טנריף תמיד נשמע לי כאחד מאותם איי נופש המלאים בצפון אירופאים חיוורים הנוהים אחר שמש וים, ושאינם מעניינים במיוחד למטיילים. באחרונה (סתיו 2015) הסתבר לי שטעיתי לגמרי - נקלעתי לחופשה משפחתית שם וגיליתי שהמקום הוא (גם) גן עדן לחובבי הליכה. בהמשך אפרט כמה וכמה מסלולי הליכה בחלקים שונים של האי.

טנריף הוא הגדול מבין שבעת האיים הקנריים, השייכים לספרד ונמצאים באוקיינוס האטלנטי כמה מאות ק"מ ממערב למרוקו. שטח האי כ- 2000 קמ"ר, וצורתו משולשת, כשבמרכז המשולש מתנוסס הר טיידה, שעם כל הכבוד לפירנאים (ויש כבוד), הוא הגבוה ביותר בספרד (3718 מ' מעל פני הים). האי נוצר ועוצב בסדרה של תהליכים טקטוניים והתפרצויות געשיות, האחרונה שבהן לפני כ- 200 שנה.

טיידה

מזג האוויר באי לא משתנה הרבה בין העונות. הטמפרטורות באזורים הנמוכים בדרך כלל נוחות, בין 20 ל- 30 מעלות בשעות היום, לא הרבה פחות בלילה. לעתים קרובות נוצרת שכבת עננים בגבהים של עד כ- 1800 מ', מה שמותיר את הר טיידה וסביבתו בשמש מעל לעננים, אם כי לעתים קר ורוחני בשל הגובה. בחורף יורדים לעתים שלגים בהר. צידו הצפוני של האי גשום למדי, בעוד שהצד הדרום מערבי צחיח ושמשי כמעט כל השנה.

שירותי התיירות באי מצויינים, כיאה למקום שמושך כעשרה מיליון תיירים בשנה (התיירות היא מקור המחייה העיקרי של כמיליון תושבי האי). ניתן למצוא מקומות לינה ומסעדות ברמות מחיר שונות בכמה מהעיירות באי ובחלק מהכפרים. התחבורה הציבורית מגיעה כמעט לכל כפר (כמובן שאפשר לשכור רכב), המרחקים אינם גדולים.

באי מסלולים רגליים רבים, חלק גדול מהם מתרכז בשלושת הפארקים העיקריים: טיידה במרכז, אנאגה בצפון מזרח, וטנו בצפון מערב. בכל אחד מהפארקים רשת של שבילים מסומנים, ומרכזי מידע לתיירים, שבהם ניתן לקבל מידע רב ומפות (לא טופוגרפיות) המפרטות את המסלולים. בנוסף, עשיתי שימוש רב במפה של האיים הקנריים שהורדתי לטלפון באמצעות אפליקציית OSMand החינמית. בין היתר, מופיעים במפה הזו בדיוק רב השבילים שבאי, המסומנים וגם שבילים לא מסומנים רבים.

טיידה Teide

שטחו של הפארק כ- 190 קמ"ר, ורובו בגבהים של 2000 מ' ומעלה. במרכז הפארק הר טיידה (3718 מ'), שבמרכז פסגתו מכתש קטן. במורדותיו המערביים של ההר פסגה עם מכתש גדול יותר (כ- 800 מ' קוטר), שמה פיקו ויאחו וגובהה 3134 מ'. בעוד שבצפון טיידה "נופל" במדרון פחות או יותר רציף לאוקיאנוס, במזרח, בדרום ובמערב מקיף את ההר מישור (בגובה כ- 2000-2200 מ') המכוסה לסירוגין בזרמי לבה שחורים, בגבעות כתומות ובמשטחים עתירי שיחים, שמו אל קאנייאדאס. מעבר למישור רכס מצוקי, שפסגותיו מגיעות עד לגובה של 2700 מ' (גואחרה, הפסגה השלישית בגובהה בפארק, מדרום לפסגת טיידה), המהווה פחות או יותר את גבול הפארק. מעבר לרכס משתפלת הקרקע לעבר האוקיאנוס. בצפון מזרח שלוחה גבוהה ומוארכת, שבשיאה (הר איזנייה) מגיעה לגובה של כ- 2400 מ'. הצמחייה בשטח הפארק נטול העצים מותאמת לתנאי יובש, יערות של אורנים קנריים מכסים את המדרונות שמסביב לפארק החל מגבהים שמתחת ל- 1800 מ'.

