עמקי ההימלאיה בהימאצ'ל מוכרים היטב למטיילים. מנאלי ועמק קולו, עמק פרבאטי, ה"סיבוב" בעמקי ספיטי וקינאור, עמק לאהול עם קיילונג והכבישים ללה ולפדום, סביבת דרמסאלה, עמק צ'מבה, כולם יפים מאוד ומתוירים בהתאם. מבט במפה מגלה עמק אחד שחמק בנתיים מעדרי התיירים - עמק נהר הצ'נאב שחוצץ בין רכס ההימלאיה לבין רכס הפיר פנג'אל.
מקורותיו של נהר הצ'נאב בתוככי רכס ההימלאיה, משני צידיו של פאס ברלאצ'ה לה, על כביש לה-מנאלי. שני יובלים של הצ'נאב מתחילים כאן: נהר הצ'נדרה זורם מהפאס לדרום מזרח, אל אגם צ'נדרה טאל (ניתן ללכת לאורך מקטע זה של הנהר בטרק של 3-4 ימים), שם הוא פוגש את כביש מנאלי-ספיטי בסמוך לפאס קונזום לה, ומלווה את הכביש מערבה עד לטאנדי, שם הוא פוגש את היובל השני, הבאג'ה, שיורד דרומה מפאס ברלאצ'ה יחד עם כביש לה-מנאלי, ועובר בדרצ'ה (שם מתחבר הכביש החדש לזנסקאר) ובעיירה היפה קיילונג, בירת מחוז לאהול.
בטאנדי שני היובלים מתחברים ויוצרים את נהר הצ'נאב, שחותר את דרכו צפונה-מערבה בקניון עמוק בין רכס ההימלאיה מצפונו לבין רכס הפיר פנג'אל מדרומו, מגיח מההרים לג'אמו וקשמיר, ולבסוף נשפך לנהר האינדוס, כבר בפקיסטאן. את הקניון מלווה "כביש" צר, יפה נופים, מלא פיתולים ולעתים תלוי על בלימה מעל תהומות אדירים. עם הנמכתו של עמק הנהר האוכלוסיה הבודהיסטית של לאהול מתחלפת בהדרגה באוכלוסיה ההינדית של פאנגי (חלק ממחוז צ'מבה), והלאה במורד הנהר באוכלוסיה המוסלמית של ג'אמו וקשמיר.
עמק נהר הצ'נאב שמצפון-מערב לטאנדי כמעט אינו מטויל. הגעתי לאזור לראשונה ב- 2019, בטרק רגלי מדהים בנופיו מעמק זנסקאר. הטרק חוצה את רכס ההימלאיה בפאס אומאסי לה וכולל הליכה על קרחונים משני צידיו. הטרק מסתיים בעיירה גולאבגאר הקשמירית על שפת נהר הצ'נאב. משם נסעתי בדרך לא דרך דרומה מזרחה במעלה הנהר לעיירה קילאר שבמחוז פאנגי ההימצ'אלי, וממנה דרומה לעמק צ'מבה דרך סאצ' פאס, שוב ב"כביש" רעוע. באותו טיול חזרתי לעמק הצ'נאב שוב ברגל, הפעם מהכפר קוגטי שבקצה עמק צ'מבה דרך פאס גבוה. מג'אלמה שבקצה הטרק עשינו גיחה לעיירה אודאיפור, ממנה המשכנו למנאלי דרך קיילונג. תיארתי טיול זה מ- 2019 לפרטיו ותמונותיו בפוסט אחר.
טעימה קצרצרה זו מעמק הצ'נאב השאירה טעם של עוד, ובקיץ 2023, אחרי טיול בלדאק, חזרתי לאזור לשבועיים של טיול יסודי, שאתאר כאן (אלבום תמונות). הצטרף אלי נתי, כאשר התכנית הכללית היתה לחקור כמה עמקים צדדיים שנשפכים לעמק הראשי. בסופו של דבר נכנסנו לעמק מיאר שליד אודאיפור, ולשלושה עמקים בסביבות קילאר - Surel, Hudan, Saichu (מסומנים בכחול במפה, באליפסות אדומות מסומנים כמה מהכפרים שבהם ביקרנו. נהר הצ'נאב מסומן בתכלת).
נסענו מלה לקיילונג, וממנה באוטובוס לעיירה אודאיפור, בכביש סביר. העיירה הקטנה שוכנת לחוף הנהר ומוקפת במטעי תפוחים ושדות ירקות. המקדש המקומי אמנם קטן אבל עתיר בגילופי עץ יפהפיים, בני כ- 700 שנה לדברי המקומיים. בסמוך למקדש אבן עגולה גדולה וכבדה מאוד, שגברים אמיצים מנסים להניפה באוויר, רובם ככולם ללא הצלחה.
