ברלין, עיר הבירה של גרמניה, הפכה בשנים האחרונות ליעד מושך במיוחד עבור ישראלים. היא מציעה לתייר הממוצע שילוב של היסטוריה ענפה ומרתקת יחד עם אטרקציות ונוף עירוני משגע, לצד חיי לילה תוססים וצבעוניים במיוחד. את החלק האחרון מסוגי הבילוי לא ניסיתי לחוות, כך שאם אתם חפצים בחופשה פרועה ועמוסת מסיבות ואלכוהול, כנראה שהשורות הבאות לא ייסעו לכם.
לחופשה יצאתי עם בת זוגי יחד עם שני זוגות חברים שלנו, איתם שהינו במלון מליה (Meliá). זהו מלון מפואר יחסית (4 כוכבים) ומאוד מרכזי אך עם זאת מעט יקר. הזמנו אותו כעסקה משולבת עם הטיסה לעיר. נחתנו בשדה התעופה המשני של ברלין, המרוחק כ- 45 דקות נסיעה ממרכז העיר, כאשר ניתן גם להגיע אליה עם מערכת הרכבות.
דרך נהדרת להסתובב ולראות את העיר היא באופניים. קיימות חנויות רבות ברחביה אשר מציעות שירות השכרה לכלי הרכב הדו גלגלי במחיר ממוצע של 12 יורו עבור יום שלם. תוכלו בקלות גם להתמקח על המחיר ולמצוא עסקה שכזו במחיר של עשרה יורו בלבד ואף פחות. כאשר רוכבים על האופניים בעיר, יש לשים לב לנתיבים המסומנים המיועדים לאופניים, אשר לרוב נמצאים בשוליים הימניים והצרים של כבישי העיר, ולעתים קיימים על המדרכה. המסלול שלנו החל במלון הממוקם בסמוך לתחנת הרכבת והאוטובוסים המרכזית פרידריכשטרסה (Friedrichstraße). משם נסענו כשני קילומטרים צפון-מזרחה אל אתר ההנצחה של חומת ברלין. שרידיה של סמלה הבולט ביותר של העיר בהחלט שווים ביקור, אולם, קשה לדמיין כיום את ההפרדה הפוליטית שהתקיימה בגרמניה עד נפילת החומה שחצתה את ברלין עד שנת 1989, כאשר מסביב המרקם העירוני מתנהל כרגיל ובסדר מופתי. יש אומרים שחלקה היפה ביותר של החומה הוא ה- East-Side Gallery שנמצא בצדה השני של העיר, כחמישה ק"מ דרום-מזרחית מהחלק בו אנחנו ביקרנו. זהו קטע עליו מצוירים שלל ציורי וכתבי גראפיטי שנוצרו ע"י מיטב אמני הרחוב הברלינאים. בכל אופן, לאחר הביקור בחומה ההיסטורית, ירדנו למרכז העיר אל כיוון עמוד הניצחון המרשים שניצב בגאון בכיכר הגרובר שטרן (Große Stern) ומשקיף על כל העיר. מהמונומנט היפהפה המשכנו אל הפארק העירוני הגדול ביותר בברלין - הטיירגארטן (Tiergarten). בתוך הפארק יש שבילים רבים המיועדים לאופניים. האזור המיוער והשופע מים הזה הוא מקום נהדר לקיום פיקניק או סתם עצירה למנוחה קצרה. זוהי ריאה ירוקה בלב העיר שהיא ללא ספק אחת מפנינות העיר. לאחר נסיעה נינוחה בשבילי הפארק המוריק, הגענו לקצהו המזרחי, בסוף שדרות ה- 17 ביוני, אשר מתחבר לאתר החשוב ביותר בעיר: שער ברנדנבורג המפורסם, הממוקם בכיכר פאריזר. השער הוא אתר שאסור להחמיץ, בעיקר בשעות החשיכה, כאשר הוא מואר בשלל זרקורים ואורות המוסיפים לו מימד קדוש. כמו כן, בשעות אלה תוכלו לראות מחזה מלבב בדמות זוגות רבים בליל כלולותיהם המגיעים לצילומי חתן-כלה. במרחק של בלוק אחד דרומה מן השער, נמצאת אנדרטה השואה (או בשמה הרשמי "האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו") המרשימה אשר נחנכה לפני זמן לא רב יחסית, במאי 2005. זהו למעשה מיצג מרשים של קוביות בטון בגדלים ובגבהים שונים הניצבות בסמוך אחת לשנייה. התחושה כאשר מתהלכים במקום היא תחושה חזקה של אובדן ושל חוסר אונים, כתוצאה מהמבוך העצום הזה. ניתן להיכנס למרכז המידע התת-קרקעי של האנדרטה, ולספוג מידע נוסף אודות הנצחת הנרצחים והרעיון שעמד מאחורי בניית אתר הזיכרון. לאחר הביקור המטלטל, המשכנו לכיוון הכיכר הגדולה והמרכזית ביותר של ברלין - האלכסנדרפלאץ. בדרכנו לשם, פגשנו במגדל שאותו ניתן לזהות בכל פינה בעיר - מגדל הטלוויזיה הטמיר בעל הקצה המחודד (Fernsehturm), המתנשא לגובה של 365 מטרים. ניתן לבקר במגדל ולעלות (עם מעלית כמובן) עד למעלה וליהנות מתצפית פנורמית מהממת (לדעת רבים), אולם אנחנו החלטנו לוותר על התענוג בשל התור הארוך (הגענו בשעות אחה"צ באמצע השבוע והיה עלינו לחכות כשעה וחצי, לפי הסדרנים במקום). מתחם האלכסנדרפלאץ הגדול עשיר בחנויות בגדים, אלקטרוניקה מסעדות ומופעי רחוב ססגוניים, ונחשב לביקור חובה עבור רבים המגיעים לעיר למטרות שופינג. אין ספק שמסיבוב לא ארוך במרכזי הקניות, ניתן לקבוע שהמחירים בחנויות הללו אטרקטיביים במיוחד, ובשל כך לא תתאמצו לפגוש ישראלים שהיגרו לעיר או כתיירים שהגיעו במיוחד כצרכנים.