פיקו ויאחו במבט מטיידה

אל הפארק מובילים ארבעה כבישים: TF21 עולה מצפון, מפוארטו קרוז ואוראטבה, חוצה את הפארק בקטע יפה ביותר ממזרח ומדרום לפסגת טיידה ויורד דרומה מערבה לכפר וילאפלור ולעיירות הנופש לוס כריסטיאנוס, פלאיה אמריקה וקוסטה אדחה. כביש נוסף, TF24, מגיע מצפון מזרח, מעיר הבירה סנטה קרוז דרך העיר לה לגונה, עובר על השלוחה הצפון מזרחית הגבוהה עם תצפיות מדהימות לצפון ולדרום, ומתחבר לכביש הראשון באל-פורטילו, שם שוכן אחד משני מרכזי התיירים שבפארק. הכביש האחרון, TF38, מגיע ממערב. מרכז תיירים נוסף שנקרא קנאדייה בלאנקה מצוי על כביש TF21 מדרום לפסגת הטיידה. שם נמצא גם המלון היחיד בשטח הפארק (אל פאראדור, יקר). כ- 3 ק"מ מצפון למרכז התיירים הזה ולמלון, על אותו כביש 21 חוצה הפארק, נמצאת התחנה התחתונה של הרכבל, איתו ניתן לעלות לגובה של כ- 3500 מ' (21 אירו לאדם לעלייה וירידה, פועל בין 9:00 ל- 16:50, מושבת בעת שנושבות רוחות חזקות), כ- 200 מ' מתחת לפסגת טיידה.

התחבורה הציבורית לפארק דלילה ביותר, ומורכבת משני אוטובוסים יומיים הנוסעים על כביש 21. האחד, 348, יוצא מפוארטו דלה קרוז ב- 9:15, מגיע לפאראדור (דרך אל פורטילו) בערך ב 10:30, וחוזר ממנו לפוארטו ב 16:00. השני, 342, יוצא מקוסטה אדחה ב- 9:15, עובר בוילאפלור בערך ב- 10:00, מגיע לאל פורטילו בסביבות 11:00, ויוצא משם בדרכו חזרה דרומה ב- 15:15 (יוצא מהפאראדור ב- 16:00). לנסמכים על לינה מחוץ לפארק ותחבורה ציבורית לוח הזמנים הזה משאיר רק שעות ספורות לשהייה וטיול בפארק. התנועה בכבישי הפארק ערה, אבל הספרדים לא נוהגים לתת טרמפים (למרבה המזל תיירים מיתר ארצות אירופה נדיבים יותר).

בפארק מסומנים למעלה מ- 30 שבילים, הרבה מהם קצרים מאוד, חלקם ארוכים יותר (עד 20 ק"מ). השבילים, לפחות אלה שהלכתי בהם, ברורים בשטח ומסומנים בדרך כלל היטב. חלק מהשבילים הללו מתחברים לשבילים נוספים הנמצאים מחוץ לשטח הפארק. על פי כללי הפארק אין לסטות מהשבילים המסומנים, וגם אסור ללון בשטח הפארק, למעט במלון שהוזכר ובבקתה שמתחת לפסגה שתוזכר בהמשך. אין בפארק מקורות מיים טבעיים או מלאכותיים (למעט במרכזי התיירים ובתחנות הרכבל), כך שצריך לשאת מיים בהתאם למשך המסלול המתוכנן.

אם אתם לא מאוהבי ומיטיבי הלכת ניתן להסתפק בעלייה ברכבל (התורים עלולים להיות ארוכים. כדאי לקנות מראש כרטיסים כאן ולחסוך את התור), ובהליכה קצרה וקלה מהתחנה הגבוהה שלו לשתי נקודות תצפית יפות להפליא – לה פורטלזה שמשקיפה צפונה, ותצפית פיקו ויאחו שמשקיפה דרומה ומערבה (מסלולים 11 ו- 12 במפת הפארק, כחצי שעה הליכה לכל כיוון לכל אחת מנקודות התצפית). העלייה לפסגה מהתחנה העליונה של הרכבל לא קשה, אולם דורשת פרמיט שצריך לארגן מראש כאן (ללא עלות), רצוי לפחות חודש לפני המועד הרצוי, שכן מספר הפרמיטים מוגבל. אם הזמן מאפשר, כדאי להוסיף עוד מסלול קצר ומעגלי בסמוך למלון, המקיף קבוצה של תצורות סלע מדהימות (מסלול 3, כשעה וחצי-שעתיים).

