המערה המעושנת בברצלונה

את רותי פגשתי שהייתי כמעט צעיר. היא הייתה יפה, מלאת שמחת חיים, ואהבתי אותה כמו שאנשים כמעט צעירים אוהבים. אחרי שנה יחד החלטנו לנסוע לברצלונה. בשביל רותי זו הייתה נסיעה ראשונה לאירופה. היה קשה להשביע את הרעב שלה מול בירת קטלוניה. היא כמעט לא נחה, רצה ממוזיאון למוזיאון, חיפשה את שוק העתיקות, את חנויות המעצבים ואכלה וופל בלגי מאחד הדוכנים של שוק לה בוקריה כאילו היא אוכלת בפעם הראשונה.

דווקא בחופשה הזו, שהייתה אמורה להיות טובה לנו, גילינו שאנחנו רחוקים מלהסתדר. יומיים אחרי שחזרנו לארץ נפרדנו. פינינו את הדירה המשותפת שהייתה לנו ולא התראינו יותר. לא היה בשביל מה.

לפני שנה חזרתי לרחובות ברצלונה. הפעם נסעתי לשם עם חבר (אישתי נסעה עם חברה שלה ליעד אחר). שכרנו דירה נפלאה שהייתה קרובה לשדרות רמבלאס וביקרנו במקומות שהייתי בהם. אני חייב להגיד שכמעט לא נזכרתי ברותי, אפילו די שכחתי שפעם היינו יחד, שפעם טסנו לכאן ושפעם היא הייתה איתי.

יום לפני שסיימנו את הטיול, החלטנו, החבר ואני, ללכת למסעדה. לפני שנסענו, קיבלתי טיפ מחברת ואקאנס, שדרכה אני מוצא את הדירות והוילות שלי בטיולים, ללכת למסעדה שנקראת "המערה המעושנת". אמרו לי שיש שם אוכל לא רגיל על טהרת המטבח הקטלאני. שהגענו לשם היה שם תור די גדול. המסעדה הזו קיימת יותר ממאה שנה ומי שמכיר אותה זה בעיקר מקומיים או אנשים שממש מסתובבים הרבה בחו"ל. כשהגיעה תורנו הזמנתי לפי ההמלצה של ואקאנס את הבומבס: כדורי תפוחי אדמה מטוגנים בציפוי לחם עם בשר.

ברגע שהכנסתי את הכדור לפה עלתה בי רותי. עם הריח שלה של פעם, השמחה האינסופית, העיניים הסקרניות והחיוך הגדול. נזכרתי שפעם כשהייתי כמעט צעיר הגעתי למסעדה הזו ממש במקרה, ושרותי ואני התלבטנו מה להזמין. החלטנו ללכת על המנה הזו בדיוק, ואולי טוב שכך. אני שמח שהייתה לי פעם רותי כזו. ואני שמח שרגעים איתה יכלו לחזור לי רק מכדור מטוגן עם ציפוי לחם ובשר.

אם אתם מגיעים לברצלונה, בקרו במסעדה ולא תתאכזבו. הכתובת: רחוב בלוארד 56