הלינה וקשה יותר לאלתר ולסטות מהתוכנית במקרה הצורך.

הרכב הנוסעים : 2 הורים, בגיר בן 18, ושתי בנות עשרה: 10 וכמעט 15.

אמ,לק: לממהרים וחסרי הסבלנות – בסוף הפוסט, כרגיל, תוכנית סכמטית של הטיול, זמנים, מרחקים, פרטי מקומות לינה, מחירי כניסה וסימון מקומות על המפה.

יום 1 –

בשעה 13:00 לערך נוחתים בברצלונה וממתינים לקבלת רכב ב"אויס". למרות שבשדה לפחות 8 סוכנויות – רק לפני "אויס" משתרע תור של שעתיים וצריך לקחת מספר ולהמתין (כמו בקופ"ח). בהגיע תורנו הפקיד מנסה לעשות לנו "תרגיל" ולהסביר לנו שהוא "משדרג" אותנו מרכב 7 מקומות שהזמנו – לרכב 5 מקומות. לא הסכמנו. הפקיד לא מתייאש. הוא מסביר לנו שמאחר שאנחנו 5 אנשים אנחנו צריכים להסתפק ברכב של חמישה, ושרכבי 7 מקומות שמורים רק למי שזקוק להם. מה זאת בעיה שלנו? הזמנו לפני חצי שנה ואנחנו רוצים מה שהזמנו. הפקיד נוקט בגישה שונה – הוא מסביר לנו שנגמרו רכבי 7 מקומות. בתגובה גם אנחנו נוקטים בשיטה שונה. השוטר הטוב (אני) מפסיק להבין אנגלית והשוטר הרע (בעלי) מתחיל להרים את הקול בעברית. הפקיד מתייעץ עם הבוס ואיזו הפתעה... יש את הרכב שהזמנו.

מהשדה אנחנו נוסעים ישירות לפיגרס.

הנסיעה ארוכה, אך עוברת חלק. כשמתקרבים לפיגרס אנחנו נתקלים בשתי בעיות: הבעיה הראשונה היא שהג'י.פי אס והוויז לא מצליחים לאתר את הכתובת של מקום הלינה, כפי שהיא רשומה בבוקינג. הבעיה השניה היא שהרחובות מסביב למקום הלינה מצויים בשיפוצים נרחבים ואפילו הוויז לא מעודכן בכך. לאחר מספר שיחות לבעלת הצימר, במהלכן היא הכווינה אותנו מרחוק כמיטב יכולתה – הגענו ליעד. לשמחתנו, הצד החיובי של השיפוצים היה שניתן היה לחנות בחינם ברחוב ממש מחוץ לבניין. (בעיקרון: אם היקף מקומות החניה מסומן בלבן על הכביש – ניתן לחנות בחינם. אם המקומות מסומנים בכחול – החניה בתשלום ויש לשים לב גם האם שעות החניה מותרות לכולם או רק לתושבים).

נציגת הבעלים ממתינה לנו עם הבת שלה בכניסה לבניין. הן משוחחות ביניהן בערבית ולא יודעות מילה אנגלית. את ההסברים לגבי הדירה הן מעבירות בפנטומימה ומפנות לדף הסברים באנגלית. הדירה עצמה יפה: שלושה חדרים, וי פיי מעולה, מטבח מאובזר וריהוט נעים בסטייל איקאה. החיסרון היחידי שאין מזגן אלא מאוורר. זה לא היה כל כך נורא, כי בלילה אפילו טפטף גשם, אבל הדירה בקומת קרקע ויושבת ממש על הרחוב, ולא הרגשנו מספיק בטוחים לישון בחלונות פתוחים.

לאחר קימה מוקדמת לטיסה וכל התלאות בסוכנות הרכב ובאיתור הדירה – אנו מעדיפים לוותר על סיור ערב בפיגרס. ברחוב הסמוך יש סופרמרקט גדול, בעלי עורך קניות, ולאחר ארוחת ערב בחדר אנו הולכים לאגור כוחות למחר.

יום 2-

כחלק מהמדיניות החדשה, בה נכללים גם ימי מנוחה ונופש בטיול – יום זה מוקדש כולו לבילוי בפארק המים "אקווה ברווה", ע"י עיירת החוף רוזס.

אחרי ארוחת בוקר ישראלית טובה, אנו יוצאים לכיוון פארק המים ומגיעים בדיוק בזמן לפתיחת הקופות. בחוץ משתרע תור די ארוך. הכניסה לפארק איטית, שכן חוץ ממים בבקבוקי פלסטיק, אסור להכניס לפארק אוכל ושתיה ונערכת בדיקת תיקים בכניסה.

לשמחתנו התור בכניסה לא בישר על עומס יתר בפארק. במקום מדשאות נרחבות ומוצלות. מספר רב של דוכני מזון, בהם מוגש אוכל די טעים ובמחיר סביר למדי. ברכת גלים ענקית ומספר מספק בהחלט של מגלשות כיפיות.

מלבד 2 מגלשות אקסטרימיות ומבוקשות במיוחד, כמעט לא היה תור למגלשות. לכל מגלשה גודל האבוב המתאים לה. האבובים מתאימים ל 1-4 אנשים. במגלשות האבובים מספר רב מאוד של אבובים. בחלקן ניתן לגלוש בשרשרת של 2-3 אבובים (מחזיקים ידיים), כאשר גלישה באופן הזה מאפשרת להנות יחד, ולא רק להמתין אחד לשני בסיום הגלישה.

צחקנו המון. נחנו בבריכת ההתרגעות הנסתרת. גלשנו עד אפיסת כוחות ונרדמנו על הדשא. אחר הצהרים גילינו שיש עוד חלק שלם של הפארק שהזנחנו. טיילנו וראינו את האזור המיועד לילדים קטנים ועוד מספר מגלשות יותר קטנות. לא התאפקנו ויצאנו לנוח על אבוב בנהר העצל. כך הבחנו בסלע המיועד לטיפוס שתחתיו בריכה, כאשר המטרה היא לעבור לאורכו של הסלע, מצד אחד של הבריכה לצד השני – מבלי ליפול למים.

לקראת שש בערב נעשה קריר והרוח התחזקה. מיהרנו לאסוף את הדברים ולחזור לחדר.

יום 3-

לאחר ארוחת בוקר, אריזה וביצוע צ'ק אאוט (משאירים את המפתח על השולחן והולכים)- יצאנו למוזיאון דאלי.

המוזיאון נמצא כעשר דקות הליכה מהחדר בין סמטאותיה הנחמדות של פיגרס. אנו מגיעים למוזיאון מספר דקות לאחר הפתיחה ואין תור בחוץ. בעלי קצת מלגלג עלי שסתם הלחצתי את כולם עם סיפורים על התור האימתני במקום (הוא עוד יאכל את הכובע בהמשך היום, אבל לא אקדים את המאוחר).

שהינו במקום 3 שעות לערך (כולל במוזיאון התכשיטים אליו נכנסים מסביב – כלול בכרטיס) והזמן חלף ביעף. עברנו כמעט חדר חדר באופן די יסודי. בחלקם התעכבנו יותר ובחלקם פחות, אך בכל חדר לפחות אחד מבני המשפחה התעניין במשהו ממושכות: שימוש בחפצים מודרניים לצורך יצירת פסלים בעלי מראה ימי ביניימי, אשליות אופטיות, משחקי צבע, חדר המוקדש לעליה, לשואה ולתקומה ולהקמת מדינת ישראל, פסלים ותכשיטים מהממים ומושחתים לחלוטין וכן הלאה.

(ועכשיו תתרחקו מהמסך ותסתכלו על התמונה מרחוק)

הביקור במקום הוא כמו צפייה בחלום פנטזיה מופרע. למרות הכל דווקא התמונה הנורמלית הזאת לא יוצאת לי מהראש:

בדרך חזרה לאוטו חלפנו על יד התור לקופות. נחש רחב של אנשים שמתפתל וממלא את הכיכר ולאחר מכן גולש במורד הרחוב עד לכנסיה. "אמא תמיד צודקת" אמר הגדול לבעלי. איזו נחת!