נוף מטיידה דרומה

לחרוצים יותר שבינינו, ניתן לעלות או לרדת מההר ברגל ולהנות מנופים אינטימיים של זרמי הלבה הקפואה, מהיכרות עם הצמחייה המיוחדת האופיינית לפארק, ומאינסוף תצפיות יפהפיות. אם אתם לא מהמזוכיסטים עדיף לעלות ברכבל ולרדת ברגל. שני שבילים מוליכים אל הפסגה, האחד ממזרח מכביש TF21 דרך מונטנייה בלאנקה (מספר 7, כ- 5 וחצי שעות בעלייה, כ- 4 שעות בירידה), והשני ממערב, מפיקו ויאחו (מספר 9, כ- 3 שעות בעלייה, פחות בירידה). אל פיקו ויאחו מגיעים שלושה שבילים: 9 ממערב, מכביש 38; 28 מדרום מצומת הכבישים 21 ו-28, ו- 23 מדרום מזרח, מהפאראדור. שלושת השבילים הללו תלולים מאוד, לעתים בדרדרת של חלוקי טוף, ועדיף לרדת אותם (כ 3-4 שעות ירידה מפיקו ויאחו, כ- 5-7 שעות מטיידה).

נוף מזרחה מהעלייה בשביל 7

האופציה המומלצת ביותר בעיני לטיול בהר טיידה היא טיול דו יומי. ביום הראשון עלייה בשביל 7 אל בקתת אלטה-ויסטה, שמצויה בגובה של כ- 3200 מ' (כ- 4-5 שעות הליכה מהכביש). בבקתה ניתן ללון (21-25 יורו ללילה), מסופקים מצעים כולל שמיכות חמות, ויש שירותים, מטבח ומיים (אך לא אוכל, צריך להביא עימכם). צריך להזמין מקום מראש, רצוי שבועיים שלושה לפחות לפני המועד הרצוי, כאן. למחרת השכם בבוקר עלייה לפסגה לצפייה בזריחה (כשעה וחצי), ניתן לעלות גם אם אין פרמיט, בתנאי שיורדים ממנה עד 9:00. בהמשך ירידה לפיקו ויאחו (שביל 9), שהוא בעיני ההר היפה ביותר בפארק, המכתש שלו מדהים לגמרי (אל תחמיצו שיטוט בכמה שבילים לא מסומנים אך ברורים העולים לתצפיות על פנים המכתש משפתו). מפיקו ויאחו צריך לבחור באחד משלושה השבילים היורדים מטה שנזכרו קודם. לצורך המסלול הזה אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית, שאז תצטרכו לרדת בשביל 23 ולהגיע עד 16:00 לפאראדור, מה שמצריך קצת הזדרזות מבאסת. אם אתם באים עם רכב, תצטרכו לחזור בטרמפ לנקודת ההתחלה של מסלול 7.

צל ההר וים העננים בשקיעה, מבט מהבקתה

טיידה מפיקו ויאחו

כמה שבילים יפים נוספים בנויים על הרכס המקיף את ההר והמישור שמתחתיו מדרום וממזרח. מהרכס הזה נשקפים נופים יפים ביותר של טיידה ומישור אל קנייאדאס מהעבר האחד, ושל המדרונות המיוערים, הכפרים והעיירות ובהמשך האוקיינוס מהעבר השני. שבילים אלה ממוספרים 8, 15 ו- 31 במפת הפארק. שביל 8 שבמזרח, שהוא הארוך ביותר בפארק (כמעט 20 ק"מ), היה סגור בעת ביקורי באי (חלק מהשביל התמוטט), והוא גם יחסית מסובך לוגיסטית לביצוע. לכן הסתפקתי בשביל 15 שעולה לפסגת גואחרה (2700 מ'), ובשביל 31 שהולך לאורך החלק הדרומי של הרכס.

