בתחילת אוקטובר 2014 נסענו לטיול משפחתי של 10 ימים ברומניה. זוג הורים ושלושה ילדים בגילאים: 19,17,10.

ביום הראשון נחתנו בבוקרשט, טיסה חלקה ונעימה של אלעל. בשדה התעופה חיכה לנו נהג שאסף אותנו לדירה שתיאמנו מראש בעזרת אתר BOOKING. הדירה הייתה מרווחת (2 חדרי שינה וספה בסלון), נקייה, מחוממת וממוקמת במיקום נפלא שאיפשר לנו להגיע רגלית לעיר העתיקה, וגם בקרבת תחנת מטרו שבאמצעותה הגענו לצפון העיר. לבעלת הדירה קוראים DOINA ואפשר להגיע אליה דרך אתר BBOOKING אם מחפשים את “Universitate Apartment”. הדירה שבחרנו ממוקמת ברחוב Bulevardual Nicolae Balcescu No. 24. 

לאחר שהתמקמנו בדירה עשינו סיבוב באזור (וקניות במיני מרקט הסמוך שפתוח 24 שעות), וגילינו בית כנסת קטן, אליו חזרנו בערב לתפילה של כניסת יום כיפור. היות וברחוב הסמוך נבנה בית מלון של איש עסקים ישראלי, בית הכנסת היה מלא באנשי עסקים וקבלנים ישראליים והשיח היה בעברית רהוטה :)

אחה”צ ובערב טיילנו בשדרת הניצחון וגילינו באכזבה ששער הניצחון מכוסה לרגל שיפוצים. בכלל, רומניה נראית כאילו מתקיים בה “מבצע שיפוצים”, בהרבה מקומות שביקרנו ראינו שסוללים כבישים חדשים, מתקנים מדרכות ומשפצים מבנים וכנסיות. 

מזג האויר הסתווי שליווה אותנו במהלך היום שימח אותנו מאוד ואיפשר לנו ללכת רגלית מפיאצה רומנה לפיאצה ויקטוריה הסמוכה לדירתנו.

ביום השני לטיול (יום שבת) קמנו לבוקר בהיר ואחרי ארוחת בוקר שהכנו לבד (במטבח היה איבזור מתאים), יצאנו לפארק Parrcul Herastrau וגילינו כבר בכניסה לפארק שניתן לקחת אופניים בחינם, לשעתיים, לטיול רכוב בפארק הענק. השארנו רישיונות נהיגה, חתמנו על חוזה ברומנית ורכבנו לנו בכייף ברחבי הפארק. בנוסף לאגם המקסים (ניתן לשוט בו בסירות) ולסנאים שפגשנו בדרך, ביקרנו גם במוזיאון הימי הקטן (10 ליי למבוגר, 5 לילד), אכלנו תירס שניצלה על גחלים וקינחנו בקפה כאשר מסביבנו אנשים אוכלים סרטנים צלויים ומלקקים את האצבעות...

בשעה 13:00 פגשנו את סטפן המדריך לסיור של 2.5 שעות בעיר העתיקה. את הסיור תיאמנו מהארץ באמצעות אתר האינטרט “Open doors”. סטפן היה מקסים, היה לו ידע נרחב על בוקרשט ועל רומניה. סיפר לנו על שלטונו של צ’אוצ’סקו ועל נפילתו. ענה על שפע השאלות ששאלנו והכל בחיוך ובנעימות. לקטנה בת ה-10 היה משעמם כיוון שלא הבינה אנגלית ותרגמנו לה את הדברים המרכזיים שנאמרו. מומלץ בחום!!

בערב יצאנו רגלית לכיכר האוניברסיטה וכן המשכנו לעיר העתיקה וראינו את ארמונו של צ’אוצ’סקו והכיכרות ממנו לכיוון הקניון הגדול מוארות – מחזה מרהיב.