מפיגרס אנחנו נוסעים לבאסלו. עיירה ימיבניימית יפיפיה.

בראש ובראשונה שמנו פעמינו למוזיאון המיניאטורות. עדיין לא ביקרנו באחד כזה והיה די נחמד להתרשם.

מספר המוצגים לא רב וניתן למצות את המקום עד תום תוך רבע שעה. המוזיאון אינו ממוזג ואינו מאוורר.

לאחר מכן צעדנו לכיוון הגשר המקסים שהוא סימן ההיכר של העיירה. הדרך חולפת בסמטאות ציוריות, שבהן חנויות מזכרות ואומנות. פשוט תענוג.

הגשר גדול ומרשים והנוף ממנו נהדר.

מתחת לגשר זורם נהר, אשר ניתן לטייל לאורכו, לטבול בו את הרגליים ולהסתכל על הברווזים.

גם מלמטה לא ניתן להפסיק להסתכל על הגשר המיוחד.

בתכנון הקצתי לעיירה שעתיים וחבל, כי זה ממש היה לא מספיק. אבל לצערנו הזמן דוחק. יש עוד דרך ארוכה וקשה לפנינו ושעת צ'ק אין מוגבלת ונוקשה בצימר הבא.

מספיקים להתרענן עם גלידה בסמטאות באסלו וכמעט רצים לרכב.

מתחילים לעלות ולהתפתל בהרים בדרך לכפר ריאל, שם נלון בימים הקרובים. הקטנה מתחילה לסבול מבחילות ואנו נאלצים לעצור מדי פעם בשולי הכביש.

למזלנו אנו מצליחים להגיע בזמן לנקודת איסוף המפתח בעיירה סורט – חמש דקות לפני סגירת הסוכנות.

סורט נראית עיירה מלאה ותוססת. בתי קפה, מקומות בילוי ומסיבות רחוב. אנחנו מבטיחים לעצמנו שנחזור לכאן באחד הערבים.

כשאנחנו מגיעים לחדר בריאל – אנחנו נותרים המומים. דירת ארבעה חדרים בגודל מלא. מאובזרת בשלמות – כמו להיכנס לדירה לדוגמא. מכונת כביסה, מייבש ואפילו מכונת קפה עם קפסולות. הדירה מעוצבת לפרטים הקטנים, כולל תמונות, מפות, אגרטלים עם פרחים ושלל אביזרי נוי. חלונות חשמליים, יחידת הורים ענקית. החניה ברחוב בחינם. בבניין יש מעלית. הווי פיי מעולה. המשפחה הישראלית ששכרה את היחידה בקומה מתחתינו סיכמה: "הלוואי שהבית שלנו בישראל היה נראה ככה". (אם להיות קטנוניים, הדבר היחיד שהציק לי הוא העדרם המוחלט של מדפים בארונות הענקיים שהיו בכל חדר).

לאחר ארוחת הערב, אנחנו מתרווחים בסלון והילדים פורשים לחדריהם בשמחה עם הטלפונים הניידים. בחוץ מתחיל לרדת בפתאומיות מבול סוחף ומטורף שנמשך כמעט לאורך כל הלילה.

יום 4 –

קמים לבוקר מעונן וגשום. העיירה רדומה וסגורה. בחורה מקומית מכוונת אותנו לחנות נוחות בתחנת דלק, אשר הופכת למכולת הקבועה שלנו בימים הבאים. מגוון סביר, המוכרת נחמדה אך דוברת ספרדית בלבד.

כתמיד, אנו הופכים קצת מבולבלים כשמזג האוויר מתקלקל, כי אנחנו לא אוהבים לטייל בגשם ומה הטעם לטייל בהרים כאשר הערפל מסתיר את הנוף הפרוס מטה. לכן, לאחר דיונים ביננו לבין עצמנו ועל בטן מלאה מארוחת בוקר ישראלית, אנו יוצאים רק בסביבות 11:00 ובגשם סוחף לכיוון אספוט ושמורת איגוארסטורטס. מי מאמין שבסופו של דבר היום הזה יהיה אחד מהימים המדהימים יותר בטיול?

(בדרך אנו עוצרים במשרדי חברת רוקרוי. בימים האחרונים התכתבתי איתם לגבי תיאום ביצוע רפטינג וקניונינג, אך ההזמנה טרם נסגרה באופן סופי, גם משום שביקשתי לערוך שינוי בדיל הסטנדרטי שהציעו, גם משום שמסגרת הזמנים שלהם פחות התאימה לתוכניותיי וגם כמות הגשם הפתאומית הפתיעה אפילו אותם. נראה היה שיהיה קל יותר לסכם הכל פנים אל פנים. וכך היה. יש לי רק מילים טובות על החברה הזאת: יחס נעים ואדיב, נכונות לעזור בכל נושא, גמישות והבנה, ציוד מתוחזק ונקי, צוות מקצועי, לבבי עם המון חוש הומור והבנה לגבי הקהל הישראלי. על חוויותינו ביום שאורגן ע”י חברה זו – בהמשך)

בתחנת הג'יפים באספוט ממתינות מספר קבוצות, אך אף אחת מהן אינה מתאימה לשם השלמת מספר הנוסעים הדרוש לנסיעה בשמורה עד לאמיטג'ס (נדרש מינימום של שישה נוסעים, ואנו חמישה). על מנת שלא להמשיך ולהתעכב, אנו נאלצים להשלים את מחיר הנוסע השישי הנדרש לצורך יציאת הג'יפ לדרכו. (קיבלנו הנחה על הנוסע השישי הוירטואלי – לאחר שהסברנו שהוא "ילד").

העלייה על ההר באמצעות הג'יפ חוויתית וכיפית. טלטולי הדרך קשים ומעוררים צחוק בלתי נשלט. קשיי העלייה החדה והתמרונים הנדרשים מעוררי הערכה לנהג. המדובר בטיול של כשעה, במסגרתו הנהג עוצר מדי פעם לדקות ספורות, כדי להעצים את החוויה: נקודות תצפית, במבי רועה בין העצים ולצורך הסברים (בספרדית) לגבי המסלול אותו נרד ברגל בהמשך. בקיצור – שווה כל יורו. כולל עבור "הנוסע השישי".

בראשו של ההר, אנו נפרדים מהנהג ונותרים בודדים בפסגה.

שקט.

שקט מוחלט.

דממה.

ומדי פעם הד של "גלינג" רחוק מפעמון של פרה.

שמים אפורים. זיזי סלעים שחורים עולים מתוך ים העננים שמתחתינו. קרעי עננים מרחפים על השביל לצדנו והאוויר קר.

תמונת הנוף המונוכרומטית הזאת פשוט לא מאפשרת להתנתק ממנה. לראשונה אני אסירת תודה על היום האפרורי שזימן לנו מבט לא שיגרתי, אך מדהים באותה מידה.

אנחנו מתעכבים ארוכות בראשו של ההר, בטרם אנו מתחילים לצעוד בשביל החד מטה. בעיקרון, על פי השילוט, אמורים לסיים את הירידה בכשעתיים. אבל פשוט כיף לנו ואנחנו לא ממהרים. עוצרים לפיקניק. מצטלמים עם כל סלע. אוספים אבנים מעניינות. מתעכבים לשוחח עם מטיילים אחרים מכל העולם וגם מישראל. עוקבים אחרי פרפרים. משוחחים על כל נושא שבעולם. נושמים אויר זך וצלול. צופים על מפל ושוב עוצרים לפיקניק.

בקיצור – רק לאחר 5 שעות של הנאה צרופה אנחנו מגיעים לחופיו של אגם מאוריסי. טובלים את הרגליים במים הקפואים וממתינים להסעה (הכמעט אחרונה) שתחזיר אותנו לחניון באספוט.

באספוט משלימים קניות במכולת ואצל הירקן, ולאחר מכן חוזרים לארוחת ערב בדירה שלנו.

כולם מרוצים עד הגג. כולם תמימי דעים שיום נהדר זה היה אחד מרגעי השיא של הטיול.