פסגת גואחרה

את שביל 15 שילבתי בטיול יום שהחל בפאראדור אליו הגעתי באוטובוס הבוקר. חציתי בקלילות ובנופים פרועים את מישור אל קניאדה (שבילים 4, 5) ועליתי לאוכף שברכס המקיף, העפלתי לפסגה בה נהניתי מנוף יפה לכל הכיוונים וירדתי ממנה חזרה לאוכף (שביל 15), ממנו ירדתי דרומה אל יער האורנים (כבר מחוץ לפארק, אבל השביל מסומן היטב ויש שלטי הכוונה בצמתים), וסיימתי עם ערב בכפר וילאפלור בו ישנתי. הכפר הזה טובל בבוסתנים ואנשיו נחמדים ביותר, יש מסעדות עם אוכל מקומי טעים (ועצי תאנה וגפנים עמוסים פרי בשל בסתיו).

את שביל 31 שילבתי בעוד טיול במתכונת דומה – נסעתי באוטובוס לפאראדור, הלכתי את השביל שמסתיים בכביש TF21 כ- 8 ק"מ מצפון לוילאפלור (כחצי יום הליכה), ותפסתי טרמפ חזרה לכפר.

טיידה, פיקו ויאחה ומישור אל קניאדה מהרכס הדרומי

הפארק משופע בשבילים רבים נוספים, בעיקר בחלק הצפון מזרחי שלו, אבל הסתפקתי בתצפיות מהכבישים באזור הזה (יפות ביותר כשאין ערפל...), והעדפתי להשקיע את יתרת הזמן הלא ארוך שעמד לרשותי (עשרה ימים בסך הכל) באזורים אחרים של האי, שתיכף אפרט.

כמה הערות על מזג האוויר: לצד החיוב, גם אם אתם מתעוררים לבוקר מעונן וגשום באחת מהעיירות הסמוכות לחופים, אל תתייאשו, שכן סיכוי טוב שבטיידה שורר מזג אוויר בהיר ושמשי (מלמעלה תראו ים של עננים מקיף את הפארק...). לצד השלילה, ייתכן שהרכבל יהיה מושבת בשל רוחות חזקות. בכל מקרה אם אתם עולים להר תצטיידו בהרבה בגדים חמים (ועוד יותר אם אתם ישנים בבקתה ועולים לזריחה).

אנאגה Anaga

רכס אנאגה נמצא בפינה הצפון מזרחית של האי, והוא יוצר לשון יבשתית ארוכה הנשלחת אל תוך האוקיינוס. גובהו של הרכס כ- 1000-900 מ', והוא "נופל" אל האוקיינוס בתלילות רבה על פני מרחק של קילומטרים ספורים בלבד משני צדדיו, מה שיוצר נופי מצוקים וקניונים דרמטיים. המסלע כאן געשי כבכל שטח האי, אולם בשונה מטיידה הרכס עתיק בהרבה ושונה לגמרי בנופו בשל הבלייה הממושכת שעבר. הרכס מהווה מגנט לעננים, המספקים גשם ולחות רבה, ובהתאם חלקו העליון מכוסה ביער עננים צפוף ויפה ביותר.

יער עננים

בניגוד לטיידה, שאינו מיושב כלל, באנאגה לא מעט יישובים – עיירות חוף קטנות, כפרי דייגים, כפרים חקלאיים וחוות, והוא מוגדר כפארק כפרי. בחלק מהעיירות ניתן ללון, וכמעט בכל הכפרים יש מסעדה או שתיים.

הכביש הראשי של הפארק TF12 מתחיל בלה-לגונה (פרבר של הבירה סנטה קרוז), עולה ממנה צפונה אל הרכס, נוסע לאורכו מזרחה ויורד בתלילות רבה דרומה אל העיירה סאן אנדרס על חוף האוקיינוס, המקושרת בכביש קצר וטוב לסנטה קרוז. מהכביש הראשי מתפצלים מספר כבישים משניים המגיעים לעיירות ולכפרים. התחבורה הציבורית מגיעה כמעט לכל כפר, אבל ברוב הקווים התדירות נמוכה. מרכז המידע לתיירים נמצא בקרוז אל כרמן, על הכביש הראשי מרחק של פחות מחצי שעת נסיעה מלה-לגונה. רשת השבילים המסומנים בפארק מונה למעלה מעשרה שבילים, לחלקם מספר וריאנטים.