 ביום השלישי לטיול (יום א’) יצאנו בבוקר לקחת את הרכב השכור (AVIS) ושמנו פעמנו לכיוון בוזאו (Buzau), אחרי יציאה לא פשוטה מכבישי בוקרשט הסואנים והפקוקים, יצאנו לכביש 10ונסענו לעיירה, לביקור בהרי הגעש הוולקנים הננסיים ובועות הבוץ. בדרך עצרנו לקנות פירות מהרוכלים שבצידי הדרך (זול, טרי וטעעעעים!!) ושטפנו אותם בבארות שפרושים לאורך הדרך, מים קרים וצלולים.

לא פשוט היה למצוא את השמורה, ושאלנו שוטרים שכיוונו את התנועה, הם בעצם הסבירו לנו שיש לצאת מהעיירה לכיוון עיירה בשם “Berca” ולשים לב לשילוט:

”Volcanic Noioresti”. כשהגענו לאתר ראינו שזה בעצם אתר סגור ושילמנו 20 ליי לכולנו (לא הצלחנו להבין את החישוב שעשה השומר בכניסה. לפי הטבלה שהייתה בשלט לידו – 10 ליי מבוגר, 3 ליי ילד ו-5 ליי סטודנט).

בדרך קצרה וקלה, משער הכניסה לאתר, הגענו עד ל”הרי הגעש הננסיים” וצפינו בבועות הבוץ. נחמד ביותר, לא בטוח ששווה סטייה מהדרך, באם אתם לא בסביבה. מצרפת תמונות ותחליטו בעצמכם...

מבוזאו עלינו על כביש E577 לכיוון בושטאני (Busteni) בה כבר הזמנו מראש (שוב, דרך Booking) חדר משפחתי, בעליית הגג בפנסיון “הבית של מריה”. הנסיעה הייתה איטית, לא בגלל איכות הכבישים (כמו שנכתב לא אחת בפוסטים/טיפים על רומניה) אלא בשל המהירות המוגבלת בכבישים. רוב הדרך נסענו על 70 קמ”ש בממוצע, כאשר בכניסה לישובים המהירות יורדת ל-50 ואפילו ל-30קמ”ש ורק ביציאה מהם ניתן להגיע שוב ל-100 קמ”ש. רוב הכביש עובר בין הישובים... והמהירות בהתאם... :(

ב- Pansiune a Casa a Mria” קידם אותנו בחיוך גדול אנדריי. למעשה הוא היה הצוות במקום. הוא קיבל אותנו, הראה לנו את החדר, תיאם איתנו את שעת ארוחת הבוקר וסוג הביצה שנרצה לאכול (אומלט, ביצה קשה, ביצה רכה...) וקיבל אותנו בברכה בבוקר למחרת. גם כאשר ביקשנו מגבות או שאלנו לגבי סיורים באזור, אנדריי היה זה שדאג לכל צרכנו. סליחה... הייתה מבשלת במטבח שהכינה לנו את ארוחת הבוקר.. היא רק הציצה מהדלת...

החדרים חיכו לנו מחוממים (שוב, בזכות אנדריי) והדבר היחיד שהיה לא לרוחנו הוא השיפוע בגג שבעצם הצר את החדרים וגרם לנו לא אחת להתנגש בתקרה... בעצם,דבר נוסף שהפריע לנו לתת ציון 10 למקום, היו המדרגות שבהן נאלצנו לטפס עד עליית הגג (בערך קומה רביעית) וכמובן לסחוב את המזוודות. בכלל, נראה היה שאין חשיבה על נחיצות המעליות במקומות רבים.....

כאמור, הגענו לפנסיון בשעת ערב מאוחרת, אבל הרעב הכריע ויצאנו לאכול במסעדת פסטה חביבה. חזרנו לפנסיון קפואים היות ולא חישבנו נכון את המרחק למסעדה והלכנו ברגל אליה. בחזרה הטמפ’ צנחה ל-5 מעלות ואנחנו, שלא היינו מצויידים במעילים, קפאנו!!!

סוף היום... הולכים לישון...

המשך הטיול בפוסט הבא :)