יום 5-

על פי התוכנית הראשונית – היינו אמורים לנסוע לנטורלנדיה ואחר הצהריים לשוטט באנדורה דל וולה.

זמן קצר לפני הטיול התרבו חוות הדעת שליליות להן נחשפנו לגבי נטורלנדיה: יחס המחיר לתמורה, עומס המבקרים ואורכו של התור. עלתה השאלה האם שימוש במגלשת ההרים לכשעצמו מצדיק את המחיר והנסיעה של שעה וחצי לכל כיוון. גם על קניות באנדורה לא נרשמו המלצות חמות. לאחר התייעצות עם הילדים (שכבר בילו על מגלשות הרים ברחבי אירופה) – הוחלט לוותר.

אחרי היום הנהדר שחווינו אתמול שמחנו שהחלטנו להקדיש לטבע הפירנאי יום נוסף.

את היום הנאה פתחנו מוקדם בנסיעה ארוכה לכיוון שמורת ארטיגה דה לין.

הדרך המקסימה חולפת בהרים ובכפרים ואי אפשר להוריד עיניים מהנוף.

על אף שהמדובר בכביש הראשי באזור, שרובו פיתולים על קצה תהום – פרות מתהלכות עליו חופשי כרצונן ללא השגחה כלשהי.

הגענו לשמורה כמתוכנן, אך מכאן כל סדר היום והזמנים החל להשתבש, שכן נעשו שינויים בסדרי המקום, שלא באו לידי ביטוי בספר החדש שיצא בישראל רק שבועיים קודם לכן.

בהגיענו למקום הסתבר שהשיטה הספרדית לגבי שמורות הגיעה גם לכאן. בעיקרון – הכניסה לשמורות חינם, אך הדרך לשמורה נחסמת לכלי רכב קילומטרים לפני הכניסה. מכאן פתוחה בפני המבקר האפשרות לצעוד פנימה בחינם (תוספת של כשעת הליכה נמרצת לכל כיוון) או להשתמש בתשלום בשירותי הסעה לנקודת ההתחלה (וגם חזרה לחניה).

בשמורת ארטיגה דה לין, ההסעה לנקודת ההתחלה של המסלול אורכת כעשרים דקות. הנסיעה נעשית ברכבת קטנה ואיטית האוספת נוסעים מדי רבע שעה, ועוצרת לכ- 5 דקות בנקודות איסוף שונות לאורך השמורה. המדובר בתשלום של יורו וחצי לאדם בלבד ובנסיעה שבוודאי תשמח ילדים. יחד עם זאת, גם אופציה זאת גרמה לנו לאובדן זמן יקר.

על פי השילוט בשמורה – ניתן לסיים את המסלול תוך שעה. המדובר במסלול מעגלי בשמורה חביבה.

המסלול מתחיל בצפייה על המפל ומסתיים לאחר הליכה בעמק נאה בין הרים.

אחרי הנופים שחווינו אתמול התקשינו לגייס התלהבות כלשהי. על אף שצעדנו בהליכה מהירה ונמרצת וכמעט נמנענו מלהתעכב בדרך – לא הצלחנו לסיים את המסלול בשעה, כמובטח בשלטים.

את זמן ההמתנה לרכבת שתחזיר אותנו לחניון – ניצלנו לפיקניק סביב שולחנות אבן עגולים ואביריים למראה שהוצבו תחת העצים.

מארטיגה דה לין, באיחור של כשעה וחצי פנינו ליעד הבא – אגמי קולומרס.

היום הנאה התפתח ליום חם למדי. שמים כחולים ללא ענן ושמש חזקה וקופחת בלי רחמים.

הכביש המוביל לאגמי קולומרס ארוך וקשה לנהיגה. פיתולים חדים בעליה. הכביש ברוחב מכונית אחת, ואין כל זווית ראיה לגבי רכבים היורדים בכיוון הנגדי. אנחנו נאלצים לרדת למהירות צב, מחשש להתנגשות.

כשלבסוף, באיחור רב, אנו מגיעים לתחנת המוניות, המעלה אנשים לתחילת המסלול – היא סגורה. הפסקת הצהריים החלה דקות ספורות לפני הגעתנו וההסעות תחודשנה רק בעוד שעה.

בשלב זה אני מבינה שעל העלייה לאגמי קולומרס אנחנו נאלץ לוותר. המדובר במסלול מעגלי המוגדר בשילוט כמסלול של ארבע וחצי שעות. חישוב קצב ההתקדמות המשפחתי האמיתי ביחס לרשום בשילוט, בצירוף המידע לגבי המועד האחרון בו המוניות מורידות האנשים חזרה לחניון ובשקלול השמש הצורבת והחום המתיש, מעלה שהמדובר במסלול שאפתני מדי בנסיבות.

בלב כבד אני מחפשת אלטרנטיבה ומגלה בספר המלצה לטיול חביב וקל מהחניון בו אנו נמצאים לכיוון מפל. אני מדמיינת מפל יפה ואותנו משתכשכים בבריכת המים המוצלת שבתחתיתו.

והופ אנחנו יוצאים לדרך.

לאחר כחצי שעת הליכה נגלה בפנינו המפל – ואין מאכזב ממנו. גובהו כשני מטר בלבד, בתחתיתו שפוכת סלעים ומסביבו אין עץ לרפואה – רק שמש בוהקת.

אנו ממשיכים לאורך הנחל, בתקווה למצוא נקודה נוחה, בה ניתן יהיה לטבול את הרגליים ולאכול. הנקודה הסבירה היחידה תפוסה כבר על ידי משפחה מישראל, אשר ממש טרחה לנסוע למפל במיוחד רק בגלל ההמלצה בספר, ללא כוונה לעלות לאגמי קולומרס. יחד אנחנו מקטרים על ההמלצה הגרועה. כשהם ממשיכים בדרכם – אנו תופסים את מקומם.

לאחר טבילת רגליים ומנוחה, המשפחה שניה חוזרת ומיידעת אותנו שבניגוד לאמור בספר – המסלול לא מעגלי ולכן צריך פשוט לחזור. מבחינתי, הדבר היחיד הנחמד במסלול זה היו המוני הפרפרים שליוו אותנו לאורך הדרך.

חוזרים לדירה מוקדם מכפי שציפינו. קצת מוזיקה ספרדית וקצת ריקודי סלסה, תוך כדי הכנת שקשוקה חריפה, משפרים את מצב רוחנו.

יום 6-

קמים לבוקר מקסים. מזג אויר מעולה. ארוחת בוקר קלילה, ואנו מתייצבים ראשונים בנקודת המוצא לרפטינג (רוקרוי).

את המקום מנהל בחור לבבי בשם קרישנה, אשר מתבל את הסבריו בהמון הומור ובהרבה מילים בעברית. עוברים בתחנות השונות לצורך קבלת ציוד ומתלבשים במלתחות.

בניגוד למקומות אחרים בהם עשינו רפטינג בעבר – הציוד רחוץ ויבש ולא לח ומסריח.

בהמשך, יחד עם שאר המשתתפים, אנחנו מוסעים באוטובוס לנקודת ההתחלה מספר קילומטרים במעלה הזרם. במקום מחכים כבר המדריכים עם הסירות ומשפחתנו מצוותת לסירה עם אמא ספרדיה ושתי בנות מתבגרות.

המדריך אף הוא חברותי ולבבי. לא מפסיק לדבר לרגע.

הנהר זורם במהירות ולמעשה אין צורך אמיתי לחתור מלבד כאשר יש לעבור אשדי מים לבנים.

מדי פעם המדריכים גורמים למישהו ליפול למים הקפואים והשמחה רבה.

כאשר הקטנה עייפה מלחתור, המדריך שולח אותה לשבת בחרטום הסירה, וכל גל שוטף אותה מכף רגל ועד ראש.

בסיומו של הרפטינג אנחנו מוסעים חזרה לנקודת ההתחלה.