לאור קוצר הזמן נאלצתי להסתפק בשני מסלולים. הראשון, מסומן 10 במפת הפארק, יורד ממרכז המידע לתיירים בקרוז אל כרמן – אליו הגעתי באוטובוס מלה-לגונה, לעיירת החוף פונטה דל הידלגו – ממנה חזרתי באוטובוס ללה-לגונה, שם לנתי. החלק הראשון של המסלול עובר ביער עבות ויפהפה, בהמשך נכנס לאזור של חוות חקלאיות קטנות עם טרסות הבנויות במדרונות, מגיע לכפר צ'ינאמדה, המפורסם בכך שחלק מהבתים הם למעשה מערות שנחצבו בסלע. בכפר יש מסעדה מצוינת, ושביל קצר מוביל לנקודת תצפית מדהימה על האוקיינוס והצוקים הנופלים אליו. מצ'ינאמדה המסלול נכנס לאזור צחיח (ושמשי) יותר, ויורד לאוקיינוס על גבי רכס מצוקי עם נופי אוקיינוס יפים מצפון, ונופי כפרים וטרסות מצפון. ההליכה רובה בירידה, השביל בנוי היטב ואם אתם מהממהרים תסיימו אותו בפחות מחמש שעות, אבל אני הארכתי והוספתי לשביל הראשי כמה שבילי צד מפתים, ועליתי לכמה נקודות תצפית בסביבת השביל. החסרון היחיד של המסלול המגוון להפליא הזה (ושל האזור כולו) הוא הלחות הגבוהה – לא מפסיקים להזיע.

לבאים עם רכב ניתן "לעגל" את המסלול בשתי דרכים – מצ'ינמדה לעלות לכפר לה-קארבונרס וממנו לחזור לנקודת המוצא, או "לחתוך" משביל 10 מערבה בשבילי משנה (לא מסומנים אך ברורים) לשביל 11 באזור הכפר היפה אל-באטאן, ולעלות עימו חזרה לקרוז אל כרמן. אפשר גם לעשות את שבילים 10, 11 במלואם (שניהם מתחילים בקרוז אל כרמן ומסתיימים בפונטה דל הידלגו כך שחיבורם יוצר מסלול מעגלי), אבל מדובר ביום ארוך מאוד (עשר שעות לפחות), או יומיים נינוחים אם לנים בפונטה דל הידלגו.

צ'ינאמדה מימין, אל באטאן משמאל, והאוקיינוס ממול

המסלול השני שעשיתי בפארק הוא באזור הכפר צ'אמורגה, בקצה המזרחי של חצי האי, אליו מוביל כביש יפהפה מהכביש הראשי של הפארק. התחבורה הציבורית לכאן מעט בעייתית – אוטובוס הבוקר היחיד (מס' 947) יוצא מסנטה קרוז ב- 5:10... (השמש בעונה הזו בטנריף זורחת סביב 8:00), אבל בשבת הוא יוצא ב- 7:30, כך שתכננתי את הטיול באזור הזה לשבת.

נוף לחוף הצפוני מהרכס שמעל צ'אמורגה

מהכפר היפה (יש פאב-מסעדה) יוצאים מספר שבילים, חלקם מסומנים וחלקם לא. שבילים מספר 6 ו-6.1 יורדים לצפון מזרח, לכפר ברמחו הנידח, הנמצא על החוף, אין אליו כביש אבל הוא מקושר בשירות סירות לציביליזציה (אפשר להזמין איסוף כאן). שביל 6 יורד בתוך ערוץ עמוק ותלול, שביל 6.1 יורד על גבי שלוחה עם נופי אוקיינוס יפים, וחולף בסמוך למגדלור בשם באחה נגרה. ניתן לרדת באחד ולעלות השני וכך ליצור מסלול מעגלי (כ- 5 שעות).

שביל 6 ממשיך מברמחו מערבה במקביל לחוף האוקיינוס לכפר הכמעט נטוש אך היפהפה לאס פאלמס ומשם לכפר אל דראגילו, ועולה בתלילות דרך אזור מיוער ופאס חזרה לצ'אמורגה (כ- 7-8 שעות). במרכז המידע נאמר לי שהקטע המקביל לחוף של המסלול הזה בעייתי (קטעי שביל סחופים). מאל דראגילו ניתן גם להמשיך בדרך סלולה במקביל לחוף לאלמאסיגה, ממנה יש אוטובוס לסנטה קרוז, דרך העיירה היפה טאגאננה. שביל נוסף (5) יוצא מצ'אמורגה דרומה ויורד לחוף אל הכפר איגואסטה דה סאן אנדרס (5-6 שעות), ממנו יש כביש לסנטה קרוז.

