פרובנס אהובתי

כבר 13 שנה שאני טס ללא הפסקה כמעט. אנחנו, מירית אשתי ואני, צמד טוב בחופשות. לפעמים אני חושב שהיינו יכולים לכבוש יחד גם את הירח, אם רק היו מוכרים בג'וצי חליפות חלל. אנחנו אוהבים את חו"ל עוד לפני שאנחנו מגיעים לטיסה. חושבים יחד על היעד, מחפשים המלצות למסעדות עם קינוחים הכי טובים (לפעמים דרך אנשי מקצוע ולפעמים לבד) ואז מקבלים אישור שהטיסה מאושרת ואיתה גם אנחנו.
אז מירית ואני טסים ככה כבר שנים. טוסקנה, עמק הלואר, אגם קומו. אנחנו שוכרים וילה (דרך חברת ואקאנס), ןיוצאים ממנה עם רכב שכור לטיולי כוכב בסביבה.
גם השנה הזמנו טיסה ווילה, הפעם בפרובנס. פרובנס יפה כמו שיר של לאונרד כהן, ומרגשת כמו ציור של ואן גוך. יש בה תיעוד לכל תקופה היסטורית כמעט, ואתה מרגיש שהנסיעה בזמן בין התקופה הרומית לתקופת ימי הביניים למשל, קצרה יותר מסרט קולנועץ
התחלנו בארל, שזו עיר רומית עתיקה שהקים יוליוס קיסר. מבין כל השרידים שעלו מחורבותיה של העיר, נגלה אליו שוק ענקי עם ריחות של עכשיו וריחות של פעם. עם מוכרים רעשניים שחשפו חגיגה של טעמים שמשכרים אותך גם הרבה אחרי שאתה עם בטן מלאה.
אוכל הוא דבר חשוב לא פחות מהמקומות עצמם. הוא גורם לך להבין את התרבות של אותו מקום, וכמובן גורם לי להתענג על המנות הטעימות (ואני מנצל את העובדה הזו היטב).
אני יכול לספר לכם שגם בפרובנס, בארל ובמקומות אחרים, יש אוכל שרק בשבילו שווה לטוס. אם תרצו המלצות לאן כדאי ללכת ואיפה הכי טוב לאכול, כתבו לי ואענה לכם בשמחה.

שלכם,

 אבי