קרישנה מבשר לנו בשמחה שהצליח להקדים עבורנו בשעה את טיול הקניונינג שהזמנו. את הזמן שנותר עד הפעילות הבאה אנו מבלים במנוחה וארוחה על גדת הנהר, כשאנו צופים בסירות הרפטינג החולפות.

בשעה היעודה אנו שוב מתייצבים בהאנגר. מקבלים את הציוד לקניונינג (גם הפעם רחוץ ויבש) ופוגשים את המדריכה.

לאחר נסיעה דרומה של כ- 40 דקות, אנו עוצרים בחניון בצד הכביש. המדריכה מורה לנו להישאר רק עם בגדי ים ונעלי התעמלות, שופכת עלינו מים קפואים ומעמיסה על גבו של כל אחד את צרור הציוד לו יזקק בהמשך.

וכך, לא כל כך לבושים, אנו מתחילים לטפס “דוך” על הר עצום.

העלייה החדה, בין הסלעים והקוצים, קשה ובלתי נגמרת. ההר קירח מעצים והשמש בוערת. מלבד האמצעית שנמצאת בכושר שיא, כולנו זוחלים ונזקקים להפסקות מים תכופות.

לאחר כשעה קשה אנו מגיעים לתחילתו של המסלול.

מתרעננים בבריכת מים קפואים, לובשים את החליפות ורתמות הטיפוס, מקבלים הסברים טכניים מהמדריכה ויורדים אל תוך הנחל.

צועדים בתוך הנחל הזורם ונזהרים לא להחליק על הסלעים. מדי פעם מגיעים למפל, אותו יורדים בסנפלינג בעזרת המדריכה.

שוחים בבריכות וקופצים מסלעים אל תוך המים.

לאחר כשעתיים מענגות וקרירות – אנו מגיעים לסיומו של המסלול ונפרדים מהמדריכה.

עוד יום שיא בלתי נשכח נרשם בקרב כל בני המשפחה.

ממהרים לחזור אל הדירה לערב אחרון של התארגנות לפני היציאה להמשך הדרך.

יום 7-

שוב קמים לבוקר אפור ומטפטף. לא כל כך אכפת לנו כי את מרבית היום אנו אמורים לבלות בנסיעה ברכב. היום אנחנו יוצאים לכיוון צרפת דרך מעברי ההרים.

הנסיעה בנופים הגשומים נעימה ומתקדמת בקצב המתוכנן. מדי פעם אנחנו עוצרים להתרעננות בפינת חמד או בנקודת תצפית. ההרים הולכים וגובהים כל העת וכל פיסגה מדהימה מחדש בגובהה.

בשעה 14:00 לערך אנו מגיעים לפנסיון בברג'ה. זוג מקסים ולבבי פותח את הדלת ולא מפסיק להמטיר עלינו שלל ברכות, עצות ושאלות בבליל של אנגלית וצרפתית.

לצערנו החדר בקומה הרביעית ללא מעלית. הריהוט מיושן מאוד, אבל החדר מבריק מניקיון. בקומה השניה פינת קפה חופשית.

אנו משאירים את המזוודות בחדר ויוצאים, על מנת לנצל את אחר הצהרים לטיול בפונט ד'אספניה ואגם גוב. מארחינו קצת מודאגים מהבחירה. הם ממהרים לבדוק במצלמת האינטרנט של האתר, ומודיעים לנו שמזג האוויר צפוי להיות סגרירי. אנחנו דווקא אופטימיים אחרי הטיול המקסים שהיה לנו לפני שלושה ימים למרות הגשם, חוץ מזה מסגרת הזמנים אינה מאפשרת תמרון.

הנסיעה לפונט ד'אספניה ואגם גוב עוברת בליווי טפטוף, אבל לאחר שאנו מגיעים לאתר הטפטוף נפסק.

העלייה בשני הרכבלים עוברת עלינו בנעימים, אם כי די קריר ואפרורי מסביב. לאחר הרכבלים -הליכה מישורית וקלה של כ- 45 דקות מובילה לעבר אגם גוב.

כמצופה, האגם מעט אפרורי, אולם עדיין מרתק לשבת ולצפות בשינוי הגוונים במים כשקרן שמש מקרית מצליחה לפרוץ דרך העננים.

לאחר מנוחה קצרה אנחנו מרגישים שמזג האוויר מתחיל להשתנות ולא לטובה. רוח קרה מאוד מתחילה לנשוב ואנו צועדים במהירות לעבר הרכבל. בתחנת הרכבל אנחנו פוגשים קבוצת מטיילים גדולה מישראל, ויחד אנחנו מצטופפים תחת גגון בגודל תחנת אוטובוס ומחליפים חוויות.

הטפטוף אינו חודל ואנחנו מחליטים שאין ברירה וחייבים להמשיך. לובשים את שכמיות הניילון השמורות עמנו למצבים כאלו ויורדים באומץ ברכבל. רכבל הכיסאות הפתוח יורד לאט לאט. הגשם מתגבר. ואנחנו תלויים אומללים בין שמים לארץ ופשוט נאלצים לתת לגשם לשטוף אותנו מכף רגל עד ראש.

מד הטמפרטורה בתחנת הרכבל האמצעית מצביע על 10 מעלות בלבד. קשה להאמין שרק אתמול צעדנו בהרים נוטפי זיעה כשלגופנו בגד ים בלבד.

מתחנת הרכבל האמצעית רק מרחק הליכה קצר לפונט ד'אספניה.

הגשם הופך למבול שוטף. כל התיירים מצטופפים תחת הפרגולה מחוץ למסעדה הצופה על המפל. מחכים ואין הפוגה. אנו ממילא כבר רטובים לחלוטין לכן למרות הגשם אנו יוצאים לצפות על המפל ועל הגשר מכל הכיוונים ולא מוותרים על אף תמונה.

הקטנה מתחילה לבכות שממש קר לה. רצים לרכב שחונה ממש לא רחוק משם. מורידים את הבגדים הרטובים ומדליקים את החימום. עד שמגיעים לעיירה קוטרה מצבה של הקטנה משתפר פלאים, והיא לא מוותרת על סיור מעמיק בכל חנויות המזכרות שלאורך הרחוב.

נוסעים ללוז, עיירה גדולה ומלאת חיים, ומחפשים מקום לאכול ארוחת ערב. לשמחתנו מצאנו מקום קטן וידידותי שבעליו מדבר אנגלית ואשר היה מוכן בסבלנות אין קץ להקשיב לבקשותינו "המוזרות" ולשנות כל מנה שבתפריט לטעמנו. גם המלצרים במקום היו נחמדים מאוד ומדי פעם עצרו לשוחח ואפשרו לי לרענן את הצרפתית הדלה והחורקת שלי.

לאחר הארוחה מיהרנו לחדר ונכנסנו עמוק מתחת לפוך.

יום 8-

מתעוררים לבוקר סגרירי. שותים קפה, נפרדים מבעלי הצימר החברותיים ונוסעים לכיוון גברניי.

עוצרים בדרך בסופרמרקט ענק בלוז. (הסופרמרקט הכי טוב, מגוון וגדול שנכנסנו אליו בטיול. כשמדובר במגוון פירות, ירקות וגבינות - הצרפתים מנצחים את הספרדים ובגדול).

מצויידים לפיקניק אנחנו מגיעים לגברניי. העיירה סגורה לכניסת רכבים לרגל פסטיבל מקומי, ואנחנו נאלצים לחנות בשוליה. ההליכה שנוספה בתוך העיירה רק מוסיפה לחוויה. העיירה נאה מאוד. על אף השעה המוקדמת, הרחוב שוקק תיירים וכל בתי הקפה והחנויות פתוחים.

על מנת להשתלב באווירה הכללית, אנו רוכשים בחנות מזכרות שני מקלות סקי, בהם ניתן להיעזר גם בהליכה בהרים. ההחלטה לרכוש את המקלות התגלתה בהמשך היום כגורלית. בלי המקלות לא היינו מצליחים לסיים המסלול מבלי להיפצע.

מגיעים לצידה השני של העיירה ומתחילים לצעוד לעבר קרקס גברניי.

העננים נמוכים וממש יושבים על חלקו העליון של הקרקס.