למחרת נסענו קצרות למקדש טרילוקנאת, המפורסם בכך שהוא מקודש הן להינדים והן לבודהיסטים. בחצר המקדש גלגלי תפילה בודהיסטיים ענקיים ודגלי תפילה, בצד שיווה לינגם ופסל קטן של השור נאנדי, ובתוך המקדש פסל עתיק המייצג הן את שיווה והן את אחד הבודהות. המקדש מושך עולי רגל רבים משתי הדתות, והוא מהווה דוגמה יפה לדו קיום בין-דתי, מיקרוקוסמוס של עמק הצ'נאב, שאוכלוסייתו מעורבת.
הכפר המקיף את המקדש יפה ביותר, עם סמטאות צרות, בתים הבנויים מקורות עץ ולבני בוץ, וערמות חציר המונח לייבוש. מן הכפר, הבנוי על גבעה, נשקף נוף יפה ביותר של עמק הנהר ושל מדרונות המכוסים בטרסות צפופות הבוהקות בירוק בעונת הקיץ עתירת הגשמים. חזרנו לאודאיפור ברגל (כעשרה ק"מ), דרך הטרסות וכפרים קטנים, באחד מהם התקיימה חתונה מרובת אורחים לבושים יפה.
למחרת עלינו על אוטובוס לעמק מיאר, שמוצאו באודאיפור. נסענו בכביש צר ומפותל, לעיתים על פי תהום, עד לבנג'אר, הכפר האחרון בעמק. מכאן מתחיל הטרק האפי במעלה העמק לקרחון מיאר הארוך, לפאס קאנג לה ולעמק הזנסקאר שבלדאק. אבל אנחנו הסתפקנו בשיטוט בין ערביים בין בתי ושדות הכפר, ולמחרת בבוקר בטיול קצר במעלה העמק. הגענו במהרה לשדות האחרונים, זוג הורים ובנם קטפו את יבול הלפת, ומשפחה נוספת ליקטה מהשדה תרמילי אפונה טריה מתוקה וטעימה להפליא. מכאן ואילך ערבות עשב משני צידי הנהר, ופסגות מושלגות שמציצות מידי פעם. חזרנו על עקבותינו ללילה נוסף בכפר, בהומסטיי טאשי הנחמד.
למחרת צעדנו רגלית במורד העמק. עברנו בכמה כפרים קטנים, במנזר מעניין (סמוך לכפר אורגוס), במתחם קמפינג שניראה נחמד (Kangla camps), בשדות כרובית ושאר ירקות. בכפר Chamrat חזינו באירוע השנתי של מכירת יבול הירקות למשפחת סוחרים שהגיעו מדלהי הרחוקה, סכומי כסף גדולים החליפו ידיים. הכפר, שאינו על הדרך הראשית, עתיר בסמטאות צרות ובתי בוץ, ונשקפת ממנו פסגה מושלגת. רצינו להישאר כאן ללילה אבל לא מצאנו הומסטיי ראוי, ועלינו על טרמפ שהחזיר אותנו לקראת חשיכה לאודאיפור.
למחרת עלינו על אוטובוס ונסענו במורד עמק הצ'נאב אל העיירה קילאר, בירת מחוז פאנגי. מידי פעם הנהר נבלע בקניון עמוק, לסוללי הדרך לא נותרה ברירה אלא לחצוב בסלע מה שיצר קטעי דרך מפחידים למדי. בקילאר השתכנו במלון מפואר יחסית (Chandrabaga), עם נוף יפה שנשקף מהמרפסת הפונה לרכס פיר פנג'אל התלול. המלון שימש אותנו כבסיס לביקורים בעמקים הסמוכים, עמקים צדדיים אלה מנקזים את רכס ההימלאיה ומתחברים אל נהר הצ'נאב.
תחילה ביקרנו בעמק Hudan, שמתחבר לעמק הראשי סמוך לקילאר. הכניסה לעמק דרמאטית למדי ועתירת צוקים ותהומות. נהג האוטובוס סירב להתחשב בכך מה שהקפיץ את קצב פעימות הלב. בקצה דרך הרכב כפר בשם Hudan Baturi, שם השתכנו בהומסטיי הנחמד Pangi Valley והקדשנו את אחר הצהריים לשיטוט בין השדות והכפרים הקטנים. בין היתר הוזמנו לתה בביתם הצנוע של זוג מבוגר, שהראו לנו בגאווה את פסל בודהה שהם מחזיקים בגומפה הביתית. תושבי הכפרים שבקצות העמקים הצדדיים הם בודהיסטים שמוצאם מעמק זנסקאר שמעבר לרכס ההימלאיה, ככל שיורדים בגובה האוכלוסיה מתחלפת להינדית.