ביום למחרת נסענו לשוק האוכל הצבעוני אשר פעיל בימי שבת בכיכר Winterfeldtplatz. ניתן להגיע למקום בקלות בעזרת רכבת ה- U אל תחנת Nollendorfplatz, וממנה הליכה קצרה על רחוב Maabestrase. השוק מציע שלל מסעדות ודוכנים אותנטיים של אוכל טרי ממבחר סוגים. מומלץ ביותר לחצות את השוק לכל אורכו בשני נתיביו, ולהגיע לדוכן האמא הטורקיה שבסמוך לכנסייה הגדולה. האישה החביבה מגישה ארוחה חמה, חריפה וטעימה כמיטב המסורת הטורקית. באותו אזור גם ניתן למצוא דוכן של גבר המציע קפה טורקי אסלי המבושל במשך מספר דקות על אבנים חמות (!) ובהחלט שווה את ההמתנה.
ביום ראשון בשבוע (והאחרון בטיול שלנו), נסענו לשוק הפשפשים הגדול ב- MauerPark - הבילוי המומלץ והבלעדי ליום החופשי בבירה הגרמנית. גם כאן, כמו בשוק האוכל, תוכלו למצוא פריטי אספנות ועוד מוצרים המייצגים שלל תרבויות שונות - כיאה לעיר הקוסמופוליטית הזו, אשר קולטת אליה מהגרים ממדינות רבות אשר מרכיבים את הפסיפס המיוחד שלה. הכל אפשר למצוא כאן: בגדים, מזכרות, תכשיטים, כלי נגינה, רהיטי וינטאג' וגם אוכל טוב והרבה בירה. אל תחמיצו את המדשאה שמחוץ לשוק בה מופיעים נגני רחוב מוכשרים אשר מסביבם מתגודדים מקומיים ותיירים כדי להאזין, לשיר ולרקוד יחדיו במטרה אחד: פשוט לשמוח. במעלה הגבעה הסמוכה ישנו אצטדיון ישן שעל קירותיו מרוחים ציורי גרפיטי מרשימים, ואפילו תוכלו אפילו לתפוס "על חם" את אמני הרחוב האחראים להם. לאחר בילוי של כמה שעות בשוק המשכנו למסעדה אסייתית נחמדה ברחוב Ryke. משם המשכנו לאחד המבנים המרשימים ביותר שראיתי בחיי, בית הפרלמנט הגרמני - ה"רייכסטאג". כאשר הגענו לשם בחשכה כאשר הבניין היה מואר בעשרות זרקורים חזקים. ישנה אפשרות להכנס פנימה ולערוך סיור מודרך במבנה, אולם אנחנו וויתרנו על התענוג בגלל השעה המאוחרת, והסתפקנו במבט מבחוץ (במספר תמונות סלפי, כמובן). משם המשכנו לכיוון שער ברנדנבורג, דרך מבנה הבונדסטאג (בית הנבחרים התחתון של גרמניה) המרשים מעט פחות (וזה כמובן בלשון המעטה). במפגש השני והמשמעותי יותר עם שער ברנדנבורג התרשמנו הרבה יותר. הצפייה במונומנט ההיסטורי הזה מרשימה יותר בלילה מכיוון שהוא מואר באופן המקנה לו דימוי מיסטי עד כדי שמימיות. אין זה מקרי שבכל יום נתון בו תבחרו לבקר במקום תראו בו אינספור זוגות מאושרים מצטלמים ברחבה הגדולה שלמרגלותיו לפני שיצעדו יחדיו וימסדו את אהבתם.