חלקו הראשון של המסלול הוא שביל כורכר כבוש, אולם הדרך היא בעליה מתמדת. מאחר שבעיירה ניתן לשכור סוסי פוני ולהרכיב על גבם ילדים עד לנקודת התצפית – המסלול כולו מלא בערמות ריחניות שהסוסים מותירים אחריהם, ויש להביט כל העת על מה דורכים. לאחר כשעה וחצי אנו מגיעים לסופו של שביל הכורכר ולנקודת התצפית על הקרקס.

ההליכה באוויר ההרים בהחלט פתחה לנו את התיאבון. אנו פורשים מכל טוב על הדשא ופשוט זוללים את כל המטעמים שהבאנו לפיקניק.

העננים מתאדים מהשמיים ואנו יוצאים לחלקו השני של המסלול.

מבט על הקרקס מבהיר שעד עתה העננים כיסו את מחציתו ורק עתה הוא נגלה במלוא הדרו וגובהו.

החלק השני של המסלול הינו בחלק הלא מוסדר של השמורה. אין שביל רשמי ואין הכוונה. כל אחד מוזמן למצוא את דרכו, כפי שימצא לנכון.

כבר לאחר צעדה קצרה אנחנו נתקלים במכשול הראשון – נחל אותו יש לחצות בקפיצה מסלע לסלע. די מהר אנחנו מוצאים נקודה נוחה לחצייה.

לאחר חציית הנחל אנו מצטרפים לשורה ארוכה של אנשים שצועדים זה אחר זה בשביל עיזים המוביל מפל. המפל אינו נראה רחוק, אבל ככל שהולכים – המפל מתרחק, ככל שהולכים – השביל נהיה תלול יותר, ככל שהולכים – קשה יותר ויותר להישאר יציבים על גבי דרדרת האבנים.

נהיה חם ואנו מתחילים להתקלף מכל השכבות.

סוף כל סוף, המפל נראה במרחק נגיעה. רק עוד 50 מטרים של דרדרת אבנים בשיפוע של 80 מעלות. מתחילים לטפס בקושי רב. לאחר מספר צעדים אנחנו נכנסים לצל הקרקס ולתוך הרסס הקפוא של המפל. מספר צעדים נוספים והטמפרטורה סביבנו צונחת באופן חד. אנחנו נאחזים בסלע, על מנת שלא להחליק במורד הדרדרת וממהרים ללבוש חזרה את המעילים. הקטנה מתחילה לבכות שהיא לא יכולה יותר. השאר לא בוכים, אבל כולנו כבר לא יכולים יותר. בזהירות רבה מאוד, צעד אחר צעד ואבן אחר אבן, אנו חוזרים לתחתית הדרדרת.

מהנקודה שבה אנחנו עומדים כבר די ברור שהמשטח הלבן בהמשך העמק הוא לא סלע, אלא קרחון. למרות שהקטנה לא מפסיקה לקטר ולבכות, אנחנו מחליטים לצעוד בכיוון.

שוב עלינו לחצות נחל, אבל הפעם המשימה קשה הרבה יותר. הזרם חזק והאבנים רחוקות זו מזו. לאחר מספר ניסיונות, ולאחר טיפוס אנכי על גדתו השנייה של הנחל, סוף סוף אנחנו על הקרחון.

קשה לתפוס איך בכזה יום חם ובשמש מלאה, הקרחון פשוט מונח שם צונן וקפוא.

הקרחון מחליק וקשה לצעוד עליו. הנחל, שכרגע חצינו, ממשיך לזרום אל מתחת לקרחון וחוצב בו מנהרה חשוכה. הגדול והאמצעית מטיילים במנהרה לכל אורכה. הקטנה ואני מתקדמות מעט פנימה. בתוך המנהרה מים קפואים מטפטפים מהקרחון כמו גשם, רוח קרה נושבת ושוב הטמפרטורות יורדות משמעותית.

שינוי הטמפרטורות כאילו "איפס" את הקטנה. פתאום כוחותיה שבו אליה, הסלעים כבר לא מקשים עליה והיא חזרה להוביל בראש.

כעת עלינו לעשות את כל הדרך חזרה. שוב למצוא לעצמנו שביל, שוב למצוא דרכים לחצות נחלים, שוב לטפס על סלעים והאמת שאנחנו כבר די עייפים ודי רוצים להגיע כבר חזרה אל העיירה.

אישית אהבתי את המסלול. שאר בני המשפחה פחות אהבו, שכן הוא היה אתגרי מדי לטעמם.

הגענו אל העיירה די מותשים. שוב מסלול מתוכנן של כ- 3 שעות לקח לנו כ- 6 שעות. למרות זאת, הקטנה לא ויתרה עד שבחנה את מרבית חנויות המזכרות.

לא רחוק מגברניי אמורה להיות אומגה באורך מאות מטרים, שחולפת מעל הנהר, במחיר נמוך יחסית. אנחנו מזינים את הכתובת בווייז, אבל מגיעים לנקודה שאין בה דבר. שילוט מוביל אותנו לפארק אתגרי יקר- לא האחד שחיפשנו. לבסוף אנחנו מתייאשים. לפנינו עוד דרך ארוכה לאינסה בספרד.

על פי התוכנית היינו אמורים לנסוע לחזור לספרד דרך מעברי ההרים שבהמשכו של כביש 918 D , אבל כעת, לאור העיכוב בקרקס גברניי, אנחנו מחליטים, בעצת הוויז, לחזור דרך מעברי ההרים מהם הגענו, ולקצר את זמן הנסיעה באמצעות מעבר במנהרת ביאלסה.

אנו פונים לכיוון לוז ופתאום לפנינו הפארק עם האומגה שחיפשנו. לצערנו אנו מגלים שהגענו בדיוק בשעת הסגירה.

את הזמן ש"חסכנו" על האומגה שפספסנו וש"נחסוך" ע"י שינוי מסלול הנסיעה – אנחנו מחליטים לבזבז באותה מסעדה קטנה, בה אכלנו אתמול.

על בטן מלאה אנחנו מתחילים לטפס במעלה מעבר טורמלה והנוף שנפרש מאחורינו מרהיב. כשנסענו במעבר אתמול, הכל היה אפור והראות לקויה, והיום הכל זוהר בירוק מבריק. אנחנו רק מחכים לרגע שנגיע לראשו של ההר ונצפה בנופים גם מהעבר השני.

אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.

בשנייה שאנחנו מגיעים לראש ההר, אנחנו נוסעים לתוך ענן ערפל סמיך, שלא מאפשר לראות אפילו מה שנמצא מטר מאתנו. הכביש מתפתל ברוחב מכונית וחצי על קצה תהום עצומה, אבל לנו אין מושג איפה הכביש נגמר והתהום מתחילה. בעלי מוריד מהירות ל 10 קמ"ש ואנחנו מתחילים בזחילה מורטת עצבים כלפי מטה. הגדול מסתכל על הג'י.פי.אס ומתריע מתי יש עיקול ולאיזה כיוון. אני מסתכלת דרך החלון הימני על הפס הלבן, כדי לוודא שאנחנו לא סוטים מעברו. כולם יושבים ברכב בדממה, כדי לאפשר לבעלי ריכוז מוחלט. לאחר חצי שעה שנמשכה כמו נצח, אנו סוף כל סוף מגיעים לתחתיתו של הענן וחוזרים לנסיעה במהירות רגילה.

מכאן ואילך הדרך חולפת בנעימים. הילדים מדרבנים את בעלי לספר את עלילות ילדותו. הסיפורים קולחים והנה הגענו.

מבצעים צ'ק אין במלון ומתמוטטים מעייפות.

החדר הכפול נעים, ממוזג, מרווח ונקי, אבל מאוד פשוט למראה.

יום 9-

כהרגלנו קמים מוקדם. התכנון היום לנסוע לאורכו של קניון אנסיקלו, עם עצירה לפקניק ואז לנסוע לשמורת אורדסה למסלול מפל זנב הסוס.