למחרת יצאנו למסע רגלי לעמק Surel המקביל מצפון לעמק הודאן, דרך פאס גבוה (Tingoli, 4800 m). על הפאס הזה שמעתי מפיטר, שפגשתי בלדאק כמה שנים קודם לכן, ושחצה כמעט כל פאס בהימלאיה ההודית. המארח שלנו הראה לנו את השביל העולה, שהוביל אותנו ללא קושי מיוחד אל הפאס. בהדרגה נפתחו נופים נרחבים של העמק והפסגות הלבנות שמקיפות אותו. מהפאס נשקף עמק סורל במלוא הדרו, ועוד כמה פסגות נישאות. עד כאן הכל היה טוב ויפה, אבל לא עלה בידינו למצוא את השביל היורד מהפאס, ונאלצנו לרדת ללא שביל במדרון דרדרתי תלול במיוחד עד שהתחברנו לשביל ברור, לא לפני שזכינו לכמה פתיתי שלג. הכפריים בעמק סורל סיפרו שהשביל כמעט אינו בשימוש, ומתבלה בשל השלגים הכבדים שמכסים אותו בחורף. מומלץ להיעזר בשירותיו של מדריך מקומי שמכיר את השביל.
הגענו עייפים לעת ערב אל העמק, וגם לקח זמן מה למצוא הומסטיי בחשיכה. אבל למחרת בבוקר כבר התאוששנו, ויצאנו רגלית תחילה במעלה העמק למפל Chabbi היפה, ואחר כך במורד העמק, בין שדות וכפרים. בין היתר צפינו בקציר תפוחי אדמה מתוחכם יחסית בעזרת שני שוורים ומחרשה מעץ. כשהתעייפנו תפסנו טרמפ לקילאר, ללילה נוסף במלון המפנק.
למחרת יצאנו באוטובוס לעמק Saichu, כרגיל ירדנו בקצה דרך הרכב, והלכנו קצרות לכפר Tuwan, שם ארחו אותנו למופת בהומסטיי עם חדרים נוחים, וכיבדו אותנו במיטב התוצרת המקומית - תפוחי אדמה מבושלים במים, יוגורט, ברוקולי, תה חמאה וכדומה. ביקרנו במקדש המרשים, ושוטטנו קצת בין בתי הכפר הקטן.
למחרת תפסנו אוטובוס לכפר Chasak, במעלה עמק צדדי המתחבר מדרום לעמק סייצ'ו. מצ'סאק הלכנו ברגל במעלה העמק אל הכפר Chasak Batori (בגובה 3600 מ'). כאן קיבלנו חדר עם נוף נפלא אל ההרים שסוגרים על העמק, כולל פסגת מנתוסה שגובהה כ- 6500 מ'. צפינו בתושבי הכפר מכינים בירה מזרעי שעורה, יוצקים מקלות גבינה לייבוש בשמש, דשים את אלומות השעורה ומפרידים מוץ מתבן בעזרת הרוח, וחולבים את הבהמות לעת ערב.
למחרת חצינו את הנהר על גשר מעוקם ששרד בקושי את אחד השטפונות, והלכנו בשביל יפה נופים שהוביל אותנו לכפרון קטן גבוה מעל הנהר. הפרענו לכיתת הכפר - מורה וארבעה תלמידים בגילאים שונים, והתבוננו במלאכת הדיש שנעשתה על אחד הגגות. מהכפרון ירדנו לנהר, חצינו אותו במקטע קניוני על גשר יפה, חזרנו לצ'סאק ותפסנו אוטובוס לקילאר.
למי שזמנו ומרצו בידו ניתן להמשיך ולחקור עמקים צדדיים נוספים, בין אם בפאנגי ובין אם במחוז ג'אמו הלאה במורד הצ'נאב. אבל אנחנו הסתפקנו בשיטוט בשלושת העמקים הסמוכים לקילאר (Hudan, Surel, Saichu), ובבוקר המחרת עלינו על אוטובוס לצ'מבה ונפרדנו מעמק פאנגי. ה"כביש" לצ'מבה מטפס בתלילות דרומה על קירותיו של עמק קניוני, חוצה את רכס הפיר פנג'ל הצר בפאס Sach (גובה 4,420 מ'), ויורד לצ'מבה, העיר המרכזית בעמק בעל אותו שם. הנסיעה ארוכה (סביב 13 שעות בתלות בתנאי הדרך והמצב בפאס) ומעייפת, כיאה לנתיב יציאה מעמק פאנגי המבודד.
תם ונשלם להפעם. ניתן לשלב ביקור בעמק פאנגי כחלק ממסע רגלי מלדאק דרומה, או כחלק מנסיעה ממנאלי לצ'מבה או לקשמיר. בהשוואה לחלקים אחרים של הימצ'אל פרדש, העמק כמעט נטול תיירים, אבל למרות זאת התשתית התיירותית טובה - הומסטייס נעימים כמעט בכל כפר, אוטובוסים כמעט לכל העמקים המיושבים, ואנשים מאירי פנים, נכונים לסייע ונחמדים ביותר. התחתרותו של נהר הצ'נאב בין רכס ההימלאיה לבין רכס הפיר פנג'אל מבטיחה נופים דרמטיים כמעט מכל נקודה. ואחרון חביב - תודה לנתי על החברה הנעימה ביותר ועל שיתוף הפעולה עם הגחמות.