אני בחרתי במסלול שהתבסס בחלקו על שבילים לא מסומנים (אך ברורים בשטח) שאיתרתי באמצעות מפת OSM שנזכרה לעיל. עליתי לרכס שמצפון בסעיף הצפון מערבי של שביל 6, המשכתי לאורך שיא קו הרכס מזרחה בשביל לא מסומן עם תצפיות יפות ביותר עד שהתחברתי לשביל 6.1, מקצה הרכס ירדתי בשביל תלול ולא מסומן לכפר הנטוש לאס פאלמס. תושב הקבע היחיד שם הוא פנסיונר קשוח שמגדל למחייתו עזים ותרנגולות, מביתו נוף יפה להפליא של האוקיינוס ושני איים הסמוכים לחוף. הוא כיבד אותי ביין, ואני כיבדתי אותו באגס. המשכתי מערבה לכפר אל דראגילוס שם השתעשעתי קצת עם ילדי הכפר במשחק מחבואים, וממנו עליתי בשביל 6 לכיוון צ'אמורגה. מהאוכף לא ירדתי לצ'אמורגה אלא המשכתי דרומה על קו הרכס, השביל נבלע בתוך יער יפה ביותר ומידי פעם מגיח לתצפיות על האוקיינוס שמתחת. כאן קיבלתי הדגמה חיה לפשר השם יער עננים – הלחות הרבה מתעבה על הצמחייה, כל היער מטפטף למרות שכלל לא יורד גשם. לבסוף חברתי לכביש שם חיכיתי לאוטובוס.

לאס פאלמס

טנו Teno

הפארק הקטן והיפה הזה נמצא בפינה הצפון מערבית של טנריף. גם כאן, בדומה לאנאגה, רכס בגובה של כ- 1000 מ' בקרבת האוקיינוס שחלקו הגבוה מיוער, כמה עיירות וכפרים, צוקים נישאים וערוצים עמוקים. את הפארק חוצה כביש TF436 מהעיירה בואנה דל נורטה על החוף הצפוני לעיירה סנטיאגו דל טיידה, דרך הכפרים אל פאלמר – שם ממוקם מרכז המידע לתיירים, לאס לגונטס, ומאסקה. הכביש מפותל מאוד, צר וקשה לנהיגה, אבל הנופים מנקודות התצפית הפזורות לאורכו מדהימים. יש תחבורה ציבורית סדירה לאורכו.

הכביש יורד למאסקה

למעלה מעשרה שבילי הליכה מסומנים בפארק. השביל המרכזי, הממוספר 51 במפת הפארק, מתחיל בקצה המזרחי של הפארק, בכפר סאן חוזה דה לוס יאנוס, עובר בעיירה ארחוס, ומשם פחות או יותר מלווה את שיא הרכס עד לכפר הקטן טנו אלטו, ממנו הוא יורד לחוף האוקיינוס בקרבת המגדלור בפונטה אל טנו, ממנו יש כביש לבואנוויסטה דל נורטה. אורכו של השביל כ- 25 ק"מ. אני הסתפקתי בהליכה בקטע קצר אבל יפה ביותר של השביל הזה, מנקודת החצייה של כביש TF436 את הרכס (הנקראת מיראדור אל באראקן במפות) לכפר טנו אלטו. השביל עובר בראש הרכס (ששיאו בפסגת באראקאן שגובהה 1002 מ') ממש בתפר שבין היער שמצפון לו לשטחי הבתה שמדרומו. כמעט מכל נקודה בשביל נשקפים (כאשר העננים לא מפריעים) נופים פנורמיים מרהיבים, אל עמק אל פאלמר המכוסה בטרסות מצפון מזרח, אל היערות והאוקיינוס מצפון, ואל הצוקים והקניונים הנופלים בתלילות לאוקיינוס מדרום. בטנו אלטו שתי חנויות המוכרות גבינות עזים טעימות המיוצרות במקום. מהכפר חזרתי לאל פאלמר שעל כביש TF436 בשביל 57. אם הגעתם ברכב תוכלו לסגור מעגל על ידי עלייה צפונה לנקודת ההתחלה בשביל 56 או בשביל 52.2 ובהמשך בקטע קצר משביל 59. כל השבילים ברורים ומסומנים היטב.