במינימרקט סמוך למלון אנו רוכשים מכל טוב, ומכינים סל פיקניק גדוש לקראת הטיול בקניון אנסיקלו. קפה לדרך ואנו מוכנים לנסיעה הקצרה לתחילת המסלול.

דקות ספורות לאחר מכן אנו עומדים במזלג כבישים ותוהים לאן עלינו להמשיך. ההנחיות במדריך הטיולים אינן תואמות את השילוט. מחליטים לנסוע על פי השילוט. הכביש עולה במעלה ההר ומתרחק, ודי ברור שזהו אינו הכביש שאמור לעבור בתוך הקניון. חוזרים לאחור ובוחרים בפניה השניה. הפעם זה מרגיש נכון. אנו נוסעים בתחתיתו של ההר ומתחילים להתפתל בתוך יער. לאחר זמן מה בחור מנפנף לעברנו. אנו עוצרים והוא מסביר שהכביש סגור עקב התמוטטות סלעים ועלינו לחזור ולנסוע בדרך העוקפת. שוב חוזרים לכביש העולה במעלה ההר ולנסיעה בעקבות השילוט.

המדובר בכבישים צרים, גרועים ואיטיים. הזמן חולף ורק לקראת הצהריים אנו מגיעים למגרש חניה מאולתר, ממנו יוצאות הסעות בחינם אל קניון אנסיקלו. ההסעה מביאה אותנו לנקודה ממנה ניתן לצעוד רגלית בקניון אנסיקלו, במסלול מעגלי קצר וקל, של שעה לערך.

בשלב זה כבר ברור לי שאת המסלול הארוך למפל זמן הסוס כבר לא נעשה, ולמעשה כבר אין מה למהר.

בחום היום, אנו מוצאים פינה מוצלת וקרירה, סמוך למפל ומתנפלים על שלל המטעמים שהבאנו איתנו. בסמוך למפל קבוצות מבצעות ירידת סנפלינג במסגרת קניונינג, ובהחלט כיף להסתכל עליהן מהצד ולהעלות חוויות מטיול דומה שעשינו רק לפני ימים ספורים.

את שאר המסלול אנו פוסעים לאיטנו. גם כאן מלווים את דרכנו המוני פרפרים צבעוניים ומרהיבים. צופים על ברכות המים השקטות והצלולות, אשר השחייה בהן אסורה ומביטים מהגשר העתיק והמפחיד מטה מטה אל עומקו של הקניון.

בסיומו של המסלול ניצבת השאלה מה נעשה, במקום שמורת מונט פרדידו.

מחליטים לסייר בכפרים שבדרך.

אנו נוסעים זמן ממושך מאוד בהמשכו של הכביש הגרוע בהרים. הכפרים המזדמנים בדרכנו קטנים ומאוד מנומנמים. השמש קופחת מעל ובשעת הסייסטה הכל נטוש. כך אנו עוברים בין הכפרים, ללא כל רצון לצאת מהמיזוג ברכב.

לפתע, בצד הכביש, אנו מבחינים במספר אנשים מחליפים בגדים לאחר רחצה בנהר. אנו מצויים על ראש ההר והנהר הרחק מטה, אולם כך מתגבש הרעיון שאת אחר הצהריים נעביר ברחיצה בנהר. עכשיו רק נותר למצוא חוף רחצה שקרוב יותר לכביש. חדורי מטרה, אנו נצמדים לכביש שסמוך לנהר, עד שלבסוף, לאחר מספר ניסיונות, אנו מאתרים מפרץ חניה קטן ובו מספר כלי רכב ושלט קטן המכריז על אזור רחצה, מערבית לעיירה בולטניה. בשמחה גם אנו מחליפים לבגדי ים, ומפלסים דרכינו בין השיחים, הבוץ והסלעים אל מי הנהר הקפואים.

חשוב לציין שאין המדובר בחוף מוכרז מסודר ומאורגן. המדובר בקטע טבעי ופראי לחלוטין של הנהר, שמותר לרחוץ בו. מאחר שהמדובר במקטעים מבודדים ומאולתרים, לא כל הרוחצים לובשים בגדי ים...

איזו שלווה.

רק חריקות צרצרים, ציוץ ציפורים, צחוק ושפריצים של מים.

כיף להתקרר במים וכיף להתייבש על הסלעים, כיף לבנות מגדלים מאבנים על איים בזרם, וכיף להיסחף קצת עם המים.

אחר הצהריים נהיה קריר במים ואנו חוזרים למלון. מתרעננים ויוצאים לתור את העיר העתיקה אינסה. מטיילים בסמטאות הנחמדות, קונים מזכרות בחנויות ובדוכנים וממצים עד תום את שעות האור הארוכות.

בסופו של היום, אנו נכנסים למסעדה איטלקית קטנה על גדת הנהר. חוץ מספרדית הם לא מבינים אף שפה. קשה מאוד לבצע את ההזמנה וגם האוכל בקושי סביר, אבל אנחנו מורעבים ומחסלים הכל.

יום 10-

צ'ק אאוט מהיר, הצטיידות במינימרקט המוצלח מאתמול ואנו בדרכנו לאלקזאר.

מגיעים בדיוק בזמן כמתוכנן, ואף מוצאים חניה נוחה מחוץ לחומות.

העיר העתיקה בנויה מאבן ורודה -כתומה וטובלת בירוק. אנו חוצים את העיר בדרכנו לתחילת המסלול התלוי המקיף את העיר מבחוץ:

ריח תאנים ורשרוש של מים. צעידה חווייתית על גשרוני ברזל בין צמרות העצים ועל דפנות המצוק עליו בנויה העיר. המים תחתינו כמובן צלולים ונקיים.

מיד עם איתור נקודה מתאימה, אנו פורשים את כל הצידה שהבאנו איתנו, נשענים על גזע עץ ועוקבים אחר צפרדעים המקפצות לא רחוק מאיתנו.

ממשיכים במסלול והוא הולך ונהיה יפה וקסום מרגע לרגע. עוד בריכה לאחר העיקול ועוד מפלון לאחר העיקול הבא.

קולות צחוק רמים מתגלגלים לאוזנינו מקירות הסלע שסביבנו. ממרום השביל התלוי אנו רואים שהגענו למפל רחב ורועש שבתחתיו בריכה רחבה מלאה ברוחצים.

גם אנו ממהרים אל בין הסלעים להחליף לבגדי ים ולהכנס לבריכה. האמיצים עומדים תחת זרם המים החזק והקפוא. האמיצים פחות מסתפקים בטבילות קצרות בבריכות שבין הסלעים ובהתחרדנות ממושכת בשמש.

לאחר שספגנו את הקור עמוק עד לעצמותינו, אנו מרגישים ערוכים לביצוע העליה הקשה והתלולה מתחתית המצוק חזרה אל העיר.

צוהרי היום ושורר חום כבד. כבר אחרי כמה דקות כל הקור התאדה. במחצית העליה נגמרו המים בבקבוקים ועד שהגענו לעיר כבר בקושי הרמתי את הרגליים.

בכיכר העיר ברזייה ציבורית יפה. אנו טובלים את הראש במים הקפואים והפנים ממשיכות לבעור מחום. מתרעננים עם גלידות ובירות קרות בבית קפה בכיכר, עד שכוחותינו שבים אלינו.

דרך ארוכה לפנינו, עד לטרגונה, ושוב אנו נאלצים לעזוב עיירה מקסימה מוקדם מכפי שמתחשק.

הנסיעה לטרגונה בכבישים מהירים, נוחים ולוקחת בדיוק את הזמן שגוגל חישב.

מגיעים למלון והתרגשות רבה מתחילה במושב האחורי. הבנות גילו סניף של פרימרק ממש על יד המלון. מיד מתגבשות קבוצות – הבנות יוצאות לקניות והבנים עולים לנוח בצד הבריכה שעל גג המלון. כשאנו חוזרות למלון אנו מביאות איתנו פיצות לכולם.

המלון עולה על כל הצפיות. קיבלנו סוויטה רחבה עם מיטות גדולות. הכל נקי ומעוצב באופן מודרני. חדר ארונות נהדר, מיזוג ונוף מעל גגות העיר.

יום 11 –

פותחים את היום בארוחת בוקר במלון. אין הרבה מגוון מהאוכל לו אנו רגילים. קצת פירות, ירק או שניים. ביצים, גבנ"צ לחם ועוגות.

שאר היום מוקדש לבילוי בפארק השעשועים פורט אוונטורה.

רק רכישת כרטיסים בקופות המקום מאפשרת קניית כרטיס משפחתי בעלות כוללת של 150 יורו לכל בני המשפחה בהצגת דרכונים (בלתי אפשרי בקניה מוקדמת באינטרנט). כך עשינו ולכן זכינו להנחה נכבדת ממחיר הכניסה.

כהרגלנו התפצלנו. הגדול יצא לבדו לעלות על כל הרכבות הכי מטורפות, ואנו התחלנו בסיור שיטתי ממתקן למתקן, עם כיוון השעון, דרך האזורים השונים, כשאנו מדלגים על מתקנים המיועדים לילדים קטנים, או מתקנים "פשוטים" יותר וגם על רכבות מפחידות מדי.

מאחר שהיה יום חם, מתקני המים הסבו הנאה רבה. השפריצים ריעננו ותהליך הייבוש היה מאוד מהיר.

למעט שניים שלושה מתקנים בהם היה תור ארוך במיוחד, בשאר המתקנים התור התקדם במהירות סבירה.

באמצע היום, הגדול שב והצטרף אלינו. סיימנו את הסיבוב בפארק, חזרנו לבצע פעם נוספת עוד שניים שלושה מתקנים שכבר עשינו ועוד רכבת מפחידה שהגדול שכנע אותי שאני חייבת לנסות.

אחר הצהרים הילדים הודיעו שהם מיצו.

באמת? אתם בטוחים? פתוח עד חצות ותהיה תהלוכה, מוותרים? ממתי אנחנו יוצאים מפארק לפני שהוא נסגר? מסתבר שאני הבן אדם היחיד שלא התבגר במשפחה. כולם איתנים בדעתם. יאללה. הולכים.

בעלי חושב שיצליח לנצל את הערב שהתפנה לטיול בטרגונה. לבנות כמובן יש אג'נדה משלהן. אתמול הגענו לקניון לקראת סגירה, היום הן מתכננות להשלים את הסבב בשאר החנויות. בלית ברירה כולנו מצטרפים. מסתובבים בקניון עד כלות הכוחות ומסיימים את הערב באכילת פלאפל בינוני.

יום 12-

ארוחת בוקר במלון. צ'ק אאוט. נסיעה לברצלונה.

צ'ק אין. דירה חמודה, מעוצבת, מאובזרת, נקיה וממוזגת במלון דירות. מנהל המלון מסביר ונותן עצות (אם כי חלקן התגלו כפחות מוצלחות, שכן אינו יודע להעריך נכונה מרחקי הליכה וזמנים).

לאחר התרעננות וקניות במכולת ואצל הירקן, אנו צועדים לעבר הרמבלה, להתערבב בהמון.

הרמבלה יפה ומרגשת. נעים לצעוד לאורך השדירה, לצאת ולהיכנס מהחנויות, לשבת בבית קפה ולצפות על האנשים.

מגיעים לשוק לה בוקריה. השוק דחוס באנשים, אבל אנחנו לא מוותרים על סיור לאורכו ולרוחבו, שתיית מיץ, אכילת פירות מכוס ורכישת שוקולדים וממתקים. מוכרת סינית מזהה כנראה שאנחנו ישראלים וממליצה לגדול ללכת לאכול בפלאפל של שני. באמת היה טעים מאוד ונתן הרגשה טובה.

חוזרים אל הרמבלה ומציצים בחנויות המזכרות.

ממהרים לדירה, סועדים ארוחת ערב, ויוצאים לצפות במזרקות קסם.

בהליכה מהירה אנו מזדרזים ככל יכולתנו שלא לפספס את המופע.

הרחוב שבסופו מזרקות הקסם דחוס באנשים, גם המדרגות והמרפסות שמעל המזרקות מלאות בהמוני אדם. הגענו באיחור וקשה לנו למצוא נקודת תצפית טובה.

המופע עצמו באמת קסום וחביב. כולנו עמדנו דחוסים, מאזינים לצלילים המלווים בתנועה וצבע, עד לסיומו של המופע.

על פי הפרסומים היה אמור להיות מופע חוזר. ניסינו לשפר עמדות לקראתו, אך עד מהרה חלפו פקחים בקהל והודיעו שלא יהיה מופע נוסף וביקשו להתפזר.

עייפים חזרנו לחדר באמצעות הרכבת התחתית.

יום 13 –

יום אחרון. אוכלים ארוחת בוקר עצומה ומפנקת מכל מה שנשאר במקרר. אורזים, מסדרים וצ'ק אאוט. משאירים את המזוודות באחסון.

מטיילים לאורך הרחובות וצופים על הבתים המיוחדים שעיצב גאודי.

לאחר מכן, באמצעות הרכבת התחתית עולים לכיוון פארק גואל.

העליה מכיוון תחנת הרכבת לפארק קשה ביותר. עליה חדה ומדרגות רבות. מזל שחלק מהדרך ניתן לעלות במדרגות נעות. יחד עם זאת – גם הדרך שנותרת מלווה בקושי רב.

מפארק גואל צופים למטה על ברצלונה, על הסגרדה פמיליה, מונטז'ויק והים.

לאחר מכן מתחילים לרדת דרך הפארק לכיוון מבני הפנטזיה מכוסי הפסיפס שנוצרו ע"י גאודי.

לאחר היציאה מהפארק אנו צועדים ברחובות הסמוכים בניסיון לאתר תחנת רכבת שתחלץ אותנו חזרה לכיוון העיר. יחסית לפריז, שם יש ירידה למטרו בכל פינה, התחנות בברצלונה מעטות, מפוזרות ורחוקות זו מזו. לאחר אין ספור הכוונות, אנו מצליחים להגיע באמצעות הרכבת לקצה הרמבלה.

מאחר שיום ראשון הכל סגור. יחד עם המוני אנשים אנו זורמים לתוך הקניון הפתוח על חוף הים. בעוד בגברים נחו והצטננו בבית קפה, הבנות עבדו קשה לאתר מציאות בין תורים בלתי אפשריים. חשוב לציין שהקניון עצמו מאוורר אך אינו ממוזג, מה שמקל רק באופן חלקי ביותר על החום והלחות השוררים בחוץ.

נסיעה אחרונה ברכבת לכיוון המלון. איסוף מזוודות. נסיעה לשדה התעופה. תדלוק אחרון. החזרת הרכב.

אופס... מד הדלק מראה שחסרות כמה טיפות.

יוצאים שוב לסיבוב תדלוק. חוזרים. הפעם הכל בסדר.

בהמתנה לטיסה אנחנו פוגשים מכרים מישראל שבילו שבוע בברצלונה.

המתנה ארוכה להחזרי מכס (ממש סמוך לדלפקי אל-על). לא מוותרים. המתנה ארוכה למטוס שמתעכב.

לפנות בוקר אנחנו בישראל.

היה נהדר.

הרבה נשאר מראש מחוץ למסלול הטיול, על רצפת חדר העריכה. הרבה שינויים נעשו גם תוך כדי תנועה.

אין ספק שנצטרך לחזור.

בשמחה.

תוכנית הטיול- יולי 2017

18.7 – יום שלישי

נחיתה 13:00. איסוף רכב ויציאה משדה התעופה עד 15:00.

15:00 – 17:00 נסיעה לפיגורס (155 קמ', שעה וארבעים, כביש אגרה).

17:00 – צ' ק אין בין השעות 16:00 – 18:30, להתקשר חצי שעה לפני. לברר לגבי מיקום חניה. 200 יורו לשני לילות.

Smile Apartments Figueres

Plaça Ernest Lluch, 1 escala A baixos 2a, Figueras, 17600,

טלפון: +34676240022

17:00 - 17:30 התמקמות בחדר

17:30 ואילך – הצטיידות בסופר. ארוחת ערב בחדר. סיור בפיגרס?