עמק אל פאלמר

מסלול נוסף שעשיתי בפארק הוא הקניון היורד מהכפר מאסקה לאוקיינוס. מאסקה ממוקם בעמק בינות לצוקים אדירים ונראה כתלוי על בלימה, יש בכפר (המתוייר לעייפה. אפשר להגיע בתחבורה ציבורית) כמה מסעדות ואף מקומות לינה. שביל תלול יורד מהכפר דרומה אל תוך הקניון הבזלתי, שנבלע עד מהרה בנקיק צר ויפה ביותר המתפתל בינות לצוקים אנכיים גבוהים. הזרימה הקלה בנחל יוצרת פה ושם בריכות נעימות לרחצה. אחרי הליכה לא קשה של 4-5 שעות בקניון מגיעים לפתע לאוקיינוס. מכאן אפשר לחזור ולעלות למאסקה, אבל הרבה יותר נוח לעלות על אחת הסירות הלוקחות את המטיילים (הרבים) לעיירה לוס גיגאנטס. השייט (צריך להזמין כרטיסים במאסקה טרם הירידה לקניון, במחיר של 10 יורו לאדם) נמשך כ- 20 דקות ומאפשר תצפיות אל הצוקים האדירים והחופים המבודדים.

בקניון מאסקה

עוד כמה דברים

עיירות הנופש המרכזיות בטנריף הן קוסטה אדחה, פלאיה דל לאס אמריקס ולוס קריסטיאנוס (הצמודות זו לזו) בדרום מערב, ופוארטו דל לה קרוז בצפון. לא מצאתי עיירות אלה כמעניינות במיוחד, אבל אם אתם חובבי חופים וחיי לילה אז תמצאו מאלה בשפע בעיירות הללו. בסביבת העיירות כמה אטרקציות פופולאריות: פארק לורו ליד פוארטו דה לה קרוז הוא גן חיות גדול עם המון תוכים צבעוניים, פינגווינים, דולפינים ועוד ועוד (לא ביקרתי). פארק המיים סיאם ליד העיירות הדרומיות קיבל שבחים רבים מאחייניותי. השייט לצפייה בלוייתנים, החיים בקרבת החוף הדרומי מערבי, היה יפה ומעניין, ואיפשר תצפיות ממרחק נגיעה כמעט ביצורים המדהימים האלה.

לוויתן וצאצאו

העיירה לה לגונה, הסמוכה לבירה סנטה קרוז (ולשדה התעופה הצפוני של האי), היתה בירת האי במשך מאות שנים לאחר בכיבוש הספרדי בסוף המאה ה- 15, ומאפשרת הצצה לאורח החיים העירוני באי כפי שהתקיים בעבר. בלב העיירה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו (אך לא מתויירת במיוחד), כמה רחובות צרים (כמעט ללא תנועת מכוניות) היוצרים תבנית שתי וערב, עם כנסיות ובתים עתיקים שבחלק מהם ניתן לבקר. הבתים הללו, הבנויים מעץ אורן קנרי בסגנון אחיד למדי סביב חצרות פנימיות, יפים ביותר. גם כאן לא חסרים חיי לילה בדמות אינסוף פאבים הפזורים ברחובות הצרים וגדושים בסטודנטים מקומיים. בעיירה גם שוק נחמד.

לה לגונה

כמה מילים לגבי עלויות – ניתן למצוא מקומות לינה בכל הרמות, אני שילמתי 20-40 יורו ללילה לחדרים טובים. אם אתם מוכנים להסתפק בחדרים עם מקלחת ושירותים משותפים, או אף בדורמיטריס, ניתן למצוא מקומות זולים משמעותית. האוכל במסעדות זול. התחבורה הציבורית לא יקרה, נסיעה עולה בדרך כלל יורו בודדים. קניית כרטיס בונו (זמין בתחנות האוטובוס המרכזיות ובקיוסקים) מקנה הנחות משמעותיות של עשרות אחוזים כמעט בכל הקווים (למעט האוטובוסים הנוסעים לפארק טיידה). כל המידע על התחבורה הציבורית, כולל מסלולים ולוחות זמנים, כאן. שכירת רכב קטן באחת מהסוכנויות הרבות בעיירות הנופש עולה כ- 30 יורו ליום בודד, כ- 45 יורו ליומיים, כ- 55 יורו ל- 3 ימים.

מפת קווי אוטובוס