19.7 – יום רביעי

9:30 – 10:00 נסיעה לאקווה ברווה. (חצי שעה 18 קמ)

10:00 – 19:00 בילוי באקווה ברווה (30 יורו לאדם שעות פתיחה 10-19).

19:00 – 19:30 נסיעה חזרה לפיגרס. ארוחת ערב בחדר.

20.7 – יום חמישי

לקום מוקדם. אריזה וצ'ק אאוט.

9:00 – 11:45 מוזיאון דאלי בפיגרס. (14 יורו לאדם שעות פתיחה 9-20, כולל כניסה למוזיאון התכשיטים).

12:15 – 12:45 נסיעה לבאסלו (25 קמ חצי שעה)

12:45 – 15:30 סיור בעיר, ארוחת צהריים, מוזיאון המיניאטורות מיקרו מונדי (ימים ב-א שעות פתיחה 10-20 .מחיר מבוגר 4.9 יורו ילד (גיל 8-15) 2.5 יורוpl. prat de st. pere 15, 17850,beasalu(.

15:30 – 18:30 נסיעה לריאל דרך אולוט. הצטיידות בסופר. (3.5 שעות. 190 קמ). אסור לצאת מאוחר יותר מ 15:50 מחשש לאיחור לצ'ק אין.

18:30 צ'ק אין בין השעות 16:30 – 20:00 לאחר מכן קנס ובכל מקרה לא אחרי 22:00. 4 לילות 356 יורו.

WintuWin Apartments

Carrer la Vall, 1

Rialp, 25594

טלפון +34973621305

ביצוע הצ'ק-אין ואיסוף המפתחות בסורט.

ארוחת ערב בחדר.

21.7 – יום שישי

8:30 – 9:00 לאיגואסטורטס מאספוט (חצי שעה 30 קמ)

9:00 – 14:00 נסיעה לאמיטג'ס (20 יורו למבוגר 16.5 יורו לילד (עד 12). )

  • בפועל יצאנו רק ב 11:00 וסיימנו את המסלול ב 18:30.

ארוחת ערב בחדר

22.7 – שבת

8:30 – 9:45 נסיעה לאגמי קולומרס

9:45 – 15:00 מסלול אגמי קולומרס (מונית 8 יורו לאדם, 40 יורו)

15:00 – 16:00 מסלול למפל מאותו החניון.

16:00 – 16:40 נסיעה לסאוט דת פיש (24 קמ 40 דקות)

16:40 – 17:40 טיול לסאוט זה פיש

17:40 – 18:00 נסיעה לארטיגה דה לין (20 דקות 11 קמ)

18:00 – 19:00 ארטיגה דה לין

19:00 – 21:00 חזרה לריאל (85 קמ שעה וארבעים)

ארוחת ערב בחדר

  • בפועל שינינו את הסדר. התחלנו מארטיגה דה לין (הנקודה הרחוקה ביותר ליום זה). דילגנו על סאות דה פיש, ובכל זאת לא נשאר מספיק זמן לאגמי קולומרס, אלא רק למפל הסמוך לחניון.

23.7 – יום ראשון

רפטינג+ קניונינג. להזמין מראש -100-85 יורו לאדם.

ארוחת ערב בחדר.

24.7 – יום שני

8:00 צ'ק אאוט

8:00 – 14:00 נסיעה לצרפת דרך מעברי הרים (רק נסיעה 4 שעות 190 קמ)

14:00 צ'ק אין 16:00 – 20:00. לברר לגבי צ'ק אין מוקדם / השארת מזוודות. 78 יורו ללילה.

Hôtel Les Castets d'Ayré

51 route de Labatsus, Barèges, 65120,

טלפון: +33562926817

14:30 – 15:30 נסיעה לקוטרה

15:30 – 19:30 אגם גוב (כ- 12 יורו לרכבל לאדם +חניה חינם 9:45 – 17:45)+פונט דה אספניה.

19:30 – 21:30 ארוחת ערב בחוץ וחזרה לחדר. (אופציות נוספות לבילוי ערב: באולינג, מיניגולף, שיטוט בקוטרה או בלוז.)

25.7 - יום שלישי

צ'ק אאוט 8:00

8:30 – 9:10 נסיעה לגברני

9:10 – 12:30 קרקס גברניי (חניה 5 יורו)

12:30 – 18:00 נסיעה לאינסה (רק הנסיעה 4 שעות). אפשרות לעצור בדרך לאומגה deval cable 3.5 לפעם, 13.5 יורו ל 5 פעמים.(col du solour(+ האופניים הענקיות

18:00 צ'ק אין 14:00 – 00:00 200 יורו לשני לילות

Hotel Meson de L'Ainsa

Avenida Sobrarbe, 12

Aínsa, 22330

טלפון +34974500028

18:30 שיטוט בעיירה / בילוי בבריכה /נסיעה לבריכות מתחת לגשר +ארוחת ערב בחוץ

* בפועל התעכבנו בגברניי עד לאחר 16:00. נאלצנו לשנות את מסלול הנסיעה ולחזור לספרד דרך מינהרת ביאלסה. נאלצנו גם לוותר על אומגה אחרת שנמצאת במסלול זה.

26.7 – יום רביעי

8:00 – 10:30 נסיעה בקניון אנסיקלו (כניסה מאסקלונה) עם עצירות .

10:30 – 18:30 שמורת אורדסה (כניסה מטורלה / ברוטו)

18:30 – שיטוט בעיירות / ארוחת ערב / נסיעה חזרה לאינסה

* בפועל, עקב סגירת קניון אנסיקלו למעבר כלי רכב, התעכבנו, ויתרנו על שמורת אורדסה. שחינו בנהר וטיילנו באינסה.

27.7 – יום חמישי

צ'ק אאוט

8:30 – 10:00 נסיעה לאלקזאר

10:00 – 14:00 ביקור באלקזאר והמסלול התלוי מחוץ לכפר

14:00 – 15:30 נסיעה לטרגונה

צ'ק אין מ- 15:00 - חניה 13.5 יורו ליום + 356 יורו לשני לילות לינה ארוחת בוקר

Hotel SB Ciutat de Tarragona

Plaza Imperial Tarraco, 5, Tarragona, 43005,

טלפון: +34977250999

15:30 ואילך – בילוי על הבריכה בגג + קניות +ארוחת ערב בחוץ

28.7 – יום שישי

נסיעה לפורט אוונטורה

פורט אוונטורה (10:00 – 00:00 משפחה עד 3 ילדים 155 יורו בהצגת דרכונים, מבוגר 47 יורו, ילד עד גיל 10 40 יורו).

נסיעה חזרה לטרגונה

29.7 – שבת

צק אאוט

נסיעה לברצלונה

צ'ק אין החל מ 14:00 / השארת מזוודות – הקבלה פתוחה 9:00 – 14:00 ו- 16:00- 19:00. להודיע להם במייל שעת הגעה משוערת. להתקשר שעה לפני ההגעה. 215 יורו ללילה.

UP SUITES BCN

C/ Valencia, 115

08011 BARCELONA

Spain

Tel: +34 931 184 294

Fax: +34 931 184 663

Mob: +34 644 199 940

אפשרויות סיור בברצלונה: הרובע הגותי, הרמבלה, שוק לה בוקריה, קניות, מופע פלמנקו בכיכר ריאל מועדון tarantos (10יורו) או מועדון jamboree (20:30 עד 22:30), מזרקות הקסם.

30.7 – יום ראשון

צ'ק אאוט עד 11:30 והפקדת מזוודות

אפשרויות סיור בברצלונה: סגרדה פמיליה, הבתים של גאודי, פארק גואל, קניות איפה שפתוח (גותי +ריקודים ותזמורת מול הקתדרלה, קניונים מסויימים)

19:00 איסוף מזוודות ונסיעה לשדה התעופה

טיסה 22:55

נ.ב תודה לפרפרים שליוו אותנו לאורך הטיול: